ב-13 במרץ 2026 הודיע הפרקליט הצבאי הראשי על ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן", שעסקה בחשדות להתעללות בעציר ביטחוני במתקן כליאה בדרום. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מחודשת של התשתית הראייתית ושל מכלול הנסיבות שהתפתחו לאורך ההליך, ובכך נחתם שלב מרכזי בפרשה שעמדה במוקד דיון ציבורי ומשפטי רחב.

הפרשה זכתה לחשיפה נרחבת לאחר שידור תיעוד מרכזי במהדורת חדשות 12, במסגרת דיווחו של הכתב המשפטי גיא פלג. פרסום החומרים עורר תגובות חריפות בזירה הציבורית והמשפטית, לרבות ביקורת מצד גורמים שטענו לפגיעה אפשרית בזכויות הנאשמים ולהשלכות תדמיתיות שנגרמו להם בעקבות הסיקור התקשורתי.

בכתבה שפורסמה לאחר ביטול כתב האישום צוטט עורך דין המייצג את הלוחמים, אשר טען כי ההחלטה מחזקת את טענות ההגנה בדבר פגיעה בזכות להליך הוגן, הדלפות מחקירה ונזק תדמיתי שנגרם למרשיו. לדבריו, התביעה האזרחית שהוגשה נגד גורמים שונים, ובהם גורמים תקשורתיים, נועדה לבחון את אחריותם לפרסומים שנעשו במהלך החקירה.

קרא עוד – לחץ כאן

ההתפתחויות המשפטיות והציבוריות סביב הפרשה לא נותרו בגבולות המערכת המשפטית בלבד. שורה של התבטאויות במערכת הפוליטית ליוו את ביטול כתב האישום: שר הביטחון ישראל כ"ץ ציין כי "הצדק נעשה", השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגדיר את ההחלטה עדות לכשלים מערכתיים, שר התקשורת שלמה קרעי קרא לערוץ 12 לערוך חשבון נפש ציבורי, ואילו שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת הודיע כי הקרן שהקים תסייע ללוחמים במסגרת תביעות הדיבה. גם השרה גילה גמליאל בירכה על מה שהגדירה "תיקון עוול".

על רקע מכלול האירועים, פנתה מערכת "מעקב" ביום 13 במרץ 2026 לכתב המשפטי גיא פלג בבקשה לקבל את תגובתו המקצועית והעדכנית להשלכות ביטול כתב האישום על הסיקור שניתן לפרשה, וכן להליכים המשפטיים הנוגעים לשמו. הפנייה נעשתה במסגרת עבודה עיתונאית ומתוך מטרה להציג תמונת מצב מלאה, מאוזנת ומדויקת ככל האפשר.

התגובה שהתקבלה כללה שורה קצרה בלבד: "עיתונאי? לא נראה". נוסח זה נמסר ללא פירוט, הסבר או התייחסות עניינית לשאלות שהופנו. אופן המענה עורר תחושה של זלזול והותיר את הסוגיות המהותיות, הנוגעות לסיקור הפרשה ולשיח הציבורי שהתפתח בעקבותיה, ללא מענה מספק.

האירוע שב ומחדד את השיח הציבורי באשר לגבולות האחריות המקצועית המוטלת על עיתונאים, במיוחד במצבים שבהם עיתונאי בכיר – כדוגמת גיא פלג – הופך בעצמו למושא לביקורת או לפניות תגובה. מצבים מסוג זה מציבים למבחן את אמות המידה המקצועיות ואת תפיסת שליחותה הציבורית של העיתונות.

שאלת האיזון בין חופש העיתונות לבין חובת השקיפות והצורך במתן מענה לציבור ניצבת בלב הדיון, בפרט כאשר מדובר בפרשות רגישות בעלות השלכות משפטיות ותדמיתיות רחבות. הדיון מחדד את הציפייה לניהול שיח ענייני, שקול ומבוסס, גם בעת מחלוקת מקצועית או ביקורת ציבורית.

בחירה להשיב באופן שנתפס כמצומצם או בלתי ענייני מעלה תהיות ביחס לאופן מימוש האחריות המקצועית כלפי עמיתים וכלפי הציבור. אף שזכותו של כל גורם לבחור אם להגיב לפנייה תקשורתית, אופי המענה עשוי להשפיע על האופן שבו נתפסים דמותו הציבורית ומידת מחויבותו לנורמות של עיתונות אחראית ומקצועית.

מעמד עיתונאי לפי נוחות הסיקור

מתגלה פרדוקס מובהק: בעבר, במסגרת סיקור שעסק במעצרי כעיתונאי עצמאי במהלך הפגנה, בחן צוות חדשות 12 את התיעוד העיתונאי שהצגתי ואת התלונה שהוגשה מטעמי למח"ש. באותה כתבה צוין במפורש, מפי גיא פלג, כי פעלתי במסגרת תפקידי העיתונאי וכי מעמדי המקצועי לא הוטל בספק.

באותה עת הועברה למחלקת התחקירים של ערוץ 12 גם תעודת העיתונאי, וגיא פלג, יחד עם עמיתיו, פרסם כתבה מקיפה שעסקה בנסיבות המעצר. צוותו אף פנה לדוברות המשטרה וקיבל תגובות רשמיות, אשר שולבו במסגרת הסיקור.

באותה תקופה נחשבתי, הלכה למעשה, לעיתונאי לגיטימי ומקצועי – מסקנה שנלמדה גם מאופן הסיקור עצמו. ואולם, נדמה כי בהתקיים זיקה אינטרסנטית מסוימת, הכרה זו מתעצבת בהתאם לנסיבות: אז נתפסתי כעיתונאי הראוי להתייחסות ולבדיקה מקצועית, ואילו כיום, בחלוף כשנה וחצי, משאני מציג שאלות מקצועיות נוקבות, נדמה כי מעמדי העיתונאי מוטל לפתע בספק.

ראוי לציין כי לא נתבקשה הצגת תעודת עיתונאי, ולא נערכה בחינה עניינית של מעמדי המקצועי. תחת זאת, ננקטה – ככל הנראה – גישה מזלזלת, שבמסגרתה החליט מר פלג, על דעת עצמו, כי אינני עוד עיתונאי. מצב דברים זה מעורר תהיות כבדות באשר לאחידות הסטנדרטים המקצועיים ולמידת עקביותם.

צילום: ערוץ 12 – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

במקביל, ניסיונות לקבל את תגובתו של עורך הדין אפרים דמרי לא נשאו פרי עד למועד הפרסום. בוצעו פניות טלפוניות ואף הועברה פנייה כתובה, ובמסגרתן התבקשנו להעביר קישור לאתר "מעקב". חרף זאת, לא התקבלה תגובה, באופן העשוי להעיד כי הפנייה לא נענתה או שלא נמצאה ראויה למענה לשיטתו.

פרשת "שדה תימן" ממשיכה אפוא להוות מוקד לבחינה מחודשת של גבולות הסיקור העיתונאי, של יחסי הגומלין בין מערכת המשפט לתקשורת ושל השפעת פרסומים מוקדמים על הליכים משפטיים רגישים. ביטול כתב האישום אינו מסיים את ההשלכות המשפטיות והציבוריות של האירועים, וההליכים האזרחיים והדיון הציבורי צפויים להימשך.

בתוך כך, מתחדדת השאלה באיזו מידה רשאים כלי תקשורת להסתמך על חומרי חקירה מתהווים, ומהי האחריות הנלווית לפרסום תיעוד בעל פוטנציאל השפעה רחב. הדיון סביב התנהלות גורמים תקשורתיים בפרשה זו ממחיש את המתח המתמשך בין הצורך לחשוף מידע בעל עניין ציבורי לבין החובה להגן על זכויות הפרט ועל עקרונות ההליך ההוגן.

