דים אמור 

הסיפור של מקסים הרקין, החטוף השקט מפסטיבל הנובה. בעולם שבו כותרות צעקניות מושכות את תשומת הלב, ישנם סיפורים שקטים אך רבי עוצמה הממתינים להישמע. אחד מהם הוא סיפורו של מקסים הרקין, צעיר בן 35 מחיפה, שנחטף על ידי מחבלים במהלך פסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר 2023.

מקסים, שעלה לישראל מאוקראינה בילדותו, הוא דמות שלכאורה נבלעת בין שורות החדשות. אך מאחורי העיניים השקטות שלו מסתתר לב ענק, המפעם באהבה ודאגה למשפחתו ולסובבים אותו.

בבוקר הגורלי של ה-7 באוקטובר, שלח מקסים הודעה קצרה לאמו: "אמא הכול בסדר. אני חוזר הביתה לאט לאט". מילים פשוטות אלו היו האחרונות ששמעה ממנו משפחתו. הטלפון הנייד שלו נמצא מאוחר יותר בשדה שבו התקיים פסטיבל הנובה, עדות אילמת לאירועים הטרגיים שהתרחשו.

מקסים, היה המפרנס העיקרי של משפחתו. הוא דאג לביתו הקטנה בת השלוש, לאמו, לאחיו הצעיר.

מקסים הרקין, אשר מילא את חובתו למולדת בשירות סדיר בצבא ההגנה לישראל ואף האריך ימים בשירות קבע, נלקח בשבי החוטפים עת קצרה לאחר שנפטר מן המדים.

חבריו מתארים אותו כאדם שקט אך נוכח, תמיד מוכן להושיט יד לעזרה.

הימים שלאחר החטיפה היו קשים במיוחד למשפחת הרקין. כוחות הביטחון מסרו להם את הבשורה הקשה – מצלמות גוף של המחבלים תיעדו את חטיפתו של מקסים.

סיפורו של מקסים הרקין הוא תזכורת כואבת לכך שמאחורי כל שם ברשימת החטופים יש אדם שלם, משפחה שממתינה, וחלומות שנקטעו באיבם. זהו סיפור על אהבה משפחתית, על מסירות, ועל החוסן האנושי בפני הטרגדיה.

בעוד העולם כולו מוסיף להתחבט בהשלכותיהם של המאורעות הקשים אשר פקדו אותנו ביום ההוא, בני משפחתו של מקסים עודם אוחזים בתקווה ונושאים תפילה לשיבתו בשלום.

סיפור חייו של מקסים הרקין מהווה קריאת השכמה לזכור את הפן האנושי המסתתר מאחורי הכותרות הרועשות, ומשמש תזכורת נוקבת לכך שכל אדם, אף אם הוא שקט וצנוע באופיו, עשוי להותיר חותם בל יימחה על חייהם של זולתו.

צילום מתוך עמוד האינסטגרם של מקסים הרקין, תוכן ע"פ סעיף 27א'