החל מיום 1 בינואר 2026 נכנס לתוקפו חוק בתי המשפט (תיקון מס’ 106), התשפ"ו-2025, הקובע הסדרה מחמירה של צילום והקלטה בתחומי בתי המשפט בישראל. בהתאם לתיקון, חל איסור על צילום אדם באולמות הדיונים ובשטחי בתי המשפט, הן על ידי הציבור הרחב והן על ידי עיתונאים, אלא בכפוף להגשת בקשה בכתב ולקבלת אישור שיפוטי מפורש מראש.

עד כניסת התיקון לתוקף, ההסדר המשפטי הבחין בין אולם בית המשפט לבין יתר חלקי המבנה. הצילום נאסר באולם הדיונים בנוכחות שופט, למעט מקרים שבהם ניתנה החלטה שיפוטית מראש או כאשר הוגשה בקשה ייעודית לצילום דיון שאושר על ידי בית המשפט. לעומת זאת, בפרוזדורים, בלובי, במעברים, בחניונים ובשטחים ציבוריים אחרים במבנה בית המשפט, לא חל איסור גורף על צילום.

תיקון 106 מחולל שינוי מהותי במצב הקיים. החל מראשית שנת 2026 נאסר צילום בתחומי בתי המשפט גם מחוץ לאולמות הדיונים. עם זאת, ההסדרה אינה מוחלטת, ויש לעמוד על אופן היישום המדויק של ההוראות: התקנות קובעות איסור על צילום ופרסום תמונתו של חשוד באולם בית המשפט טרם הגשת כתב אישום, למעט חריגים מצומצמים וייחודיים. תכלית האיסור היא הגנה על פרטיות החשוד, על זכויותיו ועל טוהר ההליך ההוגן, תוך ניסיון לאזן בין עקרונות אלה לבין חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

ביום 19 בינואר 2026 פנתה מערכת "מעקב" לדוברות בתי המשפט בבקשה להבהרה באשר למצב המשפטי החדש, ובפרט לשאלה האם אכן מדובר בתיקון חוק מחייב ומהו היקף האיסור. בתשובת הדוברות נמסר כי אכן חל איסור צילום בהתאם לתיקון 106 לחוק בתי המשפט.

עוד הובהר כי חל איסור לצלם חשוד באולם בית המשפט או בשטחים הסמוכים לו לפני הגשת כתב אישום, אלא אם התקבל לכך אישור מפורש. אישור זה יכול להינתן רק בהחלטה שיפוטית בכתב, על ידי שופט, או בהסכמת החשוד עצמו. אישור מנהלי או אישור דוברותי אינם מהווים עוד תחליף להחלטה שיפוטית.

החוק חל על כלל הערכאות: בתי משפט שלום, מחוזי ועליון, בתי הדין לעבודה, לשכות ההוצאה לפועל וכן על בתי הדין הדתיים. בכל אלה נאסר צילום באולמות הדיונים ללא אישור שיפוטי, וההסדר החדש מחיל סטנדרט אחיד על כלל מערכת השפיטה.

לצד האיסור הכללי, נקבע מנגנון מסודר לקבלת היתר לצילום דיון.

החל מ-1 בינואר 2026, כל צילום באולם בית המשפט מחייב הגשת בקשה רשמית וקבלת החלטה שיפוטית מראש. ההליך כולל שלושה שלבים ברורים: בשלב הראשון יש למלא את הטופס הרשמי "בקשה לצילום באולם בית המשפט". בשלב השני יש להגיש את הבקשה באמצעות מערכת "נט המשפט" או ישירות במזכירות בית המשפט. בשלב השלישי מתקבלת החלטה שיפוטית, כאשר יודגש כי אישור דוברות בתי המשפט או כל גורם מנהלי אחר אינו מספיק עוד.

החוק כולל חריג מצומצם שלפיו ניתן להתיר צילום ללא בקשה מוקדמת כאשר מדובר בצילום מזדמן, שאינו מתמקד באדם מסוים ואינו פוגע בכבוד האדם. עם זאת, חריג זה אינו חל על צילום חשודים או על צילום בעל אופי ממוקד.

תיקון 106 אושר בדצמבר 2025 בקריאה שלישית בכנסת ה-25. מדובר בהצעת חוק פרטית שמספרה פ/3786/24, אשר נדונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. את ההצעה יזמו חברי הכנסת איתן גינזבורג, אפרת רייטן מרום, מירב בן ארי, שמחה רוטמן ובועז טופורובסקי.

בדברי ההסבר לחוק נקבע כי מטרתו היא להסדיר באופן ברור את סוגיית הצילום והפרסום בבתי המשפט, ובפרט למנוע פגיעה בפרטיותם ובשמם הטוב של חשודים בשלבים מוקדמים של ההליך הפלילי. התיקון מבקש לאזן בין עקרון פומביות הדיון וחופש העיתונות לבין זכותו של אדם להליך הוגן ולשמירה על כבודו.

תחילת החוק נקבעה ל-30 ימים מיום פרסומו ברשומות, והוא נכנס לתוקף במלואו ביום 1 בינואר 2026. בהתאם לכך, כל צילום בתחומי בתי המשפט מחייב היערכות מוקדמת, בקשה מסודרת והכרעה שיפוטית, וההסדר שהיה נהוג בעבר אינו חל עוד.

הערת מערכת מטעם "מעקב" ואזהרה מקצועית:

יש לנהוג משנה זהירות בצילום בקומת המעצרים ובחדרי ההמתנה, בעת הבאת חשודים. לא כל מעצר או דיון בהארכת מעצר מעידים על הגשת כתב אישום; לעיתים מדובר בשלב חקירתי בלבד, שבו המשטרה והפרקליטות טרם גיבשו כתב אישום.

כך גם ביחס לדיונים מקדמיים: במקרים מסוימים מתקיימים דיונים שבמהלכם בלבד מתברר אם יוגש כתב אישום אם לאו. זהירות מיוחדת נדרשת גם בקובלנות פליליות, שכן לעיתים מתקיים תחילה דיון בבקשה לאישור הגשת הקובלנה, בטרם הוגשה בפועל. במצבים אלה האדם הוא בגדר חשוד.

