פרסום ראשון | ראיון בלעדי עם השחקן אביעד שרעבי

בעיצומה של מערכה ביטחונית סוערת, מבצע "שאגת הארי" – ובשעה שהציבור הישראלי צמא לתוכן מנחם החורג ממעגל הפרשנות המדינית והצבאית הבלתי פוסק, עולה למסך ברשת 13 הסדרה החדשה "המעברה".

בלבה של הסדרה הטלוויזיונית החדשה אינם ניצבים רק השמות המוכרים של תעשיית הבידור, אלא גם שחקן בולט שפרץ לתודעת הצופים כבר בפרק הראשון, אמן בעל נוכחות מסך מרשימה, שסיפור חייו מסקרן ומרתק לא פחות מן הדמות המורכבת שהוא מגלם על המסך.

אביעד שרעבי, שחקן דתי שגדל בבית חרדי ושבר בדרכו אל קדמת הבמה שורה של סטיגמות מושרשות, מסתמן כאחת התגליות הבולטות של העונה וכדמות המגלמת דוגמה אישית מעוררת השראה. בראיון בלעדי למערכת "מעקב" נחשף מסלול חייו המרתק, מן הדרך המאתגרת שעבר בראשית דרכו המקצועית ועד לתפקיד שסימן אותו כאחת ההבטחות הבולטות של עולם המשחק הישראלי לשנת 2026.

המעברה: פצעי העבר כבסיס לדרמה איכותית

כדי להבין את עוצמת פריצתו של שרעבי, יש להבין תחילה את הבמה עליה הוא פוסע. המעברות היו אחד הפתרונות המרכזיים שנקטה מדינת ישראל בראשית שנותיה כדי להתמודד עם גל העלייה ההמוני. מדובר ביישובים זמניים שהוקמו בשנות החמישים, במטרה לספק קורת גג לעולים חדשים – ניצולי שואה מאירופה ויהודים מארצות המזרח וצפון אפריקה – עד להשתלבותם בדיור קבע.

בשנת 1951 לבדה התגוררו במעברות כ-250 אלף בני אדם, קרוב לשישית מאוכלוסיית המדינה. התנאים היו מחפירים: צפיפות גבוהה, מחסור בתשתיות מים וסניטציה בסיסיות ותעסוקה מוגבלת. למרות הקשיים, המעברות הפכו לתחנת מעבר משמעותית, אך גם לפרק מעורר מחלוקת בזיכרון ההיסטורי בשל האפליה שחוו יהודי המזרח והטראומות שנגרמו כתוצאה מחוסר השוויון.

הסדרה "המעברה" (עונה 1), מבית היוצר של "שנות ה-90", מצליחה לגעת בעצבים החשופים הללו עם הומור ורוח טובה. היא מגוללת את סיפורו של אליהו בן סימון ומשפחתו שהגיעו ממרוקו אל תוך הלם התנאים במעברה, את מאבקיהם של מנהל המעברה גרשון וסגנו גיורא מול רחמים, התושב הבודד המסרב להתפנות, ואת סיפור האהבה של נואל הנער ההודי ועליזה בתו של אליהו.

המעברה – דרמה קומית על שנותיה הראשונות של המדינה

הסדרה "המעברה", שעלתה לשידור ברשת 13, מחזירה את הצופים אל שנות החמישים של המאה הקודמת – תקופה מכוננת בתולדות מדינת ישראל הצעירה, שבה אלפי עולים חדשים הגיעו לארץ ונאלצו לפתוח דף חדש בתנאי המעברות. העלילה מתמקדת במשפחה המבקשת לבסס את חייה בארץ, תוך התמודדות עם קשיי קליטה, פערים תרבותיים ואתגרי היומיום של ימי הצנע.

הסדרה משלבת בין דרמה להומור ומשרטטת את חיי המעברה באמצעות סיפורים אנושיים של הסתגלות, מאבק ותקווה, לצד חלומות על עתיד טוב יותר במדינה שזה עתה קמה. על יצירת הסדרה חתומים שלום אסייג, בנו דניאל אסייג והתסריטאי אור כהן.

בין המשתתפים בסדרה נמנים שלום אסייג ודניאל אסייג, לצד שורה של שחקנים מוכרים ובהם אביעד שרעבי, שחר חיון, רובי פורת-שובל, נדב אבקסיס, אבי גרייניק, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, נעה כהן, דני שטג ועילאי אלמקייס.

באמצעות שילוב של סיפור משפחתי, דמויות צבעוניות ורקע היסטורי מוכר, מבקשת הסדרה להאיר פרק משמעותי בתולדות המדינה ולהציג בפני הצופים את מציאות חיי המעברות מנקודת מבט אנושית, ולעיתים גם משעשעת.

מהפכה תעשייתית: "המעברה" נגד המנגנון של שח"ם

הסדרה אינה רק הישג אמנותי, אלא מהווה רעידת אדמה במבנה הכוח של תעשיית הקולנוע. "המעברה" היא הסדרה הראשונה בישראל שהצטלמה ללא "שכר המילניום" של ארגון שח"ם (איגוד השחקנים). בצעד נועז, הוכח כי ניתן להפיק יצירה ברמה גבוהה מאוד, הכוללת קאסט מקצועי ושכר "טוב ומדהים", מבלי להיכנע לתכתיבי השכר הקיצוניים של האיגוד.

תחקיר "מעקב" מינואר 2026 חשף כי שח"ם ניצב בפני אתגר קיומי בעקבות הפסקת התמיכה הממשלתית וביקורת עומק של רשות התאגידים. בעוד שמספר החברים בארגון נמצא בנסיגה (מ-2,761 ב-2024 לכ-2,350 ב-2026), הסדרה "המעברה" מוכיחה כי השוק המקצועי יכול לשגשג גם ללא תלות בארגון שרבים בתעשייה רואים בו כיום כמיותר.

קרא עוד – לחץ כאן

אביעד שרעבי: הדיוקן של כוכב חדש

אביעד שרעבי אינו עוד שחקן שחלף במקרה בסט הצילומים. מדובר באיש מקצוע טוטאלי שצמח מתוך עולם של ערכים ואמונה.

