ההצגה, המבוססת על הרומן הקלאסי של ג'ורג' אורוול, מתארת כיצד החזירים, הופכים לשליטים משעבדים וצבועים לא פחות מבני האדם שהם גירשו. בדרך סאטירית וצייתנית, ההצגה משווה את התנהלות החזירים לזו של מנהיגים פוליטיים ומערכות ממשל שונות.
מנקי, בהצגת יחיד מרשימה, מצליח להפגין וירטואוזיות בחלוקה לדמויות שונות ומגוונות. הוא עובר בקלילות בין החזיר החכם והאכזרי נפוליאון, לבין החזיר הפשוט והנאיבי, הבוכסן. כל דמות מיוצגת באופן ייחודי וברור, תוך שימוש במוסכמות ההצגה היחידה.
ההפקה מראה שגם הצגת יחיד יכולה להיות עשירה ומרובת-משמעויות. היא לא חוששת מלחשוף את הפנים המכוערות של החברה האנושית ואת הרדידות של השלטון. "חוות החיות" היא ביקורת חברתית-פוליטית נוקבת, שמזכירה לנו שהחזירים שבינינו לעיתים קרובות מתחפרים בבוץ.