נ.ב

לצד הדברים, עולה גם פער בולט בין מציאות חייה האישית של ריקי בליך, המתגוררת, על פי פרסומים, בדירה יוקרתית, לבין מצוקתם של שחקני תיאטרון באר שבע, הנאבקים על זכויות סוציאליות בסיסיות.

והטענה שלפיה יו״ר שח"ם לשעבר, המשמשת גם כשחקנית בתיאטרון הבימה – מוסד תרבות ממלכתי הנתמך במלואו מכספי המדינה, אינה אלא ביטוי נוסף לסטריאוטיפ השגור שלפיו לשחקנים אין משאבים.

בפועל, כפי שעולה מן הנתונים הידועים, מדובר בדמות בעלת אמצעים ניכרים, והפער בין הדימוי הציבורי לבין המציאות הכלכלית מעורר ביקורת ואירוניה גם יחד.

האם גם אתם מתגוררים בדירה ברמה כזו? ריקי בליך, כך נראה, כן יכולה להרשות לעצמה. אז אולי באמת שווה לצאת לאיילון ולהפגין?

במשך שנים שימש ההסכם הקיבוצי של שח"ם ככלי מרכזי לקביעת תעריפי מינימום, ובהם שכר יומי גבוה יחסית לשחקנים. מנגנון זה נועד להגן על השחקנים. עם זאת, ההסכם עורר ביקורת גוברת מצד מפיקים וגורמים בענף שטענו כי מדובר במודל נוקשה, יקר וחסר גמישות, המקשה על הפקות קטנות ובינוניות ועל יוזמות חדשות. ההחלטה לבטל את ההסכם ולפתוח במשא ומתן ישיר עם שחקנים מוצגת כמהלך שמערער את מעמדו של שח"ם כשחקן מרכזי בתעשייה.

למעשה, אחד מצירי הביקורת המרכזיים נוגע לקשר הישיר בין שינויי התקנון לבין שחיקת הלגיטימציה של הארגון. שח״ם הרחיב את שורותיו והכניס קטגוריות חברות שאינן מחייבות לימודי משחק או הכשרה מקצועית פורמלית. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו מי שהשתתפו בפרסומות, הופיעו בתפקידים מזדמנים או צברו חשיפה ברשתות החברתיות, הוכרו כחברים בארגון מקצועי של שחקנים. לפי מבקרים בענף, מדובר במהלך שפגע בהגדרה הבסיסית של מקצוע השחקנות וערער את מעמדה של ההכשרה המקצועית.

על פי החומר שנאסף בידי מערכת "מעקב", מתגבשת תחושה רווחת בקרב שחקנים שעברו מסלול לימודים והכשרה מקצועית ממושכים, שלפיה בשוק העבודה נוצרה הבחנה מטושטשת בין שחקנים בעלי הכשרה וניסיון לבין מי שלא עברו לימודי משחק כלל. זאת, בין היתר, לנוכח תקנון שח"ם, שלפיו כל אדם מעל גיל 18 יכול להיות מוכר כ"שחקן", גם ללא הכשרה מקצועית פורמלית וללא זיקה למוסדות לימוד למשחק.

כך נוצר, אבסורד שבו ארגון שאמור לייצג שחקנים מקצועיים מציב בפועל שוויון בין מי שהוכשרו שנים במקצוע לבין מי שלא עברו הכשרה כלשהי. תהליך זה פגע, לא רק ביוקרת המקצוע, אלא גם ברמתו ובאיכותו של הענף כולו.

במקביל, נראה כי חלה ירידה במעמדו הציבורי והארגוני של שח"ם. נתונים המעידים על עזיבת חברים ועל שחיקה באמון מצביעים, על פי הניתוח, על משבר עומק שאינו מתמצה רק בהיבט ההסכמי מול המפיקים. מן התמונה המצטיירת נדמה כי עבור חלק מן השחקנים חדל שח״ם להיתפס כגורם המקדם מקצועיות, והפך בעיניהם לארגון שמבקש בעיקר להגדיל את מספר חבריו ולשמר כוח ותקציבים.

ככל הנראה, בקרב שחקנים שהשקיעו ימים ולילות בלימודי משחק מקצועיים בני שלוש שנים, גוברת תחושת מיאוס מהשתייכות לאיגוד הנתפס בעיניהם ככזה המטשטש את הגבול בין מקצועיות לחובבנות. בהתאם לאותה הערכה, נדמה כי כ-15% מן השחקנים המקצועיים, אשר נמנו עם גרעין הליבה של האיגוד, בחרו לעזוב את שח"ם.

מן התמונה הכוללת עולה כי אין הכרח בקיומו של איגוד שחקנים במתכונתו הנוכחית. לנוכח קיומם של מנגנונים מוסדיים חלופיים – ובראשם בתי המשפט, ההסתדרות וגופים ציבוריים נוספים – מתחדדת השאלה בדבר ההצדקה למימון ציבורי של עמותה המגדירה עצמה כ"ארגון מקצועי". על פי ההערכה המובאת, מדובר בגוף הנשען ככל הנראה על כספי ציבור, כאשר חלק ניכר מתקציבו מופנה לשכר ולהוצאות תפעול.

