פרסום ראשון | ראיון בלעדי עם השחקן אביעד שרעבי

בעיצומה של מערכה ביטחונית סוערת, מבצע "שאגת הארי" – ובשעה שהציבור הישראלי צמא לתוכן מנחם החורג ממעגל הפרשנות המדינית והצבאית הבלתי פוסק, עולה למסך ברשת 13 הסדרה החדשה "המעברה".

בלבה של הסדרה הטלוויזיונית החדשה אינם ניצבים רק השמות המוכרים של תעשיית הבידור, אלא גם שחקן בולט שפרץ לתודעת הצופים כבר בפרק הראשון, אמן בעל נוכחות מסך מרשימה, שסיפור חייו מסקרן ומרתק לא פחות מן הדמות המורכבת שהוא מגלם על המסך.

אביעד שרעבי, שחקן דתי שגדל בבית חרדי ושבר בדרכו אל קדמת הבמה שורה של סטיגמות מושרשות, מסתמן כאחת התגליות הבולטות של העונה וכדמות המגלמת דוגמה אישית מעוררת השראה. בראיון בלעדי למערכת "מעקב" נחשף מסלול חייו המרתק, מן הדרך המאתגרת שעבר בראשית דרכו המקצועית ועד לתפקיד שסימן אותו כאחת ההבטחות הבולטות של עולם המשחק הישראלי לשנת 2026.

המעברה: פצעי העבר כבסיס לדרמה איכותית

כדי להבין את עוצמת פריצתו של שרעבי, יש להבין תחילה את הבמה עליה הוא פוסע. המעברות היו אחד הפתרונות המרכזיים שנקטה מדינת ישראל בראשית שנותיה כדי להתמודד עם גל העלייה ההמוני. מדובר ביישובים זמניים שהוקמו בשנות החמישים, במטרה לספק קורת גג לעולים חדשים – ניצולי שואה מאירופה ויהודים מארצות המזרח וצפון אפריקה – עד להשתלבותם בדיור קבע.

בשנת 1951 לבדה התגוררו במעברות כ-250 אלף בני אדם, קרוב לשישית מאוכלוסיית המדינה. התנאים היו מחפירים: צפיפות גבוהה, מחסור בתשתיות מים וסניטציה בסיסיות ותעסוקה מוגבלת. למרות הקשיים, המעברות הפכו לתחנת מעבר משמעותית, אך גם לפרק מעורר מחלוקת בזיכרון ההיסטורי בשל האפליה שחוו יהודי המזרח והטראומות שנגרמו כתוצאה מחוסר השוויון.

הסדרה "המעברה" (עונה 1), מבית היוצר של "שנות ה-90", מצליחה לגעת בעצבים החשופים הללו עם הומור ורוח טובה. היא מגוללת את סיפורו של אליהו בן סימון ומשפחתו שהגיעו ממרוקו אל תוך הלם התנאים במעברה, את מאבקיהם של מנהל המעברה גרשון וסגנו גיורא מול רחמים, התושב הבודד המסרב להתפנות, ואת סיפור האהבה של נואל הנער ההודי ועליזה בתו של אליהו.

המעברה – דרמה קומית על שנותיה הראשונות של המדינה

הסדרה "המעברה", שעלתה לשידור ברשת 13, מחזירה את הצופים אל שנות החמישים של המאה הקודמת – תקופה מכוננת בתולדות מדינת ישראל הצעירה, שבה אלפי עולים חדשים הגיעו לארץ ונאלצו לפתוח דף חדש בתנאי המעברות. העלילה מתמקדת במשפחה המבקשת לבסס את חייה בארץ, תוך התמודדות עם קשיי קליטה, פערים תרבותיים ואתגרי היומיום של ימי הצנע.

הסדרה משלבת בין דרמה להומור ומשרטטת את חיי המעברה באמצעות סיפורים אנושיים של הסתגלות, מאבק ותקווה, לצד חלומות על עתיד טוב יותר במדינה שזה עתה קמה. על יצירת הסדרה חתומים שלום אסייג, בנו דניאל אסייג והתסריטאי אור כהן.

בין המשתתפים בסדרה נמנים שלום אסייג ודניאל אסייג, לצד שורה של שחקנים מוכרים ובהם אביעד שרעבי, שחר חיון, רובי פורת-שובל, נדב אבקסיס, אבי גרייניק, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, נעה כהן, דני שטג ועילאי אלמקייס.

באמצעות שילוב של סיפור משפחתי, דמויות צבעוניות ורקע היסטורי מוכר, מבקשת הסדרה להאיר פרק משמעותי בתולדות המדינה ולהציג בפני הצופים את מציאות חיי המעברות מנקודת מבט אנושית, ולעיתים גם משעשעת.

מהפכה תעשייתית: "המעברה" נגד המנגנון של שח"ם

הסדרה אינה רק הישג אמנותי, אלא מהווה רעידת אדמה במבנה הכוח של תעשיית הקולנוע. "המעברה" היא הסדרה הראשונה בישראל שהצטלמה ללא "שכר המילניום" של ארגון שח"ם (איגוד השחקנים). בצעד נועז, הוכח כי ניתן להפיק יצירה ברמה גבוהה מאוד, הכוללת קאסט מקצועי ושכר "טוב ומדהים", מבלי להיכנע לתכתיבי השכר הקיצוניים של האיגוד.

תחקיר "מעקב" מינואר 2026 חשף כי שח"ם ניצב בפני אתגר קיומי בעקבות הפסקת התמיכה הממשלתית וביקורת עומק של רשות התאגידים. בעוד שמספר החברים בארגון נמצא בנסיגה (מ-2,761 ב-2024 לכ-2,350 ב-2026), הסדרה "המעברה" מוכיחה כי השוק המקצועי יכול לשגשג גם ללא תלות בארגון שרבים בתעשייה רואים בו כיום כמיותר.

קרא עוד – לחץ כאן

אביעד שרעבי: הדיוקן של כוכב חדש

אביעד שרעבי אינו עוד שחקן שחלף במקרה בסט הצילומים. מדובר באיש מקצוע טוטאלי שצמח מתוך עולם של ערכים ואמונה.

צילום: דני שובבני – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

שרעבי, שחקן דתי שגדל בראש העין, הוא בנו של הרב אליעזר שרעבי – דמות מופת בקהילה המשמש כגבאי בית הכנסת הוותיק "סוכת שלום שרעבי".

אביו, אליעזר, מגלם בדמותו את השילוב הישראלי המובהק: עובד תעשייה מסור, אדם מאמין המקדיש מזמנו לשירות בקודש, שירת בצה"ל בגאווה, וכן גבאי פעיל בבית הכנסת.

אימו, חגית, משמשת מחנכת בבית ספר יסודי, וביחד הקימו השניים משפחה ענפה ומלוכדת, המונה שמונה ילדים ואחד עשר נכדים.

שרעבי למד בישיבת "אשרינו" בבני ברק, מקום עליו הוא מעיד: "המקום הציל את חיי. שם השלמתי בגרות מלאה ובגרות טכנולוגית".

אביעד מהווה דוגמה לשבירת סטיגמות ודעות קדומות. אף שהיה זכאי לפטור משירות צבאי מתוקף השתייכותו לחברה החרדית, בחר להתגייס לצה"ל ולשרת שלוש שנים מלאות. במהלך שירותו שימש כספק מזון בבה"ד 20. בחירתו להתגייס ולשרת בצה"ל מסמלת דרך אישית של שילוב בין אמונה דתית לבין תרומה לחברה ולמדינה.

סיפורו של אביעד שרעבי מדגים כי ניתן לשלב בין עולמות הנתפסים לעיתים כמנוגדים. ניתן ללמוד בישיבה ולהשלים לימודי בגרות, לשמור על אורח חיים דתי ולקיים מצוות, ובמקביל לשרת בצה"ל. בהמשך דרכו פנה שרעבי ללימודי משחק והשתלב בעולם הבמה, תוך שהוא ממשיך להחזיק בזהותו כאדם מאמין ובמחויבותו לאמונתו.

הדרך לצמרת: ויתורים ומצוינות תחת אש

התשוקה למשחק הובילה את שרעבי למסלול לימודים תלת-שנתי מפרך בתל אביב. הוא לא הסתפק בקורסים קצרים, אלא בחר להעמיק במוסד שכיבד את ערכיו (ללא פעילות בשבתות). כדי לממן את חלומו, עבד בערבים בחנות מזון לבעלי חיים, תוך שהוא לומד אצל גדולי המורים: יהושע סובול, רוני ניניו, נתי רביץ, לירית בלבן, לירון לוי ועוד.

כישרונו הבולט ניכר כבר בראשית דרכו. הוא התקבל ללימודי משחק לאחר אודישן יחיד בלבד וזכה למלגת הצטיינות מלאה, בשיעור של מאה אחוז. במהלך שנות לימודיו, ואף בעיצומם של אירועי השבעה באוקטובר ותחת אזעקות חוזרות ונשנות, המשיך שרעבי לפקוד את לימודיו במסירות, כאשר השיעורים התקיימו לעיתים במקלט בית הספר. גם בתנאים מורכבים אלו בחר להמשיך בלימודים, תוך ויתור על נוחות אישית מתוך מחויבות עמוקה למקצוע.

לאורך תקופת לימודיו נחשב שרעבי לתלמיד מצטיין. השנים הללו לוו בהשקעה רבה ובוויתורים אישיים, אולם ההתמדה השתלמה: כיום הוא מופיע בתפקיד מרכזי בעונתה הראשונה של הסדרה "המעברה".

שרעבי גילה יחס של כבוד עמוק למקצוע המשחק, ועל כן לא הסתפק בקורסים קצרים או בסדנאות מזדמנות. תחת זאת בחר במסלול לימודים מלא ומקיף שנמשך שלוש שנים, במסגרתו למד מדי יום – בחורף ובקיץ, ואף בתקופות של מתיחות ביטחונית. הדרך לא הייתה קלה, אך ההתמדה וההשקעה בלימודי המשחק נשאו פרי.

כאשר יום הלימודים היה נפתח בשעה 08:30, שרעבי כבר הקדים להגיע אל בית הספר בשעה 07:00, כדי לחזור על חומר הלימוד ולשקוד על ספריו. הוא נהג להיות הראשון המגיע למוסד והאחרון לעזוב אותו. גם במוצאי שבת היה שב אל בית הספר, מתיישב עם הספרים ומקדיש שעות נוספות ללימוד ולהכנה. מסירותו ללימודים הייתה כה רבה, עד כי הוענקו לו מפתחות לכיתות ואישור מיוחד להגיע למקום בכל עת, כדי להמשיך וללמוד ללא הפרעה.

עם זאת, אביעד שרעבי לא הזניח את לימודי התורה. בכל יום רביעי, לאחר סיום יום הלימודים, נהג להשתתף בשיעורי תורה שנמשכו לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות. את שיעורי התורה פקד בבית הכנסת בראש העין, שם נהג לשבת וללמוד בקביעות. לצד לימודיו, הקפיד גם על אורח חיים דתי: הוא הניח תפילין, שמר שבת וקיים את מצוות הדת.

הישגיו בתקופת הלימודים היו חסרי תקדים:

• פסטיבל "קיפוד הזהב": השתתפות היסטורית של תלמיד משחק בפסטיבל המיועד לשחקנים מקצועיים בלבד.

• תפקידים ראשיים: גילם את התפקידים המרכזיים בהפקות "הימים הבאים", "סינדרלה" (בתפקיד פיי מושיקו) ו"בואו לחיות".

• התפקיד של קיפ קיירמן: בדרמה האוטוביוגרפית "רוז של טנסי ויליאמס", שרעבי גילם את דמותו של קיפ קיירמן (Kip Kiernan). בתפקיד זה הפגין יכולות דרמטיות מרהיבות, כשהוא צולל אל תוך עולמו המורכב של המחזאי האמריקאי, על רקע הצנזורה, האלימות והמאבק לשוויון.

רוז של טנסי ויליאמס

אין כמעט אדם שלא נחשף למחזותיו של המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס, מן הדמויות הבולטות בתולדות הדרמה המודרנית. בין יצירותיו הידועות נמנים המחזות "חשמלית ושמה תשוקה", "ביבר הזכוכית", "חתולה על גג פח לוהט", "השושנה המקועקעת" ו"ליל האיגואנה". יצירתו של ויליאמס זיכתה אותו בעשרות פרסים והותירה חותם עמוק ומתמשך על עולם התרבות והתיאטרון.

ההצגה "Tennessee Williams's Rose" – "רוז של טנסי ויליאמס" – פותחת צוהר לעולמו האישי והמורכב של המחזאי: אמנות הכתיבה לצד מאבק בהתמכרויות לאלכוהול ולסמים, הצנזורה שהוטלה על מחזות ותסריטים, היחסים הקשים עם אביו, וכן המחלה הנפשית של אחותו – אירועים שעיצבו את יצירתו ואת חייו בין השנים 1911-1983.

מדובר בהצגה אוטוביוגרפית מרתקת המקרבת את הצופה אל עולמו הפנימי של ויליאמס. במסגרת הפקה זו השתתף השחקן אביעד שרעבי בתפקיד קיפ קיירמן. ההצגה הועלתה בתיאטרון הקאמרי.

הימים הבאים  תיאטרון הקאמרי

המחזאי הוותיק יהושע סובול שב אל מחזהו הראשון שהועלה על במה, "הימים הבאים", ומעדכן את העלילה לשנת 2075. לרגל החידוש התייחס סובול למציאות חייהם של קשישים ולמקומם בחברה.

המחזה, שהועלה לראשונה בשנת 1971 בתיאטרון חיפה, מציג את נקודת מבטם של בני שמונים המסכמים את חייהם בתובנות מפוכחות ובביקורת חברתית נוקבת, שנותרה רלוונטית גם עשרות שנים לאחר כתיבתה. לדברי סובול, "בכל אדם צעיר מסתתר אדם זקן הממתין לזמנו לצאת אל העולם. כשהיינו צעירים הכול נראה קל יותר; אני עצמי נהגתי לרוץ חמישה עשר קילומטרים בקלות – היום זה כבר סיפור אחר".

בהפקה המחודשת שעלתה בתיאטרון הקאמרי השתתף השחקן אביעד שרעבי בתפקיד מרכזי לצד השחקנים טל פוקס, אדם אזרחי, קרן מהלל, גבריאל קוסובסקי, האדי סלאמה ולורן וולקוב.

בנוסף השתתף שרעבי בתפקיד ראשי בהצגה "סינדרלה", שבה גילם את הדמות "פיי מושיקו". ההצגה הועלתה פעמים רבות על במות שונות, בהן תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, בית ציוני אמריקה והיכל התרבות רחובות.