ההתפתחויות האחרונות מדגישות כי סוגיות של אתיקה עיתונאית אינן מסתיימות בפרסום עצמו, אלא ממשיכות להתברר גם לאחריו — הן בזירה המשפטית והן במרחב הציבורי. שאלות של מקצועיות, אחריות וגבולות השיח התקשורתי נותרות במרכז תשומת הלב, כאשר כל פרשה מסוג זה מוסיפה נדבך נוסף לדיון המתמשך על תפקידה של העיתונות בחברה דמוקרטית.

הפוסט גיא פלג במבוי מקצועי: כשהשאלות מתחדדות, הכתב בוחר בבריחה ובזלזול הופיע לראשונה ב-מעקב.

דובר צה"ל הודיע כי הפרקליט הצבאי הראשי הורה על ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן", בעקבות התפתחויות משמעותיות שחלו מאז הגשתו. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מקיפה של כלל השיקולים, הראיות והנסיבות הרלוונטיות, ונוגעת לחמשת הנאשמים בתיק.

לפי ההודעה, ההכרעה נבעה ממכלול נסיבות חריגות אשר הצטברו במהלך ההליך. בין השיקולים המרכזיים שצוינו נכללה המורכבות ביחס לתשתית הראייתית הקיימת, אשר הוגדרה כמאתגרת מבחינת היכולת לבסס את האישומים. בנוסף, הוזכר שחרורו של העציר הביטחוני לעזה, צעד אשר נשא השלכות מהותיות במישור הראייתי והוסיף נדבך נוסף למורכבות הכוללת של התיק.

עוד צוין כי במסגרת ההכרעה נשקלה טענת "הגנה מן הצדק", הנוגעת להתנהלותם של גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית ובמערכת אכיפת החוק בצה"ל. לפי הודעת דובר צה"ל, מדובר בנסיבות חריגות וחסרות תקדים אשר נבחנו כחלק בלתי נפרד מהערכת המצב הכוללת. לצד זאת, הודגש קושי פרוצדורלי הנוגע להעברת חומרי חקירה רלוונטיים מתיק חקירה המתנהל במשטרת ישראל, מצב אשר פגע, על פי ההודעה, בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

בהודעה נאמר כי הצטברותן של נסיבות אלה והשפעתן על הזכות הבסיסית והיסודית להליך הוגן, הביאה את הפרקליט הצבאי הראשי למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום. ההחלטה התקבלה בתום בחינה כוללת של מכלול הנתונים והשלכותיהם המשפטיות.

דובר צה"ל הדגיש כי תפקידה של הפרקליטות הצבאית הוא לאפשר לצה"ל לעמוד במשימותיו המבצעיות, לצד אכיפת הדין כלפי מי שפועלים בניגוד לחוק. עוד צוין כי נשות ואנשי הפרקליטות מצויים בלב הפעילות המבצעית והמשפטית של הצבא, וכי קציני היחידה עוסקים, גם בתקופת לחימה, במגוון רחב של משימות וממשיכים למלא את תפקידם במסירות, בענייניות ובמקצועיות.

הרמטכ"ל עודכן בפרטי ההחלטה, והביע תמיכה בפרקליט הצבאי הראשי. לפי הודעת דובר צה"ל, הרמטכ"ל חיזק, העריך וגיבה את עבודתו של הפצ"ר, והדגיש את הערכתו לתהליך שבוצע מאז כניסתו לתפקיד.

עם זאת, נוכח מה שהוגדר "כשל מקצועי חמור" בפרשה, הנחה הרמטכ"ל להפיק לקחים ולנקוט צעדים למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. עוד הובהר כי עצמאותה המקצועית של הפרקליטות הצבאית מהווה עקרון יסוד בצה"ל, וכי יש להבטיח את המשך פעילותה המקצועית והעצמאית גם בימי לחימה.

בהקשר זה צוין כי כלל הקצינים המעורבים בפרשה הושעו משירות עם גילויה. הרמטכ"ל הורה להשלים בהקדם את בחינת ההליכים הסגליים בעניינם, כחלק מהמאמצים להסדרת הטיפול המערכתי בפרשה.

ההודעה מסכמת כי הפרקליטות הצבאית תמשיך לפעול במסגרת תפקידה, תוך שמירה על איזון בין צורכי הביטחון והמבצעיות לבין עקרונות המשפט וההליך ההוגן.

קראו את ההחלטה – לחצו כאן

פרשנות "מעקב": ביטול האישום מצית קרב דיבה חדש

בצל ביטול כתב האישום נגד לוחמי כוח 100 בפרשת "שדה תימן", הודיע עורך הדין אפרים דמרי על החרפה דרמטית של המאבק המשפטי: הכפלת סכום תביעת הדיבה שהגיש נגד הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, וכן נגד ערוץ 12 והכתב גיא פלג, מסכום של חמישה מיליון שקלים לעשרה מיליון שקלים.

דמרי ציין כי הוא נכון להגדיל את סכום התביעה אף לעשרים מיליון שקלים, בכפוף לגיוס תרומות למימון האגרות, והדגיש כי התביעה נגד הפצ"רית לשעבר מוגשת באופן אישי. לדבריו, ברשותו ראיות המלמדות על מעורבותה הישירה בפרשה.

ההודעה נמסרה לאחר החלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף איתי אופיר, להורות על ביטול כתב האישום נגד חמישה מלוחמי כוח 100. ההחלטה התקבלה בעקבות בחינה מחודשת של מכלול הראיות והנסיבות, ובכך נחתמה תקופה ממושכת של התדיינות משפטית שנמשכה כשנה וחצי. בהודעת דובר צה"ל צוין כי ביטול האישומים נבע, בין היתר, מהתגלות כשלים מהותיים ומהפגיעה בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, העניק גיבוי מלא להחלטת הפרקליט הצבאי הראשי והגדיר את השתלשלות האירועים כ"כשל מקצועי חמור". זמיר הורה על הפקת לקחים מיידית ועל השלמת הבדיקה הסגלית בעניינם של כלל הקצינים המעורבים בפרשה, אשר הושעו משירותם בעקבות חשיפתה.

התגובות במערכת הפוליטית לא איחרו לבוא. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, בירך על ההחלטה וציין כי "הצדק נעשה", תוך ביקורת על אופן ניהול ההליך. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגדיר את ביטול האישומים ככתב אישום ציבורי נגד מערכת המשפט והגורמים שהובילו להגשתם. שר התקשורת, שלמה קרעי, קרא לערוץ 12 לערוך "חשבון נפש אמיתי ולהתנצל בפני הציבור".

גם בזירה הכלכלית ציבורית נשמעו קולות תמיכה בלוחמים. שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת, הודיע כי הקרן שהקים תסייע במימון ההליך המשפטי, והדגיש כי לשיטתו "על דיבה משלמים וביוקר". השרה גילה גמליאל בירכה על מה שהגדירה כ"תיקון העוול", והביעה הערכה לעורכי הדין שליוו את הלוחמים בהתנדבות.

צילום: גיא פלג – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי; דובר צה"ל.

הפוסט ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן" הופיע לראשונה ב-מעקב.

עימות חריף פרץ אתמול בין חברת הכנסת מירב כהן מיש עתיד לבין שר התקשורת שלמה קרעי, סביב נושא תמריצים כלכליים למשתמטים משירות צבאי. כהן, ששימשה בעבר כשרה לשוויון חברתי ולענייני גמלאים, פרסמה ביקורת חריפה ברשת החברתית X על תגובתו של השר להצעות חוק שיזמה.

לפי דברי כהן, השר קרעי השיב בשם הממשלה להצעות חוק שהגישה, אשר מטרתן ביטול תמריצים כלכליים המיועדים למי שמשתמטים משירות בצבא הגנה לישראל. בתגובתו, כך לפי כהן, חזר השר שוב ושוב על טיעון מרכזי אחד, כשהוא שואל: "למה אתם פוגעים במעוטי היכולת?".

