דים אמור
בראיון מיוחד ל"מעקב", חושפת נעמה, בת דודתו של החטוף איתי סבירסקי, את התסכול העמוק והכאב המפלח של משפחות החטופים.
"איתי נחטף בקיבוץ בארי והוא נרצח בשבי", פותחת נעמה את דבריה, קולה רועד מכאב. "עדיין יש אנשים שהם בחיים וחובה לשחרר אותם. עדיין אין הסכם".
סבירסקי, בן 38, היה בביקור אצל אמו בקיבוץ בארי בבוקר ה-7 באוקטובר כאשר פרץ הטבח. מחבלי חמאס רצחו את אמו, פצעו את איתי בידו, וחטפו אותו לרצועת עזה. סיפורו הטרגי הוא אחד מני רבים שמטלטלים את החברה הישראלית מאז אותו יום שחור.
נעמה ויינברג מאשימה את הממשלה בהזנחת החטופים: "ברור לכולנו שהיו הזדמנויות להסכם, גם לפני שבועיים. הדם של החטופים על נתניהו, הדם של החטופים על הקבינט ונתניהו". היא מוסיפה בכאב, "החטופים היו יכולים לחזור, איתי יכול היה לחזור. אני מרגישה בגידה של הממשלה".
הביקורת של נעמה מתמקדת בעיקר בראש הממשלה בנימין נתניהו: "נתניהו פעם אחר פעם מפיל את ההסכם. איך המדינה יכולה להמשיך לחיות כאשר החטופים לא נמצאים פה? איך אנחנו נגיע לחגים? האזרחים חייבים להזכיר לממשלה מה היא האחריות שלה".
נעמה מעלה גם ביקורת חריפה על התנהלות המדינה ביום הפיגוע: "ב-7.10 לא הייתה מדינה. בקיבוץ בארי לא היה צבא ולא היה כלום, המון שעות לא היה שם צבא. זאת ההפקרה המוחלטת. זה זלזול בחיי אדם".
בסיום הראיון, נעמה כמעט מתמוטטת, דמעות בעיניה: "איתי כבר לא יהיה פה", היא אומרת בקול שבור.
פרשת משפחת סבירסקי ממחישה את המחיר הכבד אשר משפחות החטופים נושאות על כתפיהן. בעוד הממשלה מוסיפה להשקיע מאמצים בשחרור החטופים, מהדהדת השאלה הבלתי נמנעת: כיצד היה כל אחד מאיתנו פועל אילו היה אח או אם שלו בשבי ארגון הטרור חמאס?
זעקת המחאה של משפחות החטופים מוסיפה להדהד ברחובותיה של מדינת ישראל, בעודם מפצירים בממשלה לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה להשבת יקיריהם לחיק המולדת. עבור משפחות דוגמת זו של איתי סבירסקי, כל יום חולף מהווה פרק זמן נוסף של סבל בל יתואר.
בעוד המשא ומתן מתמשך, הציבור הישראלי נותר חצוי בין התקווה לשיבת החטופים לבין החשש מן המחיר הכבד אשר יידרש לשלם בעבור שחרורם. ברם, עבור המשפחות, המסר נהיר וחד-משמעי: יש לנקוט בכל פעולה אפשרית על מנת להשיב את החטופים לביתם, ובאופן מיידי.