בהקשר זה יש לוודא הקפדה מלאה על תקנה 106, הקובעת איסור על צילום ופרסום תמונתו של חשוד באולם בית המשפט טרם הגשת כתב אישום, למעט חריגים מצומצמים. תכלית האיסור היא הגנה על פרטיות החשוד, על זכויותיו ועל טוהר ההליך ההוגן, תוך איזון עם חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

הפוסט איסור מחמיר על צילום בבתי המשפט הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט בג"ץ: למה בכלל ללכת לבחירות? הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט בושה וחרפה: כתב 'כאן 11' מזלזל במערכת המשפט ומסרב לקיים פסק דין   הופיע לראשונה ב-מעקב.

פסק דין תקדימי ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בתיקים תאד"מ 10152-12-22 ותאד"מ 22816-12-22, המטיל צל כבד על אמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית. בית המשפט קבע כי אין אמת בפרסומים של דניאל אלעזר, כתב ערוץ כאן 11 המתוקצב מכספי ציבור.

פסק דין חסר תקדים ורב-חשיבות

הפסיקה מהווה תקדים משמעותי בנוף התקשורת הישראלית. לראשונה זה שנים רבות, בית משפט קובע באופן חד-משמעי כי פרסומיו של עיתונאי בכלי תקשורת מרכזי עולים כדי לשון הרע, תוך שלילת אמיתות תוכנם. משמעות הדבר חורגת מעבר למקרה הספציפי ומעלה שאלות נוקבות לגבי אחריות עיתונאית ושימוש בכספי ציבור.

מעבר לקביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו של דניאל אלעזר ובכינויים אותם הוא מייחס לאזרחי מדינת ישראל (אשר מכספי המיסים שלהם משולם שכרו), קיימת סוגיה חמורה ומטרידה נוספת. זו הפעם השנייה שבית המשפט קובע כי דניאל אלעזר, בתפקידו ככתב כאן 11, מפר את החוק. כך נכתב בפסק הדין:

"הנתבע (מר דניאל אלעזר) פעל בניגוד להוראת החוק המפורשת וצילם את התובעת באולם בית המשפט".

מדובר בעובד ציבור המועסק בתאגיד השידור הציבורי כאן 11, אשר כנראה אינו מכבד את חוקי המדינה ומזלזל בהם. נראה כי הוא מנסה להציג עצמו כמי שניצב מעל לחוק, בחסות הגיבוי המוסדי, הבמה התקשורתית והיוקרה שמעניק לו תאגיד השידור. הפרות החוק מתבצעות תחת מסווה של ערכים נעלים כגון "חופש הביטוי, דיווח תקשורתי וחופש העיסוק".

הפרדוקס מתחדד לנוכח העובדה כי מר אלעזר, אשר מרבה לדווח בכתבותיו על ליקויים בהתנהלות עובדי ציבור וגורמי אכיפת החוק, מבצע בעצמו מעשים חמורים ומפר את החוק. התנהלות זו זוכה לאזכור נרחב בפסקי הדין, אך נראה כי תאגיד השידור כאן 11 אדיש לכך לחלוטין – התנהלות המעידה על צביעות, אם לא למעלה מכך.

בתום הדיון בתיק תאד"מ 10152-12-22 צ'רקוב נגד אלעזר, ביקשתי לקבל את תגובתו של דניאל אלעזר. במקום תגובה עניינית, בחר להשיב בביטויים משפילים כגון "נוכל", "רמאי", "שמן" וכיוצא באלה.

בניסיונו להשפילני, הטיל מר אלעזר קלון על הוריו אשר העניקו לו חינוך לקוי, פגע במעמד המקצועי של העיתונות, והכתים את שמו הטוב של תאגיד השידור כאן 11. ראוי לציין כי גם אני, בתפקידי כעיתונאי במערכת "מעקב", נמנה על ציבור משלמי המיסים אשר מכספם משולם שכרו של מר אלעזר.

שאלות אתיות מטרידות

במיוחד מטריד הגילוי כי כאן 11, תאגיד השידור הציבורי, בחר לממן את ההליך המשפטי האישי של אלעזר, שנבע מפרסום ברשת X (טוויטר לשעבר). החלטה זו, שנעשתה ללא מכרז, מעלה תהיות קשות לגבי השימוש בכספי משלם המסים.

עורך הדין אהב כהן, שייצג בתיק, הדגיש את חשיבותו התקדימית של פסק הדין: "מדובר באחד המקרים הנדירים בהם בית המשפט מצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל. הקביעה השיפוטית חד-משמעית בשלילת אמיתות הפרסומים היא בעלת משמעות מרחיקת לכת".

בסוגיה זו פרסמנו בעבר תחקיר מקיף אודות מימון ההליכים המשפטיים של העיתונאי דניאל אלעזר על ידי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ככל הנראה ללא הליך מכרזי תקין. כפועל יוצא מכך, אין ביכולתו של הציבור לקבל מידע בדבר העלויות הכרוכות בהליך זה. עורכת הדין מיה כץ אישרה בפנינו בעבר כי משרדה מעניק ייצוג משפטי למר אלעזר במימון כספי ציבור, אך נמנעה מלחשוף את היקף התשלומים.

בכירי תאגיד השידור, ובכללם המבקר הפנימי, מערך הדוברות, המנהל הכללי והיועץ המשפטי, הפנו את פנייתנו לממונה על חופש המידע. ברם, חרף פניותינו החוזרות ונשנות, המחלקה האמונה על יישום חוק חופש המידע נמנעת מלהשיב לבקשותינו.

לצפייה בכתובות הרלוונטיות, אנא לחצו כאן:

• התנהלות כאן 11 מעלה שאלות על שקיפות ואחריות עיתונאית – לחץ כאן

• הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? – לחץ כאן

תגובת ההגנה מתעכבת

נכון לציון כי עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, המעניקה ייצוג משפטי למר אלעזר במימון הקופה הציבורית, נמנעה מלהגיב באופן מיידי לפסק הדין בשל שהותה בחופשה באיטליה. בתגובתה מסרה: "הנני שוהה בחופשה באיטליה, והשיחה כרוכה בעלויות משמעותיות. נשוחח אודות פסק הדין עם שובי ארצה".

מן הפרטים עולה כי כאשר מדובר בהוצאות כספיות אישיות, ניכרת רגישות יתר לעלויות (מן הראוי היה לגלות רגישות דומה גם כלפי השימוש בכספי ציבור).

