• דים אמור
חבר הכנסת אחמד טיבי מעורר סערה ברשתות החברתיות בשל פרסומים תכופים המביעים עמדות ביקורתיות חריפות כלפי מדינת ישראל ומנהיגיה. במיוחד בולטת פעילותו ברשת X (לשעבר טוויטר), שם הוא משמש כמעין "כתב חדשות" המפיץ מידע בעל אופי חד-צדדי ומגמתי.
בפוסט שפורסם לאחרונה, טיבי הפיץ בהתלהבות ידיעה על כך שבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) כביכול הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. הפרסום, שנכתב באנגלית, האשים את השניים ב"פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה בעזה".
פעילותו של טיבי ברשתות החברתיות מעלה שאלות נוקבות לגבי הגבול בין חופש הביטוי הפרלמנטרי לבין הסתה. כחבר כנסת המייצג ציבור בחברה הישראלית, טיבי מנצל את במת הרשתות החברתיות להפצת תכנים שלעיתים קרובות נתפסים כמערערים על הלגיטימיות של מדינת ישראל ופעולותיה.
דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בשיתוף תכנים מערוץ אל-ג'זירה, המוכר בקו העריכתי הביקורתי שלו כלפי ישראל. טיבי אף העלה שאלות רטוריות בנוגע למותו של ד"ר אלברש, תוך שימוש ברטוריקה מתלהמת המאשימה את ישראל ב"רצח והתעללות".
התנהלותו של טיבי ברשתות החברתיות משקפת מגמה מדאיגה של שימוש בפלטפורמות דיגיטליות להפצת נרטיבים חד-צדדיים ומסיתים. יש הבדל משמעותי בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה. כאשר נבחר ציבור משתמש בבמה הציבורית שלו באופן שיטתי להפצת מסרים המערערים על הלגיטימיות של המדינה, זה מעלה שאלות אתיות ומוסריות משמעותיות.
בעוד שחופש הביטוי הוא ערך יסוד בדמוקרטיה הישראלית, התנהלותו של טיבי מעוררת דיון ציבורי על גבולות השיח הפוליטי ועל האחריות המוטלת על נבחרי ציבור בשימוש ברשתות החברתיות.
התופעה מדגישה את האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית בעידן הדיגיטלי, כאשר הרשתות החברתיות משמשות ככלי להפצת מסרים פוליטיים בעלי השפעה נרחבת. השאלה המרכזית העולה היא כיצד לשמור על איזון עדין בין חופש הביטוי לבין הצורך למנוע הסתה והסלמה במתחים חברתיים ופוליטיים.
המקרה של ח"כ טיבי מדגים את הצורך בדיון ציבורי מעמיק על תפקידם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות ועל האחריות המוטלת עליהם בשימוש בפלטפורמות אלה. בעידן שבו המידע זורם במהירות וללא מחסומים, חשוב לזכור כי לדברים הנאמרים ברשתות החברתיות יש השפעה ממשית על השיח הציבורי ועל היחסים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
צילום: רשת X Ahmad Tibi
