בשנים האחרונות הפכה סוגיית חזירי הבר בחיפה לאחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בשיח העירוני והסביבתי בישראל. על פי נתונים שנאספו מדוחות רשמיים, פרסומים תקשורתיים ומסמכים ציבוריים, במהלך שלוש השנים האחרונות נורו והומתו בעיר מאות חזירי בר, במסגרת מדיניות שמוגדרת רשמית כפעולות "דילול", אך נתפסת על ידי גורמים רבים כהשמדת בעלי חיים בקנה מידה רחב.

הצלבת הנתונים מצביעה על מגמה ברורה: עלייה חדה במספר ההמתות, ובעיקר בשנת 2024, שבה נרשמה קפיצה דרמטית בהיקף הירי. אמנם אין מקור אחד שמציג טבלה רשמית ומלאה לכל שנה בנפרד, אך שילוב הנתונים ממספר מקורות מאפשר להרכיב תמונת מצב כללית.

על פי הנתונים שנאספו, בשנת 2024 נורו למוות כ-664 חזירי בר בעיר. בשנת 2023 הומתו כ-118 חזירים, ואילו בשנת 2022, בין מרץ לדצמבר בלבד, הומתו כ־122 חזירים. בסיכום של שלוש השנים האחרונות, בין 2022 ל־2024, מגיע מספר החזירים שהומתו בחיפה לכ-904 פרטים.

בחלק מהמקרים מדובר בירי, ובאחרים בלכידה ולאחר מכן המתה, אולם בשיח הציבורי כל הפעולות הללו נכללות תחת המונח הרשמי "דילול". דוח מבקר המדינה מציג נתון נוסף, שלפיו בין ינואר 2020 לנובמבר 2024 ניצודו 865 חזירים, כאשר חלק גדול מהמספר הזה מיוחס לשנת 2024 בלבד – נתון הממחיש את הזינוק החד בהיקף הפעולות בשנה האחרונה.

הדיון הגיע גם לכנסת. ב-25 בפברואר 2025 קיימה ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, בראשות ח"כ יוסף טייב, דיון בנושא הירי בחזירי הבר בחיפה והסביבה. הוועדה הביעה מורת רוח מהיקף הירי וקראה לעירייה למצות חלופות לפני שימוש באמצעים קטלניים, כך שהירי יהפוך לאמצעי אחרון בלבד.

במהלך הדיון הוצגו נתונים שלפיהם בחודש מאי 2024 הגיע מספר מקרי הירי לשיא של 207 בתוך חודש אחד, ולאחר מכן נרשמה ירידה הדרגתית עד למספרים חד ספרתיים בפברואר 2025. נציג רשות הטבע והגנים ציין כי בחודשים האחרונים ניכרת ירידה משמעותית, וכי בסוף ינואר 2025 הומתו שבעה חזירים בלבד. לדבריו, הרשות אינה מעוניינת בהמתה, והיא נוקטת בה רק במקרים שבהם אין ברירה, כאשר מדובר בחיה שאיבדה פחד מבני אדם ומהווה סכנה.

יוזמת הדיון, ח"כ יסמין פרידמן, הציגה תמונות של חזירים פצועים וטענה כי מאז אפריל 2024 נורו מאות חזירים ללא מיצוי אמצעים אחרים. לטענתה, הירי אינו פותר את הבעיה ואף עלול לעודד ריבוי נוסף.

ברם, נציגת הייעוץ המשפטי של עיריית חיפה ציינה כי העירייה מפעילה תקציבים לגידור, סניטציה והסברה, וכי נרשמה ירידה חדה בתלונות הציבור ובדרישות לפיצוי בגין נזקים. עוד נמסר כי בית המשפט המחוזי קבע כי הירי בתחומי העיר חוקי.

בתום הדיון דרש יו"ר הוועדה להדק את הפיקוח על הציידים, לפרסם לציבור את הנחיות הירי של רשות הטבע והגנים ולהעביר לוועדה את דוחות הפעולה של הפקחים.

המצב בחיפה משתלב בתמונה רחבה יותר ברמה הארצית. נתונים שנמסרו במסגרת בקשת חופש מידע מצביעים על כך שבחמש השנים האחרונות נהרגו בישראל יותר מ-90 אלף חזירי בר ותנים במסגרת פעולות דילול. בעשור האחרון נורו גם עשרות אלפי עופות, שפנים ודורבנים.

על פי הנתונים, בין השנים 2015 ל-2025 נורו כ-2,500 דורבנים, כ-4,500 שפנים, וכן עשרות אלפי יונים, אנפות בקר ועורבים אפורים. חלק מהירי נועד למנוע התפשטות מחלות, חלקו להגנה על גידולים חקלאיים, וחלקו לצמצום השפעת מינים מסוימים על מינים המצויים בסכנת הכחדה.

עם זאת, גם בתוך רשות הטבע והגנים קיימת הכרה בכך שמדיניות הדילול אינה פותרת את בעיית ריבוי היתר, ולעיתים אף עלולה להחריף אותה. לפי גורמי הרשות, במקרים מסוימים דילול תנים באזור מסוים אפשר לתנים מאזורים אחרים לחדור לאותו שטח, לרבות פרטים שנשאו מחלות.

גורמים אקדמיים ברשות מציינים כי הדילול הוא אמצעי משלים בלבד, וכי הפתרון המרכזי צריך להתבסס על סניטציה, פינוי פסולת ופגרים, וגידור אזורים רגישים. לדברי אנשי מקצוע, כמויות גדולות של מזון המפוזר בשטחים ציבוריים ובאתרי פסולת הן גורם מרכזי לריבוי חזירי בר ותנים בקרבת אזורי מגורים.

ארגוני בעלי חיים מציגים עמדה חריפה עוד יותר. לטענתם, פעולות הדילול אינן רק בלתי יעילות, אלא גם גורמות להרג מיותר של בעלי חיים, מבלי לספק פתרון ארוך טווח. לדבריהם, מחקרים מצביעים על כך ששיטות הומניות, כגון סניטציה יעילה, גידור ושינוי התנהגותי של הסביבה האנושית, עשויות להיות יעילות יותר.

בתוך כך, סוגיית הירי בלב אזורים מיושבים מעוררת ביקורת נוספת. בחיפה אושרו פעולות ירי גם בסמוך לאזורים עירוניים, דבר שעורר מחלוקת ציבורית וחשש לבטיחות התושבים. מבקרי המדיניות טוענים כי אישורי הירי ניתנים בקלות יחסית, וכי הגופים האמונים על הגנת חיות הבר אינם פועלים די הצורך למציאת חלופות.

הנתונים המצטברים מציירים תמונה מורכבת: מצד אחד, רשויות המדינה מציגות את הדילול כאמצעי נקודתי להתמודדות עם סכנות, מחלות ונזקי חקלאות; מצד אחר, גורמים מקצועיים וארגוני בעלי חיים מצביעים על כך שמדובר בפתרון זמני בלבד, שאינו מטפל בשורש הבעיה ואף עלול להחריף אותה.

כך, בתוך שלוש שנים בלבד, מתקרב מספר החזירים שהומתו בחיפה לאלף פרטים – נתון שממשיך לעורר מחלוקת ציבורית חריפה ולחצים פוליטיים לבחינה מחודשת של המדיניות. הדיון הציבורי, המשפטי והפרלמנטרי בנושא עדיין נמשך, והסוגיה נותרת פתוחה.

עיריית חיפה, במימון כספי הציבור, בחרה להגיש תביעת השתקה נגד מערכת "מעקב", ולשם כך שכרה לא פחות מ-35 עורכי דין. סכום התביעה עומד על כחצי מיליון שקלים, כאשר האגרה לבדה מסתכמת באלפי שקלים, וזאת עוד בטרם מובאות בחשבון עלויות ניהול ההליך ושכר הטרחה המשפטי, הכול מכספי משלמי הארנונה.

לכאורה, ראש העיר נפגע מן הפרסומים שבהם נטען כי בתחומי חיפה מתבצע הרג של בעלי חיים. הדיון נקבע ליום 15.05.2026 בבית המשפט, ופעילים נקראים להגיע, להביע תמיכה במערכת ולהשמיע את קולם. את קולם של בעלי החיים, תישא מערכת "מעקב" באולם הדיונים.

לא שיערנו כי יונה יהב רגיש עד כדי כך – אך מה בדבר בעלי החיים שנורו והושמדו? המסר, כפי שמציגים פעילים: רצח הוא רצח, השמדה היא השמדה, והרג הוא הרג.

נ.ב:

הרג בעלי חיים נעשה באישור רשות הטבע והגנים. לבעלי החיים אין גורם שמגן עליהם באופן מלא, וחוק צער בעלי חיים, שאמור להעניק להם הגנה, אינו אפקטיבי בפועל.

שוב נדגיש: רשויות וגופים שאמורים להגן על בעלי החיים מעניקים בפועל אישורים לרצח ולהשמדה, בעוד כספי הציבור מופנים למהלכים אלה. כך נוצר מצב שבו הציבור סבור כי רשות הטבע והגנים מצילה בעלי חיים, אך בעיניי מדובר באשליה בלבד.

הפוסט תחת יונה יהב: פועלת מכונת רצח והשמדת בעלי חיים הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים דיון קדם משפט בבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרת התביעה האזרחית שהגישו אריאל ואורנה בן ברוך נגד מספר נתבעים, ובהם גם אני, עיתונאי במערכת "מעקב", המופיע בכתב התביעה כנתבע 3.

במהלך הדיון נדחתה בקשת התובעים למתן צו איסור פרסום ארעי, לאחר שבית המשפט קבע כי אינו סבור שיש מקום למתן צו בשלב זה של ההליך. הדיון הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

ההליך מתנהל בעקבות כתבה שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה בעניינו של כלב בשם ארתור, אשר ככל הנראה הוזנח לאחר שנמסר לאימוץ – דבר המעורר, לכאורה, טענות לחוסר אחריות כלפי בעל חיים שנמסר למשפחה לאחר הליך האימוץ.

קראו את הכתבה שפורסמה בפברואר 2025, אשר עומדת במוקד התביעה – לחצו כאן

התובעים, מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך, טענו בכתב התביעה כי מדובר בפרסומים פוגעניים. מנגד, במערכת "מעקב" (הנתבע 3) נמסר בכתב ההגנה כי מדובר בתחקיר עיתונאי מבוסס, שנערך מתוך עניין ציבורי ותוך הקפדה על כללי האתיקה המקצועית.

הצו שלא ניתן: קדם המשפט והבקשה שנדחתה

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים קדם משפט בתיק האזרחי המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון. התובעים, אריאל ואורנה בן ברוך, באמצעות בא כוחם עו"ד גיא אופיר, ביקשו מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום ארעי נגד הפרסומים הקשורים לתיק.

מדובר בצו חריג, שמטרתו למנוע פרסום עוד בטרם הוכרעה המחלוקת המשפטית לגופה. ואולם, בתום הדיון קבעה כב' השופטת רבקה ארד כי אינה סבורה שיש מקום למתן הצו בשלב זה, והבקשה נדחתה.

החלטה זו מותירה את ההליך במסלולו הרגיל, ללא מגבלות פרסום ארעיות. הדיון כולו הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

למעשה, מדובר באחד המוקדים המרכזיים של קדם המשפט, שכן הבקשה לצו איסור פרסום עמדה בלב טענות התובעים. דחייתה משקפת, ככל הנראה, את עמדת בית המשפט שלפיה אין הצדקה להגבלת הפרסומים בשלב מקדמי זה. משכך, בשלב זה לא יוסתר דבר מעיני הציבור, והכתבה מוסיפה לעמוד במוקד עניין ציבורי ממשי. בהקשר זה נדגיש כי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ויסודות הדמוקרטיה נשענים, בין היתר, על חופש העיתונות וחופש הביטוי.

תעודת העיתונאי: הטענה שהועלתה והבדיקה באולם

אחת הטענות המרכזיות שהועלו בכתב התביעה נגעה למעמדו של הנתבע 3 כעיתונאי. במסמך נטען כי הנתבע מציג עצמו כעיתונאי חוקר, אך בפועל אינו מחזיק בתעודת עיתונאי, ובכך מטעה את הציבור.

במהלך הדיון, לבקשת בית המשפט, הוצגה תעודת עיתונאי בתוקף. לאחר עיון בתעודה ציינה השופטת כי היא רואה תעודת עיתונאי תקפה, והסוגיה ירדה מסדר היום. לפי המתואר, הדבר נרשם גם בפרוטוקול.

מערכת "מעקב" רואה בכך הפרכה של אחת הטענות המרכזיות שנכללו בכתב התביעה, ומציינת כי לבית המשפט נמסר מידע שגוי ומטעה.

עו"ד גיא אופיר מסר בכתב התביעה נתונים שאינם נכונים, באופן שפגע בשם הטוב, ועל כן, בעתיד הקרוב תוגש תלונה נוספת ללשכת עורכי הדין לאחר פרסום הפרוטוקול. זאת, בנוסף לתלונה מס' 268/25, אשר הוגשה בעבר ונתמכה בתצהיר.

לא יעלה על הדעת כי עורך דין, חבר לשכת עורכי הדין, ימסור לבית המשפט מצג שווא בוטה, מבלי שבדק את העובדות, ובכך יציג תמונה שקרית כאילו הייתה אמת.

התביעה: טענות לפגיעה מתמשכת

הרקע לתביעה נעוץ בכתבת הכלב ארתור שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה במקרה שבו, ככל הנראה, הוזנח הכלב לאחר אימוצו ונמצא משוטט ללא השגחה, כאשר המשפחה המאמצת דחתה את הטענות ופנתה לערוצים משפטיים בעקבות הסיקור התקשורתי – קרא עוד.

ביום 23 במרץ 2025 הגישו התובעים תביעה אזרחית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד מספר נתבעים, ובהם גם הנתבע 3, הנני ככתב מערכת "מעקב". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד גיא אופיר, ועוסקת בטענות לפרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות.

לפי כתב התביעה, הפרסומים כללו תכנים פוגעניים ושקריים, אשר הופצו במספר פלטפורמות וגרמו, לפי הנטען, לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, בפרטיותם ובשגרת חייהם.

במסמך מתואר רצף פרסומים לאורך תקופה, הכולל כתבות, פוסטים ותיעוד מקוון, אשר לטענת התובעים יצרו דפוס מתמשך של פגיעה. לכתב התביעה צורפו קישורים, צילומי מסך ותיעוד חזותי שנועדו להמחיש את הפרסומים.

התביעה מבקשת סעד כספי בגין עילות שונות, ובהן לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונזקים נוספים, שלטענת התובעים נגרמו עקב הפרסומים.

כתב ההגנה: ככל הנראה מדובר בתביעת השתקה קלאסית

בכתב ההגנה שהוגש מטעמי, כנתבע 3, נטען כי מדובר בתביעת לשון הרע חסרת בסיס, שמטרתה להשתיק פעילות עיתונאית חוקרת בעלת עניין ציבורי.

לפי הנטען בכתב ההגנה, הכתבה נשוא התביעה התבססה על תחקיר מקצועי שכלל ראיונות עם נציגי העמותה, תיעוד חזותי של מצבו של הכלב, חוזה האימוץ, הקלטות ועדויות של מתנדבים.

בכתב ההגנה נטען כי כל העובדות שפורסמו הן אמת, וכי הפרסום נעשה בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. עוד צוין כי ניתנה לתובעים זכות תגובה מלאה בטרם הפרסום, אך הם בחרו שלא למסור גרסה עובדתית או ראיות נגדיות.