אולם חברת הכנסת לא השאירה את הדברים בעינם. בפרסום החריף שלה ברשת, היא הטיחה שאלה נגדית בשר: "אבל על איזה מעוטי יכולת הוא מגונן? רק על אלה שמשתמטים מצה"ל ובוחרים שלא לעבוד". כהן הציגה במילים חדות את הדואליות שלטענתה מאפיינת את עמדת השר והממשלה – הגנה על קבוצה אחת של מעוטי יכולת, אך לא על אחרת.

בהמשך דבריה, כהן ציינה קבוצה שונה לחלוטין של אזרחים, אותם לטענתה הממשלה מתעלמת מצורכיהם. "לאיזה מעוטי יכולת אין לו בעיה להתאכזר?" שאלה, והשיבה: "לאלה שמתגייסים ומנסים להתפרנס בכבוד". כהן מציבה בפרסומה ניגוד בוטה בין שתי קבוצות אוכלוסייה – מצד אחד, אלה שמשתמטים משירות ובוחרים שלא לעבוד, אך זוכים לתמיכה כלכלית; ומצד שני, אלה שמתגייסים ומשרתים, ולאחר מכן מנסים להתפרנס, אך אינם זוכים לאותה רמת תמיכה.

חברת הכנסת סיימה את הפרסום שלה במסר פוליטי חד המופנה כלפי הממשלה הנוכחית. "אלה סדרי העדיפויות של ממשלת ה-7.10", כתבה כהן, תוך שהיא משתמשת בכינוי המתייחס לממשלה שהוקמה לאחר המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר.

המתיחות בין כהן לקרעי משקפת מחלוקת רחבה יותר הנמשכת בזירה הפוליטית בישראל סביב נושא השירות הצבאי והתמריצים הכלכליים. בעוד הממשלה טוענת כי התמיכה הכלכלית מיועדת לסייע לאוכלוסיות חלשות ומעוטות יכולת, מעלה האופוזיציה טענות כי מדיניות זו יוצרת עיוות חמור – מצב שבו משתמטים משירות צבאי נהנים מתמריצים, בעוד חיילים משוחררים שמשרתים את המדינה מתמודדים עם קשיים כלכליים ללא תמיכה דומה.

כהן, המכהנת כיום כחברת כנסת מסיעת יש עתיד, מביאה לוויכוח הזה נסיון רב משנות כהונתה כשרה לשוויון חברתי ולענייני גמלאים בממשלות קודמות. הניסיון הזה מקנה לביקורת שלה משקל מיוחד בנושא המדיניות החברתית והכלכלית.

הצעות החוק שהגישה כהן מכוונות לבטל את התמריצים הכלכליים למשתמטים משירות צבאי, תוך כדי ניסיון ליצור שוויון גדול יותר בין אלה שמשרתים לבין אלה שבוחרים שלא לעשות זאת. עם זאת, הממשלה, באמצעות שר התקשורת קרעי, מתנגדת להצעות אלה, תוך שהיא מציגה אותן כפגיעה באוכלוסיות מעוטות יכולת.

הוויכוח המתנהל בין הצדדים הוא לא רק טכני-משפטי, אלא משקף ערכים ושאלות יסוד על אופי החברה הישראלית – מי זכאי לתמיכה, מה אופי הקשר בין שירות צבאי לבין זכאות לסיוע כלכלי, וכיצד המדינה מחלקת את משאביה בין קבוצות שונות באוכלוסייה. המתיחות הזו צפויה להימשך ככל שהצעות החוק יתקדמו בכנסת, והציבור הישראלי ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא רגיש זה.

השר שלמה קרעי מסר:
"אנחנו מביאים חוק גיוס היסטורי, חסר תקדים — מה שאתם לא חלמתם להביא".
השר קרעי פנה לחברי האופוזיציה ושאל:
"איפה הייתם כשהקואליציה והממשלה היו בידיים שלכם? מה עשיתם כדי לגייס חרדים?".

צילום של ח"כ כהן וח"כ קרעי מתוך אתר הכנסת – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט מירב כהן: קרעי מגונן רק על משתמטים מצה"ל הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בימים שקדמו לפרוץ המלחמה הנוכחית בין ישראל לאיראן ב-13 ביוני, נשמעו הקולות הביקורתיים של חברי כנסת שונים כלפי מערכת הביטחון וממשלת ישראל, במועדים הבאים עתה לכותרות בעיצומה של המלחמה.

חבר הכנסת אחמד טיבי, שמשפיל בכל הזדמנות את מערכת הביטחון ואת ראש הממשלה ושרי הממשלה, התבטא באופן הרגיל שלו במהלך התקופה שקדמה למלחמה. לפי התיעוד, טיבי השווה חיילים לפאשיזם וכינה יהודים "מחבלים" ו"כובשים" בהתבטאויות שונות.

לקריאת הכתבות – לחץ כאן

שר הבריאות גינה את התבטאויותיו של ד"ר גטאס, ולשכתו מסרה: "שר הבריאות רואה בחומרה רבה התבטאויות מעין אלה במערכת הבריאות. השר קורא מעל לכל במה להוציא את מערכת הבריאות מהמגרש הפוליטי ולהתמקד במשימות המרכזיות של המערכת – הצלת חיים, שמירה על בריאות הציבור והבטחת עתידה ואיתנותה של המערכת לדורות הבאים".

לקריאת הכתבות – לחץ כאן

• תמונות מתוך ההפגנה שנערכה בעיר נוף הגליל (14.05.25). ההפגנה התקיימה במחאה נגד חבר מועצת העיר, ד"ר ראיד גטאס. המוחים קראו לפיטוריו של גטאס, אולם ראש העיר, מר רונן פלוט, לא נענה לדרישה. נראה כי מטעמים אישיים ובהתאם להבנות פוליטיות, נוח לפלוט להותיר במועצה אדם שלכאורה מחזיק בעמדות עוינות כלפי צה"ל, ואף טוען כי בעזה מתרחשת "השמדת עם". צילום: מעקב

מקופת חולים כללית נמסר בתגובה: "בעקבות הפוסט ולמרות שאין בין הרופא לכללית יחסי עובד מעביד ומדובר ברופא עצמאי במעמד של ספק שירותים, התקיימה שיחת בירור עם הרופא על ידי המנהל הרפואי של האיזור בו הוא עובד, הרופא הבהיר כי לא הייתה כל כוונה לפגוע ואף התנצל אם דבריו הובנו אחרת".

חבר הכנסת איימן עודה, שנודע בביקורתו החריפה כלפי צה"ל והממשלה, המשיך גם בתקופה שקדמה למלחמה להסית ולמתוח ביקורת נגד המדינה. ב-16 ביוני 2025, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה, פרסם עודה ברשת X: "הקואליציה והאופוזיציה הצביעו שתיהן להמשך מלחמתו של נתניהו. רק הרשימה שלנו, חד"ש-תע"ל, הצביעה נגד. הצבעת אי אמון בממשלה הפלילית הזו של מלחמה אינסופית".

בנוסף, עודה כתב: "אתמול ביקרתי בטמרה. ראיתי את ההרס. את ההלם. את הדממה המוחלטת. חברי, קאסם אבו אל-היג'א, שאיבד את בתו ואת נכדותיו, אמר אתמול: 'האובדן כבד מאוד. אני קורא לאחיי בחברה היהודית ולכל מי שאיבד את יקיריו – מלחמות אינן הפתרון. אנחנו צריכים להפגין יחד ולצעוק: עצרו את המלחמה!' אני מצטרף לקריאתו של חברי קאסם, ואומר את הדברים הללו, בקול ברור, חד, ובזעקה גדולה: די למלחמה עם איראן! די למלחמה על עזה! כן לעסקה כוללת! די לכיבוש – וכן, כן לשלום!".

