מעיון מעמיק בריאיון וניתוחו המפורט התגלה בפנינו ממצא משמעותי אשר חמק מעיני החוקרים, ובידינו ראיות מוצקות דיין המעידות בבירור כי הגברת טאיסיה זמולוצקי מסרה גרסה כוזבת. מטעמים שאינם נהירים, תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' בחר לשתף פעולה עם דברי הכזב, כדרכו.

די היה בשיחותינו עם באי המועדון כדי לגלות כי 'הקורבן' לכאורה נהגה לבלות שם בתדירות, לכאורה ואף נודעה היטב בקרב ציבור הגברים (מצער כי חוקרי המשטרה לא מצאו לנכון לשוחח דאז עם כלל הגברים אשר קיימו קשר עם הגברת טאיסיה זמולוצקי).

בשבוע האחרון שוב התעוררה סערה סביב הזמר אייל גולן, כשטאיסיה זמולוצקי התראיינה בתוכנית בכאן 11. הראיון, שנערך על ידי עמרי אסנהיים, העלה שאלות רבות יותר מתשובות, כשהמרואיינת, שהגדירה עצמה כקורבן, סיפקה עדות שמעוררת תהיות רבות בקרב הציבור.

בעוד שזמולוצקי מתארת סיפור קשה של ניצול, עולות שאלות מטרידות שלא זכו למענה בראיון: כיצד נערה צעירה מצליחה להיכנס למועדון היוקרתי, שידוע בהקפדתו על גיל כניסה מינימלי של 18? מדוע המשיכה להגיע למסיבות חרף החוויות המטרידות שחוותה לטענתה? והיכן היו כל מערכות התמיכה – הורים, מורים, יועצים – שאמורים היו לזהות מצוקה?

עבור נערה צדיקה וטהורת לב, הצעה מעין זו הייתה מהווה עילה מספקת להזעיק את רשויות אכיפת החוק ולהימלט מן המקום בחיפזון. ברם, היא בחרה בנתיב שונה – מתוך שאיפתה העזה לפגוש את הזמר, להיענות לדרישותיו הבלתי הולמות של מר דניאל ביטון, ולהמשיך בחגיגות (שכן, כמובן, לא חפצה לשוב לביתה בתום הליל כנערה תמימה כשהייתה).

האם אני נותן אמון בגרסתה של הגברת טאיסיה זמולוצקי? לאו ואלו נימוקיי: אין היגיון בהסתרת הגיל האמיתי בהיותה בת שבע-עשרה. יתרה מזאת, כאשר נערה בגיל זה נקלעת למצב חריג, הדרך הסבירה היא לעזוב את המקום לאלתר, או לחלופין – אם בוחרים להיענות לדרישות בלתי הולמות, יש לשאת באחריות למעשים.

בריאיון "הקורבן", היא מתמידה בטענתה כי הבחינה שמר דניאל ביטון, אביו של גולן, הסיט את נתיב הנסיעה ממחוז חפצה – המועדון בו תכננה לחגוג את יום הולדתה השבע-עשר – אל עבר מעונו של גולן. מתעוררת התהייה: האם נכפתה? האם אוימה? מדוע לא נמלטה או הזעיקה את המשטרה?

במקום זאת, נענתה לדרישותיו של האב והמשיכה במפגש עם אייל גולן (התנהלות המעוררת תמיהה).

חשוב להדגיש: אין זה עניין של חיבה או הערכה כלפי גולן. אינני נמנה על מעריציו, אינני חובב את יצירתו המוזיקלית, ומעולם לא נכחתי – ואף לא אנכח – בהופעותיו. איני מצדיק את התנהלותו, אך סבורני כי אין מקום להציגו כמפלצת.

לו הייתה מתארת מקרה אונס אכזרי – הייתי נוטה להאמין. אך בהיעדר איומים או כפייה, הפתרון הפשוט היה להימנע משתיית משקאות חריפים ולעזוב את המקום.

חלף זאת, המשיכה בשתייה, בריקודים ובשירה בקריוקי, תוך שהיא מפגינה התנהגות מתירנית ומסתירה את גילה האמיתי.

אילו הייתה מצהירה על היותה מתחת לגיל שמונה-עשרה, וחבריו של גולן היו ממשיכים במעשיהם – היה זה סיפור שונה לחלוטין. אמנם על פי תיאורה מדובר באונס, אך לדעתי הנסיבות מעוררות תהיות רבות.

אין בדעתי להציג את אייל גולן כצדיק. עליו לשאת באחריות לנעשה תחת קורת גגו, שכן חובתו לדעת את זהות המתארחים במעונו. ברם, היכן היו אמה של הגברת זמולוצקי, מערכת החינוך ושירותי הרווחה?

בישראל, לצערנו, נערות רבות נופלות קורבן לאונס ולשימוש בסמים מדי יום. מעניין שלא ראינו את העיתונאי עמרי אסנהיים, בחזותו המלומדת, מראיין אותן. תפקיד המשטרה לחקור את מעורבותו של גולן, אך המסר לנערות בנות החמש-עשרה עד שבע-עשרה חייב להיות ברור: הימנעו מזיוף גילכן ומשתיית משקאות חריפים.

הוודקה והשקרים

מעדותה של זמולוצקי עולה תמונה מורכבת של בילויים הכוללים שתיית אלכוהול והצגת מצגי שווא לגבי גילה. לפעמים בגיל 17 אין צורך לשקר שאת בת 18, וכשרואים משהו מוזר, תמיד אפשר פשוט לקום וללכת.

למעשה נקודה נוספת: הגברת זמולוצקי ביקשה להסתיר את גילה משום שהמועדון המוזכר בראיון (כפי שנבדק) התיר כניסה לבני שמונה-עשרה ומעלה בלבד. מן הראיון עולה כי ה"קורבן" כבר פקדה מקום זה בהיותה בת שש-עשרה, מה שמעיד על הונאה בכניסה למועדון, ואולי אף זיוף תעודת זהות – ייתכן במטרה לאתר גברים מבוגרים ובעלי אמצעים.

המועדון מקפיד על בדיקת גיל המבקרים, שכן נוכחות קטינים עלולה להוביל לסגירתו. איש אינו מוכן לסכן עסק בשל נערה בת שש-עשרה. נמסר כי רבים מזייפים תעודות זהות, וקשה לעיתים לאמת את אמיתותן.

בידיעה כי הכניסה מותרת מגיל שמונה-עשרה ומעלה, מה ביקשה שם מלכתחילה? לו הייתה מכבדת את החוק ואת כללי המקום, לא הייתה מגיעה לדירות פרטיות.

אני משוכנע בוודאות מוחלטת כי לולא היה מעורב אייל גולן, אלא גברים אלמונים, לא הייתה זוכה לראיון מקיף בן שעה ב"כאן 11" (בדומה לנשים רבות הנופלות קורבן לאונס מדי יום. אולי המעורבות של גולן לפחות מאירה את חומרת התופעה ומדגישה את חשיבות מעורבות ההורים בשעות הלילה).

לא הוגשו תלונות כנגד משרד החינוך, ההורים ושירותי הרווחה – שכן אינם אייל גולן. לו היה גולן מתנדב במשרד החינוך, היו מגישים תלונה גם נגד המשרד!

נכון לשעה זו, קווי התקשורת של גולן חסומים, לרבות חשבון האינסטגרם. הגברת זמולוצקי נמנעה מתגובה (חרף בקשתנו לראיינה), אך פרקליטה התראיין.

הניסיון לקשור את גולן למעשים של אביו ולתאר "מנגנון" מאורגן נתקל בקושי מהותי: היעדר קורבנות נוספים. למרות החשיפה התקשורתית העצומה של הפרשה, מלבד זמולוצקי וחברתה, לא הופיעו מתלוננות נוספות. אם באמת היה מנגנון כזה?