כאשר הצענו לעורכת הדין כץ לקיים את השיחה באמצעות יישומון הוואטסאפ, השיבה בשלילה.

להאזנה השיחה:

לאחר הדיון שהתקיים לפני כחודש וחצי, ראיתי את עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, אשר הטילה ספק בהשכלתי ותהתה בציניות: "האם נדרשות שתים-עשרה שנות לימוד כדי לשמש כעיתונאי?". מצער לראות כיצד עורכת דין במדינת ישראל מבקשת להשפיל עיתונאי באופן שיטתי.

חשש להגדלת שכר טרחה על חשבון הקופה הציבורית

מן הראוי להעלות סוגיה נוספת הראויה לציון. בתוקף תפקידי כעיתונאי, נכחתי בדיון ההוכחות. בסיום הדיון, עורך הדין אהוד כהן, המייצג את התביעה, הביע נכונות להגיש סיכומים בעל-פה. ואולם, עורכת הדין מיה כץ התנגדה לכך בתוקף רב, והביעה דרישה נחרצת להגיש את הסיכומים בכתב, בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

הדבר מעורר תהיות, שכן משרדה של עורכת הדין כץ כבר קיבל את שכר טרחתו עבור הדיון, בעוד שהגשת סיכומים בכתב מצריכה שעות עבודה נוספות ותגמול נוסף בהתאם (יצוין כי לא ניתן לאמת זאת באופן מוחלט, שכן עורכת הדין כץ נמנעה מלהתייחס לסוגיה).

באם השערתנו נכונה, יש בכך כדי להצביע על דפוס פעולה בעייתי של ניצול כספי ציבור. לו הייתה עורכת הדין משיבה לשאלותינו, או לחלופין, לו היו מחלקת חופש המידע או דוברות הערוץ מספקים את המידע המבוקש, ניתן היה להימנע מהעלאת השערות.

יודגש כי בית המשפט המליץ על הגשת סיכומים בעל-פה, אך חרף המלצה זו, עורכת הדין התעקשה על הגשתם בכתב, וכך אכן נעשה לבסוף.

אמנם יש בסיס לטענה המועלית, ברם, בהיעדר ראיות מוצקות, משקלה מוגבל.

השלכות רחבות

פסק הדין מהווה מכה משמעותית לא רק לאלעזר ולכאן 11, אלא גם למשרד ליבליך-מוזר-גליק, המייצג גורמי תקשורת מרכזיים נוספים כמו YNET וערוץ 13. ההשלכות עשויות להדהד הרבה מעבר למקרה הספציפי ולהשפיע על האופן בו מתנהלת העיתונות בישראל.

במערכת תקשורת בריאה, פסק דין כזה היה עשוי להוביל לבחינה מעמיקה של נהלי העבודה העיתונאיים ואולי אף לסיום קריירה. העובדה שמדובר בעיתונאי המועסק בגוף ציבורי, הממומן מכספי משלמי המסים, מחדדת את חומרת המקרה ומעלה שאלות מהותיות לגבי אחריות ציבורית ואתיקה עיתונאית.

השאלה המרכזית העולה מפרשה זו נוגעת לא רק לאמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית, אלא גם לאופן בו מתנהלים כספי ציבור במערכת התקשורת הישראלית. הציפייה היא כי פסק דין זה יוביל לרפורמה משמעותית באופן בו מתנהלת התקשורת הציבורית בישראל.

המבקרת אדרי מתקשה לספק פרטים על המכרז שלטענתה התקיים

ברצוננו לציין כי קיימנו שיחת טלפון עם רואת החשבון, הגברת אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת פנימית. במהלך השיחה, מסרה הגברת אדרי כי למיטב ידיעתה נערך הליך מכרזי בעניין התקשרות עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק.

אף שהבענו שביעות רצון מקיומו של ההליך המכרזי לכאורה, כאשר ביקשנו לקבל את פרטי המכרז ומספרו הסידורי, התקשתה הגברת אדרי במתן מענה והפנתה אותנו להגשת בקשה במסגרת חוק חופש המידע.

ערכנו חיפוש מקיף באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' אחר מידע בדבר המכרז האמור, אך העלינו חרס. קיומו של המכרז נותר בגדר תעלומה – ייתכן שנערך, ייתכן שלא, וייתכן שהיה בשלבי תכנון בלבד. יצוין כי פניותינו למחלקת חופש המידע באמצעות הדואר האלקטרוני טרם זכו למענה.

תגובות שהתקבלו בעניין:

עורכת הדין מיה כץ ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, אשר ייצגה את דניאל אלעזר במימון ציבורי, השיבה כדלקמן: "דים, אני באיטליה, כאשר אחזור אגיב לך".

מר דניאל אלעזר, אשר קיבל את פנייתנו באמצעות יישומון וואטסאפ, נמנע מלהגיב. שתיקתו מדברת בעד עצמה.

מחלקת הדוברות של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' נמנעה מלהגיב.

מר גולן יוכפז, המנהל הכללי, לא מסר את תגובתו.

הממונה על חופש המידע בתאגיד לא השיב לפנייתנו.

רואת החשבון אפרת אדרי, המבקרת הפנימית, בנוסף לשיחת הטלפון שקיימנו, העבירה את התגובה הבאה בכתב:
"שלום מר אמור,
בהמשך לפנייתך מטה, וכפי שציינתי בפניך בעבר, בקשות לקבלת מידע מטופלות בתאגיד על ידי הממונה על חופש המידע, בהתאם לחוק.
פנייתך הועברה לממונה על חופש המידע בתאגיד".

עורך הדין אהב כהן מסר בתגובתו כי מדובר בפסק דין תקדימי בעל חשיבות משפטית רבה. הוא ציין כי נדירים המקרים בהם בית המשפט מוצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל במשק. יתרה מזאת, מדובר בקביעה שיפוטית חד-משמעית השוללת את אמיתות הפרסומים שהובאו על ידי כתב הערוץ.

בנסיבות העניין, ראוי לציין כי מדובר במקרה חריג בו נקבע בפסק הדין כי פרסומיו של עובד ציבור עולים כדי לשון הרע, תוך קביעה מפורשת כי אין אמת בפרסומים אלו. פסק דין זה מהווה אבן דרך משמעותית בדיני לשון הרע ובאיזון העדין בין חופש העיתונות לבין הזכות לשם טוב".