יצירות אלה זכו לעשרות הצגות בפני קהל. ההפקה "סינדרלה" אף נרכשה על ידי משרד הקליטה, ובמקרים מסוימים קיבלו השחקנים – אף בעת שהיו עדיין תלמידי משחק – שכר סמלי עבור השתתפותם בהצגות. מדובר בתופעה שאינה שכיחה במסגרות לימוד משחק, אולם במקרה זה העידה על רמתם המקצועית הגבוהה של התלמידים, שהצליחו לשלב בין לימודים אינטנסיביים לבין עבודה בימתית פעילה.

שבירת מוסכמות בדרך אל הבמה

במהלך לימודי המשחק השתתף שרעבי בהפקות שהועלו על בימות מרכזיות בישראל, ובהן תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה ובית ציוני אמריקה. מדובר בהישג בלתי שגרתי עבור תלמיד משחק, שכן ברוב המכריע של בתי הספר למשחק מוצגות הפקות הסטודנטים בין כתלי המוסד בלבד, ואינן מגיעות אל הבמות המקצועיות והארציות.

שוב, בצעד נדיר בנוף בתי הספר למשחק, הצגות שבהן השתתף כתלמיד נרכשו על ידי משרד הקליטה, ושחקניהן אף זכו לשכר סמלי עבור השתתפותם – נדגיש כי מדובר בתופעה שאינה מקובלת בדרך כלל במסגרת לימודי משחק.

מאחורי דרכו המקצועית ניצבה גם תמיכתם המתמדת של הוריו, חגית ואליעזר, אשר שימשו עבורו משענת יציבה לאורך הדרך. הם ליוו אותו להצגות בתיאטרון הקאמרי והגיעו גם לימי הצילום של הסדרה "המעברה", כשהם צופים בגאווה בבנם משתלב לצד שחקנים מוכרים ובהם שלום אסייג, דניאל אסייג, רובי פורת ושלומי קוריאט.

כיום שרעבי מגלם דמות של שבירת מוסכמות. הוא שומר שבת באדיקות ואינו מצטלם או מופיע ביום המנוחה, ובכך מדגים כי אין סתירה בין מחויבות דתית לבין יצירה אמנותית ברמה גבוהה. לצד פעילותו על המסך, הוא מקדיש מזמנו גם להדרכת בני נוער בסיכון – עשייה חברתית משמעותית המעידה על אישיותו ועל לבו הרחב.

סיכום: ראשיתה של קריירה מפוארת

שחקן אביעד שרעבי הוא איש מקצוע טוטאלי, גאווה ישראלית במלוא מובן המילה. הוא לא הסתפק בקיצורי דרך והשקיע שלוש שנים של לימודים אינטנסיביים. כעת, כשהוא מככב באחת הסדרות המצליחות ביותר של ערוץ 13, ששברה שיאי רייטינג והפכה למדורת השבט של מבצע "שאגת הארי", ברור לכל כי זוהי רק ההתחלה.

שרעבי הוא ההוכחה כי כישרון גולמי, בשילוב עם עבודה קשה ויושרה פנימית, יכולים לכבוש את הפסגות התלולות ביותר של התרבות הישראלית. ישראל זכתה בכוכב חדש – מקצועי, ערכי ומבריק.

-אנו במעקב-

הפוסט אביעד שרעבי פורץ בסדרת "המעברה" ברשת 13 הופיע לראשונה ב-מעקב.

שתיקה כהסכמה? 19 שחקני תיאטרון באר שבע תובעים מעל מיליון שקל  וללא ייצוג שח"ם

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מתנהלת תביעה רחבת היקף נגד תיאטרון באר שבע, במסגרתה תובעים 19 שחקנים ושחקניות, המהווים חלק ניכר מסגל השחקנים הפעיל של התיאטרון, תשלום זכויות סוציאליות שלטענתם לא שולמו להם לאורך שנות עבודתם. סכום התביעה הכולל עומד על 1,062,281 שקלים.

התביעה הוגשה בתיק סע״ש 23981-06-23 ומתבררת בפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם, בצירוף נציגי הציבור מר שרון מיכל (עובדים) ומר נתן חיים (מעסיקים). הנתבעת היא תיאטרון באר שבע, המיוצגת על ידי עורכת הדין רמה לשם. התובעים מיוצגים בהליך באמצעות עו"ד מור סטולר.

זהות התובעים כוללת 19 שחקנים ושחקניות: אורי מזעקי, עמית אפשטיין, תום חגי, ענבר דנון, אלירן הרוש, מירב שירום, שירי גדני, ניר מנקי, תמר לוין, אביגיל הררי, ירמי רייך, איתי פולישוק, יצחק אביטל, אדר סידליק, יעל איתן, מעיין תורג’מן, רעות אלוש, יובל כרמי ויונית טובי.

ליבת התביעה עוסקת בטענה לפיה התיאטרון לא שילם לשחקנים זכויות סוציאליות בסיסיות הנגזרות מיחסי עבודה מתמשכים, ובהן הפרשות פנסיוניות, זכויות סוציאליות ותשלומים נלווים, וזאת חרף העסקה לאורך זמן במסגרת פעילות שוטפת של מוסד תרבות ציבורי.

מן המסמכים שבתיק עולה נתון בולט: אף אחד מ-19 התובעים אינו מיוצג על ידי ארגון השחקנים שח"ם. ההליך כולו מתנהל באמצעות ייצוג פרטי בלבד, כפי שעולה מרשימות בעלי הדין וממסמכי בית הדין.

ביום 27 בפברואר 2024 ניתן בתיק פסק דין חלקי, שעסק בבקשת תיאטרון באר שבע לסילוק על הסף מחמת התיישנות של תביעותיהם של חמישה מהתובעים: אורי מזעקי, מירב שירום, איתי פולישוק, אדר סידליק ויונית טובי. הבקשה הוגשה כבר באוגוסט 2023, ובית הדין קבע מועדים ברורים להגשת תגובות, תוך הבהרה מפורשת כי היעדר תגובה ייחשב כהסכמה לבקשה.

למרות הארכות שניתנו, לרבות ארכה חריגה "לפנים משורת הדין", לא הוגשה תגובה מטעם אותם חמישה תובעים. משכך, קיבל בית הדין את בקשת התיאטרון ודחה את תביעותיהם מחמת התיישנות בלבד, מבלי להידרש לגופן של הטענות המהותיות.

בפסק הדין הודגש במפורש כי ההליכים בעניינם של יתר 14 התובעים יימשכו כסדרם, וכי אין בהחלטה כדי להכריע בשאלת עצם הזכאות לזכויות הסוציאליות הנטענות בעניינם.

העובדה כי ארגון שח"ם סירב או נמנע מייצוג השחקנים היא עובדה מתועדת: הארגון אינו צד להליך המשפטי, אינו מופיע בתיק, לא התייצב לדיונים ואף לא פרסם ולו הודעה אחת בעניין. גם היעדרותה של ריקי בליך מן הדיונים היא עובדה שאינה שנויה במחלוקת. בפועל, הנזק התדמיתי והציבורי שנגרם אינו לשחקנים בלבד אלא לארגון שח"ם עצמו, שכן מדובר בראיה נוספת לכך שכספי ציבור בהיקפים של מיליוני שקלים אינם ממלאים את ייעודם. כאשר מתברר שבמקרה שבו שחקנים נדרשים למאבק משפטי בסיסי על זכויותיהם – הארגון שאמור לייצגם אינו נוכח ואינו פועל, מתחדדת השאלה בדבר הצדקת המשך התמיכה הציבורית בו.

על פי הנתונים, בשח"ם מועסקים תשעה עובדים, ובתקציב שנתי המוערך בכחמישה מיליון שקלים, כשלושה מיליון מיועדים לשכר – לרבות תשלומים לפרילנסרים. שכר המנכ"ל מקביל לשכר נבחר ציבור, אולם השחקנים עצמם נותרו לבדם בהתמודדות המשפטית. מצב זה ממחיש כי שחקנים יכולים, הלכה למעשה, לשכור ייצוג משפטי עצמאי ולנהל את ענייניהם ללא תיווך ארגוני – עובדה המערערת את ההנחה בדבר נחיצותו המעשית של הארגון במקרים מהותיים.קראו את התחקיר המלא על התופעות והקומבינציות סביב שח"ם – לחצו כאן.

באפריל 2024 ניתנה בתיק החלטה נוספת, אשר עסקה בהיבטים דיוניים ובהמשך ניהול ההליך. בהחלטה זו ציין בית הדין כי יש מקום להמשיך ולברר את שאלות דיני העבודה והזכויות הסוציאליות לגופן, תוך הבחנה בין רכיבים שהתיישנו לבין רכיבים שנותרו במתחם הבירור השיפוטי.

מן העיון ביומן הדיונים עולה כי התקיימו ועתידים להתקיים דיונים נוספים, לרבות דיוני הוכחות, וכי ההליך טרם הגיע להכרעה סופית.

לצד ההליך המשפטי, עולה טענה חמורה נוספת, שמקורה בדברי אחד השחקנים, אשר לדבריו פעל כנציג קבוצת התובעים. לטענת המקור, לאחר מתן פסק הדין החלקי בפברואר 2024, פנה לארגון השחקנים שח"ם בבקשה לסיוע, תמיכה וייצוג – ולדבריו נענה בתשובה קשה. לטענתו, נאמר לו על ידי גב' ריקי בליך, אשר כיהנה אז כיו"ר שח"ם, כי הסיוע מצד הארגון מותנה בהשתתפות השחקנים בהפגנות בקפלן.

יודגש באופן חד וברור: מדובר בטענת מקור בלבד. אין בידי מערכת "מעקב" הקלטות, מסמכים או ראיות המאמתות את תוכן הדברים, והמערכת לא נכחה בשיחה הנטענת.

לפי אותו מקור, כאשר השיב כי ארגון עובדים אינו גוף פוליטי וכי בקרב השחקנים יש גם בעלי עמדות ימניות, נאמר לו, לכאורה, כי אם אינם יוצאים להפגין – "הממשלה של נתניהו מתאימה לכם". עוד נטען כי הועבר מסר לפיו שחקנים שאינם משתתפים במחאה נתפסים כמי שמרוצים ממדיניות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולפיכך אינם זכאים בפועל לסיוע או לייצוג מצד הארגון. משמעות הדברים, כפי שנמסרה למערכת, היא התניית ייצוג מקצועי וארגוני בעמדה פוליטית מוצהרת. כל הדברים הללו, לכאורה בלבד.

מערכת "מעקב" פנתה מספר פעמים לגב' ריקי בליך בבקשות תגובה מפורטות. הפניות התקבלו, אך עד למועד פרסום כתבה זו לא נמסרה כל תגובה. פניות רשמיות נשלחו גם לארגון שח"ם – ונתקלו בשתיקה מוחלטת.

בנוסף, בחודש אוקטובר 2025 ניסתה מערכת "מעקב" לראיין את מנכ"ל שח"ם, מר אבי בן הלל, בנוגע לטענות אלה. גם ניסיון זה לא צלח, והמנכ"ל נמנע מלהשיב לשאלות.

ברקע הדברים יצוין כי במהלך השנים פורסמו ב-ynet ובכלי תקשורת נוספים תחקירים ועדויות של שחקנים שיצאו נגד התנהלות שח״ם וטענו לערבוב בין פעילות ארגונית לעמדות פוליטיות.

עוד יצוין כי גב' בליך עצמה התבטאה בעבר בראיונות פומביים והגדירה את ישראל כמדינה "כובשת", דבר הממקם אותה בבירור בצד פוליטי מסוים – אף שאין בכך, כשלעצמו, ראיה לטענות הנוכחיות.

במקביל, פנתה מערכת "מעקב" גם להנהלת תיאטרון באר שבע בבקשת תגובה רשמית לתביעה, לרבות שאלות בדבר עצם הגשתה, עמדת התיאטרון, ניסיונות ליישוב הסכסוך וההתנהלות העתידית. תגובת התיאטרון, ככל שתימסר, תובא בהמשך.

בנוסף, מערכת "מעקב" פנתה לארגון עשרות פעמים בבקשה לקבלת תגובה או הבהרה, אולם עד למועד הפרסום לא התקבל כל מענה.

נתון נוסף העולה מעיון בעמוד הפייסבוק של ריקי בליך הוא אופי התכנים המתפרסמים בו: ניכר ריבוי של פרסומים בעלי קו פוליטי חד וביקורתי כלפי ממשלת ישראל, כלפי ראש הממשלה וכלפי פעילות צה"ל. לצד זאת מופיעים תכנים המזוהים עם נרטיבים פרו פלסטיניים מובהקים. יודגש כי מדובר בהתרשמות מן התכנים הגלויים בעמוד, ולא בקביעה עובדתית בדבר עמדותיהם או זהותם של גורמים אחרים, אולם האופי הכולל של הפרסומים מעורר שאלות ציבוריות נוכח תפקידה הציבורי בעבר והקשריה הארגוניים.

צילום מתוך חשבון הפייסבוק של גב’ בליך, בשימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

מקור נוסף מסר למערכת כי קיימת קבוצת ווטסאפ בשם "פורום מוסדי התרבות", שבה, לדבריו, חברים גם נציגים משח"ם, לצד גורמים מארגונים נוספים ובהם "אשכולות" וכו'. לטענת המקור, השיח בקבוצה מתאפיין בפרסומים חוזרים בעלי קו פוליטי חריף, הכוללים ביקורת חריפה נגד ממשלת ישראל ונגד צה"ל, וכן קריאות להתכנסות באיילון ובקפלן ולחסימת צירי תנועה. יודגש כי מדובר במידע שנמסר על ידי המקור בלבד, שלדבריו מגדיר את הקבוצה כרדיקלית וקיצונית באופייה.

ההליך המשפטי נמשך, ההכרעות טרם ניתנו, והטענות נגד שח"ם וגב' בליך נותרות בגדר לכאורה בלבד. עם זאת, בהיעדר כל תגובה מצד הגורמים המרכזיים, נותרת תלויה ועומדת שאלה ציבורית מהותית: כאשר גוף ייצוגי הנתמך מכספי ציבור שותק נוכח טענות כה חמורות – האם מדובר בהכחשה, בהתעלמות, או שמא, כדברי כותרת הכתבה, שתיקה נתפסת כהסכמה?

שוב נבהיר: הפרסומים שפורסמו עד כה היו ברובם עובדתיים, וחלקם התבססו על עדות מקור בלבד. עיתונות אחראית מחייבת אותנו לפנות הן לגב' בליך והן לארגון שח"ם לשם קבלת תגובתם, גם כאשר לשיטתנו קיימים חיזוקים לגרסת המקור, שנבדקה ונשקלה על ידי גורמים נוספים. עם זאת, מדובר במידע שמקורו בעדויות, ואינו קביעה שיפוטית.