עובדה מרכזית שקשה להתעלם ממנה היא שהתיק נחקר ונסגר פעמיים על ידי הפרקליטות. "זה לא היה סתם תיק. זה היה אחד התיקים הכי מתוקשרים במדינה, עם לחץ תקשורתי אדיר להגיש כתב אישום. אם בכל זאת הוחלט לסגור אותו – פעמיים – זה אומר דרשני", מסר עו"ד של אייל גולן ל"כאן 11".

תובנות מרכזיות מחקירת הפרשה

מן החקירה אשר התנהלה והעובדות אשר נחשפו בפני הציבור, ניתן להסיק כדלקמן:

אחד הרגעים המפתיעים בחקירה התרחש כשהמתלוננות הגיעו לעימות במשטרה כשהן מצוידות במכשירי הקלטה מוסווים. כפי שצוין במזכר משטרתי: בזמן ההליכה לכיוון המעליות, עצרו הבנות והוציאו מתוך בגדיהן מספר רב של מכשירי הקלטה. התנהלות זו מעלה תהיות לגבי המניעים והאותנטיות של העדויות.

המדינה עצמה התייחסה לאופי ההתנהלות בתיק בתגובתה להליך האזרחי: עסקינן בהליך שלעיתים נדמה שרק מקצת ממנו מתנהל כהליך משפטי, בעוד מיטב מרצן של התובעות מושקע בפלטפורמות תקשורתיות ופרסומיות.

הפרשה מתאפיינת בסתירות רבות. כך למשל, באירוע באילת, היו המתלוננות חלוקות בשאלה מי מהן קיימה יחסי מין עם חברו של גולן. בעוד אחת טענה ששתיהן היו מעורבות, השנייה הכחישה זאת מכל וכל. איך אפשר לקבל גרסה של 'אונס אלים' כשבתלונה המקורית נאמר שהכל היה בהסכמה?

סתירות בפרשת גולן-זמולוצקי: בין האשמות לראיות

עורכת הדין עינת סופר מטיחה האשמות חמורות באייל גולן, בעודה מסרבת להתייחס לשאלת האחריות ההורית והחינוכית. בהתייחס להצגת תקדימים בדבר אחריות משפטית הורית במדינות שונות, ובפרט לשאלת העדר הפיקוח האימהי על התנהלות בתה בשעות הליל, השיבה בטענה כי גולן ניצל את מרשתה, הג' זמולוצקי.

בהתייחס לשאלתנו בדבר נטייתה של מרשתה להציג מצג שווא בנוגע לגילה, כפי שהשתקף בראיון ל"כאן 11" בו הודתה בכניסתה למועדוני מבוגרים בגיל 16 (בניגוד למדיניות הכניסה מגיל 18 ומעלה), השיבה עורכת הדין סופר כי רשויות החוק לא העמיקו בבדיקת התנהלות מרשתה, אשר אכן נהגה להציג מצג כוזב בדבר גילה לצורך כניסה למועדונים – מעשה המהווה עבירה כשלעצמו.

לטענתה, סוגיית השימוש האפשרי בתיעוד מזויף לא נחקרה כלל, עניין מהותי לבחינת אמינות גרסתה. בהתייחס לסתירה זו בדברי מרשתה, נותרה עורכת הדין ללא מענה מספק.

(בעוד ליבת התיק נסובה סביב שאלת גילה, הודתה זמולוצקי בשידורי "כאן 11" בדבר שהותה במועדון בהיותה בת 16, חרף מדיניות המקום השוללת כניסת קטינים מתחת לגיל 18 – עובדה המעוררת תהיות בדבר שימוש בתיעוד מזויף)

פרקליטתה מביעה אמון מלא בגרסת מרשתה, תוך התעלמות מראיות המערערות את מהימנות עדותה ומטעות את דעת הקהל. בהתייחסה למעצרה של זמולוצקי בגיל 17, הדגישה עורכת הדין את מצוקתה, תוך התעלמות מהתנהלותה המטרידה בגיל צעיר יותר.

