בעוד צרפת מתמודדת עם גל מחאות עצום ומשבר פוליטי עמוק, הנשיא עמנואל מקרון ממשיך להתמקד בענייני חוץ ובמיוחד בסוגיה הפלסטינית-ישראלית. לפני 18 שעות פרסם מקרון הודעה בה הכריז על יוזמה בינלאומית משותפת עם ערב הסעודית לקידום פתרון שתי המדינות.

"היום, בהובלת צרפת וערב הסעודית, 142 מדינות אימצו את הצהרת ניו־יורק ליישום פתרון שתי המדינות. יחד אנו מתווים דרך בלתי הפיכה לקראת שלום במזרח התיכון", כתב מקרון ברשתות החברתיות. הנשיא הצרפתי הוסיף כי "צרפת, ערב הסעודית וכל שותפיהן יהיו בניו־יורק כדי להפוך את תוכנית השלום הזו למציאות, במסגרת הוועידה על פתרון שתי המדינות. עתיד אחר אפשרי. שני עמים, שתי מדינות – ישראל ופלסטין – חיות זו לצד זו בשלום ובביטחון. זה תלוי בכולנו כדי שזה יקרה".

היוזמה מגיעה על רקע יחסים מתוחים בין מקרון לישראל. לפני זמן לא רב סירב ראש הממשלה הישראלי לקבל את מקרון בלשכתו, בצעד שהעיד על הקרע הגובר בין שתי המדינות. יחסיו המורכבים של מקרון עם ישראל משתקפים גם בפעילותו ברשתות החברתיות, שם הוא מקדיש תשומת לב רבה לסוגיות אוקראינה ופלסטין.

ב-11 בספטמבר פרסם מקרון תמונה ברשת X עם הודעה המתייחסת לחטופים הישראלים: "איננו שוכחים את נמרוד כהן, אביתר דוד, גיא גלבוע דלאל, גיא אילוז, ואף לא אחד מן החטופים שעדיין מוחזקים בידי חמאס בתנאים בלתי־אנושיים. צרפת מוסיפה לפעול ללא לאות לשחרורם המיידי. זו מחויבות ראשונה במעלה".

מחד, מקרון מעלה טענות באשר לחטופים; מאידך, הוא מגלה תמיכה בחמאס – אותו ארגון האחראי לחטיפתם. נדמה כי בעיניו אין כל קשר בין הדברים. עולה אפוא השאלה: מהו למעשה רמת ה־IQ של נשיא צרפת?

עם זאת, התמקדותו של מקרון בענייני חוץ מתרחשת בשעה שצרפת עצמה נתונה במשבר פנימי חמור. המדינה מתמודדת עם גל מחאות רחב היקף, המכונה "חסמו את הכול", שבמהלכו נעצרו למעלה משש־מאות בני אדם בעימותים עם כוחות המשטרה. מחאות אלה פרצו על רקע הזעם הציבורי הגובר נוכח יוקר המחיה ותוכניות הצנע שמקדמת ממשלת צרפת.

המשבר הפוליטי בצרפת הגיע לשיאו עם פירוק הממשלה בראשותו של פרנסואה ביירו אחרי פחות מתשעה חודשים בתפקיד, ומינויו של סבסטיאן לקרנו כראש ממשלה חדש. המפגינים חסמו כבישים ראשיים ברחבי המדינה ועמדו בפני גז מדמיע של המשטרה בערים ועיירות רבות.

שר הפנים הצרפתי ברונו ריטואלו דיווח על מעצר כמעט 600 בני אדם בשלבים המוקדמים של הפגנות "חסמו הכל". הרשויות בצרפת חוששות כי בשעות הערב והלילה המחאה תהפוך לאלימה ותדרדר למהומות של ממש.

בפריז עצמה התפרעו סטודנטים סמוך לאוניברסיטת הסורבון במרכז הבירה, וכבישים ראשיים בעיר נחסמו לתנועה. המשבר החריף גם את מערכת הבריאות, כאשר עובדים הכריזו על שביתה וכמה בתי חולים נאלצו לעבור למתכונת חירום בשל מחסור בעובדים. גם שירות המטרו חווה שיבושים משמעותיים.

