היא מתמודדת בפריימריז בליכוד תחת "משבצת האישה החדשה", אך מאחורי הקלעים מתגלה מציאות שונה לחלוטין ממה שמקובל בזירה הפוליטית.

היום נפרסם את כל האמת על עו"ד חיה מלול-גז. ידוע לנו מראש כי היא לא תתחבר ולא תאהב את הכתבה הזו ואת סגנון המידע שאנו נפרסם כאן, אך חובה עיתונאית ראשונה במעלה היא לדבר על הכל ללא מורא וללא משוא פנים, שכן זכות הציבור לדעת עומדת לפני הכל.

עו"ד חיה מלול מתמודדת בפריימריז של תנועת הליכוד תחת "משבצת האישה החדשה", ועל כן אנו חייבים למסור לציבור את האמת כהווייתה.

עו"ד חיה מלול עוזרת 24/7 לבני אדם: במעצרים, בבתי המשפט, בעניינים משטרתיים, במחלקת מזון, תורמת המון לחסרי ישע ומחזיקה ברצף התנדבות ללא סוף. וככה היא הייתה תמיד – עובדה זו אינה שייכת לפריימריז כזה או אחר. היא פשוט זמינה 24/7 לכל בעיה, ואתם יכולים לבדוק אותנו: היא תעשה את כל המאמצים במסגרת היכולת שלה כדי לעזור לכם. גם אם הפריימריז יהיה וגם אם לא יהיה, תוצאותיו לא ישנו את הייעוד של עו"ד חיה מלול. הייעוד שלה הוא לתמוך ולעזור לבני אדם – פשוט מכונה של עזרה.

מדוע ציינו שהיא לא תתחבר לפרסום הדברים? מכיוון את כל המעשים הטובים הללו היא עושה בסוד. לפי היהדות, אין מספרים על מעשים טובים, אך כאן, אנו במערכת "מעקב" תיעדנו את העזרה ואנו עדים להמון דברים טובים שבהם היא מסייעת לבני אדם.

אף על פי שעו"ד חיה מלול הולכת על משבצת "האישה החדשה", היא עוזרת לחיילים, לילדים, לחסרי ישע, לנכים, ולגברים ונשים כאחד.

במסגרת העבודה העיתונאית פנינו להמון בני אדם שרוצים להיות בפוליטיקה, ובהמשך נפרסם את האמת הכואבת על כמה וכמה בני אדם שרוצים לבנות קריירה פוליטית.

לאחרונה מסרה עו"ד חיה מלול הודעה רשמית לציבור ברשת פייסבוק:

"בשנים האחרונות אני פועלת למען פעילי הימין, למען שקיפות שלטונית ולמען החזרת הכוח לעם. כסנגורית פלילית, תפקידי הוא לוודא שהמשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ועובדי המדינה פועלים בהתאם לחוק, מיישמים אותו באופן שוויוני ואינם מפלים אזרחים בשל דתם, גזעם, מינם או השקפתם הפוליטית. מסתבר שהעשייה הזו מפריעה לגורמים מסוימים במשטרת ישראל.

במקום להוקיע שוטרים שפוגעים בתדמית המשטרה ובשמם הטוב של אלפי השוטרים המסורים שעושים את עבודתם נאמנה, יש מי שמעדיפים לנסות להשתיק אותי באמצעות תביעות אזרחיות ואיומים מרומזים על הליכים נוספים. אבל הם טעו בכתובת. לא הפחדתם אותי, ולא תרתיעו אותי.

אני אמשיך להילחם למען האמת, למען הצדק, למען זכויותיהם של אזרחי ישראל ולמען עתידה של המדינה. כי במדינת חוק אין מקום לאכיפה בררנית, אין מקום לרדיפה פוליטית, ואין אדם שנמצא מעל החוק".

אולם גם כאן, בהודעתה, היא אינה מציגה את התמונה המלאה. היא אינה מציינת כמה מזון היא מחלקת לנזקקים, כמה תרומות היא מעניקה, כמה מעשים טובים היא מוציאה לפועל, עד כמה היא מסייעת לנשים המצויות במצוקה אמיתית ועד כמה פעילותה תורמת, הלכה למעשה, להצלת נפשות.

הפרסומים של חיה מלול משקפים, לכל היותר, כ-1% עד 5% בלבד מתוך מכלול העשייה שלה בפועל – חלק קטן מאוד מתמונה רחבה בהרבה של פעילות, סיוע ונתינה.

צילום ראשי: צילום מסך מתוך פייסבוק, בשימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכות יוצרים.

הפוסט האמת שנחשפת: מי היא באמת עו"ד חיה מלול? הופיע לראשונה ב-מעקב.

בכנס חירום רב משתתפים שהתקיים אמש (9.7.2026), והוגדר כאירוע הגדול ביותר מסוגו בשנתיים האחרונות, התגבש קו תקיף ובלתי מתפשר נגד האכיפה הבררנית המפלה לרעה את מחנה הימין. הכנס, שבהובלת עו"ד חיה מלול-גז, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, איחד שרים, חברי כנסת ואנשי תקשורת סביב המאבק על דמותה של ישראל ועל השוויון בפני החוק.

במרכז הערב, רמי בן יהודה הציף בפני סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, יריב לוין, את המציאות המקוממת בפתחו של ביתו. בן יהודה תיאר את שהתרחש אמש, כאשר מפגיני שמאל צבאו על מעון השר מטווח של פחות מ-10 מטרים, תוך רמיסה גסה של פסיקת בג"ץ הקובעת מרחק מינימלי של 300 מטרים. "אני מאוד אוהב את שר המשפטים, ואתמול הייתי ליד ביתו", תיאר בן יהודה. "אנשים הפגינו פחות מ-10 מטרים מהבית שלו. פתאום זה חוקי להפגין?".

השר יריב לוין אישר את הדברים ואישר כי המפגינים אכן קרסו אל מעבר למגבלות החוק ללא כל אכיפה נגדם. בן יהודה הטיח בשר את האמת המרה: "לשמאלנים יש חוק נפרד". השר לוין השיב לו בקצרה ובנחרצות: "זה ברור".

הדיון הוסט במהירות למלחמה על חופש הביטוי, כאשר בן יהודה חשף את ניסיונות השמאל להשתמש במערכת המשפט ככלי להשתקה פוליטית. בן יהודה, העומד במוקד תביעת דיבה מצד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט – תביעה אותה הגדיר כ"תביעת השתקה" בפרסומיו ל"מעקב", קרא לשר להעביר חקיקה דחופה שתבלום את המגמה. "השמאל רוצה לסגור לנו את הפה", טען בן יהודה, "אני מבקש מכבוד השר להעביר חוק נגד תביעות השתקה, כי זה בלתי נסבל".

הקהל בכנס, שהפגין סולידריות מלאה עם בן יהודה, הגיב במחיאות כפיים סוערות. השר לוין קיבל את הדברים והציב אותם בקונטקסט לאומי רחב: "זה בדיוק כמו שאמרת. אני חושב שזה מאבק על שוויון, מאבק על הדמוקרטיה האמיתית. אני חושב שאכיפה בררנית היא פשע".

המסר מהכנס הדהד בבירור: מערכת אכיפת החוק איבדה את אמון הציבור הימני, שמרגיש כיצד הצד השני פועל בדרקוניות בחסות החוק, בעוד פעילי הימין נרדפים. כפי שהדגיש בן יהודה, ישראל ניצבת לפני הבחירות הגורליות ביותר בתולדותיה, והתחושה בקרב הנוכחים היא שזהו רגע האמת שבו יש לעצור את הדורסנות המוסדית ולהחזיר את המשילות לידיים הנכונות.

הפוסט אכיפה בררנית: רמי בן יהודה במסר לשר לוין על דין נפרד הופיע לראשונה ב-מעקב.

