• דים אמור
ממשלת ישראל קבעה את ה-23 במרץ כתאריך לישיבה מיוחדת שבה תצביע על הבעת אי-אמון ביועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, במהלך שעשוי להוביל להדחתה. הישיבה תסמן את תחילתו של הליך מורכב ורב-שלבי, שמעורר שאלות יסוד על מערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למערכת המשפטית ועל גבולות הסמכות של כל צד.
שר המשפטים יריב לוין פנה בשבוע שעבר למזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס, במכתב רשמי שבו ציין כי "הממשלה מחליטה להביע אי אמון ביועצת נוכח התנהלותה הבלתי-הולמת, ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בינה לבין הממשלה – היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".
במסגרת ההליך המתוכנן, בהרב-מיארה תוזמן לישיבת הממשלה ותקבל הזדמנות להציג את עמדתה. אם אכן תאושר הבעת אי-האמון ברוב קולות, יעבור התהליך לשלב הבא – דיון בוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אשר גרוניס.
בוועדה זו חברים כיום גם נציגת לשכת עורכי הדין, עו"ד תמי אולמן, ונציג הפקולטות למשפטים, פרופ' רון שפירא. על פי התכנון, שר המשפטים לוין אמור למנות לוועדה גם שר משפטים לשעבר וחבר כנסת מהקואליציה.
מעניין לציין כי השופט גרוניס, העומד בראש הוועדה, התנגד בזמנו למינויה של בהרב-מיארה לתפקיד. בפני ועדת האיתור יוצגו המקרים שבהם סירבה היועמ"שית לייצג שרים בבג"ץ או לאשר פעולות שלטענתה אינן חוקיות. בהרב-מיארה תזומן גם לשימוע בוועדה זו כדי להציג את עמדתה.
אלא שגם אם ועדת האיתור תחליט לתמוך בהדחה או להתנגד לה, הממשלה אינה מחויבת לקבל את המלצתה, ויכולה לקבל החלטה הפוכה. ההערכה היא שבכל מקרה, ההליך יגיע בסופו של דבר להכרעת בג"ץ.
התבטאויות חריפות נשמעו היום מצד שר התקשורת, שלמה קרעי, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו התייחסות לקביעת מועד הדיון. "הבעת אי-אמון ביועמ״שית = יועמ״שית מודחת/בנבצרות", כתב קרעי. "מאותו רגע לא תהיה שום משמעות לחוות הדעת שתכתוב או לייעוץ שתיתן. כל הפרטים הטכניים לא יסתירו את העיקר. זו משילות. זו דמוקרטיה. מחזירים את השלטון לעם. עוצרים את הדיקטטורה המשפטית".
דבריו של קרעי מעלים שאלה מהותית – האם ניתן לראות ביועצת המשפטית כמי שאיבדה את סמכותה כבר מרגע הבעת אי-האמון, עוד בטרם הושלם ההליך הפורמלי של הדחתה? זוהי סוגיה משפטית ופרוצדורלית שעשויה להעמיד במבחן את מערכת היחסים בין הממשלה ליועמ"שית בשבועות הקרובים.
מקורות בסביבת שר המשפטים מציינים כי לוין תכנן בקפידה את העיתוי של המהלך. הוא בחר לקדם את הליך ההדחה רק לאחר סיום החקיקה בנושא נציב תלונות הציבור, ולאחר השלמת העבודה על החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שנדון בימים אלה בוועדת החוקה של הכנסת.
במקביל, החל לוין לקדם את מינוי הוועדה הציבורית בראשות גרוניס. הוא פנה לוועדת החוקה וליושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה, בבקשה לקבוע מי יהיה חבר הכנסת שיכהן בוועדה. כמו כן, פנה למזכיר הממשלה כדי למנות שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר לוועדה.
ההליך לאי-אמון ביועמ"שית והאפשרות להדחתה מעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה, כאשר התומכים במהלך רואים בו ביטוי לעקרון המשילות ולזכותה של ממשלה נבחרת לממש את מדיניותה, בעוד המתנגדים מזהירים מפני פגיעה בשומרי הסף ובעקרון שלטון החוק.
מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל התפתח לאורך השנים כגורם בעל סמכות פרשנית מכרעת בנושאי חוק וחוקיות פעולות השלטון. עמדותיו נחשבות למחייבות את הממשלה, לפחות עד שבית המשפט קובע אחרת. מנגד, המצדדים בריסון כוחו של היועמ"ש טוענים כי מדובר בתפקיד ממונה ולא נבחר, שצבר עם השנים עוצמה רבה מדי, וכי יש להחזיר את מרכז הכובד אל הדרג הנבחר.
המחלוקת בין בהרב-מיארה לבין שרי הממשלה התגלעה בסוגיות רבות, כאשר היועמ"שית סירבה לייצג עמדות ממשלתיות בבג"ץ במקרים שבהם סברה כי מדובר בעמדות שאינן חוקיות. בתגובה, טענו שרים כי היא חורגת מתפקידה וחוסמת את יכולתם לבצע את המדיניות שלשמה נבחרו.
