"אם אתה לא יודע עברית, מבחינתי אתה לא ציוני": התבטאויותיה של המזכירה הראשית בבית המשפט בנוף הגליל מעוררות, לכאורה, שאלות ציבוריות קשות ועלולות להיתפס כפוגעניות ואף כגזעניות בעיני עולים רבים. כיצד אמורה להרגיש אוכלוסיית העולים כאשר אמירות מסוג זה מיוחסות לעובדת ציבור?

הפעם מדובר בעובדת ציבור בכירה מאוד המשמיעה אמירות ודעות גזעניות לכאורה: המזכירה הראשית של בית המשפט (נוף הגליל).

האירוע התרחש בעת שהגעתי, ככתב מערכת "מעקב", למשרדי בית המשפט בנוף הגליל, במטרה לקבל הבהרה רשמית באשר לנהלים החלים במערכת בתי המשפט. ביקשתי לברר האם רשאית השופטת מנאל חליחל-דיאב לנהל דיון משפטי בהיעדר תובע משטרתי, וכן האם ניתן לקיים את הדיון כולו בשפה הערבית, כאשר הנאשם ובא כוחו דוברי השפה הערבית.

במועד הדיון התובע המשטרתי, שחר אשכנזי, לא נכח באולם בית המשפט, והדיון התנהל בהיעדרו.

בהחלטתה הרשמית ציינה השופטת כי ההחלטה ניתנה "בנוכחות הצדדים", בעוד שלטענת מערכת "מעקב" ובניגוד לתיעוד שבידיה, התובע המשטרתי, שחר אשכנזי, לא נכח באולם בעת ניהול הדיון. בעקבות האירוע צפויה להיות מוגשת תלונה רשמית נגד השופטת. במקביל, הוגשה תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) נגד התובע המשטרתי, שחר אשכנזי. ממח"ש נמסר כי התקבלה פנייה בנושא וכי העניין מצוי בבירור.

בהחלטתה הרשמית ציינה השופטת כי ההחלטה ניתנה "בנוכחות הצדדים". לאחר שביקשתי את רשות בית המשפט לשאול כיצד ניתנה החלטה "בנוכחות הצדדים", שעה שהתובע המשטרתי לא נכח בדיון, חודש הדיון באופן פורמלי בלבד.

שאלתי התייחסה לפער שלטענתי קיים בין נוסח ההחלטה לבין השתלשלות האירועים באולם. השתלשלות האירועים מתועדת במצלמות האבטחה של אולם הדיונים 13 בבית המשפט.

התיעוד (הפרוטוקול) שלפניכם מציג את הראיות המצויות בידי מערכת "מעקב", שלפיהן התובע המשטרתי לא נכח במהלך הדיון, אף שההליך המשפטי התקיים בהיעדרו. התחקיר המלא, העוסק בהתנהלות הסנגור, התובע המשטרתי ובית המשפט, יפורסם בקרוב.

מזכירה ראשית: "דוברי רוסית אינם ציונים?"

הציבור רוחש אמון למערכת המשפט ומסתמך על תקינות ההליכים המתנהלים בה. מטבע הדברים, אין הוא מצפה כי בפרוטוקול שיפוטי יופיעו, לכאורה, פרטים שאינם משקפים את שהתרחש בפועל באולם הדיונים – למשל, את הרישום בפרוטוקול שלפיו ההחלטה ניתנה "בנוכחות הצדדים", כאשר בפועל אחד הצדדים כלל לא נכח באולם.

לאחר הדיון הגעתי למשרדה של המזכירה הראשית בבית משפט השלום בנוף הגליל, וביקשתי לקבל הבהרות באשר לפערים שלטענתי קיימים בין הפרוטוקול לבין השתלשלות האירועים, וכן באשר לניהול הדיון בשפה הערבית בלבד. השופטת השיבה כי הערבית היא שפה רשמית בישראל, וכי היא רשאית לנהל את הדיון בערבית כל עוד הצדדים להליך מבינים אותה, אף שעיתונאים הנוכחים באולם אינם צד להליך. במהלך השיחה החלה המזכירה הראשית להגן על התנהלות השופטת, ובמסגרתה השמיעה אמירות קשות כלפי עולים מרוסיה וממדינות ברית המועצות לשעבר, ובהם גם חיילים ועולים חדשים.

על פי נתוני צה"ל, גם בשנת 2026 התגייסו יותר מ-1,400 עולים חדשים, חלקם מרוסיה, מאוקראינה וממדינות נוספות. רבים מהם רוכשים את השפה העברית במהלך שירותם הצבאי, לאחר שעלו לישראל במטרה להתגייס. מדברי המזכירה הראשית השתמעה העמדה שלפיה מי שאינו שולט בעברית אינו יכול להיחשב ציוני – אמירה המעוררת שאלות ציבוריות נוקבות, במיוחד ביחס לעולים המשרתים בצה"ל ותורמים למדינה.

עם סיום השיחה עזבה המזכירה את המקום. לאחר מכן ביקשתי מן העוזרת, או ממי שנראתה כעמיתתה לעבודה, למסור את שמה. בתגובה נמסר לי: "תחפש באינטרנט". בדיקה שערכתי לאחר מכן במקורות מידע פומביים העלתה כי המזכירה הראשית של בית המשפט היא גב' ליאורה שר.

ציטוטים מתוך הדברים שמסרה המזכירה הראשית:

"אני חושבת שכל מי שעולה לארץ מברית המועצות, רוסיה וכו', צריך לבוא ולא לדבר רוסית. אני חושבת שברחוב, כשהוא פונה אליי, הוא צריך לדבר אליי בעברית. יש לי גם מחשבון".

"אני חושבת שאם עלית למדינת ישראל – אני חושבת שזה צריך להיות מהמניעים הציוניים, ואם אתה לא יודע עברית, מבחינתי אתה לא ציוני. סבבה? זאת הדעה האישית שלי".

פגיעה במגוון הלשוני ובחוק השבות

האמירה לפיה "מי שעולה לארץ… צריך לא לדבר רוסית" מהווה אמירה פוגענית כלפי דוברי השפה ואינה מכבדת את המגוון הלשוני במדינת ישראל. כמו כן, הטענה "אם אתה לא יודע עברית מבחינתי אתה לא ציוני" היא הבעת עמדה חריפה הפוגעת בזהותם ובערכיהם של עולים רבים, תוך התניית זיקתם הלאומית ביכולתם לדבר עברית.

חוק השבות, שנחקק בשנת 1950, קובע בבירור כי כל יהודי, ילדיו ונכדיו זכאים לעלות לישראל ולהקנות לעצמם זכויות עולה ואזרחות. החוק אינו מעמיד שום קריטריון או מדד הבוחן "רמת ציונות" או שליטה בשפה העברית.

במדינה דמוקרטית, מותר לכל אדם לדבר בכל שפה במרחב הציבורי. המקרה החריג שלפנינו אינו מייצג דעות פרטיות בלבד, אלא שמדובר, ככל הנראה, בהתבטאויות בעלות אופי גזעני מצד עובדת ציבור, אשר שכרה משולם מכספי המסים של אותם עולים שעליהם נאמרו הדברים – הציבור שלפי תפיסתה אינו ראוי להיות במדינת ישראל.

יריקה בפרצופה של מדיניות הקליטה

דבריה של המזכירה הראשית עומדים בסתירה מוחלטת למאמצי העיר נוף הגליל, הנלחמת לקלוט עולים חדשים ומעמידה לרשותם שירותים ומוסדות מרכזיים:

• מרכז קליטה "תבור": הוקם לסיוע בלימודי עברית והשתלבות בקהילה.

• אגף קליטה עירוני: מטפל בתעסוקה, אכלוס וגישור מול משרדי הממשלה.

• מרכז תעסוקה "מעוף עולים": ממוקם ברחוב נשיא וייצמן 26 ומסייע בהשתלבות בשוק העבודה.