לגב' בליך ולשח"ם עומדת הזכות המלאה לבחור אם להגיב אם לאו, וככל שתימסר תגובה – היא תפורסם במלואה. במקרים מסוימים, עצם קבלת תגובה מובילה לבחינה מחודשת של החומר ואף לאי פרסומו. במקרה זה, הן שח"ם והן גב' בליך בחרו שלא למסור כל תגובה.

נ.ב

לצד הדברים, עולה גם פער בולט בין מציאות חייה האישית של ריקי בליך, המתגוררת, על פי פרסומים, בדירה יוקרתית, לבין מצוקתם של שחקני תיאטרון באר שבע, הנאבקים על זכויות סוציאליות בסיסיות.

והטענה שלפיה יו״ר שח"ם לשעבר, המשמשת גם כשחקנית בתיאטרון הבימה – מוסד תרבות ממלכתי הנתמך במלואו מכספי המדינה, אינה אלא ביטוי נוסף לסטריאוטיפ השגור שלפיו לשחקנים אין משאבים.

בפועל, כפי שעולה מן הנתונים הידועים, מדובר בדמות בעלת אמצעים ניכרים, והפער בין הדימוי הציבורי לבין המציאות הכלכלית מעורר ביקורת ואירוניה גם יחד.

האם גם אתם מתגוררים בדירה ברמה כזו? ריקי בליך, כך נראה, כן יכולה להרשות לעצמה. אז אולי באמת שווה לצאת לאיילון ולהפגין?

הפוסט ריקי בליך ושח"ם: שתיקה מול טענות? הופיע לראשונה ב-מעקב.

כשהמדינה סוגרת את הברז: שח"ם נחשף כארגון תלוי וחסר מודל קיום עצמאי. בפועל, ארגון שח"ם ללא כספי ציבור מצטייר כגוף שלא פיתח לאורך השנים תשתית כלכלית עצמאית, ושקיומו נשען כמעט במלואו על תמיכות המדינה. עבור רבים מדובר בדוגמה מובהקת לשימוש ממושך בכספי ציבור ללא יצירת ערך בר קיימא. בשנת 2026, כך נראה, המדינה חדלה מלהתעלם – והתקציב הופסק. אך אין מדובר באירוע נקודתי, אלא בתחילתו של תהליך עמוק יותר. המשחק, כך נדמה, מתקרב לסיומו: גוף שטופל לאורך שנים ולא נדרש לעמוד בזכות עצמו, מגלה כעת כי לא רכש את היכולת לייצר קיום עצמאי.

מערכת "מעקב" מציגה תחקיר חדשותי מקיף: נתונים שנאספו בבדיקות מערכתיות, דוחות רשמיים (דוח מילולי ודוח כספי לשנת 2024), וכן דוח ביקורת עומק של רשות התאגידים במשרד המשפטים (ביקורת שנערכה בשנת 2021 ביחס לשנים 2018-2019). לצד זאת מובאת עמדת שח"ם כפי שפורסמה בהודעת אינסטגרם בעקבות החלטת משרד התרבות להפסיק תמיכה באיגודים מקצועיים החל משנת 2026, וכן ניתוח ביקורתי של מערכת "מעקב" ביחס להודעה זו – כטקסט נפרד, מוגדר ומסויג, הנשען על תוכן ההודעה בלבד.

שח״ם משנה תקנון, החברים עוזבים: ירידה של כ-10% בארגון השחקנים

שיעור העוזבים את ארגון שח"ם עומד, לפי בדיקת "מעקב", על כ-10% מחבריו בתוך פרק זמן קצר. עבור ארגון מקצועי קטן יחסית, הנהנה מתקציבים ותמיכות ציבוריות (במסגרות שונות) ושפועל בזירה שבה גודל בסיס החברים הוא נתון בעל משמעות – מדובר בירידה דרמטית בעלת השלכות ארגוניות וציבוריות.

על פי הדוח המילולי לשנת 2024, שהוגש לרשם העמותות, נמנו בשח"ם כ-2,761 חברים.

ואולם, נכון ל-13 בינואר 2026, בבדיקת "מעקב" נמצא כי מספר החברים עומד על כ-2,500 בלבד.

השינוי הזה – מעבר מאלפי חברים לכ-2,500 – מוצג כחיתוך של כ-10% במצבת החברים. לפי הניתוח שנמסר למערכת, לא מדובר בתנודת שוליים, אלא באיתות למשבר אמון מצטבר.

על פי המידע המפורסם באתר ארגון שח"ם, נכון ליום 15 בינואר 2026 מונה הארגון 2,350 חברים בלבד. נתון זה אינו תואם את המספר 2,761 חברים, אשר דווח לרשם העמותות. הפער מעלה שתי אפשרויות מטרידות: האחת, כי ארגון שח"ם מסר לרשם העמותות נתון מנופח ומטעה באשר למספר חבריו, לכאורה ביודעין. הדבר חמור במיוחד נוכח העובדה שמספר החברים המדווח משמש בסיס לשיקולי תמיכה, הקצאת תקציבים והתייחסות רגולטורית ותקשורתית מצד רשויות המדינה. האפשרות השנייה היא כי מאז הדיווח האחרון חלה ירידה חדה במספר החברים, כך שהדוח שהוגש בשנת 2025 ומתייחס לשנת 2024 אינו משקף עוד את המציאות העדכנית, ומעיד על נטישה מצטברת של כ-15% מחברי הארגון.

שתי האפשרויות מדאיגות במידה דומה. אם אכן מדובר בהצגת נתונים שאינם משקפים את המצב בפועל, הרי שמדובר בהטעיית הציבור, רשם העמותות והמדינה, לצורך יצירת מצג שווא או קבלת תקציבים על בסיס נתונים שאינם קיימים. מנגד, אם מדובר בגל עזיבה נרחב של חברים, המשמעות הכלכלית אינה פחות חמורה: דמי החברות מהווים מקור הכנסה מהותי לארגון, וירידה בהיקף זה משמעה הפסד כספי מוערך של כ-304 אלף שקלים בשנה.

מן הנתונים עולה כי שח"ם חזרה, הלכה למעשה, להיקפי החברות של השנים 2020-2021. לפי הדוח המילולי שהוגש בשנת 2021 לרשם העמותות, מנה הארגון באותה עת כ-2,500 חברים. משמעות הדבר היא כי שחיקה מתמשכת במספר החברים מציבה את הארגון בנקודת זמן הדומה לזו שלפני מספר שנים.

נתון זה מעורר שאלות מהותיות באשר לנטישת שחקנים את העמותה, המתיימרת להגדיר עצמה כ"ארגון מקצועי". בתוך כך מתחדדת אי בהירות באשר למהותו של שח"ם: האם מדובר באיגוד מקצועי המייצג שחקנים ומגן על זכויותיהם, או שמא בגוף הפועל הלכה למעשה כמעין בית ספר למשחק, המתמקד במכירת קורסים, סדנאות והכשרות. שאלת הזהות הארגונית, נוכח הירידה במספר החברים, הופכת מרכזית יותר מתמיד.

דמיינו מציאות שבה איגוד הרופאים מציע מסלול לימודי רפואה מקוצר, שבסיומו מתקבלים בוגריו כרופאים מן המניין; או שלשכת עורכי הדין מפעילה קורס בן חודשים ספורים, אשר בסיומו מוענקת למשתתפיו זהות מקצועית של עורכי דין; או שאיגוד העיתונאים מקים מסלולי הכשרה מזורזים, שבאמצעותם נכנסים הלומדים בשערי האיגוד. תרחישים מעין אלה נשמעים, על פניהם, אבסורדיים לחלוטין, ואף מעלים חשש מיידי לקיומו של ניגוד עניינים חמור.

ואולם, במציאות הארגונית של שח"ם דפוס פעולה דומה אינו נתפס כחריג: גוף המתיימר לפעול כאיגוד מקצועי מייצג משלב, במקביל, פעילות של הכשרה מקצועית, מכירת קורסים וסדנאות, ואף קליטה לשורותיו של בוגרי אותם מסלולים. שילוב תפקידים זה מעורר, לכאורה, שאלות כבדות משקל באשר לקיומו של ניגוד עניינים מובנה, ומטשטש את קו הגבול בין ייצוג מקצועי עצמאי ובלתי תלוי לבין פעילות כלכלית שמטרתה המרכזית היא הרחבת מעגל הלומדים והחברים.

ברקע לירידה במספר החברים, עולה טענה מרכזית בנוגע לשינויי תקנון שהתרחשו לאורך השנים. בעבר תנאי הקבלה לארגון כללו לימודי משחק והכשרה מקצועית. כיום, בהתאם לתקנון המעודכן, נטען כי אין עוד חובה ללימודי משחק: די בנוכחות ברשתות החברתיות, במספר עוקבים, או בהשתתפות בפרסומת, כדי להתקבל כחבר תחת הסיווג "שחקן מבצע".

• לפי תקנון הארגון, אין כל חובה בהכשרה מקצועית או בלימודי משחק כתנאי לחברות. די בכך שאדם יופיע או יוכיח השתתפות בהפקה כלשהי – פרסומת, סדרה, או תפקיד מזדמן אחר – כדי להיות מוכר כ"שחקן" וכחבר באיגוד המקצועי. בפועל, משמעות הדבר היא כי יוצאי ריאליטי, בלוגרים או משפיעני רשת, אשר הצטלמו בפרסומת אחת או הופיעו לרגע על המסך, יכולים להיכנס בשערי האיגוד במעמד זהה לזה של שחקנים מקצועיים.

מנגד, בבתי הספר למשחק מתקיימת הכשרה אינטנסיבית וממושכת: שלוש שנות לימוד מלאות, בהיקף של כ-8 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, הכוללות לימודי משחק, תיאוריה, פרקטיקה, קול, תנועה ועבודה בימתית ומצלמתית. הפער בין דרישות ההכשרה המקצועית לבין תנאי הקבלה לאיגוד מעורר שאלות כבדות משקל באשר לאופן שבו האיגוד עצמו תופס את מקצוע המשחק ואת מעמד השחקנים.

כך, לכאורה, גוף המתיימר לשמש איגוד מקצועי פועל באופן שעלול לשחוק את ערך המקצוע ולהעמיד על אותה מדרגה הכשרה רבת שנים ועבודה מקצועית ממושכת, לצד הופעה חד־פעמית או מזדמנת. מצורף תקנון שח"ם – לחץ כאן

לפי הטענות שהובאו, שינוי זה יוצר מציאות שבה ארגון המתיימר לייצג מקצועיות בענף השחקנות פותח את שעריו גם בפני מי שמעולם לא עבר הכשרה מקצועית בתחום. גורמים בענף מציגים זאת כפגיעה ישירה במקצוע השחקנות וכזילות של מי שלמדו, השקיעו והוכשרו לאורך שנים. על פי אותה עמדה, עצם ההשוואה בין שחקן שעבר מסלול הכשרה מקצועי לבין מי שלא עבר הכשרה, נתפסת כסטירה לשחקנים המקצועיים וכפגיעה במעמד המקצוע.

המוטיבציה לשינוי התקנון אינה ניטרלית: הרחבת שורות החברים מוצגת כמהלך שמגדיל את מספר החברים ובאמצעותו את היקף התמיכה התקציבית מהמדינה, בעוד שהשחקנים עצמם, זוכים בעיקר להטבות שוליות (למשל הנחה חלקית בקורסי משחק), ולא לכלים אפקטיביים של אכיפה, שיפור תנאים או הגנה מקצועית.

שוב נציין, למען השוואה והבהרה, כי בענף מדמים מצב שבו איגוד רופאים או לשכת עורכי הדין היו מקבלים לשורותיהם מי שמעולם לא למד רפואה או משפטים, אך מגדיר עצמו "חובב" בתי חולים או בתי משפט. תרחיש כזה היה נתפס כהזוי ובלתי מתקבל על הדעת. לפי אותו דימוי, בשח"ם ניתן לזהות מהלך דומה שהפך לנורמה.

כאשר איגוד מקצועי מטשטש את גבולות המקצוע שאותו הוא אמור לייצג, הפגיעה אינה נעצרת בתחומי הארגון עצמו, אלא מחלחלת אל יחסו של השוק כולו כלפי אנשי המקצוע.

משבר שח"ם: סוף עידן ההכתבה בתעשיית המשחק בישראל

מעבר לנתוני החברות ולשאלת התקנון, החומר שנמסר מצביע על צומת מרכזי נוסף: ההחלטה של איגוד המפיקים שלא לחדש את ההסכם עם שח"ם. ככל הנראה מדובר במהלך המסמן את סיומו של עידן, שבו ארגון אחד החזיק בכוח משמעותי להכתיב תנאי שכר והעסקה לכלל השחקנים בהפקות טלוויזיה, קולנוע ופרסום.

במקביל, נראה כי חלה ירידה במעמדו הציבורי והארגוני של שח"ם. נתונים המעידים על עזיבת חברים ועל שחיקה באמון מצביעים, על פי הניתוח, על משבר עומק שאינו מתמצה רק בהיבט ההסכמי מול המפיקים. מן התמונה המצטיירת נדמה כי עבור חלק מן השחקנים חדל שח״ם להיתפס כגורם המקדם מקצועיות, והפך בעיניהם לארגון שמבקש בעיקר להגדיל את מספר חבריו ולשמר כוח ותקציבים.

ככל הנראה, בקרב שחקנים שהשקיעו ימים ולילות בלימודי משחק מקצועיים בני שלוש שנים, גוברת תחושת מיאוס מהשתייכות לאיגוד הנתפס בעיניהם ככזה המטשטש את הגבול בין מקצועיות לחובבנות. בהתאם לאותה הערכה, נדמה כי כ-15% מן השחקנים המקצועיים, אשר נמנו עם גרעין הליבה של האיגוד, בחרו לעזוב את שח"ם.

מן התמונה הכוללת עולה כי אין הכרח בקיומו של איגוד שחקנים במתכונתו הנוכחית. לנוכח קיומם של מנגנונים מוסדיים חלופיים – ובראשם בתי המשפט, ההסתדרות וגופים ציבוריים נוספים – מתחדדת השאלה בדבר ההצדקה למימון ציבורי של עמותה המגדירה עצמה כ"ארגון מקצועי". על פי ההערכה המובאת, מדובר בגוף הנשען ככל הנראה על כספי ציבור, כאשר חלק ניכר מתקציבו מופנה לשכר ולהוצאות תפעול.

השאלה העומדת כעת על הפרק היא האם המשבר הנוכחי יוביל להגדרה מחודשת של מקצוע השחקן בישראל, ככזו המבוססת על הכשרה, מקצועיות ויכולת מוכחת, או שמא תתגבש מציאות אחרת – שבה הביטחון התעסוקתי נשחק, והמאבק על תנאים הוגנים מועבר לידיים פרטיות ולכוח מיקוח אישי, על חשבון ייצוג קולקטיבי.

