• דים אמור
בימים האחרונים והיום במיוחד (שבת) התלקח עימות פומבי חריף בין יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לשר הביטחון ישראל כ"ץ סביב סוגיית גיוס החרדים לצה"ל – נושא שמזה שנים מהווה אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בחברה הישראלית, והפך למוקד מתיחות גובר על רקע המלחמה המתמשכת והעומס הכבד על כוחות צה"ל.
העימות החל כאשר לפיד פרסם ביקורת נוקבת ברשת X (לשעבר טוויטר) בתגובה להתבטאויותיו החוזרות של שר הביטחון כ"ץ בדבר "אי פגיעה בעולם התורה". לפיד תקף את הרטוריקה של כ"ץ ושאל שאלות נוקבות: "האם גיוס לצה״ל מנוגד לעולם התורה? האם בני הציונות הדתית שנהרגים ונפצעים במאותיהם בשנה וחצי האחרונות אינם בני תורה?".
בהודעתו המשיך לפיד והעלה שאלה פרובוקטיבית: "באיזה מקום בתורה קרא השר כ״ץ שמותר להשתמט מהגנה על העם היהודי ולשלוח אחרים להיהרג במקומך?" וסיכם בקביעה חריפה כי "דבריו הם לא רק עלבון ללוחמים שלנו, אלא גם לעולם התורה האמיתי, שבו ערבות הדדית היא יסוד עולם".
התבטאויות אלה של לפיד משקפות את העמדה שהוא מוביל מזה שנים הדורשת שוויון בנטל והתנגדות למתן פטורים גורפים לבני הישיבות החרדיות. ביקורתו מציגה את עמדת כ"ץ כסותרת לא רק את ערכי השוויון האזרחי, אלא גם את ערכי היהדות עצמה – טענה המכוונת לחשוף את מה שלפיד רואה כצביעות בעמדת הממשלה.
שר הביטחון ישראל כ"ץ לא נותר חייב ומיהר להגיב בפרסום משלו ברשת X, בו פירט את עמדתו: "עקרונות חוק הגיוס אותם הנחתי בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מבוססים על שני יסודות מרכזיים: קביעת יעדים לשירות צבאי משמעותי של הציבור החרדי בצה"ל – כולל סנקציות ברורות במקרה של אי עמידה ביעדי הגיוס – לצד שמירה ומניעת פגיעה בעולם התורה היהודי, שהוא יסוד חשוב לקיומנו כאן כמדינה יהודית".
כ"ץ הדגיש בפרסומו כי לדעתו "רק בהליכה עם שני העקרונות האלה ביחד ניתן לעשות שינוי היסטורי ולהעביר חוק גיוס בהסכמה לאומית רחבה שיביא לשילוב מהיר של אלפים ועשרות אלפים מבני הציבור החרדי כלוחמים ותומכי לחימה בצה"ל". הוא הוסיף כי "כל דרך אחרת שניסו עד כה, כולל משלוח צווים באופן חד צדדי – נכשלה ומביאה למציאות עגומה שבה רק אחוזים בודדים מהחרדים משרתים בצה"ל".
בסיום דבריו תקף כ"ץ באופן עקיף את לפיד באומרו: "מי שרוצה לנגח ולפלג במקום לחבק, לאחד ולמצוא פתרון אמיתי – חלקי לא יהיה עימו". הוא סיים בקביעה נחרצת: "אלה העמדות אותן אני מביע בכל מקום וכל ניסיון לעוות ולסלף אותן לא יצלח".
אלא שמסר זה יצר בלבול בציבור, מה שהביא את כ"ץ לפרסם הבהרה נוספת: "למתקשים בהבנת הכתוב: כמובן שלא כתבתי שאני נגד משלוח הצווים שנשלחים ע"י צה"ל על פי החוק הקיים – אלא ציינתי את העובדה שהיום מתגייסים אחוזים בודדים בלבד ושהפתרון הוא חוק גיוס בהסכמה שיביא לגיוס משמעותי של אלפי חרדים לצה"ל, תוך שמירת עולם התורה היהודי".
לפיד, שהפך את סוגיית השוויון בנטל לאחד מדגלי המאבק שלו מאז ימיו כמייסד מפלגת יש עתיד, מנסה ללחוץ על נקודות רגישות בקואליציה של נתניהו, המורכבת בחלקה המשמעותי ממפלגות חרדיות המתנגדות לגיוס גורף של תלמידי הישיבות.
מנגד, כ"ץ, שמנסה לתמרן בין מחויבותו לצרכי הביטחון של ישראל לבין אילוצי הקואליציה, מדבר על פתרון ביניים שיכלול יעדי גיוס וסנקציות מצד אחד, אך גם "שמירה על עולם התורה" מצד שני – ניסוח עמום שמעורר ביקורת מצד האופוזיציה והציבור החילוני.