על רקע המשבר החמור בבית, הבחירה של מקרון להתמקד ביוזמות דיפלומטיות בינלאומיות מעוררת שאלות על סדר העדיפויות של הנשיא הצרפתי. בעוד שמיליוני צרפתים מתמודדים עם יוקר מחיה וחוסר יציבות פוליטית, מקרון ממשיך להקדיש זמן ומשאבים לפתרון סכסוכים בינלאומיים.

היוזמה המשותפת עם ערב הסעודית מעוררת גם שאלות על הרכב השותפויות הדיפלומטיות של צרפת ועל ההשפעה של האוכלוסייה המוסלמית הגדולה במדינה על עיצוב המדיניות החוץ. הצהרת ניו-יורק, שאומצה על ידי 142 מדינות, מציבה את צרפת וערב הסעודית כמובילות המאמץ הבינלאומי לקידום פתרון שתי המדינות.

המתח בין התמקדותו של מקרון בזירה הבינלאומית לבין המשבר הפנימי בצרפת יוצר מציאות פרדוכסלית בה הנשיא פועל להביא שלום למזרח התיכון בעוד ארצו שרויה בתסיסה. הוועידה הצפויה בניו-יורק לקידום פתרון שתי המדינות תתקיים על רקע הזעזועים הפנימיים שצרפת חווה, ותבחן האם מקרון יצליח לשמור על מעמדו הדיפלומטי הבינלאומי בעוד יציבותו הפנימית מתערערת.

ברשת X של מקרון עיקר העיסוק נתון לישראל ולפלסטין, מעט לרוסיה ולאוקראינה – אולם הוא נשיא צרפת. על ההפגנות בצרפת לא נאמר דבר, על מצבה הכללי של המדינה אין התייחסות, ועל אתגרי עמו – דממה מוחלטת. עולה אפוא השאלה: האם הוא אכן נשיא צרפת?

אין זה מפתיע כי אזרחי צרפת חפצים להחליף נשיא שנתפס בעיניהם כחסר אונים.

הפוסט מקרון דוחף מדינת פלסטין בזמן הרס צרפת הופיע לראשונה ב-מעקב.

נשיא צרפת עמנואל מקרון פנה הערב במסר חד וישיר לארגון חמאס בקריאה לשחרור מיידי של כל החטופים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה. המסר פורסם ברשת החברתית X בשלוש שפות – צרפתית, עברית וערבית – ומהווה אחד הביטויים הבולטים ביותר של התערבות דיפלומטית ישירה של מנהיג אירופאי בנושא החטופים.

"700 ימים. 700 ימים בלעדי יקיריהם. 700 ימים בתנאי מעצר בלתי אנושיים. אני קורא לשחרורם המיידי של כל החטופים שעדיין מוחזקים בידי חמאס. הסבל והברבריות התארכו כבר עד בלי די" – כך כתב מקרון בפוסט שפורסם לפני כשעה ברשת החברתית.

המסר של הנשיא הצרפתי מדגיש את המימד הזמני של המשבר, כשהוא מתייחס במפורש למספר הימים המדויק שחלף מאז החטיפה. השימוש בביטוי "700 ימים" חוזר שלוש פעמים בתחילת המסר ומדגיש את אורך הזמן הבלתי נסבל שבו מוחזקים החטופים בתנאים שמקרון מגדיר כ"בלתי אנושיים".

הפנייה הישירה לחמאס מהווה צעד דיפלומטי משמעותי, כאשר מקרון בוחר לא להשתמש בביטויים דיפלומטיים מעורפלים אלא לקרוא במפורש לארגון הטרור לשחרר את החטופים. השימוש במילים "הסבל והברבריות" מעיד על עמדה ברורה של צרפת בנוגע לטיב המעשים ולאופי החזקתם של החטופים.

בחירת הפרסום בשלוש שפות מעידה על הרצון להגיע לקהלים שונים – הקהל הצרפתי והאירופאי, הקהל הישראלי והיהודי, וכן הקהל הערבי והפלסטיני. מדובר בצעד דיפלומטי מחושב שמטרתו להעביר מסר חד לכל הצדדים המעורבים.

עמדתו של מקרון מגיעה בעת שמשפחות החטופים ברחבי העולם ממשיכות בפעילותן לשחרור יקיריהן, ומהווה גיבוי בינלאומי משמעותי למאמצי השחרור. הפנייה הישירה לחמאס עשויה להיחשב כמהלך שנועד להפעיל לחץ בינלאומי נוסף על הארגון.

