בעת שמטחי הירי הרוסיים מוסיפים להמטיר חורבן על העיר קונוטופ אשר באוקראינה, נחשף סיפור מטלטל נוסף בין כותלי העיר הנצורה. לא רק תושביה נסים על נפשם – אף חיות המחמד שבבעלותם מוצאות עצמן משוטטות ברחובותיה, נטושות ומופקרות לחסדי שמיים. ברם, אל לכם לחשוש, שכן ישנם מי שנוטלים אחריות על גורלן – ובלבד שלא תפנו בשאלות אל ראש העירייה.

מאחורי חומות השתיקה

העיתונות העולמית מתמקדת בדיווחים על התקפות רוסיות והקורבנות האנושיים. בקונוטופ התפתח משבר הומניטרי שקט. ברחובות העיר משוטטים כיום למעלה מ-1000 בעלי חיים נטושים. מספר זה, המהווה את עצמו הלם, 200 מהם הצליחו למצוא מקלט תחת ארגון המקומי 'ידידי בעלי החיים'.

"זה מתחיל בדרך כלל באותה צורה", מספרת אחת העובדות בארגון, קולה רועד מהתרגשות. "אנחנו מגיעים בבוקר ומוצאים עוד כלב קשור לדלת, או חתול בקופסה. לפעמים יש פתק קטן עם התנצלות, לפעמים לא. אבל תמיד יש את אותו מבט בעיניים של בעלי החיים – של בגידה, של חוסר הבנה".

הסטטיסטיקה מספרת סיפור קודר: 107 כלבים ו-52 חתולים מצאו מקלט בארגון. אך המספרים הללו אינם סטטיים – מדי יום נוספים עוד ועוד בעלי חיים למצבת הפליטים האילמים של המלחמה. "אנחנו כבר לא סופרים", אומרת העובדת בעצב, "אנחנו פשוט מנסים להציל כל אחד שאנחנו יכולים". לתרומה – לחץ כאן

הישרדות בצל המלחמה

המציאות בקונוטופ הפכה את מה שנחשב פעם לבלתי נתפס לשגרה עגומה. תושבים, הנאבקים בעצמם על הישרדות כלכלית תחת אש המלחמה, מוצאים עצמם בפני החלטה בלתי אפשרית. "אין לנו מה לאכול בעצמנו", מודה בבושה אחד התושבים שביקש להישאר בעילום שם, "חשבנו שאולי ברחוב יהיה לכלב סיכוי טוב יותר למצוא אוכל".

הגיון מעוות זה, המשקף את עומק הייאוש האנושי, מקבל משנה תוקף כאשר מביטים בתגובת הרשויות – או ליתר דיוק, בהיעדרה.

ביורוקרטיה בזמן מלחמה

"חייב להיות מכרז", מצהיר ראש העיר ארטם סמניחין בתגובה לבקשות החוזרות ונשנות לסיוע. משפט זה, שבזמנים כתיקונם היה נשמע סביר, הופך לאבסורד מוחלט כאשר טילים נופלים מהשמים וחיים נמצאים על כף המאזניים. אך סמניחין לא מסתפק בדחיית הבקשות לסיוע – הוא בוחר להוסיף שמן למדורה.

"אלה שיטות של פושעים והם פושעים", הוא מכריז, מתייחס למתנדבי הארגון שעובדים ללא לאות, 24 שעות ביממה, ללא תמורה. הצהרה זו, המדגימה את הפער העצום בין המציאות בשטח לבין תפיסת השלטון המקומי, מעלה שאלות נוקבות על טיב המנהיגות בעיר במצור.

סמניחין מעביר למערכת 'מעקב' מסרים המעידים על לחץ פוליטי ומניפולציה, ובאופן שיטתי מכנה את המתנדבים 'פושעים'. מהי בדיוק הבעייתיות במעשיהם? האם הצלת בעלי חיים נחשבת לעבירה? כיצד העז ראש העיר של קונוטופ להטיל דופי ולפגוע בשמם הטוב של תושבי העיר ללא ראיות וללא ביסוס עובדתי?

מזלו של סמניחין שהוא נמצא בקונוטופ שבאוקראינה ולא בישראל, שכן בישראל היה נדרש לתת את הדין על הפרת החוק. בעוד אוקראינה שואפת להצטרף לאיחוד האירופי, התנהלות בריונית של ראשי ערים כמו סמניחין מקטינה את סיכוייה להתקבל.

חשוב להדגיש כי התושב הוא הריבון שבחר את הממשל, והממשל מחויב לשרת את העם. עיקרון זה מעוגן בחוקה האוקראינית.

