דיון טעון שנערך בבית משפט השלום בראשון לציון במסגרת הליך אזרחי בין בני הזוג בן ברוך לבין עמותה ופעיליה, לצד הנתבעת מערכת "מעקב", חשף עימות חזיתי בין טענות לפגיעה בשם טוב לבין עקרונות חופש הביטוי והעיתונות. מן הפרוטוקול עולה תמונה מורכבת, שבה נבחנים גבולות הפרסום העיתונאי אל מול ניסיונות, ככל הנראה, להגביל ביקורת פומבית.

במוקד ההליך ניצבת בקשת התובעים לצמצם ואף להסיר פרסומים שפורסמו בעניינם, לצד דרישה למתן צו איסור פרסום מיידי. ואולם, במהלך הדיון דחתה השופטת רבקה ארד את הבקשה למתן צו ארעי, והבהירה כי כל בקשה מסוג זה תוגש כדין ובכתב, ולא תינתן במסגרת הדיון ללא הליך מסודר. החלטה זו מותירה בשלב זה את מרחב הביטוי והפרסום פתוח, ומדגישה כי לא התקבלה עמדת התובעים להגבלה מיידית של התוכן.

מערכת "מעקב", שהוגדרה בהליך כנתבעת, הציגה קו הגנה תקיף, תוך הדגשת אופיו העיתונאי של הפרסום. לטענתה, הכתבה נשענה על תחקיר שכלל איסוף עדויות, ראיונות ותיעוד מהשטח, ונועדה להביא לידיעת הציבור מקרה חמור הנוגע, ככל הנראה, להתנהלות כלפי בעל חיים. עוד נטען כי טרם הפרסום נעשתה פנייה לקבלת תגובה מצד המעורבים, אך לא התקבל מענה, עובדה אשר לשיטתה חיזקה את ההחלטה לפרסם.

במהלך הדיון נטען מטעם "מעקב" כי ההליך כולו נושא מאפיינים של תביעת השתקה, שנועדה, ככל הנראה, לצמצם פעילות עיתונאית ולמנוע חשיפת מידע בעל עניין ציבורי. “מנסים לסגור את הפה לעיתונאי”, נאמר בפרוטוקול, תוך הדגשת הטענה כי אין בסיס משפטי להגבלת פרסומים העוסקים בסוגיות ציבוריות.

עוד עולה מן הדיון כי מערכת "מעקב" הטיחה בתובעים טענות קשות בנוגע להתנהלותם ביחס לבעל חיים שהיה באחריותם. בין היתר נטען כי הכלב הופקר וכי לא ניתן לו מענה בסיסי, כאשר התנהלות זו הוצגה כרשלנית וחמורה. במסגרת הדיון אף נעשתה השוואה בין אחריות לבעל חיים לבין אחריות כלפי ילד, במטרה להמחיש את חומרת הנטען.

מנגד, עו"ד גיא אופיר, המייצג את הנתבעים האחרים בהליך, הציג גרסה שונה, שלפיה מדובר בכלב שעבר התעללות קודמת, וכי המשפחה לא שיתפה פעולה עם העמותה שניסתה להשיבו. לטענתו, הנתבעים נקלעו לסיטואציה מורכבת שלא ביוזמתם, כחלק ממחלוקת רחבה יותר.

באי כוח התובעים מצדם העלו טענות חריפות נגד "מעקב", וניסו לקשור את פעילותה לפרסומים נוספים, אולם מנגד נדחו הטענות על ידי המערכת, אשר עמדה על כך כי מדובר בניסיון להסיט את הדיון מהשאלה המרכזית, תוכן הפרסום והאינטרס הציבורי שבו.

השופטת ארד הבהירה כי ההליך מצוי בשלב מקדמי בלבד, וכי ההכרעה תתבסס בהמשך על ראיות ותצהירים שיגישו הצדדים. לצד זאת ציינה כי פרסומים חמורים מחייבים הוכחה, אך הדגישה את הצורך בבחינה מלאה של מכלול הראיות טרם קבלת החלטה.

ברקע ההליך עומדת כתבה שפורסמה ביום 23 בפברואר 2025 באתר "מעקב", אשר עסקה בפרשה בנס ציונה. על פי המתואר בפרסום, הכלב נשוא הפרשה נותר, ככל הנראה, ללא טיפול הולם וללא מענה לצרכיו הבסיסיים, כאשר גורמים חיצוניים, ובהם עמותת “החיות ואנחנו”, פעלו להצלתו. עוד נטען כי המשפחה לא שיתפה פעולה עם ניסיונות אלה ולא נטלה אחריות למצב.

קרא עוד – לחץ כאן

הפרסום עורר הד ציבורי והציף שאלות רחבות באשר להתמודדות עם מקרי הזנחה של בעלי חיים, לרבות סוגיות של אכיפה ופיקוח. לפי הנטען, מדובר במקרה המשתלב במגמה רחבה יותר של פרשות דומות, המחייבות, ככל הנראה, בחינה מערכתית.

מן ההתרחשויות באולם בית המשפט עולה כי בשלב זה לא הוטלה כל מגבלה מיידית על פרסום, וכי טענות הצדדים ייבחנו בהמשך ההליך. משמעות הדברים היא כי סוגיית חופש הביטוי, לצד שאלת האחריות לפרסום, תמשיך לעמוד בלב הדיון המשפטי, כאשר ההכרעה הסופית טרם ניתנה.

• ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון, המשקפים את הדברים שנמסרו מטעם מערכת "מעקב" (עדותי, דים אמור):

הדיון, כפי שהוא משתקף בפרוטוקול, מדגיש את המתח המובנה בין ביקורת עיתונאית לבין טענות לפגיעה, אך בשלב זה, ולנוכח החלטת בית המשפט, נותר מרחב הפרסום בעינו, עד לבירור מעמיק של העובדות והראיות.

הזנחת כלב והפקרתו אינן רק כשל מוסרי – אלא עבירה פלילית המעוגנת בחוק חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). החוק קובע באופן מפורש כי בעלים של בעל חיים מחויב לספק לו תנאי מחיה בסיסיים, לרבות מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי. הפרת חובה זו, ובפרט נטישה מכוונת של כלב, מהווה עבירה על החוק.

