In a precedent-setting ruling of historic significance, the Desnianskyi District Court of Kyiv has for the first time recognized the existence of de facto marital relations between partners from the LGBT community in Ukraine. This unique decision grants legal recognition to the relationship between Zoryan Kis, First Secretary of Ukraine's Embassy in Israel, and his partner, social activist Tymur Levchuk.

The case began to develop in June 2024, when diplomat Zoryan Kis was appointed First Secretary of Ukraine's Embassy in Israel. The appointment to a position requiring a long-term posting abroad prompted Kis to request that Ukraine's Ministry of Foreign Affairs include his partner Tymur Levchuk as his official companion. However, the MFA denied his request, citing that national legislation recognizes marriage exclusively as a union between a man and a woman.

Following the refusal, Kis petitioned the court to recognize the existence of de facto marital relations between him and Tymur – that is, cohabitation as a family without formal registration. The petition was filed with the Desnianskyi District Court in September 2024, but at that time the court refused to consider it. The legal proceedings reached the Supreme Court, which instructed the court of first instance to commence proceedings.

The Desnianskyi District Court responded to the directive on May 7, 2025, and on June 10 issued a ruling establishing the very fact of cohabitation as a family – that is, de facto marital relations between two men. This is the first instance of a Ukrainian court officially recognizing same-sex relations.

Central evidence of the relationship was the fact that Zoryan and Tymur have been living together since 2013. Additionally, in 2017 they held a symbolic wedding ceremony in Ukraine, and in 2021 they officially married in the United States. In its ruling, the court relied on Ukraine's Constitution as well as decisions of the European Court of Human Rights, particularly rulings against Ukraine.

According to the organization "Insight", this ruling creates an important precedent in the legal recognition of same-sex couples in Ukraine. In the absence of legislative regulation of such institutions as registered partnership or marriage, judicial recognition of the existence of family relations is currently the only legal instrument for protecting the rights of such couples.

The partners admitted that the court's decision surprised them. "To be honest, we didn't expect the judge to recognize the existence of de facto marital relations between us", Zoryan Kis told local media. According to him, an additional surprise was the wording of the decision, in which the court described their relationship as one that "is based on shared household, shared budget, feelings of mutual respect and love for each other".

"From now on, no one can doubt the sincerity of our feelings – we truly love each other", Zoryan emphasized. He noted that the ruling is set to take effect on July 10, so they are not yet rushing to draw conclusions about its impact on their married life. At the same time, Kis believes that the MFA will soon face strong pressure from conservative circles.

"For us, this is a big step forward in our struggle for the right to be who we are. We are confident that this decision will become hope and support for thousands of other same-sex couples in Ukraine, especially for those where both partners – or one of them – are fighting for Ukraine's right to be itself", said the partner.

However, despite this unprecedented ruling having historic significance in Ukraine's legal system, it is not a substitute for the necessary legislation to regulate civil partnerships. Zoryan noted that the organization they helped establish, "Anchor Point", has prepared an appropriate bill (No. 9103) together with members of parliament, but currently there is "no political will" to pass it.

The court ruling is a significant step in recognizing LGBT community rights in Ukraine, a country waging a defensive war against Russia. This decision may affect hundreds of other same-sex couples in the country who seek legal recognition of their marital and family status. The first instance of recognition of same-sex relations by a Ukrainian court marks a potential change in the country's legal and social landscape, even if the path to comprehensive legislation remains long.

Use of images in accordance with Article 27a of the Copyright Law – images taken from Zoryan Kis's official Facebook page

הפוסט Precedent in Ukraine: First Recognition of Same-Sex Relations הופיע לראשונה ב-מעקב.

בהחלטה יוצרת תקדים ובעלת משמעות היסטורית, הכיר בית המשפט המחוזי של דסניאנסקי בקייב לראשונה בקיומם של יחסי נישואין בפועל בין בני זוג מהקהילה הגאה באוקראינה. ההחלטה הייחודית מעניקה הכרה משפטית לזוגיותם של המזכיר הראשון בשגרירות אוקראינה בישראל, זוריאן קיס, ובן זוגו, הפעיל החברתי טימור לבצ'וק.

המקרה החל להתגבש ביוני 2024, כאשר מונה הדיפלומט זוריאן קיס למזכיר הראשון בשגרירות אוקראינה בישראל. המינוי לתפקיד שדרש יציאה לשליחות ארוכה בחו"ל, הוביל את קיס לבקש מן משרד החוץ האוקראיני לצרף את בן זוגו, טימור לבצ'וק, כבן זוגו הרשמי. אולם משרד החוץ סירב לבקשתו, בנימוק שהחוק הלאומי מכיר בנישואין אך ורק כברית בין גבר לאישה.

בעקבות הסירוב, פנה קיס לבית המשפט בבקשה להכיר בקיומם של יחסי נישואין בפועל בינו לבין טימור – כלומר, חיים משותפים כמשפחה ללא רישום פורמלי. הבקשה הוגשה לבית המשפט בדסניאנסקי בספטמבר 2024, אך באותה עת סירב בית המשפט לדון בה. ההליך המשפטי הגיע עד לבית המשפט העליון, אשר הורה לערכאה הראשונה לפתוח בהליך.