צילום: דני שובבני – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

שרעבי, שחקן דתי שגדל בראש העין, הוא בנו של הרב אליעזר שרעבי – דמות מופת בקהילה המשמש כגבאי בית הכנסת הוותיק "סוכת שלום שרעבי".

אביו, אליעזר, מגלם בדמותו את השילוב הישראלי המובהק: עובד תעשייה מסור, אדם מאמין המקדיש מזמנו לשירות בקודש, שירת בצה"ל בגאווה, וכן גבאי פעיל בבית הכנסת.

אימו, חגית, משמשת מחנכת בבית ספר יסודי, וביחד הקימו השניים משפחה ענפה ומלוכדת, המונה שמונה ילדים ואחד עשר נכדים.

שרעבי למד בישיבת "אשרינו" בבני ברק, מקום עליו הוא מעיד: "המקום הציל את חיי. שם השלמתי בגרות מלאה ובגרות טכנולוגית".

אביעד מהווה דוגמה לשבירת סטיגמות ודעות קדומות. אף שהיה זכאי לפטור משירות צבאי מתוקף השתייכותו לחברה החרדית, בחר להתגייס לצה"ל ולשרת שלוש שנים מלאות. במהלך שירותו שימש כספק מזון בבה"ד 20. בחירתו להתגייס ולשרת בצה"ל מסמלת דרך אישית של שילוב בין אמונה דתית לבין תרומה לחברה ולמדינה.

סיפורו של אביעד שרעבי מדגים כי ניתן לשלב בין עולמות הנתפסים לעיתים כמנוגדים. ניתן ללמוד בישיבה ולהשלים לימודי בגרות, לשמור על אורח חיים דתי ולקיים מצוות, ובמקביל לשרת בצה"ל. בהמשך דרכו פנה שרעבי ללימודי משחק והשתלב בעולם הבמה, תוך שהוא ממשיך להחזיק בזהותו כאדם מאמין ובמחויבותו לאמונתו.

הדרך לצמרת: ויתורים ומצוינות תחת אש

התשוקה למשחק הובילה את שרעבי למסלול לימודים תלת-שנתי מפרך בתל אביב. הוא לא הסתפק בקורסים קצרים, אלא בחר להעמיק במוסד שכיבד את ערכיו (ללא פעילות בשבתות). כדי לממן את חלומו, עבד בערבים בחנות מזון לבעלי חיים, תוך שהוא לומד אצל גדולי המורים: יהושע סובול, רוני ניניו, נתי רביץ, לירית בלבן, לירון לוי ועוד.

כישרונו הבולט ניכר כבר בראשית דרכו. הוא התקבל ללימודי משחק לאחר אודישן יחיד בלבד וזכה למלגת הצטיינות מלאה, בשיעור של מאה אחוז. במהלך שנות לימודיו, ואף בעיצומם של אירועי השבעה באוקטובר ותחת אזעקות חוזרות ונשנות, המשיך שרעבי לפקוד את לימודיו במסירות, כאשר השיעורים התקיימו לעיתים במקלט בית הספר. גם בתנאים מורכבים אלו בחר להמשיך בלימודים, תוך ויתור על נוחות אישית מתוך מחויבות עמוקה למקצוע.

לאורך תקופת לימודיו נחשב שרעבי לתלמיד מצטיין. השנים הללו לוו בהשקעה רבה ובוויתורים אישיים, אולם ההתמדה השתלמה: כיום הוא מופיע בתפקיד מרכזי בעונתה הראשונה של הסדרה "המעברה".

שרעבי גילה יחס של כבוד עמוק למקצוע המשחק, ועל כן לא הסתפק בקורסים קצרים או בסדנאות מזדמנות. תחת זאת בחר במסלול לימודים מלא ומקיף שנמשך שלוש שנים, במסגרתו למד מדי יום – בחורף ובקיץ, ואף בתקופות של מתיחות ביטחונית. הדרך לא הייתה קלה, אך ההתמדה וההשקעה בלימודי המשחק נשאו פרי.

כאשר יום הלימודים היה נפתח בשעה 08:30, שרעבי כבר הקדים להגיע אל בית הספר בשעה 07:00, כדי לחזור על חומר הלימוד ולשקוד על ספריו. הוא נהג להיות הראשון המגיע למוסד והאחרון לעזוב אותו. גם במוצאי שבת היה שב אל בית הספר, מתיישב עם הספרים ומקדיש שעות נוספות ללימוד ולהכנה. מסירותו ללימודים הייתה כה רבה, עד כי הוענקו לו מפתחות לכיתות ואישור מיוחד להגיע למקום בכל עת, כדי להמשיך וללמוד ללא הפרעה.

עם זאת, אביעד שרעבי לא הזניח את לימודי התורה. בכל יום רביעי, לאחר סיום יום הלימודים, נהג להשתתף בשיעורי תורה שנמשכו לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות. את שיעורי התורה פקד בבית הכנסת בראש העין, שם נהג לשבת וללמוד בקביעות. לצד לימודיו, הקפיד גם על אורח חיים דתי: הוא הניח תפילין, שמר שבת וקיים את מצוות הדת.

הישגיו בתקופת הלימודים היו חסרי תקדים:

• פסטיבל "קיפוד הזהב": השתתפות היסטורית של תלמיד משחק בפסטיבל המיועד לשחקנים מקצועיים בלבד.

• תפקידים ראשיים: גילם את התפקידים המרכזיים בהפקות "הימים הבאים", "סינדרלה" (בתפקיד פיי מושיקו) ו"בואו לחיות".

• התפקיד של קיפ קיירמן: בדרמה האוטוביוגרפית "רוז של טנסי ויליאמס", שרעבי גילם את דמותו של קיפ קיירמן (Kip Kiernan). בתפקיד זה הפגין יכולות דרמטיות מרהיבות, כשהוא צולל אל תוך עולמו המורכב של המחזאי האמריקאי, על רקע הצנזורה, האלימות והמאבק לשוויון.