על פי הוראות החוק, הפקרה או הזנחה העלולות לגרום סבל לבעל החיים עשויות להיחשב כהתעללות. במקרים אלה, הענישה עלולה להגיע עד שלוש שנות מאסר. לצד זאת, במקרים הנחשבים קלים יותר, רשאים בתי המשפט להטיל קנסות משמעותיים ואף סנקציות נוספות, בהתאם לנסיבות.

המסגרת החוקית משקפת גישה מחמירה כלפי פגיעה בבעלי חיים, תוך הדגשת אחריותו הישירה של המחזיק בהם. המשמעות ברורה: כלב אינו חפץ הניתן להשלכה, אלא יצור חי הזכאי להגנה משפטית. ככל שהוכח כי נגרם סבל ממשי, כך גוברת גם חומרת הענישה.

בפועל, יישום החוק תלוי בראיות, בעוצמת הפגיעה ובנסיבות המקרה, אך המסר הנורמטיבי חד: הפקרה והזנחה אינן עוברות בשתיקה, אלא עשויות להסתיים בהליך פלילי ובענישה ממשית.

היעלמות כלב חושפת מחדל: תלונה ותביעה

בנוסף, למשרד החקלאות הוגשה תלונה (מספר סימוכין 6594047; נכון למועד זה טרם התקבלה הכרעה סופית בעניינה). במקביל, בעקבות הטענות להזנחת הכלב, הוגשה על ידי עמותת "החיות ואנחנו" תביעה שכנגד מכוח חוק צער בעלי חיים, וכן הוגשה תלונה נגד מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך.

למעשה, כתב התביעה שכנגד, שהוגש לבית משפט השלום בראשון לציון, מציג מחלוקת חריפה בין עמותת "החיות ואנחנו" לבין זוג מאמצים מנס ציונה, סביב אימוץ כלב בשם "ארתור" והיעלמותו זמן קצר לאחר מסירתו. התביעה, בסך 93,180 שקלים, נשענת על טענות להפרת הסכם, רשלנות והסבת נזקים כלכליים ותפעוליים לעמותה.

על פי הנטען, העמותה, גוף ללא כוונת רווח הפועל להצלת בעלי חיים נטושים ופגועים, מסרה לנתבעים כלב שעבר הליך שיקום ממושך לאחר חיים בתנאי הזנחה ופחד. בכתב התביעה מודגש כי טרם האימוץ הועבר למאמצים מידע מלא באשר למצבו ההתנהגותי והרגשי של הכלב, לרבות היותו חששן ודורש הסתגלות הדרגתית והשגחה צמודה.

לטענת העמותה, ביום 9 באוגוסט 2024 נמסר הכלב לנתבעים לאחר הליך התאמה ובחירה מודעת, אולם בתוך יומיים בלבד, ביום 11 באוגוסט, נמלט הכלב מביתם. מכאן, כך נטען, התפתחה שרשרת אירועים המלמדת, לשיטת העמותה, על כשל מהותי בהתנהלות המאמצים: אי יישום הנחיות בסיסיות שניתנו להם, הימנעות מפרסום דבר היעלמות הכלב בקבוצות מקומיות, ומעורבות מצומצמת בלבד במאמצי האיתור.

במקביל, מתואר בכתב התביעה מבצע חיפושים נרחב וממושך שנוהל על ידי העמותה ומתנדביה, אשר כלל גיוס פעילים, שימוש באמצעים טכנולוגיים כדוגמת רחפן, הפעלת לוכדים מקצועיים והקמת נקודות האכלה בניסיון ללכוד את הכלב. החיפושים נמשכו כחצי שנה, ובמהלכם נצפה הכלב משוטט בסביבת מגורי הנתבעים.

רק בפברואר 2025, לאחר מאמצים ממושכים, אותר הכלב ונלכד, והושב לכלבייה כשהוא במצב רפואי קשה, כך על פי הנטען. עוד מציינת העמותה כי הנתבעים לא יצרו קשר לאחר איתורו ולא הביעו עניין במצבו, דבר המוצג על ידה כהתעלמות מאחריותם.

במוקד התביעה עומדת הטענה להפרה יסודית של הסכם האימוץ, אשר כלל התחייבויות מפורשות לטיפול, השגחה ודיווח במקרה של אובדן בעל החיים. עוד נטען כי טענות הנתבעים בדבר "הטעיה" או קבלת כלב "בעייתי" אינן מתיישבות עם אופייה של פעילות העמותה, המטפלת בבעלי חיים פגועים הזקוקים לשיקום.

העמותה מפרטת את רכיבי הנזק הנטענים, ובהם הוצאות דלק והגעה חוזרת לאזורי החיפוש, הפעלת מתנדבים, שכירת לוכד ורכישת ציוד, שעות עבודה רבות בניהול מבצע האיתור והחילוץ, וכן דרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש. סך הנזקים הנטענים מוערך בעשרות אלפי שקלים.

כתב התביעה שכנגד מתאר מחלוקת עמוקה סביב שאלת האחריות לאימוץ בעל חיים מורכב, כאשר העמותה מבקשת לייחס לנתבעים אחריות מלאה להיעלמות הכלב ולהשלכותיה, הן במישור הערכי והן במישור הכספי.

תביעת השתקה קדמה, ההגנה נותרה חלשה

הפוסט אימוץ שהסתיים בהפקרה: אחריות נכשלה, החוק לא נאכף הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעיר נוף הגליל מתנהל בחודשים האחרונים עימות ציבורי משפטי מתמשך, העוסק בגבולות הביקורת האזרחית, באופי השימוש שעושה רשות מקומית בכלים משפטיים, ובשאלות של שקיפות, מידתיות והטלת עלויות על כתפי הציבור. ההתפתחויות בפרשה מעלות סימני שאלה כבדי משקל באשר להתנהלות העירייה בתקופת כהונתו של ראש העיר, רונן פלוט.

במרכז הפרשה עומדים מכתב התראה חריף, דרישה כספית מיידית ותביעה אזרחית בהיקף משמעותי, לצד טענות חמורות בדבר ניסיון להשתקת ביקורת ציבורית באמצעות איום כלכלי. צעדים אלה הופנו כלפי אזרח פעיל ומנהל קהילה מקומית ברשתות החברתיות, מקסים פלסטון.