בתאריך 11.06.2026 השתתפו ראש הממשלה נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שר העלייה והקליטה אופיר סופר וראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט באירוע לכבוד עולים חדשים (מקהילת בני המנשה).

בשנת 2022 בלבד הגיעו לעיר מאות עולים מרוסיה ומאוקראינה. בעוד העיר קולטת עולים רבים, עובדת מדינה המקבלת קהל במקום ציבורי מפגינה כלפיהם גזענות לכאורה.

אין צורך להכביר מילים על כך שבית המשפט הוא מוסד ציבורי מרכזי, שבו מועסקים גם עולים חדשים. על רקע זה, התבטאויות שלפיהן דוברי רוסית אינם ציונים, או כי כלל לא היו צריכים לעלות לישראל, מעוררות קושי ציבורי משמעותי, במיוחד כאשר הן מיוחסות לבעלת תפקיד בכיר במערכת. אמנם לכל אדם הזכות להחזיק בדעותיו האישיות, אולם כאשר אמירות מסוג זה נאמרות לכאורה בידי עובדת ציבור, הן עלולות להותיר תחושת פגיעה עמוקה ואף לגרום לטראומה בקרב עולים חדשים, אשר בחרו לקשור את גורלם במדינת ישראל.

אין להתעלם גם מההשלכות הרחבות שעלולות להיות להתבטאויות מסוג זה. עולים חדשים רבים מתמודדים ממילא עם קשיי קליטה ולעיתים אף עם תחושת ניכור וחוסר שייכות. כאשר הם נחשפים לאמירות הנתפסות כמזלזלות בזהותם או במקומם בחברה הישראלית, תחושות אלה עלולות להתעצם.

בנוף הגליל אף אירעה בעבר טרגדיה קשה, כאשר ילד עולה חדש שם קץ לחייו, ובפרסומים על המקרה נטען כי קודם לכן התמודד עם התבטאויות גזעניות בבית הספר. מקרים מסוג זה ממחישים עד כמה למילים ולאווירה הציבורית עלולה להיות השפעה עמוקה על עולים חדשים ועל בני משפחותיהם.

הניסיון האישי והזיכרון הלאומי

הפוסט בכירה בבית המשפט מסרה – עולים מרוסיה וכו' אינם ציונים כי מדברים רוסית הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב" חושפת: דרמת כינוס הנכסים. בעוד כונסי הנכסים, עורכי הדין ישראל שפלר ואסף שמרת, פועלים למימוש הדירה במסגרת ההליך המשפטי, אמה של חיילת בשירות חובה נאבקת על קורת הגג שלה. ברקע ניצבים גם צווים נגד ארגון הסיוע לחייבים "מגן רפאל", תחקירים קודמים ודיון משפטי שבמהלכו נמנעה כניסת עיתונאים, אף שהדיון הוגדר כפתוח לציבור.

למעשה, טרגדיה אנושית ומשפטית קשה מתחוללת בימים אלה בין כותלי בתי המשפט בתל אביב. במוקד הפרשה ניצבים הליכי כינוס הנכסים, אשר על פי הנטען דוחקים אם לחיילת בשירות חובה אל סף אובדן ביתה.

הפרשה מקבלת ממד נוסף בעקבות ההליך המשפטי שמנהלים כונסי הנכסים נגד ארגון "מגן רפאל – סיוע לחייבים". בתוך כך, החלטת בית המשפט להורות על סגירת דלתות האולם בפני סיקור עיתונאי, חרף העובדה שהדיון הוגדר כפתוח לציבור, מעוררת תהיות באשר לאיזון שבין ניהולו התקין של ההליך המשפטי לבין עקרון פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות.

"משלמת משכנתא ורוצים להוציא אותי": עדותה של נטלי ביניאשוילי

גב' נטלי ביניאשוילי, אם לשניים בגילאי 19 ו-21, שאחת מהם משרתת כחיילת בצבא הגנה לישראל, מוצאת את עצמה מזה כחצי שנה במאבק קיומי מול מערכת עצומה של הליכים משפטיים.

בראיון שנערך עמה ביום 23 ביוני 2026, כשהיא נאבקת בדמעותיה בסמוך לאולם המשפט, תיארה ביניאשוילי את המציאות הקשה אליה נקלעה:

"הם רוצים להוציא אותי מהבית. בנק דיסקונט מנסים להוציא אותי מהבית. אני לא חייבת להם כלום ומשלמת להם משכנתא, הכל שולם, אבל הם פשוט באו ורוצים להוציא אותי מהבית. הטרטור נמשך כשנה וחצי, שנה וחצי אני בהליכים משפטיים איתם".

גב' ביניאשוילי, המיוצגת על ידי עו"ד ברק כהן, טוענת כי היא חוששת שההליכים המתנהלים נגדה עלולים להותירה ללא קורת גג, ובכך להפוך אותה, לדבריה, לאם לחיילת ולדיירת רחוב.

על רקע הפרשה התארגנו גם פעולות מחאה של ארגון "מגן רפאל – סיוע לחייבים", הפועל למען קידום זכויותיהם של חייבים בהליכי הוצאה לפועל, חדלות פירעון וכינוס נכסים.

תהיות באולם המשפט: סירוב כניסת העיתונאים

נדבך מרכזי ומעורר מחלוקת בפרשה התרחש במהלך הדיון בעניינה של ביניאשוילי. על אף שלפי נתוני מערכת "נט המשפט" נקבע כי הדיון פתוח לציבור הרחב, כב' השופטת מיטל צפרוני מנעה באופן חד משמעי את כניסתם של עיתונאי מערכת "מעקב" לאולם.

למרות שהוצגו לפני השופטת תעודות עיתונאי רשמיות, סירבה כב' השופטת צפרוני להתחיל בדיון כל עוד נוכחים באולם נציגי התקשורת, והתנתה את קיומו ביציאתם. התנהלות זו מעלה תהיות קשות בנוגע לעקרון פומביות הדיון, ומהי הסיבה שבגינה בחר בית המשפט למנוע את סיקור התיק, תוך הגבלת זכות הציבור לדעת.

בא-כוחה של גב' ביניאשוילי, עו"ד ברק כהן, התייחס לאירוע בשיחה עם "מעקב". לדבריו, הוא תומך באופן עקרוני בקיומם של דיונים פומביים. עם זאת, הבהיר כי אין מדובר בתופעה חריגה, וכי במקרים מסוימים דיון שנפתח לציבור מסתיים בהחלטת בית המשפט לפנות את האולם ולהותיר בו את עורכי הדין בלבד, מתוך תפיסה כי כך ניתן לנהל את הדיון באופן ענייני ויעיל יותר.

עוד ציין עו"ד כהן כי אינו יודע מה היו הנסיבות שהובילו את השופטת לקבל החלטה זו במקרה הספציפי, אך אישר כי מדובר במהלך המתרחש מעת לעת בבתי המשפט.

החזית המשפטית השנייה: צו הרחקה מול "מגן רפאל"

המאבק סביב תיק הכינוס אינו נעצר בדירתה של ביניאשוילי. ארגון "מגן רפאל סיוע לחייבים", אשר התייצב לצדה של האם והפגין למען זכויות חייבים, מצא את עצמו במהרה בלבו של הליך משפטי מקביל שהובילו כונסי הנכסים.

ביום 23 ביולי 2026 נתן בית משפט השלום בתל אביב יפו, מפי השופט דניאל הורוביץ, החלטה במסגרת בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. הבקשה הוגשה על ידי עורכי הדין ישראל שפלר ודורית פיכטמן רובין, באמצעות באת כוחם, עו"ד שולי זסלבסקי, נגד מייסד ומנהל ארגון "מגן רפאל", אשר יוצג בהליך בידי עו"ד ברק כהן.

