דים אמור
עבור לוחמי יחידת עוקץ, הקשר עם הכלבים הוא הרבה יותר מסתם שותפות מבצעית. זהו קשר עמוק, כמעט בלתי ניתן לתיאור במילים, שנרקם בין אדם לחיה במהלך אימונים מפרכים, משימות מסוכנות ורגעים של חיים ומוות.
רס"ל ב' ורס"ל ע', שני לוחמים מנוסים ביחידת עוקץ, חוו על בשרם את הכאב הבלתי נתפס של אובדן חבר על ארבע. הם מספרים על הקשר המיוחד שהיה להם עם גנדי וצ'רלי, הכלבים שליוו אותם במשך שנתיים של שירות מסור ומסוכן.
"מהרגע שהצטוותנו, הפכנו לגוף אחד", מספר רס"ל ב' בעיניים דומעות. "גנדי היה יותר מסתם כלב עבורי. הוא היה השותף שלי, החבר הכי טוב שלי, החצי השני שלי". רס"ל ע' מהנהן בהסכמה ומוסיף: "עם צ'רלי, הרגשתי שאני יכול לכבוש את העולם. הוא נתן לי ביטחון שאי אפשר לתאר במילים".
הקשר בין הלוחמים לכלביהם מתחיל כבר בשלבי ההכשרה הראשוניים. במשך חודשים ארוכים, הם מתאמנים יחד, לומדים להכיר זה את זה ובונים אמון הדדי שיעמוד במבחן בשדה הקרב. "זה תהליך מדהים", מסביר רס"ל ב'. "אתה רואה איך הכלב הופך מיצור זר לחלק בלתי נפרד ממך".
אך הקשר העמוק הזה מגיע עם מחיר כבד. הסכנה המתמדת שמלווה את פעילות היחידה מרחפת גם מעל ראשי הכלבים. "תמיד ידענו שזה יכול לקרות", אומר רס"ל ע' בקול חנוק. "אבל אף פעם לא באמת מוכנים לזה".
הרגע הנורא הגיע ביום גשום ברצועת עזה. במהלך פעילות מבצעית, צ'רלי זיהה איום ונכנס לבניין כדי לנטרל אותו. "שמעתי את היריות ואת היללה שלו", משחזר רס"ל ע' ברעד. "באותו רגע ידעתי שאיבדתי אותו". גם גנדי נפל באותו יום, תוך כדי הצלת חיי לוחמים.
האובדן הותיר צלקת עמוקה בלב שני הלוחמים. "זה כאב שקשה להסביר למי שלא חווה אותו", אומר רס"ל ב'. "זה כמו לאבד חבר, אח, חלק ממך". רס"ל ע' מוסיף: "לקח לי זמן להבין שאני לא אראה יותר את צ'רלי רץ לקראתי בבסיס".
למרות הכאב העצום, שני הלוחמים בחרו להמשיך ולתרום ליחידה בדרך ייחודית. הם הפכו למאלפים של הכלבים החדשים שמגיעים ליחידה. "זו הדרך שלנו להנציח את גנדי וצ'רלי", מסביר רס"ל ב'. "אנחנו מעבירים את כל מה שלמדנו מהם לדור הבא של הכלבים".
העבודה עם הכלבים החדשים מביאה איתה רגשות מעורבים. מצד אחד, היא מזכירה להם את האובדן הכואב. מצד שני, היא נותנת להם תחושת משמעות ושליחות. "כל פעם שאני רואה כלב חדש לומד משהו, אני מרגיש שגנדי היה גאה בי", אומר רס"ל ב' בחיוך קל.
הסיפור של רס"ל ב' ורס"ל ע' הוא רק קצה הקרחון. ביחידת עוקץ, כמו ביחידות כלבנים אחרות בצה"ל ובעולם, ישנם עוד רבים שחוו אובדן דומה. "זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים", אומר מפקד היחידה. "אבל אנחנו לא שוכחים אף אחד מהגיבורים שלנו – לא על שתיים ולא על ארבע".
היחידה מקיימת טקסי זיכרון שנתיים לכלבים שנפלו בקרב, ושמותיהם חקוקים על אנדרטה מיוחדת בבסיס. "זו הדרך שלנו להגיד תודה", מסביר המפקד. "הם נתנו את חייהם כדי להציל את שלנו".
עבור רס"ל ב' ורס"ל ע', הזיכרון של גנדי וצ'רלי ימשיך ללוות אותם לאורך כל חייהם. "הם לימדו אותנו מה זו נאמנות אמיתית", אומר רס"ל ע'. "אני מקווה שנצליח להיות ראויים לאהבה שהם נתנו לנו".
בעוד הם ממשיכים בעבודתם החשובה ביחידה, שני הלוחמים נושאים איתם מסר חשוב: "אל תקחו שום דבר כמובן מאליו", אומר רס"ל ב'. "תאהבו את היקרים לכם – על שתיים או על ארבע – בכל רגע שיש לכם".
סיפורם של רס"ל ב' ורס"ל ע' הוא תזכורת עוצמתית לקשר המיוחד שיכול להיווצר בין אדם לחיה, ולמחיר הכבד שלעיתים נדרש לשלם במלחמה על הגנת המולדת. הוא גם מדגיש את החשיבות של הכרת תודה והוקרה לכל אלה – אנשים וחיות כאחד – שמקריבים את חייהם למען ביטחוננו.
