דים אמור
ב-30 במאי 2025 פרסם ערוץ 13 כתבה בכותרת "לשכת רה"מ: נתניהו עבר בהצלחה בדיקת קולונוסקופיה שגרתית". הכתבה, שנכתבה על ידי העיתונאי יובל שגב, פירטה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עבר בדיקה רפואית שגרתית בבית החולים שערי צדק בירושלים, וכי שר המשפטים יריב לוין מילא את מקומו במהלך הבדיקה.
מה שהתחיל ככתבה אינפורמטיבית הפך במהירות לזירת צחוק והשפלות כאשר הכתבה זכתה לתגובות לעג ברשתות החברתיות. בין התגובות שפורסמו מתחת לכתבה נכתב "ממש רק את הבדיקה הזאת הוא יעבור", "מקווה שהצליחו להוציא משם את מאי גולן", "עבר בדיקת קולונוסקופיה לבדוק כמה עוד אפשר לחרבן על המדינה", ו"עכשיו הוא לא רק ישן עם מצפון נקי, אלא גם עם רקטום נקי".
מהו הטעם שהיה בפרסום כתבה העוסקת בבדיקה רפואית, דבר הפוגע בסודיות הרפואית? חמור ביותר הוא שערוץ 13 חושף מידע אישי ללא צורך וללא כל הצדקה. בפועל, ראש הממשלה נתניהו עבר בהצלחה בדיקת קולונוסקופיה שגרתית – איזה עומק עיתונאי ואיזה מסר תקשורתי יש בידיעה על בדיקת קולונוסקופיה שהסתיימה בהצלחה?
שוב אשאל: איזה אייטם הוא זה ואיזה מסר תקשורתי הוא נושא? מדוע יש חובה לפרסם את הסודיות הרפואית של זולת ועל אחת כמה וכמה ללעוג לכך? מדוע הפכה הבדיקה הרפואית של ראש הממשלה לזירת לעג וקלס?
ערוץ 13 בחר שלא לסגור את מדור התגובות למרות האופי המשפיל של התגובות, ובכך איפשר הפיכת הכתבה לבמה לבדיחות וביטויי בוז כלפי ראש הממשלה.
השאלה המרכזית שעולה היא מה הערך העיתונאי של פרסום פרטים על בדיקה רפואית שגרתית של איש ציבור. בדיקת קולונוסקופיה היא בדיקה רפואית רגילה שמבוצעת לאלפי אנשים מדי יום, והפרסום של פרטים כאלה מעלה שאלות חמורות בנוגע לזכות הפרטיות הרפואית.
העיתונאי יובל שגב, שכתב את הכתבה, פועל במסגרת מערכת עיתונאי מובנית בערוץ 13. כמו כל עיתונאי במוסד תקשורתי מסחרי, שגב כפוף לאישור עורכים וההנהלה, וכן למחלקה המשפטית של הערוץ. כתבה כזו לא יכולה להתפרסם ללא אישורים מוקדמים ממספר רמות בהיררכיה העיתונאית.
ראש הממשלה אינו אדם מושלם, ויש בו פגמים רבים. יחד עם זאת, הוא בן אדם, וזכותו לפרטיות מוגנת אף היא בחוק. מעניין לתהות האם פרטים אישיים של יובל שגב, הכתב הנ"ל, היו מתפרסמים בפומבי ללא הסכמתו – כגון נטייתו המינית, תוצאות בדיקותיו הרפואיות או פרט אחר מחייו הפרטיים. כיצד היה יובל שגב חש אילו נפרצה פרטיותו באופן דומה?
לפיכך אגלה בפניכם עובדה זו: יובל שגב כותב במסגרת מערכת המעניקה אשליה בלבד של חירות כתיבה.
מר שגב, אשר משמש במערכת הנדונה (רשת 13), אסור עליו לרשום מילה אחת ללא הסכמת ממונים עליו, ובוודאי לא כתבה שלמה. על כן, בערוץ 13 לא נהנים הכתבים מחירות עיתונאית מוחלטת.
הכיצד יתכן כי השפלת ראש הממשלה, או חשיפת פרטי בדיקות רפואיות כקולונוסקופיה שלו תוך פגיעה בפרטיותו ובסודיות הרפואית – יוגדרו כחירות עיתונאית? הזוהי עיתונות כלל?
נדמה כי מדובר בכתבה בזויה מסוג בלוג זול, ולא בעיתונות ראויה לשמה.
