בעוד מערכת הבחירות הבאה הולכת ומתחממת, חבר הכנסת לשעבר והרמטכ"ל ה-21, גדי איזנקוט, מנסה למצב את עצמו כאלטרנטיבה שלטונית. בציוץ חריף שפרסם לאחרונה ברשת X, תקף איזנקוט בחריפות את ממשלת נתניהו, הגדיר את פעילות הקואליציה ככזו שתיזכר "לדיראון עולם", והאשים את הממשלה בחקיקה נגד הדמוקרטיה, נגד התקשורת החופשית ובעד השתמטות, תוך שהוא מבטיח כי "הממשלה שנקים תבטל" את החוקים הללו.

אולם, בחינת הרקורד הפרלמנטרי של איזנקוט בכנסת ה-25 חושפת פער עמוק בין הרטוריקה הלוחמנית לבין השורה התחתונה של עשייתו הציבורית. איזנקוט, שנבחר בנובמבר 2022 והתפטר ביולי 2025, לא השלים קדנציה מלאה. בתקופה זו, המשתרעת על פני קרוב לשלוש שנים, הוא לא חתום על אף חוק משמעותי אחד שנחקק על שמו, ולא הוביל שום רפורמה גדולה באופן אישי. הנתונים היבשים מעלים את השאלה המהדהדת: מדוע שציבור הבוחרים יתן את קולו למי שבמשך שלוש שנים כמעט ולא הותיר חותם חקיקתי, מתוך ציפייה שבארבע השנים הבאות המצב יהיה שונה?

היעדר ההישגים של איזנקוט אינו נובע מחוסר בהזדמנויות או ממיעוט של פלטפורמות פעולה. לרשותו עמדו כל הכלים הפרלמנטריים הדרושים כדי להשפיע ולשנות. עיקר פעילותו בכנסת התרכזה כחבר בוועדת החוץ והביטחון – אחת הוועדות המשפיעות והחשובות ביותר במשכן. במסגרת זו, הוא השתתף בדיונים בנושאי ביטחון, כשירות צה"ל, מוכנות למלחמה, סוגיית הגיוס ושיקום הצבא. פעילותו הסתכמה בהגשת שאילתות, נשיאת נאומים והשתתפות בדיוני פיקוח על עבודת הממשלה. מדובר בכלים פרלמנטריים שגרתיים, אשר ללא תרגומם לחקיקה בפועל או לשינוי מדיניות קונקרטי, נותרים בגדר דיבורים בלבד.

גם בתקופת המשבר העמוק ביותר של מדינת ישראל, במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", זכה איזנקוט לשדרוג פוליטי משמעותי כאשר מונה לשר בלי תיק בקבינט המלחמה לאחר ה-7 באוקטובר. במסגרת זו הוא אכן היה שותף לדיונים ולקבלת החלטות ביטחוניות הרות גורל, אולם מדובר בתפקיד ביצועי-ממשלתי, ולא בעשייה פרלמנטרית כחבר כנסת. גם פרק זה הגיע לסיומו המוקדם כאשר פרש מהממשלה ביוני 2024 יחד עם בני גנץ.

בזמן שאיזנקוט מאשים את יריביו הפוליטיים ב"אמנות בזויה", ב"מכונת השקר והשיסוי" ובהפעלת "קואליציית הפחדה", המבקרים מצביעים על כך שהתפוקה הממשית שלו עבור הציבור ששלח אותו לכנסת הייתה דלה ביותר. חרף העובדה שלא קידם רפורמות או חוקים, איזנקוט נהנה ממשכורת חודשית קבועה של כ-50 אלף שקלים מכספי משלם המסים – שכר ששולם במלואו עבור קדנציה חלקה ועקרה מחקיקה.

בציוצו פנה איזנקוט לציבור והצהיר: "אני מחויב לזה, יודע שגם אתם. ישראל חייבת לנצח, ואני אעשה יחד איתכם הכל כדי שננצח". אולם, אל מול המילים הגבוהות על "המחר שחייב להיות מוקדש לשיקום, בנייה ואחדות", ניצב סימן שאלה גדול בנוגע ליכולת המימוש שלו. מי שמציג את עצמו כרמטכ"ל ה-21 וכדמות "ישרה", יידרש להסביר לבוחרים כיצד שנותיו במשכן הכנסת חלפו ללא הישג חקיקתי יחיד, ומדוע הצהרותיו ברשתות החברתיות צריכות להישקל כמשקל נגד לאפס עשייה בפועל.

