בעיצומה של המלחמה הקשה ברצועת עזה, כשחיילי צה"ל מסכנים את חייהם יום-יום במאבק מול חמאס, וכשמשפחות החטופים עדיין ממתינות לשובם של יקיריהן – בחר ד"ר ראיד גטאס, רופא בקופת חולים 'כללית' וחבר מועצת העיר נוף הגליל, ככל הנראה, להטיל אשמה חמורה במיוחד כלפי המדינה שבה הוא חי, עובד, ונהנה ממעמד של נבחר ציבור.

בתאריך 9 במאי 2025, ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, פרסם ד"ר גטאס פוסט מטלטל בו הוא כנראה השווה, במרומז או במפורש (תלוי בפרשנות), את פעילות ישראל בעזה לפשעי הנאצים. בפוסט כתב: "בהזדמנות זו, נותר רק לקוות שהאנושות כולה תלמד את הלקח מעונות המלחמה באותה תקופה, וסיום המלחמות, ובפרט ממלחמת רצח העם בעזה, והשגת השלום באזורנו ובכל חלקי העולם".

המילים "רצח העם בעזה" – או "השמדת העם" בתרגום אחר – הציתו דיון סוער בקרב תושבי נוף הגליל וברשתות החברתיות. הלא בבחירת המילים הזו, ביום המסמל את הניצחון על הנאצים, יש משום האשמה ישירה של ישראל בפשע הנתעב ביותר בתולדות האנושות.

זו אינה הפעם הראשונה שד"ר גטאס מפגין עמדות מסוג זה. הוא תועד בעבר כשהוא מתהלך עם דגלי פלסטין ותומך בפעילות פרו-פלסטינית. אך מעבר לפעילותו האישית, קשריו המשפחתיים והמקצועיים מעלים שאלות קשות וסימני שאלה רבים לגבי נאמנותו ודרכו.

לא רחוק מהעץ: הקשר המשפחתי למחבלים ולתמיכה בטרור

אחיו של ד"ר ראיד גטאס הוא לא אחר מאשר באסל גטאס, חבר הכנסת לשעבר שהורשע בשנת 2017 בעבירות חמורות של מרמה והפרת אמונים ומתן אמצעים לביצוע טרור. באסל גטאס ניצל את חסינותו כחבר כנסת כדי להבריח לא פחות מ-12 טלפונים סלולריים ופתקים לאסירים ביטחוניים בכלא קציעות.

בין האסירים שגטאס העביר להם טלפונים היה וליד דקה, מחבל שרצח את החייל משה תמם ז"ל בשנת 1984. החומרים שהבריח, על פי החשד, עשויים היו לסייע לביצוע פעולות טרור. בעקבות מעשים אלה, באסל גטאס נשלח לשנתיים מאסר, נקנס ב-120 אלף שקלים, והוטל עליו קלון.

לקריאת פסק הדין המלא בבג"ץ 4252/17 — לחץ כאן

במהלך מאסרו עתר לבית המשפט על תנאי כליאתו וטען שפוגעים בזכותו לכבוד. למרות הרשעתו החמורה, ב-2019 שוחרר מהכלא לאחר שריצה שתי שנות מאסר.

ומה עושה באסל גטאס היום, לאחר שריצה את עונשו? ממשיך באותה הדרך. רק אתמול פרסם פוסט מסית ופרובוקטיבי שבו טען: "המציאות של מה שקורה היום מג׳נוסיד וטרנספר בידי ישראל טופחת לכולם על הפנים", ותקף בחריפות את הציונות תוך הגדרתה כ"פרויקט קולוניאלי" שיש לפרקו.

והנה, לא הרחק מהעץ נופל התפוח, ואחיו ד"ר ראיד גטאס נוקט בקו דומה, משתמש באותו ניסוח מדויק: "רצח עם בעזה" (או השמדת עם בעזה), והכל תחת המעטה של "שוחר שלום". אך האם באמת מדובר באיש שלום, או שמא באיש בעל אג'נדה פוליטית ברורה?

שאלות מטרידות: בית בישראל, לב ברמאללה?

