• דים אמור
בחניון המיוער של קיבוץ רעים התרחש ב-7 באוקטובר 2023 אירוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות מדינת ישראל. תחקיר צה"לי מקיף שפורסם אתמול חושף את שרשרת האירועים והכשלים שהובילו לרצח של 378 אזרחים, שוטרים וחיילים, ולחטיפתם של 44 נוספים בידי ארגוני הטרור מרצועת עזה.
תחקיר צה"ל, בראשות תת-אלוף (מיל') עידו מזרחי, משרטט תמונה מטרידה: צה"ל פשוט "שכח" את המסיבה. מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, אל"מ חיים כהן, שאישר את האירוע למרות החששות, לא עדכן את הכוחות על קיומה ליד הגבול ולא עצר אותה גם כאשר עלו סימנים מחשידים בלילה שלפני הפלישה. פלוגת הנוחבה שביצעה את הטבח במתחם הייתה למעשה בדרכה לנתיבות אך טעתה בניווט. לצה"ל לא היה שום קשר עם השוטרים המעטים שנותרו להילחם במקום.
תוצאות הטבח במסיבה יכלו להיות הרבה יותר קטלניות. בתחילת מתקפת חמאס ב-6:29 נכח במתחם מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, שזיהה שמדובר בירי רקטות חריג והורה לפנות באופן מיידי את כל המבלים. על פי התחקיר, ההחלטה שלו מנעה בסבירות גבוהה כ-2,000 נרצחים נוספים במסיבה ומאות חטופים נוספים.
ההחלטה לאשר את המסיבה
התחקיר עוסק גם בהחלטה לאשר את המסיבה מלכתחילה, וכן בבחירה לא לבטל אותה על רקע הסימנים המחשידים שעלו בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. 3-4 ימים לפני המתקפה סירב מפקד החטיבה הצפונית, אל"מ חיים כהן, לאשר קיום מסיבה עם 3,500 משתתפים במרחק של ארבעה קילומטרים מגבול עזה בסוף שבוע שבו יש ברשותו פחות חיילים מהרגיל בשל חופשות החג. האירוע אושר בסופו של דבר רק בהתערבות פיקוד דרום.
אולם בשעות שקדמו למתקפה, כאשר עלו חששות בחטיבה, באוגדה, בפיקוד ובמטה הכללי שמשהו קורה ברצועת עזה, אל"מ כהן לא הציף את סוגיית המסיבה. הוא לא עשה זאת אפילו בשעות הבוקר כאשר מחבלי חמאס כבר השתוללו בגזרתו. מבחינת צה"ל, מסיבת הנובה פשוט נשכחה. ובדומה למה שאירע בקיבוץ ניר עוז, גם לאירוע ההמוני הזה הגיעו הכוחות מאוחר מדי.
הטעות בניווט של פלוגת הנוחבה
מסיבת הנובה נערכת מדי שנה, בכל פעם במקום אחר, ומאגדת אלפי חברי קהילה הנושאים כרטיס השתתפות קבוע. המיקום הנבחר נמסר להם ימים ספורים לפני האירוע. בסתיו 2023 היה זה חניון רעים שבמרכז עוטף עזה.
התחקיר מציין לחיוב את מפיקי האירוע משני טעמים: ראשית, במובן הארגוני-לוגיסטי-פרוצדורלי, בזכות האישורים והרישיונות שהשיגו כנדרש. שנית, במהלך האסון עצמו נשארו בזירה המאבטחים ואנשי ההפקה, שחלקם נלחמו בידיים חשופות במחבלים וחלקם נרצחו או נחטפו לעזה.
בין כ-3,500 באי המסיבה היו 400 אנשי צוות, 31 שוטרים, 75 מאבטחים לא חמושים ועשרות חובשים ופרמדיקים. כ-80%-90% מהנוכחים ניצלו, בין השאר בזכות מפקד משטרת אופקים סנ"צ אוחנה, שפיקד על החפ"ק במתחם. ב-6:29, כשהבחין שמדובר במטחי רקטות כבדים, הוא מיהר לתפוס את מערכת הכריזה והורה לנוכחים להתפזר במהירות. הוא עוד לא ידע ש-1,500 מחבלי חמאס החלו לפלוש לנגב המערבי בגל הראשון.