הנני, כנתבע 3, מעלה מספר הגנות משפטיות, ובהן הגנת "אמת בפרסום" וטענת תום לב, לצד הטענה כי מדובר בתביעה בעלת מאפיינים של תביעת השתקה. בין היתר מצוין סכום התביעה – 300 אלף שקלים – אשר, לטענת הנתבע, אינו נתמך בראיות לנזק ממשי.

עוד נטען על ידי כי התובעים לא הציגו מסמכים רפואיים, כלכליים או אחרים המעידים על נזק, וכי דרישת הפיצוי נועדה להפעיל לחץ כלכלי ופסיכולוגי על עיתונאי.

עוד צוין בכתב ההגנה כי הנתבע מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו מסוגל לממן הגנה משפטית רחבה, וביקש מבית המשפט להביא נתון זה בחשבון.

הצעה פומבית לראיון בבית המשפט שנדחתה – אך עדיין בתוקף

האחריות העיתונאית מחייבת פנייה לנושא הכתבה וקבלת תגובה. למשפחת בן ברוך נמסרה פנייה טלפונית וכן פנייה בכתב, אולם המערכת נחסמה ולא נמסרה עד היום תגובה עניינית. לצד זאת צוין בכתבה כי הטענות המרכזיות בכתב התביעה משקפות, ככל הנראה, את גרסתה של משפחת בן ברוך לאירועים.

השיחה עם מר אריאל בן ברוך, אשר פורסמה בכתבה מיום 23.02.2025, מלמדת כי דאז סירב למסור תגובה

חובתנו העיתונאית לשוב ולפנות לקבלת תגובה, זכותם של בני המשפחה שלא להשיב, ואין בידי מערכת "מעקב" אפשרות לכפות מסירת תגובה. עם זאת, משלא נמסרת תגובה, אין מקום להלין על כך שפורסמה גרסה שאינה גרסתם.

ביום 5 בפברואר 2026, בפני כבוד השופטת רבקה ארד, הציעה מערכת "מעקב" לראיין את התובעים באולם בית המשפט, או לחלופין לאחר הדיון, ולפרסם את גרסתם במלואה. יודגש כי, כעניין שבעובדה, גם במהלך קדם המשפט נדחתה ההצעה, הן מצד בני המשפחה והן מצד בא כוחם, עו"ד גיא אופיר.

ההצעה נרשמה בפרוטוקול, וכאשר יתקבל תמלולו תפורסם ההצעה לציבור. למעשה, ההצעה לקיים ראיון מצולם עם המשפחה נותרה בתוקפה.

המשך ההליך: הכרעה טרם ניתנה

נכון למועד קדם המשפט מיום 5 בפברואר 2026, טרם ניתנה הכרעה בתיק. בית המשפט דחה את הבקשה לצו איסור פרסום ארעי, וההליך צפוי להימשך.

הדיון הבא נקבע ליום 15 באוקטובר 2026 בבית משפט השלום בראשון לציון. עד אז יימשכו ההליכים המקדמיים, ורק בסיומם תינתן הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בלב המחלוקת.

בשלב זה, קובע בית המשפט כי אין מקום להגביל את הפרסומים באמצעות צו ארעי, וההליך ימשיך להתברר עד לפסק דין סופי.

נ.ב

אילו היה מדובר בילד, סביר להניח כי רשויות הרווחה והאכיפה היו מתערבות לאלתר. משפחה שהייתה מאפשרת לילד לשהות חודשים ארוכים ברחוב הייתה נתונה לחקירה, לסנקציות חמורות ואף להוצאת הילד מחזקתה. אולם כאשר מדובר בכלב, לעיתים נדמה כי הרגישות הציבורית פוחתת והאדישות גוברת – על אף שמדובר ביצורים חיים, בעלי לב, רגשות וצרכים בסיסיים שאינם נופלים בערכם המוסרי.

מערכת "מעקב" רואה עצמה כמי שמעניקה קול לכלב ארתור – יצור חי בעל אישיות, אופי וזכות לקיום בכבוד. בעל חיים אינו יכול להגיש תלונה במשטרה או לפנות לבית המשפט, ועל כן תפקידם של עיתונאים ופעילי עמותות להצלת בעלי חיים הוא לשמש עבורו פה, קול ומגן. מדובר, הלכה למעשה, במצילי חיים הפועלים מדי יום כדי להעניק לבעלי חיים הגנה, טיפול והזדמנות חדשה.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, מטיל על בעלי כלבים ומחזיקים בבעלי חיים חובות ברורות לדאוג לרווחתם ולצרכיהם הבסיסיים. החוק אוסר על התעללות, הזנחה ונטישה, ומחייב אספקת מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי בעת הצורך. הפרת הוראות החוק עלולה להיחשב עבירה פלילית, שעונשה קנסות ואף מאסר, בהתאם לחומרת המקרה ולנסיבותיו. נוסף על כך, חוזי אימוץ מהווים מסמך משפטי מחייב, המטיל על המאמצים אחריות מתמשכת לדאוג לשלומו ולביטחונו של הכלב.

בעמותת "חיות ואנחנו" ממתינים כיום כ-300 כלבים לבית חם. הציבור מוזמן לפנות לעמותה, להכיר את הכלבים, ולאפשר לאחד מהם לפתוח פרק חדש של חיים בטוחים ומוגנים – לתמיכה בבעלי חיים ולאימוץ – לחצו כאן.

הפוסט בקשת עו"ד גיא אופיר לצו איסור פרסום נדחתה בפרשת הכלב שהוזנח הופיע לראשונה ב-מעקב.

כמעט 400 אלף בעלי חיים ניצודו בישראל בשלוש השנים האחרונות, רובם למטרות ספורט והנאה – כך עולה מדוח חדש ומדאיג של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, המתפרסם לראשונה ומעיד על מגמה מטרידה בענף הציד החוקי במדינה. הדוח, שנכתב לבקשת חברת הכנסת יסמין סאקס-פרידמן מיש עתיד, חושף כי בממוצע כ-130 אלף חיות ניצודות מדי שנה בחסות החוק, כאשר המדינה מצליחה לפקח רק על עשרה אחוזים מאירועי הציד.

הממצאים מעידים על כך שכ-61 אחוזים מבעלי החיים שניצודו בשלוש השנים האחרונות נורו במסגרת ציד אישי, המכונה גם ציד "ספורטיבי", שאין לו כל תרומה סביבתית או תועלת ממשית. כ-30 אחוזים נוספים ניצודו במסגרת מה שמכונה "ציד ממשקי" המתבצע בידי ציידים ברישיון או בהיתר מיוחד, שמטרתו לכאורה שמירה על האיזון בטבע, מניעת נזקים לחקלאות ומניעת סכנה לאדם או לחי. שמונה אחוזים נוספים ניצודו בידי פקחי רשות הטבע והגנים. סך הכל כ-382,717 בעלי חיים ניצודו בתקופה של שלוש שנים ברישיון ובהיתר.

מתוך הנתונים עולה כי יוני בר הם החיות הניצודות ביותר מבין המינים המותרים לציד, עם 186,552 פרטים שניצודו בשלוש השנים האחרונות. אחריהם תור צווארון עם 41,227 פרטים וזרזירים מצויים עם 1,676 פרטים. בציד הממשקי, חזירי הבר מובילים את הרשימה עם 35,027 פרטים בשלוש השנים האחרונות, לאחר מכן 30,953 דררות, 11,757 תנים, 10,848 מיינות – הנחשבות לאחד המינים הפולשים המסוכנים ביותר – 6,279 עורבים אפורים, 5,558 תוכים נזיריים, 4,698 שפני סלע, 2,110 עורבים הודיים, 247 נקרים סוריים, 108 טווסים, 38 זאבים ו-11 שועלים.