רוז של טנסי ויליאמס

אין כמעט אדם שלא נחשף למחזותיו של המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס, מן הדמויות הבולטות בתולדות הדרמה המודרנית. בין יצירותיו הידועות נמנים המחזות "חשמלית ושמה תשוקה", "ביבר הזכוכית", "חתולה על גג פח לוהט", "השושנה המקועקעת" ו"ליל האיגואנה". יצירתו של ויליאמס זיכתה אותו בעשרות פרסים והותירה חותם עמוק ומתמשך על עולם התרבות והתיאטרון.

ההצגה "Tennessee Williams's Rose" – "רוז של טנסי ויליאמס" – פותחת צוהר לעולמו האישי והמורכב של המחזאי: אמנות הכתיבה לצד מאבק בהתמכרויות לאלכוהול ולסמים, הצנזורה שהוטלה על מחזות ותסריטים, היחסים הקשים עם אביו, וכן המחלה הנפשית של אחותו – אירועים שעיצבו את יצירתו ואת חייו בין השנים 1911-1983.

מדובר בהצגה אוטוביוגרפית מרתקת המקרבת את הצופה אל עולמו הפנימי של ויליאמס. במסגרת הפקה זו השתתף השחקן אביעד שרעבי בתפקיד קיפ קיירמן. ההצגה הועלתה בתיאטרון הקאמרי.

הימים הבאים  תיאטרון הקאמרי

המחזאי הוותיק יהושע סובול שב אל מחזהו הראשון שהועלה על במה, "הימים הבאים", ומעדכן את העלילה לשנת 2075. לרגל החידוש התייחס סובול למציאות חייהם של קשישים ולמקומם בחברה.

המחזה, שהועלה לראשונה בשנת 1971 בתיאטרון חיפה, מציג את נקודת מבטם של בני שמונים המסכמים את חייהם בתובנות מפוכחות ובביקורת חברתית נוקבת, שנותרה רלוונטית גם עשרות שנים לאחר כתיבתה. לדברי סובול, "בכל אדם צעיר מסתתר אדם זקן הממתין לזמנו לצאת אל העולם. כשהיינו צעירים הכול נראה קל יותר; אני עצמי נהגתי לרוץ חמישה עשר קילומטרים בקלות – היום זה כבר סיפור אחר".

בהפקה המחודשת שעלתה בתיאטרון הקאמרי השתתף השחקן אביעד שרעבי בתפקיד מרכזי לצד השחקנים טל פוקס, אדם אזרחי, קרן מהלל, גבריאל קוסובסקי, האדי סלאמה ולורן וולקוב.

בנוסף השתתף שרעבי בתפקיד ראשי בהצגה "סינדרלה", שבה גילם את הדמות "פיי מושיקו". ההצגה הועלתה פעמים רבות על במות שונות, בהן תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, בית ציוני אמריקה והיכל התרבות רחובות.

יצירות אלה זכו לעשרות הצגות בפני קהל. ההפקה "סינדרלה" אף נרכשה על ידי משרד הקליטה, ובמקרים מסוימים קיבלו השחקנים – אף בעת שהיו עדיין תלמידי משחק – שכר סמלי עבור השתתפותם בהצגות. מדובר בתופעה שאינה שכיחה במסגרות לימוד משחק, אולם במקרה זה העידה על רמתם המקצועית הגבוהה של התלמידים, שהצליחו לשלב בין לימודים אינטנסיביים לבין עבודה בימתית פעילה.

שבירת מוסכמות בדרך אל הבמה

במהלך לימודי המשחק השתתף שרעבי בהפקות שהועלו על בימות מרכזיות בישראל, ובהן תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה ובית ציוני אמריקה. מדובר בהישג בלתי שגרתי עבור תלמיד משחק, שכן ברוב המכריע של בתי הספר למשחק מוצגות הפקות הסטודנטים בין כתלי המוסד בלבד, ואינן מגיעות אל הבמות המקצועיות והארציות.

שוב, בצעד נדיר בנוף בתי הספר למשחק, הצגות שבהן השתתף כתלמיד נרכשו על ידי משרד הקליטה, ושחקניהן אף זכו לשכר סמלי עבור השתתפותם – נדגיש כי מדובר בתופעה שאינה מקובלת בדרך כלל במסגרת לימודי משחק.

מאחורי דרכו המקצועית ניצבה גם תמיכתם המתמדת של הוריו, חגית ואליעזר, אשר שימשו עבורו משענת יציבה לאורך הדרך. הם ליוו אותו להצגות בתיאטרון הקאמרי והגיעו גם לימי הצילום של הסדרה "המעברה", כשהם צופים בגאווה בבנם משתלב לצד שחקנים מוכרים ובהם שלום אסייג, דניאל אסייג, רובי פורת ושלומי קוריאט.

כיום שרעבי מגלם דמות של שבירת מוסכמות. הוא שומר שבת באדיקות ואינו מצטלם או מופיע ביום המנוחה, ובכך מדגים כי אין סתירה בין מחויבות דתית לבין יצירה אמנותית ברמה גבוהה. לצד פעילותו על המסך, הוא מקדיש מזמנו גם להדרכת בני נוער בסיכון – עשייה חברתית משמעותית המעידה על אישיותו ועל לבו הרחב.

סיכום: ראשיתה של קריירה מפוארת

שחקן אביעד שרעבי הוא איש מקצוע טוטאלי, גאווה ישראלית במלוא מובן המילה. הוא לא הסתפק בקיצורי דרך והשקיע שלוש שנים של לימודים אינטנסיביים. כעת, כשהוא מככב באחת הסדרות המצליחות ביותר של ערוץ 13, ששברה שיאי רייטינג והפכה למדורת השבט של מבצע "שאגת הארי", ברור לכל כי זוהי רק ההתחלה.

שרעבי הוא ההוכחה כי כישרון גולמי, בשילוב עם עבודה קשה ויושרה פנימית, יכולים לכבוש את הפסגות התלולות ביותר של התרבות הישראלית. ישראל זכתה בכוכב חדש – מקצועי, ערכי ומבריק.