בית המשפט בדסניאנסקי נענה להוראה ב-7 במאי 2025, וכבר ב-10 ביוני קיבל החלטה הקובעת את עצם קיומם של חיים משותפים כמשפחה – כלומר, יחסי נישואין בפועל בין השניים. זוהי הפעם הראשונה שבית משפט אוקראיני מכיר בזוגיות חד-מינית באופן רשמי.

הוכחה מרכזית למערכת היחסים הייתה העובדה שזוריאן וטימור מתגוררים יחד מאז 2013. בנוסף, בשנת 2017 ערכו השניים טקס נישואין סמלי באוקראינה, ובשנת 2021 נישאו באופן רשמי בארצות הברית. בהחלטתו הסתמך בית המשפט על חוקת אוקראינה וכן על פסיקות של בית הדין האירופי לזכויות האדם, ובפרט פסיקה נגד אוקראינה.

לדברי "אינסייט", מדובר בהחלטה היוצרת תקדים חשוב בהכרה המשפטית בזוגות חד-מיניים באוקראינה. לנוכח היעדר הסדרה חוקית של מוסדות כמו שותפות רשומה או נישואין – ההכרה השיפוטית בקיומם של יחסים משפחתיים היא לעת עתה הכלי המשפטי היחיד להגנה על זכויות של זוגות כאלה.

בני הזוג הודו שפסק הדין הפתיע אותם. "אם להיות כנים, לא ציפינו שהשופט יכיר בקיומם של יחסי נישואין בפועל בינינו", סיפר זוריאן קיס לכלי תקשורת מקומיים. לטענתו, הפתעה נוספת הייתה ניסוח ההחלטה, שבה תיאר בית המשפט את מערכת היחסים ביניהם ככזו ש"מתבססת על משק בית משותף, תקציב משותף, רגשות של כבוד הדדי ואהבה זה לזה".

"מעכשיו אף אחד לא יכול לפקפק בכנות הרגשות שלנו – אנחנו באמת אוהבים זה את זה", הדגיש זוריאן. הוא ציין כי ההחלטה צפויה להיכנס לתוקף ב-10 ביולי, ולכן הם עדיין לא ממהרים להסיק מסקנות לגבי השפעתה על חייהם הזוגיים. יחד עם זאת, קיס סבור שמשרד החוץ ייתקל בקרוב בלחץ כבד מצד גורמים שמרניים.

"עבורנו, מדובר בצעד גדול קדימה במאבק שלנו על הזכות להיות מי שאנחנו. אנחנו בטוחים שההחלטה הזו תהווה תקווה ותמיכה לאלפי זוגות חד-מיניים נוספים באוקראינה, ובמיוחד לאלה ששני בני הזוג – או אחד מהם – נלחמים עבור הזכות של אוקראינה להיות עצמה", אמר בן הזוג.

עם זאת, למרות שמדובר בהחלטה חסרת תקדים ובעלת משמעות היסטורית במערכת המשפט האוקראינית, היא אינה מהווה תחליף לחקיקה הנדרשת להסדרת שותפויות אזרחיות. זוריאן ציין כי הארגון שהם שותפים להקמתו, "נקודת משען", הכין יחד עם חברי פרלמנט הצעת חוק מתאימה (מספר 9103), אך נכון לעכשיו "אין רצון פוליטי" להעבירה.

פסק הדין מהווה צעד משמעותי בהכרת זכויות הקהילה הגאה באוקראינה, מדינה שנמצאת במלחמת הגנה מול רוסיה. ההחלטה עשויה להשפיע על מאות זוגות חד-מיניים נוספים במדינה, המחפשים הכרה משפטית במעמדם הזוגי והמשפחתי. הפעם הראשונה שבית משפט אוקראיני מכיר בזוגיות חד-מינית מסמנת שינוי פוטנציאלי בנוף המשפטי והחברתי של המדינה, גם אם הדרך לחקיקה מקיפה עדיין ארוכה.

שימוש בתמונות בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים – התמונות נלקחו מהעמוד הרשמי של Zorian Kis ברשת פייסבוק

הפוסט תקדים באוקראינה: הכרה ראשונה בזוגיות חד-מינית הופיע לראשונה ב-מעקב.

ההמלצה הגיעה בעקבות התבטאויות שנויות במחלוקת של גולן, שנאמרו בימים שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר.

במוקד הפרשה עומדת הצהרתו של גולן בראיון לערוץ 14, שבו קרא "למחוק את עזה לגמרי, לא להשאיר שם אדם אחד". דבריו אלה, שנאמרו בעיצומו של הכאב והזעם הלאומי בעקבות הטבח, עוררו דיון סוער בציבור הישראלי ואף מצאו את דרכם למסמכי התביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי בהאג.

ההמלצה של פרקליט המדינה מעלה שאלות מורכבות בנוגע לגבולות חופש הביטוי בישראל, במיוחד בעתות משבר לאומי. מחד, יש הטוענים כי דבריו של גולן חוצים את הקו האדום ומהווים הסתה מסוכנת. מאידך, תומכיו של הזמר טוענים כי מדובר בביטוי לגיטימי של כאב וזעם בעקבות אירועים טראומטיים.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, תהיה זו שתכריע האם לפתוח בחקירה רשמית נגד גולן. החלטתה צפויה להיות בעלת השלכות משמעותיות, לא רק עבור גולן עצמו, אלא גם עבור הדיון הציבורי בישראל בנוגע לגבולות השיח הפוליטי והחברתי.