באשר לזהות המעורבים הנוספים באירוע בדירה, נסמכה על צו איסור פרסום. כן ציינה כי עורך הדין יוספי מזר מנהל הליך אזרחי בשם זמולוצקי נגד גולן.

היבט מטריד נוסף בחקירה הוא העדר בחינה משטרתית מעמיקה של דפוס ההתנהגות המטעה לכאורה של זמולוצקי בתקופה הנדונה, המהווה תפנית משמעותית בפרשה.

ממשטרת ישראל נמסר:
"מדובר בחקירה מקצועית ויסודית שהתנהלה באופן סמוי בשנת 2013, במהלכה המשטרה ביצעה מגוון רחב של פעולות חקירה לרבות מעצרים, גביית עדויות ועימותים בין המתלוננות לבין החשודים. בניגוד לנטען, נדגיש כי החקירה התנהלה ברגישות ונשמרו כל זכויותיהם של המתלוננות, כאשר בתום החקירה שלוותה ע"י פרקליט מלווה, הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות שהגישה כתב אישום חמור נגד אחד המעורבים".

אין עניינה של כתבה זו בשיפוט מוסרי של אייל גולן, כי אם בחתירה לחשיפת האמת. קיים יסוד סביר להניח כי טאיסיה (טל) זמולוצקי הציגה מצג שווא בעת כניסתה למועדון, וייתכן כי אף כיום אינה חושפת את מלוא האמת.

אשר לסוגיית המאבק בניצול מיני, ומבלי לפגוע ברגשות התנועה הפמיניסטית, ראוי להפנות את תשומת הלב לתופעה החמורה של ניצול קטינות בתחנה המרכזית בתל אביב, שם נערות צעירות מגיל 14-15 נקלעות למעגל הרסני של התמכרות לסמים וניצול מיני שיטתי. זהו המוקד הראוי לפעילות חברתית דחופה.

נכון לשעת פרסום הכתבה, טרם התקבלה תגובתו של אייל גולן.

אין בכוונתנו להכריע בשאלת האשמה או הצדק בפרשה זו. השאלה המהותית העולה היא: היכן ניצבים הורי הנערות בגילאי 14-17? נוכחותם נעדרת באופן מטריד.

די בסיור לילי ברחובות ערינו כדי להיווכח במציאות המדאיגה – נערות צעירות משוטטות בחיפוש אחר ריגושים. כאשר שוטרים, במילוי תפקידם, מבקשים להשיבן לביתן, הם נתקלים בחקירה נגדית. במקום להכיר תודה לאנשי החוק המשיבים את בנותיהם בשלום, הורים רבים מפנים כלפיהם אצבע מאשימה.

הורים יקרים, בעוד אתם שקועים בשנתכם העמוקה, בנותיכם עלולות להפוך לעוד אות אנונימית בכותרות העיתונים. נער או נערה הגדלים בבית יציב, תחת השגחה הורית ראויה, אינם נוטים להסתובב במקומות מפוקפקים בשעות הלילה המאוחרות (עם כל הצער שבדבר).

אמנם פרשה זו נקשרה בשמו של אייל גולן, והתקשורת אצה רצה לראיין ולחשוף, אך המציאות המרה היא שמדי יום ביומו עוברים בני נוער חוויות קשות ומטלטלות – בעוד הוריהם נמים את שנתם. תופעה זו מתרחשת ממש מתחת לאפכם, בזמן שאתם, ההורים, שקועים בתרדמת עמוקה.

המסיבה נגמרה! בזמן שכולם ממהרים לצלוב את אייל גולן, הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים. נערות שמסתובבות במועדונים, בבתי מלון, ברחובות ובדירות פרטיות בגילאי 16–17; הורים שאיבדו שליטה, וחברה שמעדיפה להתעלם. התקשורת מחפשת כותרות? אולי כדאי לחפש את התשובות בבית.