הפוסט שלוש שנים, אפס חוקים: חשבון הנפש הפרלמנטרי של גדי איזנקוט הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל פוליטי ותקשורתי רחב התעורר בעקבות הודעה משותפת וחריגה שפרסמו ראשי מפלגות וארגונים מהאופוזיציה והמרכז שמאל ברשת החברתית X. על ההצהרה חתומים ראש הממשלה ה-14, ראש האופוזיציה ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד; יו"ר מפלגת 'הדמוקרטים', אלוף (במיל') וסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן; יו"ר 'ביחד' נפתלי בנט; יו"ר 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן; יו"ר 'ישר!' גדי איזנקוט; חבר הכנסת חילי טרופר; ותנועת המילואימניקים בראשות יועז הנדל.

בהודעה המשותפת, אשר הופצה במקביל על ידי המנהיגים השונים, קוראים החתומים לחברי הכנסת של הקואליציה להפגין אחריות לאומית ולבלום את החקיקה: "אנו, ראשי המפלגות החתומות מטה, קוראים לחברי הכנסת של הקואליציה לנהוג באחריות ולא להצביע בעד פגיעה קשה בצה״ל בזמן מלחמה ובניגוד לאזהרתו הדרמטית של הרמטכ״ל. רשימת הקלון של תומכי חוק ההשתמטות תהייה לנצח לנגד עיניהם של אזרחי ישראל המשרתים והעובדים".

לצד הלחץ הפוליטי וההצהרות התקיפות, המהלך מעורר פולמוס ציבורי ומורכבות פוליטית משמעותית בשני צידי המתרס. מנגד לקריאות החריפות, נשמעות טענות מוסדרות המבקרות את השימוש במונחים דוגמת "רשימות קלון". לפי גישה זו, חשיבותו של צה"ל וכשירותו ברורות לכלל הציבור, והניסיון לנהל את המדינה ואת סוגיית הגיוס הרגישה באמצעות איומים וסימון חברי כנסת אינו משרת את המטרה. המצדדים בקו זה מדגישים כי הפתרון להגדלת היקף המשרתים ושמירה על אחדות העם יושג באמצעות הידברות, פתרונות אמיתיים וחיבור בין חלקי החברה, ולא דרך הסתה או קמפיינים פוליטיים המייצרים כותרות בזמן מלחמה.

במקביל, המהלך מייצר טלטלה פוליטית פנימית בגוש הימין. חתימתו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, המציג את עצמו כאיש ימין וכנציג של המחנה הלאומי, על כרוז משותף לצד דמויות כמו יאיר לפיד ויאיר גולן, מעוררת קושי תדמיתי ניכר. גורמים פוליטיים מצביעים על כך ששותפות זו עם מפלגות המזוהות עם המרכז-שמאל מטשטשת את ההבדלים האידיאולוגיים בין המחנות השונים, ומעלה תהיות בקרב חלק ממצביעי הימין לגבי מידת מחויבותו של בנט לייצוג הגוש השמרני.

ההתלכדות של דמויות ביטחוניות בכירות, בהן סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן המוביל את המפלגה הדמוקרטית-ליברלית, מדגישה את עומק השבר בסוגיית השוויון בנטל. עם זאת, שאלת הלכידות הלאומית אל מול צורכי הביטחון נותרת במוקד הדיון, כאשר המערכת הפוליטית נדרשת להכריע בין התבצרות בעמדות לבין חתירה להסכמות רחבות במציאות ביטחונית מורכבת.

הפוסט הצהרת בנט עם גולן: סוף למחנה הלאומי? הופיע לראשונה ב-מעקב.

התפתחויות ביטחוניות דרמטיות בזירה האזורית והמערכה הצבאית נגד איראן משפיעות גם על הזירה הפוליטית בישראל. סקר מנדטים ראשון שנערך לאחר פתיחת הלחימה מצביע על שינוי משמעותי במפת התמיכה הציבורית: מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו רושמת התחזקות ניכרת, בעוד חלק מהמפלגות המרכזיות באופוזיציה מציגות ירידה חדה בכוחן האלקטורלי.

על פי סקר חדש שפורסם באתר "זמן ישראל", האירועים הביטחוניים והמבצע הצבאי רחב ההיקף, שנוהל במסגרת מתקפה משולבת של ישראל וארצות הברית נגד איראן, משנים באופן ישיר את המפה הפוליטית בישראל. הסקר, שנערך לאחר פרוץ הלחימה, מצביע על עלייה משמעותית בתמיכת הציבור במפלגת הליכוד.