גולן, שידוע כאחד הזמרים המצליחים והאהובים בישראל, נמצא כעת במוקד סערה ציבורית שחורגת מעולם המוזיקה ונוגעת בשאלות יסוד של החברה הישראלית.

תגובת הציבור לפרשה מעורבת. בעוד שחלק מהציבור רואה בהמלצה לחקירה צעד נחוץ למניעת הסתה, אחרים רואים בה פגיעה בחופש הביטוי ו"רדיפה פוליטית".

מסערה לסערה: אייל גולן בעין הסערה הציבורית

בחודשים האחרונים, הזמר אייל גולן, מצא את עצמו במוקד של סערות ציבוריות חוזרות ונשנות. התבטאויות שנויות במחלוקת והתנהגות בעייתית על הבמה הובילו לביקורת נוקבת מצד הציבור ואף לחקירה משפטית.

ב-17 ביולי 2024, במהלך הופעה באשקלון, נזרק לעבר גולן בקבוק מים מכיוון הקהל. בתגובה ספונטנית, הזמר פנה לעבר הזורק ואמר: "בוא מאחורי הבמה, קוקסינל". התבטאות זו, הכוללת מילת גנאי המופנית לרוב כלפי הקהילה הלהט"בית, עוררה זעם רב ברשתות החברתיות ובתקשורת.

בתגובה ראשונית ברשתות החברתיות, גולן טען כי התכוון לומר "פחדן". אולם, הסבר זה לא הצליח לשכך את הביקורת, כאשר רבים תהו מדוע בחר להשתמש במילה פוגענית במקום לומר "פחדן" באופן ישיר. ההתבטאות נתפסה כביטוי של הומופוביה וכפגיעה בקהילה שלמה, ללא קשר לאירוע הספציפי של זריקת הבקבוק.

בעקבות הסערה, גולן מצא את עצמו נאלץ להתנצל פעמיים. תחילה פרסם התנצלות בסטורי באינסטגרם, ובהמשך, כאשר חזר להופיע באותה במה באשקלון, התנצל בשידור חי בפני הקהל. בהתנצלותו אמר: "האמת, הטרנסים והטרנסיות שאני מכיר הם אנשים מאוד אמיצים ויקרים, אנשים שעושים דרך ארוכה ומורכבת בחיים, כדי להיות מי שהם". התנצלות זו נתפסה על ידי חלקים בציבור כניסיון כן לתקן את הטעות, בעוד אחרים ראו בה צעד של יחסי ציבור בלבד.

לא חלף חודש, וב-18 באוגוסט 2024, מצא עצמו גולן במוקד של סערה נוספת.

צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט אייל גולן: ממלך לנאשם? הופיע לראשונה ב-מעקב.

לפני מספר ימים, ברנדה (26) פרסמה תמונה באינסטגרם בה היא נראית מתנשקת עם ולנסיה, וכתבה: "נ.ב: אני משוגעת עלייך ואני רוצה שהעולם יידע". הפרסום הפומבי עורר גל תגובות מעורבות, כאשר חלק מהמגיבים הביעו תמיכה באומץ שלה, בעוד אחרים הזכירו את החוק הקיים במדינה.

בקמרון, יחסים חד-מיניים אסורים על פי חוק והעונש עליהם עלול להגיע עד חמש שנות מאסר. הקהילה הגאה במדינה סובלת מאפליה ואלימות גוברת, מה שהופך את הצהרתה של בייה למשמעותית במיוחד.

בתגובה לביקורת, בייה כתבה: "לאף אחד לא יהיה מה לומר כי רק האהבה תנצח. אני לא מאמצת שנאה, אני חושבת שהמנטליות צריכה להשתנות, אבל היא תשתנה ברגע שאנשים יהיו מוכנים לכך".

המקרה מעלה שאלות מורכבות לגבי יישום החוק במדינה. בעוד שרבים תוהים אם בייה תועמד לדין, אחרים מציינים כי ייתכן שמעמדה כבתו של הנשיא יגן עליה מפני העמדה לדין. גולש אחד אף טען כי החוק במדינה כנראה מיועד "רק לעניים".

הצעד של בייה מהווה אתגר משמעותי לא רק לחוקי המדינה, אלא גם לתפיסות החברתיות הרווחות בקמרון. תומכיה רואים בה מודל לחיקוי עבור הקהילה הגאה במדינה, ומקווים כי פעולתה תוביל לשינוי חברתי ומשפטי.

בינתיים, בייה סגרה את האפשרות להגיב לתמונה באינסטגרם, ככל הנראה בעקבות התגובות השליליות שקיבלה. למרות זאת, הדיון הציבורי ממשיך להתנהל ברשתות החברתיות ובתקשורת המקומית והבינלאומית.

נותר לראות כיצד יגיבו הרשויות בקמרון לפרסום זה, ואם יהיו לו השלכות משפטיות על בייה. בכל מקרה, צעדה האמיץ כבר הצליח לעורר דיון ציבורי חשוב בנושא זכויות הלהט"ב במדינה.

