• דים אמור

עודף של מסרים נגד ממשלת ישראל הפך למזוהה עם איימן עודה, שפורסם לאחרונה בראיון לערוץ "הלא". במהלך הראיון, הוא הסביר את עמדתו נגד "פעולות מזוינות של יחידים" והציג שלוש סיבות עיקריות לכך.

לפי עודה, הסיבה הראשונה היא מוסרית. הוא טוען כי אין לירות על עוברים ושבים, על אנשים חסרי מגן. הוא מסביר את עמדתו בנוגע לפגיעות האזרחיות, אך בה בעת הוא מתעלם מהשפעת האלימות על החברה הערבית עצמה, כמו גם מההשלכות של התנהגות שכזו על הקהילה כולה.

באופן מעניין, עודה מתייחס גם לתוכניות שמבצע הממסד השלטוני נגד ערביי ישראל. הוא מדבר על "תוכנית מסוכנת מאוד" אותה מייחס לממשלת נתניהו, שכזכור כינתה את ערביי ישראל "חזית רביעית". הוא מציין שבן גביר חימש עשרות אלפי אנשי ימין קיצוני, ומביע חשש מפני מלחמת רחובות בין האזרחים הערבים ליהודים. עם זאת, במקום לבקש הידברות ופתרונות, עודה מתעקש להדגיש את האיבה והמאבק, דבר שמעמיק את השסעים בין הקבוצות.

הצעד המטריד ביותר בהצהרותיו הוא האשמת הגזענים, על כך שהם ינצלו את האווירה הנוכחית כדי לפגוע באזרחים ערבים. הוא מצהיר כי "הרוצחים האלה יזוכו", וכך הוא משדר מסר של חוסר אמון במערכת המשפטית והמדינה כולה. במקום להציע דרכים לפתרון, הוא מחמיר את המצב.

איימן עודה מדבר על הישארות ערבים ישראלים במולדתם כהישג לאומי והיסטורי, אך מבלי לספק פתרונות מעשיים או גישה חיובית לעתיד. במקום זאת, הוא מתרכז במאבק ובקריאות למאבק ציבורי נגד המלחמה והמשך "התוקפנות הפלילית בעזה". זהו מסר שאינו תורם לקידום השיח בין האזרחים אלא להיפך, מעמיק את השנאה והמרחק.

אכן, בעודו מציג את עצמו כנציג של ערבים ישראלים וכנגד אלימות, עודה לא לוקח אחריות על התופעות החברתיות והבעיות המורכבות שנובעות מהתנהלות כזו. בשעת מלחמה, כאשר החברה הישראלית זקוקה לאחדות ולשיח בונה, נראה כי איימן עודה בוחר בדרך של השפלה מוסתרת, שמזיקה לא רק לו, אלא גם לעמו.