מר פלסטון, תושב העיר ופעיל ציבורי, מנהל את קבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!". סביב פרסומיו נשלח אליו מכתב התראה מטעם משרד עורכי הדין פדרבוש בן סימון, ובהמשך הוגשה נגדו תביעה אזרחית מטעם עיריית נוף הגליל. כלל הנראה, במסגרת תביעת השתקה נטען לכאורה ללשון הרע, לפגיעה בשמה הטוב של העירייה ונבחריה, וכן להצגת טענות חמורות כעובדות.

בצד ההליך המשפטי מתעוררות שאלות ציבוריות עקרוניות: האם רשאית רשות מקומית להצמיד "תג מחיר" לביקורת כבר בשלב מכתב ההתראה, האם אופן ההתקשרות עם ייצוג משפטי חיצוני נעשה בהתאם לדין, לרבות חובת מכרז או קבלת אישורים נדרשים; והיכן עובר הקו המבחין בין ביקורת חריפה ומוגנת לבין פרסום החורג מגבולות החוק. העירייה, על פי הטענות שנמסרו, בחרה בשלב זה שלא למסור תגובה מפורטת לפניות שהופנו אליה.

מכתב ההתראה מ-27.11.2025: דרישה כספית מיידית ואיום בתביעה עד 250,000 ש"ח 

ביום 27 בנובמבר 2025 נשלח למקסים פלסטון מכתב התראה ממשרד עורכי הדין פדרבוש בן סימון. המכתב, כפי שעולה מן המסמך שהוצג, אינו מתמקד רק בדרישות להסרת פרסומים או בהבהרות, אלא כולל רכיב כספי מפורש כבר בשלב ההתראה: דרישה לתשלום 25,000 ש”ח בתוך פרק זמן קצר, כתנאי להימנעות מנקיטת הליכים משפטיים בשלב זה.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

במקביל, מציב המכתב איום מדורג בהגשת תביעה אזרחית בהיקף גבוה בהרבה: במסמך מצוין כי אם הדרישות לא ימולאו, סכום התביעה עשוי להגיע לסך של 250,000 ש"ח ואף מעבר לכך, תוך הדגשה שמדובר, לפי הנטען, בנזק מצטבר וכי כל פרסום נוסף עלול להיחשב החמרה.

המסר הפועל של מסמך כזה, כפי שמציגים זאת מבקרי המהלך, הוא כפול: מצד אחד – איום משפטי מלא; מצד שני – "מסלול יציאה" בתשלום מיידי והתחייבות לשתיקה או להימנעות מהמשך אזכור. גם אם מדובר בכלי משפטי מקובל במחלוקות לשון הרע, עצם הצבת דרישה כספית כבר בשלב ההתראה מחדדת את הממד המרתיע: לפני בדיקת טענות בבית משפט, לפני הכרעה עובדתית, ולפני שאלה עקרונית אחת – האם מדובר בביקורת מוגנת על רשות ציבורית.

בעיני פלסטון ותומכיו, זהו הלב של המחלוקת: לא רק ויכוח על ניסוח או עובדה, אלא שימוש בכלים משפטיים ו"מחיר" כספי כאמצעי לחץ כלפי אדם פרטי. מנגד, העירייה – על פי תמצית הטענות שהובאה – מציגה את הדברים כהגנה על שמה הטוב ועל תפקודה מפני פרסומים שהיא רואה בהם עובדות שקריות, משתלחות ופוגעניות.

הפוסט בקבוצה "מצילים את נוף הגליל!": טענות על מסים עירוניים, תמורה ציבורית ויחס לביקורת

הרקע להתראות ולהליך המשפטי קשור לפרסומים ברשתות החברתיות, ובפרט בקבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!". מר מקסים פלסטון פרסם פוסט חריף שבו טען, בין היתר, כי העירייה שלחה אליו מכתב התראה בסכומים גבוהים בשל ביקורת על גביית "מס אשפה" ועל מדיניות תשלומים עירוניים, וכי מדובר, לשיטתו, במהלך שנועד להשתיק ביקורת ולהרתיע תושבים. לדבריו, מהלכים כגון "מס ביטחון" ושינוי בשיטת גביית הארנונה פוגעים בתושבים ובעסקים ומגדילים תשלומים, בעוד התמורה הציבורית, לטענתו, אינה ניכרת.

בפוסט הוא השתמש בשפה חזקה, לרבות כינויים והאשמות קשות נגד העירייה וראש העיר. חשוב להדגיש: חלק מהביטויים הללו הם טענותיו של פלסטון בלבד, אינם קביעה עובדתית, וממילא צפויים להיות בלב המחלוקת המשפטית – האם מדובר בהבעת דעה מוגנת, הגזמה רטורית לגיטימית, או ייחוס עובדות חמורות ללא ביסוס.

תגובות לפוסט שפורסם

מן הצד האזרחי, הפוסט משקף מתח מוכר ברשויות מקומיות: כאשר תושב מרכז קהילה דיגיטלית גדולה מפרסם ביקורת תקיפה על מיסוי עירוני, שיטות גבייה ומדיניות אכיפה – העירייה ניצבת בפני הכרעה: להתמודד בשיח, בהבהרות ובנתונים, או לבחור במסלול משפטי. המבקרים טוענים כי בחירה בכלים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר ברשות ציבורית, נושאת "אפקט מצנן" שעלול להרתיע גם אחרים מלהתבטא.

מר פלסטון אף טוען לאכיפה סלקטיבית: לטענתו, העירייה הגיבה כלפיו באופן חריף בשל מעמדו כמנהל הקבוצה ובשל היקף החשיפה, בעוד כלפי אחרים שנקטו ביטויים דומים לא ננקטו צעדים זהים. גם טענה זו, אם תעלה בבית משפט, תידרש לביסוס עובדתי.

התביעה שהוגשה בדצמבר 2025: קו ההגנה של העירייה מול טענת "תביעת השתקה"

הדרך המועדפת היא השתקה: הפעלת לחץ כלכלי באמצעות משאבים ציבוריים נרחבים העומדים לרשות עיריית נוף הגליל, במקום ניסיון כן לתקן טעויות, לברר טענות או לקיים דו שיח תרבותי וענייני. העירייה בוחרת, כך נראה, לפנות להליכים משפטיים כאמצעי מרכזי, במטרה להשתיק אדם שאינו אדיש. דבר אינו מתוקן, העיקר הוא ההשתקה והפעלת איום משפטי. בכירי הנהלת העירייה, ובהם ראש העיר רונן פלוט, ממתינים לכך שמר מקסים פלסטון יתיש את כוחותיו, את משאביו הכספיים ואת רצונו להמשיך במאבק, בשעה שפלוט עצמו מגיש נגדו תביעות נפרדות.

