מאות גמלאי הרשויות המקומיות פתחו במאבק גלוי נגד מה שהם מגדירים כאפליה מתמשכת בזכויותיהם, ויצאו להפגנות מול עיריית מודיעין ולשכת יו"ר מרכז השלטון המקומי. המפגינים דורשים יישום מיידי של הסכם המסגרת שנחתם ביולי 2023 בין ההסתדרות למדינה, והצטרפות לקרן “שלך לגמלאי”, המספקת שירותי רווחה, תרבות ופנאי.

על פי ההסכם שנחתם ב-2023, אמורים גמלאי הרשויות המקומיות ליהנות מהטבות דומות לאלו הניתנות לגמלאי המדינה. אלא שלטענתם, בעוד גמלאי המדינה כבר נהנים מההסדר, גמלאי הרשויות המקומיות נותרו מחוץ למעגל הזכאות. "הסכם קיים, תקציב קיים, התחייבות קיימת, אבל הביצוע נתקע", נמסר מטעם הסתדרות המעוף והסתדרות הגמלאים.

בהצהרה משותפת מסרו הארגונים כי לא יסכימו להמשך המצב הקיים. "לא נסכים להיות אזרחים סוג ב'. המדינה יודעת להתחייב, עכשיו שתדע גם לקיים. כל יום של עיכוב הוא פגיעה ישירה בגמלאים. אם לא יהיה פתרון מיידי, נחריף את המאבק", נמסר.

יו"ר הסתדרות הגמלאים, שמוליק מזרחי, ציין כי מדובר במבחן לאחריותו של השלטון המקומי כלפי עובדיו לשעבר. לדבריו, השאלה המרכזית היא האם הרשויות עומדות לצד מי ששירתו אותן במשך שנים, או ממשיכות להתעלם מדרישותיהם.

המוחים דורשים כינוס מיידי של משרד האוצר, מרכז השלטון המקומי וההסתדרות, וקביעת לוח זמנים מחייב ליישום ההסכם. לדבריהם, מדובר במאבק על כבודם ועל עתידם של עשרות אלפי גמלאים. “לא נוותר, לא ניעלם ולא נשתוק. הזכויות שלנו אינן המלצה, הן חובה”, הדגישו.

התגובות בכתבה נמסרו למערכת האתר "מעריב", יצוין כי מדובר בפרסום ראשון באתר "מעריב".

פסק הדין בבית הדין הארצי והמשמעות העקרונית

פסק דין שניתן בשנת 2025 בבית הדין הארצי לעבודה עסק בגמלאית דבורה קנץ, מורה שפרשה ממשרד החינוך, לאחר שהמדינה הפחיתה את קצבת הפנסיה שלה. בית הדין קבע כי המדינה פעלה שלא כדין, והבהיר כי אין לשנות מדיניות פנסיה באופן חד־צדדי וללא שיתוף ארגוני העובדים.

קנץ עבדה במקביל במערכת החינוך הממלכתית ובמסגרת רשות מקומית. בגין עבודתה במשרד החינוך הייתה זכאית לפנסיה תקציבית, ואילו בגין עבודתה ברשות המקומית הופרשו כספים לקרן פנסיה צוברת. לאחר פרישתה הודיע משרד האוצר כי בכוונתו להפחית את קצבתה התקציבית, בטענה לכפל פנסיה בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות).

בית הדין הארצי דחה את עמדת המדינה וקבע כי הסעיף הרלוונטי חל רק כאשר מדובר בשתי פנסיות תקציביות משני גופים ציבוריים, ולא כאשר מדובר בשילוב של פנסיה תקציבית ופנסיה צוברת. עוד נקבע כי המדינה פעלה בחוסר תום לב כאשר שינתה מדיניות לאחר עשרות שנים של אי־יישום, מבלי לפרסם הנחיות ומבלי לשתף את ארגוני העובדים.

השופטת לאה גליקסמן הדגישה כי שינוי מדיניות בעל השלכות כספיות רחבות מחייב שקיפות מלאה. השופט רועי פוליאק הצטרף לעמדתה וציין כי החלת ההפחתה גם בעתיד עלולה ליצור אפליה בין עובדים במגזר הציבורי.

הקשר בין פסק הדין למאבק הגמלאים

אין קשר ישיר בין פסק הדין לבין המחאה של גמלאי הרשויות המקומיות, אך הקשר ביניהם הוא עקיף ומהותי. פסק הדין קבע כי אין להפחית זכויות פנסיה ללא הצדקה ושקיפות, והדגיש את החובה לשתף את ארגוני העובדים בשינויים מהותיים.

במקביל, גמלאי הרשויות המקומיות טוענים לאפליה מסוג אחר: הבדל בין גמלאים בפנסיה תקציבית לבין גמלאים בפנסיה צוברת. לטענתם, רק גמלאי הפנסיה התקציבית נהנים מקרן רווחה והטבות, בעוד גמלאי הפנסיה הצוברת נותרו מחוץ להסדר, למרות הסכם משנת 2023 שנועד להשוות תנאים.

לדברי גורמים המעורבים במאבק, הפסיקה חיזקה את התחושה כי קיימת בעיה מערכתית בזכויות הפנסיה, והעניקה בסיס משפטי לטענות על אפליה בין קבוצות גמלאים. עם זאת, הסיבה המיידית למחאה היא אי־יישום ההסכם והתחושה כי גמלאי הרשויות המקומיות נותרים מאחור.

הסתדרות המעוף והסתדרות הגמלאים הודיעו כי המאבק יימשך ואף יוחרף עד להשגת פתרון מלא, שוויוני ומכבד לכלל גמלאי הרשויות המקומיות. לדבריהם, מדובר במאבק עקרוני על זכויות יסוד ולא רק בסוגיה תקציבית נקודתית.