מעבר לדעותיו הפוליטיות, עולות שאלות נוספות לגבי הקשרים המשפחתיים של ד"ר גטאס. אשתו, Mirna Kashou Ghattas, על פי המידע שפרסמה ברשתות החברתיות, עובדת ב-Bank Of Jordan ברמאללה. כן, ברמאללה, בירת הרשות הפלסטינית, לא בישראל.

כיצד מתיישבת עובדה זו עם חייהם בישראל? באיזה אופן מתנהלת עבודתה? האם היא נפגשת עם גורמים העוינים את ישראל? הבנק שבו היא עובדת – המוגדר כחזק ביותר ברשות הפלסטינית והמשקיע בחינוך וברשויות בפלסטין. כל אלו שאלות שנותרות פתוחות, ומעלות תהיות רבות לגבי משפחת גטאס.

מפגשים עם נציגי הרשויות, תמיכת בנק א-יורדון (Bank of Jordan – Palestine) בלימודים אקדמיים לסטודנטים, וסיוע לאנשים עם מוגבלויות – כל אלה משקפים את מחויבותו החברתית המתמשכת של הבנק:

הפער בין הנאמנות לישראל לבין הקשרים לרמאללה (לכאורה) והאידיאולוגיה האנטי-ישראלית של אחיו של ד"ר גטאס, מעורר שאלה יסודית שמרבים לשאול רבים בתמונת הגליל: מה באמת עושה משפחת גטאס בישראל?

ד"ר גטאס מקבל תשלום מקופת חולים כללית, חי במדינת ישראל ומנצל את מלוא ההטבות שהמדינה מעניקה, ואף נבחר למשרת ציבור בעיר ישראלית. ובמקביל, ככל הנראה, הוא מאשים את המדינה בעבירות חמורות כגון "רצח עם" או "השמדת עם", בעוד שאחיו הורשע בעבירה של סיוע למחבלים. שאלת השעה היא: כיצד ניתן לסייע לאנשים המעורבים במעשי רצח עם, במיוחד כאשר מדובר במניעי שנאה כלפי המוצא היהודי?

התחמקות, הכחשה ודרישת התנצלות

בניסיון להגיע לתגובתו של ד"ר גטאס ולאפשר לו להגיב לטענות, נשלחה אליו פנייה מקיפה עם שאלות קשות:

1. "אתה מאשים את צה"ל ב'רצח עם' אך ממשיך להתגורר במדינה. חלק מהמסים המשולמים על ידך מועברים למימון פעילות צה"ל ומשרד הביטחון. כיצד מתיישבת עמדה זו עם בחירתך להמשיך לחיות בישראל?".

2. "מעולם לא שירתת בצה"ל. על סמך מה מבוססות האשמותיך החמורות כלפי חיילי צה"ל? מהי תרומתך למדינת ישראל?".

3. "מדוע הבחירה להישאר בישראל ולא לעבור לעזה, אם קיימת הזדהות כה חזקה עם עמדותיה?".

התשובות שהתקבלו לבסוף מד"ר גטאס הן מעניינות, מתחמקות, ואף מעיזות לדרוש התנצלות מהשואל. הוא טוען כי לא הזכיר את צה"ל בפוסט, וכי הפוסט נועד רק להדגיש את היותו "שוחר שלום", וכי הוא רק "מקווה שכל המלחמות ובפרט באזורנו, בארץ ובעזה תיפסקנה".

לשאלה מדוע אינו עובר לעזה אם הוא מזדהה עם עמדותיה, השיב גטאס תשובה לקונית: "כאן נולדתי (לא בעזה) וכאן אשאר עד סוף ימיי. אטעים כי בפוסט לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות אם כי הבעתי תקווה שהמלחמה תיפסק".

אך האם באמת אפשר לנתק את המונח "השמדת עם בעזה" מכל הקשר פוליטי או אידיאולוגי? האם אפשר לתאר את ישראל כמבצעת "השמדת עם" ולהתחמק מהשלכות ההאשמה הזו בטענה ש"לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות"?

שותפות שתיקה: מדוע ראש העיר שותק?