-אנו במעקב-

הפוסט אביעד שרעבי פורץ בסדרת "המעברה" ברשת 13 הופיע לראשונה ב-מעקב.

איגוד בת"י – איגוד הבמאיות ובמאי התיאטרון בישראל – הכריז על סכסוך רשמי בינו לבין תיאטרון הקאמרי, והודיע על פתיחתו של מאבק ציבורי ומשפטי לשינוי תנאי ותעריפי העסקת חברי האיגוד בתיאטרון. בהודעה שפרסם לציבור הרחב הודיע האיגוד כי הוא מפסיק, בשלב זה, כל סוג של הידברות עם הנהלת הקאמרי, עד שתתייחס לדבריו באופן רציני, ענייני ומכבד, ותשנה מן היסוד את גישתה כלפי הבמאיות והבמאים המועסקים בו.

לפי הודעת האיגוד, במשך למעלה משנתיים ניסה לקיים דיאלוג שיטתי עם הנהלת הקאמרי במטרה לעדכן את הסדר הבימוי משנת 2014. לטענתו, מדובר בהסדר מיושן שאינו משקף עוד את יוקר המחיה, את תנאי העבודה בפועל ואת השחיקה המקצועית בענף. באיגוד מציינים כי חרף התחייבויות מפורשות ובכתב מצד הנהלת הקאמרי לפעול לעדכון ההסדר, ואף הצהרות על כוונה לחתום על הסדר חדש עד ל־1 בינואר 2026, בפועל לא חלה כל התקדמות ממשית.

לטענת האיגוד, במהלך השנתיים האחרונות נקטה הנהלת הקאמרי, לדבריו, בסחבת מכוונת, ביטלה פגישות, סירבה לקיים שיח מקצועי רציף, ופעלה להוצאת המנהל האמנותי גלעד קמחי מן הדיונים, במטרה לצמצם את הדיון לנושאים מצומצמים בלבד. עוד נטען כי מנכ"לית התיאטרון, יפעת צחי קיראל, וסמנכ"לית הכספים, חביבה הדר, לא התייחסו כלל לטיוטת הסדר חדשה, שהוכנה על ידי צוות מקצועי שמינה האיגוד ונשלחה אליהן לפני למעלה משנה. במקביל, כך נטען, התעקשה הנהלת הקאמרי על ניסוח הסדר חדש באמצעות “נספח”, שגם הוא לא הועבר לאיגוד עד היום.

בדיקות שערך האיגוד, על פי הודעתו, מעלות תמונה חמורה בנוגע לתנאי ההעסקה. לטענתו, במקרים רבים היקף העבודה בפועל של במאיות ובמאים בהפקות הקאמרי מוביל להשתכרות הנופלת משכר מינימום. עוד נטען כי אין הצמדה למדד, אין התאמה בין התשלום להיקף העבודה האמיתי, וקיימת דרישה לעבודה אינטנסיבית ובלתי מוגבלת בזמן. לכך, לטענת האיגוד, מצטרפים תנאים טכניים בלתי סבירים, צמצום השבוע הטכני וירידה במספר ההרצות – התנהלות שלדבריו פוגעת הן ביוצרים והן באיכות ההצגות.

נושא נוסף שעליו מצביע האיגוד הוא סוגיית תמלוגי הבימוי. בהודעה נמסר כי הנהלת הקאמרי מסרבת להציג חישוב שקוף לתמלוגים, העומדים לדבריו על 30 שקלים לכרטיס מנוי, זאת חרף פערים משמעותיים בין סכום זה לבין מחיר כרטיס בפועל. האיגוד טוען כי עלויות תפעוליות שונות מגולגלות על חשבון שכרן של הבמאיות והבמאים, וכי מדובר בהתנהלות בלתי סבירה ובלתי שקופה, שלטענתו אין לה הצדקה.

האיגוד מדגיש כי הדברים מתרחשים בשעה שתיאטרון הקאמרי מציג הפקות עתירות תקציב, הממומנות ברובן מתמיכות ציבוריות. בהודעה נכתב כי יש לזכור שהקהל מגיע לצפות ביצירות עצמן, הנוצרות בידי הבמאיות והבמאים, ולא בהנהלות המוסדות.

במסגרת ההכרזה פירט האיגוד את דרישותיו: עדכון מקיף של הסדר הבימוי כך שישקף את היקף העבודה בפועל; קביעת שכר הוגן שאינו נופל משכר מינימום; יצירת מנגנון תמלוגים שקוף המבוסס על נתוני אמת ועדכונו בהתאם; הצמדה למדד; קביעת לוחות זמנים סבירים ותנאי עבודה אנושיים; והכרה בכך שהיבטים אמנותיים וכלכליים שלובים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה.

עוד הודיע האיגוד כי לא יוסיף להמתין לשיח, כל עוד הנהלת הקאמרי אינה חושפת את הנתונים ואינה מתייחסת לטיוטת ההסדר שנשלחה אליה. האיגוד הבהיר כי לא יתייחס לשום "נספח" שמטרתו, לטענתו, לצמצם את הדיון, ולא ינהל דיאלוג כל עוד נמשכת גישה הפוגעת, לשיטתו, בכבודם ובזכויותיהם של חבריו.

בהמשך פנה האיגוד לגורמי הפיקוח והבעלות הציבוריים, וקרא למשרד התרבות, לעיריית תל אביב יפו ולוועד המנהל של הקאמרי לבחון לעומק את הנעשה מאחורי הקלעים, ולוודא כי מוסד תרבות ציבורי אינו מתקיים על שחיקה מתמשכת של יוצריו. האיגוד ציין כי אם לא ייעשה כן, הוא יפעל בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו.

בהודעת הסיכום נמסר כי בנסיבות שנוצרו, איגוד בת"י רואה עצמו חופשי לפעול בכל האמצעים החוקיים להגנה על זכויות חבריו המועסקים בתיאטרון.