בכנס חירום רב-משתתפים שהתקיים אמש (9.7.2026), הציבה השרה עידית סילמן קו תקיף מול מערכת המשפט. סילמן הגדירה את התנהלות בג"ץ כהפיכה נגד הממשלה הנבחרת וקראה להצבת "תמרור עצור" למערכת.

הכנס, שנערך בהובלת עו"ד חיה מלול-גז, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, רשם נוכחות גבוהה של שרים, חברי כנסת ואנשי תקשורת. מדובר בכנס החירום המשמעותי ביותר שנערך מאז שנת 2025.

בנאומה בפני הקהל המשולהב, הציגה השרה סילמן תמונה חריפה של המצב החוקתי בישראל. "אנחנו כבר נמצאים בתוך משבר חוקתי, שבג"ץ הוביל אותנו אליו", הצהירה סילמן. לדבריה, הניסיונות של הימין לפעול בהסכמה לא צלחו: "הימין תמיד ניסה להגיע להסכמות, תמיד ניסה להיות בסדר מול השמאל. הגיע הזמן להסיר את הכפפות, אין לנו ברירה כי אנו רואים מה קורה כאן".

השרה סילמן לא הסתירה את מורת רוחה מפעולות בית המשפט, וטענה כי המערכת פועלת מחוץ לגבולות סמכותה. "בג"ץ עושים הפיכה נגד הדמוקרטיה – נגד ממשלה דמוקרטית נבחרת", אמרה. היא הוסיפה וחידדה: "בג"ץ פוסק בניגוד לחוק ובניגוד לסמכות".

מוקד דבריה של השרה סבב סביב התערבות בג"ץ במינויים של שרים, תוך שהיא מצביעה על עניינו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. לשיטתה של סילמן, אין מדובר בשיקולים משפטיים גרידא אלא בניסיון להשפיע על הרכב הממשלה: "יש ניסיון להדחת שרים, כמו השר בן גביר – האם הוא יהיה שר או לא יהיה שר – וזה לא על החוק. הדחה שלהם זה איום על השרים".

בסיום דבריה, קראה השרה סילמן לנקיטת צעדים מיידיים כנגד מה שהגדירה כהפיכה שיפוטית: "הימין חייב להרים לבג"ץ תמרור עצור. כל אדם שעושה הפיכה נגד הדמוקרטיה צריך להיחקר, וצריך בעצמו להיות מודח". סילמן הדגישה כי הסבלנות הציבורית והפוליטית הגיעה לקיצה: "אנו לא יכולות לחכות לפעם הבאה – אנו פה עכשיו".

דבריה של השרה סילמן הדהדו ברחבי הכנס, שהתאפיין באווירה נחושה, והציבו מחדש את שאלת יחסי הכוחות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת בלב השיח הציבורי.

הפוסט השרה סילמן במתקפה חריפה: בג"ץ מבצע הפיכה ומאיים על שרי הממשלה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בכנס חירום רב משתתפים שנערך אמש (9.7.2026), בהובלת עו"ד חיה מלול-גז, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, יצאה חברת הכנסת לימור סון הר-מלך במתקפה חסרת תקדים נגד מערכת הביטחון והתקשורת הממסדית.

בפני קהל משולהב, הציגה ח"כ סון הר-מלך תמונת מצב מדאיגה לשיטתה, לפיה גופי הביטחון, ובמרכזם השב"כ, עסוקים ברדיפת האוכלוסייה בהתיישבות תחת הגדרתם כ"אויבים", בעוד האויב האמיתי – המחבלים – נדחק לתחתית סדר העדיפויות. "אנשי ביטחון עושים השוואה בין מחבלים אמיתיים לבין מתנחלים ומנסים להנדס תודעה שמתיישב שווה מחבל", הטיחה סון הר-מלך.

במהלך נאומה, הצהירה ח"כ סון הר-מלך בגלוי: "אני לא מפחדת לומר – אני מבקרת את כל העצורים המנהליים ואת כוח 100. אנו רואים מגמה שהולכת נגד מדינת ישראל".

סון הר-מלך לא חסכה את שבט לשונה מהתקשורת הממסדית, ובראשם ערוצים 11, 12 ו-13. היא תיארה מסע רדיפה אישי נגדה, הכולל פרסומים שגויים וניסיונות להציגה כמי שאינה כשירה או "משוגעת" בגלל עמדותיה. "התקשורת מפרסמת שצריך לעצור אותי ולהביא אותי לחקירה, ואני לא סופרת אותם", הכריזה לקול תשואות הקהל. לדבריה, ישראל סובלת מהדיווחים המוטים של ערוצים אלו, שאינם משקפים את המציאות.

לגבי החרמת הערוצים, הבהירה ח"כ סון הר-מלך כי מדובר בעמדה עקבית שהיא מחזיקה בה במשך שנים, הן לפני 7 באוקטובר והן לאחריו: "אני לא מתראיינת לערוצים 11, 12 ו-13. הם רוצים לראיין אותי בכל יום, אבל אני לא מוכנה לשמש כלי בידיהם. הם רוצים להביא אותי למצב שבו יציגו אותי כמטורפת, כי אני לא רוצה שלום. אבל אני כן רוצה שלום – הם פשוט לא מבינים את האויב".

חברת הכנסת הדגישה כי היא אכן תומכת בשלום, אך כזה המבוסס על הכרה נכונה של האויב. "אני מכירה את האויב, והאויב מאיים. אי אפשר לגמגם מולו, חובה לדבר איתו בשפה ברורה", קבעה.

לטענתה, ערוצים 11, 12 ו-13 אינם מהווים במה לגיטימית למסרים אלו, שכן לדבריה, הם אינם מעבירים מסר המשרת את עם ישראל. "אנו שליחים של עם ישראל", סיכמה סון הר-מלך את דבריה בנחישות, כשהיא מבהירה כי לא תרתע מהקמפיינים התקשורתיים נגדה.

הפוסט סון הר-מלך נגד ערוצי 11, 12 ו-13: הנדסת תודעה פסולה נגד המתיישבים הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחת הכותרת "החזרת המשילות לידי העם", התכנס אמש (חמישי) כנס חירום אשר סימן אולי את נקודת הרתיחה הגבוהה ביותר ביחסי הרשות המבצעת והמערכת המשפטית בשנה האחרונה. הכנס, שזכה להיקפי השתתפות חסרי תקדים עבור אירוע מסוג זה במהלך השנים 2025-2026, ריכז שורת שרים, חברי כנסת ואושיות תקשורת בולטות.

במוקד הכנס, שעמד תחת הובלתם של עו"ד חיה מלול-גז, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, ניצב שר התקשורת, שלמה קרעי. בנאומו הלוחמני, הציב קרעי סימן שאלה תהומי על עצם מהות הדמוקרטיה הישראלית בעת הזו.

"אנחנו נמצאים בתקופה גורלית", הצהיר קרעי מעל הבימה, כשהוא מכוון את חיציו ישירות אל עבר היועצת המשפטית לממשלה וערכאות בג"ץ. "השאלה הניצבת לפתחנו היא פשוטה, אך דרמטית: מי שולט במדינת ישראל? האם זהו העם, שנתן אמונו בקלפי, או שמא גורמים שלא נבחרו, המבקשים להכתיב מדיניות מלמעלה?".

השר המשיך במתקפה חריפה, כשהוא מאשים את מערכת אכיפת החוק ברמיסת רצון הבוחר. "האם הממשלה נבחרה על ידי הציבור כדי לממש את חזונו, או שמא בג"ץ והייעוץ המשפטי רומסים את הכרעת העם ברגל גסה?", תהה קרעי לקול תשואות הקהל.

האירוע, שהוגדר על ידי המארגנים ככנס החירום הגדול והמשמעותי ביותר שנערך מאז תחילת 2025, שיקף הלך רוח גובר בקרב חוגי הימין השלטוני. הטענה המרכזית העולה מהשטח היא כי המחסומים המשפטיים הניצבים בפני הממשלה הפכו לכלי פוליטי לכל דבר, המונע מהדרג הנבחר להוציא אל הפועל את מדיניותו.