ריבוי תפקידים, הצהרות נשחקות: בין מטרות שח"ם למציאות בשטח

בחומר שנמסר מופיעה רשימת בעלי תפקידים ונושאי משרה, כפי שנמסרה מתוך הדוח המילולי האחרון שנקלט במערכת. לפי הרשימה:

חברי ועד: אור משיח, אורי יניב, דניאל מורשת, דפנה שושנה אלפרן, טל קלאי, יניב ביטון, יניב פולישוק, קארין סרויה שגיא, רבקה בליך קראוס, רוני מרחבי, שונסלה מונגוזה מבואה, תום יהושע חודרוב. מורשי חתימה: אבי בן הלל אבנון, אורי יניב, רוני מרחבי, תום יהושע חודרוב.

במערכת "מעקב" פורסם תחקיר העוסק בהתנהלותו של אורי יניב, אשר כלל הנראה בחר להגן על שחקן תיאטרון גשר שלומי ברטונוב, על רקע פרסומים שעוררו ביקורת ציבורית ונקשרו, לכאורה, בתמיכה בחמאס. לפי התחקיר, מר יניב לא הסתייג מהדברים, לא הסיר את הלייקים ואף דחה פניות לבירור עמדתו, מה שעורר שאלות באשר למשמעות התמיכה המשתמעת ולהשלכותיה הציבוריות – קרא עוד

יו"ר שח"ם הנוכחי, מר אורי יניב, נכנס לתפקידו לאחר כהונתה של ריקי בליך, דמות המזוהה עם קו שמאל קיצוני, אשר כלל הנראה הובילה את הארגון לעמדה ציבורית ופוליטית מעוררת מחלוקת. לפי תחקיר מעקב, בליך כינתה את מדינת ישראל "המדינה הכובשת" – ביטוי שנתפס בעיני רבים כהשפלה ישירה של המדינה וכמתן לגיטימציה לרטוריקה קיצונית נגדה. הדברים, שנאמרו בפומבי, עוררו זעם ציבורי ונתפסו כפגיעה חמורה במעמדה של המדינה, במיוחד נוכח תפקידה הציבורי והייצוגי – קרא עוד

פרסום ראשון במערכת "מעקב" העלה כי שחקנים בשח"ם הביעו התנגדות חריפה לפעילותה הציבורית של יו"ר הארגון לשעבר, ריקי בליך, וטענו כי כלל הנראה הובילה את הארגון לזירה פוליטית מובהקת, בניגוד לייעודו המקצועי.

לפי הפרסום, מהלכיה עוררו מחלוקת פנימית ותחושת ניכור בקרב חברים. בהמשך פורסמו טענות דומות גם בכלי תקשורת ארציים, בהם YNET, שעסקו במעורבותה הפוליטית ובביקורת הגוברת כלפיה.

לעיון בכתבה, בצפייה בתמונות ובחומרי הווידאו כראיות – לחצו כאן

לפי מטרותיה הרשמיות, שח"ם נועדה לפעול כאיגוד שחקנים מקצועי: לשמור ולטפח את התרבות והיצירה בישראל, להגן על זכויות האמנים, לדאוג לשכרם ולתנאי עבודתם, ולקדם את מעמד האמנים המבצעים בארץ ובחו"ל. ואולם, על פי עדויות שנמסרו למערכת "מעקב", בשנים מסוימות נוצר הרושם כי הנהגת הארגון ניסתה, לכאורה, להסיט את פעילותו למישור פוליטי המזוהה עם שמאל רדיקלי.

לפי העדויות, שחקנים המחזיקים בעמדות המזוהות עם הימין חששו להביע את דעותיהם בפומבי, מתוך תחושה כי הדבר עלול לפגוע במעמדם המקצועי. חלקם טענו כי איבדו תפקידים בתיאטרון ובהפקות שונות, בין היתר בשל שמירת שבת או בשל זיהוי פוליטי שאינו תואם את הקו הדומיננטי בארגון. במקרים מסוימים נטען כי לאחר אירועים נקודתיים, נסגרו בפניהם דלתות מקצועיות, באופן שיצר תחושה של הדרה שיטתית.

עוד נמסר כי, לטענת גורמים בענף, הדמוקרטיה הפנימית בארגון באה לידי ביטוי בעיקר כלפי שחקנים המזוהים עם מחנה פוליטי מסוים, בעוד אחרים חוו יחס שונה. בתוך כך הובא לידיעת "מעקב" מקרה של שחקן מוכר, אשר על פי הנטען איבד את עבודתו בתיאטרון הבימה, רק ככל הנראה בשל שמירת שבת ואי הזדהות עם יו"ר הארגון, גב' בליך.

(המידע נמסר למערכת "מעקב" מטעם מקורות, נוכח טענות בדבר התנהלות נקמנית של הארגון, הגורמת לחשש בקרב שחקנים מלהתבטא בגלוי)

ברם, ובאותה נשימה, החומר שנאסף בידי מערכת "מעקב" מצביע על פער מהותי בין ההצהרות הפומביות לבין המציאות הארגונית כפי שהיא משתקפת מן הנתונים: בפועל, הארגון מפעיל קורסי משחק בעלות גבוהה, נושא בעלויות שכר משמעותיות, ואף איבד את ההסכם עם איגוד המפיקים – מהלך שתואר על-ידי גורמים בענף כפגיעה אנושה במנגנון שכר המינימום של חברי שח"ם.

עוד עולה כי נכון לשנת 2026 אין לעמותה אישור לזיכוי מס בגין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

בזמן ששחקנים רבים מתקשים לסגור את החודש, מנכ"ל ארגון שח"ם נהנה משכר שנתי החוצה את רף חצי מיליון השקלים. נתון זה מעורר שאלות נוקבות, בייחוד נוכח היותו של הארגון גוף קטן יחסית, המתמודד עם גרעון תקציבי מתמשך.

על פי נתונים רשמיים, העלות הכוללת של העסקת מנכ"ל ארגון שח"ם עומדת על כ-539,700 ש"ח לשנה. בעוד שהארגון מדווח על שכר ברוטו של כ-409 אלף ש״ח, סכום נוסף של כ-131 אלף ש"ח משקף את "עלות המעביד" – ובכלל זה הפרשות סוציאליות, פנסיה, תנאים נלווים והטבות שונות. פיצול זה יוצר מצג חלקי של השכר בפועל, שעה שהעלות המלאה ממומנת מכספי החברים – השחקנים עצמם.

האבסורד מתחדד נוכח העובדה כי על פי הדין, עמותה אינה מחויבת כלל להחזיק במנכ"ל. החוק מאפשר ניהול באמצעות התנדבות, ואף העסקת מנהל בשכר מתון – למשל שכר חודשי של כ-7,000 ש"ח, סכום הגבוה משכר המינימום ועדיין נתפס כשכר הוגן וסביר לגוף ציבורי.

משמעות הדברים היא כי מדובר בלמעלה מחצי מיליון שקלים – כספים שהיו יכולים להיוותר בידי השחקנים – אילו ועד הארגון היה מתנהל כראוי ופועל ביעילות, וללא צורך ממשי במשרת מנכ"ל כלל. לחלופין, ניתן היה למנות מנכ"ל בהתנדבות מלאה. לפי המידע שבידי מערכת "מעקב", הועלו אף הצעות קונקרטיות מצד גורמים שהביעו נכונות לכהן כמנכ"ל הארגון ללא שכר, אולם אלו לא התקבלו. בפועל, בחר ארגון שח"ם להעסיק מנכ"ל בשכר העולה על חצי מיליון שקלים, המשולם מכספי החברים והציבור – החלטה המעלה שאלות מהותיות באשר לשיקולי הניהול והעדיפויות הכספיות של הארגון.

הנתונים מתייחסים לשנת 2024, כפי שדווחו והוגשו בשנת 2025. באותה שנה עמד שכר המינימום בישראל על 5,880.02 ש"ח לחודש (32.30 ש"ח לשעה). על רקע זה, הפער בין שכר המינימום במשק לבין שכרו של מנכ״ל שח"ם בולט במיוחד. מדובר במשרה המתוקצבת מכספי ציבור החברים, מבלי שנבחרה בבחירה ציבורית כלשהי, כאשר הציבור הרחב וחברי הארגון הם הנושאים בעלות – ללא הסבר מניח את הדעת.

בשנת 2024 עמד שכרו של מנכ"ל שח"ם על כ־541 אלף ש"ח בשנה – סכום השווה, הלכה למעשה, למחירה של דירת מגורים בערים מרכזיות, ואף נמצאו דירות זולות ממנו. מדובר בעמותה המצויה בגירעון ונתמכת בכספי ציבור, בעוד שעיקר ההשקעה בשחקנים נדחקת לשוליים, וככל הנראה ההוצאה המרכזית מופנית לשכר הבכיר.

המנכ"ל, שאינו נבחר ציבור ואינו עומד לבחירת החברים, משתכר ברמה הדומה ואף גבוהה מזו של נבחרים. לשם השוואה, שכרו של חבר כנסת בשנת 2024 עמד על כ-47,583 ש"ח לחודש, ואילו שכר סגני ראשי ערים נע סביב כ-30 אלף ש"ח לחודש, בהתאם לגודל הרשות ולעדכוני משרד האוצר. בניגוד להם, מנכ״ל שח"ם ממומן מכספי הציבור – מבלי שהציבור בחר בו.

לפי הוראות רשות המסים לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, סעיף 6.1.7 לחוזר מס הכנסה 9/2015, שכותרתו "קווים מנחים להחלת סעיף 46", קובע כי שכר עובדי מוסד ציבורי ומנהליו לא יעלה על עלות השכר המרבית של מנכ"ל במשרד ממשלתי, אלא אם חלים הסכמי שכר ענפיים או קיבוציים.

על רקע קביעה זו מתחדדת השאלה מדוע ארגון יוותר על ההכרה לפי סעיף 46. שכן, כל עוד הסעיף חל, קיימת מגבלה ברורה על שכר ההנהלה. מנגד, ביטולו עשוי לאפשר תשלום שכר גבוה בהרבה. זאת, בשעה שבשירות המדינה ישנם גם מנכ"לים ומנהלים בכירים המשתכרים סכומים הנעים סביב כ-8,000 ש"ח לחודש, כלומר כ-96 אלף ש"ח בשנה (נכון לשנת 2024).

מכאן עולה פרשנות מערכת "מעקב" בלבד: אם הנהלת הארגון מבקשת להגדיל את שכר המנכ"ל באופן מהותי, ייתכן שביטול סעיף 46 נתפס כמהלך משתלם. ובמציאות שבה שחקנים רבים כלל אינם מודעים להשלכות התקנוניות או הכלכליות, או שאינם מגלים מעורבות, עולה השאלה – מדוע שמישהו יבחר לשמר מגבלה, אם ניתן להסירה. מדובר בפרשנות עיתונאית בלבד, ולא בקביעה עובדתית.

ובכלל ראוי לשים לב לנתון מהותי נוסף: הוצאות השכר של שח"ם – הכוללות עובדים ו"אמנים" פרילנסרים – עומדות על כ-3 מיליון ש"ח מתוך תקציב שנתי של כ-5 מיליון ש"ח. במונחים תקציביים, מדובר בכ-60% מן התקציב הכולל. במקום להפנות משאבים לפרויקטים, לפיתוח הענף ולרווחת השחקנים, עיקר הכסף מופנה למשכורותיהם של תשעה עובדים וקבוצה נוספת של פרילנסרים. בפועל, רוב כספי הארגון נבלעים בהוצאות שכר.

ואולם, שאלות הנוגעות לדוחות הכספיים, לשכר ולהתנהלות התקציבית של שח"ם ייבחנו במסגרת תחקיר נפרד ומקיף. די אם נזכיר בשלב זה דוגמה אחת: אתר האינטרנט של שח"ם. מדובר באתר מידע בסיסי – לא אתר חדשות, לא רשת חברתית, ולא פלטפורמה עתירת תוכן – ובכל זאת, לפי הנתונים, הארגון משלם על תחזוקתו כ-300 אלף ש"ח בשנה.

לפי מקורות מערכת "מעקב", אתר "ישראל היום" מתוחזק בעלות שנתית המוערכת בכ-220-250 אלף ש"ח. שח"ם, יש להבהיר, איננו מתחרה לא ב-CNN ולא במאקו. אתר "מעקב", לעומת זאת, מפעיל שרתים עצמאיים, מעלה תכני וידאו ותמונות, רושם למעלה ממיליון כניסות בחודש – ומשלם כ-1,500 ש"ח בלבד לחודש עבור שרתים ותחזוקה.

אתר פשוט בסדר הגודל של אתר שח"ם ניתן לתחזק בעלות של מאות שקלים בודדים בחודש. מול מציאות זו, תשלום של כ-300 אלף ש"ח בשנה מעורר סימני שאלה כבדים. מדובר בכספי השחקנים ובכספי ציבור. והאתר הוא רק דוגמה אחת: לצדם קיימות הוצאות נוספות, חריגות ומעורפלות, אשר כולן יעמדו במוקד תחקיר ייעודי נוסף – המבוסס על הדוחות הכספיים בלבד.

שח"ם מוצג כעמותה ללא מטרות רווח, אולם בפועל עולה כי חלק מעובדי המנגנון נהנים מתגמול שאינו מבוטל. מציאות זו מעוררת שורה של שאלות מהותיות באשר לאופיו ולתפקודו של הארגון. אין מדובר רק בסוגיה תדמיתית, אלא בבעיה מבנית עמוקה: מהו ארגון שח"ם כיום – איגוד מקצועי שמטרתו להגן על תנאי ההעסקה ועל המעמד המקצועי של השחקנים, או מנגנון רחב המפעיל שירותים, קורסים ומערך שכיר, אך מתקשה להציג הישגים ממשיים של אכיפה והשפעה מול השוק?

שח"ם 2024: ארגון יציג, מנגנון כבד ושאלות פתוחות על ניהול, שקיפות ויעילות

החומר שנמסר למערכת "מעקב" מטעם רשם העמותות מבסס פרק נרחב על נתוני הדוחות הרשמיים לשנת 2024. מן הדוח המילולי ומהדוח הכספי המבוקר עולה כי מחזור פעילותה של שח"ם עמד על כ-5.04 מיליון ש״ח. מנגד, היקף ההוצאות הכולל הגיע לכ-5.08 מיליון ש״ח, כך שהעמותה סיימה את שנת הדיווח בגירעון של כ־37 אלף ש"ח.