נ.ב

מפליא לראות כיצד יוסיף מר אלעזר לכהן בתפקידו העיתונאי לאור קביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו. יחד עם זאת, יש לציין כי שמורה למר אלעזר הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך המשך ניצול משאבי הציבור.

אין ספק כי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובפרט עורכת הדין מיה כץ, יראו בחיוב המשך ההליכים המשפטיים, שכן אלה עשויים לממן את חופשותיהם הבאות בחו"ל מקופת הציבור.

הפוסט שופט קובע: דניאל אלעזר מכאן 11 שיקר לציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

בתום מאבק משפטי סוער, שכלל תקריות אלימות ואירועים חריגים, נחשפת האמת המלאה מאחורי פרשת גן הילדים "משפחתון פרח" בעפולה. בית המשפט המחוזי לא רק דחה את טענותיה של בעלת הגן, שני רגינסקי, אלא גם חייב אותה בתשלום הוצאות משפט משמעותיות, במה שנראה כמכה סופית לניסיונותיה להשתיק את האמת.

יתרה מזאת, ניתן תוקף משפטי מלא לזכותה של הגב' הדס חכימי, מייסדת ארגון "שומרת הטף", לפרסם כל מידע הנוגע לגב' רגינסקי ולמוסד החינוכי שבבעלותה, וזאת ללא כל מגבלות או סייגים.

במה שנראה כניסיון אחרון נואש לשמור על שמה הטוב, פנתה רגינסקי לבית המשפט בניסיון למנוע פרסומים אודות פעילות הגן שבבעלותה. אולם, כפי שהתברר, המציאות הייתה חזקה מכל ניסיון טיוח. צו הסגירה שהוצא על ידי המדינה מדבר בעד עצמו, ומעיד על חומרת הממצאים שהתגלו.

בהליך המשפטי שהתנהל, העותרת הגב' שני רגינסקי יוצגה על-ידי עורך הדין רועי דותן, בעוד העותרת הגב' הדס חכימי יוצגה על-ידי עורך הדין איתן סבג, מומחה למשפט פלילי, אשר העניק את שירותיו המשפטיים בהתנדבות המלאה. המשיבות האחרות, הגב' תמר ביטון, יוצגה על-ידי בא-כוחה עורך הדין נדב גרינולד, והמשיבה הנוספת, הגב' מזל בידגלון, יוצגה על-ידי באת-כוחה עורכת הדין איריס שריקי.

הדס חכימי תמשיך לחשוף מקרי התעללות בגני ילדים

פסיקת בית המשפט המחוזי: הדס חכימי, המוכרת בכינויה "שומרת הטף", רשאית להמשיך בפעילותה לחשיפת מקרי התעללות במוסדות החינוך לגיל הרך.

הגברת שני רגינסקי, מנהלת מעון לפעוטות בעיר עפולה, בצוותא עם עובדותיה, הגברות תמר ביטון ומזל בידגלון, הגישו לערכאה השיפוטית בקשה למתן צו מניעה כנגד פרסומיה של גברת חכימי. בבקשתן טענו כי הפרסומים עולים כדי הטרדה מאיימת. בית משפט השלום קיבל את עתירתן והורה על מחיקת הפרסומים הנדונים. ברם, ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי הפכה את ההחלטה על פיה, בקובעה נחרצות כי תכלית הפרסומים הינה ראויה ונעלה – להגן על שלומם ורווחתם של פעוטות חסרי ישע המצויים במסגרות החינוכיות.

המערערת, הדס חכימי, מקדישה את פעילותה לאיסוף ראיות ותיעוד מקרים של התעללות בגני ילדים, ומפיצה את ממצאיה ברשתות החברתיות ובתקשורת. בערעור שהוגש באמצעות עורך הדין איתן סבג, אשר התנדב לייצגה ללא תמורה מתוך הכרה בחשיבות הציבורית של העניין, נטען כי יש לאפשר את המשך פעילותה החיונית.

בין מועד החלטת בית משפט השלום לדיון בערעור, התפתחה חקירה משטרתית נגד המשיבה, שני (בלה) רגינסקי, וצוות הסייעות, אשר הובילה למעצרן ושחרורן בתנאים מגבילים.

כבוד השופט אסף זגורי, בדונו בערעור, הדגיש את הצורך באיזון עדין בין זכות הציבור לדעת לבין הגנה על שמם הטוב של הנפגעים מפרסום. בפסק דינו המנומק קבע כי לא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים להוכחת הטרדה מאיימת.

בית המשפט חייב את המשיבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקלים.

עורך הדין סבג הגדיר את פסק הדין כ"הישג משמעותי להורים" והדגיש את חשיבות חופש הביטוי, במיוחד בהקשר של הגנה על קטינים חסרי ישע.

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל העלה על נס ממצא רב-משמעות בדבר ההליכים הפליליים המתנהלים בעניינן של המשיבות. המשיבות דנן – גב' שני רגינסקי, גב' תמר ביטון וגב' מזל בידגלון, אשר כבוד השופט אסף זגורי הואיל לציין בפסק דינו, בזו הלשון: 'מכלל טיעוני המשיבות גופא עולה כי אמנם מי מבין המשיבות הובאו למעצר על-ידי משטרת ישראל, ולאחר מכן שוחררו בכפוף לתנאים מגבילים'".

מזל בידגלון,  צילום שצולם בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל

ניסיונותיי לקיים ריאיון עיתונאי עם גב' תמר ביטון וגב' מזל בידגלון בכותלי בית המשפט העלו חרס. גב' בידגלון העלתה טענה בדבר היעדר תיעוד עיתונאי הולם, ואולם גם לאחר הצגת התעודה המקצועית הנדרשת, עמדה בסירובה להעניק ריאיון.

אשר לגב' ביטון, אחיה, אשר נכח בדיון יחד עם אביה, מסר כי היא נמנעת מלהתבטא בנושא.

תמר ביטון, צילום שצולם בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל

בהקשר זה ראוי לציין כי בדיון קודם, בעת ניסיוני לראיין את גב' שני רגינסקי, אירע מקרה חמור של תקיפה והשחתת ציוד. לאור התנהלות זו, אין תמה כי רשויות המדינה מצאו לנכון להוציא צו סגירה למוסד החינוכי אשר בבעלותה.