בסיום הדיון הורה בית המשפט על מתן צו הרחקה נגד מייסד הארגון. לטענת הארגון ותומכיו, מדובר בהחלטה בלתי צודקת, שלה השלכות משמעותיות על פעילותו הציבורית של מייסד הארגון.

טענות כונסי הנכסים:

• עו"ד שפלר ועו"ד פיכטמן רובין טענו כי מנהל הארגון מנהל נגדם מסע הכפשות ממושך.

• המסע כלל, לפי הטענה, פרסומים יומיומיים ברשתות החברתיות, חלוקת עלונים והצבת שלטים בסמוך לבית מגוריו של שפלר, למשרדו ובאזור היכל המשפט בתל אביב.

• נטען כי ביום 23 ביוני 2026 הגיע מנהל הארגון לבית המשפט עם שלטים שכללו את תמונות המבקשים ובנו של שפלר, לצד כיתובים מכפישים, באופן שמנע מהם להשתתף כראוי בדיון.

• הבקשה פירטה טענות לצילומים, קללות, והטחת האשמות כגון "סופכם קרב" וכי יגיעו לכלא, במטרה להפעיל לחץ במסגרת הליכי הכינוס.

• כמו כן צוין כי בשנת 2025 הורשע המשיב במסגרת הסדר טיעון בעבירות של איומים, הפרת הוראה חוקית ופגיעה בפרטיות בגין מעשים דומים, וכי ביוני 2026 אף הורחק בצו משטרתי.

טענות ההגנה של מנהל הארגון:

• מנגד, טען מייסד "מגן רפאל" כי מדובר בביקורת לגיטימית על אופן פעילותם של כונסי הנכסים ומימוש זכות היסוד לחופש הביטוי במרחב הציבורי.

• נטען כי לא בוצעה הטרדה מאיימת ולא הושמעו איומים.

• המשיב טען כי ככל שהמבקשים סבורים שנפגע שמם הטוב, היה עליהם לנקוט בהליך של תביעת לשון הרע ולא בבקשה למניעת הטרדה מאיימת.

הכרעת בית המשפט והסתירה המשפטית: השופט דניאל הורוביץ קבע כי אין מחלוקת על עצם המעשים (חלוקת פליירים ושימוש בכינויים כגון "נוכלים", "רמאים", "עבריין" ו"גנב"). בית המשפט פסק כי התנהלות זו חורגת מגבולות חופש הביטוי ומהווה הטרדה מאיימת.

בית המשפט הוציא צו למשך שישה חודשים האוסר על מנהל הארגון להטריד, לאיים, לבלוש, לתלות שלטים, לחלק פליירים העוסקים במבקשים, לפרסם ביטויים מעליבים שאינם מתארים מעשים בפועל, או להתקרב למרחק של פחות מ-50 מטרים ממגוריהם, לצד חיוב בהוצאות משפט בסך 4,000 שקלים.

עם זאת, בעקבות ההחלטה התגלה אבסורד משפטי: מחד קבע בית המשפט כי מותר למייסד הארגון למתוח ביקורת עניינית על כונסי הנכסים כל עוד אינו משתמש בביטויים מעליבים; ומאידך אסר באופן גורף תליית שלטים וחלוקת פליירים. בעקבות זאת, הגיש עו"ד ברק כהן בקשת הבהרה לבית המשפט, שמטרתה לחדד כי הצו חל אך ורק על פרסומים פוגעניים ומעליבים, ולא על עצם הזכות למתוח ביקורת עובדתית ועניינית.

ברקע: תחקיר "מעקב" על מנגנון הכינוסים

ההתפתחויות הדרמטיות בתיק זה מצטרפות לתחקיר מקיף שפרסמה מערכת "מעקב" ביום 31 במאי 2026, תחת הכותרת: "משטר האימה בשוק הכינוסים: חשיפת טענות הניצול נגד עו"ד ישראל שפלר ו-BTB".

התחקיר הביא שורה של עדויות מצד חייבים, פעילים חברתיים ועורכי דין, אשר טענו להתנהלות הדורסנית לכאורה של גורמים בתחום חדלות הפירעון וכינוס הנכסים – בהם עו"ד ישראל שפלר, משרדו, חברת BTB ומנכ"לה שלומי תורג'מן. במסגרת הסיקור הובאו עדויות של אזרחים שאיבדו את בתיהם, לצד סקירת ביקורת שיפוטית שנמתחה בעבר בהליכים שונים שבהם היה מעורב עו"ד שפלר, כדוגמת פרשת "גן אורנים" ופרויקט הנדל"ן "ישראל ב"ק" בתל אביב.

לצד הטענות הקשות, הובהר בתחקיר כי כונסי נכסים ונאמנים פועלים מכוח מינוי והחלטות של בתי המשפט ובהתאם להוראות החוק, ותפקידם המוגדר הוא לנהל ולממש נכסים לצורך פירעון חובות לכלל הנושים.

המאבק נמשך

בעוד הליכים משפטיים אלו נמשכים, נטלי ביניאשוילי ובתה החיילת המשרתת את המדינה מוצאות את עצמן בחרדה יויומית מתמדת מפני פינוי כפוי והשלכתן לרחוב.

טרם פרסום כתבה זו, וכפי שנעשה גם במסגרת תחקיר מערכת "מעקב" שפורסם בחודש מאי 2026, פנתה המערכת לקבלת תגובתם של כונסי הנכסים, בנק דיסקונט ויתר הגורמים הרלוונטיים.

עד למועד פרסום כתבה זו לא התקבלו תגובות מטעמם. ככל שתתקבלנה תגובות בהמשך, הן תפורסמנה במלואן ובלא שינוי.

נ.ב 

רותם סלע, המכהנת כפרזנטורית המובילה של בנק דיסקונט תחת הטיעון השיווקי "בדיסקונט מקבלים יותר" (כנראה שיותר זורקים בני אדם לרחוב ומייסדים חסרי בית חדשים).

אלא שמאחורי הסיסמאות המלוטשות עולה טענה קשה: במקום להפגין רגישות מינימלית כלפי אם לחיילת, בחרו בבנק לנקוט נגדה בהליכים משפטיים ותקיפים, אשר גורמים לה למצוקה נפשית ולחרדה עמוקה ומתמשכת.

הניגוד החריף בין המסר הפרסומי לבין המציאות בשטח מעורר תהיות נוקבות. בעוד המבקרים טוענים כי התנהלות זו משקפת אטימות מנותקת כלפי אדם השרוי במצוקה קיומית וחשוף לסכנת אובדן ביתו, מופנית כעת אלומת האור אל חזית הקמפיין.

השאלה הציבורית המהדהדת היא האם תבחר רותם סלע, המרוויחה מהיותה סמל האחריות החברתית של הבנק, להתערב בסוגיה ולנסות להושיט יד, או שמא תבחר להימנע מתגובה ולהסתתר תחת הטיעון הרשמי כי מדובר בהחלטות שרשאיות לקבל אך ורק דרגי ההנהלה.

ראוי לציין כי על פי הפרסומים, רותם סלע מרוויחה סכומי עתק עבור הובלת הקמפיינים של בנק דיסקונט, סכומים המסתכמים במאות אלפי שקלים לכל פרסומת. בשעה שמשפחות רבות נאנקות תחת נטל החובות וכורעות תחת איום ההוצאה לפועל, ראוי לזכור כי תקציבו של קמפיין בודד כזה יכול היה לחלץ עשרות משפחות מאבדון כלכלי ולהוות גילוי ראשון במעלה של אחריות חברתית אמיתית.

צילום ראשי: מערכת "מעקב", בשילוב סוכן AI של מערכת "מעקב"

הפוסט בנק דיסקונט משליך לרחוב אם לחיילת משרתת הופיע לראשונה ב-מעקב.