הדוח מצביע על מגמת גידול מדאיגה במספר רישיונות הציד בישראל. בשנת 1997 היו קרוב ל-4,300 ציידים ברישיון במדינה, ובשנים שלאחר מכן נרשמה מגמה עקבית של ירידה במספר הרישיונות עד לשנת 2017. אולם מאז 2017 חלה היפוך מגמה, ונרשמת עלייה במספר הרישיונות. בתחילת שנת 2024 היו 2,583 בעלי רישיון ציד בישראל, כאשר 1,254 ציידים, כלומר כמחצית, דיווחו על פעילות ציד לפחות פעם אחת במהלך השנה.

הפריסה הגיאוגרפית של הציידים מראה כי רוב גדול מאוד, כ-83 אחוזים, מתגורר בצפון הארץ: 69.67 אחוזים במחוז צפון ו-13.64 אחוזים במחוז חיפה. יתר הציידים מתחלקים בין מחוז המרכז עם 8.2 אחוזים, הדרום עם 4.55 אחוזים, תל אביב עם שני אחוזים, ירושלים עם אחוז אחד ואזור יהודה ושומרון עם כ-0.52 אחוזים. מבחינה דמוגרפית, 21 אחוזים מהציידים מגיעים מיישובים דרוזיים, 55 אחוזים מיישובים ערביים, רק 13 אחוזים מיישובים יהודיים ו-10 אחוזים מערים מעורבות.

הנתונים מתפרסמים על רקע מצב מדאיג של המגוון הביולוגי בישראל. נכון להיום, 15 אחוזים מהצמחים, 34 אחוזים ממיני הזוחלים, 38 אחוזים ממיני הפרפרים, 29 אחוזים ממיני העופות המקננים, 73 אחוזים מהבריומאים, 56 אחוזים מחלזונות היבשה, 31 אחוזים ממיני העקרבים, מאה אחוזים מהגדותאים, 23 אחוזים מדגי הנחלים והאגמים, 63 אחוזים מהדו חיים ו-62 אחוזים מהיונקים נמצאים בסכנת הכחדה.

מנכ"ל מגמה ירוקה, אלעד הוכמן, אמר בתגובה כי "המדינה לא רק מאפשרת ירי המוני וחסר הבחנה בחיות בר, היא גם יורה לעצמה ברגל. ההרג הזה פוגע במגוון הביולוגי העשיר של ישראל וגורם להרס נוסף של השטחים הפתוחים הטבעיים, שהולכים ומצטמצמים בקצב מבהיל. אם המגמה הזו תימשך הילדים שלנו לא יזכו לבלות בנופים שעליהם גדלנו ועל ערכי הטבע שהתחנכו". לדבריו, "אנו רואים שיש זינוק במספר רישיונות הציד בעשור האחרון, לצד ירידה בהליכי הפיקוח והאכיפה. זה מנוגד לכל היגיון מקצועי ומוסרי. מינים רבים של בעלי חיים ועופות, דוגמת ברווזים, הולכים ומתמעטים בשל הנאה מעוותת של קומץ אנשים. נתוני ההרג הללו מטרידים וחשוב שהציבור יידע שניתן למנוע את התופעה המסוכנת הזו".

הוכמן הוסיף: "אנחנו דורשים מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן, אשר מעכבת את אישור התקנות האוסרות על שימוש בעופרת כבר שנתיים וחצי, לחתום עליהם באופן מיידי. הממשלה חייבת לאסור על ציד אישי למטרות הנאה, כפי שהשר לשעבר גלעד ארדן הציע כבר ב-2011. כל עיכוב כזה עולה בחייהם של מאות אלפי חיות, הורס את הטבע הארץ-ישראלי ובעיקר פוגע באתוס הציוני של אהבת המולדת ושמירה על ערכי הטבע והחיות".

חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, יושבת ראש השדולה למען בעלי החיים בכנסת, אמרה בתגובה כי "המחקר חושף נתונים מזעזעים שמחייבים אותנו לפעול. ממשלת ישראל מוכיחה פעם נוספת שסבלם של בעלי חיים לא מעניין אותה. לא ייתכן שמאות אלפי בעלי חיים ניצודים לשם 'ספורט' כל שנה, ואף אחד לא עושה כלום כדי לשנות זאת. יתרה מכך, כל חקיקה שאמורה להיטיב עם בעלי החיים נחסמת על ידי הממשלה".

צילומים שנלקחו מהרשתות החברתיות בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים.

הפוסט כ-130 אלף חיות ניצודות בשנה בישראל בחסות החוק הופיע לראשונה ב-מעקב.

קובי בן יעקב פרסם השבוע זעקת עזרה טראגית ברשתות החברתיות. האיש שהקדיש שמונה שנים מחייו להצלת חתולי רחוב מכריז כי הוא עומד בפני קריסה כלכלית, ומבקש מהציבור לעזור לו להמשיך במשימת החיים שלו.

"מעל 500 חתולים עברו אצלי – פצועים, נכים, עיוורים, גוררים רגליים – כאלה שויתרו עליהם, ואני בחרתי להילחם עבורם", כתב בן יעקב בפוסט שפרסם ביום רביעי. מאחורי המילים הפשוטות מסתתר סיפור אישי מטלטל של אדם שהקריב כמעט הכל למען יצורים שאין להם דובר.

בן יעקב עובד בלילות כמעט 11 שעות במשמרת, וכשהוא מסיים את עבודתו הרגילה, מחכים לו כמעט 100 חתולים שזקוקים לטיפול בבית שלו. "גם כשאני חולה, גם כשאני גמור מעייפות, גם שלא אכלתי יום שלם – אני מטפל, מנקה, מאכיל, מציל", הוא מתאר את מציאות חייו הקשה.

המעגל הקסום נשבר כשמגיעים לנושא הכסף. לפני שלוש שנים ייסד בן יעקב את עמותת "כפר החתולים" כדי לנסות להעביר את פעילותו למסגרת מסודרת יותר, אך המציאות התגלתה כמורכבת בהרבה. "זה כמעט בלתי אפשרי", הוא מודה בכאב.

הנתונים שהוא חושף מדברים בעד עצמם. בשנים האחרונות הצליח לצמצם חוב של 104,000 שקלים ל-60,000 שקלים, תוך כדי עבודה מסביב לשעון והצלת מאות חתולים. אבל המחיר האישי כבד מנשוא. הבית שבו הוא גר הרוס לחלוטין מהנזק שנגרם על ידי מאות החתולים שעברו בו, והוא זקוק לאלפי שקלים כדי לתקן את הנזקים.

"אני כמעט לא מצליח להשיג תרומות לעמותה", מגלה מר בן יעקב את הקושי המרכזי שפוקד אותו. בעוד שפעילי הצלת בעלי חיים אחרים זוכים לתשומת לב תקשורתית ותמיכה ציבורית, בן יעקב נאבק לבדו ללא גיבוי כמעט כלשהו.

הפניות מגיעות אליו מכל רחבי הארץ, כל יום וכל שעה. מקרים דחופים של חתולים פצועים, נטושים או גוססים שזקוקים לטיפול מיידי. בן יעקב מנסה לענות למקרים הדחופים ביותר, אך כוחותיו מתדלדלים.

"אני באמת באמת זקוק לעזרה", הוא כותב במילים שטפות דמעות. הוא מבקש מכל מי שיקרא את הפוסט לתרום רק 10 שקלים, סכום שנראה זעום אך שיכול לעשות הבדל עצום. "זה יאפשר לי להוריד מהעומס, להתמסר לעמותה, להציל עוד חתולים ולשקם את מה שנשבר בדרך".

הסיפור של בן יעקב מעלה שאלות קשות על החברה הישראלית ועל הדרך שבה אנו מתייחסים לפעילי החברה האזרחית שמקדישים את חייהם למטרות נעלות. בעוד שמיליונים מוציאים על בילויים ורכישות מיותרות, אדם שהציל מאות חתולים ממוות כמעט ולא מצליח להשיג את המינימום הדרוש להמשך הפעילות.