יש להבהיר כי אף שמדובר בגירעון שאינו חריג בהיקפו, הדוחות אינם כוללים כל התייחסות להסבר הגירעון, לנסיבות שהובילו להיווצרותו או לקיומה של תוכנית אופרטיבית לצמצומו בשנים הבאות. היעדר ההבהרה מוצג בחומר כנקודת חולשה ניהולית: הדוח מציג נתונים מספריים, אך נמנע מלפרט את שיקולי המדיניות וההחלטות העומדים בבסיסם.

על פי החומר שנבחן, עיקר הכנסות הארגון נשען על דמי חבר, הכנסות שוטפות מפעילות שגרתית ותמיכות מכספי ציבור, ובהן תקציבי משרד התרבות, עיריית תל אביב יפו ומפעל הפיס. מנגד, בולט היעדר כמעט מוחלט של תרומות משמעותיות, היעדר תרומות מישויות זרות, והישענות מצומצמת בלבד על מקורות חוץ תקציביים. מבנה זה, ככל הנראה, מהווה מודל הכנסות שאינו מגוון דיו, ולפיכך הוא חשוף לפגיעוּת במקרה של ירידה במספר החברים או בעת משבר מתמשך בענף התרבות.

סעיף השכר בדוחות מעורר שאלות מהותיות נוספות: חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה מועסקים בהיקף משרה מלא, ושכרם השנתי המצטבר, לרבות עלויות המעסיק, מהווה רכיב משמעותי מסך הוצאות הארגון. ואולם, כלל הנראה מן הדוח המילולי כי לא מוצגים מדדי תפוקה, יעדים כמותיים או מנגנון פומבי המאפשר לחברי הארגון לבחון את הזיקה בין עלות המנגנון הניהולי לבין הישגים מדידים בפועל. במילים אחרות, בעוד שהנתונים הכספיים מובאים בפירוט יחסי, מדידת האפקטיביות הניהולית אינה מוצגת. מדובר בפרשנות מערכת "מעקב" לדוח.

נתון נוסף שהודגש בחומר הוא מספר המתנדבים: אפס. בארגון המונה 2,761 חברים (לפי הדוח לשנת 2024) ופועל כארגון עובדים יציג, היעדר פעילות התנדבותית מתואר כחריג ומעורר שאלות על מעורבות החברים, על הקשר בין הבסיס להנהלה, ועל יכולת הארגון לייצר כוח מקצועי שאינו נשען רק על מנגנון שכיר.

גם תחום הממשל התאגידי עולה מן החומר כזירה מורכבת ובעייתית: ארגון שח"ם מחזיק או שולט, במישרין או בעקיפין, באופן מלא או חלקי, במספר תאגידים ועמותות קשורות, ובהם חברה בע"מ ועמותות נוספות. החזקות אלו מדווחות כנדרש, אולם הדוחות אינם כוללים ניתוח סיכונים, אינם מפרטים מנגנונים למניעת ניגודי עניינים, ואינם מספקים הסבר ברור ומבוסס באשר לאופן יישום ההפרדה הניהולית והכספית בין הגופים השונים בפועל.

היעדים לשנים הבאות מנוסחים באורח כללי: קידום מעמד השחקנים, שמירה על תנאי העבודה, פיתוח מקצועי ופעילות חברתית. עם זאת, יעדים אלה אינם מלווים בלוחות זמנים, ביעדים כמותיים או במדדים ברורים להצלחה. בהיעדר קריטריונים מדידים, כך נטען בחומר, מתקשה הביקורת לבחון בדיעבד אם היעדים הושגו, באיזו מידה, ומהי האחריות הניהולית במקרה של כישלון.

בד בבד, הדוחות מצביעים על התנהלות פורמלית העומדת בדרישות הדין: מתקיימים ועד, ועדת ביקורת, רואה חשבון מבקר ומורשי חתימה כדין.

התמונה העולה מן החומר לשנת 2024 היא של ארגון יציב במובנו הפורמלי, הפועל באמצעות מנגנון כבד, נשען על הכנסות קבועות, מתמודד עם גירעון תפעולי שלא הוסבר בפירוט, וללא הצגת מדדים ניהוליים ברורים.

התנדבות על הנייר: חברי ועד שח"ם קיבלו אלפי שקלים כ"תשלומים"

לפי הדוח המילולי לשנת 2024 שהוגש לרשם העמותות, חברי ועד קיבלו בפועל סכומים כספיים תחת ההגדרה "גמול והחזר הוצאות". בחומר נמסרו שלושה שמות וסכומים:

רבקה בליך (ריקי בליך): גמול כולל ששולם במהלך 2024 – 5,445 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

רוני מרחבי: גמול כולל – 2,750 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

תום יהושע חודרוב: גמול כולל – 1,100 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

השתתפותם בישיבות לא נעשתה, הלכה למעשה, על בסיס התנדבותי גרידא: עבור פעילות זו שולם גמול מכספי ציבור. מדובר בסכומים של אלפי שקלים, אשר יכלו להיות מופנים לרווחת השחקנים – לרבות סיוע בסיסי – אך הועברו בפועל לכיסם של ריקי בליך, רוני מרחבי ואחרים. בכך מתחדדת שאלת מהותו ותכליתו של השכר המשולם לחברי הוועד המנהל.

על פי תיקון 10 לחוק העמותות, חל איסור על תשלום שכר או הענקת טובות הנאה לחברי ועד ולעמיתיהם הקרובים. עם זאת, החוק מאפשר קבלת גמול והחזרים כספיים בגין הוצאות, מסגרת אשר מוצגת לעיתים כפעילות "התנדבותית", אף שמדובר בתשלום בפועל (הגמול הוא קומבינציה: תשלום בפועל, שאינו מוגדר כשכר).

כלומר, בדוח מוגדרים הסכומים כ"גמול" ולא כ"שכר", בהיקפים של אלפי שקלים, אך השאלה המהותית נותרת בעינה: כיצד מתיישבת ההצהרה על "התנדבות מלאה וללא תמורה" עם העברת תשלומים כספיים בפועל, גם אם אלו מסווגים כהחזרי הוצאות.

מן ההיבט הציבורי, נטען כי אין מדובר בפער סמנטי גרידא, אלא בסוגיה הנוגעת בליבת האמון. כאשר ארגון מציג בפני חבריו מצג של התנדבות "טהורה", בעוד שבמסמך רשמי מתועדים תשלומים כספיים, נוצרת שחיקה נוספת באמון הציבורי – בייחוד בעיתוי שבו הארגון נתון במחלוקת רחבה סביב תקציביו, יעילותו והישענותו על תמיכות ציבוריות.

שוב עולה מן החומר תמונה שלפיה חברי ועד שח"ם אינם פועלים ללא תמורה: חברי הוועד מקבלים תגמולים בהיקף של אלפי שקלים, בעוד שלחברי העמותה נמסר כי מדובר בפעילות המוגדרת כ"התנדבות מלאה". במקביל, העמותה נהנית גם מהזרמת כספי ציבור מתקציב המדינה לקופתה. אין מניעה שפעילות הוועד תמומן מכספי החברים, אולם מתעוררת שאלה מהותית כאשר מימון זה נשען גם על משלם המסים.

מדוע הציבור נדרש לשאת במימון שכר מנכ"ל בהיקף העולה על חצי מיליון ש"ח בשנה – סכום המשתווה למחירה של דירה – וכן בתשלומים נוספים המוגדרים כ"גמול" לבכירים ולחברי הנהלה. בפועל, מן הנתונים עולה כי השחקנים נושאים בנטל כפול: הן כחברי עמותה המממנים את פעילות הארגון מכיסם, והן כאזרחים המשתתפים במימון באמצעות כספי המסים.

מערכת "מעקב" פנתה לרשויות: דוח ביקורת עומק קובע ליקויים מהותיים בהתנהלות שח"ם

ביולי 2021 פרסמה רשות התאגידים במשרד המשפטים דוח ביקורת עומק חריג בהיקפו נגד עמותת שח"ם. לפי החומר שנמסר, הדוח נערך בעקבות פנייה שהתקבלה ברשות, והביקורת עסקה בשנים 2018-2019. הביקורת נערכה בין החודשים ינואר למאי 2021 וכללה בדיקות מדגמיות, עיון במסמכים חשבונאיים, דוחות כספיים ומילוליים, פרוטוקולים, שיחות עם בעלי תפקידים וביקור במשרדי העמותה.

מטרת הביקורת, כפי שנמסר, הייתה לבחון האם שח״ם פועלת בהתאם למטרותיה הרשומות, לחוק העמותות ולהנחיות רשם העמותות, וכן האם מתקיים חשש להפרת איסור חלוקת רווחים.

ועדת ביקורת – גוף פיקוח שכשל בתפקיד
אחד הממצאים המרכזיים והחמורים המובאים בחומר נוגע לתפקוד ועדת הביקורת. לפי ממצאי הרשות, ועדת הביקורת לא מילאה את תפקידיה המהותיים כנדרש בחוק. בפרוטוקולים לשנים 2018-2019 נמצאו בעיקר המלצות לאישור הדוחות הכספיים והמילוליים, ללא בחינה מעמיקה של סוגיות נוספות המחויבות על פי דין.

לפי החומר, רשות התאגידים קבעה כי מדובר בליקוי מהותי והורתה לעמותה להעביר דוח מפורט של ועדת הביקורת לשנת 2021, הכולל ממצאים, מסקנות והמלצות, בהתאם לתוכנית עבודה סדורה.

ניהול כספים והתקשרויות ללא מנגנוני בקרה
לפי החומר, הדוח קובע כי העמותה התקשרה עם ספקים ונותני שירותים, לרבות בתחום המשפטי, מבלי לקבל הצעות מחיר מראש, בניגוד לנוהל שנקבע. שח"ם טענה כי הדבר נבע מנסיבות חריגות, בין היתר מעבר משרדים, אך לפי החומר הרשות ציינה כי אין בכך כדי להצדיק חריגה מכללי ניהול תקין.

נמסר כי אף שהעמותה הציגה לאחר הביקורת מסמכים שנועדו להוכיח תיקון מסוים, הביקורת הבהירה שבשנים שנבדקו מדובר בליקוי ממשי הפוגע בשקיפות ובהתנהלות התקינה של גוף ציבורי.

שכר בכירים והגדרת תפקידים בעייתית
ממצא מהותי נוסף שהובא בחומר נוגע להעסקת עובד בכיר שהוגדר כ"רכז פעילות", בעלות שכר שנתית של כחצי מיליון שקלים בשנת 2019. לפי החומר, הביקורת קבעה כי בפועל מילא העובד תפקיד הדומה במהותו לתפקיד מנכ"ל, אף שהעמותה דיווחה כי אינה מעסיקה מנכ"ל (באותה עת כיהן כמנכ"ל מר אורי רשתיק. בראש הוועד עמדו אסתי זקהיים וגיא לואל – המבליטים כלפי חוץ שיח של ביקורת וצדק, אך בתוך הארגון אפשרו, בפועל, התנהלות של קומבינציות מתוחכמות).

עוד עולה מן הדוח כי שכרו של אורי רשתיק, אשר הועסק וסווג כ"רכז פעילות", נכלל בדוחות הכספיים במסגרת עלויות הפעילות ולא כהוצאות הנהלה – סיווג שהוגדר בדוח כדיווח שאינו נאות. עוד מצוין כי רק החל מחודש מאי 2021, ולאחר סיום תקופת הביקורת, מונה לעמותה מנכ״ל רשמי. הרשות הבהירה כי אף שמדובר בשינוי שעשוי להיחשב תיקון לעתיד, אין בו כדי לגרוע או לשנות את ממצאי הביקורת ביחס לשנים שנבחנו.

כשלי דיווח ופגיעה בשקיפות הציבורית
לפי החומר, בדוח נקבע כי שח"ם לא דיווחה במועד על מינוי מורשי חתימה בניגוד לחוק. בנוסף נמצאו ליקויים בדיווחים על חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה: הדוחות כללו שכר ברוטו בלבד, ללא פירוט תשלומים נלווים והתחייבויות עתידיות כנדרש בדוחות מילוליים.

עוד נמסר כי הדוחות לא כללו דיווח מלא ונאות על צדדים ותאגידים קשורים, לרבות גופים שבהם העמותה חברה או מקיימת עמם קשרים כספיים. לפי החומר, רשות התאגידים הגדירה ממצאים אלו כפגיעה מהותית בחובת השקיפות כלפי הציבור.

דוח רשמי – ושאלות שעדיין פתוחות
על פי החומר שנמסר, דוח ביקורת העומק אינו מסמך טכני בלבד, אלא מסמך רשמי הקובע כי בשנים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים בליבת הניהול: פיקוח פנימי חסר, דיווחים לא נאותים, בעיות בשכר ובשקיפות, והתנהלות שאינה עומדת במלואה בסטנדרטים הנדרשים מגוף ציבורי. גם אם חלק מן הליקויים תוקנו בדיעבד, כפי שנרמז בחומר, הדוח מצייר תמונה בעייתית של ארגון רב־השפעה שפעל במשך שנים תחת סימני שאלה ניהוליים.

לעיון בדוח המלא ולהורדתו, לחצו כאן

מעקב פנתה לשר מיקי זוהר: דרישה לבחינה מחודשת של תמיכות המדינה בשח"ם

מערכת "מעקב" פנתה לשר התרבות והספורט, ח"כ מיקי זוהר, בפנייה רשמית מקיפה הקוראת לבחינה מחודשת של המשך התמיכות הציבוריות לעמותת שח"ם.

מערכת "מעקב" מסרה במכתב, כלומר בפנייה רשמית, כי מדובר ב"תמונת מצב מצטברת", המעידה על משבר עומק מתמשך בהתנהלות הארגון, החורג ממחלוקת נקודתית או מאירוע בודד. פרטי הפנייה:

1. שינויי תקנון והרחבת תנאי קבלה – טענה לפגיעה בהגדרת המקצוע ובמעמד השחקנים המקצועיים, ובמקביל טענה שמדובר במהלך שנועד להגדיל מספר חברים ובהתאם לכך היקף תקציבים ציבוריים.

2. ירידה במספר החברים – הצגת הנתון של כ-10% עזיבה בין 2024 לינואר 2026.

3. אובדן ההסכם הקיבוצי עם איגוד המפיקים – הצגה של המהלך כערעור על מעמד שח"ם כארגון יציג וכאבן יסוד שנשענה לאורך שנים על תעריפי מינימום ותנאי העסקה.

4. דוחות 2024 – הצגת גירעון תפעולי, תלות גבוהה בדמי חבר, היעדר מדדי תפוקה, נתון של אפס מתנדבים.

5. סוגיית "התנדבות" מול תשלומים – הצגת הפער בין הצהרות לבין גמולים/החזרים לחברי ועד.