המאבק הציבורי הזה משקף שסע עמוק יותר בחברה הישראלית סביב שאלות של זהות, ערכים ואחריות קולקטיבית. הדיון חורג מעבר לסוגיה הפרקטית של מספר המתגייסים ונוגע בשאלות יסוד של סולידריות חברתית וההגדרה של "ישראליות" בעידן של מלחמה וקרבנות רבים.
עבור לפיד, הרטוריקה של כ"ץ מייצגת את מה שהוא רואה ככניעה של ממשלת נתניהו לדרישות החרדיות, על חשבון הציבור הנושא בנטל. בעיניו, המושג "שמירה על עולם התורה" משמש כמסווה לאי-שוויון מובנה.
מנגד, כ"ץ טוען לגישה פרגמטית שמכירה במורכבות הסוגיה ובצורך להגיע להסכמות רחבות, גם אם לא מושלמות. הוא מדגיש את כישלון הגישות הכופות שננקטו בעבר ואת הצורך במתווה שיזכה להסכמה גם בקרב הציבור החרדי.
מאחורי חילופי האשמות אלה עומדות שאלות כבדות משקל: האם ערך לימוד התורה וערך השירות הצבאי יכולים לדור בכפיפה אחת במדינה יהודית ודמוקרטית? האם ניתן לגשר על הפערים האידיאולוגיים העמוקים בין המחנות? והאם בעידן של איומים ביטחוניים מתמשכים, יכולה ישראל להרשות לעצמה פטור משירות צבאי לחלק משמעותי מאזרחיה?
בינתיים, משפחות החיילים הנושאות בעול הכבד של המלחמה מביטות בכעס גובר בוויכוח הפוליטי המתמשך, בעוד יקיריהן ממשיכים לשאת בנטל הביטחוני הכבד, ללא פתרון נראה לעין לחלוקה שוויונית יותר של האחריות הלאומית.
המחלוקת בין לפיד לכ"ץ היא רק הביטוי האחרון של מאבק ארוך שנים על דמותה של החברה הישראלית ועל האיזון בין ערכיה השונים. בעוד הפוליטיקאים ממשיכים בחילופי ההאשמות, השאלה האמיתית נותרת ללא מענה: האם תצליח ישראל למצוא מודל שיאפשר שילוב אמיתי של כל חלקי החברה בנשיאה באחריות הלאומית, או שהשסע רק ילך ויעמיק ככל שהמלחמה נמשכת?
לעת עתה, המחלוקת ממשיכה להתלהט, והסיכוי לפתרון מוסכם נראה רחוק מתמיד, כאשר שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם, וכל צד מאשים את השני בחוסר הבנה, סילוף עמדות ופגיעה באינטרס הלאומי. הציבור הישראלי, שרובו מזהה את החשיבות המכרעת של פתרון סוגיית הגיוס בתקופה קריטית זו, נותר בינתיים ללא מענה ברור לאחת השאלות המהותיות ביותר המעסיקות את החברה הישראלית מאז הקמת המדינה.
היכן שכנה התורה בימי השואה? והיכן נמצאה ב-7 באוקטובר?
אין זו שאלה רטורית גרידא – זוהי תחושת מעמקים של ישראלים רבים, בפרט בתקופה שבה השיח הציבורי אודות שוויון בנטל הולך ומתעצם. האמונה הינה נדבך מהותי במסורת היהודית, אך האם ביכולתה להחליף את חובת האחריות האזרחית?
ב-7 באוקטובר, כאשר מחבלי חמאס פרצו את גדרות הביטחון וביצעו טבח באזרחים בדרום הארץ, לא התורה היא שבלמה אותם – כי אם לוחמי צבא ההגנה לישראל, שוטרים, מתנדבים ואזרחים אמיצי לב. ובימי השואה, אף שם, לא פסוקי קודש הגנו על הקהילות – אלא מי שנלחם, מי שנמלט, מי שהסתתר. המציאות מכה בפנים: אל מול אלימות, טרור ואויבים – רק מעשה ממשי מגן על חיי אדם.
ואף על פי כן, פלחים נרחבים בחברה החרדית מסרבים ליטול חלק בהגנת המדינה. תחת הטיעון כי הם "שומרי התורה", מוענק להם פטור משירות צבאי ומנשיאה בנטל הלאומי. ברם, אם התורה איננה מגן פיזי – מדוע העוסקים בלימודה זוכים לפטור? האם חיילים אינם נחשבים ל"שומרי תורה" בדרכם שלהם, בעת שהם מגינים הלכה למעשה על עם ישראל?
שאלות אלו מרחפות במרחב הציבורי ומחייבות דיון מעמיק ונוקב. אין המדובר במתקפה על אמונה – אלא בקריאה לאחריות. מדינת ישראל זקוקה לשומרי תורה – אך ביתר שאת לשומרי גבולות, לשומרי חיים. והגיעה העת שהשיח יתמקד פחות בסיסמאות ויותר במעשים של ממש.
צילום: דובר צה״ל; מהעמודים הרשמיים של ישראל כץ ושל יאיר לפיד, בהתאם לסעיף 27א