הוועד הנוכחי החזק בשנים האחרונות

על פי הפרסומים והמידע שנאסף, לשיטת מערכת "מעקב", הוועד המנהל הנוכחי הוא מן החזקים והאפקטיביים שפעלו באיגוד בשבע השנים האחרונות. הערכה זו מובאת, בין היתר, על רקע תקופה קודמת שבה חווה האיגוד, ירידה משמעותית ותהליכי התפרקות ארגוניים.

לפי תחקירי "מעקב", בתקופה שבה כיהנה גב' דליה שימקו בתפקיד מרכזי באיגוד, נגרמו לארגון פגיעות עמוקות, והאיגוד התקשה לתפקד ואף נזקק לשנים ארוכות של שיקום לאחר סיום כהונתה. באותה עת הופנו מאמצים ומשאבים לעיסוקים חיצוניים, לרבות פעילות בתיאטרון שהקימה, תוך הזנחה מתמשכת של צורכי האיגוד עצמו.

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

חשוב להבהיר כי הדברים מובאים כעמדת מערכת "מעקב" וכפרשנות מערכתית בלבד, במסגרת כתבה זו.

יצוין עוד כי, להערכת המערכת, הנהגת האיגוד הנוכחית פועלת ברציפות וביציבות זה מספר שנים. בהרכב הוועד המנהל מכהנים, בין היתר, יו"ר האיגוד יאיר שרמן וחברי הוועד שירלי דשא, תמר קינן, רועי יוסף, שרון שטרק, אבי גיבסון בר-אל, נועם שלכט ותום וולינץ, לצד מנכ"לית האיגוד, ניצן נוימן.

לשיטת מערכת "מעקב", מדובר בוועד חזק, מתפקד ופעיל, והצגת עמדה זו נעשית על רקע ההכרזה על הסכסוך והמהלכים הנלווים אליו, כחלק מדיון עיתונאי לגיטימי. מובהר בזאת כי מדובר בעמדת המערכת בלבד, ולא בקביעה עובדתית מחייבת או בממצא שיפוטי.

לתיאטרון הקאמרי נשלחה פנייה עיתונאית לקבלת תגובה, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא נמסרה תגובה מטעמו. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה ובהמשך.

עדכון:

מהקאמרי נמסר (02.02.2026):

"הפניה לתקשורת היא מהלך לא הגון. איננו רואים לנכון להגיב לדברים על במה פומבית. אנו מתנהלים ישירות מול ארגון הבמאים והבמאיות כדי להגיע להבנות".

צילום של תיאטרון הקאמרי, מערכת "מעקב"

הפוסט תיאטרון הקאמרי הסתבך בעימות עם איגוד הבמאים הופיע לראשונה ב-מעקב.

תיאטרון הקאמרי מעלה על הבמה גרסה בימתית חדשה לקלאסיקה הנצחית של המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה", בבימויה של שיר גולדברג ובתרגומו של אלי ביז'אווי. ההצגה, שאורכה כשעתיים, מציגה את סיפורה של בלאנש, אישה שאיבדה את ביתה ואת מקום עבודתה, ונוסעת למצוא מקלט זמני אצל אחותה הצעירה סטלה ובעלה סטנלי. הייצור הנוכחי בוחן מחדש את נושאי הזרות והשונות בחברה שבה כולם נואשים לחוש שייכות, ומציב מראה עכשווית לדרמה הקלאסית שנכתבה בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

העלילה מתרחשת כאשר בלאנש מגיעה לביתה של אחותה, רק כדי לגלות לחרדתה שסטלה וסטנלי מתגוררים בדירה מתפוררת וצפופה, בשכונת מהגרים ענייה. סטנלי מתגלה בעיניה כדמות מחוספסת ואלימה, והמפגש בינו לבין בלאנש מוביל להתנגשות חזיתית. בשיאה של העימות, היצרים גועשים וסודות מן העבר צפים על פני השטח, מאיימים לטרוף את נפשה של בלאנש. המחזה חושף את השברים הנפשיים והמתח שבין עולמות שונים, בין העבר להווה, ובין אשליה למציאות.

הבימאית שיר גולדברג עומדת בראש צוות יצירתי עשיר, הכולל את ערן עצמון בעיצוב התפאורה, יהודית אהרון בעיצוב התלבושות, ליאור רונן בעיצוב המוזיקה, אריאל נ. וולף בתנועה, ואמיר קסטרו בתאורה. רותי גפן משמשת כעוזרת במאית, ויואב צרפתי כנגן. צוות זה אחראי ליצירת האווירה הבימתית המורכבת שמאפיינת את היצירה המקורית, תוך התאמתה לקהל הישראלי והבאתה לחיים בגרסה חדשה ורלוונטית.

על הבמה עולה צוות שחקנים מגוון ומנוסה, בראשות קרן מור בתפקיד בלאנש, אסף פרי כסטנלי, ואנסטסיה פיין כסטלה. לצדם משתתפים דודו ניב, דן שפירא או שחף קהלאני לסירוגין, מורן ארביב גנס או פז כהן לסירוגין, טל וייס, ויואב יחזקאלי. השחקנים נדרשים להתמודד עם דמויות מורכבות ורגשיות, תוך הצגת יחסי כוח, מתחים מיניים, ועימותים נפשיים שמאפיינים את המחזה המודרני של ויליאמס.

ההצגה מוצגת בהסדר מיוחד עם אוניברסיטת הדרום בסיוואני, טנסי, המחזיקה בזכויות היצירה של טנסי ויליאמס. הצילומים לקמפיין הפרסומי צולמו על ידי אוהד רומנו, ועיצוב הפוסטר נעשה על ידי שיין הורוביץ, והם משקפים את האווירה המתוחה והדרמטית של המחזה.

בהתאם להנחיות התיאטרון, על הקהל להיות מודע למספר היבטים בהצגה. במהלך ההופעה נעשה שימוש באביזר במה דמוי סיגריה, והקהל יישמע צליל פתאומי וחזק במהלך ההצגה. בנוסף, ההצגה כוללת עירום חלקי, והצופים מתבקשים לשקול זאת בעת רכישת הכרטיסים. משך ההצגה עומד על כשעתיים ללא הפסקה, ומחייב את הקהל להישאר מרותק לעלילה ולמתחים שמתפתחים על הבמה.