הנוכחות המרשימה של בכירי הקואליציה בכנס מעידה על מגמה ברורה: החמרת הניציות מול מוקדי הכוח המשפטיים, והצהרת כוונות מצד השר קרעי ושותפיו לדרך, המאבק על הגדרת הדמוקרטיה הישראלית רק החל.

הפוסט שלמה קרעי בועט בבג"ץ: מי באמת מנהל את ישראל? הופיע לראשונה ב-מעקב.

על רקע תחושות גוברות של קיפוח בקרב פעילי הימין, צפוי להיערך ביום חמישי הקרוב כנס חירום מיוחד בנתניה, תחת הכותרת: "הימין אומר: די!". הכנס, פרי יוזמתם של עו"ד חיה מלול, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, נועד להציב על שולחן הדיונים את סוגיית האכיפה הבררנית, המעסיקה בשבועות האחרונים את הציבור הימני בישראל.

לכנס צפויים להגיע נציגים בולטים מהמערכת הפוליטית והציבורית מהמחנה הלאומי. בין השמות המסתמנים ברשימת המשתתפים ניתן למצוא את השרים איתמר בן גביר, שלמה קרעי ויריב לוין. לצדם, צפויים לקחת חלק בדיונים חברי הכנסת טלי גוטליב ולימור סון הר-מלך, לצד דמויות ציבוריות ומשפטנים, בהם עו"ד יניב פרץ, נטלי דדון ומילן עמר.

מארגני הכנס מבהירים כי מטרת המפגש אינה רק הבעת מחאה, אלא יצירת אופק פעולה מוגדר. לדבריהם, הגיעו מים עד נפש בסוגיית ההתנהלות המערכתית מול פעילים פוליטיים מהימין. "הגיע הזמן להפסיק לשתוק, להפסיק להכיל ולהפסיק להשלים עם אכיפה בררנית ועם העוולות שפעילי הימין חווים פעם אחר פעם", מסרו המארגנים בהודעה רשמית.

הכנס צפוי לכלול דיונים מעמיקים בשיקוף הפגיעות והעוולות, כפי שהם מגדירים אותן, שלטענתם מופנות כלפי פעילי ימין. המארגנים מדגישים כי אין מדובר בהתכנסות סתמית, אלא בפורום שנועד לגבש דרכי פעולה ופתרונות מעשיים מול נבחרי הציבור, במטרה לשנות את המציאות המשפטית והתודעתית בשטח.

"מתוך הבנה כי נדרש צעד אקטיבי, החלטנו להרים את הכפפה ולקיים כנס מיוחד בהשתתפות אנשי ימין, פעילי שטח ומשפטנים מהמחנה", הוסיפו. "זה הזמן להתאחד, להשמיע קול ברור ולפעול למען צדק אמיתי".

האירוע בנתניה מסומן בקרב גורמים פוליטיים כנקודת מבחן למידת התיאום והאחדות בתוך המחנה הימני בסוגיית שלטון החוק והיחס לפעילי השטח. עצם השתתפותם של שרים בכירים, לצד פעילי שטח ומשפטנים, מעידה על ניסיון למנף את הכנס לכדי מנוף לחץ משמעותי במערכת הפוליטית.

לפרטים נוספים, לחצו כאן וקראו עוד.

להרשמה לכנס החירום – לחצו כאן.

צילום ראשי: נוצר באמצעות סוכן AI של מערכת "מעקב".

הפוסט כנס חירום: חזית מאוחדת נגד אכיפה בררנית הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת המשפט הישראלית, האמונה על הגנה על זכויות היסוד, חופש הביטוי והשוויון בפני החוק, ניצבת אל מול טענות קשות המטלטלות את האמון במוסד השפיטה בדרג השלום. בלב הסערה עומד כבוד השופט טל חבקין, ששמו נקשר בשורה של החלטות ודיונים המעוררים ביקורת ציבורית חריפה, המלווה בתחושה גוברת כי באולמו, הפרשנות המשפטית הופכת לעיתים לכלי השתקה שרירותי.

"אלוהים הוא סגנם"? הדיקטטורה שמאחורי הגלימה

הביקורת המופנית כלפי השופט חבקין נשענת על שורה של טענות ואירועים שעלו לאורך הזמן. היא צומחת מתוך תחושה של מתדיינים, עורכי דין ואנשי ציבור, כי באולמו של חבקין השוויון בפני החוק הוא בבחינת המלצה בלבד. הדיון שהתקיים ב-23 ביוני 2026, בעניינה של הדס קליין נגד ויקטור שריקי, חשף תמונה מדאיגה של ניהול הליך הנראה כנטול איזונים.

על פי תמלולי הדיון והעדויות מהשטח, חבקין בחר לנהל את האולם ביד רמה, תוך השתקה שיטתית של צד אחד. בעוד עורכי הדין מטעם המשיבים ניסו להציג את עמדתם ולהשלים טיעונים מהותיים, הם נתקלו בחומה בצורה. "לא שאלתי אותך. אני מדבר איתו כרגע", הטיח השופט בבאת כוח המשיבים, עו"ד ערד מלול-גז, והוסיף הוראות סמכותניות כגון "גבירתי תשב".

האווירה המתוחה הגיעה לשיאה כאשר השופט בחר להפסיק את הדיון, תוך שהוא מטיל ספק ביכולת לקיים הליך תקין, צעד שנתפס על ידי הנוכחים כתיאטרון של סמכות המופעלת כדי להצר את צעדיהם של מי שאינם מיישרים קו עם הלך הרוח באולם.

הציטוטים הבעייתיים שנאמרו כלפי עו"ד חיה מלול, אשר ייצגה את ויקטור שרירי, כלפי בא כוחו של מרדכי דוד, עו"ד יורם שפטל, וכן כלפי בעלי הדין עצמם:

נכחתי בדיון לכל אורכו, ובזמן אמת התרשמתי כי התנהלותו של השופט טל חבקין כלפי בעלי הדין ובאי כוחם לא הייתה אחידה. תחושה זו לא נשענה על רושם רגעי בלבד; לאחר שעיינתי מחדש בפרוטוקול הדיון, סברתי כי הוא משקף, לפחות בחלקו, את אותה התרשמות.

מן הפרוטוקול ניתן להיווכח כי הדס קליין ובאת כוחה זכו למרחב נרחב להצגת עמדתן, ללא התערבויות משמעותיות מצד בית המשפט ותוך אפשרות לפרוש את טיעוניהן בהרחבה. לעומת זאת, עו"ד חיה מלול, אשר ייצגה את ויקטור שריקי, וכן בא כוחו של מרדכי דוד, נתקלו, כפי שעולה מן הפרוטוקול, בהתערבויות תכופות מצד בית המשפט, אשר הקשו עליהם להשלים את טיעוניהם באופן רציף.

כמו כן, כאשר ביקשו באי כוחם של המשיבים להציג ראיות ולטעון כי קיימת הצדקה משפטית לחקירתה של הדס קליין, בקשותיהם לא מוצו במסגרת הדיון, ובנקודות מהותיות הורה בית המשפט על הפסקות. בעיניי, ובשים לב למכלול ההתנהלות באולם, מהלכים אלה הותירו רושם של פער באופן שבו נוהל הדיון כלפי הצדדים השונים.

מדובר, כמובן, בהתרשמותי האישית מן הדיון שבו נכחתי ובפרשנותי לפרוטוקול, אשר מצורף במלואו. כל קורא מוזמן לעיין בו ולהתרשם בעצמו מן השתלשלות הדברים ומהאופן שבו התנהל ההליך.