במציאות הישראלית הקשה, שבה כל אדם נאבק על קיומו הכלכלי, קל לפספס סיפורים כמו זה של בן יעקב. אבל הוא מזכיר לנו שיש אנשים שבחרו לשים את הטובה והחמלה מעל לנוחות האישית שלהם, ושמגיע להם שנעמוד לצידם.

כשהוא כותב "באמת שנתתי הכל וכל מה שאני צריך מכם זה רק מעט כדי לעזור לי, ולהם", בן יעקב לא מבקש רחמים. הוא פשוט נותן לציבור הישראלי הזדמנות להיות שותף לפעילות הצלה שמצילה חיים כל יום.

השאלה היא האם נדע לזהות את הערך האמיתי של אנשים כמו קובי בן יעקב, או שנמשיך לעבור לאדישות על פני סיפורים שכאלה. התשובה תקבע לא רק את עתידה של עמותת "כפר החתולים", אלא גם את האופי המוסרי של החברה שבה אנו חיים.

לתרומות:
ביט פרטי / פייבוקס – 050-4555218

באמצאות PayPal – לחץ כאן

חשבון בנק:
קובי בן יעקב
חשבון מס' 71201
סניף 768
בנק הפועלים

או לעוד אפשרויות לתרומה – לחץ כאן

צילומים מתוך עמוד הפייסבוק של קובי בן יעקב, בהתאם לסעיף 27א'

הפוסט גיבור שהציל 500 חתולים: "אני נשחק, זקוק עזרה" הופיע לראשונה ב-מעקב.

תועד בוידאו מדהים – גור חתול קטן משחק בשמחה עם יונה צעירה. הם נהנים זה מזה, מתרוצצים יחד ומשחקים כמו חברים הכי טובים בעולם.

והשאלה הכואבה שעלתה אצלי: איך זה שחתול ויונה, שאמורים להיות "אויבים טבעיים", מצליחים לשחק יחד בהרמוניה מושלמת – בעוד שאנחנו, בני האדם, הכי "חכמים" ו"מפותחים", לא מפסיקים לריב?

על מה אנחנו רבים? על הכל! על פוליטיקה, על איזה ערוץ חדשות יותר "נכון", על השקפות עולם, על דעות על הכל ועל כלום. אפילו בשורות לקנות לחם אנחנו מוצאים על מה להתווכח.

הטבע מלמד אותנו שיש משהו פשוט ויפה בלחיות יחד, לכבד זה את זה, לשחק ולהנות מהרגע. החיות האלה לא זקוקות לתיאוריות מורכבות או לוויכוחים פוליטיים כדי למצוא שפה משותפת.

אולי הגיע הזמן שנלמד מהם? שנפסיק לחפש מה מפריד בינינו ונתחיל למצוא מה מחבר? שנזכור שכולנו חיים על אותו כדור הארץ ושאולי, רק אולי, השמחה הפשוטה של משחק משותף חשובה יותר מלהיות צודקים בכל ויכוח.

צילום: לפי סעיף 27 א'

הפוסט לקח מהטבע שאסור לנו לפספס הופיע לראשונה ב-מעקב.

• דים אמור

אסון טבע שקט מתרחש בשמי הצפון, כאשר עשרות חסידות לבנות מצאו את מותן בשבועות האחרונים לאחר שהתנגשו בקווי מתח עיליים. התופעה, שמתרכזת בעיקר באזור רמת הגולן, מעוררת דאגה רבה בקרב מומחי שמירת טבע והגורמים המטפלים בחיות הבר הפצועות.

הפגיעות התרחשו בעיקר באזור ציר הנפט ועמק הבכא ברמת הגולן, אזורים שבהם הוקמו לאחרונה חוות טורבינות וקווי מתח חדשים. דיווחים אלה החלו להצטבר מתחילת תקופת הנדידה האביבית, כאשר עשרות חסידות נמצאו שרועות על הקרקע, חלקן ללא רוח חיים וחלקן פצועות אנושות.

"התנגשויות של עופות בקווי מתח עיליים היא תופעה מדאיגה, שמייצרת מדי שנה נזקים כבדים למערכת האקולוגית בישראל", מסר ירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל, למערכת YNET. "באירוע הנוכחי קיבלנו דיווחים מהשטח על למעלה מ-30 גופות של חסידות. עוד עשרות היו עם שברים חמורים בכנפיים וברגליים. מדובר באירוע מזעזע".

החסידות הפצועות פונו למרכז האקלום לחיות בר של קק"ל, שם דווח על מצבן הקשה: שברים פתוחים, דימומים ומצבים גופניים ירודים. במקרים רבים, חומרת הפציעות הייתה כה קשה עד שהמטפלים נאלצו להמית את העופות הפגועים כדי לחסוך מהם סבל נוסף.

מאז תחילת תקופת הנדידה באביב, התקבלו עשרות דיווחים במוקד "חיבולנס" על חסידות שרועות על הקרקע, חלקן ללא רוח חיים וחלקן פצועות במצב קשה. הצוותים שהגיעו לשטח נתקלו במחזות קשים של עופות מרשימים אלה, שכנפיהם הענקיות נפגעו בהתנגשות העזה עם כבלי המתח.

רונה ולנסי, וטרינרית במרכז האקלום, הסבירה ל-YNET את מורכבות הטיפול: "כל פינוי של חסידה דורש אופרציה לוגיסטית מורכבת, ולעיתים עוברים מספר ימים בין הפציעה לאיתור, מה שמפחית את סיכויי ההצלה". לדבריה, "יש צורך מיידי לבחון דרכים לצמצום הפגיעה, לרבות סימון קווי המתח והיערכות מראש במסלולי נדידה מוכרים".

צ'רקה ציין כי קק"ל כבר נקטה בצעדים לצמצום התופעה באזורים מסוימים: "לאורך התעלה המערבית באגמון החולה השלמנו בשנה האחרונה פרויקט של הטמנת קו מתח עילי, שייצר סיכון לעופות, אבל כדי לטפל בבעיה בקנה מידה גדול יותר נדרשת מעורבות משמעותית של גורמים נוספים".

תופעת ההתחשמלות מהווה איום חמור על אוכלוסיית הציפורים בישראל, במיוחד על מינים נדירים המצויים בסכנת הכחדה. עמודי החשמל משמשים נקודות מנוחה ותצפית, אך מגע עם כבלים גורם למותן של אלפי עופות מדי שנה. פתרונות כמו מיגון עמודים מספקים מענה חלקי בלבד, וקצב היישום שלהם – לדברי גורמים בתחום – איטי ואינו מספק.

דן אלון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, התייחס אף הוא לסוגיה: "פגיעה בציפורים, כתוצאה מהתנגשות בקווי מתח – זו לא גזירת גורל. אפשר לצמצם את התופעה וניתן גם למנוע אותה על ידי הטמנה של הקווים או התקנה של אמצעים לצמצום הפגיעות".

אלון הדגיש את החשיבות של תכנון מושכל בעתיד: "כחלק מפיתוח רשת החשמל בישראל, צפויים לקום קווים רבים נוספים ולכן יש לפעול להימנע מהתקנת קווים עיליים באזורים רגישים במיוחד, ולהתקין אמצעים לצמצום תופעת הפגיעה של ציפורים בקווים העיליים. כאשר מתכננים אתרי ייצור אנרגיה חדשים יש לבחון היטב את המיקום שלהם ושל הקווים המחברים אותם לרשת החשמל ולקדם תכנון טוב יותר, המתחשב גם ברגישות השטח ובפעילות הציפורים, אשר עשויות להיפגע מהקווים".

במקרה הנוכחי, העובדה שהפגיעות התרחשו בעיקר באזורים שבהם הוקמו לאחרונה חוות טורבינות וקווי מתח חדשים מעלה שאלות לגבי התכנון המוקדם והערכת ההשפעה הסביבתית של תשתיות אלה. המומחים מציינים כי ישראל ממוקמת על אחד מצירי הנדידה המרכזיים בעולם, כאשר מיליוני עופות חולפים בשמיה פעמיים בשנה – בסתיו ובאביב.