גולדברג בוחרת לתת לקלאסיקה הזו פרשנות חדשה המדברת אל הדור הנוכחי. המחזה המקורי, שנכתב בשנת תשע עשרה ארבעים ושבע, עדיין מהדהד בעוצמתו גם היום, והגרסה הבימתית החדשה בוחנת את המתח שבין השתלבות לדחייה, בין חיפוש אחר שייכות לתחושת ניכור. הייצור מעלה שאלות על מקומו של הזר בחברה, על הנורמות החברתיות, ועל המחיר שאנשים משלמים כדי להשתייך או להישאר נאמנים לעצמם. בכך, ההצגה הופכת להיות רלוונטית במיוחד לתקופה שבה דיונים על זהות, שייכות, ושונות עומדים בחזית השיח הציבורי.

תיאטרון הקאמרי ממשיך להוכיח את עצמו כבית לתיאטרון איכותי ומאתגר, ו"חשמלית ושמה תשוקה" מצטרפת למסורת ארוכת שנים של הצגות שבוחנות את הנפש האנושית במצבי קיצון. הפקה זו מציעה לקהל הישראלי הזדמנות לראות את אחת היצירות החשובות של התיאטרון האמריקאי במאה העשרים, בגרסה חדשה ומרעננת שנשארת נאמנה לרוח המקור תוך שהיא מדברת בשפה בימתית עכשווית.

להורדת התוכנייה – לחץ כאן

צילום: אוהד רומנו, באדיבות תיאטרון הקאמרי — שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט קרן מור מככבת ב"חשמלית ושמה תשוקה" בקאמרי הופיע לראשונה ב-מעקב.

תיאטרון הקאמרי מציג את ההצגה "להעיר אריות", עיבוד בימתי לספרה המצליח של איילת גונדר גושן. הדרמה הפסיכולוגית המרתקת מביאה לקדמת הבמה סיפור על התנגשות בין עולמות ומעמדות בחברה הישראלית.

במרכז העלילה עומד ד"ר איתן גרין, רופא בכיר הנקלע למצב בלתי אפשרי כאשר בסוף משמרת ארוכה הוא דורס בשוגג פליט אריתריאי. ברגע של חולשה או פחד, הוא מחליט להימלט מהמקום, החלטה שתשנה את חייו לחלוטין. גרין מוצא את עצמו בסיטואציה מסוכנת כאשר סירקיט, אלמנתו של הנדרס, מזהה אותו ומתחילה לסחוט אותו. היא דורשת ממנו להעניק טיפול רפואי לפליטים בתמורה לשתיקתה.

ההצגה עוקבת אחר ניסיונותיו של איתן לתמרן בין חובותיו כרופא בכיר ואיש משפחה לבין החיים הסודיים שסירקיט כופה עליו, כאשר האמת הולכת וסוגרת עליו מכל עבר.

"להעיר אריות" מתמודדת עם שאלות מורכבות על מוסר, אחריות וצדק חברתי. ההצגה מציגה התנגשות חזיתית בין "האנשים שיש להם הכל" לבין "האנשים שנמאס להם להיות שקופים", ומאירה את החצר האחורית של החברה הישראלית.

הספר המקורי של איילת גונדר גושן זכה להצלחה בינלאומית ותורגם ל-17 שפות, והעיבוד הבימתי נעשה בידי יואב שוטן גושן. ההצגה מבוימת על ידי שירילי דשא, שגם הייתה שותפה לעבודה הדרמטורגית יחד עם גור קורן.

צוות ההפקה המרשים כולל את אדם קלר (תפאורה), אורנה סמורגונסקי (תלבושות), איתמר גרוס (מוזיקה), ויטלי פרידלנד ויערה ניראל (וידאו), רננה רז (תנועה) וברוכי שפיגלמן (תאורה). רותי גפן משמשת כעוזרת במאית.

על הבמה יופיעו שחקנים מהשורה הראשונה, ביניהם ישי גולן, רות אסרסאי, מיכל עוזיאל, מוראד חסן, מתן און ימי או אלן ווקר, טובית סמאי, אדם קנדה, יוסף יצחק, אסתר דרר או רחל איילו, ואליאור דמסה.

ההצגה נמשכת 80 דקות ומבטיחה חוויה תיאטרלית עוצמתית המשלבת משחק, תפאורה, מוזיקה ותאורה לכדי יצירה מרתקת. צילומי ההפקה נעשו על ידי אוהד רומנו, ועיצוב הפוסטר הוא מעשה ידיו של שיין הורוביץ.

"להעיר אריות" היא דרמה המציגה מציאות חברתית מורכבת, ומזמינה את הצופים להתבונן מקרוב בנקודת המפגש הכואבת בין מעמדות שונים בחברה הישראלית, ובמחירים האישיים והמוסריים שאנשים משלמים בעקבות החלטות שנלקחות ברגע של חולשה.

*צילום: אוהד רומנו

* עיצוב פוסטר: שיין הורוביץ

הפוסט "להעיר אריות": כשמצפון נוגש והשקופים תובעים קול הופיע לראשונה ב-מעקב.

דביר בנדק מרשים ב"הלווייתן" בקאמרי, דרמה אנושית חודרת על אב שמנסה להציל את הקשר עם בתו לפני שיהיה מאוחר מדי.

בימים אלה עולה בתיאטרון הקאמרי הפקה חדשה ושאפתנית של המחזה "הלווייתן" מאת סמואל ד. האנטר, בבימויו של עירד רובינשטיין. המחזה, שזכה להצלחה עולמית וכבר הפך לסרט זוכה אוסקר, מגיע לראשונה לבמה הישראלית עם הפקה מרשימה בכיכובו של דביר בנדק.