אנו נפרסם את פרוטוקול הדיון, וכל קורא יוכל להתרשם בעצמו מהיחס המכובד והאדיב שהפגין כב' השופט טל חבקין כלפי הדס קליין. הלוואי שכל בעל דין היה זוכה ליחס דומה. אם נרשה לעצמנו הערה סאטירית, נדמה היה שרק קפה ומאפה היו חסרים:

במהלך הדיון עצר כב' השופט טל חבקין את הדיון והורה על הוצאתו של רמי בן יהודה מן האולם. מן הפרוטוקול ניתן גם לראות כי השופט פנה אל הדס קליין באדיבות ואף הודה לה במילים "תודה רבה". אין חולק כי כאשר הוא מוצא לנכון, הוא יודע לנהוג בנימוס ובכבוד.

צילום כעבירה פלילית: קביעה מרחיקת לכת?

אחד הרגעים המטלטלים ביותר בתמלול הדיון נרשם בדיון בעניינו של מרדכי דוד. כאשר דוד טען כי צילם את הדס קליין ממרחק מה, השיב השופט חבקין בקביעה שערערה את הסדר הציבורי המקובל: "אי אפשר להיכנס ללב אדם ולמרחב הפרטי שלו… זה הסגת גבול מאיימת… זו הטרדה מאיימת".

הקביעה הזו, המרחיבה את גבולות המושג "הטרדה מאיימת" באופן כמעט גורף, מעוררת תהיות כבדות משקל. האם כל צילום במרחב הציבורי, גם ממרחק, עלול להפוך לאירוע פלילי תחת אמת המידה של השופט חבקין?

השאלות הקשות אינן מופנות רק כלפי בית המשפט, אלא גם כלפי סוגיית האכיפה השוויונית במערכת המשפט וביחסה של התקשורת. אם נקבעים מבחנים משפטיים באשר למה שעשוי להיחשב כהטרדה, האם הם חלים במידה שווה גם על גופי תקשורת ועיתונאים?

כך, למשל, עולה השאלה כיצד היו נבחנות מבחינה משפטית שיטות העבודה של התוכנית "הנוכלים", המזוהה עם העיתונאית אדוה דדון. במסגרת התוכנית נראים לאורך השנים מרדפים עיתונאיים, צילום מתמשך של מושאי התחקיר ולעיתים אף שימוש בכינויים חריפים כלפיהם, עוד בטרם ניתנה בעניינם הכרעה שיפוטית או פסק דין. יש הרואים בכך כלי עיתונאי חיוני, ואילו אחרים מעלים שאלות באשר לגבולות הסיקור העיתונאי ולזכויות הפרט.

• למעשה, בית המשפט כבר הבהיר כי על מערכת התוכנית "הנוכלים", ובכלל זה על עבודת התחקיר העיתונאית, חלה חובת זהירות מוגברת. כך עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (ת"א 1598-12-19), מפי כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי.

השופטת הדגישה כמה עקרונות מרכזיים המחייבים זהירות מצד עיתונות חוקרת:

• • השימוש בכינוי "נוכל" מחייב משנה זהירות, שכן מדובר בכינוי בעל חומרה רבה העלול לפגוע באופן משמעותי בשמו הטוב של אדם.
  • גם שמה של התוכנית, "הנוכלים", הוא חלק בלתי נפרד מהפרסום, ולכן יש לבחון בזהירות את המסר הכולל המועבר לציבור.
  • יש להשלים את בירור העובדות ולקבל את תגובת מושא התחקיר במלואה לפני גיבוש הנוסח הסופי, ולאחר קבלת התגובה לבחון מחדש את אופן הפרסום.
  • על המערכת "לברור מילותיה בקפידה" ולשקול מחדש אם נכון לשדר את התחקיר במסגרת התוכנית "הנוכלים".
  • גם כאשר קיים עניין ציבורי בפרסום, אין בכך כדי להעניק לעיתונות חופש בלתי מוגבל לפרסם דברים העלולים להכתים את שמו של אדם.

בכך הדגישה השופטת את חובת הזהירות המוגברת החלה על עיתונות חוקרת, במיוחד בכל הנוגע לשימוש בכינויים חריפים ולפרסומים העלולים לפגוע בשמו הטוב של אדם.

כך, בתיעוד התקשורתי שאנו מפרסמים, ניתן לראות, ככל הנראה, "הטרדה מאיימת" מצד אדוה דדון. לפי דברי כב' השופט טל חברין, עיתונאית החודרת עם מצלמה וצוות צילום אל "לב אדם ולמרחב הפרטי שלו" מבצעת, ככל הנראה, "הטרדה מאיימת": "זו הסגת גבול מאיימת… זו הטרדה מאיימת". צילום: ערוץ 12 קשת, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

בהקשר זה מתעוררת שאלה ציבורית נוספת: כיצד היה מפרש כב' השופט טל חבקין מקרים מסוג זה? האם אותם מבחנים משפטיים היו מיושמים גם ביחס למרדפים עיתונאיים ולצילום מתמשך במסגרת עבודתה של אדוה דדון, או שהמסקנה המשפטית הייתה שונה?

דוגמה נוספת היא תיעודיה של העיתונאית אור-לי ברלב, המפרסמת מעת לעת צילומים מטווח קצר של אישי ציבור, ובהם ראש הממשלה והשרה מירי רגב. גם כאן מתעוררת השאלה היכן עובר הגבול בין סיקור עיתונאי לגיטימי לבין התנהלות העשויה לעורר שאלות משפטיות, והאם אותם עקרונות נאכפים באופן שוויוני כלפי כלל הגורמים.

אלה אינן קביעות, אלא שאלות ציבוריות ומשפטיות המתעוררות לנוכח פרסום פרוטוקול הדיון. דווקא משום שהדברים נאמרו בבית המשפט, מתבקש לבחון האם אותם עקרונות מיושמים באופן אחיד, ללא הבחנה בין אזרחים פרטיים, פעילים פוליטיים, עיתונאים וגופי תקשורת.

סרטוני וידאו מתוך עמודה של העיתונאית והאקטיביסטית אור-לי ברלב:

• האם צילום ראש הממשלה ממרחק של כחצי מטר עד מטר, כפי שנראה בסרטון המתועד, עשוי, ככל הנראה, להעלות שאלות באשר לקיומה של הטרדה מאיימת?

• מרדף אחר השרה מירי רגב – האם אין בכך הטרדה מאיימת? מעניין מה חושב על כך כב' השופט טל חבקין, והאם דבריו חלים גם כאשר מדובר בפעילי שמאל קיצוני.

"סתימת פיות" משפטית: המקרה של העיתונאי

השופט טל חבקין מוסיף לעורר הדים, והפעם בפסק דין שנתן בתביעת לשון הרע נגד עיתונאי המזוהה עם מחנה הימין. ההכרעה מעלה שאלות נוקבות בנוגע לגבולות חופש הביטוי והעיתונות: במסגרת הסדר לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, הוטלו על הנתבע (הכתב) פיצוי כספי משמעותי והתחייבות גורפת להימנע בעתיד מכל פרסום על אודות העמותה, חבריה, בעליה או מתנדביה.

הצו, המלווה בסנקציה של 10,000 ש"ח בגין כל הפרה, אינו מוגבל לכתבה נשוא ההליך אלא חולש גם על פרסומים עתידיים. בעיני מבקרי ההחלטה, מדובר במגבלה חריגה ומרחיקת לכת, העלולה לצמצם באופן ניכר את יכולתו של עיתונאי להוסיף ולסקר גוף בעל פעילות ציבורית או פוליטית.

הרקע להליך היה כתבה שעסקה בעמותה המזוהה, לפי הפרסום, עם גורמי שמאל רדיקלי. במסגרת התחקיר, ביצע העיתונאי תרומה סמלית של 5 ש"ח כדי לבחון במו ידיו את התנהלות העמותה. ממצא זה, שהצטרף לעדויות רבות של תורמים אחרים שדיווחו כי לא קיבלו קבלות, הוביל לפרסום הטענה בדבר אי הנפקת הקבלות. בנוסף, כלל הדיווח צילום מסך של אישור משטרתי על הגשת תלונה, ובו צוין כי התלונה הוגשה בגין חשד ל"קבלת דבר במרמה". העיתונאי לא טען בעצמו כי בוצעה עבירה, אלא דיווח על עצם קיומה של התלונה כפי שהיא מופיעה במסמך הרשמי.