חוק ואי-סדר

על פי חוקי אוקראינה, נטישת בעלי חיים והתעללות בהם הן עבירות פליליות. אולם בקונוטופ, כמו דברים רבים אחרים, גם החוק הזה נותר אות מתה. המשטרה המקומית, שאמורה לאכוף את החוק, מעולם לא פתחה בחקירה של מקרי נטישה – גם כשאלה התרחשו ממש מול עיניה.

במקום זאת, השוטרים עצמם פונים לארגון כשהם נתקלים בבעל חיים נטוש. "הם מצלצלים אלינו כאילו אנחנו שירות עירוני", מספרת המתנדבת, "אבל כשאנחנו מבקשים תקציב, אז מוסרים לנו שאין תקציב".

מאחורי הקלעים של ההצלה

הטיפול בבעלי החיים הנטושים הוא משימה מורכבת ויקרה. סירוסים, ניתוחים, טיפולים וטרינריים, טיפות נגד פרעושים, מזון – כל אלה עולים סכומי עתק, במיוחד בתקופת מלחמה. הארגון, המתבסס אך ורק על תרומות, נאבק להמשיך ולתפקד.

"פעם העירייה הייתה עוזרת קצת. אבל עכשיו אין תקציב. כאילו המלחמה ביטלה גם את האחריות המוסרית שלהם", המתנדבת נזכרת בערגה.

טראומה כפולה

הפחד מהטילים אינו פוסח על בעלי החיים. "הכלבים רועדים בכל פעם שיש אזעקה. החתולים מתחבאים במקומות הכי קטנים שהם מוצאים. הם עברו טראומה כפולה – קודם הנטישה, ועכשיו ההפצצות", מתארת המתנדבת.

לאחרונה, כאשר טיל רוסי פגע בקרבת מקום, ההדף גרם נזק למתקני הארגון. "היינו צריכים להרגיע את החיות במשך שעות", היא מספרת. "חלקם עדיין לא מתאוששים".

קריאה לעזרה בינלאומית

סרטוני המצוקה שהעלה הארגון לרשתות החברתיות הגיעו עד תל אביב והפכו ויראליים. "זה נותן לנו תקווה. נחנו מקווים שאם יותר אנשים יידעו מה קורה כאן, אולי מישהו יוכל לעזור", אומרת המתנדבת למערכת 'מעקב'.

אך בינתיים, המצב רק הולך ומחמיר. שיעורי האימוץ נמוכים במיוחד – כלבים כמעט ולא מאומצים, וגם חתולים, שבדרך כלל מאומצים בקלות יחסית, מוצאים בקושי בתים חדשים. לתרומה – לחץ כאן

האור בקצה המנהרה

למרות כל הקשיים, המתנדבים ממשיכים במשימתם. הם עובדים סביב השעון, מטפלים בכל מקרה שמגיע אליהם, ומנסים לגייס תרומות מכל מקור אפשרי.

"אנחנו לא יכולים לוותר. כל חיה שאנחנו מצילים היא עולם ומלואו. וכל עוד יש אפילו בעל חיים אחד שזקוק לנו, נמשיך להילחם", אומרת המתנדבת בנחישות.

המצב בקונוטופ מעלה שאלות קשות על אחריות חברתית בזמן מלחמה, על תפקיד השלטון המקומי במשברים הומניטריים, ועל הגבול הדק שבין הישרדות לבין מוסריות.

אך מעל לכל, זהו סיפור על אומץ לב אנושי, על התמדה בתנאים בלתי אפשריים, ועל הכוח של קבוצה קטנה של אנשים לחולל שינוי – גם כשכל הסיכויים נגדם.

בשעה שהטילים מוסיפים לצנוח ארצה והביורוקרטיה מתמידה בהערמת מכשולים, מתנדבי 'ידידי בעלי החיים' דבקים במשימתם הנעלה. הם מודעים היטב להיותם קו ההגנה האחרון עבור מאות בעלי חיים חסרי מגן, ונושאים באחריות זו בראש מורם – גם אם בבדידות מזהרת.

אחרית דבר

בעוד העולם ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות הצבאיות באוקראינה, הסיפור של קונוטופ מזכיר לנו שלמלחמה יש פנים רבות, וקורבנות מסוגים שונים. אולי יום אחד, כשהשקט ישוב לשרור באזור, מישהו יזכור לשאול מה עלה בגורלם של אותם מתנדבים אמיצים ובעלי החיים שהצילו.

עד אז, הם ממשיכים במאבקם השקט – לא למען תהילה או הכרה, אלא פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות. ואולי, בסופו של דבר, זה מה שהופך אותם לגיבורים האמיתיים של הסיפור הזה.

מבקר המדינה ומשטרת אוקראינה נמנעו מלהגיש תגובה בשלב זה