במרכז העלילה עומדת דמותו של צ'ארלי, מורה לספרות המתמודד עם משבר אישי עמוק. לאחר פרידה כואבת, הוא מוצא את עצמו שקוע בהתמכרות לאוכל, כשמשקלו הקיצוני מכביד לא רק על גופו אלא גם על נפשו. בודד בדירתו, הוא מנסה נואשות לחדש את הקשר עם בתו המתבגרת אלי, במרוץ נגד הזמן.

ההפקה הישראלית מציגה אנסמבל שחקנים מרשים, כשלצד בנדק מככבים שרון כהן רז, רות אסרסאי, עופרי ביטרמן ומיכל עוזיאל. התרגום המדויק של אלירן הרוש מצליח להעביר את העומק הרגשי והמורכבות של הטקסט המקורי.

הבמאי עירד רובינשטיין, שידוע ביכולתו להוציא מהשחקנים את המיטב, מוביל את ההפקה ביד בטוחה. העיצוב הבימתי המוקפד, כיאה למסורת התיאטרון הקאמרי, יוצר עולם שלם על הבמה ומעצים את החוויה הדרמטית.

דביר בנדק, שכבר הוכיח את עצמו כאחד השחקנים המובילים בישראל, מביא לתפקיד צ'ארלי עומק רגשי ונוכחות בימתית יוצאת דופן. הוא מצליח לגלם את המורכבות של הדמות – את הכאב, התקווה והחרטה – באופן שמותיר את הקהל מרותק למשך תשעים הדקות של ההצגה.

"הלווייתן" הוא מחזה שכבר הוכתר בהצלחה על במות ברחבי העולם – מברודוויי ועד טוקיו. ההצלחה הבינלאומית של המחזה הגיעה לשיאה כשעובד לסרט שזכה בפרס האוסקר, והנה כעת מגיעה הגרסה הישראלית להעשיר את הרפרטואר התיאטרלי המקומי.

ההפקה מצליחה לגעת בנושאים אוניברסליים כמו בדידות, חרטה, ותקווה, דרך סיפור אישי ואינטימי. היא משלבת רגעים של הומור עדין בתוך הדרמה הכבדה, ומציגה תמונה מורכבת של יחסים משפחתיים ואנושיים.

המחזה, שאורכו תשעים דקות, מציג את כישרון המשחק של כל חברי האנסמבל. לצד משחקו המרשים של בנדק, כל אחד מהשחקנים מביא לבמה דמות מעוצבת היטב המוסיפה נדבך חשוב לסיפור.

"הלווייתן" מצטרף לרשימה המכובדת של הפקות הקאמרי, ומוכיח שוב את מעמדו של התיאטרון כבית ליצירה תיאטרלית ברמה הגבוהה ביותר. ההפקה משלבת את כל המרכיבים הדרושים להצלחה – טקסט חזק, בימוי מדויק, משחק מעולה ועיצוב מרשים.

צילום: דוד פולונסקי, הפקת תיאטרון הקאמרי, לפי סעיף 27 א'

הפוסט דביר בנדק: "הלווייתן" – דרמה מרגשת בקאמרי הופיע לראשונה ב-מעקב.

תיאטרון הקאמרי מביא לקהל הישראלי גרסה עכשווית ומפתיעה של הטרגדיה היוונית "מדיאה". ההצגה החדשה, בעיבודו של שחר פנקס, מציגה את הסיפור הקלאסי בהקשר מודרני ורלוונטי.

במרכז העלילה עומדים אלה וג'ייסון, זוג מצליח בעולם ההייטק, המתמודדים עם משבר אישי חריף. ג'ייסון מודיע לאלה באופן פתאומי כי הוא עוזב אותה לטובת אישה צעירה יותר, אותה הכניס להריון. החלטה זו מובילה את אלה למסע של כאב, זעם ונקמה, המזכיר את סיפורה הטרגי של מדיאה המיתולוגית.

עירד רובינשטיין, הבמאי והדרמטורג של ההפקה, מביא לבמה את הפרשנות המודרנית הזו באופן מרתק. התפאורה של ערן עצמון והתלבושות של אורנה סמורגונסקי משלימות את החוויה הויזואלית, כשברקע מתנגנת המוזיקה המקורית של רועי ירקוני.

הצוות האמנותי המוכשר כולל את אבי יונה בואנו (במבי) בתאורה ואת שגה דובדבני כעוזרת במאי. על הבמה מככבים שחקנים מהשורה הראשונה, ביניהם כינרת לימוני, עמוס תמם, אנסטסיה פיין, מוטי כץ, רות אסרסאי וטל פרלמן.

ההצגה, שאורכה 90 דקות, מבטיחה לקחת את הצופים למסע רגשי עוצמתי, תוך בחינה מחודשת של נושאים כמו אהבה, בגידה ונקמה בהקשר עכשווי. "מדיאה" מצטרפת להצלחה הקודמת של הקאמרי עם העיבוד ל"אדיפוס", ומדגישה את מחויבותו של התיאטרון להביא קלאסיקות בגרסאות רעננות ורלוונטיות לקהל המודרני.

עיצוב הפוסטר המרשים של שיין הורוביץ וצילומי ההפקה של אוהד רומנו מוסיפים נדבך ויזואלי מרתק להפקה זו, שמבטיחה להיות אחת ההצגות המדוברות של העונה.

צילום: אוהד רומנו, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט עמוס תמם ומדיאה: רומן מפתיע מסעיר רוחות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

ההצגה, שאורכה 90 דקות, מציגה מפגש נפיץ בין שתי שחקניות מדורות שונים, ומבטיחה לקהל חוויה תיאטרלית מרגשת ומעוררת מחשבה.

במרכז העלילה עומדות שתי דמויות מנוגדות: שחקנית צעירה, פרועה ואגואיסטית, ודיוות תיאטרון ותיקה, קשוחה ומרירה, שחצתה את גיל התשעים. היריבות ביניהן, שמתחילה על הבמה, מתפתחת לעוינות של ממש מאחורי הקלעים. אולם כאשר הקריירה של שתיהן עומדת בסכנה, הן נאלצות למצוא דרך לשיתוף פעולה, או לפחות לסבול זו את נוכחותה של זו.

