תל אביב-יפו, העיר שמתיימרת להיות ללא הפסקה, מתגלה כעיר עם הפסקה ארוכה מדי עבור תושביה בעלי המוגבלויות. בתחקיר מקיף שערכה מערכת "מעקב" ב-14 בספטמבר, נחשפה תמונת מצב מטרידה: יפו ודרום תל אביב הפכו למבוך בלתי עביר עבור נכים.
• אנא קראו את המאמר הקודם בנושא זה – לחץ כאן
"זה כמו בית סוהר," העיד אחד התושבים המרותק לכיסא גלגלים. "אני כלוא בביתי, כי העיר שלי החליטה שאיני ראוי לחיות בה". תיעוד מצולם שנאסף על ידי צוות "מעקב" מציג מדרכות משובשות, מכשולים בלתי צפויים ותחנות אוטובוס בלתי נגישות, שהפכו את חיי בעלי המוגבלויות לסיוט יומיומי.
לאחר המתנה ממושכת, ביום ה-16 בספטמבר, נענתה סוף סוף עיריית תל אביב-יפו לפניית "מעקב". תגובתה, שהגיעה באיחור ניכר, מעלה תהיות רבות באשר למודעות העירייה למצב בשטח.
"הכתבה שפורסמה רצופה באי דיוקים, ללא ציון כתובות להתייחסות וללא נתינת זמן סביר למתן תגובה", טענה קרן רומאנו, דוברת העירייה. טענה זו מעוררת פליאה, שכן התחקיר כלל תיעוד מפורט ומדויק, כולל כתובות ספציפיות כמו רחוב נרדור 18 ביפו.
רומאנו המשיכה: "עיריית תל אביב-יפו עושה ימים כלילות למען ציבור אנשים עם מוגבלויות ופועלת בהתאם לתכנית 4 שנתית שהוגשה לנציבות לשוויון זכויות ועומדת הן בזמנים והן ביעדי התכנית".
לאמיתו של דבר, נבצר מאיתנו להבחין האם מדובר בתגובה רשמית או שמא במערכון קומי. מכל מקום, ראוי לציין כי עיריית תל אביב-יפו ניחנה בחוש הומור משובח!
הדוברת הוסיפה כי "בשנת 2024 הושקעו למעלה מ-25 מיליון שקלים לשיפור תשתיות והקמת מרחבים וגינות ציבוריות חדשות והתקיימו הכשרות לעובדים במתן שירות נגיש".
סיור קצר ברחובות ת"א, מגלה תמונה עגומה: מדרכות הרוסות, תחנות אוטובוס בלתי נגישות לעיוורים, ומכשולים בכל פינה. האם זו ההשקעה של 25 מיליון שקלים? או שמא מדובר בהזנחה של שנים?
מעניין לציין כי העירייה בחרה להתעלם מהעובדה שסיפקנו כתובות מדויקות ותיעוד מצולם. במקום זאת, היא האשימה אותנו ב"אי דיוקים". נראה כי בעיריית תל אביב-יפו מעדיפים להתעלם מהמציאות המצולמת ולהיצמד לסטטיסטיקות נוחות.
ומה לגבי ראש העיר הקשיש? האם הוא מודע למתרחש ברחובות עירו? נראה כי הנהגת העיר מנותקת לחלוטין מהמציאות ברחובות, במיוחד באזורי יפו ודרום תל אביב.
יש תחושה שיפו ודרום תל אביב אינם נחשבים באמת כחלק מתל אביב בעיני העירייה.
אנו ב"מעקב" מציעים לגב' רומאנו אתגר פשוט: סיור בכיסא גלגלים ברחובות שתיעדנו. אנו אף מוכנים להשאיל לה כיסא גלגלים למטרה זו. האם תעז לקבל את האתגר? אולי אז תבין את חומרת המצב ותחדל מלטעון על השקעות של מיליונים שאינן נראות בשטח.
בתגובתה, הזכירה רומאנו גם "קול קורא של משרד התחבורה" ו"סקר עדכני בעיר". אך השאלה המתבקשת היא – מה היה בשנים 2023 ו-2022? האם רק עכשיו התעוררה העירייה לצורך בנגישות?
המצב הנוכחי לא רק פוגע באיכות החיים של הנכים, אלא גם מהווה הפרה בוטה של חוקי הנגישות הישראליים והבינלאומיים. זו לא רק שאלה של נוחות, מדובר בזכויות אדם בסיסיות ובחובתה של המדינה לספק שוויון הזדמנויות לכל אזרחיה.
בעוד העירייה מתגאה בתוכניות עתידיות ו"קולות קוראים", תושבי העיר בעלי המוגבלויות ממשיכים להיאבק בכל יציאה מביתם. האם זו באמת "העיר ללא הפסקה", או שמא היא הפכה ל"עיר עם הפסקה ארוכה לנכים"?
נותר רק לקוות כי הפרסום הזה יעורר את מקבלי ההחלטות מתרדמתם ויביא לשינוי אמיתי ברחובות העיר. עד אז, נמשיך לעקוב ולחשוף את המציאות העגומה בעיר שמתיימרת להיות מתקדמת ונגישה לכל.
נודה על קיומה של טכנולוגיית תיעוד מתקדמת, המאפשרת לנו להציג ראיות חד-משמעיות ולתעד את המציאות כהווייתה. אולי כדאי שעיריית תל אביב-יפו תשקיע מעט מ-25 המיליון ש"ח הנעלמים ברכישת מצלמות, כדי שתוכל לראות בעצמה את מצב הרחובות?