כתבים שסיירו באזור הפגיעה ברמת הגולן תיעדו מחזות מצמררים של חסידות פגועות מוטלות על הקרקע. מתנדבים מטעם ארגוני שמירת טבע עובדים סביב השעון לאיתור עופות פגועים ולהעברתם לטיפול, אך במקרים רבים הם מגיעים מאוחר מדי.

בשיחה עם אנשי שטח באזור עמק הבכא, סיפרו הללו על התחושות הקשות בעקבות המראות החוזרים ונשנים של חסידות פגועות. "זה פשוט שובר את הלב", אמר אחד המפקחים. "אלה ציפורים מרשימות שנודדות אלפי קילומטרים, רק כדי להיתקל בסכנה שלא היתה קיימת פה לפני כמה שנים".

ההערכה היא כי מספר החסידות שנפגעו גדול בהרבה מאלו שדווחו, שכן רבות מהן נופלות באזורים מרוחקים ואינן מאותרות. מומחים מעריכים כי מדובר בחלק קטן בלבד מכלל העופות הנפגעים מקווי מתח בישראל מדי שנה.

ברשות הטבע והגנים מודים כי למרות המודעות לבעיה, היקף הפתרונות שיושמו עד כה אינו מספק. "אנחנו מודעים לסכנה שקווי מתח מהווים לעופות, ובמיוחד לעופות גדולים כמו חסידות ודורסים", אמר גורם בכיר ברשות. "אבל המשאבים שלנו מוגבלים, ופריסת אמצעי הגנה לאורך כל קווי המתח העיליים בישראל היא משימה עצומה".

בחברת החשמל טוענים כי הם פועלים בשיתוף פעולה עם ארגוני שמירת טבע ליישום פתרונות במוקדי סיכון מרכזיים, אך מדגישים כי יש לאזן בין צרכי משק האנרגיה לבין שיקולים סביבתיים.

בשעה שהדיון אודות הפתרונות האפשריים נמשך, חסידות נוספות ממשיכות לשאת בנטל הפגיעה. מרכז האקלום של קק"ל נערך לקליטת פצועים נוספים בתקופה הקרובה, עם התגברות נדידת האביב. צוותי הרפואה הווטרינרית והמתנדבים מעבים את שורותיהם, אולם ברי לכל כי מדובר בטיפול בתסמינים גרידא, בעוד שהמענה המהותי טמון במניעה.

אירוע זה מצטרף לשרשרת פגיעות סביבתיות הקשורות במתקני האנרגיה, ומהווה תמרור אזהרה נוסף בכל הנוגע לתכנון תשתיות החשמל בישראל. כפי שהדגיש מנכ"ל החברה להגנת הטבע, הפתרונות בנמצא – השאלה הניצבת בפנינו היא האם קיימת נכונות להשקיע במימושם.

בינתיים, במרחבי שמי הצפון, עשרות חסידות נוספות ממשיכות במסען המפרך, בתקווה לחצות את הארץ ללא פגע בדרכן ליבשת אירופה. עבור חלקן, קווי המתח העיליים עלולים להוות את המכשול האחרון במסלול חייהן.

אנשי קק"ל מפצירים בציבור לדווח על חסידות פגועות למוקד "חיבולנס", ומטעימים כי דיווח מזורז עשוי להציל חיי עופות שנפגעו אך עודם ניתנים לשיקום. "כל חסידה שאנו מצליחים להשיב לאיתנה מהווה הישג משמעותי", מסכם צ'רקה. "ברם, האתגר המשמעותי הוא למנוע את הפגיעה מלכתחילה".

צילום: קק"ל

הפוסט מוות בשמיים: החסידות נופלות קורבן לכבלי החשמל הופיע לראשונה ב-מעקב.

• דים אמור

תעשיית הפרווה והבשר מובילה להשמדה המונית של בעלי חיים ברחבי העולם. במסגרת חשיפת האכזריות, פרסומנו מתייחס למפעל ברומניה המתמחה בייצור מוצרי פרווה מארנבים – מעילים וכובעים יוקרתיים הנתפרים מפרוותם של בעלי חיים חפים מפשע. בעידן הטכנולוגי המתקדם, הדבר מעורר תהייה כיצד האנושות עדיין דבקה בפרקטיקות ברבריות אלו. התמונה המתפרסמת לצד הכתבה מנציחה את מבטו של הארנב – בעיניו ניתן לראות בבירור את הפחד, תיעוד חזותי מצמרר המעיד על המחיר האמיתי של תעשייה אכזרית זו.

לפי נתונים מתעשיית האופנה וארגוני הגנת בעלי חיים, נדרשים בין 30 ל-40 ארנבים כדי לייצר מעיל פרווה אחד באורך מלא. עבור מעיל קצר יותר, כמו ז'קט, המספר עשוי להגיע ל-15 עד 20 ארנבים. מספרים אלה משקפים מציאות מטרידה: כמות עצומה של בעלי חיים המקריבים את חייהם עבור פריט לבוש אחד.

הסיבות למספר הגבוה של ארנבים הדרושים למעיל אחד ברורות: פרוות הארנב קטנה יחסית, ולכן דרושות הרבה מהן כדי לכסות שטח גדול. בנוסף, לא כל חלק מהפרווה מתאים לשימוש – רק החלקים האיכותיים ביותר נבחרים, מה שמוביל לבזבוז רב. בתעשייה המסחרית קיים בזבוז נוסף, התלוי ברמת העיבוד והמותג.

על פי הערכות עולמיות, מדי שנה נשחטים כמיליארד ארנבים ברחבי העולם. סין מובילה את התעשייה עם כ-280 מיליון ארנבים הנשחטים מדי שנה. אחריה צרפת, עם כ-70 מיליון ארנבים, וספרד עם כ-50 מיליון. אמנם חלק גדול מארנבים אלה מיועדים לתעשיית הבשר, אך חלק לא מבוטל משמש גם לתעשיית הפרווה.

מעבר למספרים היבשים, מסתתר סיפור מטריד של תנאי גידול ושחיטה. ארנבים המגודלים לתעשיית הפרווה מוחזקים לעיתים קרובות בכלובים קטנים וצפופים, ללא אפשרות לתנועה חופשית. תנאים אלו גורמים לסבל רב, מחלות ומוות מוקדם. במקרים מסוימים תועדו שיטות שחיטה אכזריות, הכוללות פגיעה פיזית קשה לפני המוות.

פרוות ארנבים משמשות לא רק למעילים, אלא גם לכובעים, כפפות ותוספות שונות לבגדים. השימוש הנרחב במוצרי פרווה טבעית מעלה שאלה מטרידה: האם בעידן של טכנולוגיות מתקדמות וחומרים סינתטיים איכותיים, יש באמת צורך בהמשך הריגת בעלי חיים לשם אופנה?

בשנים האחרונות חלה ירידה בביקוש לפרוות טבעיות, כולל פרוות ארנבים, בעקבות מודעות גוברת לרווחת בעלי חיים ולחץ ציבורי. מספר מדינות כבר אסרו על חוות פרווה או הגבילו את פעילותן. בריטניה, ישראל, קליפורניה ומדינות נוספות הובילו מהלכים לאיסור מכירת פרוות. במקביל, הביקוש לפרוות מלאכותיות נמצא בעלייה, מה שמוכיח שאפשר ליהנות מאסתטיקה דומה ללא גרימת סבל לבעלי חיים.

למרות המגמות החיוביות, תעשיית הפרווה עדיין פעילה במדינות רבות, בעיקר בסין, רוסיה, איטליה ומדינות מזרח אירופה. הביקוש לפרוות טבעיות ממשיך להתקיים, בעיקר בקרב שכבות אוכלוסייה מסוימות וכחלק מתרבויות מסורתיות.