המקרה מעלה שאלות יסודיות על התפקיד של התקשורת במדינה דמוקרטית. האם פרסום פרטים אישיים מהחיים הפרטיים של איש ציבור, כולל מידע רפואי רגיש, מהווה חלק מהחובה העיתונאית לדווח לציבור? או שמא מדובר בחריגה מהגבולות המקצועיים לטובת יצירת תוכן שמטרתו להגביר צפיות וכניסות לאתר?הרפואה והפרטיות הרפואית מוגנות בחוק הישראלי. זכותו של כל אדם, כולל איש ציבור, לפרטיות רפואית היא עקרון יסודי במערכת החוקית והאתית. פרסום מידע רפואי ללא הצדקה עיתונאית ברורה מעלה שאלות לגבי עמידה בסטנדרטים מקצועיים.במקביל לפרסום הכתבה, נרשמו בפייסבוק תגובות רבות המשפילות את ראש הממשלה ומלעיגות על מצבו הרפואי. התגובות כללו הערות גסות ופוגעניות שהפכו בדיקה רפואית שגרתית לנושא לבדיחות. הימנעות ערוץ 13 מסגירת מדור התגובות יצרה מצב שבו הכתבה הפכה לבמה לביטויי זלזול.שוב, מבחינה עיתונאית, קשה למצוא הצדקה לפרסום פרטים על בדיקה רפואית שגרתית. הכתבה לא חשפה מידע חדש בעל משמעות ציבורית, לא הציגה חקירה או גילוי של עובדות חשובות, ולא תרמה להבנת נושא בעל חשיבות לציבור הרחב.התופעה של פרסום תוכן שמטרתו בעיקר להגביר תנועה באתרי האינטרנט ולא לקדם ערכים עיתונאיים איכותיים, מכונה לעתים "קליקביית". מדובר באסטרטגיה שבה כלי תקשורת מפרסמים תוכן שמטרתו לעורר תגובות רגשיות חזקות, גם אם התוכן חסר ערך אינפורמטיבי אמיתי.
הציבור הישראלי מתמודד עם אתגרים רבים וחמורים: מלחמה, משבר כלכלי, בעיות חברתיות, משבר הדמוקרטיה, ועוד נושאים רבים הדורשים סיקור עיתונאי מעמיק. במציאות זו, השקעת משאבים עיתונאיים בפרסום פרטים על בדיקות רפואיות שגרתיות עלולה להיתפס כבזבוז של הזדמנות לעסוק בנושאים בעלי חשיבות ציבורית אמיתית.
כלי התקשורת במדינה דמוקרטית נושאים באחריות לקיום סטנדרטים מקצועיים גבוהים. אחריות זו כוללת שמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות, והבחנה בין מידע בעל ערך ציבורי לבין פרטים אישיים שאין הצדקה לפרסומם.
המקרה מדגים את המתח הקיים בין החופש העיתונאי לבין הצורך לשמור על גבולות אתיים ומקצועיים. חופש העיתונות הוא ערך יסודי בדמוקרטיה, אך הוא מגיע עם אחריות לעמוד בסטנדרטים מקצועיים ואתיים.
בעידן הרשתות החברתיות, כאשר כל פרסום עלול להפוך לוויראלי במהירות, האחריות של כלי התקשורת רק גוברת. פרסום של תוכן שעלול להפוך לבמה להשפלות מחייב שיקול דעת מיוחד ותחושת אחריות כלפי השלכות הפרסום.
הציבור, מצדו, רגיש יותר מתמיד לאיכות התוכן התקשורתי שהוא צורך. דירוגי הצפייה והקריאה משקפים לא רק עניין רגעי אלא גם הערכה של איכות התוכן לטווח הארוך. צרכנים מבקשים תוכן איכותי, מעמיק ורלוונטי, ולא פרסומים שטחיים שמטרתם בעיקר לעורר סנסציה.
כאשר כלי תקשורת בוחר לפרסם מידע רפואי אישי של איש ציבור ללא הצדקה עיתונאית ברורה, הוא עלול לפגוע לא רק באדם הספציפי אלא גם באמון הציבור בתקשורת בכלל. אמון זה הוא נכס יקר שקשה לבנות ונוח להרוס.
המקרה של פרסום פרטי הבדיקה הרפואית של ראש הממשלה מהווה דוגמה לכיוון שבו עלולה התקשורת להחליק כאשר היא מעדיפה סנסציה על פני סטנדרטים מקצועיים. זוהי תזכורת לחשיבות של שמירה על ערכי העיתונות המקצועית גם בעידן הדיגיטלי המהיר והתחרותי.
גם ynet ו"ישראל היום", לצד אתרי חדשות נוספים, פרסמו את הדיווח הרפואי, אולם סיננו תגובות בעלות אופי משפיל, או שמא קהל קוראיהם נמנע מלהשתמש בלשון גנאי. לעומתם, בכתבה שפורסמה בערוץ 13 ניכר היה שפע של הערות מבזות כלפי ראש הממשלה, ונראה כי לא התבצע מנגנון סינון התגובות כלל וכלל.
נ.ב
תפקידו של העיתונאי הוא לשמור על אובייקטיביות ולהביא את האמת לציבור – אמת טהורה, ולא השפלה, הסתה או פגיעה בסודיות רפואית.
ערוץ 13 כמעט ואינו מפרסם עוד כתבות עיתונאיות בעלות ערך עיתונאי אמיתי. הם מפרסמים תוכן שתכליתו הבלעדית היא לעורר תשומת לב ולהביא גולשים לאתר – כלומר, דואגים אך ורק לתנועה באתר, ולא לאיכות התוכן העיתונאי (דבר עגום).
ייתכן שזהו הטעם לכך שלערוץ 13 יש רייטינג נמוך ביותר – הציבור כבר הבין שהם מציעים עיתונות זולה ונחותה, כלומר דיווחים חסרי ערך, תרבות, מקצועיות וכבוד.
ערוץ 13 הוא נחות ומגעיל – זו דעתי.
צילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של ראש הממשלה, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים
