• דים אמור
פסק דין תקדימי ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בתיקים תאד"מ 10152-12-22 ותאד"מ 22816-12-22, המטיל צל כבד על אמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית. בית המשפט קבע כי אין אמת בפרסומים של דניאל אלעזר, כתב ערוץ כאן 11 המתוקצב מכספי ציבור.
פסק דין חסר תקדים ורב-חשיבות
הפסיקה מהווה תקדים משמעותי בנוף התקשורת הישראלית. לראשונה זה שנים רבות, בית משפט קובע באופן חד-משמעי כי פרסומיו של עיתונאי בכלי תקשורת מרכזי עולים כדי לשון הרע, תוך שלילת אמיתות תוכנם. משמעות הדבר חורגת מעבר למקרה הספציפי ומעלה שאלות נוקבות לגבי אחריות עיתונאית ושימוש בכספי ציבור.
מעבר לקביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו של דניאל אלעזר ובכינויים אותם הוא מייחס לאזרחי מדינת ישראל (אשר מכספי המיסים שלהם משולם שכרו), קיימת סוגיה חמורה ומטרידה נוספת. זו הפעם השנייה שבית המשפט קובע כי דניאל אלעזר, בתפקידו ככתב כאן 11, מפר את החוק. כך נכתב בפסק הדין:
"הנתבע (מר דניאל אלעזר) פעל בניגוד להוראת החוק המפורשת וצילם את התובעת באולם בית המשפט".
מדובר בעובד ציבור המועסק בתאגיד השידור הציבורי כאן 11, אשר כנראה אינו מכבד את חוקי המדינה ומזלזל בהם. נראה כי הוא מנסה להציג עצמו כמי שניצב מעל לחוק, בחסות הגיבוי המוסדי, הבמה התקשורתית והיוקרה שמעניק לו תאגיד השידור. הפרות החוק מתבצעות תחת מסווה של ערכים נעלים כגון "חופש הביטוי, דיווח תקשורתי וחופש העיסוק".
הפרדוקס מתחדד לנוכח העובדה כי מר אלעזר, אשר מרבה לדווח בכתבותיו על ליקויים בהתנהלות עובדי ציבור וגורמי אכיפת החוק, מבצע בעצמו מעשים חמורים ומפר את החוק. התנהלות זו זוכה לאזכור נרחב בפסקי הדין, אך נראה כי תאגיד השידור כאן 11 אדיש לכך לחלוטין – התנהלות המעידה על צביעות, אם לא למעלה מכך.
בתום הדיון בתיק תאד"מ 10152-12-22 צ'רקוב נגד אלעזר, ביקשתי לקבל את תגובתו של דניאל אלעזר. במקום תגובה עניינית, בחר להשיב בביטויים משפילים כגון "נוכל", "רמאי", "שמן" וכיוצא באלה.
בניסיונו להשפילני, הטיל מר אלעזר קלון על הוריו אשר העניקו לו חינוך לקוי, פגע במעמד המקצועי של העיתונות, והכתים את שמו הטוב של תאגיד השידור כאן 11. ראוי לציין כי גם אני, בתפקידי כעיתונאי במערכת "מעקב", נמנה על ציבור משלמי המיסים אשר מכספם משולם שכרו של מר אלעזר.
שאלות אתיות מטרידות
במיוחד מטריד הגילוי כי כאן 11, תאגיד השידור הציבורי, בחר לממן את ההליך המשפטי האישי של אלעזר, שנבע מפרסום ברשת X (טוויטר לשעבר). החלטה זו, שנעשתה ללא מכרז, מעלה תהיות קשות לגבי השימוש בכספי משלם המסים.
עורך הדין אהב כהן, שייצג בתיק, הדגיש את חשיבותו התקדימית של פסק הדין: "מדובר באחד המקרים הנדירים בהם בית המשפט מצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל. הקביעה השיפוטית חד-משמעית בשלילת אמיתות הפרסומים היא בעלת משמעות מרחיקת לכת".