שני רגינסקי, צילום בית המשפט נוף הגליל

בחירת ייצוג משפטי מעוררת תמיהה

בחירתה של רגינסקי להיות מיוצגת על ידי עורך דין המתמחה בחובות ארנונה, רועי דותן, במקום מומחה לדיני חינוך או זכויות ילדים, מעוררת תהיות נוספות. מנגד, הדס חכימי, מייסדת "שומרת הטף", זכתה לייצוג מקצועי פרו-בונו מעו"ד איתן סבג, מומחה בתחום הפלילי.

בהליך המשפטי, את הגב' בידגלון ייצגה עו"ד איריס שריקי, המתמחה בתחומי הגישור, דיני ההוצאה לפועל וחדלות פירעון. את הגב' ביטון ייצג עו"ד נדב גרינולד, המתמחה במשפט הפלילי.

יש לציין כי הדומיננטיות בדיון המשפטי (כדי תשעים ותשעה אחוזים מכלל הטיעונים) הייתה של עו"ד רועי דותן, כפי שעולה באופן מובהק מעיון בפרוטוקול הדיון.

מכובדי עורך הדין רועי דותן, בלוויית עורכי הדין הנכבדים נדב גרינולד ואיריס שריקי, אשר נכחו בהיכל המשפט המחוזי

נוסיף ונדגיש כי עו"ד דותן הביע התנגדות נחרצת לפרסום הפרשה. במהלך הדיון המשפטי, ביקש מכבוד השופט להורות על הרחקתי, בתפקידי כעיתונאי, מאולם בית המשפט ולהטיל צו איסור פרסום, בטענה כי מדובר בעניין רגיש.

כבוד השופט אסף זגורי דחה את הבקשה תוך שהוא מדגיש כי מדובר בדיון בעל חשיבות ציבורית הפתוח לקהל הרחב, ועל כן נוכחות עיתונאי הינה לגיטימית ואף רצויה. כבוד השופט הוסיף כי חרף רגישותם של תיקים משפטיים, אין בכך עילה מספקת לקיום דיון בדלתיים סגורות.

בהמשך לכך, עו"ד דותן, העלה טענות חסרות בסיס בפני בית המשפט הנכבד, לפיהן מקליט אני את הדיון בניגוד לחוק. בדיקה שנערכה על-ידי מאבטחי בית המשפט העלתה כי הטענות היו משוללות יסוד, וכי לא בוצעה כל הקלטה או הפרה של הוראות החוק.

עורך הדין רועי דותן אשר נחל הפסד בבית המשפט המחוזי

ניצחון לשקיפות

השופט אסף זגורי קבע בפסק דינו המקיף כי אין מקום להגביל את פרסומי "שומרת הטף". זאת למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד רגינסקי למנוע את הפרסומים. בית המשפט אף חייב את רגינסקי בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים – סכום המדבר בעד עצמו.

מאבק למען האמת

הדס חכימי, שהפכה לסמל המאבק נגד התעללות בילדים במסגרות חינוכיות, זוכה כעת לגיבוי מלא מבית המשפט להמשיך בפעילותה החשובה. "מטרת הפרסום להגן על קטינים חסרי ישע," קבע בית המשפט בהחלטה שתיזכר כציון דרך במאבק למען שקיפות במערכת החינוך לגיל הרך.

עו"ד איתן סבג, המייצג את חכימי, הגדיר את ההחלטה כ"ניצחון ענק להורים". מעניין לציין כי עו"ד דותן, נציגה המשפטי של רגינסקי, בחר שלא להגיב לפניותינו – שתיקה שאומרת דרשני.

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל מי שמנסה להסתיר מידע חיוני מההורים והציבור. הוא מבהיר חד-משמעית: טובת הילדים וזכות הציבור לדעת גוברות על כל ניסיון להסתיר מידע חיוני.

פרשת גן "פרח" מהווה תזכורת כואבת לחשיבות הפיקוח והשקיפות במערכת החינוך לגיל הרך. ניסיונותיה של רגינסקי למנוע פרסומים נכשלו, כשבית המשפט העדיף את האמת והשקיפות על פני טיוח והסתרה. כעת, כשהאמת יוצאת לאור, נותר רק לקוות שהמקרה ישמש תמרור אזהרה ויוביל לשינוי אמיתי במערכת.

-אנו במעקב-

נ.ב.
מאוד מקווים שעורך הדין רועי דותן מצליח הרבה יותר בתיקים של חובות ארנונה

הפוסט "משפחתון פרח": המסכה הוסרה – עובדות בחקירה, שני רגינסקי חוטפת פסק דין כואב הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט סיוט במשפחתון 'פרח': מעצר, יחס מפחיד לילדים והורים זועמים הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרשה מטרידה נחשפת בימים אלה בבית משפט השלום בבת ים, המעלה שאלות נוקבות על התנהלותו של כתב כאן 11, דניאל אלעזר, ועל מעורבות אפשרית של תאגיד השידור במימון הגנתו המשפטית בתביעות פרטיות.

במרכז הפרשה עומדות שתי תביעות חמורות: האחת, בגין שימוש בצילומים ללא מתן קרדיט ובניגוד לחוק זכויות יוצרים, והשנייה, בגין צילום בעלי דין באולם בית המשפט – התנהלות שכבר הוגדרה כבלתי חוקית בפסק דין קודם.

די בפרסום דבר קיומו של הדיון, ככל שאינו חסוי על פי דין. מה תועלת צומחת מצירוף התצלום לפרסום החדשותי? לא מצאתי לכך כל הצדקה", כך קבעה כבוד השופטת אידית קליימן בלק בפסק דינה מחודש יולי 2022 (תיק 5289-05-22), תוך שמתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו של אלעזר, עובד ציבור אשר נטען כי פעל בניגוד להוראות הדין.

במהלך הדיון אשר התקיים אתמול (27.10.2024), נחשפה תמונת מצב מטרידה. אלעזר, עובד ציבור הניזון מקופת משלם המיסים, אף ביקש להשיב לעורך הדין אהב כהן, אשר חקר אותו במסגרת הדיון. תשובותיו של מר אלעזר היו חסרות כל מהות, עד אשר נאלץ כבוד השופט להתערב ולהזכיר לאלעזר את מעמדו הראוי בין כותלי בית המשפט.