• בתביעה מעורב באופן אישי מר רונן פלוט, המכהן כראש עיריית נוף הגליל. מן המסמכים שנבחנו עולה כי מר פלוט אישר את ייפוי הכוח שניתן לעו"ד טלי בן סימון. מן המסמך שהגיע לידי מערכת "מעקב" עולה עוד כי עו"ד אושרה יצחקי, המשמשת כמשנה ליועצת המשפטית של עיריית נוף הגליל, אישרה את המסמך בחותמת העירייה. עם זאת, גם במסמך זה לא נמצא כל אזכור לאישור מטעם משרד הפנים, ולא צוינה זכייה במכרז פומבי כדין או קיומו של פטור חוקי מהליך מכרזי

על פי התיאור שנמסר, בחודש דצמבר 2025 הוגש כתב תביעה אזרחי מטעם עיריית נוף הגליל בבית משפט השלום נגד מר פלסטון. לפי עיקרי הטענות כפי שהובאו, העירייה טוענת כי מקסים פלסטון פרסם סרטונים, שידורים חיים ופרסומים פומביים שבהם יוחסו לעירייה, לראש העיר ולבכירים התנהלות עבריינית, שחיתות, סחיטה, פגיעה מכוונת בבעלי עסקים ואי חוקיות – והכול, לשיטת העירייה, תוך הצגה כעובדות ולא כהבעת דעה, ותוך שימוש בלשון משתלחת והכללות.

הסעדים המתוארים כוללים פיצוי כספי (לרבות סכום של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, על פי התיאור שנמסר), וכן צווים להסרת תכנים, מניעת פרסומים עתידיים והתחייבות להימנע מפרסומים דומים. העירייה, כך נטען, מדגישה שהיא מכירה בחשיבות הביקורת הציבורית, אך טוענת שבמקרה זה נחצה הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין פגיעה אסורה בשמה הטוב של רשות ציבורית ובנבחריה.

מן הצד השני, מקסים פלסטון מציג קו טיעון הפוך: לשיטתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ונועדה להתנקם בו ולהשתיק ביקורת. הוא טוען כי מכתב ההתראה נשלח גם בשלב שבו, לדבריו, טרם נחתם ייפוי כוח או טרם הושלמו היבטים פורמליים, וכי חלק מהטענות ביחס ללוחות הזמנים של הסרת הפוסט אינן מדויקות. הוא מוסיף כי התבטאויותיו התמקדו ב"מס הפסולת" ובהשפעות כלכליות על עסקים ותושבים, וכי בה בעת חשף לכאורה ליקויים סביבתיים חמורים – לרבות טענה לקיומו של “אתר פסולת פיראטי” בשטח המוניציפלי, והשלכת פסולת בידי קבלנים או עובדי אגף שפע.

עוד הוא טוען כי בתביעה נטען שמס הפסולת נועד לשמור על איכות הסביבה, בעוד שלפי בדיקתו הנטענת בספר התקציב לשנת 2026 הוצאות העירייה בתחום איכות הסביבה הן זניחות ביחס לתכלית המוצהרת. הוא מבסס מכאן טענה רחבה יותר: שמדובר במס המכוון בראש ובראשונה להכנסות ולצמצום גירעון – ולא למדיניות סביבתית. אלה טענות חריפות, ומטבען מחייבות אימות במסמכים רשמיים ובתגובה מוסמכת של הרשות.

כאן נכנסת שאלת "תביעת השתקה" למרחב הציבורי, גם אם לא בהכרח כשאלה משפטית מוכרעת: האם ההליך נועד באמת לתקן פגיעה בשם הטוב, או שמא מטרתו המעשית ליצור הרתעה, עלויות וסיכון כלכלי שיגרמו למבקר לשתוק. העירייה תטען, מן הסתם, כי מדובר בהגנה לגיטימית מפני שקר ופגיעה; פלסטון ותומכיו יטענו כי התוצאה האפקטיבית היא צינון הביקורת.

טענות למכרזים, אישורים ושימוש בכספי ציבור: השאלות שלא נענו

לצד הדיון בחופש הביטוי, מתעורר במקביל מישור נוסף בעל משקל ציבורי מובהק: סוגיית כספי הציבור וחובת השקיפות החלה על רשות מקומית.

בבדיקה עיתונאית שערכה מערכת "מעקב" לא אותר כל פרסום בדבר מכרז פומבי להתקשרות עם עורכת הדין המייצגת את עיריית נוף הגליל בהליך האמור. הבדיקה כללה עיון שיטתי במאגר המכרזים הרשמי באתר עיריית נוף הגליל, שבו מתועדים לאורך השנים מאות מכרזים והתקשרויות, אולם לא נמצא בו כל אזכור למכרז רלוונטי הנוגע לייצוג המשפטי נשוא הבדיקה.

מעבר לממצאי הבדיקה ולפרסומי מערכת "מעקב", מקור בעירייה אישר למערכת כי לא פורסם כל מכרז פומבי ביחס להתקשרות האמורה. עוד מסר המקור כי ההתקשרות עם עורכת הדין טלי בן סימון נעשתה, לטענתו, שלא במסגרת הליך מכרזי סדור, ובנסיבות המעוררות שאלות באשר לאופן קבלת ההחלטה, מקור הסמכות להתקשרות והבסיס המשפטי שעליו נשענה.

במסגרת פנייה ישירה של מערכת "מעקב" לעו"ד טלי בן סימון, נשאלה האם הייצוג המשפטי של העירייה נעשה בעקבות זכייה במכרז כדין. תגובתה לעיתונאי הייתה: "תמשיך לחפש". בהמשך נשאלה האם הייצוג ניתן בתשלום, והשיבה כי אינה פועלת בהתנדבות וכי היא מקבלת שכר עבור עבודתה. לשאלה מדוע, נוכח קבלת כספי ציבור, נמנעה ממסירת מענה ענייני לפניות העיתונאיות, השיבה כי אינה מעוניינת לשוחח, ולאחר מכן ניתקה את השיחה.

הימנעות זו ממענה פומבי אינה מפיגה את הספקות, אלא להפך, מעצימה את השאלות הציבוריות המתבקשות: האם אכן התקיים מכרז כנדרש בדין; אם לא, האם ניתן פטור כדין, ועל סמך איזו סמכות; מהו היקף ההתקשרות ומהי העלות המוטלת על קופת הציבור. שאלות אלו, הנוגעות לשקיפות, למינהל תקין ולשימוש בכספי ציבור, נותרות בשלב זה ללא מענה ברור.

בהקשר זה הודגש גם כי באתר העירייה מפורסמים מכרזים רבים בתחומים שונים, אולם לא נמצא בו פרסום המתייחס להתקשרות נשוא ההליך.

בנוסף, הועלתה טענה נוספת שטרם זכתה להבהרה: בבדיקה שנערכה מול מקור של "מעקב" במשרד הפנים לא נמצאה אינדיקציה לכך שהוגשה בקשה לאישור לניהול תביעה אזרחית נגד אזרח, ככל שנדרש במקרים מסוימים על פי הדין. גם אם טענה זו תתברר בסופו של דבר כבלתי מדויקת או כבלתי רלוונטית לנסיבות ההליך הקונקרטי, עצם העלאתה מחדדת את נקודת הכובד העקרונית: הכללים החלים על רשות מקומית שונים בתכלית מן הכללים החלים על "לקוח פרטי". רשות מקומית פועלת מכוח סמכות ציבורית, עושה שימוש בכספי ציבור, וכפופה לחובות מוגברות של שקיפות, הנמקה ומידתיות.

מר  פלסטון מצדו מוסיף טענה חריפה נוספת על תפקוד מנגנוני הבקרה בעירייה. לדבריו, הוא פנה למבקר העירייה בנוגע לטענות סביב פסולת, וקיבל תשובה שמפנה אותו למוקד העירוני; הוא רואה בכך, לטענתו, התחמקות ממילוי תפקיד ביקורת פנימי. הוא מוסיף כי פנה לדוברת העירייה ולא קיבל מענה. אלו טענות שיש להן משמעות ציבורית, אך גם הן מחייבות תגובה רשמית והצגת מסמכים, אם העירייה מבקשת להפריך אותן.

טלי בן סימון והצל האתי מעל מאבקי הרשויות

עו"ד טלי בן סימון ניצבת בשנים האחרונות בלב עימות מתמשך בין רשויות מקומיות לבין ביקורת ציבורית, כאשר סוגיות של שקיפות, מימון ציבורי ועלות הייצוג המשפטי מצויות במוקד הדיון. פעילותה המקצועית, הכוללת ייצוג רשויות מקומיות ונבחרי ציבור בהליכים משפטיים מול תושבים ופעילים אזרחיים, מעוררת שאלות עקרוניות באשר לאופן השימוש בכספי ציבור ולהיקף חובת הגילוי החלה על גופים שלטוניים כלפי הציבור.

במרכז הביקורת הציבורית עומדות פרשות שנחשפו במהלך שנת 2024, אשר העלו תהיות בדבר אתיקה מקצועית, שקיפות מנהלית והגבול הדק שבין הליך משפטי אישי לבין הליך הממומן, במישרין או בעקיפין, מכספי ציבור. בפברואר 2024 פורסמה כתבה שעסקה בהתנהלות עיריית בת־ים וראש העיר דאז אל מול ביקורת ציבורית חריפה. במסגרת אותה פרשה הוזכרה טלי בן סימון כמי שליוותה משפטית תביעת לשון הרע שהוגשה נגד פעיל ציבור.

אחד המוקדים המרכזיים בפרשה נגע לאופן ניהול ההליך המשפטי: התביעה הוצגה כתביעה אישית, אולם על פי הפרסומים, האגרה המשפטית שולמה בידי עורכת הדין. נתון זה עורר שאלות כבדות משקל, שכן לפי כללי לשכת עורכי הדין והפסיקה הנוהגת, כאשר נבחר ציבור מגיש תביעה אישית, מימון האגרה וההליך אמור להיעשות מכיסו הפרטי. תשלום אגרה בידי עורך הדין עצמו הוצג בפרסומים כעניין בעייתי המחייב בירור, הן במישור האתי והן במישור הציבורי.

גם במהלך שנת 2025 ממשיכים לעלות מקרים שבהם עו"ד בן סימון מייצגת רשויות מקומיות במכתבי התראה, בדרישות כספיות בהיקפים ניכרים ובהליכים משפטיים נגד אזרחים המבקרים מדיניות עירונית. כך, בין היתר, עלו טענות בדבר הליך שננקט נגד מקסים פלסטון, אשר על פי הפרסומים, ייתכן שנוהל ללא מכרז פומבי או ללא רמת שקיפות מספקת. הביקורת הציבורית אינה מופנית לעצם הזכות של רשות מקומית להסתייע בייצוג משפטי, אלא לאופן הפעלתו: שימוש בכלים משפטיים הממומנים מכספי ציבור, מבלי שניתן לציבור גילוי מלא בדבר עלויות הייצוג, תשלום האגרות, שכר הטרחה ותנאי ההתקשרות.

יודגש כי עו"ד בן סימון אינה מואשמת בעבירה פלילית. עם זאת, מעמדה המקצועי והיקף פעילותה מציבים אותה במרכזו של דיון ציבורי רחב, הבוחן עד כמה רשויות מקומיות רשאיות לעשות שימוש בכספי הציבור לצורך ניהול מאבקים משפטיים מול תושביהן, ועד כמה הציבור זכאי לדעת מהו המחיר הכלכלי של הליכים אלה, ובשם מי הם מנוהלים.

יצוין עוד כי בעבר הוגשה תלונה ללשכת עורכי הדין בעניינה של עו"ד בן סימון, אולם ככל הידוע, התיק נסגר ולא ננקטו צעדים משמעתיים. ואולם, סגירת ההליך המשמעתי אינה חותמת את הדיון הציבורי, אלא מחדדת את הפער בין המישור המשמעתי אתי לבין שאלות רחבות יותר של מנהל תקין, שקיפות ואחריות ציבורית.