בעקבות הסערה, נשלחו שאלות לא רק לד"ר גטאס, אלא גם לכל חברי מועצת העיר נוף הגליל, בראשם ראש העיר רונן פלוט. ואלה הם חברי מועצת העיר ששאלות נשלחו אליהם:

מר רונן פלוט – ראש העיר, מר מיכאל חסלר, גב' בלה בלון, מר אלכסנדר גדלקין, מר מיכה קופין, גב' ברכה ברוב, ד"ר שוכרי עואדה, מר חביב עודה, גב' ענת טובול, מר דוד שנאן, גב' רינה בריל, מר אלכס גנטמן, גב' אלה אידוב, מר מנחם גנדל, מר חיים אמרון וגב' למיס מוסא.

קריאות להדחת גטאס: "בושה למועצה ולמדינה

לאחר שד"ר ראיד גטאס פרסם פוסט שנשאו, ככל הנראה, אופי פרובוקטיבי, אשר כלל תמונות של שני ותיקי מלחמה (וטרנים) מבוגרים, אשר שרדו ונלחמו במלחמת העולם השנייה, ושלא היו מודעים לכך שתצלומם ישמש למטרות פוליטיות ופרובוקטיביות, השיב מר מקסים פלסטון, תושב הגליל ופעיל חברתי, בפרסום משלו בקבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!":

תגובות:

בפרסום זה תייג מר פלסטון גם אותנו וגורמים נוספים: (הצל) the shadow, משה פייגלין, איתמר בן גביר, ערוץ 13, עכשיו 14, אלמוג כהן Almog Cohen, כאן חדשות, כרמי בוזגלו רן, מעקב דעות, כתבות, תחקירים, עיתונות הוגנת. הפרסום זכה לתפוצה נרחבת ברשתות החברתיות.

התושבים, מצידם, לא שותקים. בתגובות לפוסט שפרסם מקסים פלסטון, ניתן לראות את הזעם והתסכול.

האם קולות התושבים לא מגיעים לאוזני ראש העיר? אכן, לעיתים, ברכה גדולה היא העיוורון והחירשות.

תגובות:

מכללית נמסר: לכללית נהלים ברורים לגבי התבטאויות כאלה ואחרות הנושא ייבדק.

נשלחה פנייה גם לשר הבריאות, מר אוריאל בוסו, אך טרם התקבלה תגובה.

מר רונן פלוט – ראש העיר, מר מיכאל חסלר, גב' בלה בלון, מר אלכסנדר גדלקין, מר מיכה קופין, גב' ברכה ברוב, ד"ר שוכרי עואדה, מר חביב עודה, גב' ענת טובול, מר דוד שנאן, גב' רינה בריל, מר אלכס גנטמן, גב' אלה אידוב, מר מנחם גנדל, מר חיים אמרון וגב' למיס מוסא – לא טרחו להגיב.

ד"ר גטאס:

"להלן
תשובותיי לשאלותיך לפי הסדר:
1. לא הזכרתי את צה״ל בכלל בפוסט וטוב היית עושה אם היית מתעמק בו, תחת להיתפס לחופזה וליחס לי דברים שלא אמרתי . ניכר כי מטרת הפוסט היתה להדגיש , עד כמה אני שוחר שלום , ענין הידוע לכולי עלמא ועד כמה אני מקווה שכל המלחמות ובפרט באזורנו , בארץ ובעזה תיפסקנה. מובן מאליו כי אנוכי נגד כל רצח באשר הוא , על אחת כמה וכמה של ילדים ושל חפים מפשע.
2. ראה תשובה שלי בסעיף 1 רישא דלעיל ( החלק הראשון של הסעיף ) שמדברת בעד עצמה.
3. שוב לענין צה״ל , ראה תשובה שלי בסעיף 1 לעיל . אכן אני עובד כרופא בשירותי בריאות כללית מימים ימימה , מטפל במסירות בכלל האוכלוסיות , ערבים ויהודים כאחד, קל וחומר גם בחיילי צה״ל . עמדותיי הפוליטיות אינן מעניינה של הנהלת קופ״ח כללית.
4. שאלה לא ברורה . כאן נולדתי (לא בעזה) וכאן אשאר עד סוף ימיי . אטעים כי בפוסט לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות אם כי הבעתי תקווה שהמלחמה תיפסק .
5. כפי שאמרתי לך בהודעה הקודמת אני בחו״ל . לא ניתקתי את השיחה ולא חסמתי אותך, ברור שמטבע הדבר כשאני בחו״ל אזי לא אוכל להיות כלי שרת ללוח הזמנים וליומנם של עיתונאים . לפיכך אני רואה בחומרה רבה את ההנחה שביסוד השאלה , כאילו אינני מקיים את החלטת בג״צ ושהינה בגדר עלילה. על כן , מוטב שתחזור בך מהדברים ותתנצל".