השופט חבקין קבע כי אי מסירת קבלה בגין תרומה בודדת אינה מבססת כשלעצמה חשד לעבירה, וכי לא היה מקום להציג את הדברים באופן שבו פורסמו, תוך התייחסות ביקורתית לפרסום צילום מסך של התלונה. לאחר שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, חויב העיתונאי בפיצוי של 50 אלף ש"ח.

לצד הפיצוי נקבע כי העיתונאי וכלי התקשורת שבבעלותו לא יפרסמו בעתיד פרסומים נוספים על אודות העמותה, חבריה או פעילותה. עוד נקבע כי אף הליכים משפטיים עתידיים בעניינה לא יסוקרו באופן שיעקוף את ההתחייבויות שנקבעו בפסק הדין, כל הפרה תחייב בפיצוי מוסכם של 10,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ובמקרה של הפרה מצד הנתבע, יתרת סכום פסק הדין תעמוד לפירעון מיידי.

פסק הדין עורר ביקורת בקרב הסבורים כי ההתחייבויות מצמצמות באופן דרסטי את מרחב הפעולה של עיתונאי המבקש לסקר גוף בעל פעילות ציבורית ופוליטית. מנגד, יש המציינים כי מדובר בהסדר שקיבל תוקף של פסק דין לאחר שהצדדים הסכימו לו במסגרת ההליך.

למשמעות המעשית של פסק הדין נודעות השלכות מרחיקות לכת, החורגות מגדר האיסור על פרסום ספציפי, איסור המשתרע על פני נצח. למעשה, גם אם בעתיד תוגש תביעה נגד אותה עמותה, הרי שעלול אותו כתב, המשמש גם כבעלי כלי התקשורת, למצוא עצמו מנוע מלהביא לידיעת הציבור אף דיווח עובדתי בדבר עצם הגשת ההליך או התפתחויות פומביות בתוכו. יתרה מזאת, גם בפרסום שייערך בידי איש צוות אחר באותו גוף תקשורתי, עלולה לעלות הטענה כי הדבר נעשה בידיעתו או באישורו של הבעלים, ובכך ייחסם המידע.

תוצאה זו עלולה להוביל ל"אפקט מצנן" משמעותי על עבודת העיתונות, לצמצם את יכולת הסיקור של נושאים בעלי עניין ציבורי ולהצר את זכות הציבור לקבל מידע. כאשר עסקינן בגוף בעל נוכחות ציבורית ותקשורתית דומיננטית, מתעוררות שאלות עקרוניות בדבר האיזון הראוי שבין ההגנה על זכויות הפרט והתאגיד לבין עקרונות היסוד של חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

יובהר כי הדברים משקפים את פרשנותי האישית לפסק הדין, ואין בהם משום קביעה עובדתית, הכרעה משפטית או ייחוס מניעים כלשהם לכבוד השופט טל חבקין או לכל גורם אחר.

על רקע זה, העיסוק בסוגיית חופש הביטוי בישראל, לאור ניתוח פסקי דין שונים, מעורר בי תהיות כבדות משקל. אני סבור בביטחון רב כי אילו פורסם תחקיר זהה בערוץ 12, ספק רב אם בית המשפט היה ממהר להשית צו המגביל את כלי התקשורת מפרסום מידע על אודות עמותה כזו או אחרת ללא הגבלת זמן. נדמה כי בפועל, מתקיימים אמות מידה כפולות בכל הנוגע להגנה על חופש העיתונות.

פסק הדין 'בדרך לדמוקרטיה דיקטטורית'? למעשה הוא חומר קריאה מחייב בכל מוסד אקדמי למשפטים. אין מדובר רק בעניין נקודתי, אלא בנורת אזהרה בוהקת לכלל אמצעי התקשורת. ככל הנראה, אפילו במדינות המוגדרות רשמית כדיקטטורות יתקשו למצוא פסיקה קיצונית כזו; נדמה כי אם טל חבקין יבחר להגר לרוסיה או לאפגניסטן, הוא ימצא שם כר פורה לפרנסה מובטחת

היסטוריה בכתב: הקריאה לרפורמה

דבריו של השופט טל חבקין אינם רק הערות אגביות באולם בית המשפט, הם מתועדים בפרוטוקולים והופכים למשנה סדורה. התחושה המצטברת היא כי מדובר בשופט שאינו מהסס "להמציא" הלכות חדשות, לפרש חוקים לפי ראות עיניו, ולהפעיל משמעת אלימה מילולית באולם שנועד להיות היכל של צדק.

עבור רבים מהמבקרים, המקרה של השופט חבקין הוא "הוכחה ניצחת" לחיוניותה של הרפורמה המשפטית. כאשר נדמה כי השופט הוא זה שמכתיב את הנרטיב הציבורי, את גבולות המותר והאסור לצלם, ואת היכולת של עיתונאים לחשוף את האמת, הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה.

הציבור הישראלי עומד מול תמונת מצב שבה בית המשפט, שאמור להיות המגן האחרון של האזרח הקטן, נתפס בעיני רבים כגורם המשתמש בכוחו כדי להשתיק ביקורת פוליטית ולהעניק הגנה למי שנוחים לו. האם זו מערכת המשפט שאנו שואפים אליה? השאלה מופנית אל המערכת כולה, אך הדוגמאות המגיעות מאולמו של השופט טל חבקין מספקות, לשיטת מבקריו, תשובה חד-משמעית: השינוי חייב לבוא, ומהר.

עו"ד חיה מלול גברה על קליין

מכל מקום, ראוי לציין כי עו"ד חיה מלול הצליחה להביא לדחיית בקשתה של הדס קליין במסגרת הדיון. באותו שלב של ההליך, בקשתה של קליין לא התקבלה. באשר לעניינו של מרדכי דוד, כב' השופט טל חבקין טרם נתן את פסק דינו.

בתצלום ניתן לראות את תגובתה והבעת פניה של הדס קליין לאחר ההחלטה. עוד עולה מן ההליך כי הטענות שהועלו בעניינו של ויקטור שריקי לא התקבלו באותו שלב, ועו"ד חיה מלול התמודדה בהרחבה עם טענותיהם של עו"ד גונן בן יצחק והדס קליין, תוך הצגת טיעונים נגדיים שנדונו בפני בית המשפט.

---

צילומים מתוך עמודה של אור-לי ברלב, בשימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכות יוצרים.

צילום ראשי: כב' השופט טל חבקין. דיוקן נוצר באמצעות סוכן AI של מערכת "מעקב". צילום בית המשפט: "מעקב".

צילום עו"ד חיה מלול־גז: באדיבותה ובאישורה. צילום ויקטור שריקי:סוכן AI של מערכת "מעקב". צילום הראשה של הדס קליין: סוכן AI של מערכת "מעקב".

הפוסט השופט טל חבקין: איפה עובר הגבול בין ניהול דיון לאכיפה סלקטיבית? הופיע לראשונה ב-מעקב.

עורכת הדין חיה מלול, המוכרת בזירה הציבורית כמי שמייצגת אזרחים במאבקים משפטיים מורכבים אל מול גורמי כוח משמעותיים, הודיעה רשמית על כוונתה להתמודד בפריימריז של מפלגת הליכוד על משבצת האישה החדשה.

ההודעה, שפורסמה בפוסט אישי ברשתות החברתיות, מגיעה לאחר תקופה שבה מיעטה מלול-גז בפעילות ציבורית מופגנת, זאת על מנת לשהות לצד אמה בתקופה רפואית מאתגרת. עו"ד מלול פתחה את דבריה בנימה אישית: "אמי היקרה לימדה אותי, כשמגיעים למקום קדוש קודם כל צריך לומר תודה ורק אחר כך לבקש. לפני הכול אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על החסד הגדול שעשה עם אמי".