לפי התחקיר, "מפקד תחנת אופקים אוחנה, שגר באזור ומכיר אותו היטב, קיבל החלטה שבלעדיה היינו בסבירות לא מבוטלת עם כ-2,000 נרצחים מהנובה ועוד מאות חטופים רק מהמסיבה. בלא מעט מובנים, ולצד גבורת הלוחמים והשוטרים, הנובה היא בגדר נס". אולם בחפ"ק המשטרתי לא היה נציג צה"לי, כנדרש. התחקיר מציין זאת ככשל של צה"ל.
סנ"צ אוחנה עצמו עזב את המסיבה מעט לפני השעה 7:00 ומיהר לעירו אופקים לאחר שקיבל דיווחים ראשונים על ירי. הוא הספיק לראות את שוטריו מקימים שני נתיבים מהירים להימלטות המבלים בכביש 232 הצמוד – אחד לכיוון צפון והשני לדרום.
לאף אחד מהשוטרים לא היה מושג שבעוד כשעה, דווקא אחרי שיכריזו שרוב מבלי המסיבה פונו, הם יהיו קו ההגנה הראשון והאחרון מול פלוגת נוחבה חמושה היטב. כ-110 מחבלים כללה הפלוגה הזו, שחולקה לשלוש מחלקות, וכללה כוח סיוע באש, תצפית והסדרת תנועה עבור החטיפה חזרה לעזה.
הפלוגה יצאה מהעיירה נוסייראת שמקבילה לקיבוץ בארי, והייתה אמורה להגיע לנתיבות, אך מפקדיה טעו בניווט ונתקלו בהמולת העזיבה של מתחם הנובה. אלו מבין המבלים שברחו קיבלו בצמתי העוטף החלטות שחרצו את גורלם: אם המשיכו צפונה, נתקלו במחבלים שרצחו אותם בעיקול מפלסים שליד אנדרטת חץ שחור או בצומת שער הנגב. אם ברחו דרומה, חלקם נטבחו בצומת גמה. מבין נמלטי הנובה שהמחבלים פגשו, הצפוני ביותר נרצח בצומת יד מרדכי והדרומי ביותר ליד ניר יצחק.
החלטה גורלית נוספת שקיבלו השוטרים בשטח והצילה חיי רבים הייתה פתיחת ציר מילוט מאולתר בשטח, לכיוון מזרח, לעבר מושב פטיש. רבים מהבליינים שנותרו במתחם ברחו לשם בריצה וניצלו.
"יישוב" בינוני הוקם בעוטף בן לילה
מסיבת הנובה אושרה רק יומיים לפני קיומה, לאחר מה שהוגדר בתחקיר כ"שיח" בין החטיבה המרחבית ונציגי האוגדה לבין קציני פיקוד הדרום, ותחת בחינה משפטית של המארגנים. ביממה שקמה לטבח הם קיימו באותו מקום בדיוק, באישור וברישיון, את מסיבת ה"יוניטי". זאת הסתיימה ביום שישי בצהריים, המשתתפים בה התפזרו ובחלוף כעשר שעות של התארגנות מחדש החלה במתחם מסיבת הנובה עם אלפי בליינים "חדשים", שהחלו להיכנס סביב השעה 22:00.
מסיבה אחרת, קטנה יותר, בשם "פסיידאק", שהתקיימה ליד קיבוץ עלומים הסמוך יותר לגבול, כלל לא אושרה. איש בחטיבה הצפונית לא שם לב לקיומה ומן הסתם לא עצר אותה, אף שכל אירוע גדול באזורים סמוכים לגבולות מחייב את אישור הצבא.
