• דים אמור 

בית המשפט העליון הוציא השבוע הכרעה משמעותית בסוגיה מתפתחת בעולם המשפט הישראלי – שימוש בלתי זהיר בכלי בינה מלאכותית להכנת עתירות משפטיות. בפסיקה תקדימית, דחה בג"ץ על הסף עתירה שהגישה עמותה לקידום זכויות הכלבים, לאחר שהתברר כי העתירה הסתמכה על פסקי דין שלא היו ולא נבראו, מה שמסמן את סיום תקופת ההתחשבות והסבלנות כלפי התופעה.

העתירה, שהוגשה בינואר האחרון נגד משרד החקלאות, ביקשה להתערב בהחלטה להאריך בשנה נוספת את הוראת השעה המאפשרת ירי בכלבים משוטטים באזור עוטף עזה, בעקבות המצב הביטחוני שנוצר אחרי אירועי 7 באוקטובר. העמותה טענה כי התיקון אינו מידתי ומנוגד לחוק צער בעלי חיים, וכי קיימות חלופות אחרות, עדיפות, לטיפול בכלבים משוטטים, גם בנסיבות החריגות באזור.

במהלך בחינת העתירה, התגלה כי המסמכים המשפטיים שהוגשו לבית המשפט כללו הפניות לפסקי דין שלא ניתן לאתרם במאגרי המידע המשפטיים. השופט נעם סולברג, שדן בעתירה, ציין כי גם ניסיונותיו האישיים להתחקות אחר אותם "תקדימים" העלו חרס. בעקבות זאת, נדרשה העמותה להציג את פסקי הדין עליהם הסתמכה, אך נמנעה מלעשות זאת.

"נקודת המוצא הבסיסית, אשר מתייחסת לתוצר הסופי שהובא לפתחנו, היא שלא ניתן לקבל מצב שבו יוגשו לבתי המשפט כתבי טענות שבהם טיעוני כזב מכל סוג שהוא, ובכלל זאת גם טיעונים הנסמכים על מקורות משפט שאינם קיימים", קבע השופט סולברג בפסק דינו. "עליית השימוש בכלֵי בינה מלאכותית, אשר אין חולק כי נושאת עִמה ברכה רבה, טומנת בחובה גם סיכונים: אותם אלה שלא ידעו לעשות בכלים הנ"ל שימוש זהיר, כנדרש, עלולים להגיש – לא אחת בבלי דעת – כתבי טענות שבהם מכשלות גם במישור המשפטי".

בפסק הדין, בחר השופט סולברג להבהיר באופן חד משמעי את עמדת בית המשפט העליון בנושא השימוש בבינה מלאכותית: "ברכה ותועלת ודאי טמונות בכלי זה, אך יש להישמר ממכשלותיו. את תוכו – ניתן ורצוי לאכול, אך את קליפתו – יש לזרוק. גם אם עד כה נהג בית משפט זה סבלנות ומתינות בנושא, נוכח העובדה שמדובר בתופעה חדשה – לא לעולם חוסן. מעתה ואילך, יוחזקו העוסקים במלאכה כ'מוּתְרים ועומדים'; התגובה השיפוטית – תשתנה בהתאם".

בסופו של דבר, נדחתה העתירה והשופטים סולברג, דוד מינץ ויוסף אלרון החליטו להטיל על העמותה הוצאות משפט בסך 7,000 שקל לטובת משרד החקלאות, אותו ייצג עו"ד יונתן ציון מוזס. השופט סולברג ציין אמנם בהחלטתו כי רגישות העותרת ואנשיה כלפי בעלי חיים בכלל, וכלבים בפרט, ראויה להערכה, אולם "חשובות ככל שתהיינה מטרותיה של העמותה, ושל כל בעל דין אחר – ברי, כי אין בכך כדי לפטור מן החובות הבסיסיות ביותר שבהן חבים צדדים למשפט, ובפרט אלה מהם אשר מבקשים מבית משפט זה סעד מן הצדק".

מדובר בפעם השנייה בשבוע האחרון בה נאלץ בג"ץ להתייחס לנזקי השימוש הבלתי זהיר בבינה מלאכותית. רק בתחילת השבוע, יצא פסק דין אחר בבית המשפט העליון שעסק בעתירה שהגישה עורכת דין שייצגה אישה בסכסוך גירושין, כאשר גם במקרה זה הסתמכה עורכת הדין על כלי בינה מלאכותית והפנתה את בית המשפט לפסקי דין "שלא היו ולא נבראו".