הצהרת הנשיא הצרפתי מתקבלת על רקע המאמצים הדיפלומטיים המתמשכים לקידום הסכם חילופי חטופים ושבויים, כאשר מדינות שונות בעולם מנסות להשפיע על הארגון לקבל החלטות שיובילו לשחרור החטופים.

המסר החד של מקרון מעיד על המשך המעורבות הבינלאומית בנושא החטופים, כאשר מנהיגים בעולם ממשיכים להזכיר את סבלם של החטופים ומשפחותיהם אחרי למעלה משנתיים מהחטיפה. הפנייה הישירה וחדות הביטוי מהווים אות למשך הדחיפות שרואות מדינות מערביות בפתרון המשבר.

צילום: AFP

הפוסט מקרון לחמאס: שחררו את החטופים מיד הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוח מפורט של רשויות הסטטיסטיקה הצרפתיות וניתוח נתוני הגירה חושפים תמונה דמוגרפית מורכבת העשויה לעצב מחדש את פניה של הרפובליקה הצרפתית בעשורים הקרובים. על פי הנתונים הזמינים מהשנים האחרונות, האוכלוסייה המוסלמית בצרפת נמצאת במגמת גידול מתמשכת שעלולה להביא לשינוי מהותי בהרכב האוכלוסייה.

צרפת, שמדיניותה החוקית אוסרת על איסוף נתונים דתיים ישירים במפקדי האוכלוסין הרשמיים, מסתמכת על הערכות מחקריות של מכוני מחקר מוכרים. על פי נתוני מכוני מחקר כמו Pew Research Center, INED ו-IFOP, שיעור המוסלמים בצרפת מוערך כיום בכ-8 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. עם זאת, נתונים רשמיים עדכניים מצביעים על נתון גבוה יותר – 10 אחוזים כנתון רשמי המבוסס על אנשים שביקשו ויזת פליט או מעמד חוקי אחר במדינה.

במונחים מספריים, מדובר בכ-5 עד 7 מיליון איש מתוך כ-68 מיליון תושבי צרפת. נתוני INSEE מהשנים 2023-2024 מצביעים על כך שמעל 10 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בצרפת מתייחסת עצמה כמוסלמית. סקרי Pew מצאו שכ-8.8 אחוזים מהתושבים היו מוסלמים בשנת 2016, כלומר כ-5.7 מיליון אנשים.

המגמה ההיסטורית מצביעה על גידול מואץ. בשנת 2008, לפי INSEE, כ-3.5 מיליון אנשים בצרפת היו ממוצא ערבי מוסלמי מארצות כמו לוב, מרוקו, לבנון וסוריה. עד 2011, מחקר של Tribalat מצא שיש כ-4.6 מיליון איש מצאצאי מגרבים – אלג'יראים, מרוקאים ותוניסאים – כולל מהגרים ודורות שנולדו בצרפת.

הנתונים העדכניים ביותר לשנת 2025 מעידים על האצה נוספת במגמה. על פי דיווחים חלקיים, האוכלוסייה הערבית המוסלמית מגיעה כיום לכ-16 אחוזים מהאוכלוסייה, אם כי דוח רשמי מלא טרם פורסם. יש הטוענים כי הנתון האמיתי עשוי להגיע ל-19 אחוזים בהתחשב בחסרים סטטיסטיים.

תופעת ההגירה הבלתי סדירה מוסיפה מימד משמעותי לתמונה הדמוגרפית. דוח לשכת מבקר המדינה מהשנה החולפת מדווח על 95,200 גילויי חציית גבול בלתי סדירה בגבולות החיצוניים של צרפת בחודשים ינואר-יולי 2025, עלייה של 18 אחוזים לעומת השנה הקודמת. זהו נתון כלל-צרפתי שמצביע על הערכה שנתית של כ-163,000 חוצי גבול בלתי סדירים.

על פי הדוח, כמאה אלף בני אדם נוספים עדיין לא נכנסו לסטטיסטיקה הרשמית של מדינת צרפת, מה שמעלה את המספר הכולל של ההגירה הבלתי סדירה השנתית לכ-263,000 איש.

