חודיאקוב, שעזב את לימודי הכלכלה לטובת הקריירה המשחקית, מספר על המסע המרתק שלו מהצבא לעולם הבמה, ועל החלומות הגדולים שלו לעתיד.

"תמיד ידעתי שיש בי משהו יצירתי, אבל לקח לי זמן להבין שזה המשחק", פותח חודיאקוב את השיחה. "עזבתי את לימודי הכלכלה כי הרגשתי שמשהו חסר. כשהתחלתי ללמוד משחק, הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי".

שלומי מספר על האתגרים שעמדו בפניו במהלך שלוש שנות הלימודים ב"אימפרו". "לא היה קל. הייתי צריך לממן את הלימודים לבד, בלי תמיכה כלכלית מהמשפחה. אבל האהבה למשחק נתנה לי כוח להתמודד עם כל הקשיים".

חודיאקוב לא מהסס לחשוף את הסיפור המשפחתי המורכב שלו (עלה ארצה מאוקראינה בעודו תינוק בן שנה) "גדלתי בלי אבא", הוא מספר בכנות. "הוא חי בישראל, אבל לא היה חלק מהחיים שלי. הוא אפילו לא הגיע לאף הצגה שלי בבית הספר". למרות זאת, שלומי מדגיש את התמיכה הרגשית שקיבל מאמו. "אמא שלי תמיד האמינה בי, גם אם לא יכלה לעזור כלכלית".

שלומי חודיאקוב הוא לא רק שחקן מוכשר, אלא גם לוחם מסור. "שירתתי בתותחנים", הוא מספר בגאווה. "היום אני במילואים בצנחנים. זה מרגש אותי לשלב בין עולם המשחק לבין השירות למדינה".

כשאנחנו שואלים אותו על ההבדלים בין שני העולמות: "בצבא ובתיאטרון אתה צריך להיות מוכן לכל תרחיש. ההבדל הוא שבתיאטרון אתה יכול לעצור ולנסות שוב. בצבא, אין הזדמנות שנייה".

שלומי חושף את שאיפותיו האמנותיות הנעלות ומבטא את להיטותו לאתגר תיאטרלי משמעותי באומרו: "החלום הגדול שלי הוא לשחק את קוסטיה ב'השחף' של צ'כוב. זו דמות מורכבת ועמוקה, ואני מרגיש שיש לי הרבה מה לתת לתפקיד הזה".

אבל חודיאקוב לא שוכח את ההווה: "כרגע, אני מתמקד בלצבור ניסיון. כל תפקיד, גדול כקטן, הוא הזדמנות ללמוד ולהתפתח".

בימים אלה, כשישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, שלומי מוצא את עצמו שוב במדים. "לפני כמה שבועות סיימתי את הלימודים, ומיד התגייסתי למילואים", הוא מספר. "זה לא פשוט לעזוב את החלומות האמנותיים ולחזור לשדה הקרב, אבל אני מרגיש שזו חובתי וזכותי להגן על המדינה".

בהתייחסנו לעתידו של שלומי, הוא משיב בנחישות ובתבונה: "שאיפתי היא להמשיך ולהתפתח במלאכת המשחק, להעמיק את אומנותי הן על במת התיאטרון והן על מסך הקולנוע. עם זאת, לא אזנח את מחויבותי למדינה. אני סבור כי ניתן לשלב בהצלחה בין שני עולמות אלו". שלומי מסר בסיפוק: "עברתי כברת דרך משמעותית והגעתי למעמד של שחקן מן המניין".

שלומי חודיאקוב, בן 27, לא תכנן להיות שחקן. למעשה, עד לפני זמן לא רב, חלומותיו היו שונים לחלוטין. "רציתי חיים שגרתיים", הוא מספר בראיון מיוחד. "משכנתא, משפחה, בית. חיים רציונליים". אך הגורל, או אולי הפנדמיה, התערבו בתוכניותיו.

חודיאקוב, שלמד כלכלה לתואר ראשון, מצא את עצמו בתקופת הקורונה בנקודת מפנה. "נרשמתי לקורס משחק בניסן נתיב", הוא משחזר. "ואז ראיתי את ההצגה 'השחף' בתיאטרון גשר. זה היה הרגע שהבנתי – הבמה זה החלום שלי".