בסוגיה זו פרסמנו בעבר תחקיר מקיף אודות מימון ההליכים המשפטיים של העיתונאי דניאל אלעזר על ידי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ככל הנראה ללא הליך מכרזי תקין. כפועל יוצא מכך, אין ביכולתו של הציבור לקבל מידע בדבר העלויות הכרוכות בהליך זה. עורכת הדין מיה כץ אישרה בפנינו בעבר כי משרדה מעניק ייצוג משפטי למר אלעזר במימון כספי ציבור, אך נמנעה מלחשוף את היקף התשלומים.
בכירי תאגיד השידור, ובכללם המבקר הפנימי, מערך הדוברות, המנהל הכללי והיועץ המשפטי, הפנו את פנייתנו לממונה על חופש המידע. ברם, חרף פניותינו החוזרות ונשנות, המחלקה האמונה על יישום חוק חופש המידע נמנעת מלהשיב לבקשותינו.
לצפייה בכתובות הרלוונטיות, אנא לחצו כאן:
• התנהלות כאן 11 מעלה שאלות על שקיפות ואחריות עיתונאית – לחץ כאן
• הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? – לחץ כאן
תגובת ההגנה מתעכבת
נכון לציון כי עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, המעניקה ייצוג משפטי למר אלעזר במימון הקופה הציבורית, נמנעה מלהגיב באופן מיידי לפסק הדין בשל שהותה בחופשה באיטליה. בתגובתה מסרה: "הנני שוהה בחופשה באיטליה, והשיחה כרוכה בעלויות משמעותיות. נשוחח אודות פסק הדין עם שובי ארצה".
מן הפרטים עולה כי כאשר מדובר בהוצאות כספיות אישיות, ניכרת רגישות יתר לעלויות (מן הראוי היה לגלות רגישות דומה גם כלפי השימוש בכספי ציבור).
כאשר הצענו לעורכת הדין כץ לקיים את השיחה באמצעות יישומון הוואטסאפ, השיבה בשלילה.
להאזנה השיחה:
לאחר הדיון שהתקיים לפני כחודש וחצי, ראיתי את עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, אשר הטילה ספק בהשכלתי ותהתה בציניות: "האם נדרשות שתים-עשרה שנות לימוד כדי לשמש כעיתונאי?". מצער לראות כיצד עורכת דין במדינת ישראל מבקשת להשפיל עיתונאי באופן שיטתי.
חשש להגדלת שכר טרחה על חשבון הקופה הציבורית
מן הראוי להעלות סוגיה נוספת הראויה לציון. בתוקף תפקידי כעיתונאי, נכחתי בדיון ההוכחות. בסיום הדיון, עורך הדין אהוד כהן, המייצג את התביעה, הביע נכונות להגיש סיכומים בעל-פה. ואולם, עורכת הדין מיה כץ התנגדה לכך בתוקף רב, והביעה דרישה נחרצת להגיש את הסיכומים בכתב, בהתאם לסדרי הדין המקובלים.
הדבר מעורר תהיות, שכן משרדה של עורכת הדין כץ כבר קיבל את שכר טרחתו עבור הדיון, בעוד שהגשת סיכומים בכתב מצריכה שעות עבודה נוספות ותגמול נוסף בהתאם (יצוין כי לא ניתן לאמת זאת באופן מוחלט, שכן עורכת הדין כץ נמנעה מלהתייחס לסוגיה).
באם השערתנו נכונה, יש בכך כדי להצביע על דפוס פעולה בעייתי של ניצול כספי ציבור. לו הייתה עורכת הדין משיבה לשאלותינו, או לחלופין, לו היו מחלקת חופש המידע או דוברות הערוץ מספקים את המידע המבוקש, ניתן היה להימנע מהעלאת השערות.
יודגש כי בית המשפט המליץ על הגשת סיכומים בעל-פה, אך חרף המלצה זו, עורכת הדין התעקשה על הגשתם בכתב, וכך אכן נעשה לבסוף.
אמנם יש בסיס לטענה המועלית, ברם, בהיעדר ראיות מוצקות, משקלה מוגבל.
השלכות רחבות
פסק הדין מהווה מכה משמעותית לא רק לאלעזר ולכאן 11, אלא גם למשרד ליבליך-מוזר-גליק, המייצג גורמי תקשורת מרכזיים נוספים כמו YNET וערוץ 13. ההשלכות עשויות להדהד הרבה מעבר למקרה הספציפי ולהשפיע על האופן בו מתנהלת העיתונות בישראל.