מירנה גטאס (Mirna Kashou Ghattas) – בחרה לא להגיב.

ממשטרת ישראל נמסר:
מבלי להתייחס למקרה זה או אחר, משטרת ישראל פותחת בחקירה במקום בו מתגלה עבירה או מתקבלת תלונה.

מעיריית נוף הגליל נמסר בתגובה:

1. עיריית נוף הגליל מוסרת תגובות רשמיות לעיתונאים המחזיקים בתעודת לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) בלבד, וזאת בהתאם לנוהלי הדוברות והתקשורת.
2. מאחר שעד כה לא הוצגה על ידך תעודה זו (התעודה שהוצגה אינה תעודת לע"מ) — לא נוכל למסור תגובה לפנייתך.
3. הבהרה זו תקפה גם לפניות עתידיות, אלא אם תוצג בפנינו תעודת לע"מ בתוקף.
4. אבקש לציין ולהדגיש כי ככלל דוברות העירייה אינה מתייחסת להתבטאויות של חברי מועצת העיר בהיותם אנשים פוליטיים. הדוברות אינה מתייחסת לפוליטיקה על כל המשתמע מכך.

בברכה,
אורנה יוסף בוחבוט
דוברת עיריית נוף הגליל

התנהלות בעייתית בדוברות עיריית נוף הגליל

בשנתיים האחרונות, הדוברות העירונית של נוף הגליל הכירה בתוקף תעודת העיתונאי שלי ושיתפה פעולה באופן סדיר. אולם, בעת האחרונה, כאשר הפניתי שאלות מאתגרות לגב' אורנה יוסף-בוחבוט, מנהלת מחלקת הדוברות, חל שינוי מהותי ביחסה. באופן פתאומי ותמוה, הודיעה הדוברות כי אינה מכירה בתעודות עיתונאי מטעם איגודים אחרים, אלא רק באלו המונפקות על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ).

התנהלות זו מעלה תהיות עמוקות באשר למניעיה האמיתיים של הדוברות. האם מדובר בניסיון להסתיר מידע מהציבור? בהתאם לחוק, העיתונות האחראית מחייבת אותנו לפנות לגופים ציבוריים לקבלת תגובתם, אף כי זכותם שלא להגיב שמורה להם.

הגשתי תלונה רשמית למועצת העיתונות והתקשורת בישראל. ראוי לציין כי הדוברות עצמה פרסמה לציבור כי תפקידה המוצהר הוא "מתן תגובות לפניות של כלי התקשורת", מבלי לציין כל הסתייגות בדבר עבודה בלעדית עם איגוד עיתונאים מסוים.

לתלונתי צירפתי תיעוד מקיף של תכתובות ושיחות עם גב' יוסף-בוחבוט, המעיד על חוסר עקביות מובהק: כאשר מדובר בפרסומים אוהדים לראש העיר, תעודת העיתונאי שלי נחשבת תקפה; כאשר מדובר בשאלות ביקורתיות, אותה תעודה מאבדת מתוקפה. צביעות שאין לה אח ורע במרחב התקשורתי הציבורי.

בתאריך 03.03.2025 תעודת העיתונאי שלי זכתה להכרה מלאה, עד כדי כך שדוברת עיריית נוף הגליל יזמה פנייה אליי לפרסום כתבה אוהדת על ראש העיר רונן פלוט, ואף שיתפה את הפרסום. באותה עת, שום נוהל המגביל עבודה לעיתונאי לע"מ בלבד לא מנע ממנה לפנות אליי. זוהי צביעות מובהקת – פעם התעודה "כשרה" ופעם "בלתי כשירה".

-אנו במעקב-

תצלום ראשי מתוך פרופיל הפייסבוק של ד"ר גטאס, בהתאם לסעיף 27א לחוק.

