דים אמור
הסמטאות של דרום תל אביב ידעו מאז ומתמיד סבל, ייאוש ומאבקים קיומיים. אך בחודשים האחרונים, זירת המאבק עברה מהרחוב אל היכלות הצדק. בלב הסערה ניצב מאבק משפטי רחב היקף – תיק שמספרו 82919-02-26 – המפגיש בין מור שעל, המוכרת לרבים כפעילה חברתית למען דרי רחוב, לבין יבגני טרטיאקוב, אדם שצמח מתוך תהומות ההתמכרות והפך לקול ביקורתי נחרץ נגד שיטות פעולתה. לא מדובר בעוד סכסוך מקומי; זוהי התנגשות ערכית המעמידה למבחן את גבולות התיעוד, הפרטיות והאחריות החברתית בעידן הרשתות החברתיות.
מן המצולות אל האור: סיפורו של יבגני טרטיאקוב
כדי להבין את עוצמת הביקורת של טרטיאקוב, יש להביט בנתיב חייו. הוא לא מדבר מתוך תיאוריה, אלא מתוך זיכרון צרוב של תא מעצר, של רעב, של אובדן זהות ושל חוסר אונים מוחלט. טרטיאקוב, שהיה בעברו סגן אלוף ישראל באגרוף, מצא את עצמו בשיאו של מסלול התדרדרות אכזרי שהוביל אותו מהספורט ההישגי לעולם הפשע וההתמכרות הקשה להרואין.
"אני זוכר את המבט במראה בתא המעצר", משחזר טרטיאקוב. "הייתי בן 35, אבל נראיתי כמו צל של בן אדם. מוזנח, בלי שיניים, עייף. שאלתי את עצמי איך הגעתי לכאן". המסע שלו בחזרה לחיים היה רצוף קשיים: חמישה חודשים ב"בית חם", עבודה בניקיון מכללות כדי לממן תרומה למכורים אחרים, והישגים ספורטיביים יוצאי דופן כטריאתלט "איש הברזל".
בסיומו של תהליך שיקום ממושך שכלל לימודים אקדמיים במדעי ההתנהגות, עבודה עם נוער בסיכון וקבלת חנינה נשיאותית, טרטיאקוב הפך לדמות המשקפת את כוחה של המערכת הטיפולית שאותה הוא מבקש כעת להגן מפני מה שהוא מכנה "פגיעה אנושה".
המוקד: תביעות צולבות וטענות על "שם טוב"
הקרב המשפטי הנוכחי נולד בעקבות תביעת דיבה שהגיש טרטיאקוב נגד שעל בסך 100,000 ש"ח. מנגד, שעל השיבה בתביעה שכנגד על סך 300,000 ש"ח. בכתב הגנתה, בחרה שעל בקו התקפי וחד משמעי, כאשר טענה כלפי טרטיאקוב כי "התובע טוען לפגיעה בשמו הטוב, אלא שלתובע אין שם טוב". מעבר לסכסוך הנקודתי, שעל מנהלת הליכים משפטיים נגד שורת גורמים נוספים – בהם הפעילה מאיה ארזי, אשת הטיפול דריה דניאל וגוף התקשורת "המקום הכי חם בגיהנום" – בסכומים המגיעים ל-1.1 מיליון שקלים.
השופטת פורר טיומקין, בראייה חדה, הציבה סימן שאלה משמעותי על עצם ההליך: "אנחנו מדברים על גוף ציבורי, שעל עצמה מפרסמת את מה שהיא עושה לציבור, אז הציבור לא יכול להביע דעה?". השאלה הזו מלווה את כל המעורבים בתיק ומהדהדת ברחבי הרשתות החברתיות: היכן עובר הגבול בין פעילות ציבורית לבין זכותו של הציבור לבקר את אותה הפעילות?
הדילמה האתית: מצלמה ככלי עבודה או כלי משפטי?
טענתו המרכזית של טרטיאקוב, המגובה בחבריו למחאה, היא שהפעילות של שעל הפכה מפעולה של חסד לפרקטיקה של תיעוד פוגעני. הוא מביא כדוגמה את סיפורו של ליאון, אדם שפגש ברחוב וראה בסרטוניה של שעל כשהוא זועק לעזרה, בעוד היא מורה לצלם לתעד זאת לצורכי עורך דין.
"להתנגד לצילום של אדם במצב פסיכוטי בפנים גלויות זו לא שאלה פוליטית. זה עניין של להיות בן אדם", אומר טרטיאקוב. "אם הייתי רואה סרטון של עצמי זוחל על ארבע בהתקף פסיכוטי, לעולם לא הייתי יכול להשתקם". הביקורת כאן חריפה: טרטיאקוב טוען כי התיעוד הזה משמש כ"חותמת נצחית" של בושה, המונעת מאותם אנשים סיכוי להשתקם בכבוד.
עבור טרטיאקוב, הניסיונות של שעל לאשפז בכפייה דמויות מהרחוב, תוך כדי תיעוד והפצת המראות, הם חציית קו אדום. הוא מתעקש על עמדתו: הביקורת שלו אינה נובעת מהשקפות פוליטיות – הוא מציין בגאווה את עברו כפעיל ליכוד – אלא מיושרה מקצועית וערכים הומניים בסיסיים.