גם לדיון המסכם למסיבת היוניטי, בתחילת אוקטובר, לא הגיע נציג הצבא. קצינת עורף מטעם החטיבה הצפונית קיימה סיור במתחם עם נציג ההפקה, וכשלושה ימים לפני שמחת תורה ביקשה ההפקה להאריך ביממה נוספת את האישורים לטובת מסיבת הנובה. בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה התנגדו לכך בגלל מיעוט הכוחות בשבתות והסכנה הביטחונית הפוטנציאלית, אך לאחר דין ודברים ובחינת הייעוץ המשפטי של הפיקוד, ניתן האישור ממפקד החטיבה הצפונית, אך לא בלב שלם.
חרף החששות, החטיבה הצפונית לא עדכנה את הפלוגה הגזרתית מגולני שעומדת להתקיים בשטחה מסיבה המונית. המח"ט כהן לא סבר שיש לשלוח לשם כוח צבאי והגדוד המרחבי מגולני התעלם בעל כורחו מהמסיבה שיצאה לדרך בליל שבת.
"מדיניות צה"ל הייתה לאפשר אירועים כאלה באזורים סמוכי גבול כדי לשמר מרקם חיים, ולבטלם רק אם יש איום או התרעות קונקרטיות", נכתב בתחקיר. "אף אחד לא לחץ על המח"ט לאשר את המסיבה ואיש לא איים בעתירה לביהמ"ש. ההחלטה שלו לאשר את מסיבת הנובה הייתה סבירה לאור הנסיבות".
גם בשעות שקדמו לפלישה, אף אחד מאוגדת עזה – גם לא המח"ט כהן – לא הזכיר את קיומה של מסיבת הנובה בדיוני הערכות המצב הליליים. "המסיבה אומנם אושרה לפי הפקודות אבל בלי הערכות מצב מקדימות, עדכון הכוחות בגזרה על קיומה, הגדרתה כנכס חיוני אם וכאשר יש אירוע מבצעי ובחינת נתיבי חדירה אליה", נכתב. המשמעות היא ש"יישוב" חדש בגודל בינוני, עם כ-3,500 "תושבים", הוקם בעוטף עזה בערב 7 באוקטובר בלי שום התאמה ביטחונית, הצבת נציג צה"לי בחפ"ק המשטרתי, הגנה ייעודית וידיעת הכוחות בגזרה על קיומו.
מפקדים בכירים ומנוסים שלקחו חלק בתחקיר התקשו להסתיר את תסכולם מהחלק של צה"ל בקונספציה שקדמה לטבח: "סירבנו לקבל את העובדה שבאמנת חמאס מ-1987 בולטת השורה שיש להשמיד את מדינת ישראל וזה לא קשור למי עומד בראש הארגון או באיזה דרך זה יקרה בסוף. זה החזון היחיד של חמאס. התאהבנו ברעיון של מלחמות קצרות ומרחק גדול בין מלחמה למלחמה באמצעות מבצעי המערכה שבין המלחמות. המב"מ היה מוצלח אופרטיבית אבל התאפשר לאויבנו להתעצם ולגדול בין תקיפה לתקיפה. אפשרנו לחמאס להתעצם כי העדפנו שקט על פני גריעה ממשית של יכולות הארגון וכל פעם דחינו את הסבבים".
הטבח בנובה – השתלשלות האירועים
6:29 – מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, מפקד על החפ"ק במתחם המסיבה. הוא מזהה שהמטחים הנורים מהרצועה חריגים ולכן עוצר את המסיבה ומורה לכל הנוכחים לעזוב מיד את המתחם.
6:45 – השוטרים במתחם מנתבים את הבליינים לכיוון דרום וצפון. ההחלטה של כל אחד מהם לאן לפנות בצומתי העוטף הופכת לעניין של חיים או מוות. ראשוני הבליינים שנמלטים נתקלים במארבי המחבלים בצמתים. חלקם מבצעים פניית פרסה וחוזרים פצועים למתחם המסיבה בידיעה שיש בו משטרה וכוחות רפואה.