מהשדה המשפטי לזירה הפוליטית

עו"ד חיה מלול-גז ביססה את שמה המקצועי כלוחמת משפטית ללא חת, המתמחה בייצוג של אזרחים המצויים במצוקה קשה. לאורך שנות פעילותה, ניהלה תיקים משפטיים מורכבים מול גופים בעלי עוצמה כלכלית ופוליטית רבה. המוניטין שצברה נבנה סביב נכונותה להתייצב בחזית המאבק מול דמויות וגופים הנחשבים לליבת האליטות בישראל – מאבק שבו היא מקפידה לא לסגת גם אל מול יריבים בעלי משאבים כספיים וקשרים חובקי עולם.

על פי הערכות, ניסיונה בתיקים אלו, שבהם התמודדה מול גורמים בולטים בזירה התקשורתית והאזרחית, יהווה את ציר מרכזי בקמפיין הבחירות שלה.

"אסור לי לעמוד מן הצד"

בהודעת ההתמודדות שלה, קושרת מלול-גז את החלטתה לעבור לחיים הפוליטיים לאירועי השבעה באוקטובר: "במיוחד אחרי השבעה באוקטובר הבנתי שאסור לי לעמוד מהצד, אין לי את הזכות לשתוק בזמן שאחרים יעצבו את עתיד המדינה שלנו".

לדבריה, ההחלטה התקבלה גם בעקבות פניות רבות שקיבלה מהציבור הרחב בתקופה האחרונה. "לא הפסקתי לשמוע אתכם: הודעות, שיחות, חיבור גדול של אנשים מכל רחבי הארץ שביקשו ממני לחזור לעשייה, לחזור להילחם על הדרך שלנו ולהתמודד בכדי להיות הנציגה שלהם בכנסת ישראל", כתבה.

עו"ד חיה מלול הדגישה כי המניע המרכזי שלה הוא הרצון להשיב את "הקול של האנשים האמיתיים, אוהבי הארץ והמדינה, למקום בו מתקבלות ההחלטות". היא חתמה את פנייתה בקריאה לציבור להצטרף אליה למסע של "אמת ואמונה", תוך אזכור חג השבועות כזמן לחיזוק ערכי המסורת, התורה ואהבת ישראל.

כעת, עם המעבר הרשמי למגרש הפוליטי, ניצבת עו"ד מלול-גז בפני המבחן המשמעותי ביותר בקריירה שלה: תרגום העשייה המשפטית והתמיכה הציבורית שצברה לכוח פוליטי ממשי בתוך מפלגת השלטון.

לעמוד הפייסבוק הרשמי של עו"ד חיה מלול ולעדכונים שוטפים – לחצו כאן

הפוסט עו"ד חיה מלול מכריזה: מתמודדת לפריימריז בליכוד הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת אכיפת החוק בישראל ניצבת בימים אלו בפני שאלות נוקבות, המטלטלות את יסודות האמון שבין האזרח למשטרה. בלב הסערה עומד מרדכי דניאל אדלר, אזרח שכל חטאו, על פי הטענות, היה עמידה פסיבית בהפגנה. אולם, מה שהחל כנוכחות אזרחית שגרתית הפך למסע רדיפה, מעצר משפיל והליכים משפטיים שהובילו לביקורת שיפוטית חריפה, החושפת תמונה מדאיגה של אכיפה בררנית.

סיפורו של מרדכי אדלר החל, לדבריו, כאשר נכח במקום כאזרח מן השורה, מבלי לנקוט כל פעולה אקטיבית. על פי עדותו המפורטת ל"מעקב", הוא עמד במקום בלבד. ואולם, בעקבות תלונה שהגישה הדס קליין למשטרה בחשד ל"הטרדה מאיימת", נעצר אדלר.

עוד קודם לכן הגישה הדס קליין לבית המשפט בקשה למתן צו הרחקה. ואולם, במהלך הדיון שהתקיים בפני השופט טל חבקין צוין כי הבקשה וההחלטה לא הומצאו למרדכי אדלר כדין. לטענת אדלר, לאחר שהתברר כי ההחלטה לא הומצאה לו בהתאם להוראות הדין, פנתה קליין למשטרה והגישה תלונה. לדברי גורמים ששוחחו עם "מעקב", המשטרה פעלה, ככל הנראה, על יסוד פרשנותה לנסיבות האירוע.

בתחנת המשטרה נדרש מרדכי אדלר לחתום על תנאי שחרור, ובהם הפקדת סך של 500 ש"ח, התחייבות עצמית, ערבות צד ג' ואיסור התקרבות. אדלר סירב לחתום על התנאים, שכן לטענתו לא ביצע כל עבירה על החוק, ומשכך לא ראה כל הצדקה לקבל על עצמו מגבלות אלה.

ואולם, במהלך הדיון בבית המשפט לא פירט נציג המשטרה לפרוטוקול מהם תנאי השחרור הספציפיים שלגביהם, לטענת המשטרה, סירב החשוד לחתום. משכך, לא ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון אילו מן התנאים עמדו במוקד המחלוקת בין הצדדים.

במדינת חוק, מעצר נועד להיות אמצעי חריג, שיש לעשות בו שימוש רק כאשר לא ניתן להשיג את מטרות החקירה באמצעים שפגיעתם בחירותו של אדם פחותה. במקרה זה, לפי גרסתו של אדלר, המעצר נתפס בעיניו כאמצעי שנועד להפעיל עליו לחץ ולהשפילו, ולא כמהלך מידתי שנדרש לצורכי החקירה.

במהלך שהותו בתחנת המשטרה מתאר אדלר מסכת של פעולות אשר, לשיטתו, חרגו מן הנדרש והיו פולשניות ומשפילות. בעדותו ל"מעקב" סיפר כי נדרש להתפשט לחלוטין, הוחזק בעירום במשך פרק זמן ולא קיבל מזון או מים. עוד תיאר תנאי החזקה אשר, לתפיסתו, אינם מתיישבים עם החובה לשמור על כבוד האדם.

גם לאחר העברתו לבית המעצר "אבו כביר", כך מתאר אדלר, לא בא הקץ לתחושת ההשפלה. עם הגעתו למתקן עבר חיפוש גופני נוסף, שבמסגרתו נדרש להסיר גם את תחתוניו ולהיוותר ללא כל בגד במהלך הבדיקה. תיאורו מצביע על חיפוש ממושך, אשר הותיר בו, לדבריו, תחושת השפלה עמוקה ופגיעה קשה בכבודו.

בהמשך הוכנס לתא שבו שהו שבעה עצורים נוספים. מתיאור השתלשלות האירועים עולה כי גם בשלב זה לא ניתנה לו, לטענתו, גישה מיידית למצרכי יסוד. לשיטתו, רצף האירועים – החל במעצר, דרך החיפושים הגופניים וכלה בתנאי ההחזקה – שיקף יחס בלתי מידתי כלפיו, במיוחד לנוכח העובדה שלגישתו לא התקיימה תשתית ראייתית שהצדיקה נקיטת אמצעים כה חריפים.

הפרשה מעוררת שאלות באשר למידתיות האמצעים שננקטו ולדרך הפעלת סמכויות המעצר וההחזקה. ככל שיתברר כי התשתית העובדתית הייתה מצומצמת מכפי שנטען מלכתחילה, עשויות להתעורר שאלות גם באשר לאיזון הראוי בין צורכי אכיפת החוק לבין החובה להגן על כבוד האדם, על חירותו ועל זכויותיו של כל אדם המצוי במשמורת המדינה.