על פי נתוני הסקר, לו הבחירות לכנסת היו נערכות כיום, מפלגת הליכוד הייתה זוכה ל-31 מנדטים, נתון המציב אותה כמפלגה הגדולה ביותר בפער ניכר משאר המתמודדות. הנתונים משקפים התחזקות ביחס לתקופות קודמות וממקמים את הליכוד בעמדת כוח ברורה בזירה הפוליטית.

במקביל להתחזקות הליכוד, הזירה האופוזיציונית מציגה פיצול בכוחותיה. בראש המחנה ניצב ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, אשר מפלגתו מקבלת לפי הסקר 15 מנדטים. מיד אחריו מדורג הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שמפלגתו זוכה ל-14 מנדטים.

שתי מפלגות שהיו בעבר מעמודי התווך של האופוזיציה מציגות היחלשות ניכרת. מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד מקבלת על פי הסקר 6 מנדטים בלבד – נתון המהווה ירידה משמעותית ביחס לתוצאות שהשיגה בעבר. גם מפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ מציגה ירידה חדה, והיא מתקרבת לסף אחוז החסימה עם 4 מנדטים בלבד.

בקרב המפלגות הבינוניות נשמרת יציבות יחסית. מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן מקבלת 10 מנדטים וממשיכה לשמור על כוחה בזירה הפרלמנטרית. המפלגות החרדיות שומרות אף הן על בסיס תמיכה משמעותי: ש"ס מקבלת 9 מנדטים ויהדות התורה 7 מנדטים.

מפלגת "הדמוקרטים" מקבלת על פי הסקר 8 מנדטים, בעוד מפלגת "עוצמה יהודית" זוכה ל-6 מנדטים. ברשימה המשותפת של חד"ש-תע"ל נרשמים 5 מנדטים, מספר זהה לזה של מפלגת רע"ם.

הנתונים המלאים של מפת המנדטים לפי הסקר מציגים את התמונה הבאה:

הליכוד – 31 מנדטים

בנט – 15 מנדטים

איזנקוט – 14 מנדטים

ישראל ביתנו – 10 מנדטים

ש"ס – 9 מנדטים

הדמוקרטים – 8 מנדטים

יהדות התורה – 7 מנדטים

עוצמה יהודית – 6 מנדטים

יש עתיד – 6 מנדטים

רע"ם – 5 מנדטים

חד"ש-תע"ל – 5 מנדטים

כחול לבן – 4 מנדטים

הסקר מצטרף לשורה של מדדים פוליטיים שנערכים בתקופות של מתיחות ביטחונית ומעידים לעיתים על שינוי בדפוסי התמיכה הציבורית. במציאות הישראלית, אירועים ביטחוניים רחבי היקף משפיעים לא אחת גם על הזירה הפוליטית ועל מידת האמון הציבורי בהנהגה.

נכון לשלב זה, מדובר בסקר ראשון שנערך לאחר פרוץ הלחימה, והוא מציג תמונת מצב ראשונית של המגמות בציבור הישראלי בתקופה ביטחונית רגישה במיוחד. השאלה האם המגמות המשתקפות בו יישמרו לאורך זמן או ישתנו עם התפתחויות נוספות בזירה האזורית והפוליטית, צפויה להתברר רק בסקרים הבאים.

הפוסט סקר חדש: הליכוד בראשות נתניהו מתחזק הופיע לראשונה ב-מעקב.

סקר פוליטי חדש שערכה מערכת "מעקב" חושף תמונה פוליטית דרמטית ומעוררת עניין לקראת האפשרות של בחירות מוקדמות. על פי הנתונים, מפלגת הליכוד בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיכה להוביל במרוץ אך נותרת רחוקה מקבלת רוב עצמאי, עם 33 מנדטים צפויים אילו הבחירות היו מתקיימות היום.

הממצא הבולט ביותר בסקר הוא עלייתו המשמעותית של נפתלי בנט, שמפלגתו צפויה לזכות ב-21 מנדטים. מדובר בתוצאה שהופכת את בנט לשחקן מרכזי במפה הפוליטית ומציבה אותו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה במסלול אלטרנטיבי. עליית בנט משקפת לכאורה תסכול גובר בציבור הימני והמרכז ימני מהמצב הפוליטי הנוכחי, ושאיפה למנהיגות חדשה שתוכל לאתגר את נתניהו מימין.

יאיר לפיד, שעד לא מזמן נתפס כמועמד המרכזי להחליף את נתניהו, צפוי על פי הסקר לקבל רק 7 מנדטים. מדובר בירידה דרסטית שמעידה על שחיקה משמעותית בכוחו הפוליטי ועל אובדן אמון של הציבור במנהיגותו. גם אביגדור ליברמן צפוי לזכות ב-7 מנדטים בלבד, נתון שמלמד על המשך המגמה של צמצום כוחה של ישראל ביתנו.

