מצבה הנוכחי של מערכת הבריאות מהווה סיכון ביטחוני ממשי. במקרה של מלחמה כוללת, כשנידרש לטפל במאות או אלפי פצועים בו-זמנית, המערכת עלולה לקרוס לחלוטין. זוהי נקודת תורפה קריטית בחוסן הלאומי שלנו.

צוות "מעקב" ערך סיור מקיף בבית החולים וולפסון, וחשף תמונת מצב מדאיגה ביותר. מטופלים נראו ממתינים שעות ארוכות במסדרונות צפופים.

השאלה המתבקשת היא: לאן הולכים כספי הציבור המיועדים למערכת הבריאות? על פי נתוני משרד האוצר, תקציב מערכת הבריאות לשנת 2023 עמד על כ-41 מיליארד שקלים. כנראה, הבעיה אינה בהכרח בגודל התקציב, אלא באופן חלוקתו וניצולו. חלק ניכר מהתקציב מופנה לטכנולוגיות חדשות ותרופות יקרות, בעוד שהתשתיות הבסיסיות והכוח האדם אינם מקבלים את המשאבים הדרושים.

חרף חומרתם המופלגת של הממצאים, תגובותיהם של הגורמים האחראים מעוררות תהיות נוספות. משרד הבריאות בחר להתעלם מפניותינו החוזרות ונשנות לקבלת התייחסות. שתיקה זו מעלה חשש כבד שמא המשרד מודע היטב למצב החמור, ברם נמנע מלהתמודד עמו באורח ישיר וגלוי.

ההודאה המזעזעת של בית החולים וולפסון בזמני המתנה של עד שש שעות במיון היא רק קצה הקרחון של משבר עמוק במערכת הבריאות הישראלית. המצב הנוכחי מסכן חיי אדם ומערער את ביטחונה הלאומי של ישראל. שמא ניצבים אנו בפני נקודת שבר. באם לא תינקט פעולה מיידית ומקפת, עלולים אנו למצוא עצמנו ניצבים אל מול קריסתה המוחלטת של מערכת הבריאות הציבורית. שעת חירום לאומית היא זו, המחייבת התגייסות נחרצת של כלל הגורמים הנוגעים בדבר.

המשבר במערכת הבריאות פוגע ביכולתנו להתמודד עם איומים בריאותיים עתידיים. אנחנו רואים עלייה בשיעורי תחלואה במחלות שהיו אמורות להיות תחת שליטה, וחוסר מוכנות מדאיג לאתגרי הבריאות של המאה ה-21, כמו התפרצויות של מחלות זיהומיות חדשות או השפעות שינויי האקלים על בריאות הציבור.

בית החולים וולפסון מגיב לטענות על טיפול במקרה אלימות: פער בין הצהרות לביצוע בשטח

בתגובה לפנייה מיום 8 באוגוסט 2024, הצהיר בית החולים וולפסון על מחויבותו "לרפואה מקצועית, אכפתית ואנושית לכלל המטופלים". ברם, הפער המשמעותי בין הצהרה זו לבין החוויה המתוארת מפי המטופל מעלה תהיות נוקבות באשר ליישומה של מדיניות זו הלכה למעשה. שמא יש פער ניכר בין הרטוריקה הנשגבת לבין המציאות בשטח, ומן הראוי לבחון לעומק את אופן הוצאתה אל הפועל של מדיניות זו. בית החולים התגאה בזמני ההמתנה הקצרים ביותר לביצוע בדיקות ראשוניות במיון, בהתבסס על דו"ח מדדי האיכות של משרד הבריאות משנת 2022. אולם, המטופל שפנה למערכת "מעקב" מתאר תמונה שונה לחלוטין, המעלה תהיות לגבי הרלוונטיות של נתונים היסטוריים אל מול המציאות העכשווית.