הפוסט בתו של נשיא קמרון מאתגרת את החוק: יוצאת מהארון הופיע לראשונה ב-מעקב.

נולדתי בבאר שבע, ילד ערבי-ישראלי בעולם של שתיקה. החירשות שלי הייתה המחסום הראשון, אבל לא האחרון. גדלתי בין שני עולמות – הבית המוסלמי המסורתי שלי, והחברה הישראלית הרחבה יותר. כבר אז הרגשתי שאני עומד על קו התפר, מנסה למצוא את מקומי.

בבית הספר המעורב ליהודים וחירשים, התחלתי להבין שהזהות שלי היא פסיפס מורכב. שם, בין הכיתות והמסדרונות, נחשפתי לרעיון של שירות לאומי. זה היה רגע מכונן. הבנתי שיש לי הזדמנות לעשות משהו גדול יותר מעצמי, לתרום למדינה שאני חלק ממנה, למרות כל המורכבויות.

ההחלטה להתנדב לשירות לאומי הייתה קשה. ידעתי שאני הולך נגד הזרם, נגד הציפיות של חלק ממשפחתי, נגד התפיסות המקובלות בחברה שלי. אבא שלי, שחי בחברון, והמשפחה המורחבת שלו – ידעתי שהם יראו בזה בגידה. "הם שונאים את הצבא ואת השירות הלאומי", אמרתי לעצמי. "אבל אני חייב ללכת בדרך שאני מאמין בה."

וכך מצאתי את עצמי במחלקה הנוירולוגית בבית החולים סורוקה. כל יום היה אתגר חדש. לא רק בגלל העבודה עצמה, אלא בגלל המבטים, השאלות, לפעמים אפילו הגזענות שנתקלתי בה. "ערבי? מוסלמי? חירש? ומתנדב לשירות לאומי?" ראיתי את התדהמה בעיניהם. לפעמים זה כאב, אבל בחרתי להתמקד במטרה שלי – לתרום, להוכיח שאני חלק בלתי נפרד מהחברה הזאת.

אבל בתוך כל זה, נשאתי סוד כבד עוד יותר. ידעתי שאני שונה, לא רק בגלל החירשות או המוצא שלי. הרגשתי משיכה לגברים. זה היה פחד שליווה אותי בכל רגע, פחד שהיה גדול יותר מכל האתגרים האחרים. ידעתי שבעיני חלק ממשפחתי, זו תהיה הבגידה הגדולה ביותר.

כשסיימתי את השירות, הרגשתי שאני חזק יותר. למדתי שפת סימנים, עברתי לתל אביב, התחלתי ללמוד בישול. בכל צעד הרגשתי שאני שובר עוד מחסום, מוכיח שאפשר להיות ערבי, מוסלמי, חירש, ועדיין להצליח בחברה הישראלית.

ואז פגשתי את עדן. יהודי, שומע, ופתאום הרגשתי שמצאתי מישהו שרואה אותי כמו שאני באמת. שלוש שנים אנחנו ביחד, ובכל יום אני מתפעל מחדש מהאהבה שלנו. היא מסמלת בשבילי את כל מה שאני מאמין בו – שאפשר לגשר על פערים, שאהבה יכולה לנצח דעות קדומות.

אבל המציאות מורכבת יותר. אמא שלי יודעת עליי, מקבלת אותי באהבה למרות הקושי. אבל אבא? המשפחה המורחבת? אני יודע שבשבילם זה בלתי נתפס. "הם יכולים להרוג אותי," אני אומר לעצמי בלילות, כשהפחד מתגנב. זה כואב, לדעת שחלק כל כך מהותי ממי שאני חייב להישאר בצל.

לפעמים אני שואל את עצמי – האם זה שווה את זה? כל המאבקים, כל הפחדים? ואז אני מסתכל על החיים שבניתי לעצמי, על האהבה שמצאתי, על ההישגים שלי בעבודה כשף. אני חושב על כל הצעירים הערבים, החירשים, הלהט"בים שאולי רואים בי דוגמה, הוכחה שאפשר לחיות חיים מלאים ומשמעותיים גם כשאתה "אחר" בכל כך הרבה מובנים.

אני יודע שהדרך עוד ארוכה. שיש עוד הרבה מחסומים לשבור, עוד הרבה לבבות לפתוח. אבל אני מאמין שכל צעד קטן, כל סיפור אישי שנחשף, יכול לשנות משהו. אני מאמין שיום אחד אוכל לעמוד מול כל העולם, כולל המשפחה שלי, ולהגיד בגאווה – זה אני, על כל המורכבויות שלי.

אני קורא לכל מי ששומע אותי – אל תפחדו להיות מי שאתם. כן, זה קשה. כן, לפעמים זה מפחיד. אבל החופש להיות אותנטי, להביא את כל הזהויות שלנו לידי ביטוי – זה שווה את המאבק.

לחברה הערבית אני אומר – בואו נפתח את הלב. בואו נראה מעבר למה שלימדו אותנו לחשוב. יש מקום לכולם בחברה הזאת, יש ערך בתרומה למדינה, גם אם זה נראה מנוגד למה שגדלנו עליו.