שקיפות כספית ושאלות פתוחות
הסערה סביב שעל הגיעה לשיא עם פרסום תחקיר באתר "המקום הכי חם בגיהנום" בספטמבר 2025. התחקיר חשף דאגה בקרב גורמי מקצוע בתחום הרווחה בנוגע לעמותת "עולם ומלואו". על פי הנתונים שהוצגו, בשנת 2023 גייסה העמותה כ-210 אלף שקל, כאשר כ-88% מהסכום הוקצו להוצאות שכר.
קראו את הכתבה המלאה – לחצו כאן
התחקיר העלה טענות קשות מצד בני משפחה של דרי רחוב, שביקשו להסיר תיעודים פוגעניים של יקיריהם וסורבו. מנגד, שעל והעמותה דוחים את הטענות מכל וכל, וגורסים כי כל פעילותם נעשית במסגרת החוק ובשקיפות, וכי החשיפה התקשורתית היא הכלי היחיד שמאפשר להם להזרים סיוע לאוכלוסיות שקופות. הם רואים בביקורת נגדם "מסע הכפשות" מתוזמר.
נכון להדגיש כי מערכת "מעקב" הזמינה כבר בשנת 2025 את תיק העמותה של מור משעל, עמותה רשומה, ובחנה את המסמכים שהיו זמינים באותה עת. בבדיקה לא נמצאו ממצאים המעידים על ליקויים, אי־סדרים או התנהלות בלתי תקינה.
עוד יצוין כי נכון ליום 3 ביולי 2026, לא אותרו דוחות המתייחסים לשנת 2025. בהתאם למידע המופיע במרשם העמותות, העמותה טרם מחזיקה באישור ניהול תקין לשנת 2026, ובסטטוס הבקשה מצוין: "ניהול תקין בתהליך", כאשר סטטוס הבקשה לשנת 2026 הוא: "ממתין להשלמות".
בשלב זה אין בכך, כשלעצמו, כדי להעיד על התנהלות בלתי תקינה, וייתכן שמדובר בהשלמת מסמכים או בדרישות מנהליות במסגרת הליך הבדיקה. לפיכך, ראוי להמתין להשלמת ההליך ולעדכון החלטת רשם העמותות.
יצוין כי בין מטרות העמותה, כפי שהוגדרו במסמכיה, נכללת גם מחויבות לקידום השקיפות והסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. כך נכתב במטרות העמותה: "לקדם את נושא האוכלוסיות 'השקופות', בדגש על דרי רחוב, על ידי נתינת במה, עידוד והעצמה, הגברת המודעות לתופעת דרי הרחוב ושמירה על קיום השיח הציבורי סביב הנושא, מחקר נושא האוכלוסיות השקופות, בדגש על דרי רחוב, על מנת למצוא ישועה למצוקתם".
"אני לא אשתוק": בין מחיר אישי למאבק ציבורי
המחיר האישי שמשלם טרטיאקוב כבד. הוא מתאר התקפי חרדה שחזרו לפקוד אותו כתוצאה מהחשיפה הממושכת לסרטונים המבזים, והודאה כי נאלץ לשכור שירותי טיפול פסיכולוגי מרחוק. גם ערוץ היוטיוב שחלם להקים עם אשתו, העוסק בריצה ובאימון, הוזנח לטובת עריכת סרטוני תגובה ואיסוף עדויות.
עם זאת, טרטיאקוב נחוש בדעתו. עבורו, מכתב ההתראה שקיבל ממור שעל, עם דרישה לפיצוי של 324 אלף שקל, היה נקודת המפנה. "היא חשבה שהיא תפחיד אותי, שהיא תשתק אותי", הוא אומר, "אבל היא השיגה בדיוק את ההפך. אני אלך עם האמת שלי עד הסוף, לא משנה מה המחיר".
גם הצד השני: כך הפכה מור שעל לסמל של סיוע לדרי הרחוב
לצד הביקורת והטענות שעלו בתקופה האחרונה, חשוב להציג תמונה מלאה ומאוזנת. לאורך השנים פעלה מור שעל גם בזירה החברתית, וזכתה לחשיפה תקשורתית חיובית ולהערכה ציבורית על פעילותה למען דרי הרחוב.
בין היתר, מור שעל התראיינה לערוץ 15, שם הוצגה כמי שנחשבה במשך שנים ל"מלאכית של דרי הרחוב". בכתבה נסקר מסלול חייה הציבורי והאישי, תוך התייחסות לפעילותה החברתית, לצד המחלוקות שעוררו בשלב מאוחר יותר תיעודיה מהפגנות. עוד עסקה הכתבה בהחלטתה להביא ילד לעולם באמצעות תרומת זרע, לאחר מסע אישי ממושך לחיפוש זוגיות, וכן בשאיפתה להקים משפחה.