היכל המשפט רעד היום (ג') תחת סדרת אירועים דרמטית, שהגיעה לשיאה בהחלטה משפטית מהדהדת: בית משפט השלום דחה על הסף את בקשתה של הדס קליין למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הבלוגר ויקטור שריקי. הכרעת הדין, שהתקבלה בתום דיון ממושך ומתוח, מסמנת תבוסה משפטית מובהקת לקליין ומשמשת תזכורת נוקבת לגבולות השימוש בהליכים משפטיים ככלי לחץ.

מערכת "מעקב" תיעדה את רצף האירועים לאורך היום, החושף תמונה עגומה של ניסיון להשתמש במערכת בתי המשפט, אל מול התנהלות אכיפה שנויה במחלוקת במסדרונות היכל הצדק.

יומן אירועים: מהמתח באולם ועד הפיצוץ בחוץ

11:50 – התכנסות ועימותים ראשונים היום נפתח באווירה טעונה. תומכיה של הדס קליין הגיעו בהמוניהם לבית המשפט כדי להביע תמיכה בעדה, נוכחות בולטת שהגבירה את רף החיכוך במקום. עם הגעתם, דווח על עימותים וטענות קשות מצד הנוכחים על התנהלות כוחנית של השוטרים בשטח, שכללה, על פי העדויות, הפעלת אלימות משטרתית חריגה – תופעה שתוארה על ידי הנוכחים כשיטתית ומתמשכת.

לצפייה, לחצו כאן

12:16 – ההמתנה באולם דקות לפני פתיחת הדיון, ניתן היה לראות באולם את עורכי הדין חיה מלול וגונן בן יצחק, מלווים בויקטור שריקי, ממתינים להגעתו של השופט טל חבקין. מרדכי דוד, אחד מהמעורבים בבקשה, טרם התייצב בשלב זה.

לצפייה, לחצו כאן

12:48 – כניסתה של קליין הדס קליין נכנסה לאולם הדיונים, מלווה בתומכיה, לקראת ההכרעה הגורלית בעניינה.

לצפייה, לחצו כאן

13:05 – דיון תחת ביקורת במהלך הדיון, עלו טענות קשות מצד הנוכחים על התנהלותו של השופט טל חבקין. נטען כי השופט, הידוע בסגנונו התקיף, ניהל דיון שהוצג כחד-צדדי באופן מובהק. לפי הנטען, בעוד קליין ובאי כוחה זכו להקשבה מלאה ולבמה רחבה להשמעת טענותיהם, הצד השני כמעט ולא קיבל הזדמנות להשמיע את קולו. בנוסף, נרשמו הערות של השופט כלפי עורכי הדין, אשר נתפסו בעיני רבים באולם כמשפילות ומביכות.

לצפייה, לחצו כאן

13:46 – ההכרעה: הבקשה נדחתה הדרמה הגיעה לסיומה עם הכרעת השופט: בקשתה של הדס קליין לצו הרחקה נגד ויקטור שריקי נדחתה. שריקי יצא מאולם הדיונים כשידו על העליונה. עו"ד חיה מלול סיכמה את האירוע בנימה חריפה: "זהו שיעור להדס קליין לא לנצל את במת בית המשפט. ככה לומדים לא להגיש בקשות סרק".

לצפייה, לחצו כאן

14:14 – סיום ההליך הדס קליין עזבה את אולם הדיונים לאחר תבוסה משפטית משמעותית. הבקשה למניעת הטרדה מאיימת לא התקבלה, ובכך הסתיים הליך זה בניצחון לויקטור שריקי.

לצפייה, לחצו כאן

אלימות ואפליה

לאורך היום תועדו במתחם בית המשפט אירועים מעוררי תהיות:

• פרובוקציה במדים: בתיעוד חריג נראה שוטר תוקף באלימות פיזית קשה את הבלוגר ויקטור שריקי בפתח בית המשפט. המראה של שריקי נהדף בכוח, בזמן שפעילים פוליטיים אחרים נהנו מחסינות מופגנת, העלה שאלות קשות על התנהלות המשטרה, לצפייה, לחצו כאן.

• "חוקי אליטה" במעלית: באירוע נוסף, הורחק רמי בן יהודה בברוטאליות ממעלית בה שהו הדס קליין ופעילי "אחים לנשק". מאבטח בית המשפט הפעיל כוח פיזי והטיח את בן יהודה החוצה – מעשה שתואר כשימוש אלים ומנוגד לחובת השוויוניות במקום ציבורי, לצפייה, לחצו כאן.

תמונת המצב המשפטית המלאה

חשוב להדגיש כי החלטת השופט חבקין התייחסה ספציפית לבקשה נגד ויקטור שריקי. באשר למעורבים האחרים בתביעה:

1. מרדכי דוד: בעניינו טרם ניתן פסק דין, שכן הצדדים ממתינים להגשת סיכומים מטעם ההגנה.

התייחס הפעיל החברתי מרדכי דוד להליך המשפטי במסגרתו נדונה בקשתה של הדס קליין למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו. לדבריו, "השופט היה קפלניסט, מלא, על מלא", בהתייחסו להתנהלותו של השופט טל חבקין במהלך הדיון

1. מר אלדר: הדיון בעניינו נתקע בשל כשל טכני מהותי – כפי שעלה בפרוטוקול, צו זמני מעולם לא נמסר לו כדין, דבר המעמיד בספק את חוקיות ההליכים נגדו.

היום הזה בבית משפט השלום בתל אביב יירשם לא רק כניצחון משפטי לויקטור שריקי, אלא גם כיום שבו הועלו תהיות קשות על התנהלות מערכות האכיפה בתוך היכלי הצדק – החל מהתנהלות הדיונים באולם ועד לאלימות המופגנת בחוץ.

צילום: הדס קליין, עו"ד גונן בן יצחק וויקטור שריקי – סוכן AI של "מעקב". צילום עו"ד חיה מלול באדיבותה. השימוש בתצלומים נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט בית המשפט דחה את בקשת הדס קליין נגד ויקטור שריקי הופיע לראשונה ב-מעקב.

החל מיום 1 בינואר 2026 נכנס לתוקפו חוק בתי המשפט (תיקון מס’ 106), התשפ"ו-2025, הקובע הסדרה מחמירה של צילום והקלטה בתחומי בתי המשפט בישראל. בהתאם לתיקון, חל איסור על צילום אדם באולמות הדיונים ובשטחי בתי המשפט, הן על ידי הציבור הרחב והן על ידי עיתונאים, אלא בכפוף להגשת בקשה בכתב ולקבלת אישור שיפוטי מפורש מראש.

עד כניסת התיקון לתוקף, ההסדר המשפטי הבחין בין אולם בית המשפט לבין יתר חלקי המבנה. הצילום נאסר באולם הדיונים בנוכחות שופט, למעט מקרים שבהם ניתנה החלטה שיפוטית מראש או כאשר הוגשה בקשה ייעודית לצילום דיון שאושר על ידי בית המשפט. לעומת זאת, בפרוזדורים, בלובי, במעברים, בחניונים ובשטחים ציבוריים אחרים במבנה בית המשפט, לא חל איסור גורף על צילום.

תיקון 106 מחולל שינוי מהותי במצב הקיים. החל מראשית שנת 2026 נאסר צילום בתחומי בתי המשפט גם מחוץ לאולמות הדיונים. עם זאת, ההסדרה אינה מוחלטת, ויש לעמוד על אופן היישום המדויק של ההוראות: התקנות קובעות איסור על צילום ופרסום תמונתו של חשוד באולם בית המשפט טרם הגשת כתב אישום, למעט חריגים מצומצמים וייחודיים. תכלית האיסור היא הגנה על פרטיות החשוד, על זכויותיו ועל טוהר ההליך ההוגן, תוך ניסיון לאזן בין עקרונות אלה לבין חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

ביום 19 בינואר 2026 פנתה מערכת "מעקב" לדוברות בתי המשפט בבקשה להבהרה באשר למצב המשפטי החדש, ובפרט לשאלה האם אכן מדובר בתיקון חוק מחייב ומהו היקף האיסור. בתשובת הדוברות נמסר כי אכן חל איסור צילום בהתאם לתיקון 106 לחוק בתי המשפט.