בעוד שישראל נאבקת על זכותה לקיום אל מול איומים איראניים המתמשכים באיום על חייה, חבר הכנסת איימן עודה תומך במאבק נגד המדינה, תוך הסתה ופגיעה באחדות הלאומית. במקביל, פוסטים של חברי סיעתו קוראים להפסקת המלחמות ומציעים פתרונות המבקשים לבטל את האיום הביטחוני, בעוד שבפועל איראן ממשיכה להוות סכנה ישירה לקיומה של ישראל.

הרצח בטמרה בוצע על ידי איראן, ולא על ידי ממשלת ישראל. לפיכך, פוסט של חבר כנסת המביע הסתה הוא חסר אחריות, מתחת לרף הנדרש ומזיק (אנו משתתפים בצערן של המשפחות).

• תרגום:

"הקואליציה והאופוזיציה הצביעו שתיהן בעד המשך המלחמה של נתניהו.

רק הרשימה שלנו, חד"ש-תע"ל, הצביעה נגד. זו הייתה הצבעת אי-אמון בממשלה הפלילית הזו של מלחמה אינסופית.

צפו בנאום המלא שלי מהכנסת היום כאן"

באמתחתה של ישראל עומדת זכות מוצדקת להגן על עצמה במלחמה נגד איראן, ומדינות רבות בעולם תומכות בעמדה זו. איראן מאיימת להשמיד את המדינה היהודית, וליהודים יש מדינה אחת בלבד. לעומת זאת, לערבי איימן עודה עומדות לרשותו מדינות כמו איראן, לבנון, סוריה, ירדן, מצרים — אך ליהודים אין מדינות נוספות. על כן, כאשר נשקפת איום להשמדת מדינת ישראל, היא פועלת להגנה על עצמה.

הרצח בטמרה בוצע על ידי גורמים הממומנים ומונחים על ידי איראן, ולא על ידי ממשלת ישראל. לפיכך, פוסט של חבר כנסת המביע הסתה הוא חסר אחריות, מתחת לרף הנדרש ומזיק.

הפוסט פוליטיקאים שהתבטאו באמירות קשות נגד צה"ל בערב המלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן עורר הבוקר סערה פוליטית עזה לאחר שהאשים במהלך ראיון רדיו את מדינת ישראל ב"הרג תינוקות כתחביב" וטען כי המדינה בדרך להפוך ל"דרום אפריקה של פעם". הצהרותיו החריפות גררו גינויים רוחב ממפלגות הקואליציה והאופוזיציה כאחד, כאשר גולן לא רק שלא חזר בו מדבריו אלא אף הכפיל והחריף בהם.

בראיון לכאן ב' הבוקר, גולן אמר כי "ישראל בדרך להיות מדינה מוקצית בין העמים, דרום אפריקה של פעם – אם לא תחזור ותתנהל כמו מדינה שפויה. ומדינה שפויה לא מנהלת לחימה נגד אזרחים, לא הורגת תינוקות כתחביב ולא שמה לעצמה מטרות של גירוש אוכלוסייה". יו"ר הדמוקרטים המשיך והאשים את הממשלה בהיותה "מלאה בטיפוסים שבינם לבין היהדות אין דבר וחצי דבר, מלאה בטיפוסים נקמניים, חסרי מוסר וחסרי יכולת ניהול של מדינה בעת חירום".

גולן טען כי מצב זה "מסוכן לעצם קיומנו" והדגיש כי הממשלה מורכבת מדמויות שלדעתו מנוכרות ליהדות ואינן מסוגלות לנהל את המדינה בתקופת משבר. הצהרותיו המקוריות והחמורות יצרו גל תגובות זועמות מכל קצוות המפה הפוליטית.

יו"ר מפלגת המחנה הממלכתי בני גנץ דרש מגולן להתנצל ולחזור בו מדבריו, בעוד שמנהיגים אחרים באופוزיציה הגיבו באופן דומה. מהקואליציה הגיעו גינויים חריפים עוד יותר, כאשר חברי כנסת מתקוממים תיארו את דבריו כבוגדניים. השר שלמה קרעי אפילו כינה את גולן "מחבל" בעקבות הצהרותיו.

במקום לחזור בו או להתנצל, גולן פרסם זמן קצר לאחר הראיון הודעה שבה ניסה להבהיר את כוונתו אך המשיך לעמוד על דבריו. "את השיטה של גנץ להתחנף לנתניהו, סמוטריץ' ובן גביר כבר ניסינו – והיא נכשלה", כתב גולן. הוא הוסיף כי "הכוונה בדבריי הייתה ברורה: המלחמה הזו היא מימוש הפנטזיות של בן גביר וסמוטריץ'. ואם ניתן להם לממש אותן, נהפוך למדינה מוקצית".

גולן המשיך בהודעתו וטען כי "הגיע הזמן שיהיה לנו עמוד שדרה מפלדה מחושלת – עלינו לעמוד על הערכים שלנו כמדינה ציונית, יהודית ודמוקרטית". הוא הבחין בין לוחמי צה"ל, אותם תיאר כ"גיבורים", לבין שרי הממשלה שכינה "מושחתים".

צילום: יאיר גולן מתוך רשת פייסבוק, השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט גולן: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב" הופיע לראשונה ב-מעקב.

בצעד דרמטי המעיד על המשבר המתגבר בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, פנה שר התקשורת שלמה קרעי למזכיר הממשלה בדרישה להעלות לדיון בישיבת הממשלה הקרובה את סוגיית סיום תפקידו של ראש השב"כ, רונן בר.

הפנייה של קרעי מגיעה על רקע העימות המתמשך בין הממשלה לבין בג"ץ, כאשר הממשלה קיבלה החלטה לסיים את כהונתו של בר, אך בג"ץ הוציא צו ביניים שמעכב את יישום ההחלטה.

"פניתי הערב למזכיר הממשלה עו״ד יוסי פוקס בבקשה להביא את סוגיית סיום תפקידו של ראש השב"כ רונן בר לישיבת הממשלה הקרובה ביום שלישי," כך מסר קרעי בהצהרה רשמית. השר הוסיף כי הוא מבקש "לקבל החלטה בשאלה המשילותית והמשפטית הבאה: האם על ממשלת ישראל לקיים את החלטתה החוקית והמחייבת לסיום כהונת ראש השב"כ בהתאם להוראות החוק – או שמא להיכנע לצו ביניים בלתי חוקתי של בג"ץ, שניתן תוך חריגה מסמכות ותוך פגיעה בסדרי המשטר החוקתי במדינת ישראל".

השר קרעי הוסיף והבהיר: "הממשלה קיבלה החלטה חד-משמעית שכהונתו של ראש השב"כ רונן בר הסתיימה ב-10.4.25. לא ידוע לי על כל החלטת ממשלה אחרת שביטלה או שינתה זאת. שלחתי הערב בקשה להביא את הנושא לדיון בישיבת הממשלה הקרובה ביום שלישי. צו הביניים של בג"ץ ניתן בחוסר סמכות, בניגוד לחוק, ומהווה פגיעה חמורה בביטחון המדינה. יש לקיים את החלטת הממשלה לאלתר ולשלוח את רונן בר הביתה להיערך לבדיקה וחקירה שתתקיים בקרוב על כל מעלליו".

המתיחות בין הרשויות מגיעה לשיא חדש עם פניה זו, המציבה באופן חד וברור את השאלה אם הממשלה תציית לצו הביניים של בג"ץ או תתעקש על מימוש החלטתה המקורית להדיח את ראש השב"כ.

מדובר במשבר חוקתי של ממש, שכן קרעי מכנה את צו הביניים של בג"ץ "בלתי חוקתי" ו"חריגה מסמכות", ביטויים חריפים במיוחד כלפי הרשות השופטת. השר אף טוען כי הצו פוגע ב"סדרי המשטר החוקתי" של ישראל.