בתמונה הכוללת, תחת הנהגת ראש העיר רונן פלוט, מתכנסים שלושה קווי מתח: מיסוי ותשלומי חובה מול תמורה ציבורית; ביקורת דיגיטלית חריפה מול תגובת רשות; והדילמה הגדולה של 2025 בשלטון המקומי – האם עירייה יכולה להרשות לעצמה להילחם בתושב באמצעים משפטיים כבדי משקל, כאשר ברקע ניצבות שאלות על היקף עלויות, מנגנוני התקשרות, והאפקט המצנן על שיח דמוקרטי בעיר.

עיריית נוף הגליל בחרה בשלב זה שלא להגיב בהרחבה לפניות שהופנו אליה. בהיעדר תגובה, מתקבע במרחב הציבורי נרטיב אחד בלבד – זה של התושב הפעיל – והוא ממשיך לייצר הד ציבורי בקהילה המקומית. גם מנקודת מבטה של הרשות, מדובר בבחירה שיש לה מחיר: שתיקה ממוסדת אל מול טענות מפורטות אינה מאפסת את הסיפור, ולעיתים אף פועלת להעצמתו.

המשך הפרשה צפוי להתברר בשני מישורים: בבית המשפט, בשאלה האם הפרסומים חרגו מן המותר ומהן ההגנות שיחולו; ובמישור הציבורי, בשאלה האם עיריית נוף הגליל תספק לציבור תשובות מלאות על ההתקשרות המשפטית, עלויות הייצוג, ותכלית המדיניות שבמוקד הביקורת. בינתיים, הקונפליקט סביב מקסים פלסטון אינו עוד ויכוח מקומי בפייסבוק – אלא סימפטום למאבק רחב יותר על יחסי הכוח בין שלטון מקומי לבין תושבים שמסרבים להיבהל ממכתב התראה.

נ.ב

בסופו של יום, תושבי נוף הגליל זכאים לדעת לאן מנותבים כספי הציבור הנגבים מהם בארנונה ובמסים נוספים. זוהי זכות בסיסית של הציבור לדעת מהי עלות הייצוג המשפטי וכמה כסף מושקע במאבקים משפטיים נגד מבקרי עיריית נוף הגליל.

כספים אלה יכלו, לכל הפחות, לשמש להקלה בנטל הארנונה או לסיוע לנזקקים; ואולם, העירייה בוחרת, לכאורה, להפנות משאבים ציבוריים להליכים שניתן היה למנוע באמצעות דיאלוג ענייני ומכבד עם מבקריה.

מדובר במציאות אבסורדית, אך מעל לכל – לציבור עומדת הזכות המלאה לדעת לאן מופנים כספיו.

צילום של רונן פלוט, מתוך עמוד הפייסבוק האישי שלו, שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

הפוסט עיריית נוף הגליל, בראשות רונן פלוט, פועלת להשתקת מבקרים? הופיע לראשונה ב-מעקב.

רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, חויב השבוע בתשלום הוצאות משפט בסך 13,000 שקלים לשני תושבי העיר, לאחר שתבע אותם בתביעת לשון הרע על סך 300,000 שקלים. התביעה הוגשה בעקבות פרסום ביקורת פוליטית כלפי ראש העיר במהלך תקופת הבחירות לרשויות המקומיות, אולם לבסוף נמחקה, שכן ראש העיר לא שילם את האגרה הנדרשת להמשך ניהול ההליך.

התביעה הוגשה בתאריך 29 בינואר 2024 נגד מקסים פלסטון, פעיל חברתי בעיר, ויוסף אביטבול, מנהל קבוצת פייסבוק בשם "מצילים את נוף הגליל". פלסטון נתבע בגין פרסום פוסטים בהם הביע ביקורת על החלטתו של ראש העיר לכלול ברשימתו נציגים ערבים שהביעו תמיכה בפלסטין. אביטבול נתבע רק בשל העובדה שהוא מנהל את הקבוצה בה פורסמו הפוסטים הביקורתיים.

את רונן פלוט ייצגו עורכי הדין אורי הברמן וגיא כהן ממשרד שרקון בן עמי ושותפים. מקסים פלסטון יוצג על ידי עורך הדין יהושע רובין, ואילו יוסף אביטבול יוצג על ידי עורכי הדין דב הירש ודורינה קורין הירש.

התביעה התבססה על שני פרסומים עיקריים של פלסטון. הראשון היה פוסט בפייסבוק שבו כתב: "מי שבוחר בפלוט למועצת העיר שידע שהוא גם בוחר ברשימה הערבית למועצה שהם לא מתביישים בתמיכתם בפלסטין ובעזה!! רק נקודה למחשבה. פוסט של סגן ראש העיר שוכרי עואודה נו זה שיושב עם פלוט בקואליציה". הפוסט כלל גם תמונות של ד"ר עואודה שוכרי עם דגלי פלסטין.

הפרסום השני היה סרטון בטיק טוק עם תמונה של רונן פלוט ועליה הכיתוב: "קול לרונן פלוט למועצת העיר = תומכי פלסטין במועצת העיר!!".

רקע: מועצת העיר נוף הגליל – בין פרופילים מזויפים לתמיכה בפלסטין

מועצת העיר נוף הגליל כוללת מספר דמויות שעוררו לאורך השנים מחלוקת ציבורית ותגובות רבות בנוגע להתנהלותן. אחד מהם הוא חבר המועצה דוד שינאן, שלפי טענות שעלו, יצר לכאורה פרופילים מזויפים ברשת החברתית פייסבוק – ככל הנראה בהנחייתו של ראש העיר, רונן פלוט. הפרופילים הללו שימשו, על פי הטענות, כדי להשפיל תושבים או משתמשים שפרסמו ביקורת על העירייה או על ראש העיר.

• לקריאת תחקיר בנושא – לחץ כאן

ד"ר ראיד גטאס, חבר מועצת העיר, עורר השנה סערה ציבורית חריגה, לאחר שפרסם ברשתות החברתיות כי ברצועת עזה מתבצעת "השמדת עם". דבריו עוררו תגובות קשות, ותושבים רבים ראו באמירה זו פגיעה חמורה בלוחמי צה"ל ובמאבק שמנהלת ישראל נגד טרור. בעקבות הפרסום התקיימה בעיר הפגנה רבת משתתפים במחאה על הדברים. ראוי לציין כי אחיו, באסל גטאס, הורשע בעבר בעבירות של סיוע למחבלים.