עוד הובהר כי חל איסור לצלם חשוד באולם בית המשפט או בשטחים הסמוכים לו לפני הגשת כתב אישום, אלא אם התקבל לכך אישור מפורש. אישור זה יכול להינתן רק בהחלטה שיפוטית בכתב, על ידי שופט, או בהסכמת החשוד עצמו. אישור מנהלי או אישור דוברותי אינם מהווים עוד תחליף להחלטה שיפוטית.

החוק חל על כלל הערכאות: בתי משפט שלום, מחוזי ועליון, בתי הדין לעבודה, לשכות ההוצאה לפועל וכן על בתי הדין הדתיים. בכל אלה נאסר צילום באולמות הדיונים ללא אישור שיפוטי, וההסדר החדש מחיל סטנדרט אחיד על כלל מערכת השפיטה.

לצד האיסור הכללי, נקבע מנגנון מסודר לקבלת היתר לצילום דיון.

החל מ-1 בינואר 2026, כל צילום באולם בית המשפט מחייב הגשת בקשה רשמית וקבלת החלטה שיפוטית מראש. ההליך כולל שלושה שלבים ברורים: בשלב הראשון יש למלא את הטופס הרשמי "בקשה לצילום באולם בית המשפט". בשלב השני יש להגיש את הבקשה באמצעות מערכת "נט המשפט" או ישירות במזכירות בית המשפט. בשלב השלישי מתקבלת החלטה שיפוטית, כאשר יודגש כי אישור דוברות בתי המשפט או כל גורם מנהלי אחר אינו מספיק עוד.

החוק כולל חריג מצומצם שלפיו ניתן להתיר צילום ללא בקשה מוקדמת כאשר מדובר בצילום מזדמן, שאינו מתמקד באדם מסוים ואינו פוגע בכבוד האדם. עם זאת, חריג זה אינו חל על צילום חשודים או על צילום בעל אופי ממוקד.

תיקון 106 אושר בדצמבר 2025 בקריאה שלישית בכנסת ה-25. מדובר בהצעת חוק פרטית שמספרה פ/3786/24, אשר נדונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. את ההצעה יזמו חברי הכנסת איתן גינזבורג, אפרת רייטן מרום, מירב בן ארי, שמחה רוטמן ובועז טופורובסקי.

בדברי ההסבר לחוק נקבע כי מטרתו היא להסדיר באופן ברור את סוגיית הצילום והפרסום בבתי המשפט, ובפרט למנוע פגיעה בפרטיותם ובשמם הטוב של חשודים בשלבים מוקדמים של ההליך הפלילי. התיקון מבקש לאזן בין עקרון פומביות הדיון וחופש העיתונות לבין זכותו של אדם להליך הוגן ולשמירה על כבודו.

תחילת החוק נקבעה ל-30 ימים מיום פרסומו ברשומות, והוא נכנס לתוקף במלואו ביום 1 בינואר 2026. בהתאם לכך, כל צילום בתחומי בתי המשפט מחייב היערכות מוקדמת, בקשה מסודרת והכרעה שיפוטית, וההסדר שהיה נהוג בעבר אינו חל עוד.

הערת מערכת מטעם "מעקב" ואזהרה מקצועית:

יש לנהוג משנה זהירות בצילום בקומת המעצרים ובחדרי ההמתנה, בעת הבאת חשודים. לא כל מעצר או דיון בהארכת מעצר מעידים על הגשת כתב אישום; לעיתים מדובר בשלב חקירתי בלבד, שבו המשטרה והפרקליטות טרם גיבשו כתב אישום.

כך גם ביחס לדיונים מקדמיים: במקרים מסוימים מתקיימים דיונים שבמהלכם בלבד מתברר אם יוגש כתב אישום אם לאו. זהירות מיוחדת נדרשת גם בקובלנות פליליות, שכן לעיתים מתקיים תחילה דיון בבקשה לאישור הגשת הקובלנה, בטרם הוגשה בפועל. במצבים אלה האדם הוא בגדר חשוד.

בהקשר זה יש לוודא הקפדה מלאה על תקנה 106, הקובעת איסור על צילום ופרסום תמונתו של חשוד באולם בית המשפט טרם הגשת כתב אישום, למעט חריגים מצומצמים. תכלית האיסור היא הגנה על פרטיות החשוד, על זכויותיו ועל טוהר ההליך ההוגן, תוך איזון עם חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

הפוסט איסור מחמיר על צילום בבתי המשפט הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט בג"ץ: למה בכלל ללכת לבחירות? הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט בושה וחרפה: כתב 'כאן 11' מזלזל במערכת המשפט ומסרב לקיים פסק דין   הופיע לראשונה ב-מעקב.

פסק דין תקדימי ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בתיקים תאד"מ 10152-12-22 ותאד"מ 22816-12-22, המטיל צל כבד על אמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית. בית המשפט קבע כי אין אמת בפרסומים של דניאל אלעזר, כתב ערוץ כאן 11 המתוקצב מכספי ציבור.

פסק דין חסר תקדים ורב-חשיבות

הפסיקה מהווה תקדים משמעותי בנוף התקשורת הישראלית. לראשונה זה שנים רבות, בית משפט קובע באופן חד-משמעי כי פרסומיו של עיתונאי בכלי תקשורת מרכזי עולים כדי לשון הרע, תוך שלילת אמיתות תוכנם. משמעות הדבר חורגת מעבר למקרה הספציפי ומעלה שאלות נוקבות לגבי אחריות עיתונאית ושימוש בכספי ציבור.

מעבר לקביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו של דניאל אלעזר ובכינויים אותם הוא מייחס לאזרחי מדינת ישראל (אשר מכספי המיסים שלהם משולם שכרו), קיימת סוגיה חמורה ומטרידה נוספת. זו הפעם השנייה שבית המשפט קובע כי דניאל אלעזר, בתפקידו ככתב כאן 11, מפר את החוק. כך נכתב בפסק הדין:

"הנתבע (מר דניאל אלעזר) פעל בניגוד להוראת החוק המפורשת וצילם את התובעת באולם בית המשפט".

מדובר בעובד ציבור המועסק בתאגיד השידור הציבורי כאן 11, אשר כנראה אינו מכבד את חוקי המדינה ומזלזל בהם. נראה כי הוא מנסה להציג עצמו כמי שניצב מעל לחוק, בחסות הגיבוי המוסדי, הבמה התקשורתית והיוקרה שמעניק לו תאגיד השידור. הפרות החוק מתבצעות תחת מסווה של ערכים נעלים כגון "חופש הביטוי, דיווח תקשורתי וחופש העיסוק".

הפרדוקס מתחדד לנוכח העובדה כי מר אלעזר, אשר מרבה לדווח בכתבותיו על ליקויים בהתנהלות עובדי ציבור וגורמי אכיפת החוק, מבצע בעצמו מעשים חמורים ומפר את החוק. התנהלות זו זוכה לאזכור נרחב בפסקי הדין, אך נראה כי תאגיד השידור כאן 11 אדיש לכך לחלוטין – התנהלות המעידה על צביעות, אם לא למעלה מכך.

בתום הדיון בתיק תאד"מ 10152-12-22 צ'רקוב נגד אלעזר, ביקשתי לקבל את תגובתו של דניאל אלעזר. במקום תגובה עניינית, בחר להשיב בביטויים משפילים כגון "נוכל", "רמאי", "שמן" וכיוצא באלה.

בניסיונו להשפילני, הטיל מר אלעזר קלון על הוריו אשר העניקו לו חינוך לקוי, פגע במעמד המקצועי של העיתונות, והכתים את שמו הטוב של תאגיד השידור כאן 11. ראוי לציין כי גם אני, בתפקידי כעיתונאי במערכת "מעקב", נמנה על ציבור משלמי המיסים אשר מכספם משולם שכרו של מר אלעזר.

