דים אמור
בתאריך 17 במרץ 2025 פרסם מבקר המדינה דוח חמור הקובע כי משרד האנרגיה והתשתיות אינו מפקח כראוי על כריית חומרי החציבה של מפעלי ים המלח. לפי הדוח, המדינה עלולה הייתה להפסיד בעשור האחרון כ-120 מיליון שקלים, זאת מכיוון שהחברה לא נדרשה לשלם על פעולות הכרייה שביצעה.
הדוח, שפורסם בתחילת השבוע, מעלה שאלות נוקבות בנוגע לפיקוח הממשלתי על משאבי טבע רגישים באזור ים המלח, ומצביע על פגיעה אפשרית בקופה הציבורית בסכומים משמעותיים. הטענה המרכזית בדוח היא שמשרד האנרגיה והתשתיות לא אכף את חובות התשלום על מפעלי ים המלח בגין חומרי חציבה, דבר שהוביל לאובדן הכנסות ניכר למדינה.
בתגובה לדוח החריף ולכתבה של מערכת "מעקב", מיהר משרד האנרגיה והתשתיות למסור למערכתנו תגובה, למעשה תשובה רשמית המכחישה את ממצאי המבקר. בתשובה נמסר: "לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות".
משרד האנרגיה הוסיף בתגובתו כי "חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת 'מפעלי ים המלח', בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון". המשרד טען עוד כי הוא "עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות".
למעשה, במילים פשוטות, משרד האנרגיה והתשתיות טוען שמבקר המדינה מטעה את הציבור בפרשנותו. עמדה זו מעלה שאלות כבדות משקל לגבי המחלוקת המשפטית והמקצועית בין שני גופים ממשלתיים בכירים.
מה שמעניין במיוחד הוא הפער בין היקף הדוח המפורט של מבקר המדינה, שהתפרס על פני מספר עמודים והציג ניתוח מעמיק, לבין תגובת משרד האנרגיה והתשתיות שהסתכמה בארבעה משפטים ארוכים בלבד. בעוד שדוח המבקר מציג תמונה רחבה ומבוססת, תגובת המשרד מצומצמת יחסית ומתמקדת בפרשנות משפטית שונה לגבי חובות התשלום.
יש לציין כי המחלוקת נסובה סביב פרשנות של פקודת המכרות והאם היא חלה על מפעלי ים המלח. משרד האנרגיה טוען כי מחצבות בתחום הזיכיון המשמשות את בעל הזיכיון לצרכיו ולא למסחר פטורות מרישיון ומתשלום, בעוד שעמדת המבקר שונה.
בולטת בהיעדרה היא תגובת המשרד להגנת הסביבה, שלמרות פנייה בנושא, לא טרח להגיב לכתבה. זאת למרות שהנושא כולל היבטים סביבתיים משמעותיים הקשורים לשיקום אתרי כרייה באזור רגיש אקולוגית כמו ים המלח.
כפי שעולה מהמחלוקת, הויכוח נוגע לא רק להיבט הכספי של אי-גביית תשלומים על הכרייה, אלא גם לנושא הפיקוח והשיקום הסביבתי. משרד האנרגיה טוען כי חובת השיקום מוטלת ממילא על מפעלי ים המלח מתוקף הזיכיון, בעוד שדוח המבקר מרמז על פיקוח לקוי בתחום זה.
מעניין לציין כי מבקר המדינה, כגוף ביקורת עצמאי, אין לו אינטרס לפגוע בשמו הטוב של משרד ממשלתי שלם, ומכאן שפרסום ממצאים כה חמורים נעשה לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה. עם זאת, תגובת משרד האנרגיה מעלה שאלות לגבי פרשנות החוק הנכונה במקרה זה.
בשלב זה, התמונה המלאה בנוגע לפיקוח על כריית חומרי חציבה בים המלח אינה ברורה לחלוטין. מצד אחד עומד דוח מבקר מפורט הטוען לליקויים חמורים בפיקוח ולאובדן כספי משמעותי, ומצד שני עומד משרד האנרגיה הטוען לפרשנות חוקית שונה ולקיום ביקורות תקופתיות על הכרייה.
המחלוקת בין הגופים הממשלתיים עשויה להוביל לדיון ציבורי רחב יותר על ניהול משאבי הטבע של ישראל, על הפיקוח על חברות פרטיות הפועלות בזיכיון ממשלתי, ועל שאלת האיזון בין פיתוח כלכלי לבין שמירה על הסביבה והבטחת הכנסות ראויות לקופת המדינה.
בשורה התחתונה, בעוד שמבקר המדינה מצביע על כשל פיקוחי ואובדן הכנסות של כ-120 מיליון שקלים, משרד האנרגיה והתשתיות דוחה את הטענות ומציג פרשנות חוקית שונה. כרגע, הציבור הוא שיצטרך להחליט איזו עמדה משכנעת יותר, תוך המתנה להתפתחויות נוספות בסוגיה מורכבת זו.