הפוסט ד"ר גטאס ונבחר ציבור מאשים: "השמדת עם בעזה" – אחיו הורשע בסיוע למחבלים הופיע לראשונה ב-מעקב.

ריקי בליך, שחקנית בתיאטרון הבימה הממלכתי ויושבת ראש שח"ם, מרבה להתבטא בחריפות כנגד "המדינה הכובשת" – בעודה ניזונה מקופת הציבור (כשחקנית בתיאטרון ממלכתי) ועומדת בראש ארגון המייצג אמנים אשר למעלה מתשעים אחוזים מהם שירתו בצה"ל, וחלקם אף משרתים כעת במילואים. הכירו את בליך כאישה המפגינה דואליות מובהקת – מחד גיסא מגנה את המדינה, ומאידך גיסא נהנית ממשאביה.

במהלך ראיון סוער בערוץ i24 ב-25 בנובמבר 2024, הטיח משה פייגלין בריקי בליך את הטענה הרצינית: 'את במרחב האידיאולוגי שתומך בחמאס!'. אמירה זו לא נולדה בחלל ריק. היא באה בעקבות טענותיה של בליך כי מדינת ישראל היא "מדינה כובשת" – אמירה שזעזעה רבים, במיוחד לאור העובדה שבליך עומדת בראש ארגון שחברים בו שחקנים רבים המשרתים כעת במילואים, ואף שירתו בצה"ל.

צילום i24, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הצביעות שבקבלת כספי ציבור
בליך, המשמשת כשחקנית בתיאטרון הלאומי הבימה, נהנית משכר המגיע ישירות מכספי משלם המיסים הישראלי. התיאטרון, הממומן על ידי עיריית תל אביב ומשרד התרבות והספורט, מעניק לבליך במה ופרנסה בזמן שהיא מטיחה ביקורת חריפה באותם מוסדות המממנים את פעילותה.

לטעמי, זהו שיא הציניות בתפארתה – היאך ניתן לקבל בחפץ לב את משאבי המדינה, ובעת ובעונה אחת להשחיר את שמה ולהכתים את כבודה?

העובדה המטרידה ביותר היא שבזמן שבליך מכנה את צה"ל "כוח כובש", חברים רבים בארגון אותו היא מנהלת משרתים במילואים ומסכנים את חייהם למען המדינה. דין מירושניקוב ועידן עמדי, שאף נפצע בעזה, הם רק דוגמאות בודדות. כיצד יכולה בליך להסתכל בעיניהם של חיילים אלה? היא מכנה אותם 'כובשים' בזמן שהם נלחמים על הגנת המדינה.

נראה כי לגברת ריקי בליך קיים קושי בהבנת מהותו של צה"ל, שכן כנראה מתוך תפיסתה בדבר היותו כוח כובש, נמנעה מלהתגייס לשורותיו (עובדה, תמיד אפשר להתנדב בצה"ל שבליך גם לא עשתה את זה – לא תרמה למען המדינה כמו רבים מאיתנו).

וכך מתנהלים הדברים: בעיני הגברת בליך, מדינת ישראל מצטיירת ככובשת ואכזרית (שהרי לשיטתה, אדם נאור נמנע מכיבוש, והשוואותיה אינן מחמיאות). צה"ל (ואני, כמשרת במילואים, נכלל בהגדרת הכובשים) מיישם, לטענתה, את החלטות הממשלה בעיניים עצומות ומבצע את הכיבוש.

בליך, מחזיקה בדעות שוליים, ועם זאת היא מוצאת לנכון לייצג שחקנים אשר כתשעים אחוזים מהם שירתו בצה"ל, ורבים מהם עודם משרתים במילואים. כנראה, היא מתנגדת להם אך ורק בשל היותם, לדעתה, כובשים.

עם זאת, אין היא מסרבת לקבל שכר מכספי משלמי המיסים של אותה ממשלת 'כובשים', ועל כן, כנראה ובהחלט, היא נמצאת במרחב האידאולוגי שתומך בחמאס!