הדיון הצפוי בישיבת הממשלה ביום שלישי עשוי להיות נקודת מפנה ביחסי הרשויות בישראל. אם הממשלה תחליט לדחות את צו הביניים של בג"ץ ולהתעקש על סיום תפקידו של ראש השב"כ, הדבר עלול להוביל למשבר חסר תקדים במערכת היחסים העדינה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת.

גם במערכת המשפטית עוקבים בדריכות אחר התפתחות העניינים, ומקורות משפטיים מזהירים כי החלטה ממשלתית להתעלם מצו שיפוטי תהווה צעד חסר תקדים במשטר הדמוקרטי הישראלי.

ההכרעה בשאלה זו עשויה להוות נקודת מפנה ביחסי הרשויות בישראל ולהשפיע באופן מהותי על אופי המשטר הישראלי בעתיד הנראה לעין.

צילום: שלומה קרעי, רשת X, סעיף 27א

הפוסט קרעי במרד: האם לציית לבג"ץ בפרשת השב"כ? הופיע לראשונה ב-מעקב.

בישיבת הממשלה שהתקיימה היום (ראשון) אושרה פה אחד הצעת שר המשפטים יריב לוין להבעת אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. הדיון נוהל על ידי לוין בשל היעדרותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנמנע מלהשתתף בדיון בהתאם להסדר ניגוד העניינים החל עליו, האוסר עליו להתערב בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק ובנושאים הקשורים למשפטו.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לא הגיעה לישיבה כצפוי, אך שיגרה מכתב לממשלה ובו שטחה את טענותיה נגד המהלך להדחתה. "לא נירתע. הממשלה לא מעל החוק", כתבה בהרב-מיארה במכתבה. "יש להבין את המהלך כמו שהוא – לא אמון מבקשת ההצעה לקדם אלא נאמנות לדרג הפוליטי. לא משילות, אלא כוח שלטוני ללא גבולות, כחלק ממהלך רחב יותר להחלשת הרשות השופטת והרתעת הדרגים המקצועיים כולם", הוסיפה.

בהרב-מיארה הביעה חשש כי "הממשלה מבקשת להיות מעל החוק, ולפעול ללא בקרה ואיזונים, גם בתקופות רגישות ביותר – שעת חירום, מחאות נגד השלטון ותקופת בחירות".

שר המשפטים יריב לוין התייחס בחומרה להיעדרותה של היועצת המשפטית מהישיבה ואמר כי "זוהי הוכחה נוספת לעומק הזלזול שהיא רוחשת לממשלה ולחבריה, ולכך שאין לה תשובות לטענות המופנות נגדה". לוין סקר בפני חברי הממשלה את מסמך אי האמון שגובש נגד בהרב-מיארה.

בדבריו האשים לוין את היועצת המשפטית בכך ש"מסכלת פעם אחר פעם מדיניות ממשלתית ולא מציעה חלופות ומסכלת מינויים בשירות המדינה כפי שנעשה בעניינו של נציב שירות המדינה". עוד הוסיף כי "היא סירבה לייצג את הממשלה נכון ליום הגשת המסמך 14 פעמים, עלייה של 2100% יחסית לממשלה הקודמת. היא לא הסתפקה בזה אלא מנעה בפועל ייצוג מהממשלה והתעקשה 'לייצג' אותה בכמה מקרים בניגוד לעמדתה".

לוין המשיך בביקורתו וטען כי "היועצת פועלת בניגוד לחובתה לדאוג לאינטרס הציבורי ולשמור על החוק. היא מרסקת את אמון הציבור". הוא האשים אותה בכך שבתקופת כהונתה "התקיימו שתי שביתות פוליטיות, שהיועצת לא פעלה בזמן על מנת למנוע אותן, וגם לאחר מכן לא פעלה על מנת להעניש את מי שעמד מאחוריהן וגרם לנזק אדיר".

השר יעקב מרגי הצטרף לביקורת על היועצת המשפטית ואמר ש"היא הריבון".
לוין התייחס גם לטענותיה של בהרב-מיארה ואמר: "היא טוענת שהממשלה מבקשת להיות מעל החוק. אני זוכר ממשלה שביקשה להיות מעל החוק בתקופת בחירות באמת, ואני זוכר יועצת שאפשרה את זה גם בהסכם הימי, גם במינוי רמטכ"ל וגם במינוי של מני מזוז, שאפילו בג"ץ פסל".
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הסכים עם דברי שר המשפטים והגיב: "אנשים אחרים, זמנים אחרים".

במהלך הישיבה המשיך לוין בביקורתו על היועצת המשפטית ואמר כי "ההיעדרות שלה ואופן כתיבת מכתבה מעידים על הכול".

שר הכלכלה ניר ברקת התייחס להיעדרותה של בהרב-מיארה מהישיבה ואמר בציניות כי "כנראה שהיא הלכה לישיבת ממשלה אחרת".

השר אבי דיכטר הצטרף גם הוא לביקורת ואמר: "אני קורא את הציטוטים שלה משנת 2022 על הסכם הגז ועל כך שאין מניעה משפטית – פשוט לא להאמין שבסוגיה כל כך דרמטית היא הייתה איתם".

בעקבות הישיבה, פרסם שר התקשורת שלמה קרעי פוסט ברשתות החברתיות בו כתב: "ראש הממשלה נתניהו נושא את משא המדינה היהודית והדמוקרטית – בנחישות, באחריות, ועם מנדט ברור מהציבור, בעוד היועמ״שית, בגיבוי בג״צ, רוצה לדרוס את העם ואת נבחריו. מחר בעזרת ה׳ – מתחילים לתקן. העם הוא הריבון. הביתה!".

ההחלטה על הבעת אי האמון ביועצת המשפטית לממשלה מגיעה על רקע מתיחות מתמשכת בין הדרג הפוליטי למערכת המשפט. המהלך צפוי להוביל להמשך העימות בין הממשלה למערכת המשפט, כאשר בהרב-מיארה עצמה הביעה נחישות להמשיך בתפקידה ולהגן על עקרונות שלטון החוק.

סוגיית היחסים בין הרשות המבצעת לרשות השופטת ממשיכה להיות נושא מרכזי בשיח הציבורי, כאשר כל צד טוען כי הוא פועל להגנה על עקרונות הדמוקרטיה. בעוד הממשלה טוענת כי היא מבקשת לקדם את עקרון המשילות ולממש את המנדט שניתן לה מהבוחר, היועצת המשפטית וגורמים במערכת המשפט טוענים כי תפקידם להבטיח כי פעולות הממשלה נעשות במסגרת החוק.

החלטת הממשלה להביע אי אמון ביועצת המשפטית מהווה צעד משמעותי נוסף במאבק בין הרשויות, ותוצאותיה עשויות להשפיע על מערכת היחסים ביניהן בתקופה הקרובה.

צילום של משרדי ממשלה

הפוסט ממשלה פה אחד: אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ממשלת ישראל קבעה את ה-23 במרץ כתאריך לישיבה מיוחדת שבה תצביע על הבעת אי-אמון ביועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, במהלך שעשוי להוביל להדחתה. הישיבה תסמן את תחילתו של הליך מורכב ורב-שלבי, שמעורר שאלות יסוד על מערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למערכת המשפטית ועל גבולות הסמכות של כל צד.

שר המשפטים יריב לוין פנה בשבוע שעבר למזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס, במכתב רשמי שבו ציין כי "הממשלה מחליטה להביע אי אמון ביועצת נוכח התנהלותה הבלתי-הולמת, ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בינה לבין הממשלה – היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".

במסגרת ההליך המתוכנן, בהרב-מיארה תוזמן לישיבת הממשלה ותקבל הזדמנות להציג את עמדתה. אם אכן תאושר הבעת אי-האמון ברוב קולות, יעבור התהליך לשלב הבא – דיון בוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אשר גרוניס.