הפרשה מעלה תהיות חמורות כאשר מתברר כי אלעזר מיוצג על ידי משרד עורכי הדין היוקרתי ליבליך־מוזר־גליק ועו"ד מיה כץ. מי משלם את שכר הטרחה? האם כספי ציבור משמשים למימון הגנה משפטית על התנהלות פרטית?

פניות חוזרות לתאגיד השידור בנושא נתקלו בחומה של שתיקה. ניסיונות לברר האם נערך מכרז לבחירת הייצוג המשפטי לא זכו למענה. באופן תמוה, עו"ד כץ הפנתה שאלות על תביעה פרטית למנגנון חופש המידע של כאן 11 – לכתבה בעניין זה (לחץ כאן)

"שימוש בצילום עיתונאי ללא מתן קרדיט וללא קבלת הרשאה מהצלם, שפרנסתו מבוססת על יצירה, מהווה הפרת דין", כך מסר עורך הדין אהב כהן בדיון שהתקיים ביום 27.10.2024, בא כוחם של התובעים דניס צ'רקוב ואולגה ניקולייבה.

בעת שביקשתי, בתוקף תפקידי ככתב "מעקב", לקבל את תגובתו של אלעזר, השיב הלה: "שמן" (כלשונו אליי), "ליצן" – תגובה אשר מעוררת תהיות נוספות באשר להתנהלותו המקצועית של עיתונאי הממלא תפקיד בשירות הציבורי.

אנו, ב"מעקב", פנינו פעמים רבות אל תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' בבקשה לקבל הבהרות בדבר היעדר הליך מכרזי לבחירת הייצוג המשפטי של התאגיד. ביקשנו לברר את היקף ההוצאה הציבורית בגין שירותים משפטיים אלו, שכן מטבע הדברים משרד יוקרתי אינו מעניק את שירותיו ללא תמורה. זאת ועוד, משרד זה מופיע כנציג התאגיד, ומשכך מתקיימת ביניהם התקשרות כלכלית.

הפוסט הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? הופיע לראשונה ב-מעקב.

בשנת 2020, אופיר זכות ודור חג'בי הגישו תביעה בסך למעלה מחצי מיליון שקלים נגד דניס צ'רקוב ומישל טרוני.

לאחר הגשת התביעה, זכות וחג'בי התראיינו לתוכנית בערוץ כאן 11, בראיון שערך העיתונאי דניאל אלעזר. אלעזר, המוכר כ"עיתונאי הסיפורים", הציג כתבה שכותרתה "צעירים שנפגעו", ההצגת המקרה כתופעה רחבה יותר משהייתה במציאות.

צילום: כאן 11 אופיר זכות ודור חג'בי ( 29 ביוני 2021ׂׂ), תוכן ע"פ סעיף 27א'

בכתבה נטען כי "המון צעירים נפגעו מהתנהלות של מישל טרוני ודניס צ'רקוב", אולם התברר כי מדובר למעשה בשני אנשים בלבד – זכות וחג'בי עצמם. היה נכון יותר לכתוב "2 צעירים בלבד אשר לא רצו לקבל החזר כספי והחליטו להתעשר על חשבון צ'רקוב וטרוני".

מה שעורר תהיות נוספות היה הדיוק הרב בציטוטים שהביא אלעזר מתלונה שהוגשה במשטרה. הדבר עורר חשד כי ייתכן שאלעזר היה מעורב בהגשת התלונה או שיש לו קשר למגיש התלונה. זאת, למרות העובדה כי בדרך כלל, כאשר תיק נמצא בחקירה, דוברות המשטרה אינה מוסרת פרטים מפורטים כאלה לעיתונאים.

ולמעשה, נפתחו שני תיקי חקירה, ולאחר החקירה התיקים נסגרו. רשויות אכיפת החוק לא מצאו לנכון להגיש כתב אישום, וכמו כן לא נתגלתה כל עבירה פלילית. ראוי לציין כי מטרת החקירה הייתה לבחון באופן יסודי ומעמיק את הטענות שהועלו בתלונה.

נדגיש שוב: ערכה משטרת ישראל בדיקה יסודית ומקיפה, אשר לוותה בהליך משפטי ארוך-טווח. לבסוף התחוור כי המציאות שונה תכלית שינוי מן התיאור שהובא בכלי התקשורת.

אופיר זכות ודור חג'בי, אשר העניקו ריאיון לערוץ התקשורת הממלכתי "כאן 11", ככל הנראה זיהו הזדמנות להפיק תועלת כספית בסכום המוערך בכחצי מיליון שקלים חדשים. לפיכך, בשנת 2020 לספירה, נקטו בהליכים משפטיים והגישו תביעה כנגד טרוני וצ'רקוב.

במשך תקופה העולה על שלוש שנים התנהל ההליך המשפטי, ולבסוף הגיע לקיצו בהחלטה מפתיעה: התביעה אשר הוגשה כנגד מישל טרוני ודניס צ'רקוב נדחתה על כל חלקיה.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט שופך אור חדש על הפרשה. השופט רז נבון דחה את התביעה שהוגשה על ידי אופיר זכות ודור חג'בי נגד צ'רקוב וטרוני, וקבע כי לא הוכחה כל תרמית מצדם.

כבוד השופט רז נבון, שדן בתיק, קבע בפסק דינו כי אין בסיס לטענות התובעים. הוא ציין: "תוצאת הדברים הינה אם כן, כי התובעים הודיעו על רצונם להעביר תשלום עבור 'הפעלת' 'המשפכים השיווקיים', אך נמנעו מלהעביר את התשלום שהיו מחויבים לו כתנאי לאותה הפעלה". השופט הדגיש כי "בהיעדר תשלום, לא מתקיים התנאי החוזי בדבר השתתפות ברווחים".

יתרה מזאת, השופט נבון התייחס לטענת התרמית שהועלתה על ידי התובעים (אופיר זכות ודור חג'בי) וקבע כי "תרמית כאמור לא הוכחה". קביעה זו מטילה צל כבד על אמינות התחקיר המקורי ועל האופן שבו הוצגו הדברים בתקשורת.