ערכנו ראיון עם משה פייגלין ובו בחנו אם הבנו נכון את דבריה של בליך. חשבנו שאולי היו אמירות לפני ואחרי שלא שמענו. משה פייגלין אישר בפנינו כי הבנתנו נכונה את עמדתה: היא משוכנעת כי מדינת ישראל היא כובשת, וכתוצאה מכך צה"ל מיישם את הכיבוש (ולכן חייליו הם כובשים).

דו"ח הביקורת המוסתר
אך הביקורת על עמדותיה הפוליטיות היא רק קצה הקרחון. דו"ח ביקורת עומק שנערך בשח"ם חשף ליקויים חמורים בהתנהלות הארגון. הדו"ח, שנשלח לכל חברי ההנהלה כולל:

* ריקי בליך – יו"ר שח"ם
* רוני מרחבי – סגנית יו"ר שח"ם
* אליעד סודאי – חבר ועד
* דון לני גבאי – חברת ועד
* דניאל מורשת – חבר ועד
* יניב ביטון – חבר ועד
* ליאת אזר – חברת ועד
* מורן רוזנבלט – חברת ועד
* רודיה קוזלובסקי – חבר ועד
* תום חודורוב – חבר ועד

• קרא את הדוח: לחץ כאן

בעוד בליך דורשת שקיפות מראש הממשלה ואף מובילה הפגנות לסגירת איילון, הארגון בראשותה מסתיר מידע קריטי מחבריו. כל בעלי התפקידים שקיבלו את הדו"ח טוענים באופן תמוה כי "המייל לא התקבל" או "נכנס לספאם" – תירוצים שנשמעים חלולים במיוחד לאור העובדות.

במקרה מביך במיוחד, תום חודורוב, חבר ועד בשח"ם, נתפס בסיטואציה לא נעימה, כלומר, בעת שהודעתי לו על שליחת הדוח (ביקורת עומק) אשר נותר ללא מענה או תגובה מצדו, נתרחש הדבר בעת הקרנת 'טור פרידה' של רוני ניניו. בהתעמתו עם העובדה בדבר קבלת דוח הביקורת, בחר להציג פני תמיהה. התנהלות מתחמקת זו מעידה כי לא ניתן להטעות את הציבור דרך קבע.

לפני כחודש, בפגישה בכנסת ישראל עם מנכ"ל שח"ם, אבי בן הלל, עלה נושא הדו"ח שוב. למרות שהדו"ח נשלח אליו באופן אישי, בן הלל המשיך בקו ההכחשה של הארגון. זוהי התנהלות שמעידה על תרבות ארגונית בעייתית, כיצד ייתכן שארגון שדורש שקיפות מאחרים, מתנהל בצורה כה אטומה כלפי חבריו?

מר אבי בן הלל, אשר מפעיל ביקורת על ראש הממשלה, נמנע מפרסום דוח ביקורת מעמיק לטובת השקיפות הציבורית.

יתרה מזאת, הפקדת משרת המנכ"ל בשח"ם בידי מר אבי בן הלל מעוררת תהיות נכבדות. הדברים מתבהרים לאשורם בעת בחינת המסכת העובדתית: מר אורי רשטיק, אשר נשא בעבר במשרת יושב ראש אגודת הסטודנטים ולימים הועלה לכהונת מנכ"ל שח"ם, פינה את מקומו לחברו, מר בן הלל, בעת נתפנתה משרה ניהולית רמת-מעלה (שכר נכבד, חרף בורותו במלאכת המשחק ובעולם התרבות, אך מעניקה שליטה על עדר שחקנים מאולף לשתיקה, עדר שחקנים הנתונים באימה שנים ארוכות, החוששים להשמיע קולם אף בשאלה פשוטה, ומצייתים לכל הוראות ההנהלה הכוחנית).

ואילו רשטיק רקם תחבולה שונה: בעת כהונתו כמנכ"ל שח"ם, ועל חשבונה, הגיש תביעה נגד חברת 'אשכולות', ובכך סלל לעצמו נתיב אל משרת המנכ"ל. במהלך פשוט למדי של תביעה שהסתיימה בהסכם פשרה בו הפעיל לחץ רב, נטש את שח"ם ועבר ל'אשכולות' בתמורה לשכר נכבד (אך את השפעתו על שח"ם היה חייב לשמור, ועל כן, כפי הנראה, הביא לשם את רעהו מר בן הלל).