בוועדה זו חברים כיום גם נציגת לשכת עורכי הדין, עו"ד תמי אולמן, ונציג הפקולטות למשפטים, פרופ' רון שפירא. על פי התכנון, שר המשפטים לוין אמור למנות לוועדה גם שר משפטים לשעבר וחבר כנסת מהקואליציה.

מעניין לציין כי השופט גרוניס, העומד בראש הוועדה, התנגד בזמנו למינויה של בהרב-מיארה לתפקיד. בפני ועדת האיתור יוצגו המקרים שבהם סירבה היועמ"שית לייצג שרים בבג"ץ או לאשר פעולות שלטענתה אינן חוקיות. בהרב-מיארה תזומן גם לשימוע בוועדה זו כדי להציג את עמדתה.

אלא שגם אם ועדת האיתור תחליט לתמוך בהדחה או להתנגד לה, הממשלה אינה מחויבת לקבל את המלצתה, ויכולה לקבל החלטה הפוכה. ההערכה היא שבכל מקרה, ההליך יגיע בסופו של דבר להכרעת בג"ץ.

התבטאויות חריפות נשמעו היום מצד שר התקשורת, שלמה קרעי, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו התייחסות לקביעת מועד הדיון. "הבעת אי-אמון ביועמ״שית = יועמ״שית מודחת/בנבצרות", כתב קרעי. "מאותו רגע לא תהיה שום משמעות לחוות הדעת שתכתוב או לייעוץ שתיתן. כל הפרטים הטכניים לא יסתירו את העיקר. זו משילות. זו דמוקרטיה. מחזירים את השלטון לעם. עוצרים את הדיקטטורה המשפטית".

דבריו של קרעי מעלים שאלה מהותית – האם ניתן לראות ביועצת המשפטית כמי שאיבדה את סמכותה כבר מרגע הבעת אי-האמון, עוד בטרם הושלם ההליך הפורמלי של הדחתה? זוהי סוגיה משפטית ופרוצדורלית שעשויה להעמיד במבחן את מערכת היחסים בין הממשלה ליועמ"שית בשבועות הקרובים.

מקורות בסביבת שר המשפטים מציינים כי לוין תכנן בקפידה את העיתוי של המהלך. הוא בחר לקדם את הליך ההדחה רק לאחר סיום החקיקה בנושא נציב תלונות הציבור, ולאחר השלמת העבודה על החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שנדון בימים אלה בוועדת החוקה של הכנסת.

במקביל, החל לוין לקדם את מינוי הוועדה הציבורית בראשות גרוניס. הוא פנה לוועדת החוקה וליושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה, בבקשה לקבוע מי יהיה חבר הכנסת שיכהן בוועדה. כמו כן, פנה למזכיר הממשלה כדי למנות שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר לוועדה.

ההליך לאי-אמון ביועמ"שית והאפשרות להדחתה מעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה, כאשר התומכים במהלך רואים בו ביטוי לעקרון המשילות ולזכותה של ממשלה נבחרת לממש את מדיניותה, בעוד המתנגדים מזהירים מפני פגיעה בשומרי הסף ובעקרון שלטון החוק.

מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל התפתח לאורך השנים כגורם בעל סמכות פרשנית מכרעת בנושאי חוק וחוקיות פעולות השלטון. עמדותיו נחשבות למחייבות את הממשלה, לפחות עד שבית המשפט קובע אחרת. מנגד, המצדדים בריסון כוחו של היועמ"ש טוענים כי מדובר בתפקיד ממונה ולא נבחר, שצבר עם השנים עוצמה רבה מדי, וכי יש להחזיר את מרכז הכובד אל הדרג הנבחר.

המחלוקת בין בהרב-מיארה לבין שרי הממשלה התגלעה בסוגיות רבות, כאשר היועמ"שית סירבה לייצג עמדות ממשלתיות בבג"ץ במקרים שבהם סברה כי מדובר בעמדות שאינן חוקיות. בתגובה, טענו שרים כי היא חורגת מתפקידה וחוסמת את יכולתם לבצע את המדיניות שלשמה נבחרו.

ההכרעה בשאלה אם בהרב-מיארה תודח בסופו של דבר עשויה להוות נקודת מפנה בתפיסת התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה, ובמידת העצמאות שתינתן לו בעתיד. מעבר לכך, ישנה חשיבות רבה גם למסר שיועבר לציבור – האם מערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למערכת המשפטית היא של איזונים ובלמים הדדיים, או שמא מדובר במאבק כוחות שבו ידה של הרשות המבצעת תהיה על העליונה?

בעוד הממשלה מנסה לקדם את הליך ההדחה, עולה השאלה הפרקטית – כיצד תיראה עבודת הממשלה והיועצת המשפטית בתקופת הביניים, עד להכרעה סופית? האם היועמ"שית תוכל להמשיך לספק חוות דעת וייעוץ משפטי, והאם חוות דעת אלה יכובדו? התבטאותו של השר קרעי מרמזת שלא, אך הדבר עלול ליצור ואקום משפטי בעבודת הממשלה.

הליך הדחתו של יועץ משפטי לממשלה הוא צעד חריג ונדיר בהיסטוריה המשפטית של ישראל, ומטבע הדברים אינו מעוגן בפרוצדורות שגרתיות. זהו אחד הגורמים לכך שקיימת אי-בהירות לגבי השלבים השונים של התהליך ומשמעותם המשפטית.

בנוסף, המחלוקת סביב מעמדה של בהרב-מיארה משקפת גם את המתח הכללי יותר שקיים בשנים האחרונות בין הממשלה לבין מערכת המשפט, כחלק ממה שמכונה "הרפורמה המשפטית".

צפוי כי בשבועות הקרובים יתמקד הדיון הציבורי בשאלות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית – מהם גבולות הכוח של הדרג הנבחר, מה תפקידם של שומרי הסף, ואיך מאזנים בין עקרון הרוב לבין הגנה על זכויות המיעוט ושלטון החוק.

בשולי העניין, יש לציין כי מאבק סמכויות זה מתרחש בתקופה רגישה במיוחד, כאשר ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים מורכבים. בעוד הדיונים המשפטיים והפוליטיים מתנהלים, עולה השאלה אם המערכת השלטונית תוכל לתפקד ביעילות ולקבל החלטות קריטיות בתקופה זו.

הישיבה הקרובה ב-23 במרץ, שבה צפויה להתקיים ההצבעה על אי-האמון ביועמ"שית, תהווה סממן ראשון לרצינות כוונותיה של הממשלה ולנחישותה להוביל את המהלך עד תומו.
התפתחות זו עשויה להשפיע גם על היחסים העתידיים בין הדרג המקצועי בשירות הציבורי לבין הדרג הפוליטי. האם ניתן יהיה לשמר עצמאות מקצועית בתוך מסגרת של כפיפות היררכית לדרג פוליטי? זוהי שאלה שתלווה את מערכות השלטון בישראל עוד זמן רב לאחר שתוכרע סוגיית ההדחה הספציפית.
בעוד הממשלה מתקדמת בהליך הפורמלי, גוברת גם ההתעניינות הציבורית בנושא, כאשר קבוצות אזרחיות וארגונים משפטיים עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות ועשויים להגיש עתירות לבג"ץ בנושא בשבועות הקרובים.
מערכת המשפט עצמה תידרש להכריע, ככל הנראה, בשאלות משפטיות וחוקתיות מורכבות – האם ניתן להדיח יועץ משפטי לממשלה בשל חילוקי דעות מקצועיים? מהם הקריטריונים ל"התנהלות בלתי-הולמת" שמצדיקה הדחה? ומהו האיזון הנכון בין עצמאות מקצועית לבין כפיפות היררכית?
לשאלות אלה השלכות מרחיקות לכת על עתיד היחסים בין הרשויות בישראל ועל אופייה של מערכת המשפט הישראלית בשנים הבאות.