התמונה של ארנב, כפי שהיא מוצגת בהקשר של תעשיית הפרווה, אכן מדברת בעד עצמה. היצור הקטן והפגיע הזה, שבטבע מהווה חלק חשוב במערכת האקולוגית, הופך למשאב גלם בתעשייה שאינה מתחשבת בסבלו. כל מעיל פרווה מייצג עשרות חיים שנקטעו, פעמים רבות בצורה אכזרית.

התהליך החל בהכרה בסבל הנגרם לבעלי חיים בתעשיית הפרווה מוביל לשאלה רחבה יותר על מערכת היחסים בין האדם לבעלי החיים. האם בני האדם אכן למדו לפתח חלופות ראויות? האם פרווה סינתטית או בדים אחרים אינם יכולים לספק את אותה תחושת פאר ויוקרה שפרווה טבעית מספקת? האם ההתקדמות הטכנולוגית לא הגיעה לנקודה שבה אפשר לוותר על פרקטיקות אכזריות אלה?

הביקורת הציבורית על תעשיית הפרווה אינה חדשה, אך בשנים האחרונות היא צוברת תאוצה. ארגונים למען זכויות בעלי חיים מובילים קמפיינים נרחבים להעלאת מודעות לסבל הנגרם בתעשייה זו. מעצבי אופנה מובילים ובתי אופנה מפורסמים החליטו להפסיק להשתמש בפרוות טבעיות, וחברות קמעונאיות גדולות הודיעו כי יפסיקו למכור מוצרי פרווה אמיתית.

עם זאת, המאבק טרם הסתיים. המודעות לנושא עדיין אינה מספקת בחלקים רבים של העולם, ותעשיית הפרווה ממשיכה לפעול, גם אם בהיקף מצומצם יותר. הפער בין המודעות במדינות המערב לבין אלו במזרח אירופה ובמזרח הרחוק עדיין גדול, והדבר מאפשר לתעשייה להמשיך ולהתקיים.

הצעד הראשון בשינוי הוא המודעות. צרכנים רבים אינם מודעים למספר הארנבים הנדרשים ליצירת מעיל פרווה אחד, או לתנאים שבהם מגדלים ושוחטים את בעלי החיים הללו. מידע זה, כאשר הוא מגיע לציבור הרחב, עשוי לגרום לשינוי בהרגלי הצריכה ולהפעלת לחץ על חברות להימנע משימוש בפרוות אמיתיות.

לצד המודעות, חשוב גם לקדם חלופות אתיות ובנות-קיימא. פרוות סינתטיות הפכו איכותיות יותר עם השנים, ומעצבים רבים מצליחים ליצור מוצרים יפים ומרשימים ללא שימוש בחומרים מן החי. בדים חדשניים, חלקם אף ידידותיים לסביבה, מציעים אלטרנטיבות מרשימות לפרוות טבעיות.

המקרה של המפעל ברומניה, העוסק בפרוות מארנבים, הוא דוגמה אחת מני רבות לתעשייה שזמנה עבר. בעולם שבו המודעות לסבל בעלי חיים גוברת, ושבו הטכנולוגיה מאפשרת חלופות ראויות, קשה להצדיק את המשך קיומה של תעשיית פרווה המבוססת על הריגת בעלי חיים.

הארנב, יצור קטן וחסר ישע בידי האדם, הפך לסמל של מאבק רחב יותר על היחס לבעלי חיים בתעשיות שונות. כפי שציינו בתחילת הכתבה, תמונת הארנב מדברת בעד עצמה – היא מזכירה לנו את המחיר האמיתי שבעלי חיים משלמים עבור מוצרי מותרות.

האחריות לשינוי מוטלת על כולנו: על הצרכנים, שבכוחם להחליט שלא לקנות מוצרי פרווה אמיתית; על המעצבים והיצרנים, שבכוחם לבחור בחומרים אתיים; ועל קובעי המדיניות, שבכוחם לחוקק חוקים שיגנו על בעלי החיים מפני ניצול וסבל.

המאבק נגד תעשיית הפרווה הוא חלק ממאבק רחב יותר למען עולם שבו האדם חי בהרמוניה עם סביבתו ועם בעלי החיים החולקים עמו את כדור הארץ. הוא קורא לנו לבחון מחדש את היחסים בין האדם לטבע, ולשאול את עצמנו אילו ערכים אנו רוצים לקדם כחברה.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק כמה ארנבים נדרשים למעיל פרווה אחד, אלא האם אנו, כחברה, מוכנים להמשיך ולתמוך בתעשייה המבוססת על סבל של בעלי חיים. התשובה לשאלה זו תקבע את עתידה של תעשיית הפרווה, ואולי גם את אופי החברה האנושית בעתיד הקרוב.

כל הצילומים מוצגים בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכות יוצרים

הפוסט השמדה המונית: דם, כאב וסבל בתעשיית הארנבים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בועז שר (32) מפתח תקווה, אחד הנאשמים בפרשת תקיפת הכלב שעוררה סערה בימים האחרונים, נעצר היום בצהריים לאחר שהפר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו. המעצר החדש התרחש יומיים בלבד לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת שכנתו.

על פי הודעת המשטרה, ההפרה התגלתה במהלך ביקורת שגרתית שביצעו שוטרי התחנה המקומית, כאשר הבחינו כי בועז שר יצא מהבית שבו היה אמור לשהות במסגרת תנאי מעצר הבית. בעקבות זאת, עצרו אותו השוטרים לחקירה. המשטרה צפויה לבקש מחר את הארכת מעצרו.

הפרשה החלה כאשר בועז שר ואביו איציק (62) הואשמו ביום שלישי האחרון בתקיפת שכנתם והכלב שלה, בעקבות תיעוד שהופץ ברשתות החברתיות ועורר זעם ציבורי רב. על פי כתב האישום שהוגש נגדם, השניים תקפו את השכנה ואיימו להרוג את כלבה בטענה שהוא "מרעיש".

האישום המקורי מייחס לאב, איציק שר, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והתעללות בבעלי חיים. לבנו, בועז, מיוחסת עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

כתב האישום מתאר אירוע חמור במיוחד, שבמהלכו האב הטיח במתלוננת שהיא אינה אוספת את צרכי כלבה, אחז בידה ובעט בכלב. כאשר המתלוננת צעקה לעברו שלא ייגע בכלבה, השיב לה "תעופי מכאן" ואז אחז ברצועה של הכלב ומשך אותה בחוזקה עד כדי חניקת הכלב.

בהמשך האירוע, על פי האישום, פנה האב אל המתלוננת ואמר לה "אנחנו נהרוג אותו". מיד לאחר מכן החל להכות את הכלב במכות אגרוף, דרך עליו והתיישב עליו, תוך שהוא מושך בחוזקה ברצועה וחונק את הכלב עד כדי יציאת קצף מפיו. לאחר מכן התרומם, משך את הרצועה בחוזקה מעלה תוך משיכת צווארו של הכלב בצורת תלייה על גבי החומה במקום.

האירוע החמור לא הסתיים בזאת. על פי האישום, בשלב זה הגיע למקום בנו של הנאשם, בועז שר, תפס את הכלב ואז תקף יחד עם אביו את המתלוננת. השניים הפילו אותה לרצפה, כאשר האב תפס בחוזקה בשערות ראשה כשהיא על הרצפה וחנק אותה. במקביל, כרע בועז מטה עם רגליו ותפס את המתלוננת ברגליה, כאשר בידו האחת אחז בידה ואת השנייה הניף בצורת אגרוף.

פרשה זו עוררה תרעומת רבתי בקרב הציבור לנוכח חומרת האלימות המתוארת כלפי האישה והכלב. זרועות אכיפת החוק הביעו נחישות לאכוף את תנאי השחרור של הנאשמים, והפרתם המיידית של תנאי המעצר הביתי מצד בועז שר הובילה להשבתו למשמורת.