בצד הימין, איתמר בן גביר צפוי לזכות ב-8 מנדטים, ואריה דרעי בראשות ש"ס צפוי לקבל 9 מנדטים. שתי התוצאות הללו משקפות יציבות יחסית של הציבור החרדי והלאומי הקיצוני, שממשיך להצביע באופן עקבי למפלגות אלו.

סקר_פוליטי_מעקב

יאיר גולן בראשות מפלגת "הדמוקרטים" צפוי על פי הסקר לזכות ב-4 מנדטים. התוצאה מבטאת המשך נוכחותה של המפלגה בזירה הפוליטית, אך גם מעידה על קושי לפרוץ ולהרחיב את בסיס התמיכה מעבר לציבור הליבה.

גדי איזנקוט, שנכנס לפוליטיקה לאחר כהונתו כרמטכל, צפוי לזכות ב-10 מנדטים. התוצאה הזו מבטאה אמון מסוים בדמות צבאית בכירה שמייצגת ערכים של מקצועיות וביטחון, אך עדיין לא הצליח לפרוץ באופן מרשים במיוחד.

הפתעה נוספת בסקר היא הישגו של יצחק גולדקנופף, שמפלגתו צפויה לזכות ב-11 מנדטים. מדובר בתוצאה חזקה שמציבה אותו כשחקן משמעותי בזירה הפוליטית ומצביעה על קיומו של ציבור רחב שמזדהה עם המסרים והערכים שהוא מייצג.

המפלגות הערביות, כולל מנסור עבאס וחדש, צפויות יחדיו לזכות בכ-10 מנדטים. תוצאה זו משקפת המשך מגמת הפילוג בציבור הערבי והקושי של המפלגות הערביות להתאחד תחת מטריה אחת.

אולם הממצא הדרמטי והמדאיג ביותר בסקר הוא כישלונן של מפלגות ותיקות לעבור את אחוז החסימה. מפלגת העבודה, שהייתה בעבר מפלגה מובילה בפוליטיקה הישראלית וממשיכתה ההיסטורית של מפאי, צפויה להישאר מתחת לאחוז החסימה ולא לזכות באף מנדט. גם מפלגת מרצ, שייצגה במשך עשרות שנים את הציבור השמאלי ליברלי בישראל, צפויה שלא לעבור את אחוז החסימה ולהישאר עם אפס מנדטים. מדובר בנתון חסר תקדים שמעיד על קריסה כמעט מוחלטת של המחנה השמאלי המסורתי בישראל ועל תהליך היעלמות של מפלגות שעיצבו את הפוליטיקה הישראלית במשך דורות.

סך כל המנדטים בסקר עומד על 120, כנדרש על פי חוק. הניתוח הפוליטי של הנתונים מצביע על כך שלקואליציה הקיימת עדיין יש רוב פוטנציאלי, אם תצליח לגבש את כל השותפים הטבעיים. עם זאת, עלייתו הדרמטית של בנט בסקרים מהווה איום אמיתי על היציבות הפוליטית הנוכחית ועשויה לשנות באופן מהותי את המפה הפוליטית בישראל.

המשמעות המעשית של הסקר היא שנתניהו נדרש לשותפים רבים כדי להרכיב קואליציה, בעוד שבנט הופך לשחקן שאי אפשר להתעלם ממנו. השאלה המרכזית שעולה מהסקר היא האם בנט ימשיך לחזק ויוכל להתחרות ברצינות על ראשות הממשלה, או שמדובר בבועה זמנית שתתפוצץ עם התקרבות הבחירות בפועל. מעבר לכך, השאלה הגדולה היא מה יהיה גורלן של מפלגות ותיקות כמו העבודה ומרצ שנמצאות על סף היעלמות מהזירה הפוליטית.

כמו בכל סקר, יש לזכור שמדובר בתמונת מצב נקודתית שעשויה להשתנות בהתאם להתפתחויות מדיניות, ביטחוניות וחברתיות. עם זאת, המגמות שעולות מהסקר הזה מלמדות על שינויים משמעותיים בנוף הפוליטי הישראלי ועל תהליכים מעניינים שמתרחשים במפת הכוחות בין המפלגות והמועמדים השונים.

להורדת הקובץ – לחץ כאן

הפוסט שמאל בקריסה – עבודה ומרצ אפס מנדטים הופיע לראשונה ב-מעקב.