הדיונים המשפטיים: כשאין ראיות, יש רק רעש

בדיונים בבית משפט השלום, נחשף הפער התהומי בין טענות המשטרה לבין המציאות הראייתית. נציגי המשטרה טענו כי אדלר חסם והטריד את קליין, אך תחת חקירתו של השופט ירון גת, נאלץ נציג המשטרה להודות כי אין בידיו בדל ראיה הקושר את אדלר למעשים הנטענים. "מעבר לנוכחותו של החשוד בהפגנה – אין בידי חומר הקושר אותו למעשים", הודה הנציג.

עורכת דינו של אדלר, עו"ד חיה מלול, ניהלה קרב משפטי עיקש ונחוש, כשהיא מציגה לבית המשפט את המציאות כפי שהיא: מרשה שוחרר בעבר ללא תנאים, וסרטוני התיעוד אינם מראים כל איום או אלימות מצדו. השופט ירון גת, בביקורת שיפוטית מרשימה, הבהיר כי חירותו של אדם אינה הפקר, וכי עצם ניהול חקירה לא יכול להצדיק הגבלות רחבות ללא תשתית עובדתית.

החלטת בית משפט השלום כוללת ביקורת מהותית על אופן ניהול הבקשה מצד המשטרה. השופט ירון גת הדגיש כי עצם העובדה שהחקירה עדיין מתנהלת אינה מהווה, כשלעצמה, עילה מספקת להמשך הטלת מגבלות על החשוד.

מהחלטתו עולה, ככל הנראה, כי פגיעה מתמשכת בחירותו של אדם מחייבת קיומה של תשתית עובדתית קונקרטית, עדכנית ומבוססת. עוד עולה מן ההחלטה כי אין להסתפק בהצהרה כללית שלפיה החקירה טרם הסתיימה, וכי על רשויות האכיפה להציג בפני בית המשפט נתונים ממשיים ותשתית עדכנית המצדיקים את המשך הפגיעה בזכויותיו של החשוד, לקריאת הפרוטוקול המלא – לחצו כאן.

לאחר שבית המשפט השלום צמצם את תנאי השחרור של מרדכי אדלר והסתפק בהתחייבות עצמית בלבד, מיהרה המשטרה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי. בדיון שנערך בפני השופטת לימור ביבי, ניסתה המשטרה להציג חומרי חקירה חדשים שלא הוצגו בערכאה הראשונה.

השופטת ביבי קטעה את הניסיון הזה בביקורת דיונית חריפה, וקבעה כי אין להפוך את הליך הערר למסגרת של "מקצה שיפורים" ראייתי. היא הדגישה כי תפקידו של ערר אינו לאפשר לרשות החוקרת להשלים בדיעבד חסרים ראייתיים. בכך העניק בית המשפט המחוזי גיבוי מלא להחלטת השלום, וקבע כי חירותו של אדם לא תישלל על בסיס השלמות לאחר מעשה.

קרא את החלטת בית המשפט המחוזי – לחצו כאן

המערכת שפועלת מהר – ומתי היא נכשלת?

הערעור המהיר שהגישה המשטרה מיד לאחר החלטת השלום מעלה תהיות כבדות משקל. המערכת, כך נראה, יודעת לפעול במהירות שיא כאשר מדובר באדם מהצד הלא נכון של המתרס הפוליטי. לעומת זאת, בתיקי רצח ופשיעה חמורה, אנו עדים לא פעם למחדלים שמובילים לתוצאות טרגיות.

דוגמאות לכך צרובות בזיכרון הציבורי:

• פרשת מיכל סלה: לאחר הרצח עלו טענות וביקורת ציבורית באשר להתנהלות הרשויות וליכולתן לזהות סימני אזהרה מוקדמים. חרף הביקורת, האסון לא נמנע.

• פרשת דיאנה רז: בעקבות הרצח נשמעה ביקורת ציבורית שלפיה סימני אזהרה שהיו מוכרים לרשויות לא הובילו להתערבות מבעוד מועד.

• פרשת סילבנה צגאי: לאחר הרצח פורסם כי קדמו לו פניות ותלונות אשר, לפי הפרסומים, לא זכו למענה מספק מצד הרשויות.

• פרשת ריהאם אבו סיאם: בני משפחתה טענו כי פנו שוב ושוב למשטרה בעקבות איומים שקדמו לרצח, אולם הצעדים שננקטו לא מנעו את האסון. הפרשה עוררה ביקורת ציבורית רחבה על התנהלות הרשויות.

• פרשת מנאר חטיב: לאחר הרצח פורסמו טענות מצד בני המשפחה שלפיהן קדמו לאירוע איומים ופניות לרשויות, אך אלה לא הובילו להתערבות אפקטיבית או למניעת הרצח.

דו"חות מבקר המדינה לאורך השנים הצביעו פעם אחר פעם על ליקויים מהותיים בהערכת מסוכנות ובטיפול בתלונות על אלימות. הדיסוננס בין הטיפול הכוחני באדלר לבין הקושי של המשטרה להגן על קורבנות רצח, חושף סדרי עדיפויות מעוותים. האם המשאבים מושקעים במקום שבו הם נדרשים, או שהם מתועלים לניגוח פוליטי?

הטענה על "דירקטיבה" פוליטית

הסוגיה המטרידה ביותר שעולה בתיק זה היא הטענה בדבר קיומה של "דירקטיבה" משטרתית פנימית נגד פעילים המזוהים עם הימין. לפי הנטען בכתב טענות ובתיקים קשורים, קיימת הנחיה ייעודית בעניינו של הפעיל מרדכי דוד. טענה זו, ככל שהיא נכונה, מעוררת חשש כי משטרת ישראל פועלת תחת הטיות פוליטיות האסורות בדרג המקצועי.

האם המשטרה פועלת תחת תפיסת עולם שבה אסור להיות מזוהה עם צד מסוים בהפגנות? השימוש במונח "דירקטיבה" מזכיר תקופות אפלות שבהן האכיפה הייתה כפופה לאינטרסים של השלטון. הדיון הציבורי בפרשה זו אינו עוסק רק באדלר, אלא בשאלה האם משטרת ישראל נותרה גוף א-פוליטי השומר על כלל האזרחים באופן שוויוני, או שמא היא הפכה לכלי לדיכוי מחאות פוליטיות.

מבחן הדמוקרטיה

הצלחתה של עו"ד חיה מלול בהגנה על חירותו של מרדכי דניאל אדלר היא ניצחון לא רק לאדם הפרטי, אלא לכל מי שמאמין בשלטון החוק. שתי ערכאות שיפוטיות שונות קבעו כי אין מקום להחמיר בתנאיו של אדלר – קביעה שמהווה תעודת עניות למשטרה.

הפרשה הזו היא קריאת השכמה. כאשר המשטרה עושה שימוש לרעה בכוחה, מענה עצורים ללא הצדקה, ומנסה "להשלים" ראיות בערעורים לאחר מעשה – האמון במערכת נשחק. הציבור זכאי למשטרה שפועלת לפי החוק, ולא לפי גחמות פוליטיות. תיק אדלר מסתמן כנקודת מפנה בשיח על גבולות הכוח המשטרתי בישראל, והשאלות שנותרו פתוחות בו חייבות לעמוד בלב הביקורת הציבורית והמשפטית.

נ.ב

במערכת "מעקב" אנו מראיינים מדי חודש עשרות נפגעי עבירה ובני משפחותיהם – בהם קורבנות ניסיונות רצח, עבירות מין, מעשי שוד, אלימות קשה ועבירות נגד חסרי ישע. במקרים רבים אנו מלווים את הנפגעים גם לאחר הריאיון, מתעדים את מאבקם מול הרשויות ומסקרים את התפתחות ההליכים.