באותו מקרה, השופטת גילה כנפי-שטייניץ ציינה בפסק דינה כי "הגם שבאת-כוח העותרת לא ציינה מהו אותו 'אתר' עלום עליו נסמכה בעיניים עצומות – ההפניות לפסקי דין שאינם קיימים; אזכורים נעדרי התאמה פנימית; וציטוטים שלא היו ולא נבראו, מלמדים בסבירות גבוהה שנעשה על-ידי באת כוח העותרת שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית". השופטת דחתה את העתירה לאחר שדנה בה לגופה על מנת שלא לקפח את האישה וקבעה כי "דומה שפלט 'ההזיה' שקיבלה נחזה בעיניה כה אמין, עד כי לא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו".

עו"ד אריאל דובינסקי, המתמחה בדיני קניין רוחני ובינה מלאכותית, שלא ייצג בתיק, מסביר כי "פסק הדין מבטא התקדמות משמעותית ביחס בית המשפט לשימוש בלתי-זהיר בבינה מלאכותית. בניגוד למקרה הקודם בו נמנע בית המשפט מהטלת סנקציות כספיות, הפעם בחר בית המשפט העליון לפסוק הוצאות בסך 7,000 שקל, המהוות תמרור אזהרה ברור לקהילה המשפטית. המסר חד וברור – תקופת ההתחשבות בהיות הטכנולוגיה חדשה הסתיימה, והמערכת המשפטית עוברת מגישה מחנכת לגישה המחייבת אחריות מלאה. עורכי דין נדרשים להקפיד ביתר שאת על אימות מקורותיהם המשפטיים, שכן התוצאות של הסתמכות בלתי-מבוקרת על תוצרי בינה מלאכותית הולכות ונעשות מוחשיות יותר".

השלכות הגישה החדשה של בית המשפט העליון כלפי השימוש בבינה מלאכותית ניכרו כבר למחרת פרסום פסק הדין האחרון, כאשר סוגיה דומה התעוררה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. השופט דורי ספיבק נדרש לטפל במקרה שבו הוגשו סיכומים מצד בא כוח התובע שכללו הפניות לפסקי דין שלא היו ולא נבראו, ככל הנראה כתוצאה מ"הזיות" של בינה מלאכותית.

בעקבות זאת, ביקשה הנתבעת למחוק את התביעה, או לכל הפחות את הפרק המשפטי בסיכומי התובע, הכולל את ההפניות לאותם פסקי דין לא קיימים. בתגובתו לבקשה זו, טען בא כוח התובע כי נפלה טעות בתום לב בעניין הפסיקה המצוטטת בסיכומים, שנבעה מכך שלאחר הכנת הסיכומים הם נמסרו למתמחה לצורך הוספת אסמכתאות משפטיות תומכות, וזו הגישה את הסיכומים ישירות מבלי להחזירם לבדיקה נוספת. לפיכך ביקש בא כוח התובע להגיש סיכומים מתוקנים.

למרות הטענה, קבע השופט ספיבק כי "אפילו אניח לטובת בא כוח התובע כי אכן מי שהוסיפה את פסקי-הדין לסיכומיו – ככל הנראה תוך שימוש בכלי בינה מלאכותית זה או אחר – היתה המתמחה שלו, ולא הוא עצמו, הרי שאין בכך כדי להסיר ממנו את האחריות המלאה למחדל". יחד עם זאת, השופט לא נעתר לבקשה למחוק את התביעה, וקיבל את הסיכומים המתוקנים לתיק, אך הטיל על התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 4,000 שקל.

שרשרת המקרים הללו מסמנת מגמה ברורה של תפנית ביחס המערכת המשפטית לשימוש בכלי בינה מלאכותית. אם בעבר נטו בתי המשפט לגלות הבנה וסלחנות כלפי טעויות הנובעות משימוש בטכנולוגיה חדשה יחסית, הרי שכעת הם מבהירים כי תקופת החסד הסתיימה. בתי המשפט עוברים מגישה סלחנית לנקיטת סנקציות ממשיות, לרבות חיוב בהוצאות משפט, כדי להדגיש את חומרת העניין ואת הציפייה לאחריות מצד עורכי הדין.