מקרה זה ממחיש את הנחיצות בייקור ערכה של אכיפת תנאי שחרור ומעצר בית, בפרט בפרשות הזוכות להד ציבורי נרחב. ראוי לציין כי כלל החשודים והנאשמים נהנים מחזקת החפות עד אשר תוכח אשמתם בהיכל המשפט, ברם, הפרת תנאי מעצר בית מהווה עבירה עצמאית העלולה להחמיר את מצבו המשפטי של הנאשם.

עדכון 20.04.2025:

הפוסט נאשם תקיפת הכלב נעצר שוב: הפר מעצר בית הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט "זעקות אימה": אב ובנו תקפו וניסו לחנוק את הכלב הופיע לראשונה ב-מעקב.

בימים האחרונים נחשף מותה הטרגי של ג'ני, פילה שהייתה כלואה בשטח קרים הכבוש. מותה של ג'ני לא היה רק אובדן של בעל חיים יקר, אלא גם סמל נוסף למציאות הקשה תחת שלטון הכיבוש הרוסי בחצי האי, שנמשך כבר עשור.

מאז 2014, כאשר רוסיה השתלטה על חצי האי קרים, הפכו בעלי החיים בגן החיות המקומי לקורבנות שקופים של המצב הפוליטי והצבאי באזור. סיפורן של ג'ני ושל חברתה הפילה מגדה מאיר פן אחר, אך לא פחות מדאיג, של המציאות תחת הכיבוש.

לפי דיווחים שהגיעו ממקורות מקומיים, לאחר הכיבוש ב-2014 הועברו שתי הפילות מגן החיות לקרקס בסבסטופול, עיר בקרים, למטרות מסחריות. תנאי החזקתן במקום היו רחוקים מלהיות ראויים. במקום תזונה מאוזנת המתאימה לפילים – עשב טרי, פירות וירקות – קיבלו הפילות תערובת דלה של מספוא, קמח ולחם. איכות המים שסופקו להן הייתה ירודה במיוחד, בעיקר לאחר שאוקראינה חסמה את אספקת המים לקרים בתגובה לכיבוש. במקום מים נקיים, נאלצו הפילות לשתות מים מלוחים ומזוהמים שהשפיעו לרעה על בריאותן.

ארגוני זכויות בעלי חיים בינלאומיים לא נותרו אדישים למצב. כבר לפני שנתיים החלו להתריע ולדרוש את העברתן של הפילות בחזרה לאוקראינה או לפחות לגן חיות באירופה, שם יוכלו לקבל טיפול הולם. בקשות אלה נתקלו בסירוב עיקש מצד הרשויות הרוסיות.

האסון החל להתגלגל כאשר שתי הפילות החלו להראות סימני חולשה קיצונית, עד כדי קריסה על רגליהן. בדיקות וטרינריות גילו את הסיבה המזעזעת – אבנים גדולות בכליות, במשקל של למעלה משני קילוגרמים. רק בשלב זה, כאשר מצבן היה כבר אנוש, הוחלט להחזירן לגן החיות. אך עבור ג'ני היה זה מאוחר מדי – היא מתה זמן קצר לאחר מכן.

מותה של ג'ני הותיר את מגדה, חברתה הקרובה, במצב של אבל עמוק. התיעוד שפורסם ברשתות החברתיות ממחיש את הטרגדיה במלוא עוצמתה: מגדה נראית עומדת ליד גופתה של ג'ני, נוגעת בה בעדינות באמצעות החדק, כאילו מנסה להעיר אותה. היא חזרה שוב ושוב אל הגופה, סירבה להיפרד וניסתה למנוע מעובדי הגן להתקרב.

מגדה עצמה נמצאת במצב בריאותי קשה. בכליה שלה יש אבן במשקל שני קילוגרמים, והיא סובלת מכאבים עזים. היא נאנחת בזמן מתן שתן, סימן ברור למצוקה הפיזית האיומה שהיא חווה. למרות זאת, אין תקציב לניתוח שעשוי להציל את חייה, ואין ברוסיה מספיק רופאים בעלי המומחיות הנדרשת לטיפול בפילים, בעלי חיים מורכבים הדורשים ידע וניסיון ייחודיים.

אולג זובקוב, מנהל הפארק, הודה כי אחת הסיבות למותה של ג'ני הייתה אבן בגודל 1.5 קילוגרמים שחסמה לחלוטין את דרכי השתן מהכליות. למרות המצב החמור, לא נעשה כל ניסיון ממשי לעזור לה. בגן החיות של קייב ישנם מומחים המסוגלים לבצע ניתוחים מורכבים שכאלה, אך הרשויות הרוסיות סירבו לשקול העברת בעלי החיים בחזרה לאוקראינה.

הנהלת גן החיות ניסתה להמעיט בחומרת המצב, בטענה ש"הפילה ג'ני חיה חיים ארוכים – למעלה מ-50 שנה, מהן 45 שנה יחד עם מגדה בזירות קרקס, והן הופיעו ביותר מ-20 מדינות. ב'טייגן' הן היו 'בפנסיה' וחיו את שנותיהן האחרונות בשלווה". אך גם בהצהרה זו יש הטעיה מכוונת – בטבע פילים חיים עד גיל 70, ומותה של ג'ני בגיל 50 מהווה עדות לקיצור משמעותי של תוחלת חייה.

מומחים לבעלי חיים מדגישים כי בתנאי שבי, תוחלת החיים של פילים קצרה בהרבה מזו שבטבע. הסיבות לכך רבות: מתח נפשי מתמשך, שטח מחיה מצומצם, חוסר בפעילות גופנית מספקת, תזונה חד-גונית ולא מאוזנת. פילים הכלואים בשבי סובלים לעיתים קרובות מדלקות פרקים, השמנת יתר ומחלות כרוניות אחרות, כתוצאה ישירה מאורח חיים שאינו תואם את צורכיהם הטבעיים. במקרה של ג'ני ומגדה, שנות הניצול בקרקסים והתנאים הירודים תחת הכיבוש הרוסי בקרים החמירו ללא ספק את מצבן.

כעת, החשש הגדול הוא שמצבה הנפשי של מגדה יידרדר עוד יותר בעקבות אובדן חברתה הקרובה. פילים ידועים כבעלי חיים חברתיים במיוחד, היוצרים קשרים עמוקים ומורכבים עם בני מינם. אובדן של חבר קרוב עלול לגרום להם לדיכאון עמוק, לסירוב לאכול ולהידרדרות במצבם הבריאותי.

מקרה זה משקף מציאות רחבה יותר של הזנחה וסבל בקרים הכבוש. בעוד העולם ממקד את תשומת הלב בהיבטים הגיאופוליטיים והאנושיים של הסכסוך, הסיפור של ג'ני ומגדה מזכיר לנו את הקורבנות האילמים – בעלי החיים שאינם יכולים להשמיע את קולם ולהגן על עצמם.

דרישות חוזרות ונשנות מצד ארגוני זכויות בעלי חיים להעביר את מגדה למקום בטוח יותר, שם תוכל לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לה, נתקלות בסירוב עיקש. בינתיים, הזמן אוזל עבורה. ללא התערבות רפואית מתאימה, גורלה של מגדה עלול להיות זהה לזה של חברתה ג'ני.

הטרגדיה של הפילות בקרים היא תזכורת נוספת למחיר האנושי והסביבתי של מלחמות וסכסוכים פוליטיים. היא מדגישה את הצורך הדחוף בפיקוח בינלאומי על רווחת בעלי חיים באזורי סכסוך, ובמציאת פתרונות הומניטריים שיגנו גם על היצורים החפים מפשע ביותר – אלו שאינם מבינים את משמעות הגבולות הפוליטיים והמאבקים הלאומיים.

בשעה שמגדה ממשיכה לסבול, עולה השאלה: האם העולם יתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי עבורה, וכמה עוד קורבנות אילמים יפלו במאבק הפוליטי על חצי האי קרים?

הפוסט פשיסטים רוסים רצחו פילה בקרים הופיע לראשונה ב-מעקב.