לחברה היהודית אני קורא – תנו לנו הזדמנות. תראו אותנו כבני אדם, לא כסטריאוטיפים. יש לנו כל כך הרבה לתרום, כל כך הרבה אהבה לתת.

לקהילה החירשת אני אומר – אל תתנו לשתיקה להגדיר אתכם. יש לנו קול, יש לנו כוח להשפיע. בואו נשתמש בו.

ולקהילה הגאה – אתם לא לבד. גם כשנדמה שהעולם כולו נגדנו, יש תקווה. יש אהבה. יש עתיד.

אני עומד כאן היום, נור מוחמד עלי קוואסמי. ערבי, מוסלמי, חירש, הומו, ישראלי גאה. כל הזהויות האלה הן חלק ממני, וכולן ביחד יוצרות את מי שאני. אני לא מושלם, אני עדיין מפחד, עדיין נאבק. אבל אני כאן, ואני לא מתכוון להפסיק לשבור מחסומים. כי בכל פעם שאנחנו שוברים מחסום, אנחנו בונים גשר. גשר לעולם טוב יותר, מכיל יותר, אוהב יותר.

זה הסיפור שלי. אבל אני מקווה שזה גם הסיפור של כולנו – סיפור של תקווה, של שינוי, של אהבה שמנצחת את כל המכשולים. תודה שהקשבתם.

שובר מחסומים: מוסלמי גאה חירש שעשה שירות בניגוד למוסכמות. קרא כתבה: לחץ כאן

הפוסט הסיפור של נור הופיע לראשונה ב-מעקב.

In an exclusive interview with 'Maakav', Qawasmi reveals his complex and moving life story, reflecting the challenges and hopes of diverse Israeli society.

Qawasmi, an Arab-Israeli deaf man of Muslim origin, describes his personal journey from childhood in Be'er Sheva to his current life as a successful chef in Tel Aviv. "I studied at Comprehensive School VI, a mixed school for Jews and deaf students", he says. "That's where I was first exposed to the idea of national and military service."

Although not legally obligated, Qawasmi chose to volunteer for national service. "It was very important for me to contribute to the State of Israel," he explains. "I wanted to do something meaningful and contribute to the society I'm part of." He found his place as a volunteer in the neurological department at Soroka Hospital in Be'er Sheva.

Qawasmi's decision to serve was not a given, especially considering his family background. "My father lives in Hebron and his family is there. I'm not in touch with my father's family because it's very complicated. I know that my father's family hates the army and national service," he reveals.

However, Qawasmi had to deal with racism. "Unfortunately, I experienced racism in certain cases. As a deaf Arab and Muslim in Israel, there were instances where people judged me by my origin and not by who I am," he admits.

But Qawasmi didn't let negative experiences stop him. "I always tried to see the positive side and move forward. My message to racists is simple: we are all human beings, and we all deserve equal treatment and respect," he says.

After national service, Qawasmi continued to learn and develop. He completed a course in sign language for teachers and then moved to Tel Aviv to study at a culinary college. Today he works in a bakery as a head chef and is also an independent chef. In the near future, he plans to open a store called "Bakery Dizengoff".

But beyond his professional success, Qawasmi carries a heavy secret. "Yes, I'm gay," he reveals with painful honesty. "I've been in a relationship with Eden Bezalel for three years. He's Jewish and I'm Arab. Our relationship represents the beauty in Israeli society, that we can be together even with different religions and accept each other."

But reality is more complex. "My mother knows I'm gay, but it's hard for my father to accept homosexuals and his whole family. My father and his family could kill me," he explains. The fear of his extended family's reaction prevents him from revealing his sexual identity to them.

Despite the many challenges, Qawasmi remains optimistic and believes in the power of Israeli society to change and evolve.

Noor's message is very simple, "I understand there are concerns and reservations. But national or military service can be a meaningful way to contribute to society and the state. It's an opportunity to create new connections, learn important skills, and make a positive impact."

Noor emphasizes the importance of participation and contribution to society, especially for marginalized communities. "It's important for me to reach out to the Arab deaf community and invite them to participate in activities and contribute to society. Often they feel alone and disconnected, but collaboration and joint activities can improve personal and group feelings and also contribute to building a better country for all of us," he explains.

The story of Noor Muhammad Ali Qawasmi is a living testimony to the complexity and potential inherent in Israeli society. He embodies many tensions – between Arab and Jewish identities, between religion and state, between tradition and progress – but also the hope for a better future, where every person can live their life with dignity and peace with all parts of their identity.

In a world where it's easy to focus on differences and disputes, Qawasmi reminds us of the power inherent in acceptance, giving, and belief in the good in people. "Every contribution, no matter how small, can make a big difference," he concludes. Indeed, through his personal and moving story, Qawasmi himself is a living example of the great change one person can bring about.

הפוסט Breaking Barriers: A Proud Gay Muslim Deaf Man Who Served Against Conventions הופיע לראשונה ב-מעקב.

קוואסמי, ערבי-ישראלי חירש ממוצא מוסלמי, מתאר את מסעו האישי מילדותו בבאר שבע ועד לחייו כיום כשף מצליח בתל אביב. "למדתי בבית ספר מקיף ו׳, בית ספר מעורב ליהודים וחירשים", הוא מספר. "שם נחשפתי לראשונה לרעיון של שירות לאומי וצבאי".