ההכרעה בשאלה אם בהרב-מיארה תודח בסופו של דבר עשויה להוות נקודת מפנה בתפיסת התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה, ובמידת העצמאות שתינתן לו בעתיד. מעבר לכך, ישנה חשיבות רבה גם למסר שיועבר לציבור – האם מערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למערכת המשפטית היא של איזונים ובלמים הדדיים, או שמא מדובר במאבק כוחות שבו ידה של הרשות המבצעת תהיה על העליונה?
בעוד הממשלה מנסה לקדם את הליך ההדחה, עולה השאלה הפרקטית – כיצד תיראה עבודת הממשלה והיועצת המשפטית בתקופת הביניים, עד להכרעה סופית? האם היועמ"שית תוכל להמשיך לספק חוות דעת וייעוץ משפטי, והאם חוות דעת אלה יכובדו? התבטאותו של השר קרעי מרמזת שלא, אך הדבר עלול ליצור ואקום משפטי בעבודת הממשלה.
הליך הדחתו של יועץ משפטי לממשלה הוא צעד חריג ונדיר בהיסטוריה המשפטית של ישראל, ומטבע הדברים אינו מעוגן בפרוצדורות שגרתיות. זהו אחד הגורמים לכך שקיימת אי-בהירות לגבי השלבים השונים של התהליך ומשמעותם המשפטית.
בנוסף, המחלוקת סביב מעמדה של בהרב-מיארה משקפת גם את המתח הכללי יותר שקיים בשנים האחרונות בין הממשלה לבין מערכת המשפט, כחלק ממה שמכונה "הרפורמה המשפטית".
צפוי כי בשבועות הקרובים יתמקד הדיון הציבורי בשאלות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית – מהם גבולות הכוח של הדרג הנבחר, מה תפקידם של שומרי הסף, ואיך מאזנים בין עקרון הרוב לבין הגנה על זכויות המיעוט ושלטון החוק.
בשולי העניין, יש לציין כי מאבק סמכויות זה מתרחש בתקופה רגישה במיוחד, כאשר ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים מורכבים. בעוד הדיונים המשפטיים והפוליטיים מתנהלים, עולה השאלה אם המערכת השלטונית תוכל לתפקד ביעילות ולקבל החלטות קריטיות בתקופה זו.
הישיבה הקרובה ב-23 במרץ, שבה צפויה להתקיים ההצבעה על אי-האמון ביועמ"שית, תהווה סממן ראשון לרצינות כוונותיה של הממשלה ולנחישותה להוביל את המהלך עד תומו.
התפתחות זו עשויה להשפיע גם על היחסים העתידיים בין הדרג המקצועי בשירות הציבורי לבין הדרג הפוליטי. האם ניתן יהיה לשמר עצמאות מקצועית בתוך מסגרת של כפיפות היררכית לדרג פוליטי? זוהי שאלה שתלווה את מערכות השלטון בישראל עוד זמן רב לאחר שתוכרע סוגיית ההדחה הספציפית.
בעוד הממשלה מתקדמת בהליך הפורמלי, גוברת גם ההתעניינות הציבורית בנושא, כאשר קבוצות אזרחיות וארגונים משפטיים עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות ועשויים להגיש עתירות לבג"ץ בנושא בשבועות הקרובים.
מערכת המשפט עצמה תידרש להכריע, ככל הנראה, בשאלות משפטיות וחוקתיות מורכבות – האם ניתן להדיח יועץ משפטי לממשלה בשל חילוקי דעות מקצועיים? מהם הקריטריונים ל"התנהלות בלתי-הולמת" שמצדיקה הדחה? ומהו האיזון הנכון בין עצמאות מקצועית לבין כפיפות היררכית?
לשאלות אלה השלכות מרחיקות לכת על עתיד היחסים בין הרשויות בישראל ועל אופייה של מערכת המשפט הישראלית בשנים הבאות.
בעוד המתח בין הגורמים השונים גובר, נותר לראות כיצד תתנהל מערכת היחסים בין הממשלה ליועצת המשפטית בשבועות הקרובים, וכיצד יתקבלו חוות דעת משפטיות שתפרסם בהרב-מיארה בתקופה זו. האם שרי הממשלה יתייחסו אליהן כאל מחייבות, או שמא יפעלו בהתאם לגישה שביטא השר קרעי, לפיה "לא תהיה שום משמעות לחוות הדעת שתכתוב" מרגע הבעת אי-האמון?
העובדה שהממשלה מצאה לנכון לקבוע את מועד הישיבה להבעת אי-אמון כבר עתה, מעידה על כך שהמהלך מתקדם מעבר לשיח תקשורתי והצהרתי, והופך לתוכנית פעולה קונקרטית. מנגד, מורכבות ההליך והצורך באישור ועדת האיתור מלמדים כי לא מדובר בהחלטה שתיכנס לתוקף באופן מיידי.
בסופו של דבר, המחלוקת סביב מעמדה של בהרב-מיארה היא חלק ממאבק רחב יותר על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית, ועל מערכת האיזונים והבלמים שתעצב אותה בעתיד.
צילום: דוברות משרד המשפטים