6:55 – סנ"צ אוחנה מקבל דיווח ראשוני על ירי באופקים ויוצא ממתחם המסיבה לעירו, שבה הוא נלחם עם שוטריו עד הערב.
7:13 – ראש ענף עורף באוגדת עזה מבקש לשלוח כוחות צבא למתחם המסיבה, אך אלו נשחקים במהרה במוצבים שלהם מאחר שחמאס ממקד בתחילת המתקפה מאמץ נגד בסיסי צה"ל בעוטף. במקביל מעודכן הקצין: "80%-90% מהמסיבה פונו".
7:25 – 34 בליינים נתקלו במארב חמאס בצומת גמה ונרצחו במקום. בשלב זה אף מחבל עוד לא הגיע למתחם הנובה, שבשעה וחצי הראשונות של המתקפה היה אחד המקומות הבטוחים בעוטף עזה.
7:30 – השוטרים שנותרו במתחם המסיבה חוסמים את הדרכים צפונה ודרומה על כביש 232 כי הם מבינים שמחבלים השתלטו על הצמתים באזור. הם מפנים את המבלים מזרחה, בציר עפר מאולתר, לכיוון מושב פטיש. גם בשעה גורלית זו, לא מתנהל שיח בין צה"ל לבין משטרה בנושא מסיבת הנובה.
7:53 – במתחם המסיבה נותרו חלק מאנשי ההפקה וכמה מאות מבלים. אנשי ההפקה בודקים את הקופות ומקפלים ציוד מבלי שיש להם מושג מה קורה במרחב.
7:58 – פלוגה של 110 מחבלי נוחבה מצוידים באלפי אמצעי לחימה וכלי נשק כבדים, יוצאת מנוסייראת על 14 טנדרים ושני אופנועים במטרה לכבוש את נתיבות. ליד בארי הם מאטים כדי להתרשם ממסע הרצח שמתנהל בתוך הקיבוץ ושולחים לתוכו צרורות הזדהות מבחוץ. "סדרן" של חמאס מכווין את התנועה בצומת עבור אלפי הפולשים, אבל פלוגת הנוחבה טועה בניווט ומפספסת את הפנייה לנתיבות ליד היישוב שוקדה.
8:12 – פלוגת הנוחבה עוצרת מול המחסום המשטרתי על כביש 232 ליד מתחם מסיבת הנובה, שם מונעים השוטרים מאחרוני המבלים לעלות על כביש הדמים. במשך כמה דקות, על הכביש הראשי בעוטף עזה, מתנהל קרב שכאילו לקוח מסרט פשע: שוטרים עם אקדחים כורעים מאחורי כלי הרכב הקלים שלהם – ובמרחק 200-100 מטר מהם כוח צבאי מזוין וחמוש לעילא.
8:20 – קו ההגנה הדליל של השוטרים על הכביש מוכרע בקלות. עשרות המחבלים יורים עליהם ומסתערים לעבר מתחם המסיבה. כמה מאות בליינים ואנשי הפקה מסתתרים בו בשיחים, בשירותים הכימיים ובמכולות האשפה.
8:26 – טנק מרכבה של צה"ל מגיע באופן אקראי מאזור הגבול למתחם המסיבה. נמצאים בו הנהג עידו סומך, והטען שלו שנפצע קשה. קודם לכן נהרג חבר צוות שלהם ואחר נחטף. סומך מצליח למשוך לכיוונו חלק מהמחבלים. הטען הפצוע יורד לרגע מהטנק כדי לתת את נשקו לאחד המאבטחים כך שיוכל להילחם באמצעותו. בדרכו חזרה למעלה לטנק הוא נורה ונהרג.