• לקריאת הכתבה – לחץ כאן

ד"ר עואודה שוכרי, אשר שימש בעבר כסגן ראש העיר ומכהן בתפקיד זה גם כיום, אינו מסתיר את הזדהותו עם העניין הפלסטיני, ולעיתים קרובות מצטלם כשהוא אוחז בדגלי פלסטין – גם בתחומי מדינת ישראל. מעבר לכך, שוכרי מצטלם גם לצד סמלים קומוניסטיים ותמונות של יוסיף סטלין – שליט טוטליטרי אשר נושא באחריות לרצח מיליוני בני אדם ברחבי ברית המועצות לשעבר. בנוסף, מתעוררות שאלות מהותיות בנוגע לחריגות בנייה הקיימות, לכאורה, בביתו הפרטי.

• לקריאה מלאה של הכתבה, לחץ כאן

המציאות הזאת במועצת העיר מעניקה הקשר חשוב לביקורת שהביע מקסים פלסטון בפוסטים שלו. כאשר פלסטון כתב על קשר בין בחירה ברונן פלוט לתמיכה בפלסטין במועצת העיר, הוא התייחס למציאות קיימת ומוכחת של חברי מועצה שאכן תומכים בפלסטין ומביעים עמדות פוליטיות קיצוניות.

בנוסף לכך, עולות שאלות לגבי התנהלות דוברות עיריית נוף הגליל. מתחקיר קודם עלה כי הדוברות מבצעת בקשות אישיות של ראש העיר רונן פלוט, דבר שמהווה עבירה משמעותית. דוברות עירייה אמורה לפרסם אך ורק מידע הקשור לעירייה ולא לבצע שירותים אישיים לראש העיר – מה שמהווה ניצול של כספי ציבור ומשאבי ציבור למטרות פרטיות.

המכלול הזה של התנהלויות בעייתיות במועצת העיר ובעירייה מעניק הקשר רחב יותר למקרה של התביעה נגד הפעילים החברתיים. במקום לטפל בבעיות האמיתיות במועצה ובעירייה, ראש העיר בחר להתמקד בהשתקת הביקורת הציבורית נגדן.

נסיונות להסתיר את כתב התביעה

כאשר פנתה מערכת "מעקב" לראש העיר כדי להבין את הבסיס המשפטי לתביעה ואת הנזק הכלכלי הנטען בסכום של 300,000 שקלים, רונן פלוט סירב למסור את כתב התביעה המלא. זאת למרות שלפי חוק לשון הרע, הפיצוי הקבוע הוא עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק, ולכל סכום מעל לכך נדרשת הוכחת נזק ממשי.

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (נוסח עדכני נכון ליום: 18-09-2023) – לחץ כאן

מהחלקים שהתקבלו מכתב התביעה עולה כי הפרסומים שעליהם התבססה התביעה אינם מכילים לשון הרע ברורה, אלא נראים יותר כביקורת פוליטית לגיטימית וחופש ביטוי. זאת במיוחד לאור העובדה שד"ר עואודה שוכרי, שכיהן כסגן ראש העיר, אכן מצטלם בתמונות עם דגלי פלסטין ואף עם סמלי קומוניזם ותמונות של סטלין.

מקסים פלסטון מסר בראיון למערכת "מעקב": "במהלך תקופת הבחירות לרשויות המקומיות פרסמתי פוסט, שבו כתבתי כי מי שבוחר ברונן פלוט צריך לדעת שיישבו עמו בקואליציה חברי מועצה התומכים בפלסטין. בעקבות כך, ראש העיר הגיש נגדי תביעה בטענה ללשון הרע והכפשת שמו, אף שמדובר בביקורת פוליטית לגיטימית לחלוטין".

פלסטון הוסיף: "בתביעה נטען גם כי נגרם לו נזק — וזאת למרות שזכה ב-98% מקולות הבוחרים, וסוקר בהרחבה בכלי התקשורת הארציים. עולה השאלה: אם כך, היכן בדיוק הנזק? בפועל, לאחר הבחירות, ראש העיר אכן צירף לקואליציה את הרשימה הערבית, שחבריה הביעו תמיכה פומבית בפלסטין ויצאו בגלוי נגד מדינת ישראל. כלומר, הביקורת שהבעתי לא זו בלבד שהייתה לגיטימית — אלא גם התבררה כנכונה".

השופט המליץ לסגת מהתביעה

בהליך קדם המשפט ציין השופט דניאל קירס כי המדובר בביקורת פוליטית לגיטימית, שאין בה משום לשון הרע. השופט אף המליץ לתובע לשקול את המשך ההליך ולשקול נסיגה ממנו. למרות זאת, ראש העיר בחר להמשיך בתביעה – אך לא השלים את תשלום יתרת האגרה הנדרשת לצורך קיומו של שלב ההוכחות. עקב כך, כך נמסר ל"מעקב" מפי מקסים פלסטון, נמחקה התביעה.

בנוסף לכך, בית המשפט חייב את ראש העיר לשלם 13,000 שקלים הוצאות משפט לנתבעים, שנאלצו לשכור ייצוג משפטי כדי להתמודד עם תביעה שהוגשה נגדהם על ידי ראש העיר – דמות בעלת כוח ויוקרה בעיר.

לאחר שהתביעה נמחקה, ראש העיר לא ויתר והגיש בקשה לבית המשפט לביטול מחיקת ההליך. בבקשה זו טען כי האגרה לא שולמה עקב "המלחמה עם איראן" ביום 13 ביוני 2025. אולם השופט דניאל קירס ציין בהחלטתו מיום 23 ביוני 2025 כי המועד האחרון לתשלום האגרה היה 8 ביוני 2025, מועד שבו לא הייתה שום מלחמה עם איראן. השופט דחה את הבקשה ולא קיבל את נימוקיו של ראש העיר. בכך העביר מסר ברור למר פלוט: תקנות בית המשפט מחייבות כל אדם, גם אם הוא מכהן כראש עיר – ואין איש נעלה מהדין.

עורך הדין יהושע רובין, שייצג את מקסים פלסטון, מסר למערכת "מעקב": "לדעתי, מדובר בתביעה משוללת כל יסוד. היא כנראה לא תוגש פעם נוספת. היא הוגשה בתור תביעת השתקה. מעניין לבדוק אם היא מומנה מכספי הרשות המקומית או מכיסו האישי של ראש העיר. אם מדובר בכסף מהקופה הציבורית, מן הראוי שראש העיר יחזיר את מלוא ההוצאה בגין התביעה – אגרה ושכר טרחת עורך דין – לקופת העירייה".