ניתוח סטטיסטי של המגמות ההיסטוריות מאפשר להעריך תרחישים שונים להרכב האוכלוסייה עד שנת 2070. בהנחה שהאוכלוסייה הכללית של צרפת תגדל בקצב של 0.2 אחוזים בשנה, האוכלוסייה הכללית תמנה 74.8 מיליון תושבים ב-2070.

תרחישי הגידול לאוכלוסייה המוסלמית נעים בין שלושה מסלולים אפשריים. בתרחיש השמרני של גידול של 2 אחוזים בשנה, האוכלוסייה המוסלמית ב-2070 תמנה 31.7 מיליון איש, כלומר 42.3 אחוזים מהאוכלוסייה. בתרחיש הבינוני של גידול של 3 אחוזים בשנה, המספר יגיע ל-49.1 מיליון איש, כלומר 65.7 אחוזים מהאוכלוסייה. בתרחיש הגבוה של גידול של 4 אחוזים בשנה, המספר יגיע ל-75.9 מיליון איש, מה שיהווה 101.4 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית.

על פי הניתוח הסטטיסטי, התרחיש הסביר ביותר מצביע על שיעור גידול שנתי של כשניים עד שלושה אחוזים. משמעותו היא כי עד לשנת 2070 צפויה האוכלוסייה המוסלמית בצרפת להוות בין ארבעים ושניים לשישים ושישה אחוזים מכלל האוכלוסייה. יש לציין כי ההגירה הבלתי־סדירה המתמשכת תורמת להאצה ניכרת של מגמה זו.

• להורדת הדו"ח הסטטיסטי שהוכן על־ידי מערכת "מעקב" – יש ללחוץ כאן

השינוי הדמוגרפי כבר ניכר בהתנהגות הפוליטית. בשנת 2025, נשיא המדינה עמנואל מקרון כותב פוסטים ברשת החברתיות X בשתי שפות – צרפתית וערבית. על פי המגמות הצפויות, נשיא צרפת בשנת 2070 עשוי לכתוב בעיקר בערבית.

השאלה המרכזית העולה מהנתונים היא כיצד השינוי הדמוגרפי הצפוי ישפיע על אופיה התרבותי והחברתי של צרפת. האם הלאום הצרפתי המסורתי יוכל להתמודד עם השינוי, או שמא יעבור טרנספורמציה מהותית שתשנה את פני המדינה לבלי הכר.

הנתונים הסטטיסטיים משקפים מגמה מובהקת של שינוי בהרכב הדמוגרפי, כאשר שיעור הגידול של האוכלוסייה המוסלמית עולה לאין שיעור על זה של כלל האוכלוסייה. בין הגורמים המניעים תהליך זה נמנים שיעורי ילודה גבוהים במיוחד בקרב משפחות מוסלמיות, המשך זרמי ההגירה – החוקית והבלתי־חוקית כאחד – וכן מדיניות איחוד המשפחות.

המחקרים הדמוגרפיים מראים כי צרפת נמצאת בעיצומו של תהליך היסטורי שעשוי לשנות את פניה באופן יסודי. האוכלוסייה הערבית המוסלמית, שהיתה מיעוט קטן יחסית לפני עשורים ספורים, צומחת במהירות ועשויה להפוך לרוב באמצע המאה הקרובה.

התופעה מעוררת דיון ציבורי רחב־היקף בצרפת באשר לעתידה של הזהות הלאומית, לשימורה של הלשון הצרפתית, לעקרון החילוניות המושרש במסורת הרפובליקה, ולדמותן של מערכות החינוך והערכים. סוגיות אלו ניצבות כבר עתה במוקד השיח הפוליטי והחברתי, וצפויות להתעצם ככל שתימשך המגמה הדמוגרפית.

הנתונים מורים כי השינוי הדמוגרפי אינו עוד חזון עתידי אלא מציאות מתהווה, הנושאת עמה השלכות הולכות ומעמיקות על אורחות החיים הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים בצרפת. תהליך זה, המתפרש על פני עשורים, עלול להוביל לשינוי מהותי באופייה של אחת מן המדינות המרכזיות באיחוד האירופי.

הפוסט 2070: 66% מצרפת תהיה ערבית מוסלמית הופיע לראשונה ב-מעקב.