6.דוח ביקורת עומק של רשות התאגידים (2021) – הצגת ממצאי ליקויים מהותיים בהתנהלות והדגשה כי מדובר בדוח רשמי של משרד המשפטים.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

הדרישה לבחינה מחודשת ואף לביטול התמיכה אינה מוצגת כפגיעה בתרבות או באמנים, אלא כקריאה לשמירה על כספי הציבור, על סטנדרטים של ניהול תקין, על שקיפות ועל מימוש תועלת ציבורית.

בתאריך 14.01.2026 התקבל בידי המערכת מענה רשמי מטעם לשכת שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, ולפיו: "פנייתך הועברה לטיפול הגורם הרלוונטי".

ארגוני האומנים בעקבות הפסקת התמיכה באיגודים המקצועיים: "פגיעה ישירה ביצירה הישראלית"

כלל הנראה, בין היתר בעקבות פניות מערכת "מעקב" בשנים 2024-2026 – ובהן שורת פניות למשרד האוצר ולמשרד התרבות בדרישה לביטול התמיכות, בצירוף חומרי ביקורת עומק – הודיע משרד התרבות כי החל משנת 2026 תופסק תמיכת המשרד באיגודים המקצועיים בתחום התרבות. בכתבה זו פורסמה הפנייה האחרונה בלבד, מחודש ינואר 2026, אף כי קדמו לה פניות נוספות, לרבות פרסום מכתבים פתוחים לשר התרבות מיקי זוהר בעניין הפסקת התמיכות לשח"ם ולאמ"י.

ייתכן כי להפסקת חלק מן התמיכות נלוו גורמים נוספים, וכי אין מדובר במהלך הנובע מגורם יחיד בלבד. ההחלטה אינה חלה על כלל התמיכות, וסוגיית ביטולן המלאה – כמו גם שאלת המשך הזרמת כספי הציבור – עודנה מחייבת בחינה ועיסוק נוסף. מערכת "מעקב" מדגישה כי ייתכן שגם גורמים נוספים פנו לרשויות בעניין זה, וכי פעילותה נעשית מתוך עמדה ברורה של אי אדישות לבזבוז כספי ציבור, ולא מתוך טענה לבלעדיות או מיצוי מלא של כלל הגורמים שפעלו בנושא.

בכל מקרה, הודעתו של שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, על הפסקת התמיכות עוררה מחאה מצד שח"ם. הארגון טען כי מדובר בפגיעה בתשתית מקצועית הכוללת ליווי משפטי, הכשרות, שמירה על תנאי עבודה ויכולת התאגדות.

לא הוצג עד כה הסבר קונקרטי לאופן שבו הפסקת התמיכות צפויה לפגוע בפועל בתחומים אלה, שחלקם אף צומצמו בשנים האחרונות. עוד מציינת המערכת כי קיצוץ בשכר הבכירים או צמצום שכבת הניהול – ובכלל זה ביטול תפקיד המנכ"ל, היו עשויים לפנות משאבים בהיקף משמעותי, מבלי לפגוע בפעילות הליבה או בשחקנים עצמם.

מנגד, לפי החומר, משרד התרבות טען כי מדובר "בארגוני עובדים" ולא בגוף תרבותי, ולכן אין הצדקה לתמוך בהם מתקציב המשרד.

ולמעשה, עמדת משרד התרבות ברורה: שח"ם נדרשת להכריע בזהותה הארגונית. אין זה מתקבל על הדעת כי גוף אחד יפעל בעת ובעונה אחת כמעין בית ספר למשחק או כגוף העוסק בהכשרה מקצועית, ובמקביל יתיימר לשמש ארגון עובדים.

אם שח"ם מבקשת להיחשב איגוד מקצועי המייצג שחקנים, עליה לחדול מפעילות לימודי המשחק, לעדכן את תקנונה ולהבהירו באופן חד משמעי. נכון להיום, ברישומי רשם העמותות מוגדרת שח"ם כארגון עובדים בלבד. הוספת שורה ארוכה של מטרות לפעילות העמותה אינה מקנה לה אפשרות לבצע הסדרים מבניים גמישים או לדרוש תמיכות מדינה נפרדות לכל תחום. לא ניתן לדרוש תמיכות כגוף תרבות, ובה בעת לגייס שחקנים ולהציג עצמך כארגון המייצג עובדים – נדרשת הכרעה. כך נמסר למערכת "מעקב" מפי גורם בכיר במשרד התרבות, אשר ביקש להישאר בעילום שם, ומוגדר על ידי המערכת כמקור.

שח"ם: איגוד או מועדון סגור

בעבר פעל ארגון שח"ם נגד בתי ספר למשחק ומסגרות להכשרה מקצועית שנתפסו בעיניו כמתחרות, במטרה לצמצם את פעילותן העצמאית ולהחלישן מבחינה כלכלית. סוגיית זכויות העובדים באותן מסגרות לא עמדה במוקד פעילות הארגון – זאת אף שמורים בבתי ספר אלה היו חברי שח"ם. במקביל, פעל הארגון נגד מוסדות שסירבו להכפיף עצמם אליו, תוך ניסיון לצרף לשורותיו תלמידים ושחקנים חדשים, בין היתר לשם הרחבת בסיס ההכנסות.

במקרה נוסף, שנמסר למערכת "מעקב" מפי שחקנים המעורבים בהליך משפטי, כ-20 שחקני תיאטרון באר שבע הגישו בשנת 2023 תביעה נגד התיאטרון (תיק מספר 23981-06-23), בטענה לפגיעה בזכויותיהם.

לדברי השחקנים, אף שהם חברי שח"ם, הארגון לא נקט צעדים בעניינם. בשיחות עם מערכת "מעקב", שנערכו בעילום שם, מסרו השחקנים כי להבנתם היעדר המעורבות של שח"ם נובע מזהותם הפוליטית ומעמדותיהם. לדבריהם, בהיותם מזוהים עם הימין ואינם עומדים לצד הנהגת הארגון או לצד פעילות ציבורית המזוהה עמה, הם נאלצים לנהל את מאבקם לבדם, ללא סיוע מצד שח"ם.

חלק מן השחקנים מסרו למערכת "מעקב", בעילום שם: "אין לנו תמיכה מצד שח"ם, משום שאיננו עומדים לצד ריקי בליך בקפלן. אנו מזוהים עם הימין, ולפיכך נאלצנו להיאבק לבדוֹת, ללא כל סיוע מצד הארגון".

בתיק מספר 23981-06-23 ניתן פסק דין חלקי, וביום 11.02.2026 צפוי להתקיים דיון הוכחות נוסף. מערכת "מעקב" תתייצב לדיון לצורך סיקור ההליך, מתוך מחויבות לשקיפות, לזכות הציבור לדעת ולעניינם של השחקנים המעורבים.

עד כה, שח"ם נמנעה מלהתייצב לדיונים ולתמוך בשחקני תיאטרון באר שבע, ונוכחות נציגי הארגון בהליכים המשפטיים לא נצפתה. התנהלות זו מתוארת על ידי גורמים המעורים בפרטים כהתעלמות מוחלטת, שלטענתם פגעה במיוחד בשחקנים המזוהים עם הימין.

האם הפעם יופיעו נציגי שח"ם לדיון? ייתכן. ואולם בקרב השחקנים שוררת ספקנות עמוקה. לטענתם, לאורך זמן לא נמצא בארגון גורם מוסמך שניתן לנהל מולו שיח ענייני, והתחושה היא כי עניינם המקצועי של השחקנים נדחק לשוליים, בעוד שיקולים אחרים – אישיים או ארגוניים – זוכים לעדיפות. הדברים מובאים כטענה, ולא כקביעה עובדתית.

עם זאת, אף שמדובר בשלב מתקדם של ההליך, ובישיבה הנחשבת לאחרונה בתיק, שבה היכולת להעניק תמיכה מעשית מוגבלת, לעצם הנוכחות עשויה להיות משמעות. נוכחות כזו יכולה לאפשר לארגון להיחשף ישירות למתרחש בתיאטרון באר שבע ולשמוע מקרוב את טענות השחקנים – גם אם עמדותיהם הפוליטיות אינן עולות בקנה אחד עם הקו המזוהה עם הנהגת הארגון.

צילומים שבידי מערכת "מעקב", מחודש אוקטובר 2025, מתעדים את אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם, ואת עמיחי גרין, מנהל המחלקה לאיגוד המקצועי. על אף פניות חוזרות, השניים לא השיבו לשאלות שהופנו אליהם. הימנעות זו לוותה בגישה שנתפסה כמזלזלת באי המענה, ושאלות רבות הנוגעות להתנהלות הארגון נותרו ללא תשובה. על רקע זה, אין זה מפתיע כי במשרד התרבות נשקלת הפסקת מתן התמיכות לארגון.

• אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם

• עמיחי גרין, מנהל המחלקה לאיגוד המקצועי

תגובות: חרף עשרות פניות של מערכת "מעקב", שח"ם לא מסרה כל תגובה. ריקי בליך, אבי בן הלל, אורי רשתיק, אסתי זקהיים וגיא לואל לא השיבו לפניות ולא מסרו תגובה מטעמם.

גם הוועד המנהל של שח"ם – הן בהרכבו הנוכחי והן בהרכבו הקודם – בחר שלא להגיב.

תגובת משרד התרבות ולשכת השר מיקי זוהר פורסמה במלואה במסגרת הכתבה.

-אנו במעקב-

צילום: מיקי זוהר – מתוך חשבון הפייסבוק הרשמי; מר יניב – מתוך עמוד האינסטגרם של שח״ם; ריקי בליך – צילום: מוטי קמחי. שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

צילום: אורי רשתיק, אבי בן הלל ואסתי זקהיים – תיעוד מערכת "מעקב"

הפוסט שח"ם בלי כספי ציבור: איגוד שלא למד להתקיים לבד – המשחק נגמר? הופיע לראשונה ב-מעקב.

ריקי בליך, שחקנית בתיאטרון הבימה הממלכתי ויושבת ראש שח"ם, מרבה להתבטא בחריפות כנגד "המדינה הכובשת" – בעודה ניזונה מקופת הציבור (כשחקנית בתיאטרון ממלכתי) ועומדת בראש ארגון המייצג אמנים אשר למעלה מתשעים אחוזים מהם שירתו בצה"ל, וחלקם אף משרתים כעת במילואים. הכירו את בליך כאישה המפגינה דואליות מובהקת – מחד גיסא מגנה את המדינה, ומאידך גיסא נהנית ממשאביה.

במהלך ראיון סוער בערוץ i24 ב-25 בנובמבר 2024, הטיח משה פייגלין בריקי בליך את הטענה הרצינית: 'את במרחב האידיאולוגי שתומך בחמאס!'. אמירה זו לא נולדה בחלל ריק. היא באה בעקבות טענותיה של בליך כי מדינת ישראל היא "מדינה כובשת" – אמירה שזעזעה רבים, במיוחד לאור העובדה שבליך עומדת בראש ארגון שחברים בו שחקנים רבים המשרתים כעת במילואים, ואף שירתו בצה"ל.

צילום i24, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הצביעות שבקבלת כספי ציבור
בליך, המשמשת כשחקנית בתיאטרון הלאומי הבימה, נהנית משכר המגיע ישירות מכספי משלם המיסים הישראלי. התיאטרון, הממומן על ידי עיריית תל אביב ומשרד התרבות והספורט, מעניק לבליך במה ופרנסה בזמן שהיא מטיחה ביקורת חריפה באותם מוסדות המממנים את פעילותה.

לטעמי, זהו שיא הציניות בתפארתה – היאך ניתן לקבל בחפץ לב את משאבי המדינה, ובעת ובעונה אחת להשחיר את שמה ולהכתים את כבודה?

העובדה המטרידה ביותר היא שבזמן שבליך מכנה את צה"ל "כוח כובש", חברים רבים בארגון אותו היא מנהלת משרתים במילואים ומסכנים את חייהם למען המדינה. דין מירושניקוב ועידן עמדי, שאף נפצע בעזה, הם רק דוגמאות בודדות. כיצד יכולה בליך להסתכל בעיניהם של חיילים אלה? היא מכנה אותם 'כובשים' בזמן שהם נלחמים על הגנת המדינה.

נראה כי לגברת ריקי בליך קיים קושי בהבנת מהותו של צה"ל, שכן כנראה מתוך תפיסתה בדבר היותו כוח כובש, נמנעה מלהתגייס לשורותיו (עובדה, תמיד אפשר להתנדב בצה"ל שבליך גם לא עשתה את זה – לא תרמה למען המדינה כמו רבים מאיתנו).

וכך מתנהלים הדברים: בעיני הגברת בליך, מדינת ישראל מצטיירת ככובשת ואכזרית (שהרי לשיטתה, אדם נאור נמנע מכיבוש, והשוואותיה אינן מחמיאות). צה"ל (ואני, כמשרת במילואים, נכלל בהגדרת הכובשים) מיישם, לטענתה, את החלטות הממשלה בעיניים עצומות ומבצע את הכיבוש.

בליך, מחזיקה בדעות שוליים, ועם זאת היא מוצאת לנכון לייצג שחקנים אשר כתשעים אחוזים מהם שירתו בצה"ל, ורבים מהם עודם משרתים במילואים. כנראה, היא מתנגדת להם אך ורק בשל היותם, לדעתה, כובשים.

עם זאת, אין היא מסרבת לקבל שכר מכספי משלמי המיסים של אותה ממשלת 'כובשים', ועל כן, כנראה ובהחלט, היא נמצאת במרחב האידאולוגי שתומך בחמאס!

ערכנו ראיון עם משה פייגלין ובו בחנו אם הבנו נכון את דבריה של בליך. חשבנו שאולי היו אמירות לפני ואחרי שלא שמענו. משה פייגלין אישר בפנינו כי הבנתנו נכונה את עמדתה: היא משוכנעת כי מדינת ישראל היא כובשת, וכתוצאה מכך צה"ל מיישם את הכיבוש (ולכן חייליו הם כובשים).

דו"ח הביקורת המוסתר
אך הביקורת על עמדותיה הפוליטיות היא רק קצה הקרחון. דו"ח ביקורת עומק שנערך בשח"ם חשף ליקויים חמורים בהתנהלות הארגון. הדו"ח, שנשלח לכל חברי ההנהלה כולל:

* ריקי בליך – יו"ר שח"ם
* רוני מרחבי – סגנית יו"ר שח"ם
* אליעד סודאי – חבר ועד
* דון לני גבאי – חברת ועד
* דניאל מורשת – חבר ועד
* יניב ביטון – חבר ועד
* ליאת אזר – חברת ועד
* מורן רוזנבלט – חברת ועד
* רודיה קוזלובסקי – חבר ועד
* תום חודורוב – חבר ועד

• קרא את הדוח: לחץ כאן

בעוד בליך דורשת שקיפות מראש הממשלה ואף מובילה הפגנות לסגירת איילון, הארגון בראשותה מסתיר מידע קריטי מחבריו. כל בעלי התפקידים שקיבלו את הדו"ח טוענים באופן תמוה כי "המייל לא התקבל" או "נכנס לספאם" – תירוצים שנשמעים חלולים במיוחד לאור העובדות.