בפסק הדין נכתב: "תביעה כנגד אריאל, מישל ודניס נדחית בזאת". השופט נבון הדגיש כי התובעים לא עמדו בתנאים החוזיים שנקבעו בינם לבין הנתבעים, ולכן אין בסיס לטענותיהם. "בהיעדר תשלום, לא מתקיים התנאי החוזי בדבר השתתפות ברווחים", קבע השופט.

פסק דין חדש מאתגר את הנרטיב בכתבה על דניס צ'רקוב ומישל טרוני

בעקבות פסק דין שניתן לאחרונה, עולות שאלות משמעותיות לגבי הדיוק והאובייקטיביות של כתבה ששודרה בכאן 11 תחת הכותרת "הצד האפל של דניס ומישל: מיליונים שנעלמו וצעירים שאיבדו את כספם".

עורך הדין אהב כהן, המייצג את דניס צ'רקוב ומישל טרוני, פנה לעורכת הדין של כאן 11 בדרישה לשנות את כותרת הכתבה ולתקן מספר טענות מרכזיות שהועלו בה.

פסק הדין, שניתן בעניינם של אופיר זכות ודור חג'בי – שני הלקוחות היחידים שרואיינו בכתבה המקורית – מציג תמונה שונה מזו שהוצגה בתחקיר. לפי עו"ד כהן, הממצאים העיקריים בפסק הדין כוללים:

1. דחייה מוחלטת של תביעתו של דור חג'בי.
2. דחיית כל התביעות האישיות נגד דניס צ'רקוב ומישל טרוני.
3. קביעה כי לא הופעל לחץ על אופיר להתקשר עם החברה.

עו"ד כהן טוען כי פסק הדין מערער את הבסיס לכותרת הכתבה ולטענות המרכזיות שהועלו בה. הוא מדגיש כי אין למעשה "צעירים שאיבדו את כספם" ביחס לדניס ומישל, וכי התביעה נגדם נדחתה לחלוטין.

לאור זאת, עו"ד כהן דורש שינוי מיידי של כותרת הכתבה בכל הפלטפורמות עד ל-8 באוגוסט 2024. הוא מזהיר כי אם הדבר לא ייעשה, מרשיו ישקלו להגיש תלונה למועצת העיתונות ותביעה נוספת בנושא.

עו"ד כהן מדגיש גם כי בית המשפט קבע ש"תרמית לא הוכחה", לא ביחס לחברת אמוזה ובוודאי לא ביחס לדניס ומישל באופן אישי.

מקרה זה מעלה שאלות חשובות לגבי אחריות עיתונאית, דיוק בדיווח, והשפעת כותרות סנסציוניות על שמם הטוב של אנשים. הוא מדגיש את החשיבות של מעקב אחר התפתחויות משפטיות ועדכון דיווחים בהתאם.

בתקופה אחרונה נרשמה ירידה משמעותית ברייטינג של כאן 11.  הנתונים האחרונים מציבים את הערוץ הציבורי במקום האחרון מבין כל ערוצי הטלוויזיה המסחריים, למרות תקציב שנתי של כמיליארד שקלים מכספי הציבור.

ייתכן הירידה בצפייה נובעת מאובדן אמון הציבור בתכני הערוץ. כאשר התחקירים אינם מבוססים דיים או נתפסים כמגמתיים, הצופים מאבדים עניין.

תחקירים מעמיקים ומבוססים הם חיוניים לדמוקרטיה. אך כאשר האמינות נפגעת, הנזק הוא לכל הצדדים – לערוץ, לצופים ולחברה בכללותה.

פניות לדוברות כאן 11 ולעורכת הדין של התאגיד, מאיה כץ, לא נענו עד לפרסום הכתבה.

צילום: מישל טרוני ודניס צ'רקוב, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט תחקיר כאן 11 מתגלה כמפוקפק: תביעת כחצי מיליון שקל נגד טרוני וצ'רקוב נדחתה   הופיע לראשונה ב-מעקב.

תיעוד דרמטי: ביהמ"ש קיבל את תביעתם של דניס צ'רקוב ומישל טרוני נגד דניאל אלעזר ותאגיד השידור כאן 11 (תביעה על סך של 1,5 מיליון ש"ח).

דים אמור || 21.07.2023

בתאריך 20.07.2023 בבית המשפט המחוזי התקיים דיון בין הצדדים (דניס צ'רקוב ומישל טרוני נגד דניאל אלעזר ותאגיד השידור כאן 11, מס' תיק 17184-02-22).

במהלך הדיון אלעזר ניסה להתפרץ לדברי השופט ועו"ד מטעמו ניסתה להרגיע את עיתונאי כאן 11 (כנראה אלעזר חושב שבית המשפט זה שוק או הפגנה בכיכר "הדמוקרטיה"), הגיע שלב שעו"ד אהב כהן אשר מייצג את צ'רקוב וטרוני ביקש מאלעזר לא להתפרץ ולכבד את בית המשפט (הדיון הוקלט ע"י בית המשפט).

התביעה הוגשה בסך של 2.6 מיליון ש"ח, במהלך הדיון כב' השופט גלעד הס המליץ לתובעים לשנות את סכום התביעה (ציין השופט שזאת המלצה בלבד ולא החלטה חד משמעית), לאחר התייעצות עם עו"ד דניס צ'רקוב ומישל טרוני שינו את סכום התביעה ל 1.5 מיליון ש"ח.

השופט גלעד הס קיבל את התביעה ונתן החלטה: המזכירות של בית המשפט תשנה את סכום התביעה ל 1.5 מלעון ש"ח, התביעה תעבור לבית משפט השלום לפי הסמכות, הסביר וציין השופט, שסכום התביעה בסך של 1,5 מיליון ש"ח היא בסמכות של בית משפט השלום ולא של המחוזי.

דניאל אלעזר שוב בבעיה רצינית, שוב מוצא את עצמו בבית המשפט, כמו כן שוב יקבל ייצוג משפטי ע"ח הציבור והמדינה, כלומר מתוך כספי הציבור! דיי מעניין כמה עולה לציבור מר דניאל אלעזר?

(למעשה, ייצוג משפטי תעלה לציבור עשרות אלפי שקלים, נכון להזכיר שבדיון הקודם תאגיד כאן 11 שילם הוצאות בסך של 7,500 ש"ח – קרא עוד (די בכך עצוב שכספי הציבור "נזרקים לפח", עצוב של"תאגיד כאן 11" לא כל כך אכפת שכספי הציבור "נזרקים לפח")).