למרות שאינו מחויב על פי חוק, קוואסמי בחר להתנדב לשירות לאומי. "היה לי מאוד חשוב לתרום למדינת ישראל", הוא מסביר. "רציתי לעשות משהו משמעותי ולתרום לחברה שאני חלק ממנה". הוא מצא את מקומו כמתנדב במחלקה הנוירולוגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע.

החלטתו של קוואסמי לשרת לא הייתה מובנת מאליה, במיוחד לאור הרקע המשפחתי שלו. "אבא שלי גר בחברון ומשפחתו נמצאת שם.אני לא בקשר עם משפחתו של אבא כי זה מורכב מאוד. אני יודע שמשפחתו של אבא שונאת את הצבא ואת השירות הלאומי", הוא מגלה.

יחד עם זאת, קוואסמי נאלץ להתמודד עם גזענות "לצערי חוויתי גזענות במקרים מסוימים. בתור ערבי ומוסלמי חירש בישראל, היו מקרים בהם אנשים שפטו אותי לפי המוצא שלי ולא לפי מי שאני" הוא מודה.

אך קוואסמי לא נתן לחוויות השליליות לעצור אותו. "השתדלתי תמיד לראות את הצד החיובי ולהמשיך קדימה. המסר שלי לגזענים הוא פשוט: כולנו בני אדם, ולכולנו מגיע יחס שווה וכבוד", הוא אומר.

לאחר השירות הלאומי, קוואסמי המשיך ללמוד ולהתפתח. הוא סיים קורס בשפת הסימנים למורים ולאחר מכן עבר לתל אביב ללמוד במכללה לשפים. כיום הוא עובד בבייקרי של R2M (רותי ברודו) כטבח אחראי ובעתיד מתכנן לפתוח עסק כשף עצמאי.

אך מעבר להצלחתו המקצועית, קוואסמי נושא עמו סוד כבד. "כן, אני הומו", הוא מגלה בכנות כואבת. "אני בזוגיות עם עדן בצלאל כבר שלוש שנים. הוא יהודי ואני ערבי. הזוגיות שלנו מייצגת את היופי בחברה הישראלית, שאפשר להיות ביחד גם עם דתות שונות מאיתנו ולקבל כל אחד".

אך המציאות מורכבת יותר. "אמא שלי יודעת שאני הומו, אבל לאבא שלי קשה לקבל הומואים וכל המשפחה שלו. אבא והמשפחה שלו יכולים להרוג אותי", הוא מסביר. הפחד מתגובת משפחתו המורחבת מונע ממנו לחשוף את זהותו המינית בפניהם.

למרות האתגרים הרבים, קוואסמי נשאר אופטימי ומאמין בכוחה של החברה הישראלית להשתנות ולהתפתח.

המסר של נור מאוד פשואט, "אני מבין שיש חששות והסתייגויות. אבל השירות הלאומי או הצבאי יכולים להיות דרך משמעותית לתרום לחברה ולמדינה. זו הזדמנות ליצור קשרים חדשים, ללמוד כישורים חשובים ולהשפיע בצורה חיובית".

נור מדגיש את חשיבות השיתוף והתרומה לחברה, במיוחד עבור קהילות מוחלשות. "חשוב לי לפנות לחברה של חירשים ערבים ולהזמין אותם להשתתף בפעילויות ולתרום לחברה. הרבה פעמים הם מרגישים לבד ולא מחוברים, אבל שיתוף פעולה ופעילות משותפת יכולים לשפר את התחושות האישיות והקבוצתיות וגם לתרום לבניית מדינה טובה יותר לכולנו", הוא מסביר.

סיפורו של נור מוחמד עלי קוואסמי הוא עדות חיה למורכבות ולפוטנציאל הטמון בחברה הישראלית. הוא מגלם בתוכו מתחים רבים – בין ערביות ליהודיות, בין דת למדינה, בין מסורת לקדמה – אך גם את התקווה לעתיד טוב יותר, שבו כל אדם יוכל לחיות את חייו בכבוד ובשלום עם כל חלקי זהותו.

בעולם שבו קל להתמקד בהבדלים ובמחלוקות, קוואסמי מזכיר לנו את הכוח הטמון בקבלה, בנתינה ובאמונה בטוב שבאדם. "כל תרומה, קטנה ככל שתהיה, יכולה לעשות שינוי גדול", הוא מסכם. ואכן, דרך סיפורו האישי והמרגש, קוואסמי עצמו מהווה דוגמה חיה לשינוי הגדול שאדם אחד יכול לחולל.

הפוסט שובר מחסומים: מוסלמי גאה חירש שעשה שירות בניגוד למוסכמות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

החוק החדש, שנכנס לתוקף לאחרונה, קובע עונש מאסר של עד 12 שנים לחברי הקהילה הגאה ולתומכיהם, כולל עורכי דין המייצגים אותם. זורקין הביא כדוגמה מדינות כמו צפון קוריאה וסין, בהן קיימת חקיקה דומה, בניסיון להצדיק את המהלך הרוסי.

מומחים לזכויות אדם מתחו ביקורת חריפה על ההצהרות, וטענו כי הן מהוות ניסיון שקוף להסיט את האחריות מהממשל הרוסי ולהצית מתחים בין קבוצות אוכלוסייה שונות במדינה.