במקרה מביך במיוחד, תום חודורוב, חבר ועד בשח"ם, נתפס בסיטואציה לא נעימה, כלומר, בעת שהודעתי לו על שליחת הדוח (ביקורת עומק) אשר נותר ללא מענה או תגובה מצדו, נתרחש הדבר בעת הקרנת 'טור פרידה' של רוני ניניו. בהתעמתו עם העובדה בדבר קבלת דוח הביקורת, בחר להציג פני תמיהה. התנהלות מתחמקת זו מעידה כי לא ניתן להטעות את הציבור דרך קבע.

לפני כחודש, בפגישה בכנסת ישראל עם מנכ"ל שח"ם, אבי בן הלל, עלה נושא הדו"ח שוב. למרות שהדו"ח נשלח אליו באופן אישי, בן הלל המשיך בקו ההכחשה של הארגון. זוהי התנהלות שמעידה על תרבות ארגונית בעייתית, כיצד ייתכן שארגון שדורש שקיפות מאחרים, מתנהל בצורה כה אטומה כלפי חבריו?

מר אבי בן הלל, אשר מפעיל ביקורת על ראש הממשלה, נמנע מפרסום דוח ביקורת מעמיק לטובת השקיפות הציבורית.

יתרה מזאת, הפקדת משרת המנכ"ל בשח"ם בידי מר אבי בן הלל מעוררת תהיות נכבדות. הדברים מתבהרים לאשורם בעת בחינת המסכת העובדתית: מר אורי רשטיק, אשר נשא בעבר במשרת יושב ראש אגודת הסטודנטים ולימים הועלה לכהונת מנכ"ל שח"ם, פינה את מקומו לחברו, מר בן הלל, בעת נתפנתה משרה ניהולית רמת-מעלה (שכר נכבד, חרף בורותו במלאכת המשחק ובעולם התרבות, אך מעניקה שליטה על עדר שחקנים מאולף לשתיקה, עדר שחקנים הנתונים באימה שנים ארוכות, החוששים להשמיע קולם אף בשאלה פשוטה, ומצייתים לכל הוראות ההנהלה הכוחנית).

ואילו רשטיק רקם תחבולה שונה: בעת כהונתו כמנכ"ל שח"ם, ועל חשבונה, הגיש תביעה נגד חברת 'אשכולות', ובכך סלל לעצמו נתיב אל משרת המנכ"ל. במהלך פשוט למדי של תביעה שהסתיימה בהסכם פשרה בו הפעיל לחץ רב, נטש את שח"ם ועבר ל'אשכולות' בתמורה לשכר נכבד (אך את השפעתו על שח"ם היה חייב לשמור, ועל כן, כפי הנראה, הביא לשם את רעהו מר בן הלל).

ברם, אף בית המשפט המחוזי קבע כי חברת 'אשכולות', המייצגת למעלה מארבעים וחמישה אלף שחקנים, נעדרת שקיפות כלפי מצביעיה ושחקניה. אולם פרשת רשטיק היא סוגיה נפרדת, ונייחד את חקירתנו לפרסומי הראווה שלו בהזדמנות אחרת (אך תיערך בחינה קלה, ויתגלה כי בכל מקום בו נוכח מר רשטיק, עולות שאלות בדבר העדר שקיפות).

אמנם שח"ם קיימה, למראית עין, הליך בחירות למשרת המנכ"ל והמנכ"לית, אך מעורר תהייה כיצד נבחר דווקא ידידו הקרוב של מר רשטיק, שכיהן באותה עת כמנכ"ל שח"ם. האם אכן מדובר ביד המקרה? ספק רב בעיניי, אם כי דעתי שולית בהתחשב בעובדה כי מדובר במנהלי ארגון שח"ם, הנושאים את דגל השקיפות!

כל זאת מתחולל תחת עיניה הפקוחות של בליך, אשר חרף היותה מוכרת כרודפת אמת וצדק, לפתע לובשת שתיקה ומהנהנת כמי שעיניה טחו מראות. מה טעם? הדבר פשוט להפליא: ירחים ספורים לאחר בחירתה ליושבת ראש שח"ם, הוענקה לה מניה בחברת 'אשכולות' – ככל הנראה, תמיד קיימת סיבה לשתיקה. והשחקנים, כאמור, כבר מאולפים לדממה מוחלטת.

התנהלותה של בליך מעידה על צביעות וכפל פנים, וזאת מדוע: היא מתגוררת במדינת ישראל ומשלמת מיסים (לרבות בעת רכישת מצרכים בסיסיים כלחם), כספים אלה מועברים לתקציב צה"ל. משמע, בין אם תחפוץ בכך ובין אם לאו, כספיה מממנים את מה שהיא מכנה 'כיבוש'.

לשם השוואה, כאשר פוטין פלש לאוקראינה וכבש שטחים מריבונותה, מיליוני אזרחים רוסים בחרו לעזוב את מולדתם כדי להימנע מתשלום מיסים למדינה, ובכך מנעו את השתתפותם העקיפה במימון כיבוש אוקראינה והריגת אזרחיה. אולי ראוי שבליך תנהג כדוגמת אותם רוסים המתנגדים למדיניות פוטין!

העובדה שבליך עצמה לא שירתה בצה"ל מוסיפה שכבה נוספת של ביקורת. קל מאוד לבקר כשאין לך שום מושג על המציאות בשטח, בליך מעולם לא חוותה את המורכבות של שירות צבאי, ובכל זאת מרשה לעצמה לשפוט את אלה שכן משרתים.
שחקנים רבים, שחוששים להזדהות בשמם מחשש לפגיעה בקריירה, מביעים מורת רוח מהתנהלותה של בליך. "היא אמורה לייצג את כולנו, אבל בפועל היא מייצגת רק את האג'נדה הרדיקלית שלה", כך אומר שחקן ותיק, שחשש לפרסם את שמו.

תגובות:

ארגון שח"ם לא טרח להגיב (בגלל שהם מאוד שקופים אז כנראה אך ורק מטעמי השקיפות), הגברת ריקי בליך סירבה להשיב (ואף חסמה בפייסבוק, בוואטסאפ ובנייד), ככל הנראה מתוך קושי להתמודד עם ביקורת.

ברם, שתיקתה של החונטה מדברת בעד עצמה.

-אנו במעקב-

נ.ב
תודה לאל כי ריקי בליך, רשטיק ובן הלל אינם מכהנים בממשלה, שכן חברי הקואליציה טרם השכילו להגיע לרמת התחכום של תחבולות חונטת האמנים המנהלת את שח"ם, אשכולות וכיוצא באלה.

• צילום ראשי של ריקי בליך מעמוד הפייסבוק שלה, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט בליך, יו״ר שח״ם: נגד 'המדינה הכובשת' שמשלמת משכורתה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ב-13 באוקטובר 2024, איגוד המפיקים הודיע כי הוא לא יחדש את ההסכם עם ארגון שח"ם (שחקני המסך בישראל), החלטה שמהווה ציון דרך משמעותי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית. עבור רבים מהמפיקים, זהו מהלך שמביא עימו תקווה לשיפור התנאים הכלכליים של ההפקות ולהפחתת עלויות משמעותיות, אשר היו קשורות ישירות להסכם הקיים עם שח"ם.

הסכם שח"ם, אשר קבע את תנאי העסקת השחקנים בשוק הישראלי, היה נתון לביקורת רבה מצד גורמים שונים בתעשייה. בין השאר, הוא אִפשר לשחקנים – גם כאלה ללא הכשרה מקצועית מעמיקה – ליהנות משכר יומי גבוה יחסית. מדובר בשכר של כ-3,600 ש"ח עבור יום צילום, סכום אשר הציב נטל כבד על מפיקים רבים והגביל את היכולת להוציא לפועל הפקות בקנה מידה רחב או לחדש את התעשייה המקומית.

ביטול ההסכם מסמן שינוי תפיסה בשוק. כעת, מפיקים ובמאים יוכלו לנהל משא ומתן על שכר השחקנים בצורה ישירה, על בסיס הכישורים וההכשרה של השחקנים עצמם, ולא על פי תנאים אחידים שנכפו עליהם על ידי האיגוד. שחקנים אשר למדו בבתי ספר למשחק ויש להם הכשרה מקצועית רחבה ימשיכו לקבל שכר הולם על פי החוזים האישיים, בעוד ששחקנים ללא הכשרה רשמית יידרשו להסתפק בשכר נמוך יותר, לעיתים קרובות שכר מינימום.

ההחלטה להפסיק את ההתקשרות עם שח"ם מגיעה על רקע ביקורת ארוכת שנים על אופן ניהולו של הארגון. בארגון היו חברים רבים אשר לא למדו משחק במוסדות מוכרים, ולמרות זאת נהנו מהגנה והתנאים שההסכם עם שח"ם העניק להם. כדי להקל על צירופם של שחקנים נוספים לאיגוד, שח"ם שינה את תקנונו, והוסיף הגדרה של "שחקן מבצע" – קטגוריה לשחקנים שלא למדו משחק בצורה מסודרת אך צברו ניסיון כלשהו בעבודות צילום, כמו בפרסומות או בתפקידי משנה בסדרות טלוויזיה. הביקורת על כך מגיעה מנימוק דומה לזה שנשמע במקצועות אחרים, כגון רפואה או עריכת דין – אין זה מקובל שאדם ללא הכשרה רשמית יקבל הכרה מקצועית בתחום כלשהו, במיוחד כאשר מדובר במקצועות שיש בהם רמה גבוהה של מיומנות והכשרה.

המצב החדש בתעשיית המשחק בישראל עשוי להוות הזדמנות לשיפור התנהלות השוק. אחד השינויים הצפויים הוא עלייה באיכות השחקנים שיזכו להשתלב בהפקות. מנהלי סוכנויות שחקנים, לדוגמה, ייאלצו לשנות את הקריטריונים לפיהם הם מגייסים שחקנים. אם בעבר הם נטו לייצג כל שחקן שהיה חבר בשח"ם בשל הסכומים הגבוהים שהיו קשורים ליום הצילום, כעת ישתנה הדגש לכישרון ולהכשרה מקצועית.

בנוסף, יתכן שתחול עלייה בביקוש לשחקנים שלמדו בבתי ספר מקצועיים למשחק, כגון בית הספר "הדרך", "אימפרו" ואחרים. במאים ומפיקים יפנו ישירות למוסדות אלו כדי למצוא כישרונות חדשים ואיכותיים, בתקווה שההשקעה באלה תביא לתוצאות טובות יותר על המסך ולחיסכון כלכלי בהפקות ארוכות טווח. בהתאם לכך, יתכן שתהיה ירידה בביקוש לשחקנים עם הכשרה פחות מקצועית.

איגוד המפיקים מעניק ערך מוסף למקצוע השחקן ומעלה את קרנו. לפיכך, כיום משתלם לאדם להשקיע בלימודי משחק במסגרת תלת-שנתית, ולרכוש את רזי המקצוע באופן יסודי והולם (זוהי, הלכה למעשה, אחריותו וייעודו של ארגון השחקנים, ולא של איגוד המפיקים).

הביקורת כלפי הנהלת שח"ם ובראשה ריקי בליך, יו"ר הארגון, נמשכת מזה זמן רב, והמהלך של איגוד המפיקים נתפס כאחת מהפגיעות הקשות ביותר בארגון בשנים האחרונות. יש המצביעים על כך שבתקופת כהונתה של בליך, שח"ם סבל מכמה כשלים בניהול, וכעת עם אי-חידוש ההסכם, מעמדו של הארגון עלול להידרדר עוד יותר. יש שטוענים כי הארגון איבד קשר עם המציאות הכלכלית של התעשייה, וגרם להעמסת תקציבים בלתי סבירים על ההפקות.

האם מדובר בתחילתה של קריסת שח"ם? ישנם קולות בתעשייה הסבורים שכן. בעוד שח"ם היה לאורך שנים אחד מהארגונים המשפיעים ביותר בשוק המשחק הישראלי, נראה כי ההסכם עם המפיקים היה אחד מעמודי התווך המרכזיים שהחזיקו את הארגון. בהיעדר הסכם מחייב ובסיס כלכלי איתן, מתעורר ספק באשר ליכולתו של הארגון לשמר את חבריו, אשר חלקם ממילא מביעים אי-שביעות רצון מתפקודו.

המהלך האחרון עשוי גם לפתוח דלתות חדשות ליוצרים עצמאיים ולמפיקים קטנים, אשר בעבר התקשו להתמודד עם התקציבים הנדרשים להפקות, בעיקר בשל העלויות הגבוהות של העסקת שחקנים תחת הסכם שח"ם. כעת, כאשר עלויות השחקנים צפויות לרדת, עשויים מפיקים רבים לנצל את ההזדמנות כדי ליצור יותר הפקות ולקדם את היצירה המקומית.

על אף הביקורת הרבה המופנית כלפי שח"ם והנהלתו, ישנם שחקנים שמביעים חשש מהעתיד. הם חוששים כי ביטול ההסכם יביא להורדת השכר גם עבור שחקנים מקצועיים, ויביא לירידה בתנאים הסוציאליים להם זכו במסגרת ההסכם עם שח"ם. אולם, עבור אחרים, זו הזדמנות לתחילתו של עידן חדש בתעשיית המשחק בישראל, עידן בו כישרון והשכלה משחקים תפקיד מרכזי יותר, ושוק המשחק מתנהל בתנאים המאפשרים יוזמה ויצירתיות רבה יותר.

איגוד המפיקים מחיל סדר ואיזון בתחום, ובכך מעניק למקצוע השחקן את מעמדו הראוי כפרופסיה מוכרת.

אף על פי שהמכתב הופנה לארגון שח״ם ביום 13 באוקטובר 2024, הארגון נמנע מפרסומו המיידי לחבריו. מעורר תהייה הוא העיכוב בשיתוף המידע.

בהסתכלות קדימה, ניתן רק לקוות שהשינויים בשוק יביאו לשיפור באיכות ההפקות, ולפיתוחה של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה המקומית, שתהיה משוחררת מכבלים כלכליים ומנוהלת באופן שיאפשר לפרוח ולהתפתח.

הפוסט שח"ם בנפילה: סוף עידן ההכתבה בתעשייה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

ראשית, חשוב להדגיש: הבטיחות שלכם היא מעל הכל. אף תפקיד, גדול ככל שיהיה, אינו שווה סיכון אישי. הקפידו תמיד להגיע לאודישנים במקומות ציבוריים או במשרדים רשמיים. הימנעו מלהגיע לבתים פרטיים, גם אם מדובר בבמאי מוכר או סוכן ידוע. זכרו, מקצוענות אמיתית מתחילה בשמירה על גבולות ברורים.