בית החולים הדגיש את היערכותו למצבי חירום, כולל הפעלת מיון חירום תת-קרקעי, מחלקות ממוגנות, ומלאי ציוד ומזון לתקופה ממושכת. ההצהרה על "רמת כוננות מוגברת" ו"תיאום עם העיריות וגופי ההצלה" מציירת תמונה של מוכנות מקיפה. אך המקרה הספציפי שהובא לידיעת מערכת "מעקב" מעלה ספקות לגבי יישום נהלים אלה בפועל. המטופל טוען כי במקרה של אלימות שהתרחש במיון, לא הוזמנה ניידת משטרה, בניגוד לנהלים המוצהרים של בית החולים.בית החולים הצהיר על נכונותו לטפל במגוון רחב של מקרים, כולל נפגעי אלימות, תוך מתן "מענה ומעטפת לכל מטופל/ת בהתאם לנהלי העבודה". יתרה מזאת, בית החולים ציין כי במקרים של חשד לאלימות במשפחה או פגיעה בחסרי ישע, הצוות מערב עובדת סוציאלית ומדווח למשטרה. ברם, המקרה המדווח מעלה תהיות חמורות לגבי יישום נהלים אלה. העלינו בתיעודינו המדוקדק כי לא זו בלבד שלא נקראה ניידת משטרה למקום, אלא שבית החולים אף נמנע מלהתייחס לעובדת אי-הזמנתה של הניידת ולא טרח לחקור את נסיבות המקרה לעומקן.

בית החולים הדגיש את חשיבות חוויית המטופל, תוך ציון השקעת משאבים בבניית תהליכי שירות, מעורבות מתנדבים, ומתאמי שירות. ההצהרה על "שירות ומקצועיות ללא פשרות" מציגה תמונה אידיאלית של טיפול רפואי. עם זאת, הפער בין הצהרות אלה לבין החוויה המתוארת על ידי המטופל מדגיש את הצורך בבחינה מעמיקה של יישום מדיניות זו בפועל. התחושה היא כי בית החולים מנסה "לצייר תמונה שהכל בשגרה". אם המתנה הנמשכת עד שש שעות לאדם הסובל מלחץ דם העולה על מאתיים, מכאבים בחזהו, שבר, או כאבים דחופים אחרים נחשבת ל"שירות ומקצועיות ללא פשרות", אזי עדיף, כנראה, למות בבית. מה תועלת בטיפול רפואי המתמהמה עד כדי כך, עד שהוא עלול להפוך מגורם מציל חיים למכשול מסכן?

בתגובתו, הביע בית החולים וולפסון צער על חוויית השירות השלילית. עם זאת, התגובה נתפסת כללית ומתחמקת, ללא התייחסות ספציפית לטענות החמורות שהועלו. קיים פער מטריד בין ההצהרות הרשמיות של בתי חולים לבין המציאות בשטח. חשוב לזכור כי מערכת הבריאות נמצאת תחת לחץ מתמיד, אך זה אינו מצדיק התעלמות מנהלים קריטיים, במיוחד כשמדובר במקרי אלימות.

המאורע שהתרחש בבית החולים וולפסון מדגיש ביתר שאת את הפער המטריד בין ההצהרות הרשמיות לבין המציאות הנגלית בשטח. בעוד שמוסדות הרפואה מצהירים בפומבי על מחויבותם לטיפול מקצועי ואנושי, המציאות מציגה בפנינו תמונה מורכבת ורבת פנים לאין שיעור.

תיעדנו מקרה תמוה ומדהים, בו פרמדיקים מד"א נאלצו ליטול על עצמם מטלות שאינן מתחום מומחיותם, כגון החלפת סדינים וניקוי רצפות בית החולים, וזאת בשל היעדרו של צוות עזר במקום. אולם, בתגובתו, מנסה בית החולים לצייר תמונה נאה אך כוזבת למדי של המציאות.

אין כל ספק כי מחלקת הדוברות ויחסי הציבור של בית החולים מתפקדת באופן מעולה. ברם, הדוברת אינה זו אשר מצילה חיי אדם במחלקת המיון. תחת זאת, היא פועלת ממשרדה, ומקבלת את שכרה תמורת חיבור אגדות, או לכל הפחות, סיפורים המתקרבים לסוגה ספרותית זו.