המסר שמעביר בית המשפט העליון בפסיקתו האחרונה ברור – השימוש בבינה מלאכותית צריך להיעשות באופן אחראי וזהיר, תוך בדיקה מדוקדקת של המידע והאסמכתאות המשפטיות המתקבלות ממנה. אין דין מיוחד ל"הטעיה שיסודה בשימוש בכלי בינה מלאכותית", כפי שציין השופט סולברג, אלא זו נתפסת בחומרה זהה לכל הטעיה אחרת.

עם התרחבות השימוש בכלי בינה מלאכותית בעולם המשפט, גדלים גם הסיכונים הכרוכים בכך. היתרונות של הטכנולוגיה ברורים – היא יכולה לחסוך זמן רב בניסוח טיעונים משפטיים ובאיתור פסיקה רלוונטית. אך יחד עם זאת, האחריות נותרת בידי עורכי הדין עצמם לוודא את אמיתות ותקפות המידע המוצג בפני בית המשפט.

בית המשפט העליון מוביל את המערכת המשפטית למציאות חדשה שבה השימוש בבינה מלאכותית הוא חלק בלתי נפרד מהפרקטיקה המשפטית, אך האחריות לאימות ולבדיקת תוצריה אינה יכולה להיות מואצלת. הגישה הנוכחית של בתי המשפט בישראל נועדה לוודא כי השימוש בטכנולוגיה זו ייעשה באופן שאינו פוגע באמינות ההליך המשפטי ובתקינותו.

ככל שחודרת הבינה המלאכותית לתחומים נוספים בעולם המשפט, נדמה כי התמודדות המערכת עם אתגריה תמשיך להתפתח ולהתעצב. השאלה אינה האם להשתמש בטכנולוגיה זו, אלא כיצד לעשות זאת באופן אחראי, אתי ומקצועי. פסקי הדין האחרונים מהווים סימן דרך משמעותי בהתמודדות זו, ומסמנים את סיומה של תקופת ההתחשבות והחלפתה במשטר אחריות קפדני יותר.

את התמרור האדום שהציב בית המשפט העליון בפסיקתו האחרונה אין לפרש כהתנגדות לקידמה הטכנולוגית או כרתיעה מהחידושים שמביאה עמה הבינה המלאכותית לעולם המשפט. יש לראות בכך הנחיה ברורה לשימוש מושכל בכלים הטכנולוגיים החדשים, הקפדה על מקצועיות ואתיקה, ואחריות מלאה של המשתמש לתוצרי הבינה המלאכותית.

עורכי דין, משפטנים וכל המסתייעים בבינה מלאכותית נדרשים עתה להפנים את הכללים החדשים ולהתאים את התנהלותם בהתאם. האתגר הוא לנצל את הפוטנציאל שבטכנולוגיה זו, מבלי להיכשל במהמורות שהיא מציבה. פסקי הדין האחרונים מציבים מסגרת ברורה למשחק בשדה המשפטי עם בינה מלאכותית – שדה שבו אין מקום לטעויות ולהסתמכות עיוורת על מידע שלא אומת.

אתגר זה מצטרף לאתגרים רבים אחרים שמציבה הבינה המלאכותית בפני מערכות משפט בעולם כולו. ישראל, כמדינה המובילה בחדשנות טכנולוגית, ניצבת בחזית ההתמודדות עם סוגיות אלה, ונדמה כי גישתה המתגבשת של מערכת המשפט הישראלית תהווה מודל להתייחסות גם במדינות אחרות.

עם התקדמות הטכנולוגיה והתפתחות הבינה המלאכותית, סביר להניח כי נראה עוד התמודדויות מסוג זה בעתיד. אך הכיוון שנקבע בפסיקות האחרונות ברור – בינה מלאכותית היא כלי עזר יעיל, אך אינה תחליף לשיקול הדעת האנושי, לאחריות המקצועית ולחובת האמון של עורכי הדין כלפי מערכת המשפט.

"לא לעולם חוסן", כפי שציין השופט סולברג, וסיום תקופת ההתחשבות מסמן את תחילתו של עידן חדש בשימוש בבינה מלאכותית במערכת המשפט – עידן של אחריות מוגברת, זהירות ובדיקה קפדנית. זהו מסר שעל כל העוסקים במלאכה ללמוד ולהפנים, שכן המחיר על התעלמות ממנו הולך וגדל.