"בפעם הראשונה בחיי אני מבקשת עזרה", כותבת אנה מארי דארק בפוסט קורע לב שפרסמה בפייסבוק. "זה לא בשבילי – זה בשביל הילדים שלי. אני כבר לא יכולה לראות אותם סובלים".

הסיפור של אנה הוא סיפור של מאבק הישרדות יומיומי. אם צעירה לשניים, שנאלצה לברוח ממערכת יחסים אלימה עם ילדיה לשלטר לנשים מוכות, ועכשיו נאבקת להאכיל אותם. "אני הולכת לכל מקום אפשרי שעוזרים בו עם אוכל", היא כותבת, "אבל החוק הקנדי מרשה להם לתרום מזון שפג תוקפו. כבר שלוש פעמים קיבלתי קלקול קיבה מזה. לילדים שלי אני אפילו לא מציעה את זה".

"הסיפור שלי מתחיל מהסוף", היא משתפת בכאב. "אני תקועה בקנדה עם שני ילדים, אחד מהם אוטיסט ברמה 3, והבת שלי מחכה לאבחון. אני לא יכולה לעזוב". מצבה הבריאותי מוסיף על הקושי – היא אובחנה בתסמונת הנלר דאנלוס, מחלה הגורמת לכאבים כרוניים וגמישות יתר במפרקים.

הדרך לשם הייתה רצופת סבל. "באותה תקופה גרתי אצל אישה נוראית", היא נזכרת. "המילים שלה צרובות בזיכרוני: 'אם הייתי יודעת שאת צריכה את החימום לא הייתי משכירה לך'. זה היה בדיוק כשהכאבים היו הכי גרועים בקור… ואני אפילו לא הדלקתי את החימום כשהיא הייתה בבית".

"הדברים שעברתי מאז שהבן שלי נולד, אפשר לכתוב עליהם ספר שלם. 'איך לגרום לבן אדם להתאבד תוך שלוש שנים'", היא כתבה. המצב הידרדר עד כדי כך שהגיעה למיון במצב אובדני. "לא ראיתי איך אני יוצאת מהמצב הזה ומתקדמת בחיים".

ב-30 באוקטובר, אנה אזרה אומץ ועשתה את הצעד הקשה – היא ברחה עם ילדיה למקלט לנשים נפגעות אלימות. בדצמבר הצליחה למצוא דירה להשכרה, אבל המאבק רחוק מלהסתיים. "כמעט כל המשכורת שלי הולכת על שכר דירה", היא מסבירה. "אני בקושי סוגרת את החודש. חסר לנו אוכל".

בשל הליך משפטי סגור של הרווחה, אנה לא יכולה כרגע לקבל את מלוא זכויותיה או את דמי המזונות שהיו יכולים לעזור לה לשרוד. "יש לי את כל הראיות", ציינה בתוך הפוסט, "והתהליך הולך לכיוון טוב, אבל בינתיים אני חייבת להאכיל את הילדים שלי".

"בתור ילדה קטנה לא קיבלתי עזרה. ההורים שלי לא בדיוק היו משפחה אוהבת שדאגה לי. התרגלתי להיות תלויה רק בעצמי. אבל הפעם זה שונה – זה לא רק אני. אלה הילדים שלי. ההורים שלי לא בדיוק היו משפחה אוהבת שדאגה לי. התרגלתי להיות תלויה רק בעצמי. אבל הפעם זה שונה – זה לא רק אני. אלה הילדים שלי", היא משתפת.

במאמץ אחרון של תקווה, אנה פתחה קמפיין GoFundMe לגיוס 5,000 דולר – סכום שיספיק לכסות את צרכיהם הבסיסיים לחודשיים וחצי הקרובים. "אני מקווה שאחרי התקופה הזו אוכל סוף סוף לקבל את העזרה שמגיעה לי בדמות מזונות, ולא אצטרך יותר להיות בצד המקבל", היא כותבת."תעזרו לי להאמין שמותר לבקש עזרה", היא מסיימת את הפוסט שלה בתחינה.