דוברות בית החולים וולפסון מסרה הצהרה מדהימה: "המתנה במלר"ד הינה עד 6 שעות". הודאה זו מהווה אישור מזעזע לממצאים שפורסמו בתחקיר הקודם שלנו, שחשף את המצב הקשה בבית החולים.
יתרה מזאת, בית החולים ניסה להציג את המצב באור חיובי, כשציין כי "בשנת 2022 דו"ח מדדי האיכות של משרד הבריאות קבע כי בוולפסון זמן ההמתנה הקצר ביותר עד לביצוע בדיקות ראשוניות במיון". אם זהו המצב הטוב ביותר, קשה לדמיין מה מתרחש בבתי חולים אחרים ברחבי הארץ. הממצאים החמורים אשר נחשפו בתחקיר "מעקב" מעלים תהיות נוקבות באשר למצבה של מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל. כיצד ייתכן כי במדינה מתקדמת, המתהדרת בטכנולוגיה רפואית חדישה ובצוותים רפואיים מיומנים, נאלצים מטופלים להמתין שעות ארוכות כה לקבלת טיפול בסיסי?
מצבה הנוכחי של מערכת הבריאות מהווה סיכון ביטחוני ממשי. במקרה של מלחמה כוללת, כשנידרש לטפל במאות או אלפי פצועים בו-זמנית, המערכת עלולה לקרוס לחלוטין. זוהי נקודת תורפה קריטית בחוסן הלאומי שלנו.
צוות "מעקב" ערך סיור מקיף בבית החולים וולפסון, וחשף תמונת מצב מדאיגה ביותר. מטופלים נראו ממתינים שעות ארוכות במסדרונות צפופים.
השאלה המתבקשת היא: לאן הולכים כספי הציבור המיועדים למערכת הבריאות? על פי נתוני משרד האוצר, תקציב מערכת הבריאות לשנת 2023 עמד על כ-41 מיליארד שקלים. כנראה, הבעיה אינה בהכרח בגודל התקציב, אלא באופן חלוקתו וניצולו. חלק ניכר מהתקציב מופנה לטכנולוגיות חדשות ותרופות יקרות, בעוד שהתשתיות הבסיסיות והכוח האדם אינם מקבלים את המשאבים הדרושים.
חרף חומרתם המופלגת של הממצאים, תגובותיהם של הגורמים האחראים מעוררות תהיות נוספות. משרד הבריאות בחר להתעלם מפניותינו החוזרות ונשנות לקבלת התייחסות. שתיקה זו מעלה חשש כבד שמא המשרד מודע היטב למצב החמור, ברם נמנע מלהתמודד עמו באורח ישיר וגלוי.
בית החולים וולפסון מגיב לטענות על טיפול במקרה אלימות: פער בין הצהרות לביצוע בשטח
בתגובה לפנייה מיום 8 באוגוסט 2024, הצהיר בית החולים וולפסון על מחויבותו "לרפואה מקצועית, אכפתית ואנושית לכלל המטופלים". ברם, הפער המשמעותי בין הצהרה זו לבין החוויה המתוארת מפי המטופל מעלה תהיות נוקבות באשר ליישומה של מדיניות זו הלכה למעשה. שמא יש פער ניכר בין הרטוריקה הנשגבת לבין המציאות בשטח, ומן הראוי לבחון לעומק את אופן הוצאתה אל הפועל של מדיניות זו. בית החולים התגאה בזמני ההמתנה הקצרים ביותר לביצוע בדיקות ראשוניות במיון, בהתבסס על דו"ח מדדי האיכות של משרד הבריאות משנת 2022. אולם, המטופל שפנה למערכת "מעקב" מתאר תמונה שונה לחלוטין, המעלה תהיות לגבי הרלוונטיות של נתונים היסטוריים אל מול המציאות העכשווית.
בית החולים הדגיש את חשיבות חוויית המטופל, תוך ציון השקעת משאבים בבניית תהליכי שירות, מעורבות מתנדבים, ומתאמי שירות. ההצהרה על "שירות ומקצועיות ללא פשרות" מציגה תמונה אידיאלית של טיפול רפואי. עם זאת, הפער בין הצהרות אלה לבין החוויה המתוארת על ידי המטופל מדגיש את הצורך בבחינה מעמיקה של יישום מדיניות זו בפועל. התחושה היא כי בית החולים מנסה "לצייר תמונה שהכל בשגרה". אם המתנה הנמשכת עד שש שעות לאדם הסובל מלחץ דם העולה על מאתיים, מכאבים בחזהו, שבר, או כאבים דחופים אחרים נחשבת ל"שירות ומקצועיות ללא פשרות", אזי עדיף, כנראה, למות בבית. מה תועלת בטיפול רפואי המתמהמה עד כדי כך, עד שהוא עלול להפוך מגורם מציל חיים למכשול מסכן?
בתגובתו, הביע בית החולים וולפסון צער על חוויית השירות השלילית. עם זאת, התגובה נתפסת כללית ומתחמקת, ללא התייחסות ספציפית לטענות החמורות שהועלו. קיים פער מטריד בין ההצהרות הרשמיות של בתי חולים לבין המציאות בשטח. חשוב לזכור כי מערכת הבריאות נמצאת תחת לחץ מתמיד, אך זה אינו מצדיק התעלמות מנהלים קריטיים, במיוחד כשמדובר במקרי אלימות.
המאורע שהתרחש בבית החולים וולפסון מדגיש ביתר שאת את הפער המטריד בין ההצהרות הרשמיות לבין המציאות הנגלית בשטח. בעוד שמוסדות הרפואה מצהירים בפומבי על מחויבותם לטיפול מקצועי ואנושי, המציאות מציגה בפנינו תמונה מורכבת ורבת פנים לאין שיעור.
תיעדנו מקרה תמוה ומדהים, בו פרמדיקים מד"א נאלצו ליטול על עצמם מטלות שאינן מתחום מומחיותם, כגון החלפת סדינים וניקוי רצפות בית החולים, וזאת בשל היעדרו של צוות עזר במקום. אולם, בתגובתו, מנסה בית החולים לצייר תמונה נאה אך כוזבת למדי של המציאות.
אין כל ספק כי מחלקת הדוברות ויחסי הציבור של בית החולים מתפקדת באופן מעולה. ברם, הדוברת אינה זו אשר מצילה חיי אדם במחלקת המיון. תחת זאת, היא פועלת ממשרדה, ומקבלת את שכרה תמורת חיבור אגדות, או לכל הפחות, סיפורים המתקרבים לסוגה ספרותית זו.