במערכת תקשורת בריאה, פסק דין כזה היה עשוי להוביל לבחינה מעמיקה של נהלי העבודה העיתונאיים ואולי אף לסיום קריירה. העובדה שמדובר בעיתונאי המועסק בגוף ציבורי, הממומן מכספי משלמי המסים, מחדדת את חומרת המקרה ומעלה שאלות מהותיות לגבי אחריות ציבורית ואתיקה עיתונאית.
השאלה המרכזית העולה מפרשה זו נוגעת לא רק לאמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית, אלא גם לאופן בו מתנהלים כספי ציבור במערכת התקשורת הישראלית. הציפייה היא כי פסק דין זה יוביל לרפורמה משמעותית באופן בו מתנהלת התקשורת הציבורית בישראל.
המבקרת אדרי מתקשה לספק פרטים על המכרז שלטענתה התקיים
ברצוננו לציין כי קיימנו שיחת טלפון עם רואת החשבון, הגברת אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת פנימית. במהלך השיחה, מסרה הגברת אדרי כי למיטב ידיעתה נערך הליך מכרזי בעניין התקשרות עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק.
אף שהבענו שביעות רצון מקיומו של ההליך המכרזי לכאורה, כאשר ביקשנו לקבל את פרטי המכרז ומספרו הסידורי, התקשתה הגברת אדרי במתן מענה והפנתה אותנו להגשת בקשה במסגרת חוק חופש המידע.
ערכנו חיפוש מקיף באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' אחר מידע בדבר המכרז האמור, אך העלינו חרס. קיומו של המכרז נותר בגדר תעלומה – ייתכן שנערך, ייתכן שלא, וייתכן שהיה בשלבי תכנון בלבד. יצוין כי פניותינו למחלקת חופש המידע באמצעות הדואר האלקטרוני טרם זכו למענה.
תגובות שהתקבלו בעניין:
עורכת הדין מיה כץ ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, אשר ייצגה את דניאל אלעזר במימון ציבורי, השיבה כדלקמן: "דים, אני באיטליה, כאשר אחזור אגיב לך".
מר דניאל אלעזר, אשר קיבל את פנייתנו באמצעות יישומון וואטסאפ, נמנע מלהגיב. שתיקתו מדברת בעד עצמה.
מחלקת הדוברות של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' נמנעה מלהגיב.
מר גולן יוכפז, המנהל הכללי, לא מסר את תגובתו.
הממונה על חופש המידע בתאגיד לא השיב לפנייתנו.
רואת החשבון אפרת אדרי, המבקרת הפנימית, בנוסף לשיחת הטלפון שקיימנו, העבירה את התגובה הבאה בכתב:
"שלום מר אמור,
בהמשך לפנייתך מטה, וכפי שציינתי בפניך בעבר, בקשות לקבלת מידע מטופלות בתאגיד על ידי הממונה על חופש המידע, בהתאם לחוק.
פנייתך הועברה לממונה על חופש המידע בתאגיד".
עורך הדין אהב כהן מסר בתגובתו כי מדובר בפסק דין תקדימי בעל חשיבות משפטית רבה. הוא ציין כי נדירים המקרים בהם בית המשפט מוצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל במשק. יתרה מזאת, מדובר בקביעה שיפוטית חד-משמעית השוללת את אמיתות הפרסומים שהובאו על ידי כתב הערוץ.
בנסיבות העניין, ראוי לציין כי מדובר במקרה חריג בו נקבע בפסק הדין כי פרסומיו של עובד ציבור עולים כדי לשון הרע, תוך קביעה מפורשת כי אין אמת בפרסומים אלו. פסק דין זה מהווה אבן דרך משמעותית בדיני לשון הרע ובאיזון העדין בין חופש העיתונות לבין הזכות לשם טוב".
נ.ב
מפליא לראות כיצד יוסיף מר אלעזר לכהן בתפקידו העיתונאי לאור קביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו. יחד עם זאת, יש לציין כי שמורה למר אלעזר הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך המשך ניצול משאבי הציבור.
אין ספק כי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובפרט עורכת הדין מיה כץ, יראו בחיוב המשך ההליכים המשפטיים, שכן אלה עשויים לממן את חופשותיהם הבאות בחו"ל מקופת הציבור.