בצ'צ'ניה, שהוזכרה בדבריו של זורקין, התרחשו בשנים האחרונות מעשי אלימות קשים נגד חברי הקהילה הגאה, כולל דיווחים על מעצרים המוניים ועינויים. למרות זאת, זורקין טען כי החקיקה החדשה נועדה "להגן על ערכי המשפחה המסורתיים" ולמנוע "פגיעה ברגשות הדתיים של המוסלמים".

יש לציין כי זורקין, שמונה לאחרונה לכהונה נוספת בת שש שנים כנשיא בית המשפט החוקתי, ידוע בעמדותיו השמרניות ובתמיכתו במדיניות הקרמלין. מינויו מחדש ב-25 בספטמבר 2023 נתפס על ידי מבקרים כאות לכך שרוסיה ממשיכה להתרחק מערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם.

ארגוני זכויות אדם בינלאומיים קראו לממשלת רוסיה לבטל את החוק המפלה ולהגן על זכויותיהם של כל אזרחיה, ללא קשר לנטייתם המינית או זהותם המגדרית. בינתיים, חברי הקהילה הגאה ברוסיה ממשיכים לחיות בפחד, כאשר רבים מהם שוקלים לעזוב את המדינה בחיפוש אחר מקלט במדינות מערביות.

הפוסט רוסיה מחריפה את המאבק נגד הקהילה הגאה: זורקין מאשים את המוסלמים בחקיקה הקיצונית הופיע לראשונה ב-מעקב.

אחד המקרים הללו מערב את כוכב ה-MMA הישראלי ובעל החגורה השחורה בג'יו-ג'יטסו ברזילאי בדרגה חמישית, חיים גוזלי, ואת הלוחם הצ'צ'ני הבולט חמזאט צ’ימאייב. סיפור זה הוא תערובת של מיומנות לחימה, מחלוקת פוליטית והישרדות אישית.

חיים גוזלי, מצא את עצמו במוקד סערה לאחר פרסום שנוי במחלוקת ברשתות החברתיות. גוזלי כתב בפוסט את שמותיהם של ארבעה לוחמי UFC מוסלמים – חביב נורמגומדוב, איסלאם מחצ'ב, חמזת צ'ימאייב ובלאל מוחמד, ועל כן פוסט עורר במהירות תגובות רבות, כולל איומי רצח, במיוחד מצד תומך טרור חמזאט צ’ימאייב.

צ'ימאייב שלח איום רצח אישי לגוזלי, שהשיב לו בהצעה לקרב ג'יו-ג'יטסו בכללי סאבמישן בלבד:

איומי רצח וניסיון התנקשות.

האיומים הסלימו באופן דרמטי בעקבות הפוסט השנוי במחלוקת. לאחרונה, גוזלי שרד ניסיון התנקשות באוקראינה, אירוע המדגיש את חומרת העוינות כלפיו.

לדברי גוזלי, הוא, בנו אלעד, והמאמן שלהם בן אל חסיד הגיעו למלון סמוך לגבול הרומני לקראת תחרות MMA. זמן קצר לאחר הגעתם, הם היו יעד לניסיון התנקשות לכאורה. הקבוצה הצליחה להימלט לגג המלון, שם הם לא כל כך קיבלו סיוע מהמשטרה המקומית – קרא עוד

בעקבות החוויה המטלטלת, גוזלי פנה לרשתות החברתיות כדי להביע את תסכולו ודאגתו. גוזלי, הצביע על איומים מתמשכים ממקורות שונים ודמויות בולטות ב-MMA, תוך ציון ספציפי של חביב נורמגומדוב וחמזאט צ’ימאייב כמתזמרים אפשריים מאחורי ניסיון ההתנקשות.

למרות הסכנה, גוזלי נותר מתריס.

בתאריך ה-14.06 חמזאט צ’ימאייב התאשפז מרצונו במוסד רפואי. גורמים בסביבתו מסרו כי הוא עובר הערכה ומקבל טיפול.

נשיא ארגון ה-UFC האמריקאי, דיינה ווייט, הודיע על ביטול הקרב הבא של חמזאט צ’ימאייב, כך דווח בטנגרי ספורט (לפי דיווחים של חברי הלוחם, הוא סובל ממחלת הלב הגורמת להתכווצויותׂׂ).

יש לציין כי חמזאט צ’ימאייב היה אמור להתמודד מול האוסטרלי רוברט וויטאקר (25-7) בקרב המרכזי של אירוע ה-UFC בערב הסעודית ב-22 ביוני. במקום צ'ימאייב, יעלה לזירה אכרם אליסקרוב (15-1).

חשוב לזכור כי חמזאט צ’ימאייב תומך בחמאס – בגלוי ללא בושה, מכנה אותם "אחים" ומפרסם בפומבי תמונות עם דגל המדינה הלא קיימת פלסטין.

אין זה מפתיע שברוסיה ה"ידידותית", חמאס וחיזבאללה נחשבים לארגונים פוליטיים הנאבקים למען חירות. ועל כן, תומכי טרור, למשל כמו חמזאט צ’ימאייב (רוסיה, מחוז צ'צ'ניה) יכולים חופשי להיכנס לישראל ללא אשרות, שכן בין ישראל לרוסיה קיים הסכם כניסה ללא אשרות ויש קשרי תעופה.