כך, בין היתר, סיקרנו את פרשת תשעת מקרי האונס בנתניה, שבה, לטענת המתלוננות, תיקי החקירה נסגרו בתוך זמן קצר. תיעדנו גם את פרשות האלימות וההתעללות בגני הילדים בעפולה ובחדרה, שבהן טענו הורים כי העבירו למשטרה הקלטות, תיעוד וראיות נוספות, אולם חרף זאת לא נרשמה, לדבריהם, התקדמות משמעותית בחקירה. בנוסף סיקרנו מקרי אלימות קשים בגגון בתל אביב כלפי דיירי רחוב ואנשים המתמודדים עם התמכרות, שגם בעניינם עלו טענות באשר לטיפול הרשויות. במקרה נוסף ליווינו ניצול שואה שהתלונן כי נשדד בסכום העולה על 50 אלף ש"ח, אולם גם בפרשה זו, לדבריו, לא ננקטו צעדי אכיפה משמעותיים.

על רקע מקרים אלה, פרשתו של מרדכי אדלר מעוררת תהיות. בתוך זמן קצר נעצר, נחקר, הועבר לבית המעצר "אבו כביר", הובא בפני בית המשפט, ומיד לאחר החלטת השחרור כבר הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. הפער בין קצב הטיפול בתיק זה לבין הטיפול בתיקים חמורים אחרים מעורר שאלות ציבוריות באשר לסדרי העדיפויות של מערכת אכיפת החוק, ומוביל לביקורת מצד גורמים שונים הטוענים כי במקרים מסוימים קיימת אכיפה שאינה אחידה.

אין אנו יושבים בדין ואיננו קובעים מסקנות. תפקידנו הוא לתעד, לשאול שאלות ולהביא בפני הציבור את העובדות כפי שהן עולות מן השטח. עם זאת, לנוכח הפערים הניכרים בין המקרים השונים, קשה להתעלם מתחושת התסכול והכאב שמביעים נפגעי עבירה ובני משפחותיהם.

הפוסט הדס קליין והמשטרה: מסע הנקמה שרומס את חירותו של אזרח הופיע לראשונה ב-מעקב.

היכל המשפט רעד היום (ג') תחת סדרת אירועים דרמטית, שהגיעה לשיאה בהחלטה משפטית מהדהדת: בית משפט השלום דחה על הסף את בקשתה של הדס קליין למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הבלוגר ויקטור שריקי. הכרעת הדין, שהתקבלה בתום דיון ממושך ומתוח, מסמנת תבוסה משפטית מובהקת לקליין ומשמשת תזכורת נוקבת לגבולות השימוש בהליכים משפטיים ככלי לחץ.

מערכת "מעקב" תיעדה את רצף האירועים לאורך היום, החושף תמונה עגומה של ניסיון להשתמש במערכת בתי המשפט, אל מול התנהלות אכיפה שנויה במחלוקת במסדרונות היכל הצדק.

יומן אירועים: מהמתח באולם ועד הפיצוץ בחוץ

11:50 – התכנסות ועימותים ראשונים היום נפתח באווירה טעונה. תומכיה של הדס קליין הגיעו בהמוניהם לבית המשפט כדי להביע תמיכה בעדה, נוכחות בולטת שהגבירה את רף החיכוך במקום. עם הגעתם, דווח על עימותים וטענות קשות מצד הנוכחים על התנהלות כוחנית של השוטרים בשטח, שכללה, על פי העדויות, הפעלת אלימות משטרתית חריגה – תופעה שתוארה על ידי הנוכחים כשיטתית ומתמשכת.

לצפייה, לחצו כאן

12:16 – ההמתנה באולם דקות לפני פתיחת הדיון, ניתן היה לראות באולם את עורכי הדין חיה מלול וגונן בן יצחק, מלווים בויקטור שריקי, ממתינים להגעתו של השופט טל חבקין. מרדכי דוד, אחד מהמעורבים בבקשה, טרם התייצב בשלב זה.

לצפייה, לחצו כאן

12:48 – כניסתה של קליין הדס קליין נכנסה לאולם הדיונים, מלווה בתומכיה, לקראת ההכרעה הגורלית בעניינה.

לצפייה, לחצו כאן

13:05 – דיון תחת ביקורת במהלך הדיון, עלו טענות קשות מצד הנוכחים על התנהלותו של השופט טל חבקין. נטען כי השופט, הידוע בסגנונו התקיף, ניהל דיון שהוצג כחד-צדדי באופן מובהק. לפי הנטען, בעוד קליין ובאי כוחה זכו להקשבה מלאה ולבמה רחבה להשמעת טענותיהם, הצד השני כמעט ולא קיבל הזדמנות להשמיע את קולו. בנוסף, נרשמו הערות של השופט כלפי עורכי הדין, אשר נתפסו בעיני רבים באולם כמשפילות ומביכות.

לצפייה, לחצו כאן

13:46 – ההכרעה: הבקשה נדחתה הדרמה הגיעה לסיומה עם הכרעת השופט: בקשתה של הדס קליין לצו הרחקה נגד ויקטור שריקי נדחתה. שריקי יצא מאולם הדיונים כשידו על העליונה. עו"ד חיה מלול סיכמה את האירוע בנימה חריפה: "זהו שיעור להדס קליין לא לנצל את במת בית המשפט. ככה לומדים לא להגיש בקשות סרק".

לצפייה, לחצו כאן

14:14 – סיום ההליך הדס קליין עזבה את אולם הדיונים לאחר תבוסה משפטית משמעותית. הבקשה למניעת הטרדה מאיימת לא התקבלה, ובכך הסתיים הליך זה בניצחון לויקטור שריקי.

לצפייה, לחצו כאן

אלימות ואפליה

לאורך היום תועדו במתחם בית המשפט אירועים מעוררי תהיות:

• פרובוקציה במדים: בתיעוד חריג נראה שוטר תוקף באלימות פיזית קשה את הבלוגר ויקטור שריקי בפתח בית המשפט. המראה של שריקי נהדף בכוח, בזמן שפעילים פוליטיים אחרים נהנו מחסינות מופגנת, העלה שאלות קשות על התנהלות המשטרה, לצפייה, לחצו כאן.

• "חוקי אליטה" במעלית: באירוע נוסף, הורחק רמי בן יהודה בברוטאליות ממעלית בה שהו הדס קליין ופעילי "אחים לנשק". מאבטח בית המשפט הפעיל כוח פיזי והטיח את בן יהודה החוצה – מעשה שתואר כשימוש אלים ומנוגד לחובת השוויוניות במקום ציבורי, לצפייה, לחצו כאן.

תמונת המצב המשפטית המלאה

חשוב להדגיש כי החלטת השופט חבקין התייחסה ספציפית לבקשה נגד ויקטור שריקי. באשר למעורבים האחרים בתביעה:

1. מרדכי דוד: בעניינו טרם ניתן פסק דין, שכן הצדדים ממתינים להגשת סיכומים מטעם ההגנה.

התייחס הפעיל החברתי מרדכי דוד להליך המשפטי במסגרתו נדונה בקשתה של הדס קליין למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו. לדבריו, "השופט היה קפלניסט, מלא, על מלא", בהתייחסו להתנהלותו של השופט טל חבקין במהלך הדיון

1. מר אלדר: הדיון בעניינו נתקע בשל כשל טכני מהותי – כפי שעלה בפרוטוקול, צו זמני מעולם לא נמסר לו כדין, דבר המעמיד בספק את חוקיות ההליכים נגדו.

היום הזה בבית משפט השלום בתל אביב יירשם לא רק כניצחון משפטי לויקטור שריקי, אלא גם כיום שבו הועלו תהיות קשות על התנהלות מערכות האכיפה בתוך היכלי הצדק – החל מהתנהלות הדיונים באולם ועד לאלימות המופגנת בחוץ.

צילום: הדס קליין, עו"ד גונן בן יצחק וויקטור שריקי – סוכן AI של "מעקב". צילום עו"ד חיה מלול באדיבותה. השימוש בתצלומים נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט בית המשפט דחה את בקשת הדס קליין נגד ויקטור שריקי הופיע לראשונה ב-מעקב.