בעוד המתח בין הגורמים השונים גובר, נותר לראות כיצד תתנהל מערכת היחסים בין הממשלה ליועצת המשפטית בשבועות הקרובים, וכיצד יתקבלו חוות דעת משפטיות שתפרסם בהרב-מיארה בתקופה זו. האם שרי הממשלה יתייחסו אליהן כאל מחייבות, או שמא יפעלו בהתאם לגישה שביטא השר קרעי, לפיה "לא תהיה שום משמעות לחוות הדעת שתכתוב" מרגע הבעת אי-האמון?

העובדה שהממשלה מצאה לנכון לקבוע את מועד הישיבה להבעת אי-אמון כבר עתה, מעידה על כך שהמהלך מתקדם מעבר לשיח תקשורתי והצהרתי, והופך לתוכנית פעולה קונקרטית. מנגד, מורכבות ההליך והצורך באישור ועדת האיתור מלמדים כי לא מדובר בהחלטה שתיכנס לתוקף באופן מיידי.

בסופו של דבר, המחלוקת סביב מעמדה של בהרב-מיארה היא חלק ממאבק רחב יותר על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית, ועל מערכת האיזונים והבלמים שתעצב אותה בעתיד.

צילום: דוברות משרד המשפטים

הפוסט היועמ"שית על הכוונת: 23.3 – יום ההכרעה הופיע לראשונה ב-מעקב.

עימות חסר תקדים מתחולל בימים האחרונים בין שני בכירי הליכוד, שר התקשורת שלמה קרעי וחבר הכנסת דוד ביטן, סביב רפורמות בתחום התקשורת. חילופי האשמות חריפים בין השניים חושפים קרעים עמוקים בתוך המפלגה השלטת ומעלים שאלות לגבי יציבות הקואליציה.

העימות הפומבי התלהט כאשר שר התקשורת קרעי פרסם ברשת החברתית X האשמות חריפות כלפי ביטן: "דוד ביטן הולך בדרכו של גלנט: במקום לייצג את המחנה הלאומי, הוא יורק בפרצוף של המצביעים שלנו ומשתמש בכוח שהם נתנו לו כדי לשרת את השמאל, את התקשורת השמאלנית ואת האופוזיציה".

קרעי המשיך בהאשמותיו וטען כי ביטן "משמר את התעמולה על חשבוננו בתאגיד, מתקפל בפני ערוץ 12 וערוץ 13, רוצה למנות את השופט מלצר ליו"ר התאגיד – ותוקע את הרפורמות ברדיו ובטלוויזיה".

בפרסום נוסף הדגיש קרעי את מחויבותו לרפורמה בתקשורת: "חוקי התקשורת הם לא גחמה – הם בדיוק מה שהימין חלם עליו במשך שנים, ומה שהציבור הישראלי דורש. אף קומבינה פוליטית לא תעצור את הרפורמה בתקשורת. בעז"ה נעשה ונצליח!"

תגובתו של ביטן לא איחרה לבוא. בפוסט משלו ברשת X, השיב ביטן: "לאור דברי השקר והבלע של השר קרעי נגדי, האשמות חסרות שחר, שכל מטרתן להאשים אחרים בחוסר היכולת שלו לקדם רפורמה במשרד התקשורת, אני דורש ממנו להסיר את החסינות, על מנת שאוכל להגיש נגדו תביעה. אני חוזר ואומר, טוב יעשה אם יתפטר מהתפקיד".

מסתבר כי המתיחות בין השניים אינה חדשה. כבר ב-24 בפברואר 2025 פרסם ביטן התקפה חריפה על קרעי: "צפיתי לזה שקרעי יתקוף את נושא המשפט למרות שאין כל קשר בין זה ובין סוגיות התקשורת. הוא יורד מתחת לחגורה כאחרוני אנשי השמאל. אני חוזר ואומר, הוא לא עושה דבר, זורה חול בעיני מתפקדי הליכוד היקרים לי (בניגוד אליו אני ליכודניק שורשי), מנהל הכל בשביל יחסי ציבור ומציע לו שוב שיתפטר".

הרקע לעימות החריף נעוץ במחלוקות סביב רפורמות בתחום התקשורת שקרעי מבקש לקדם. אלה כוללות שינויים מבניים בתאגיד השידור הציבורי וברגולציה על ערוצי התקשורת המסחריים. על פי הפרסומים, קרעי מאשים את ביטן בסיכול מאמציו לקדם את הרפורמות האלה, בעוד ביטן טוען שקרעי מנסה להסיט את האשמה על כישלונותיו.

המחלוקת בין השניים מתרחשת בתקופה רגישה במיוחד עבור הקואליציה, שכבר מתמודדת עם אתגרים פוליטיים משמעותיים. פרשנים פוליטיים מצביעים על כך שהעימות בין שני חברי הקואליציה הבכירים מעיד על מתחים פנימיים עמוקים בליכוד, שעלולים להתרחב ולהשפיע על יציבות הממשלה כולה.

המאבק בין קרעי לביטן משקף את המחלוקות הרחבות יותר בתוך מחנה הימין בנוגע לאופי השינויים הנדרשים בתקשורת הישראלית. בעוד חלק מהפוליטיקאים בימין דוגלים בשינויים מרחיקי לכת, אחרים מעדיפים גישה מתונה יותר.

הדרישה של ביטן מקרעי להסיר את חסינותו הפרלמנטרית על מנת לאפשר הגשת תביעת דיבה מסמנת הסלמה משמעותית בעימות, והופכת אותו מוויכוח אידיאולוגי לעימות אישי.

בשלב זה לא ברור אם ההתנגחות בין קרעי לביטן תיוותר בגדר חילופי האשמות ברשתות החברתיות או שתתפתח למשבר פוליטי של ממש. מה שברור הוא כי העימות הפומבי בין שני חברי הקואליציה הבכירים מציב אתגר משמעותי בפני הליכוד ובפני ממשלת נתניהו, ומעלה את השאלה: האם זוהי ראשיתו של משבר עמוק יותר בקואליציה?

גורמים פוליטיים שונים אינם שוללים את האפשרות כי העימות הנוכחי עשוי להוות סימן מבשר למשברים נוספים, במיוחד לנוכח המתחים המצטברים בקואליציה בסוגיות מגוונות. רבים תוהים האם מדובר ב"ראשית קיצה" של הקואליציה הנוכחית, או שמא הצדדים יצליחו לגשר על הפערים ולשקם את יחסי האמון ביניהם.

בימים הקרובים צפויים הצדדים להיפגש במשכן הכנסת, ויתכן כי יחריפו את העימות או, לחלופין, ימצאו דרך ליישב את המחלוקות בדרכי נועם. בינתיים, הציבור הישראלי עוקב בדריכות אחר ההתפתחויות בעימות יוצא הדופן הזה, החושף את הסדקים הפנימיים בליכוד ומאיים על יציבות הקואליציה.

לא ראוי להתעלם מן העובדה כי נגד מר ביטן הוגש כתב אישום הכולל האשמות בעלות חומרה יתרה, ולפיכך מעמדו הציבורי שרוי בפגיעות מובהקת גם בנסיבות הקיימות.

בעוד הכנסת שבה מפגרת הקיץ, עומד בראש אחת מוועדותיה החשובות אדם המנהל במקביל מאבק משפטי חמור. דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה ומהח"כים הבולטים בליכוד, מתמודד כבר שלוש שנים עם משפט המתנהל בבית המשפט המחוזי בלוד, שבמרכזו האשמות בלקיחת שוחד שיטתית.