יחד עם זאת ברשת פיזרו שמוע "פייק ניוז" שבית המשפט דחה (*) את התביעה, הידיעה הזאת רחוקה מהמציאות, שקרית לחלוטין ומטע את הציבור!

(*) דחיית  התביעה – כאשר בית המשפט דוחה את התביעה, לא ניתן לתבוע באותה העילה והתיק נסגר לנצח.

נכון להיום (21.07.2023) התיק פתוח וטרם נקבע הדיון.

ניתן להיכנס ל"נט המשפט" ולוודא את סטטוס התיק בבית המשפט- לחן כאן.

• למשל, כך פרסם עיתונאי מר דניאל עמרם:

"הדרמה עם מישל ודניס והכתב של כאן 11 עדכון: היום בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעת דיבה של מישל ודניס נגד הכתב וכאן 11 בסך 2.6 מליון שקלים. הכתב דניאל אלעזר צילם אותם ביציאה מהאולם, ובסוף הסרטון היה שם כמעט מכות. באיזה צד אתם מישל ודניס או הכתב? דניאל עמרם".

לאור האמת בין הנוכחים בדיון לא ראינו את מר עמרם, לא ברור מאיפה יש לו את המידע על הדחיה. חשוב לציין: דניאל עמרם אינו מחזיק החלטות בית המשפט, פרוטוקול, תיעוד מצולם או פסק הדין! ייתכן שגם כן את דניאל עמרם הטעו ומסרו לו ידעה שקרית.

לאחר הדיון כאשר כב' השופט גלעד הס דיבר עם מישל טרוני על אימוץ כלבים, דניאל אלעזר חיכה למישל טרוני ודניס צ'רקוב מחוץ לאולם בית המשפט. אלעזר ניסה ליצור פרובוקציה ו"לדחוף" את המצלמה לתוך הפנים של מישל ודניס, ועל כן ב"קרב הפלאפונים" כתב הרייטינג הפסיד, הפלאפון של דניס ניצח, נוקאאוט לצפייה:

הפעם דניאל אלעזר למד לקח ולפחות לא צילם את התובעים באולם של בית המשפט, יש לומר שבעבר כתב כאן 11 צילם בני אדם בתוך האולם של בית המשפט והשופטת אידית קליימן בלק (מס' תיק 5289-05-22) לא שתקה וציינה בפסק הדין שאלעזר עבר על החוק, ציטוט מתוך פסק הדין:

"זאת ועוד, ספק בעיני אם יש בהעלאת תמונה של בעל דין יריב באולם בית המשפט "טעם חדשותי" בשם זכות הציבור לדעת. די באם תפורסם הידיעה על עצם קיום הדיון ככל שאינו חסוי. מה מוסיפה העלאת התמונה לידיעה החדשותית?! תמהני. יתרה מזאת, סבורתני כי התנהלות זו שמטרתה העלאת פוסטים ברשתות החברתיות איש כנגד רעהו בצירוף תמונה בית משפט לתביעות קטנות בבת ים ת"ק 22-05-5289".

בתאריך ה- 25.07.2022 בית המשפט קבע שדניאל אלעזר עבר על חוק לפי סעיף 70 ב' לחוק בתי המשפט: (ו) העובר על הוראה מהוראות סעיף זה למעט סעיף קטן (ג), דינו – מאסר ששה חדשים.

בתאריך ה-20.07.2023 בבית המשפט אלעזר טען שבמדינת ישראל אין משטרה חזקה, בעבר דניאל אלעזר נחקר במשטרה על שיבוש החקירה, כמו כן הוגשו נגדו מס' תלונות במשטרה, אולי הטענות כלפי המשטרה נובעת מתוך הניסיון האישי.

תיעוד ואמירות של אלעזר עובד המדינה (בית המשפט המחוזי, ת"א):

עוד מקרה אכזרי שבו מעורב דניאל אלעזר (כתב כאן 11): ב-2021 דניאל אלעזר תיעד "לינץ'" בבת ים, בשידור חיי הכריז שמדובר ב-"לינץ'", עיתונאי זומן לבית המשפט ועל כן נחקר ע"י עו"ד אשר מייצגים את הבחורים הצעירים (קרא תחקיר – לחץ כאן).

דאז בעת האירוע דניאל אלעזר תיאר את המקרה בתור ה"לינץ'", נכון להיום יש שאלות רבות האם באמת היה "לינץ'" או שמדובר אך ורק על הדמיון של כתב הרייטינג מר דניאל אלעזר?

כאשר ובמידה בית המשפט יחליט שתיעודו היה שגוי או מטעה רק אז נבין איזה מן נזק כתב כאן 11 עשה לבני אדם. נכון להיום נעשה כאב בלתי הפיך, החיים של בחורים צעירים נהרסו. פסק דין טרם התקבל, הצעירים במעצב.

דיי בכך עצוב שדניאל אלעזר היה יכול למנוע את הלינץ', לפחות כך הוא מסר:

צילום: "כסית, הבית של הביצה"- צפייה בכל הסרטון – לחץ כאן.

דניאל אלעזר כתב חדשות, כאן 11 – האייטם והרייטינג יותר חשובים מחיי אדם, תחקיר – לחץ כאן

הפוסט ביהמ"ש קיבל את תביעתם של דניס צ'רקוב ומישל טרוני נגד דניאל אלעזר ותאגיד השידור כאן 11. דניאל אלעזר זאת "ההתחלה של הסוף"? הופיע לראשונה ב-מעקב.

גלריית תמונות של דים אמור, תל אביב 2022 ( ישראל ).

תמונות: תל אביב ישראל, סוג הצילום: רחוב.

צילום: דים אמור

זכויות שמרות למר דים אמור Ⓒ דים אמור

שימוש בתמונות אך ורק באישור: ‫info.dimamor@gmail.com‬ ( או פניה דיגיטלית – לחץ כאן )

התמונות מכילות קוד אישי לזיהוי וחיפוש ( הפרת זכויות יוצרים ).

זכויות שמרות למר דים אמור Ⓒ דים אמור

הפוסט גלריית תמונות של דים אמור, תל אביב 17.08.2022 Ⓒ דים אמור הופיע לראשונה ב-מעקב.