עולם הבידור ידוע כעולם תחרותי ולעתים אף פרוץ, אך חשוב לזכור שיש קווים אדומים שאסור לחצות. סוכן, מלהק, במאי או במאית אינם רשאים לבקש מכם דברים אישיים כמו "דייט" או "לצאת לשתות קפה". שמירה על אתיקה מקצועית היא סימן היכר של אנשי מקצוע אמיתיים, ועליכם לצפות ליחס מכבד ומקצועי בכל שלב בקריירה שלכם.

חשוב להיות ערים לכך שהטרדות מיניות יכולות להתרחש מכל כיוון. למרות שרוב המקרים המדווחים הם של גברים המטרידים נשים, חשוב לזכור שגם גברים יכולים להיות קורבנות להטרדה מינית. אל תהססו לדווח על כל התנהגות לא הולמת, ללא קשר למגדר המטריד או המוטרד.

ההכנה לאודישן מתחילה הרבה לפני שאתם דורכים בחדר. הקפידו על שינה טובה בלילה שלפני, ארוחת בוקר מזינה, והופעה מסודרת ומקצועית. אם התבקשתם ללמוד טקסט בעל פה, עשו זאת ביסודיות. במאים ומלהקים מעריכים מאוד שחקנים שמגיעים מוכנים ומשקיעים.

לעתים, תתבקשו להחליף תפקיד או טקסט ברגע האחרון. זכרו שגמישות היא מפתח להצלחה בתעשייה זו. יחד עם זאת, אם מחליפים לכם תפקיד באודישן עצמו, אין לצפות מכם ללמוד טקסט חדש בעל פה באופן מיידי. הפגינו נכונות להתמודד עם האתגר, אך אל תהססו להביע את הקושי אם הדרישה אינה סבירה.

נושא השכר הוא לעתים קרובות נקודה רגישה. בעוד ששכר שח"ם נחשב לסטנדרט מקובל, זכרו שיש מקום לגמישות. בהפקות קטנות או עצמאיות, לעתים אין תקציב לשכר גבוה. במקרים כאלה, שקלו לחתום על חוזה אישי שיאפשר לכם לעבוד ולצבור ניסיון.

יש להביא לתשומת הלב כי שח"ם הינה עמותה בעלת מבנה פשוט, אשר בעת בחינת עומק מטעם רשם העמותות – אשר תוצאותיה האחרונות ניתנות לעיון בקישור המצורף – נתגלו בה ליקויים מסוימים וכן חוסר שקיפות כלפי השחקנים (קרא עוד – לחץ כאן). זאת ועוד, שח"ם זוכה מדי שנה לתקציבים מחברת "אשכולות", אשר לגביה קבע פסק הדין העדכני של בית המשפט המחוזי כי היא נעדרת שקיפות כלפי השחקנים. יתרה מזאת, בהליך המשפטי הנוגע ל"אשכולות", שח"ם נמנעה מליטול חלק, ובכך ממשיכה לייצג את האינטרסים של חברה פרטית חלף אלו של השחקנים (קרא את פסק הדין – לחץ כאן).

בתעשייה זו, זמני המתנה ארוכים הם לעתים בלתי נמנעים. היו מוכנים להמתין עד שלוש שעות, אם כי זה נדיר. מצד שני, יש הפקות המקפידות על לוח זמנים מדויק. במקרים אלה, איחור עלול לעלות לכם בהזדמנות. הגיעו תמיד בזמן והיו מוכנים להתחיל ברגע שתתבקשו.

לאחרונה, היו מקרים בהם שחקנים נדחו בשל דעותיהם הפוליטיות. חשוב לדעת שזוהי אפליה אסורה. אודישן הוא למעשה סוג של ראיון עבודה, וביטול הזדמנות עקב דעות פוליטיות מהווה עילה לתביעה. אל תהססו לעמוד על זכויותיכם במקרים כאלה.

הקריירה של שחקן מלאה באתגרים, אך גם בסיפוק רב. זכרו תמיד לשמור על הערכים המקצועיים והאישיים שלכם. היו נאמנים לעצמכם, התמקצעו בתחומכם, והקפידו על יחסים מכבדים עם כל הסובבים אתכם בתעשייה.

עם הכנה נכונה, מודעות לזכויותיכם, ונכונות ללמוד ולהתפתח, תוכלו לבנות קריירה מוצלחת ומספקת בעולם המשחק. אל תשכחו – כל שחקן גדול התחיל מאי שם, עם חלום ונחישות. עם הטיפים הללו, אתם מצוידים טוב יותר להתמודד עם האתגרים ולנצל את ההזדמנויות שיבואו בדרככם.

זכרו תמיד – אם אתם חשים שנעשה לכם עוול או שאתם חווים הטרדה מכל סוג, אל תהססו לפנות לגורמים המתאימים, כולל משטרת ישראל במקרה הצורך. הקריירה שלכם חשובה, אך הבטיחות והכבוד העצמי שלכם חשובים אף יותר.

בהצלחה בדרככם המקצועית!

הפוסט מאחורי הקלעים: טיפים חיוניים לשחקני קולנוע ותיאטרון הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

הפוסט שלומי חודיאקוב: כוכב עולה בשמי התיאטרון הישראלי הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור מתאר את בדידותו העשירה כבמאי תיאטרון ועיתונאי, ומרים את המסך על חוויותיו האישיות. הוא מספר על עלייתו לארץ ישראל, המעבר הקשה, שירותו הצבאי בצה"ל באזורי עזה וגוש קטיף, ואיבוד חברים יקרים במהלך השירות. פרק מיוחד מוקדש לעבודתו בשירות בתי הסוהר, כמו כן על הסיפורים הקשים של האסירים.

בתקופת שירותו הצבאי בגדוד 424, דים אמור נחשף לתמונות קשות, כולל התנתקות צה"ל מגוש קטיף, ומלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.

ביצירתו אמור מתאר את חוויותיו עם הגזענות והאנטישמיות שפגש באוקראינה, ארץ מוצאו.

בספרו, דים אמור לא חוסך ביקורת על בית הספר למשחק "יורם לוינשטיין", שם לטענתו חווה גזענות קשה והשפלות רבות. "בבית הספר של יורם לוינשטיין הבנתי שאני רוסי מסריח", ציטוט מן הספר.

לאחר קריאת הספר, רבים עשויים לחוש גועל כלפי אנשים מפורסמים, כיוון שדים אמור חושף את האמת המרה מאחורי הקלעים של חיי הסלבריטאים.

פרק משמעותי בספר מוקדש להוריו, כולל אביו שנפטר בגיל 57.

בנוסף דים מפרט את המלחמה הקשה ולנכות (100%) שקיבל בגיל צעיר.

דים אמור משלב גם פרק על ילדותו וסבתו האהובה.

הספר כולל פרקים שלמים המוקדשים לבית הספר שהקים, וגם כן על המערכת "מאקו" ולשקרים ההרסניים שהתקשורת יכולה לפזר. הוא מתייחס לתלמידים המוכשרים שלימד, אך גם לאלו שגרמו לו סבל רב.

פרק מעניין נוסף עוסק בפסטיבל בקייב, שם הכיר דים אמור במאי איראני והתחרו ביחד. הוא גם מתייחס לארגונים "שח"ם" ו"אשכולות", ולניצחון האישי שלו מול גופים ענקיים אלה שלטענתו אינם רחוקים ממודל לחיקוי.

לבסוף, דים אמור מתאר את מורכבות חייו ואת האנשים שפגש עד גיל 40. הוא מציין שרק על עבודתו בבית הסוהר או שירותו הצבאי ניתן לצלם סדרת נטפליקס מרתקת.

הפוסט "3D(im)" ספר ביוגרפי על חייו של דים אמור הופיע לראשונה ב-מעקב.

בכתבה שפרסם אמור ב-30.05.2024, הוא שאל שאלות קשות את ההנהלה הקודמת של שח"ם, אסתי זקהיים, אורי רשטיק וגיא לואל, דור סרוגו וכו' בנוגע להסתרת דוחות ונתונים מהציבור. לדבריו, גם ריקי בליך, היושבת הנוכחית בראש הוועד המנהל, ממשיכה במסורת זו ומסתירה מידע חשוב מהציבור.

המידע סוג של קבור, לפי אמור, כולל את דו"ח ביקורת העומק, אשר צפוי לחשוף ליקויים חמורים בניהול הארגון ובהתנהלותו.

"מדוע ארגון שח"ם, שמקבל כספי ציבור, ולא חושף מסמכים ודו"חות ביקורת כל כך חשובים מהציבור?" שאל אמור בכתבתו. "ריקי בליך, איך זה קורה במשמרת שלך? הרי את רודפת צדק!".

למרות הפניות החוזרות ונשנות של אמור, ריקי בליך ושח"ם נמנעו מלהגיב על הטענות שהועלו בכתבה. היעדר תגובה מצד ההנהלה רק מעצים את החשדות כי כנראה יש מה להסתיר – קרא את הכתבה

הפוסט דים אמור: ארגון שח"ם לא מפרסם את תוצאות הביקורת הופיע לראשונה ב-מעקב.

ריקי בליך חושפת את מורת רוחה המדיניות הנוכחית של הממשלה, אינה חוששת להטיח רמז ביקורתי בראש הממשלה, מר בנימין נתניהו.

(קטע מתוך דף הפייסבוק של האגודה לזכויות האזרח בישראל, במרץ 2023)

(ריקי בליך, 2017 – במופע של ארגון "שוברי שתיקה")

כנראה, הפעילות הפוליטית של בליך אינה מסתכמת בהבעת דעה אישית בלבד.

ארגון השחקנים שח"ם, שבראשו היא עומדת, לאחרונה נחשב על ידי רבים כגוף בעל נרטיב פוליטי ברור, התומך בעמדות שמאל.

הנהלת שח"ם, בראשות בליך, אולי מנצלת את מעמדה ואת משאביה הציבוריים להעברת מסרים פוליטיים. טענה זו מעוררת תהיות לגבי תפקידו האמיתי של הארגון – האם הוא אכן ממלא את ייעודו כארגון מקצועי לקידום זכויות השחקנים, או שמא הפך לבמה פוליטית?

חשוב לציין כי לכל אדם זכות להחזיק בדעות פוליטיות, ואין כל כוונה לשפוט את העמדות הפוליטיות של מי מחברי ההנהלה. עם זאת, כאשר מדובר בארגון ציבורי הנהנה ממשאבי ציבור, עולה השאלה האם ראוי שיהפוך לכלי להעברת אג'נדות פוליטיות.

חובה לעשות הפרדה ברורה בין ניהול הארגון לבין לקדם עניינים הפוליטיים. ייתכן, הנהלת שח"ם לא יודעת לשים גבול ההפרדה.

(רוני מרחבי, כעת ועד שח"ם (סגנית של גב' בליך) קטע מההפגנה נגד החלטות הממשלה (09.08.2020) מתוך דף הפייסבוק Ronny Merhavi)

שח"ם, שתפקידו המרכזי הוא להגן על זכויות השחקנים ולקדם את ענייניהם, הופך לעתים קרובות למה שמכונה "לובי שמאלני".

מנהלי הארגון אינם חוסכים ביקורת על ממשלת הימין. כאן נשאל השאלה: האם מנהלי שח"ם גוררים את העניינים הפוליטיים לתוך הארגון?

קולות ביקורת רבים נשמעים כלפי שח"ם וההנהגה בראשותה של בליך.

שחקנים טוענים כי הארגון חרג ממטרותיו המקוריות של ייצוג שחקנים וקידום ענייניהם המקצועיים. הם מאשימים את בליך ואת שח"ם בזלזול בחלק מהשחקנים שאינם משתייכים לאותו הקו הפוליטי.

לטענת חברי שח"ם, בתאריך ה-08.02.2023 ארגון פרסם פוסט פוליטי:

"חברות וחברים יקרים, בחודשיים האחרונים, מאז כינונה של הממשלה החדשה, מקודמת בכנסת מהפיכה משפטית שעיקרה החלשה משמעותית של הרשות השופטת וערעור מוחלט של מערכת האיזונים והבלמים ההכרחית במדינה דמוקרטית. השינויים שאותם מקדמת הממשלה יכולים להוביל לערעור היסוד המשטרי ואף להעמיד בסכנה את חוסנה הלאומי, החברתי, הבטחוני והכלכלי של המדינה" – קרא כל הפוסט (לחץ כאן)

עימות חריף בין שחקנים לריקי בליך על החלטות של שח"ם להיות ארגון פוליטי!

ריקי בליך, יושבת ראש איגוד השחקנים שח"ם, עוררה סערה לאחר שהכריזה על הצטרפות האיגוד למחאה נגד הרפורמה המשפטית של ממשלת נתניהו (2023). שחקנים בולטים כגון נתן רביץ, אוהד קנולר ודני שטג יצאו נגד ההחלטה הפוליטית, בטענה שאיגוד מקצועי אינו אמור להתערב בסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת. מנגד, היו שתמכו בצעד ובחירותו של האיגוד להביע עמדה.

מחאה נגד הפוליטיזציה של האיגוד: נתי רביץ פנה לבליך וכתב כי "שח"ם הוא איגוד מקצועי המייצג אנשים עם מגוון דעות. האיגוד אמור לדאוג לחבריו מול הממשלה המכהנת… ולא להתערב בפוליטיקה". גם אוהד קנולר הביע תרעומת על כך שהאיגוד מציג עמדה פוליטית בשם כלל החברים, חלקם תומכי הרפורמה. "אתם יותר צודקים מאיתנו? יותר טובים?" שאל בחריפות.

דני שטג, הצטרף לקריאה להסיר את ההתנגדות הפוליטית: "לא הקמנו גוף פוליטי שיאמר את דעותיו בעיניינים שלא שלו. מבקש ממך, כחבר שח"ם, לא לכפות את הדעות הפוליטיות, מאיזה צד שהוא, על כל חברי האיגוד. אשמח אם תסירי את המודעה בשם כל שחקני ישראל. תודה", כתב שטג לריקי בליך, קרא את כל התגובות (לחץ כאן).

הפוסט של שח"ם זכה לסיקור נרחב ב-YNET.

ל-YNET בליך מסרה כך:

גם כן, בתאריך ה-27.03.2023 שח"ם פרסם פוסט נוסף:

"שח"ם – ארגון השחקנים והשחקניות בישראל ופורום מוסדות תרבות קוראים למנהלי ומנהלות מוסדות התרבות בישראל, להצטרף לשביתה הכללית במשק ולהשבית את מוסדות התרבות באופן מידי.

הפוסט ריקי בליך יו"ר שח"ם, איך זה יכול להיות במשמרת שלך? הופיע לראשונה ב-מעקב.