שאלות אתיות מטרידות

במיוחד מטריד הגילוי כי כאן 11, תאגיד השידור הציבורי, בחר לממן את ההליך המשפטי האישי של אלעזר, שנבע מפרסום ברשת X (טוויטר לשעבר). החלטה זו, שנעשתה ללא מכרז, מעלה תהיות קשות לגבי השימוש בכספי משלם המסים.

עורך הדין אהב כהן, שייצג בתיק, הדגיש את חשיבותו התקדימית של פסק הדין: "מדובר באחד המקרים הנדירים בהם בית המשפט מצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל. הקביעה השיפוטית חד-משמעית בשלילת אמיתות הפרסומים היא בעלת משמעות מרחיקת לכת".

בסוגיה זו פרסמנו בעבר תחקיר מקיף אודות מימון ההליכים המשפטיים של העיתונאי דניאל אלעזר על ידי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ככל הנראה ללא הליך מכרזי תקין. כפועל יוצא מכך, אין ביכולתו של הציבור לקבל מידע בדבר העלויות הכרוכות בהליך זה. עורכת הדין מיה כץ אישרה בפנינו בעבר כי משרדה מעניק ייצוג משפטי למר אלעזר במימון כספי ציבור, אך נמנעה מלחשוף את היקף התשלומים.

בכירי תאגיד השידור, ובכללם המבקר הפנימי, מערך הדוברות, המנהל הכללי והיועץ המשפטי, הפנו את פנייתנו לממונה על חופש המידע. ברם, חרף פניותינו החוזרות ונשנות, המחלקה האמונה על יישום חוק חופש המידע נמנעת מלהשיב לבקשותינו.

לצפייה בכתובות הרלוונטיות, אנא לחצו כאן:

• התנהלות כאן 11 מעלה שאלות על שקיפות ואחריות עיתונאית – לחץ כאן

• הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? – לחץ כאן

תגובת ההגנה מתעכבת

נכון לציון כי עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, המעניקה ייצוג משפטי למר אלעזר במימון הקופה הציבורית, נמנעה מלהגיב באופן מיידי לפסק הדין בשל שהותה בחופשה באיטליה. בתגובתה מסרה: "הנני שוהה בחופשה באיטליה, והשיחה כרוכה בעלויות משמעותיות. נשוחח אודות פסק הדין עם שובי ארצה".

מן הפרטים עולה כי כאשר מדובר בהוצאות כספיות אישיות, ניכרת רגישות יתר לעלויות (מן הראוי היה לגלות רגישות דומה גם כלפי השימוש בכספי ציבור).

כאשר הצענו לעורכת הדין כץ לקיים את השיחה באמצעות יישומון הוואטסאפ, השיבה בשלילה.

להאזנה השיחה:

לאחר הדיון שהתקיים לפני כחודש וחצי, ראיתי את עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, אשר הטילה ספק בהשכלתי ותהתה בציניות: "האם נדרשות שתים-עשרה שנות לימוד כדי לשמש כעיתונאי?". מצער לראות כיצד עורכת דין במדינת ישראל מבקשת להשפיל עיתונאי באופן שיטתי.

חשש להגדלת שכר טרחה על חשבון הקופה הציבורית

מן הראוי להעלות סוגיה נוספת הראויה לציון. בתוקף תפקידי כעיתונאי, נכחתי בדיון ההוכחות. בסיום הדיון, עורך הדין אהוד כהן, המייצג את התביעה, הביע נכונות להגיש סיכומים בעל-פה. ואולם, עורכת הדין מיה כץ התנגדה לכך בתוקף רב, והביעה דרישה נחרצת להגיש את הסיכומים בכתב, בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

הדבר מעורר תהיות, שכן משרדה של עורכת הדין כץ כבר קיבל את שכר טרחתו עבור הדיון, בעוד שהגשת סיכומים בכתב מצריכה שעות עבודה נוספות ותגמול נוסף בהתאם (יצוין כי לא ניתן לאמת זאת באופן מוחלט, שכן עורכת הדין כץ נמנעה מלהתייחס לסוגיה).

באם השערתנו נכונה, יש בכך כדי להצביע על דפוס פעולה בעייתי של ניצול כספי ציבור. לו הייתה עורכת הדין משיבה לשאלותינו, או לחלופין, לו היו מחלקת חופש המידע או דוברות הערוץ מספקים את המידע המבוקש, ניתן היה להימנע מהעלאת השערות.

יודגש כי בית המשפט המליץ על הגשת סיכומים בעל-פה, אך חרף המלצה זו, עורכת הדין התעקשה על הגשתם בכתב, וכך אכן נעשה לבסוף.

אמנם יש בסיס לטענה המועלית, ברם, בהיעדר ראיות מוצקות, משקלה מוגבל.

השלכות רחבות

פסק הדין מהווה מכה משמעותית לא רק לאלעזר ולכאן 11, אלא גם למשרד ליבליך-מוזר-גליק, המייצג גורמי תקשורת מרכזיים נוספים כמו YNET וערוץ 13. ההשלכות עשויות להדהד הרבה מעבר למקרה הספציפי ולהשפיע על האופן בו מתנהלת העיתונות בישראל.

במערכת תקשורת בריאה, פסק דין כזה היה עשוי להוביל לבחינה מעמיקה של נהלי העבודה העיתונאיים ואולי אף לסיום קריירה. העובדה שמדובר בעיתונאי המועסק בגוף ציבורי, הממומן מכספי משלמי המסים, מחדדת את חומרת המקרה ומעלה שאלות מהותיות לגבי אחריות ציבורית ואתיקה עיתונאית.

השאלה המרכזית העולה מפרשה זו נוגעת לא רק לאמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית, אלא גם לאופן בו מתנהלים כספי ציבור במערכת התקשורת הישראלית. הציפייה היא כי פסק דין זה יוביל לרפורמה משמעותית באופן בו מתנהלת התקשורת הציבורית בישראל.

המבקרת אדרי מתקשה לספק פרטים על המכרז שלטענתה התקיים

ברצוננו לציין כי קיימנו שיחת טלפון עם רואת החשבון, הגברת אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת פנימית. במהלך השיחה, מסרה הגברת אדרי כי למיטב ידיעתה נערך הליך מכרזי בעניין התקשרות עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק.

אף שהבענו שביעות רצון מקיומו של ההליך המכרזי לכאורה, כאשר ביקשנו לקבל את פרטי המכרז ומספרו הסידורי, התקשתה הגברת אדרי במתן מענה והפנתה אותנו להגשת בקשה במסגרת חוק חופש המידע.

ערכנו חיפוש מקיף באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' אחר מידע בדבר המכרז האמור, אך העלינו חרס. קיומו של המכרז נותר בגדר תעלומה – ייתכן שנערך, ייתכן שלא, וייתכן שהיה בשלבי תכנון בלבד. יצוין כי פניותינו למחלקת חופש המידע באמצעות הדואר האלקטרוני טרם זכו למענה.

תגובות שהתקבלו בעניין:

עורכת הדין מיה כץ ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, אשר ייצגה את דניאל אלעזר במימון ציבורי, השיבה כדלקמן: "דים, אני באיטליה, כאשר אחזור אגיב לך".

מר דניאל אלעזר, אשר קיבל את פנייתנו באמצעות יישומון וואטסאפ, נמנע מלהגיב. שתיקתו מדברת בעד עצמה.

מחלקת הדוברות של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' נמנעה מלהגיב.

מר גולן יוכפז, המנהל הכללי, לא מסר את תגובתו.

הממונה על חופש המידע בתאגיד לא השיב לפנייתנו.