למרות ההתלהבות הראשונית, הדרך לא הייתה פשוטה. "חיפשתי את המקום הנכון ללמוד", הוא מסביר. "ניסן נתיב לא התאים לי כי חסרו שם לימודי משחק מול מצלמה. יורם לוינשטיין הציע לי מכינה, ואפילו נרשמתי לאודישנים בבית צבי. אבל בשום מקום לא הרגשתי באמת בבית".

הפנייה המשמעותית הגיעה כשחודיאקוב הגיע לשיעור משחק בבית הספר "אימפרו". "התאהבתי מיד", הוא אומר בחיוך. "אבי מלכה, מנהל בית הספר, נתן הרגשה של בית ותמיכה אין סופית. הרגשתי חופשי, עם חופש ביטוי ופעולה אמיתיים".

במהלך לימודיו ב"אימפרו", חודיאקוב לא בזבז זמן והתנסה במגוון תפקידים. "שיחקתי בהצגות כמו 'מהומות קיוג'ה', 'הלוויה חורפית', ו'אדמונד'," הוא מספר בגאווה. "כל הצגה הייתה עולם חדש, אתגר חדש. זה עזר לי להבין כמה מגוון ומרתק יכול להיות עולם המשחק".

בין המורים ב"אימפרו", אחד השאיר רושם עמוק במיוחד. "מישה לוריה היה המורה האהוב עליי", מספר חודיאקוב. "הוא נתן לי ערכים נכונים והתחברות אמיתית למקצוע".

החלום הגדול של חודיאקוב ברור: "אני רוצה לשחק בתיאטרון גשר", הוא מצהיר. "'השחף' של אנטון צ'כוב היה ההצגה הראשונה שראיתי כבוגר, והיא השפיעה עליי כל כך שהחלטתי להיות שחקן ולעזוב את לימודי הכלכלה. את המונולוג הראשון שלי בבית הספר למשחק עשיתי מתוך 'השחף', בתפקיד קוסטיה. אני חולם לשחק את קוסטיה ב'שחף' בתיאטרון גשר".

המעבר מעולם הכלכלה לעולם המשחק לא היה קל. "הייתי צריך לשלב לימודים קשים וחזרות עם עבודות מזדמנות", הוא מספר. "אבל זה היה שווה את זה. כל הצגה שהשתתפתי בה חיזקה את הידיעה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

כיום, חודיאקוב הוא חבר בארגון שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ומיוצג על ידי הסוכן גדי בר לביא. הוא מביט קדימה בתקווה ובנחישות. "אני יודע שהדרך עוד ארוכה. אבל אני מרגיש שמצאתי את הייעוד שלי", הוא אומר.

סיפורו של חודיאקוב מדגים כיצד לעתים, דווקא בתקופות של משבר ואי-ודאות, אנשים מוצאים את הכוח לעשות שינויים דרמטיים בחייהם ולהגשים חלומות שלא ידעו שקיימים. מהכלכלה לבמה, ממשכנתא לתיאטרון – המסע של שלומי חודיאקוב הוא תזכורת לכך שלעולם לא מאוחר מדי לגלות תשוקה חדשה ולרדוף אחריה. עם כל תפקיד חדש, עם כל הצגה, הוא מוכיח לעצמו ולסובבים אותו שההחלטה הנועזת שקיבל הייתה הנכונה עבורו.

שלומי חודיאקוב מסכם את הראיון במילים מרגשות: "המסע שלי מלימודי כלכלה, דרך הצבא ועד לבמת התיאטרון, לימד אותי שהחיים מלאים בהפתעות. אני מצפה לראות מה עוד מצפה לי בהמשך הדרך".בשלהי שיחתנו, אנו, צוות 'מעקב', נחושים בדעתנו כי שמו של שלומי חודיאקוב עתיד להתנוסס בראש חוצות התרבות הישראלית. אנו מביעים את איחולינו הכנים להצלחה מרשימה בהמשך מסעו האמנותי, הן בזירת המשחק והן בתרומתו הנעלה לחברה ולמדינה.