ברם, אף בית המשפט המחוזי קבע כי חברת 'אשכולות', המייצגת למעלה מארבעים וחמישה אלף שחקנים, נעדרת שקיפות כלפי מצביעיה ושחקניה. אולם פרשת רשטיק היא סוגיה נפרדת, ונייחד את חקירתנו לפרסומי הראווה שלו בהזדמנות אחרת (אך תיערך בחינה קלה, ויתגלה כי בכל מקום בו נוכח מר רשטיק, עולות שאלות בדבר העדר שקיפות).

אמנם שח"ם קיימה, למראית עין, הליך בחירות למשרת המנכ"ל והמנכ"לית, אך מעורר תהייה כיצד נבחר דווקא ידידו הקרוב של מר רשטיק, שכיהן באותה עת כמנכ"ל שח"ם. האם אכן מדובר ביד המקרה? ספק רב בעיניי, אם כי דעתי שולית בהתחשב בעובדה כי מדובר במנהלי ארגון שח"ם, הנושאים את דגל השקיפות!

כל זאת מתחולל תחת עיניה הפקוחות של בליך, אשר חרף היותה מוכרת כרודפת אמת וצדק, לפתע לובשת שתיקה ומהנהנת כמי שעיניה טחו מראות. מה טעם? הדבר פשוט להפליא: ירחים ספורים לאחר בחירתה ליושבת ראש שח"ם, הוענקה לה מניה בחברת 'אשכולות' – ככל הנראה, תמיד קיימת סיבה לשתיקה. והשחקנים, כאמור, כבר מאולפים לדממה מוחלטת.

התנהלותה של בליך מעידה על צביעות וכפל פנים, וזאת מדוע: היא מתגוררת במדינת ישראל ומשלמת מיסים (לרבות בעת רכישת מצרכים בסיסיים כלחם), כספים אלה מועברים לתקציב צה"ל. משמע, בין אם תחפוץ בכך ובין אם לאו, כספיה מממנים את מה שהיא מכנה 'כיבוש'.

לשם השוואה, כאשר פוטין פלש לאוקראינה וכבש שטחים מריבונותה, מיליוני אזרחים רוסים בחרו לעזוב את מולדתם כדי להימנע מתשלום מיסים למדינה, ובכך מנעו את השתתפותם העקיפה במימון כיבוש אוקראינה והריגת אזרחיה. אולי ראוי שבליך תנהג כדוגמת אותם רוסים המתנגדים למדיניות פוטין!

העובדה שבליך עצמה לא שירתה בצה"ל מוסיפה שכבה נוספת של ביקורת. קל מאוד לבקר כשאין לך שום מושג על המציאות בשטח, בליך מעולם לא חוותה את המורכבות של שירות צבאי, ובכל זאת מרשה לעצמה לשפוט את אלה שכן משרתים.
שחקנים רבים, שחוששים להזדהות בשמם מחשש לפגיעה בקריירה, מביעים מורת רוח מהתנהלותה של בליך. "היא אמורה לייצג את כולנו, אבל בפועל היא מייצגת רק את האג'נדה הרדיקלית שלה", כך אומר שחקן ותיק, שחשש לפרסם את שמו.

תגובות:

ארגון שח"ם לא טרח להגיב (בגלל שהם מאוד שקופים אז כנראה אך ורק מטעמי השקיפות), הגברת ריקי בליך סירבה להשיב (ואף חסמה בפייסבוק, בוואטסאפ ובנייד), ככל הנראה מתוך קושי להתמודד עם ביקורת.

ברם, שתיקתה של החונטה מדברת בעד עצמה.

-אנו במעקב-

נ.ב
תודה לאל כי ריקי בליך, רשטיק ובן הלל אינם מכהנים בממשלה, שכן חברי הקואליציה טרם השכילו להגיע לרמת התחכום של תחבולות חונטת האמנים המנהלת את שח"ם, אשכולות וכיוצא באלה.

• צילום ראשי של ריקי בליך מעמוד הפייסבוק שלה, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט בליך, יו״ר שח״ם: נגד 'המדינה הכובשת' שמשלמת משכורתה הופיע לראשונה ב-מעקב.