רואת החשבון אפרת אדרי, המבקרת הפנימית, בנוסף לשיחת הטלפון שקיימנו, העבירה את התגובה הבאה בכתב:
"שלום מר אמור,
בהמשך לפנייתך מטה, וכפי שציינתי בפניך בעבר, בקשות לקבלת מידע מטופלות בתאגיד על ידי הממונה על חופש המידע, בהתאם לחוק.
פנייתך הועברה לממונה על חופש המידע בתאגיד".

עורך הדין אהב כהן מסר בתגובתו כי מדובר בפסק דין תקדימי בעל חשיבות משפטית רבה. הוא ציין כי נדירים המקרים בהם בית המשפט מוצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל במשק. יתרה מזאת, מדובר בקביעה שיפוטית חד-משמעית השוללת את אמיתות הפרסומים שהובאו על ידי כתב הערוץ.

בנסיבות העניין, ראוי לציין כי מדובר במקרה חריג בו נקבע בפסק הדין כי פרסומיו של עובד ציבור עולים כדי לשון הרע, תוך קביעה מפורשת כי אין אמת בפרסומים אלו. פסק דין זה מהווה אבן דרך משמעותית בדיני לשון הרע ובאיזון העדין בין חופש העיתונות לבין הזכות לשם טוב".

נ.ב

מפליא לראות כיצד יוסיף מר אלעזר לכהן בתפקידו העיתונאי לאור קביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו. יחד עם זאת, יש לציין כי שמורה למר אלעזר הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך המשך ניצול משאבי הציבור.

אין ספק כי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובפרט עורכת הדין מיה כץ, יראו בחיוב המשך ההליכים המשפטיים, שכן אלה עשויים לממן את חופשותיהם הבאות בחו"ל מקופת הציבור.

הפוסט שופט קובע: דניאל אלעזר מכאן 11 שיקר לציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

בתום מאבק משפטי סוער, שכלל תקריות אלימות ואירועים חריגים, נחשפת האמת המלאה מאחורי פרשת גן הילדים "משפחתון פרח" בעפולה. בית המשפט המחוזי לא רק דחה את טענותיה של בעלת הגן, שני רגינסקי, אלא גם חייב אותה בתשלום הוצאות משפט משמעותיות, במה שנראה כמכה סופית לניסיונותיה להשתיק את האמת.

יתרה מזאת, ניתן תוקף משפטי מלא לזכותה של הגב' הדס חכימי, מייסדת ארגון "שומרת הטף", לפרסם כל מידע הנוגע לגב' רגינסקי ולמוסד החינוכי שבבעלותה, וזאת ללא כל מגבלות או סייגים.

במה שנראה כניסיון אחרון נואש לשמור על שמה הטוב, פנתה רגינסקי לבית המשפט בניסיון למנוע פרסומים אודות פעילות הגן שבבעלותה. אולם, כפי שהתברר, המציאות הייתה חזקה מכל ניסיון טיוח. צו הסגירה שהוצא על ידי המדינה מדבר בעד עצמו, ומעיד על חומרת הממצאים שהתגלו.

בהליך המשפטי שהתנהל, העותרת הגב' שני רגינסקי יוצגה על-ידי עורך הדין רועי דותן, בעוד העותרת הגב' הדס חכימי יוצגה על-ידי עורך הדין איתן סבג, מומחה למשפט פלילי, אשר העניק את שירותיו המשפטיים בהתנדבות המלאה. המשיבות האחרות, הגב' תמר ביטון, יוצגה על-ידי בא-כוחה עורך הדין נדב גרינולד, והמשיבה הנוספת, הגב' מזל בידגלון, יוצגה על-ידי באת-כוחה עורכת הדין איריס שריקי.

הדס חכימי תמשיך לחשוף מקרי התעללות בגני ילדים

פסיקת בית המשפט המחוזי: הדס חכימי, המוכרת בכינויה "שומרת הטף", רשאית להמשיך בפעילותה לחשיפת מקרי התעללות במוסדות החינוך לגיל הרך.

הגברת שני רגינסקי, מנהלת מעון לפעוטות בעיר עפולה, בצוותא עם עובדותיה, הגברות תמר ביטון ומזל בידגלון, הגישו לערכאה השיפוטית בקשה למתן צו מניעה כנגד פרסומיה של גברת חכימי. בבקשתן טענו כי הפרסומים עולים כדי הטרדה מאיימת. בית משפט השלום קיבל את עתירתן והורה על מחיקת הפרסומים הנדונים. ברם, ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי הפכה את ההחלטה על פיה, בקובעה נחרצות כי תכלית הפרסומים הינה ראויה ונעלה – להגן על שלומם ורווחתם של פעוטות חסרי ישע המצויים במסגרות החינוכיות.

המערערת, הדס חכימי, מקדישה את פעילותה לאיסוף ראיות ותיעוד מקרים של התעללות בגני ילדים, ומפיצה את ממצאיה ברשתות החברתיות ובתקשורת. בערעור שהוגש באמצעות עורך הדין איתן סבג, אשר התנדב לייצגה ללא תמורה מתוך הכרה בחשיבות הציבורית של העניין, נטען כי יש לאפשר את המשך פעילותה החיונית.

בין מועד החלטת בית משפט השלום לדיון בערעור, התפתחה חקירה משטרתית נגד המשיבה, שני (בלה) רגינסקי, וצוות הסייעות, אשר הובילה למעצרן ושחרורן בתנאים מגבילים.

כבוד השופט אסף זגורי, בדונו בערעור, הדגיש את הצורך באיזון עדין בין זכות הציבור לדעת לבין הגנה על שמם הטוב של הנפגעים מפרסום. בפסק דינו המנומק קבע כי לא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים להוכחת הטרדה מאיימת.

בית המשפט חייב את המשיבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקלים.

עורך הדין סבג הגדיר את פסק הדין כ"הישג משמעותי להורים" והדגיש את חשיבות חופש הביטוי, במיוחד בהקשר של הגנה על קטינים חסרי ישע.

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל העלה על נס ממצא רב-משמעות בדבר ההליכים הפליליים המתנהלים בעניינן של המשיבות. המשיבות דנן – גב' שני רגינסקי, גב' תמר ביטון וגב' מזל בידגלון, אשר כבוד השופט אסף זגורי הואיל לציין בפסק דינו, בזו הלשון: 'מכלל טיעוני המשיבות גופא עולה כי אמנם מי מבין המשיבות הובאו למעצר על-ידי משטרת ישראל, ולאחר מכן שוחררו בכפוף לתנאים מגבילים'".

מזל בידגלון,  צילום שצולם בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל

ניסיונותיי לקיים ריאיון עיתונאי עם גב' תמר ביטון וגב' מזל בידגלון בכותלי בית המשפט העלו חרס. גב' בידגלון העלתה טענה בדבר היעדר תיעוד עיתונאי הולם, ואולם גם לאחר הצגת התעודה המקצועית הנדרשת, עמדה בסירובה להעניק ריאיון.

אשר לגב' ביטון, אחיה, אשר נכח בדיון יחד עם אביה, מסר כי היא נמנעת מלהתבטא בנושא.

תמר ביטון, צילום שצולם בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל

בהקשר זה ראוי לציין כי בדיון קודם, בעת ניסיוני לראיין את גב' שני רגינסקי, אירע מקרה חמור של תקיפה והשחתת ציוד. לאור התנהלות זו, אין תמה כי רשויות המדינה מצאו לנכון להוציא צו סגירה למוסד החינוכי אשר בבעלותה.

שני רגינסקי, צילום בית המשפט נוף הגליל

בחירת ייצוג משפטי מעוררת תמיהה

בחירתה של רגינסקי להיות מיוצגת על ידי עורך דין המתמחה בחובות ארנונה, רועי דותן, במקום מומחה לדיני חינוך או זכויות ילדים, מעוררת תהיות נוספות. מנגד, הדס חכימי, מייסדת "שומרת הטף", זכתה לייצוג מקצועי פרו-בונו מעו"ד איתן סבג, מומחה בתחום הפלילי.