רובין הוסיף: "ככל שמדובר בכספים מקופת העירייה, הרי ההליך בניגוד לחוק, כי הרי יש צורך בהעסקה של ייצוג חיצוני בהליך, לפי חוזר משרד הפנים, ובעיריית נוף הגליל לא ממנים ייצוג חיצוני לפי החוזר. בכדי להקשות בירור העלות של הייצוג החיצוני – איפוא משרד הפנים בנידון".

עורך הדין דב הירש, שייצג את יוסף אביטבול, פרסם פוסט בפייסבוק שבו כתב: "ראש העיר נצרת עילית שוב הפסיד למשרדנו וישלם עוד 13,000 שקלים. רונן פלוט שוב הפסיד למשרדנו בתיק לשון הרע. לפני הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, הוא תבע בלשון הרע שני תושבי העיר שמתחו עליו ביקורת פוליטית על חבירתו לרשימות ערביות למועצת העיר. בדיון הראשון, בית המשפט הבהיר לו שהוא לא יצא טוב מהתביעה הזאת, אז הוא העדיף לא לשלם אגרה ולהפסיד טכנית. בהפסד הקודם היה חיוב בהוצאות בסך 14,000 שקלים. הפעם 'רק' 13,000 שקלים".

כשביקורת פוליטית פוגשת תביעות יקרות

עו"ד יהושע רובין מעלה שאלות מהותיות בנוגע לכספי הציבור ולתביעת ההשתקה, ואולם בשלב זה מערכת "מעקב" אינה מחזיקה במידע בנוגע למקור תשלום האגרה עבור התביעה שהגיש רונן פלוט — האם מתוך כספי הציבור או מכיסו האישי. בהתאם לדברי עו"ד רובין, המקרה מעלה תהיות רבות באשר לשימוש בכספי הציבור ולהתנהלותה של עיריית נוף הגליל. בתחקיר קודם, לאחר שקיבלנו מידע לפיו רונן פלוט מנצל את מחלקת הדוברות לטובת עניינים אישיים, עולה חשד לכאורה לניצול כספי ציבור למטרות פרטיות.

כאשר פנתה מערכת "מעקב" לראש העיר רונן פלוט לקבלת תגובה, נשלחו אליו מספר שאלות: "כראש רשות ציבורית, כיצד אתה מסביר את העובדה כי לא קיימת את תקנות בית המשפט, דבר שהוביל לבזבוז זמן שיפוטי יקר? האם סברת כי תוכל להגיש תביעות ולא לשאת בהשלכותיהן הכלכליות במקרה של דחייתן? עוד עולה השאלה – האם מדובר היה בתביעת השתקה? כך לפחות נטען בכתב ההגנה. האם תוכל להעביר לי את כתב התביעה המלא לשם בדיקה עיתונאית?"

תשובתו של ראש העיר הייתה קצרה: "תמסור לחברך שהחגיגה מוקדמת".

המקרה מדגים את הדילמות הניצבות בפני רשויות מקומיות בנוגע לגבולות הביקורת הפוליטית וחופש הביטוי. התביעה שהוגשה בסכום של 300,000 שקלים נגד תושבים שהביעו ביקורת פוליטית לגיטימית עלולה להיתפס כניסיון להשתיק ביקורת ציבורית. זאת במיוחד כאשר התביעה הוגשה על ידי בעל תפקיד ציבורי בעל כוח ויוקרה נגד אזרחים פרטיים.

העובדה כי השופט המליץ לראש העיר לסגת מהתביעה, ובנוסף לכך נקבע כי לא שולם תשלום האגרה הנדרש להמשך ההליך, כפי שהועלה על ידי מר פלסטון, מעוררת תהיות בנוגע למניעים האמיתיים שעמדו מאחורי הגשת התביעה. האם כוונת התביעה הייתה באמת השגת פיצוי על נזק שנגרם, או שמא מדובר בניסיון להפחיד ולהשתיק תושבים שהביעו ביקורת?

השאלה הכלכלית אינה פחות חשובה. הואיל והתביעה נכשלה וראש העיר חויב בתשלום הוצאות משפט, עולה השאלה האם ההוצאות על התביעה – כולל שכר טרחת עורכי הדין המכובדים שייצגו אותו – מומנו מכספי העירייה או מכיסו הפרטי. אם מדובר בכספי ציבור, הרי שהשימוש בהם לתביעה אישית נגד תושבי העיר מעלה שאלות אתיות ומשפטיות כבדות משקל.

(עו״ד רובין בוחן בשעה זו מי שילם את האגרה הראשונה — האם מדובר בעיריית נוף הגליל, במר רונן פלוט עצמו או בעורכי דינו. זהות הגורם אשר יישא בתשלום הוצאות המשפט תתברר במועד שבו יידרש התשלום בפועל)

ככל הנראה, המקרה מדגיש במובהק את חשיבותה של עצמאות מערכת המשפט ואת עמידותה בפני לחצים פוליטיים. השופט דניאל קירס לא הסתפק במחיקת התביעה בלבד, אלא דחה גם את הניסיון המאוחר של ראש העיר לחדש את ההליך, תוך שהוא משדר מסר ברור ועקרוני – תקנות בית המשפט חלות על כולם ללא יוצא מן הכלל, לרבות נושאי תפקידים ציבוריים.

בסופו של דבר, התביעה שנועדה כביכול להגן על כבודו של ראש העיר הביאה לתוצאה הפוכה – חיוב בתשלום הוצאות משפט ופגיעה במוניטין. התושבים שנתבעו זוכו בסופו של דבר, והביקורת הפוליטית שהביעו לא רק שהוכרה כלגיטימית אלא אף התבררה כמדויקת, כאשר ראש העיר אכן כלל ברשימתו נציגים ערביים שהביעו תמיכה בפלסטין.

צילום ראשי: בית המשפט (צילום מעקב)
מר רונן פלוט – צילום מתוך דף הפייסבוק הרשמי של ראש העיר, בהתאם להוראות סעיף 27א'

הפוסט ראש עיר תבע תושבים והפסיד: חויב באלפי שקלים הופיע לראשונה ב-מעקב.