8:30 – סומך נותר לבד בטנק הפגוע, מוקף במחבלי נוחבה. אחד מהם מנסה לעלות לצריח אבל סומך הורג אותו מטווח אפס. הוא ממשיך ודורס לפחות שלושה מחבלים נוספים. אחרים מצליחים להשחיל לתא הלוחמים רימוני רסס, ואלה לא מתפוצצים מסיבה לא ברורה.
8:44 – טיל נ"ט מכריע את המרכבה שנעצרת סופית. סומך מצליח לצאת מהטנק ומרכז לצידו כמה לוחמים ושוטרים שעברו במקום. הטנק הופך למעין מוצב מאולתר ליד מתחם המסיבה, והכוח הקטן מפרק ממנו את המקלעים.
8:50 – המחבלים משתלטים סופית על מתחם הנובה וחוטפים ממנו שבעה בני אדם.
9:10 – האופוריה של המחבלים במתחם בשיא. מול מצלמות המתעדים המבצעיים מביניהם הם מתחבקים וצועקים "אללה אכבר". הם חוטפים נהג הסעות פלסטיני ממזרח ירושלים וצועקים עליו: "איפה החיילים? אתה רוצה גם כדור בראש?". בהמשך הם יחטפו אותו לקיבוץ בארי והוא ייהרג לפנות ערב בבית של אחד התושבים.
9:30 – המחבלים סורקים את החורשה הסמוכה למתחם המסיבה ויורים לעבר כל מה שזז. הם מגלים את האמבולנס הכתום של כוחות הרפואה שהיה בחפ"ק, ובו נדחסו 20 מבלים, חלקם פצועים. הם יורים לעברו טיל אר.פי.ג'י. רק שניים מאמבולנס המוות שרדו. בשלב זה יש במתחם הנובה יותר מחבלים מקורבנות.
10:00 – רק בשלב זה מתחילים בחטיבת המבצעים של המטכ"ל בקריה להבין שיש מוקד לחימה במסיבה בשם "נובה" ליד קיבוץ רעים. כוח מהיחידה הרב-ממדית שנשלח לשם נתקל ליד הקיבוץ, נשאב לתוכו למעשה, ומאבד בקרב את מפקד היחידה, אל"מ רועי לוי ז"ל.
10:20 – למתחם הנובה מגיע גל שלישי מעזה. מדובר בעשרות פלסטינים לא חמושים שהגיעו לבזוז את הציוד והמכוניות ולעלות אותן באש על יושביהן. במקביל פלוגת הנוחבה מתפצלת: חלק ממנה מצטרף ללחימה בבארי, והיתר חוזרים לעזה עם 44 חטופים.
10:25 – מסוק קרב ראשון מתקרב למתחם ומזהה טנדרים עם חמושים, אך לא יורה לעברם מחשש שמדובר בישראלים. ניסיון של קצין מודיעין מאוגדת עזה להכווינו לא צולח. הטייס מחפש את הטנק הנטוש של עידו סומך ולא מוצא אותו.
11:20 – במתחם הנובה נותרו כמה עשרות בודדות של מחבלים. לזירה מגיע לראשונה כוח צבאי סדור (מוקדם יותר, סמג"ד קרקל יצא מביתו באשקלון כדי להגיע להילחם במתחם, אך נהרג בקרב בדרך). הכוח שמגיע כולל 11 לוחמים בלבד, בהם מיחידת מצדה של שב"ס. מפקד עליו מג"ד שקד של גבעתי שהוקפץ מהשומרון. גם הוא הוכוון לנובה במקרה, אחרי טלפון שקיבל מפקוד שלו שבילה בחופשה במסיבה.
11:50 – הכוח סורק את המתחם ומחסל 12 מחבלים.
13:30 – צה"ל משלים את ההשתלטות מחדש על מתחם הנובה, ובהמשך, בסיוע כוחות נוספים, מתחיל שלב האיתור, הזיהוי והפינוי של 171 הקורבנות שנרצחו במתחם עצמו. המחצית השנייה של הקורבנות נרצחה בקרבת המתחם או במנוס
צילום: דוברות המשטרה