בהליך המשפטי, את הגב' בידגלון ייצגה עו"ד איריס שריקי, המתמחה בתחומי הגישור, דיני ההוצאה לפועל וחדלות פירעון. את הגב' ביטון ייצג עו"ד נדב גרינולד, המתמחה במשפט הפלילי.

יש לציין כי הדומיננטיות בדיון המשפטי (כדי תשעים ותשעה אחוזים מכלל הטיעונים) הייתה של עו"ד רועי דותן, כפי שעולה באופן מובהק מעיון בפרוטוקול הדיון.

מכובדי עורך הדין רועי דותן, בלוויית עורכי הדין הנכבדים נדב גרינולד ואיריס שריקי, אשר נכחו בהיכל המשפט המחוזי

נוסיף ונדגיש כי עו"ד דותן הביע התנגדות נחרצת לפרסום הפרשה. במהלך הדיון המשפטי, ביקש מכבוד השופט להורות על הרחקתי, בתפקידי כעיתונאי, מאולם בית המשפט ולהטיל צו איסור פרסום, בטענה כי מדובר בעניין רגיש.

כבוד השופט אסף זגורי דחה את הבקשה תוך שהוא מדגיש כי מדובר בדיון בעל חשיבות ציבורית הפתוח לקהל הרחב, ועל כן נוכחות עיתונאי הינה לגיטימית ואף רצויה. כבוד השופט הוסיף כי חרף רגישותם של תיקים משפטיים, אין בכך עילה מספקת לקיום דיון בדלתיים סגורות.

בהמשך לכך, עו"ד דותן, העלה טענות חסרות בסיס בפני בית המשפט הנכבד, לפיהן מקליט אני את הדיון בניגוד לחוק. בדיקה שנערכה על-ידי מאבטחי בית המשפט העלתה כי הטענות היו משוללות יסוד, וכי לא בוצעה כל הקלטה או הפרה של הוראות החוק.

עורך הדין רועי דותן אשר נחל הפסד בבית המשפט המחוזי

ניצחון לשקיפות

השופט אסף זגורי קבע בפסק דינו המקיף כי אין מקום להגביל את פרסומי "שומרת הטף". זאת למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד רגינסקי למנוע את הפרסומים. בית המשפט אף חייב את רגינסקי בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים – סכום המדבר בעד עצמו.

מאבק למען האמת

הדס חכימי, שהפכה לסמל המאבק נגד התעללות בילדים במסגרות חינוכיות, זוכה כעת לגיבוי מלא מבית המשפט להמשיך בפעילותה החשובה. "מטרת הפרסום להגן על קטינים חסרי ישע," קבע בית המשפט בהחלטה שתיזכר כציון דרך במאבק למען שקיפות במערכת החינוך לגיל הרך.

עו"ד איתן סבג, המייצג את חכימי, הגדיר את ההחלטה כ"ניצחון ענק להורים". מעניין לציין כי עו"ד דותן, נציגה המשפטי של רגינסקי, בחר שלא להגיב לפניותינו – שתיקה שאומרת דרשני.

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל מי שמנסה להסתיר מידע חיוני מההורים והציבור. הוא מבהיר חד-משמעית: טובת הילדים וזכות הציבור לדעת גוברות על כל ניסיון להסתיר מידע חיוני.

פרשת גן "פרח" מהווה תזכורת כואבת לחשיבות הפיקוח והשקיפות במערכת החינוך לגיל הרך. ניסיונותיה של רגינסקי למנוע פרסומים נכשלו, כשבית המשפט העדיף את האמת והשקיפות על פני טיוח והסתרה. כעת, כשהאמת יוצאת לאור, נותר רק לקוות שהמקרה ישמש תמרור אזהרה ויוביל לשינוי אמיתי במערכת.

-אנו במעקב-

נ.ב.
מאוד מקווים שעורך הדין רועי דותן מצליח הרבה יותר בתיקים של חובות ארנונה

הפוסט "משפחתון פרח": המסכה הוסרה – עובדות בחקירה, שני רגינסקי חוטפת פסק דין כואב הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט סיוט במשפחתון 'פרח': מעצר, יחס מפחיד לילדים והורים זועמים הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרשה מטרידה נחשפת בימים אלה בבית משפט השלום בבת ים, המעלה שאלות נוקבות על התנהלותו של כתב כאן 11, דניאל אלעזר, ועל מעורבות אפשרית של תאגיד השידור במימון הגנתו המשפטית בתביעות פרטיות.

במרכז הפרשה עומדות שתי תביעות חמורות: האחת, בגין שימוש בצילומים ללא מתן קרדיט ובניגוד לחוק זכויות יוצרים, והשנייה, בגין צילום בעלי דין באולם בית המשפט – התנהלות שכבר הוגדרה כבלתי חוקית בפסק דין קודם.

די בפרסום דבר קיומו של הדיון, ככל שאינו חסוי על פי דין. מה תועלת צומחת מצירוף התצלום לפרסום החדשותי? לא מצאתי לכך כל הצדקה", כך קבעה כבוד השופטת אידית קליימן בלק בפסק דינה מחודש יולי 2022 (תיק 5289-05-22), תוך שמתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו של אלעזר, עובד ציבור אשר נטען כי פעל בניגוד להוראות הדין.

במהלך הדיון אשר התקיים אתמול (27.10.2024), נחשפה תמונת מצב מטרידה. אלעזר, עובד ציבור הניזון מקופת משלם המיסים, אף ביקש להשיב לעורך הדין אהב כהן, אשר חקר אותו במסגרת הדיון. תשובותיו של מר אלעזר היו חסרות כל מהות, עד אשר נאלץ כבוד השופט להתערב ולהזכיר לאלעזר את מעמדו הראוי בין כותלי בית המשפט.

הפרשה מעלה תהיות חמורות כאשר מתברר כי אלעזר מיוצג על ידי משרד עורכי הדין היוקרתי ליבליך־מוזר־גליק ועו"ד מיה כץ. מי משלם את שכר הטרחה? האם כספי ציבור משמשים למימון הגנה משפטית על התנהלות פרטית?

פניות חוזרות לתאגיד השידור בנושא נתקלו בחומה של שתיקה. ניסיונות לברר האם נערך מכרז לבחירת הייצוג המשפטי לא זכו למענה. באופן תמוה, עו"ד כץ הפנתה שאלות על תביעה פרטית למנגנון חופש המידע של כאן 11 – לכתבה בעניין זה (לחץ כאן)

"שימוש בצילום עיתונאי ללא מתן קרדיט וללא קבלת הרשאה מהצלם, שפרנסתו מבוססת על יצירה, מהווה הפרת דין", כך מסר עורך הדין אהב כהן בדיון שהתקיים ביום 27.10.2024, בא כוחם של התובעים דניס צ'רקוב ואולגה ניקולייבה.

בעת שביקשתי, בתוקף תפקידי ככתב "מעקב", לקבל את תגובתו של אלעזר, השיב הלה: "שמן" (כלשונו אליי), "ליצן" – תגובה אשר מעוררת תהיות נוספות באשר להתנהלותו המקצועית של עיתונאי הממלא תפקיד בשירות הציבורי.

אנו, ב"מעקב", פנינו פעמים רבות אל תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' בבקשה לקבל הבהרות בדבר היעדר הליך מכרזי לבחירת הייצוג המשפטי של התאגיד. ביקשנו לברר את היקף ההוצאה הציבורית בגין שירותים משפטיים אלו, שכן מטבע הדברים משרד יוקרתי אינו מעניק את שירותיו ללא תמורה. זאת ועוד, משרד זה מופיע כנציג התאגיד, ומשכך מתקיימת ביניהם התקשרות כלכלית.

הפוסט הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? הופיע לראשונה ב-מעקב.