בעניין זה, ח"כ שרן השכל בראיון למעקב, מסרה שיש לא מעט דיונים על ניתוק קשרים בינלאומיים עם רוסיה.

מלבד אזרחותו הרוסית, לצ'ימאייב יש גם אזרחות שוודית. הוא מאוד אוהב את רוסיה ואת צ'צ'ניה, אך מעדיף להתגורר בשוודיה.

בנוסף, צ'ימאייב הוא מעריץ של רמזן קדירוב (צ'צ'ניה, רוסיה) אשר השמיד יותר מ-10,000 הומוסקסואלים ונציגי הקהילה הגאה בצ'צ'ניה (ברוסיה אין סטטיסטיקה רשמית לגבי השמדת הומוסקסואלים וקהילת הלהט"ב; הנתונים נאספים על ידי ארגונים אירופיים להגנה על זכויות אדם).

יש לומר שאדון חמזאט צ’ימאייב שונא את אוקראינה ותומך במדיניות של פוטין ברצח אזרחים חפים מפשע באוקראינה.

(רוסיה הוכרזה על ידי האו"ם והאיחוד האירופי (2022) כמדינת טרור, ופוטין מבוקש על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג בגין פשעים באוקראינה)

נזכיר כי רוסיה תומכת בגלוי בחמאס, ובאוקטובר 2023 אירחה בהפגנתיות במוסקבה את מנהיגי חמאס ואיראן.

• קרא כתבה בנושא רוסיה – ישראל – לחץ כאן

גם כן, צ'ימאייב תמך בפומבי בפוגרומים פשיסטיים נגד יהודים בדאגסטן, זהו הפוגרום הראשון נגד יהודים במאה ה-21 (האירוע התרחש בשדה התעופה עם נחיתת מטוס מתל אביב – קראו עוד).

קרוב לוודאי שתומכך טרור צ'ימאייב לא יחזור עוד לספורט בגלל מחלת הלב!

הפוסט לוחם MMA חמזאט צ’ימאייב איים לרצוח את חיים גוזלי והתאשפז הופיע לראשונה ב-מעקב.

"Birder", the debut film by director Nate Dushku, is precisely that—a complex, daring, and disturbing work that will be screened at the Tel Aviv Cinematheque as part of Pride Weekend 2024.

The film, which has garnered praise at numerous festivals and won the Best Debut Film award at the 2023 Melbourne Queer Film Festival, presents a story that seems innocent on the surface: Christian Brooks (Michael Emery), a birdwatcher, arrives at a nude queer camp on the shores of a remote lake in New Hampshire. However, it quickly becomes clear that behind the innocent facade lie dark intentions.

Dushku, along with screenwriter Amnon Lourie, weaves a sophisticated plot in which Brooks integrates into the nude community, forges relationships with its members, and seduces them with his charms. He uses his body as a tool for seduction and manipulation, gradually undermining the delicate fabric of relationships in the commune. As the film progresses, viewers witness a disturbing development: consent, which initially seems self-evident, becomes a plaything in Brooks' hands.

"Birder" is not content with merely displaying erotic relationships on screen. It subverts our basic assumptions about sexuality, power, and consent. The film challenges the viewer to rethink the concept of "consent" and the ways in which it can be abused. Dushku manages to create an atmosphere of mounting tension, where every sexual encounter becomes a psychological power play, and the boundary between desire and danger blurs.

It is important to note that the film is not suitable for all viewers. It is rated 18+ due to explicit sexual content, full-frontal nudity, and violence. However, despite—or perhaps because of—its provocative nature, "The Birder" succeeds in sparking an important discussion on topics that often remain on the margins of public discourse.

The choice of actor Michael Emery for the role of Christian Brooks proves brilliant. Emery manages to convey a complex emotional range—from charm and seduction to implicit threat—while using minimal props. In fact, the almost complete nudity throughout most of the film becomes an artistic device in itself, emphasizing the vulnerability of the characters and the danger looming over them.

The landscape cinematography of New Hampshire adds another layer to the work. The pastoral beauty of the lake and forest stands in stark contrast to the grim events unfolding within, reminding us that danger often lurks in the most beautiful and serene places.

The screening at the Tel Aviv Cinematheque presents a rare opportunity not only to watch the film but also to participate in a conversation with the creators. Director Nate Dushku and screenwriter Amnon Lourie will be present after the screening, allowing the audience to delve deeper into the creative process and the thoughts behind this unsettling film.

"Birder" is not an easy film to watch, but it is certainly one not to be missed. It invites us to step out of our comfort zone, re-examine our perceptions of sexuality and power, and grapple with complex questions about the nature of consent. This is an impressive debut that promises we will hear much more about director Nate Dushku in the future.

Screenings will take place at the Tel Aviv Cinematheque from this coming Thursday until Sunday, June 16th, as part of Pride Month events. It is recommended to book tickets in advance, as high demand is expected. This is a film that will provoke thought and discussion long after the lights in the auditorium come back on.

הפוסט Birder: A Thriller That Challenges the Boundaries of Consent +18 הופיע לראשונה ב-מעקב.