דים אמור
הדיון סביב שאיפותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע לגרינלנד אינו מתרחש בחלל ריק. הוא נטען בהקשרים היסטוריים, גיאו-פוליטיים ותודעתיים עמוקים, ובראשם התקדים שיצרה רוסיה בשנת 2014 עם סיפוח חצי האי קרים והשליטה בכ-20 אחוזים משטחה של אוקראינה. עבור שחקנים בזירה הבינלאומית, ובהם גם הקרמלין, מדובר באותו היגיון מסוכן: אם לקיחת טריטוריה בכוח או בלחץ פוליטי זוכה להכלה בינלאומית, מדוע שלא יהפוך הדבר ללגיטימי גם בזירות אחרות.
כאשר רוסיה סיפחה את קרים ותמכה בהשתלטות על מחוזות דונצק ולוהנסק, התגובה הבינלאומית כללה גינויים חריפים והטלת סנקציות, אך בפועל לא ננקטו צעדים שהובילו לנסיגה רוסית או לשינוי מדיניות מהותי. מועצת הביטחון של האו״ם נותרה משותקת, והסנקציות, חרף פגיעתן הכלכלית, לא שינו את המציאות בשטח. בעיני גורמים שונים, ובהם גם הנהגת רוסיה, נוצר מסר ברור: המערכת הבינלאומית אינה מצליחה לאכוף את כללי היסוד שלה עצמה.
על רקע זה, רוסיה עוקבת מקרוב אחר המשבר המתפתח בין ממשל טראמפ לדנמרק סביב גרינלנד, וממנפת אותו באופן שיטתי לקידום האינטרסים שלה. עבור מוסקבה, המתיחות בין ארצות הברית לאירופה, ובפרט בתוך נאט"ו והאיחוד האירופי, מהווה הזדמנות אסטרטגית להעמקת הקיטוב ולהחלשת החזית המערבית המאוחדת מולה.
במסיבת העיתונאים השנתית לסיכום פעילות משרד החוץ הרוסי לשנת 2025 התייחס שר החוץ סרגיי לברוב ישירות לסוגיית גרינלנד. בתשובה לשאלה האם רוסיה מהווה איום על האי וכיצד יש להשוות בין פעולותיה באוקראינה לבין קולוניאליזם, טען לברוב כי לרוסיה "אין שום תוכניות לגבי גרינלנד", וכי מדובר ב"עניין פנימי של נאט"ו ודנמרק". בהמשך הציג נרטיב מוכר, שלפיו רוסיה "התפתחה תמיד דרך חיבור עמים ושמירה על תרבותם", בניגוד למערב, והגדיר את סיפוח קרים והמעורבות בדונבאס כ"מימוש זכות ההגדרה העצמית" ולא כמעשה קולוניאלי.
בדבריו אלה יצר לברוב השוואה ישירה, גם אם מרומזת, בין גרינלנד לחצי האי קרים. הוא הדגיש כי אם ארצות הברית רשאית לטעון לשיקולי ביטחון לאומי כדי להצדיק ניסיון לרכוש או להשתלט על גרינלנד, אין סיבה שרוסיה תיחשב חריגה כאשר פעלה באופן דומה בקרים – במיוחד כאשר, לטענתו, התקיים שם משאל עם שבו בחרו התושבים להסתפח לרוסיה. בתוך כך, לא נמנע לברוב מלעקוץ את מדינות אירופה, כשהוא מצביע על תמיכתן בזכות תושבי גרינלנד להכריע את עתידם, לעומת סירובן להכיר בזכות דומה לתושבי דונבאס או קרים.
מעבר להשוואה הישירה, הקרמלין מדגיש את מה שהוא מגדיר כ"פגמים פנימיים" בברית נאט"ו. מבחינת מוסקבה, העימות בין וושינגטון לקופנהגן מאפשר להציג את ארצות הברית – גם תחת הנהגתו של טראמפ – כמעצמה דורסנית שאינה מכבדת את ריבונותן של בעלות בריתה הקרובות ביותר. נרטיב זה מופנה לא רק לאירופה, אלא גם למדינות הדרום הגלובלי, שם רוסיה מבקשת לבסס תדמית של כוח אנטי קולוניאלי, בעוד המערב מוצג כמי שממשיך להתייחס לטריטוריות ולעמים כאל סחורה גיאו-פוליטית.
גם הנשיא ולדימיר פוטין עצמו התייחס לשאיפות האמריקניות בגרינלנד. במרץ 2025, בנאום שנשא בפורום הארקטי במורמנסק, אמר כי מדובר ב"נושא הנוגע לשתי מדינות ספציפיות", אך הזהיר כי "זו תהיה טעות עמוקה לא להתייחס ברצינות לדבריו של טראמפ". פוטין הזכיר כי לארצות הברית יש עניין היסטורי בגרינלנד מאז המאה ה-19, והדגיש כי וושינגטון תפעל בעקביות לקידום האינטרסים הצבאיים, הכלכליים והאסטרטגיים שלה באזור הארקטי. עם זאת, הוא הוסיף הסתייגות ברורה, כאשר הביע דאגה מהגברת נוכחות נאט״ו בצפון הרחוק ומהצטרפותן של פינלנד ושוודיה לברית.
העמדה הרוסית מצטיירת לכאורה כסותרת: מצד אחד, מוסקבה אינה אמורה לברך על הפיכת גרינלנד לבסיס אמריקני עצום באזור בעל חשיבות קריטית לביטחונה. מצד שני, היא מגלה הבנה ואף פתיחות כלפי מהלכיו של טראמפ. ההסבר לכך נעוץ בשקלול אינטרסים קר: מבחינת הקרמלין, הנזק שייגרם לאירופה ולנאט"ו כתוצאה מהעמקת הקרע הפנימי חמור פחות מהנזק האפשרי לרוסיה, ואף עשוי להניב לה רווח אסטרטגי מובהק – במיוחד כל עוד טראמפ נמצא בבית הלבן.
יש לזכור כי עבור רוסיה, הקוטב הצפוני עצמו חשוב אף יותר מגרינלנד. בשני העשורים האחרונים הגבירה מוסקבה באופן דרמטי את פעילותה הצבאית באזור, פתחה מחדש בסיסים שנסגרו לאחר התפרקות ברית המועצות, והציבה כוחות קבועים תוך ניצול המסת הקרחונים. לרוסיה גם צי שוברות הקרח הגדול בעולם – למעלה מ-40 ספינות, מתוכן שמונה גרעיניות – בעוד שלארצות הברית עומדות כיום רק שתי שוברות קרח מבצעיות.
במציאות זו, הקרמלין מתבונן בעימות המסלים בין טראמפ לדנמרק ובחששות הגוברים באירופה, ורואה בהם התפתחות המשרתת את יעדיו. מבחינת רוסיה, ההתנהלות האמריקנית סביב גרינלנד אינה רק משבר אזורי, אלא עדות נוספת לשחיקה עמוקה של הסדר הבינלאומי – שחיקה שממנה היא מבקשת להפיק את מירב התועלת.
הצילומים נלקחו מאתר Wikipedia.org ומסוכנות הידיעות AP, והשימוש בהם נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
