• דים אמור
בעת האחרונה נתגלו ליקויים חמורים באופן סיקורה של המחלוקת המשפטית המתנהלת בין שני אישי הרשתות החברתיות – מישל טרוני וסמיון גרפמן. תחקיר מעמיק חושף תבנית מטרידה של דיווחים הלוקים בחסר, הישענות על מקורות מפוקפקים והיעדר בדיקה יסודית של העובדות.
ראוי לציין כי מצער להיווכח בירידה התלולה ברמתם המקצועית של כלי תקשורת מרכזיים דוגמת אייס ומעריב, אשר הפכו למעין מפעל חרושת של ידיעות בדויות. חשוב להדגיש כי תופעה זו משקפת הידרדרות מדאיגה בסטנדרטים העיתונאיים, כאשר הרדיפה אחר כותרות מרעישות גוברת על המחויבות לאמת העיתונאית.
דיווח מוקדם על עונש שטרם נגזר
בתאריך 26 בדצמבר פרסמה מערכת "אייס" כתבה תחת הכותרת "כוכב 'הישרדות' לשעבר הורשע בבית המשפט: העונש עד 3 שנים". הכתבה, שפורסמה ללא חתימת עיתונאי, קבעה נחרצות כי טרוני "צפוי לעמוד בפני עונש שעלול להיות כבד מאד" וציינה מסגרת ענישה של עד שלוש שנות מאסר.
אלא שבדיקה מעמיקה של התיק המשפטי מעלה תמונה שונה לחלוטין: הדיון הראשון בעניין העונש נקבע רק ל-12 בדצמבר, כשבועיים לאחר פרסום הכתבה. במילים אחרות, הכתבה קבעה מסמרות לגבי עונש שטרם נדון כלל בבית המשפט.
היעדר נוכחות בדיונים
למותר לציין כי נוכחותם של נציגי מערכת 'אייס', לרבות העורך הראשי מר יהודה לוינגר, נפקדה באורח מוחלט מכל ההליכים המשפטיים אשר התקיימו במסגרת התיק הנדון. עולה שאלה נכבדה בדבר ליכולתה של מערכת תקשורת לקבוע באופן נחרץ עובדות הנוגעות להליך משפטי, מבלי שנציגיה נכחו בדיונים או עיינו במסמכים המשפטיים המהותיים.
זאת ועוד, בעוד גזר הדין עתיד להינתן בשנים עשר בדצמבר, הרי שבעשרים ושישה בנובמבר טרם נודעה חומרת העונש הצפוי – בין אם מדובר בשלוש שנות מאסר או בעונש חמור יותר – שכן בית המשפט טרם נתן את הכרעתו בעניין. נראה כי מערכות החדשות נקטו בהשערות בעלמא, ולמרבה הצער, אף הפיצו מידע כוזב.
סיקור חד צדדי ובעייתי
הכתבה ב"אייס" העניקה במה נרחבת לעורך הדין גיא אופיר, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת ההגנה ומייצוגו של עורך הדין אהב כהן, המייצג את טרוני. יתר על כן, קיים תיעוד מוצק בפרוטוקולים המשפטיים המעיד כי משרדו של עורך הדין גיא אופיר, בנוכחותו המפורשת, מסר מידע כוזב לבית המשפט במהלך ההליך המשפטי הנדון. עובדה זו, המגובה במסמכים רשמיים, מעלה חשש מבוסס כי מי שכבר סטה מדרך האמת בעבר, עלול לשוב ולנקוט בדרך זו גם בהמשך.
כשלים נוספים בסיקור התקשורתי
גם העיתונאית מיקי לוין פרסמה כתבה שמעלה תהיות דומות. תחת הכותרת "אחרי שאיים על סמיון גרפמן בשידור חי: מישל טרוני הורשע", פרסמה לוין פרטים לגבי גזר דין שטרם ניתן. כאשר נעשה ניסיון לברר את מקור המידע, לוין בחרה להימנע מתגובה ואף חסמה את הפניות אליה.

שתיקתה וחסימתה מדברות בעד עצמן. שכן, אילו היה ברשותה גזר הדין, אשר טרם ניתן ואף טרם התקיים בעניינו דיון, הייתה בוודאי ממהרת להציגו.
באשר למיקי לוין, התנהלותה מהווה מכתם על כבוד המקצוע העיתונאי. כנראה תחת להתנהל כעיתונאית מקצועית, היא מציגה את עצמה כמי שניחנה בכוחות על-טבעיים לחיזוי העתיד. במקרה שכזה, מן הראוי כי תסב את מקצועה לקריאה בקלפים ותחדל מעיסוקה בתקשורת.
ראוי לציון כי העיתונאית מיקי לוין, בפרסמה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, מקפידה לכל הפחות להותיר את טביעת אצבעותיה המקצועית על הכתבות היוצאות תחת שמה – תופעה מרשימה בנוף התקשורתי הנוכחי.
בשיחה טלפונית שהתקיימה ביני לבין יהודה לוינגר, העורך הראשי (אייס), ניכר היה ניסיונו להמעיט מערכי ולהשפילני. התנהלותו התאפיינה בזלזול מופגן ובחוסר כבוד משווע. אולי מוטב כי יחל לגייס לשורותיו עיתונאים בעלי שיעור קומה, אשר לא יירתעו מלחתום בשמם על כתבותיהם, חלף ההסתתרות מאחורי החתימה האנונימית "מערכת".
ואשר ליהודה לוינגר, המכנה את ICE כלי תקשורת – התנהלות זו משקפת רמה מקצועית ירודה ומעוררת סלידה עמוקה.
כשלון מערכתי של העיתונות הישראלית
אופן הסיקור התקשורתי של פרשת טרוני-גרפמן מהווה נורת אזהרה מהדהדת באשר למצבה העגום של העיתונות בישראל. האחריות הרובצת לפתחם של העיתונאים והעורכים מחייבת חקירה יסודית ובחינה מדוקדקת של העובדות בטרם פרסומן, ביתר שאת כאשר עסקינן בהליכים משפטיים אשר עלולים להטביע חותם משמעותי על חיי המעורבים בהם.
זכותו הבסיסית של הציבור היא לקבל לידיו מידע מדויק ומאומת, ולא להיות נתון לחסדיהם של דיווחים לקויים או שגויים. התנהלות מצערת זו מחדדת את הצורך הבוער בהידוק הסטנדרטים העיתונאיים ובהקפדה בלתי מתפשרת על כללי האתיקה המקצועית בנוף התקשורת הישראלית.