גם בכתבה ששודרה בערוץ 11 הוצגה פעילותה החברתית בהרחבה. לפי הכתבה, במשך כשלוש שנים תיעדה שעל את חייהם של דרי הרחוב בדרום תל אביב. בתקופת מגפת הקורונה ניצלה את החופשה שנכפתה עליה מעבודתה כדי להקדיש את זמנה למפגשים עם אנשים החיים ברחוב – קבצנים, מכורים ואחרים – שרבים בציבור נוטים להתעלם מקיומם.
על פי הדיווח, היא נהגה לשוחח עמם במשך שעות, להתעניין במצבם, להציע סיוע, לשבת עמם לארוחות ואף לארח חלק מהם בביתה. אחדים מדרי הרחוב אף כינו אותה "הפסיכולוגית", כביטוי לאמון ולקרבה שנרקמו בינה לבינם.
הפרסומים הללו ממחישים כי לצד הביקורת והאירועים שעוררו מחלוקת, פעילותה של מור שעל כללה גם עשייה חברתית משמעותית, אשר זכתה לאורך השנים לסיקור תקשורתי אוהד ולהוקרה מצד גורמים שונים.
מבט לעתיד: הכרעת הדין של הציבור ושל החוק
הסכסוך המשפטי בין שעל למר טרטיאקוב הוא בבואה של מחלוקת עמוקה בחברה הישראלית. מצד אחד, פעילות שנראית לרבים כנתינה מעוררת השראה, המאירה פינות חשוכות ומביאה עזרה לאנשים שאיש לא מביט בהם. מצד שני, ביקורת קשה על הפרת פרטיות, שימוש בנזקקים ככלי למיתוג, ושאלות נוקבות על אמינות ושימוש בכספי תרומות.
מערכת "מעקב" אינה שופטת. אנו עוקבים מקרוב אחר הליך משפטי זה, מתוך הבנה כי התוצאות שלו יקבעו נורמות חדשות לאופן שבו מתעדים את החולשה האנושית. האם המצלמה היא כלי הצלה או נשק משפטי להשתקת ביקורת? התשובה לשאלה זו תינתן, בסופו של דבר, בבית המשפט – אך עד אז, הדיון הציבורי נותר פתוח, כואב וחשוב מאי פעם.
בעוד הדיונים בתיק 82919-02-26 נמשכים, הקולות מהשטח – מצד עובדים סוציאליים, משפחות ומכורים ששיקמו את חייהם – ממשיכים להישמע. הם תובעים להחזיר לדרי הרחוב את כבודם האבוד, תוך שהם מבהירים כי לא כל סרטון ויראלי הוא סיפור הצלחה חברתי. יבגני טרטיאקוב, שעבר את הדרך הארוכה ביותר האפשרית מן התחתית אל החירות, בחר להקדיש את זמנו כדי להבטיח שגם לאחרים תהיה הזדמנות לשיקום בשקט, ללא מצלמות וללא מסעות פרסום. במלחמה הזו, שבה כל צד טוען להגנה על החלשים, המציאות נותרה מורכבת – וזהו תפקידנו להציף אותה, כפי שהיא, ללא כחל וסרק.
נ.ב.
בסופו של דבר, הן יבגני טרטיאקוב והן מור שעל תרמו ופעלו למען החברה, וכל אחד מהם הוביל עשייה משמעותית בתחומו. מטבע הדברים, בעשייה ציבורית ובהובלת יוזמות חברתיות עלולות להתרחש גם טעויות, מחלוקות ואי הבנות.
ייתכן כי אילו בתקופה מסוימת הייתה מור שעל, כדמות ציבורית וכמי שפנתה לציבור בבקשות לתרומות, מקבלת ביקורת עניינית באופן פתוח יותר, חלק מן האירועים היו מתפתחים אחרת. ביקורת ציבורית היא חלק בלתי נפרד מחייה של כל דמות ציבורית, ודו שיח מכבד עדיף תמיד על הסלמה.
ראוי לציין כי מור שעל פרסמה בעבר באינסטגרם את הביטוי "חבורת דבילים" – אמירה שפגעה ברגשותיהם של רבים ונתפסה בעיני חלק מהציבור כהתבטאות חריפה כלפי בני אדם.
עם זאת, חשוב לזכור כי עשייה למען הזולת, הצלת חיים, מתן סיוע וליווי של אוכלוסיות במצוקה מלווים לא אחת גם באכזבות, בפרידות, בקונפליקטים ובמצבים שבהם האדם הזקוק לעזרה אינו מעוניין לקבלה. אלו הם חלק בלתי נפרד מהמציאות המורכבת של העבודה החברתית.
בסופו של יום, מוטב לבחור בדרך של שלום, פיוס והידברות. לא כל מחלוקת חייבת להסתיים בין כותלי בית המשפט. כולנו בני אדם, כולנו עלולים לטעות, וכולנו צריכים לדעת גם להכיר בטעויות, לבקש סליחה ולהמשיך הלאה. אין לכך כל קשר להשתייכות פוליטית, דתית או תרבותית – בין אם אדם הוא איש ימין או שמאל, יהודי, מוסלמי, נוצרי או בן כל אמונה אחרת. כבוד הדדי, סובלנות ויכולת להושיט יד חשובים מכל מחלוקת.
מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בפרשה ותעדכן בכל ממצא משפטי חדש.