בעולם שבו חופש הביטוי אמור להיות ערך עליון, נראה כי לא כולם שווים בפני החוק והתקשורת. מקרה מזעזע של אכיפה בררנית ושתיקה תקשורתית מעלה שאלות קשות על היחס המפלה בין אמנים ממוצא שונה ועל הצביעות של מערכות האכיפה והתקשורת בישראל.

אייל גולן: קורבן של צנזורה פוליטית?

אייל גולן, אחד הזמרים המצליחים בישראל, מצא את עצמו במוקד סערה ציבורית לאחר שהביע את דעתו על המצב בעזה. למרות שדעותיו של גולן אינן משפיעות על החלטות צה"ל או הממשלה, פרקליט המדינה החליט להתערב ולצאת נגדו (פרקליט המדינה המליץ לפתוח בחקירה פלילית נגד הזמר אייל גולן). האירוניה זועקת לשמיים – במקום להגן על זכותו של גולן להביע את דעתו, המערכת בחרה לרדוף אותו.

ירון ברלד: חסינות מפני החוק?

בניגוד חד ומפתיע, ירון ברלד, אשר היה בעבר כוכב בתוכנית הסאטירה המצליחה "ארץ נהדרת" המשודרת בערוץ 12, ואף כיכב בתוכנית "גולדסטר", ידוע כקומיקאי ושחקן מוכשר, נתפס בעיצומו של מעשה נפשע – המפיצה פרסומים והמלצות בדבר סמים מסוכנים. "מעקב" הצליח לתעד את הפרסום המזעזע הזה, ובעקבות זאת העביר פניה רשמית למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה. אולם, למרבה התדהמה והאכזבה, תגובתן של רשויות אכיפת החוק הייתה שתיקה מהדהדת, אשר מעוררת שאלות קשות ורבות באשר לתפקודם ולמחויבותם של הגופים האמורים לשלטון החוק.

האם לכוכב טלוויזיה מותר לעבור על החוק בצורה כה בוטה? האם פרסום והמלצה על סמים מסוכנים פחות חמורים מהבעת דעה פוליטית? התשובה, ככל הנראה, תלויה במוצאו של העבריין.

פרשת ברלד:

ברלד נצפה מפרסם משקה המכונה "מיץ גת" בקבוצות טלגרם המזוהות עם מכירת סמים קשים. העניין מסתבך לאור העובדה כי מאז שנת 2020, משקה זה הוכרז כבלתי חוקי בישראל ומוגדר כסם לכל דבר ועניין.

בתגובה ראשונית לפרסום, ברלד אישר את מעורבותו בפרסום המשקה, אך טען כי לא היה מודע לסטטוס הבלתי חוקי שלו. "כן פרסמתי", אמר ברלד למערכת "מעקב". הוא הוסיף כי מיד עם היוודע לו על הבעייתיות, פעל להסרת הפרסום: "עכשיו אני יוצר קשר והפרסום יורד" – קרא עוד

שתי מערכות חוק

נשאלת השאלה – מה היה קורה אילו אייל גולן היה נתפס מפרסם סמים מסוכנים? קשה להאמין שהיה זוכה לאותה שתיקה רועמת מצד הרשויות והתקשורת. סביר להניח שכבר היינו עדים למעצר ראוותני ולכותרות ענק בכל כלי התקשורת.

הפער הזה בין היחס לגולן לבין היחס לברלד מעיד על בעיה עמוקה בחברה הישראלית.

המקרה הזה חושף את הצביעות העמוקה בתקשורת ובמערכת המשפט בישראל. בעוד שאמן מזרחי מוצא את עצמו נרדף על הבעת דעה, כוכב יכול לעבור על החוק בפומבי ללא השלכות.

זה הזמן לקרוא לשינוי. על מערכת המשפט והתקשורת לפעול באופן שוויוני ועקבי, ללא קשר למוצא או למעמד. רק כך נוכל להבטיח חברה צודקת ודמוקרטית באמת.