• מערכת מעקב

שלושה עשורים לערך של מחקר בשאלה זו הניבו תוצאות לא עקביות. מחקר עדכני יותר מעיד שהתשובה למעשה מורכבת יותר ממה שכולנו חושבים. מומחי האופנה לגבר מבית יוסי בן נון עם התשובות.

אשליה אופטית חמקמקה

הרקע לכל הסיפור הזה מתחיל באשליה אופטית מפורסמת בשם "אשליית הלמהולץ", שנתגלתה בשנת 1867. איזה מהריבועים בתמונה נראה דק וגבוה יותר מהשני?

רוב האנשים ככל הנראה יאמרו שהריבוע השמאלי נראה דק וגבוה יותר; אבל נראה שזה נוגד את החוכמה המקובלת לפיה פסים אופקיים גורמים לנו להיראות רחבים יותר . האם זה לא אמור להיות בדיוק הפוך?

מספר מחקרים בדקו את ההשפעה הזו ומצאו תוצאות סותרות. אין שום סיבה לכך שפריטי אופנה יתנהגו בצורה אחרת בהשוואה לאשליית הלמהולץ.

שלושה חוקרים יפנים הבחינו בכמה דפוסים מעניינים במחקר הקודם. כולם הציגו תמונות של דוגמניות שלובשות פסים אופקיים או אנכיים. עם זאת, הם לא השתמשו באותן דוגמניות; חלקן היו רזות וחלקן מלאות. בנוסף, כולן היו מוצללות בצורה שונה והוצגו בסדר הופעה שונה.

חוקרים אלו החליטו שיש כאן מספר גורמים הפועלים במקביל, ופרסמו מחקר שבודק את ההשערות שלהם בכתב העת i-Perception בשנת 2013. החוקרים ערכו מספר מחקרים שבדקו את האפשרות ששלושה גורמים השפיעו על כל המחקרים הקודמים בנושא זה:

• האם הדוגמנית רזה או מלאה.
• האם שיפוט מקדים של אנשים אחרים משפיע על שיפוט מאוחר יותר אצל אנשים שונים.
• האם עצם השיפוט כל כך מגוון עד שבעצם אין שום רלוונטיות לנושא.

בניסוי זה גויסו למחקר 31 סטודנטים לתואר ראשון, מתוכם 63% נשים. הסטודנטים/ות הונחו לשבת בכיסא ולהניח את הסנטר על משענת מיוחדת, כדי להבטיח שעיניהם נמצאות במרחק מסוים ממסך מחשב.

מספר תמונות שהופיעו במסכי המחשב, הציגו אנשים לובשים בגדים עם קווים אופקיים או אנכיים. גודל התמונות השתנה דיגיטלית כדי להיראות דקות או רחבות. שתי דמויות הוצגו זו לצד זו למשך 1.8 שניות – לאחת היו פסים אופקיים ולשנייה פסים אנכיים. לאחר מכן, המשתתפים היו צריכים לשפוט איזו מהתמונות רחבה יותר, וללחוץ על מקש המציין את תגובתם.

בדיקה זו חזרה על עצמה 20 פעמים עם דמויות דקות ו-20 פעמים עם דמויות שמנות, או עם דמויות שמנות תחילה ולאחר מכן עם דמויות דקות.

אז האם החוכמה המקובלת נכונה גם לתחום האופנה, או שמא אשליית הלמהולץ היא הגורם המניע העיקרי?

החוכמה המקובלת התגלתה כשגויה. פסים אופקיים לא גורמים לאנשים להיראות שמנים יותר, ופסים אנכיים לא גורמים לאנשים להיראות רזים וגבוהים יותר. עם זאת, לפעמים הפסים לא ממש יצרו הבדל בכלל.

אז איך נפרש את תוצאות הניסוי הזה? להלן כמה מסקנות חשובות שניתן להסיק מהתוצאות:

בשום מקרה לא נמצאה החוכמה המקובלת כנכונה. בממוצע, פסים אופקיים לא גרמו למישהו להיראות רחב יותר – ופסים אנכיים לא גרמו לאדם להיראות גבוה ורזה יותר. למעשה, הממצאים תומכים במסקנה ההפוכה – פסים אופקיים גרמו לאנשים רזים להיראות גבוהים ורזים יותר. בדוגמנים מלאים יותר, סוגי הפסים פחות השפיעו על הנראות.

נראה היה שהשיפוט של אנשים הושפע יותר מדברים שראו בעבר. מסיבה כלשהי, כאשר משתתפי הניסוי בחנו תחילה קבוצה גדולה של אנשים רזים, אשליית הלמהולץ התחזקה מאוד. זה אומר שכאשר אנו רואים אדם, אנו משווים אותו במוחנו לאנשים שכבר ראינו.

השורה התחתונה, עד כמה שהיא מוזרה מאוד אך נתמכת מדעית: אם אדם שמן הולך לאירוע מלא באנשים רזים, פסים אופקיים עשויים לגרום לו להיראות רזה וגבוה יותר. מדוע? החוקרים לא היו בטוחים.

עוד מסקנה גדולה מהמחקר הייתה שהגיוון בין משתתפי הניסוי הוא כה גדול, עד שצורת הפסים לא באמת עשתה משהו. זה עשוי להסביר מדוע כל המחקרים הקודמים מאז שנות ה-80 לא היו עקביים.

אז בכל פעם שהמדע מספק תוצאות מעורפלות בכל הנוגע לבחירות אופנתיות, עדיף לסמוך על שיקול הדעת האישי שלנו.

צילום ראשי: pixabay