תיאטרון הקאמרי, מציג בפני הקהל מסע מרתק של שתי נשים שונות בתכלית. מה שמתחיל כמאבק עיקש, שבו כל אחת מנסה להדיח את רעותה, מתפתח למערכת יחסים מורכבת ובלתי צפויה. למרות הפערים הגדולים ביניהן, מתגלה כי דבר אחד מחבר בין השחקנית בתחילת דרכה לבין זו העומדת לקראת סיומה: תשוקה עזה לחיים ולאמנות התיאטרון.

צוות השחקנים המרשים כולל את מרים זוהר ומיה לנדסמן בתפקידים הראשיים, לצד יצחק חזקיה, עומר עציון (או לחלופין גור קורן), ענבר דנון, אוריה יבלונובסקי ורוני נתנאל. שיתוף הפעולה בין השחקנים הוותיקים והצעירים מוסיף נופך של אותנטיות לעלילה ומעשיר את החוויה הבימתית.

"צ'ילבות" מבטיחה להיות לא רק בידור תיאטרלי משובח, אלא גם מראה לעולם התיאטרון על מורכבויותיו, תחרותיותו והדינמיקה הבין-דורית המאפיינת אותו. ההצגה, שזכתה לתמיכתו של ברונו לנסברג, צפויה לעורר דיון ער בקרב הקהל על נושאים כמו גיל, קריירה, והמחיר שגובה התשוקה לאמנות.

"צ'ילבות" מציעה לצופים מסע רגשי ומצחיק כאחד, המשלב דרמה אנושית עם הומור שנון ותובנות עמוקות על עולם התיאטרון והחיים בכלל. זוהי הזדמנות נדירה לראות על במה אחת את המיטב של הדור הוותיק והצעיר של התיאטרון הישראלי, בהפקה שמבטיחה להיות אחת המדוברות של העונה.

הצגת הבכורה תיערך בחודש אוקטובר, החל מיום 15.10.2024.

צילום: תיאטרון הקאמרי

הפוסט תיאטרון הקאמרי מציג: "צ'ילבות" – מפגש בין-דורי מרתק הופיע לראשונה ב-מעקב.

ההצגה, המתוארת כ"פנטזיה טרגית-קומית מסעירה", היא חוויה תיאטרלית מהפנטת שאסור להחמיץ.

הסיפור מתרחש בניו יורק של סוף שנות ה-80, בשיאה של מגפת האיידס. הדמויות המוכרות – פריור, ג'ו, לואיס, הרפר ורוי – ממשיכות במסען הרגשי המורכב, נעות בין אהבה, אובדן ובדידות. קמחי מצליח להעביר את עוצמת הרגשות והקונפליקטים בצורה מרשימה, תוך שמירה על האיזון העדין בין הדרמה לקומדיה.

צוות השחקנים המצוין מביא לחיים את הדמויות המורכבות בכישרון רב.

"מלאכים באמריקה" היא לא רק הצגה; היא אמירה חברתית חשובה. היא מתמודדת עם נושאים כמו זהות מינית, פוליטיקה, דת ומוות בצורה ישירה ונוקבת, אך גם רגישה ומלאת חמלה. קושנר מצליח לשלב הומור חד עם תובנות עמוקות על המצב האנושי, וקמחי מעביר את המסרים הללו בצורה אפקטיבית ומרגשת.

חשוב לציין כי ההצגה מכילה תכנים בוגרים, כולל עירום, ומומלצת לצפייה מגיל 16 ומעלה. עם זאת, למבוגרים, זוהי חוויה תיאטרלית מעשירה ומעוררת מחשבה שתישאר איתם זמן רב לאחר שיעזבו את האולם.

לסיכום, "מלאכים באמריקה" היא הצגה מהפנטת, מרגשת ובעלת חשיבות תרבותית עצומה. היא מציגה את כוחו של התיאטרון לגעת בנפש האנושית ולעורר שיח חברתי משמעותי. התיאטרון הקאמרי ראוי לשבחים על הבאתה של יצירת מופת זו לקהל הישראלי. זוהי הצגה שכל חובב תיאטרון, ולמעשה כל אדם המעוניין בחוויה תרבותית מעמיקה, חייב לראות.

משתתפים: נדב נייטס, אביגיל הררי, יואב לוי, אלעד אטרקצ'י, שהם שיינר, עירית קפלן, מיה לנדסמן, דודו ניב, מתן און ימי.

צילום: תיאטרון הקאמרי, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט 'מלאכים באמריקה' בתיאטרון הקאמרי: חגיגה תיאטרלית מרהיבה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ההצגה, המבוססת על הרומן הקלאסי של ג'ורג' אורוול, מתארת כיצד החזירים, הופכים לשליטים משעבדים וצבועים לא פחות מבני האדם שהם גירשו. בדרך סאטירית וצייתנית, ההצגה משווה את התנהלות החזירים לזו של מנהיגים פוליטיים ומערכות ממשל שונות.

מנקי, בהצגת יחיד מרשימה, מצליח להפגין וירטואוזיות בחלוקה לדמויות שונות ומגוונות. הוא עובר בקלילות בין החזיר החכם והאכזרי נפוליאון, לבין החזיר הפשוט והנאיבי, הבוכסן. כל דמות מיוצגת באופן ייחודי וברור, תוך שימוש במוסכמות ההצגה היחידה.

ההפקה מראה שגם הצגת יחיד יכולה להיות עשירה ומרובת-משמעויות. היא לא חוששת מלחשוף את הפנים המכוערות של החברה האנושית ואת הרדידות של השלטון. "חוות החיות" היא ביקורת חברתית-פוליטית נוקבת, שמזכירה לנו שהחזירים שבינינו לעיתים קרובות מתחפרים בבוץ.

הפוסט החזירים שבינינו: "חוות החיות" בקאמרי חושפים את האמת המרה הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט ההצגה 'חוות החיות' בבימוי רן ליאל שחף תיאטרון הקאמרי הופיע לראשונה ב-מעקב.