כתב האישום מייחס לביטן קבלת שוחד בהיקף של מאות אלפי שקלים. לפי החשדות, ביטן ניצל את כוחו וקשריו הפוליטיים לקידום אינטרסים כלכליים של המשחדים בכנסת, בקואליציה ובחמש רשויות מקומיות שונות. בין היתר מדובר בעיריות ראשון-לציון, תל-אביב, רמלה, הוד-השרון ומועצת שדות דן.

העדות המרכזית בתיק מגיעה מאיש סודו של ביטן, עד מדינה המכונה מ"י, שהגדיר את ביטן כ"חברו הטוב ביותר". לדבריו, שיתוף הפעולה הפלילי החל ב-2013, כאשר ביטן החזיק בתיק ההנדסה בעיריית ראשון-לציון. העסקה הראשונה הייתה קשורה לפרויקט של חברת הנדל"ן דניה סיבוס, שבעקבותיה קיבלו השניים 336 אלף שקל.

מאותו רגע, טוענת התביעה, החל ביטן לתפקד כמאכער שמנצל לרעה את תפקידיו בעירייה ובכנסת, כאשר מ"י משמש כ"גזבר" שגבה עבורו לפחות 715 אלף שקל במשך חמש שנים. הכסף עבר בדרך כלל באמצעות צ'קים שהולבנו דרך חשבוניות מזויפות של חנות הרהיטים שניהל עד המדינה.

התיק כולל גם קשרים מטרידים עם משפחת הפשע ג'רושי מרמלה. לפי כתב האישום, ביטן קיים רצף פגישות בכנסת ובעיריית רמלה בניסיון לסייע בהכשרת חיבורים פיראטיים לחשמל בשכונת ג'ואריש. הוא אף הפגיש את נציגי המשפחה עם גורמים ממשלתיים ועם חברי כנסת ערבים.

ראיה מרכזית בתיק היא תיעוד מצולם של ביטן נפגש עם שותפיו לעסקאות השוחד, מושך כסף מהקופה הסודית שלו ונותן הוראות לחברו ה"גזבר". התיעוד, ששודר בתוכנית "המקור" ב-2022, הפריך טענות קודמות של ביטן, כמו הכחשתו שנפגש עם משפחת ג'רושי.

למרות החשדות החמורים והתיעוד המפליל, ביטן ממשיך לכהן בתפקיד רם-מעלה. בדצמבר 2017, זמן קצר לאחר שנחקר לראשונה, הוא אמנם פרש מתפקידו כיו"ר הקואליציה, אך התקבל בישיבת הליכוד במחיאות כפיים סוערות מחבריו למפלגה, כולל ראש הממשלה נתניהו.

כיום, כשבע שנים אחרי, ביטן מנהל את אחת הוועדות החשובות בכנסת, כשמדי שבוע נוהרים אליה פוליטיקאים, פקידי ממשל, נציגי המגזר העסקי ולוביסטים – כולם מתעלמים מהאבסורד שבסיטואציה. האיש האמור לנווט בין סבך האינטרסים הכלכליים לטובת הציבור, נאשם בעצמו בהטיית הליכים כלכליים תמורת בצע כסף.

דיוני ההוכחות במשפט צפויים להימשך במהלך מרץ-אפריל 2025.

הפוסט קרעי נגד ביטן: מלחמת הימין מאיימת על הקואליציה הופיע לראשונה ב-מעקב.

מחלוקת חריפה התגלעה סביב הליך בחירת השיר הישראלי לתחרות האירוויזיון 2025, כאשר קבוצת יוצרים מובילה בתעשיית המוזיקה הישראלית מאיימת בעתירה לבג"ץ נגד תאגיד השידור הישראלי. במוקד המחלוקת עומדות טענות בדבר ניגודי עניינים ואי-אנונימיות בהליך הבחירה של השיר, שנכתב על ידי קרן פלס.

הקבוצה, בהובלתם של היוצרים אלעד טרבלסי ורון ביטון, כבר שכרה את שירותיו של עורך דין והציבה אולטימטום בפני התאגיד: לפתוח מחדש את הליך בחירת השיר לתחרות, או להתמודד עם עתירה לבג"ץ. לטענת היוצרים, קיימים ניגודי עניינים מובהקים בוועדה שאמורה לבחור את השיר בצורה אנונימית.

המחלוקת הגיעה עד לשולחנו של שר התקשורת שלמה קרעי, אשר שיגר מכתב לתאגיד כאן ובו דרישה לשקיפות מלאה בהליך הבחירה. במכתבו ציין השר כי הטענות שעלו בנוגע להליך בחירת השיר חמורות ומעוררות דאגה רבה. "לא ייתכן שיוצרים מוכשרים משקיעים מאמצים ומשאבים מתוך אמונה בהליך הוגן, ובסופו של דבר נותרים מתוסכלים מחוסר שקיפות והתנהלות המעוררת חשד להטיות", כתב קרעי.

בתגובה רשמית שנמסרה ממערכת "מעקב" מטעם "כאן 11", דחה תאגיד השידור הישראלי בתוקף את הטענות. על פי התגובה, ועדת בחירת השיר שייצג את ישראל לאירוויזיון מורכבת ברובה מעורכי מוסיקה בכירים של התאגיד, אנשי טלוויזיה והפקה בכירים של כאן ומנציגת ציבור, שאינם קשורים לשום חברת הפקה פרטית. התאגיד הדגיש כי הוועדה מפוקחת באופן הדוק על ידי סגן היועצת המשפטית של התאגיד לאורך כל החלטותיה וישיבותיה.

התאגיד מסר כי הליך הבחירה בשיר הישראלי הוא אנונימי וההצבעה על השיר הנבחר חשאית. השנה, ציין התאגיד, באופן יוצא דופן, נבחר השיר הזוכה פה אחד על ידי כל חברות וחברי הוועדה. לדברי התאגיד, "העניין מדבר בעד עצמו על אודות הסיכוי המשמעותי שנותן צוות השופטים להצלחת השיר בתחרות ביחס ליתר השירים שהוגשו לוועדה".

בהתייחסות לבחירת אמנים חוזרת, ציין התאגיד כי לאורך השנים היו יוצרים ומבצעים לא מעטים שייצגו את ישראל יותר מפעם אחת, ואף שנה אחר שנה. התאגיד הוסיף כי הצלחותיה של ישראל בתחרות בשנים האחרונות, הכוללות זכייה במקום הראשון, במקום השלישי ובמקום החמישי, מעידות יותר מכל על מקצועיות הצוות הבוחר ואיכות הבחירה שלו.

שר התקשורת קרעי הבהיר כי הוא "אינו מתכוון להתנהל בנושאים אחרים הדורשים את הסכמתו כאילו דבר לא קרה, מבלי לקבל תשובות מפורטות לטענות אלו". עמדה זו מציבה לחץ נוסף על התאגיד לספק הבהרות מקיפות בנוגע להליך הבחירה.

המחלוקת מתעוררת בשלב קריטי בהכנות לקראת תחרות האירוויזיון 2025, כאשר האיום בעתירה לבג"ץ עלול להשפיע על לוחות הזמנים של ההיערכות לתחרות. קבוצת היוצרים, שכבר החלה בהליכים המשפטיים הראשוניים, ממתינה כעת לתגובת התאגיד טרם קידום העתירה לבג"ץ.

המשבר הנוכחי מעמיד במבחן את תהליכי קבלת ההחלטות בתאגיד השידור הציבורי ואת מידת השקיפות בבחירת הנציגות הישראלית לתחרות האירוויזיון. ההתפתחויות בשבועות הקרובים צפויות להכריע את אופי ההשתתפות הישראלית בתחרות הבינלאומית היוקרתית.

יובל רפאל וקרן פלס מתוך "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת)

הפוסט מרד נגד קרן פלס: האירוויזיון בדרך לבג״ץ? הופיע לראשונה ב-מעקב.