השאלה העומדת כעת על הפרק היא האם המשבר הנוכחי יוביל להגדרה מחודשת של מקצוע השחקן בישראל, ככזו המבוססת על הכשרה, מקצועיות ויכולת מוכחת, או שמא תתגבש מציאות אחרת – שבה הביטחון התעסוקתי נשחק, והמאבק על תנאים הוגנים מועבר לידיים פרטיות ולכוח מיקוח אישי, על חשבון ייצוג קולקטיבי.

ריבוי תפקידים, הצהרות נשחקות: בין מטרות שח"ם למציאות בשטח

בחומר שנמסר מופיעה רשימת בעלי תפקידים ונושאי משרה, כפי שנמסרה מתוך הדוח המילולי האחרון שנקלט במערכת. לפי הרשימה:

חברי ועד: אור משיח, אורי יניב, דניאל מורשת, דפנה שושנה אלפרן, טל קלאי, יניב ביטון, יניב פולישוק, קארין סרויה שגיא, רבקה בליך קראוס, רוני מרחבי, שונסלה מונגוזה מבואה, תום יהושע חודרוב. מורשי חתימה: אבי בן הלל אבנון, אורי יניב, רוני מרחבי, תום יהושע חודרוב.

במערכת "מעקב" פורסם תחקיר העוסק בהתנהלותו של אורי יניב, אשר כלל הנראה בחר להגן על שחקן תיאטרון גשר שלומי ברטונוב, על רקע פרסומים שעוררו ביקורת ציבורית ונקשרו, לכאורה, בתמיכה בחמאס. לפי התחקיר, מר יניב לא הסתייג מהדברים, לא הסיר את הלייקים ואף דחה פניות לבירור עמדתו, מה שעורר שאלות באשר למשמעות התמיכה המשתמעת ולהשלכותיה הציבוריות – קרא עוד

יו"ר שח"ם הנוכחי, מר אורי יניב, נכנס לתפקידו לאחר כהונתה של ריקי בליך, דמות המזוהה עם קו שמאל קיצוני, אשר כלל הנראה הובילה את הארגון לעמדה ציבורית ופוליטית מעוררת מחלוקת. לפי תחקיר מעקב, בליך כינתה את מדינת ישראל "המדינה הכובשת" – ביטוי שנתפס בעיני רבים כהשפלה ישירה של המדינה וכמתן לגיטימציה לרטוריקה קיצונית נגדה. הדברים, שנאמרו בפומבי, עוררו זעם ציבורי ונתפסו כפגיעה חמורה במעמדה של המדינה, במיוחד נוכח תפקידה הציבורי והייצוגי – קרא עוד

פרסום ראשון במערכת "מעקב" העלה כי שחקנים בשח"ם הביעו התנגדות חריפה לפעילותה הציבורית של יו"ר הארגון לשעבר, ריקי בליך, וטענו כי כלל הנראה הובילה את הארגון לזירה פוליטית מובהקת, בניגוד לייעודו המקצועי.

לפי הפרסום, מהלכיה עוררו מחלוקת פנימית ותחושת ניכור בקרב חברים. בהמשך פורסמו טענות דומות גם בכלי תקשורת ארציים, בהם YNET, שעסקו במעורבותה הפוליטית ובביקורת הגוברת כלפיה.

לעיון בכתבה, בצפייה בתמונות ובחומרי הווידאו כראיות – לחצו כאן

לפי מטרותיה הרשמיות, שח"ם נועדה לפעול כאיגוד שחקנים מקצועי: לשמור ולטפח את התרבות והיצירה בישראל, להגן על זכויות האמנים, לדאוג לשכרם ולתנאי עבודתם, ולקדם את מעמד האמנים המבצעים בארץ ובחו"ל. ואולם, על פי עדויות שנמסרו למערכת "מעקב", בשנים מסוימות נוצר הרושם כי הנהגת הארגון ניסתה, לכאורה, להסיט את פעילותו למישור פוליטי המזוהה עם שמאל רדיקלי.

לפי העדויות, שחקנים המחזיקים בעמדות המזוהות עם הימין חששו להביע את דעותיהם בפומבי, מתוך תחושה כי הדבר עלול לפגוע במעמדם המקצועי. חלקם טענו כי איבדו תפקידים בתיאטרון ובהפקות שונות, בין היתר בשל שמירת שבת או בשל זיהוי פוליטי שאינו תואם את הקו הדומיננטי בארגון. במקרים מסוימים נטען כי לאחר אירועים נקודתיים, נסגרו בפניהם דלתות מקצועיות, באופן שיצר תחושה של הדרה שיטתית.

עוד נמסר כי, לטענת גורמים בענף, הדמוקרטיה הפנימית בארגון באה לידי ביטוי בעיקר כלפי שחקנים המזוהים עם מחנה פוליטי מסוים, בעוד אחרים חוו יחס שונה. בתוך כך הובא לידיעת "מעקב" מקרה של שחקן מוכר, אשר על פי הנטען איבד את עבודתו בתיאטרון הבימה, רק ככל הנראה בשל שמירת שבת ואי הזדהות עם יו"ר הארגון, גב' בליך.

(המידע נמסר למערכת "מעקב" מטעם מקורות, נוכח טענות בדבר התנהלות נקמנית של הארגון, הגורמת לחשש בקרב שחקנים מלהתבטא בגלוי)

ברם, ובאותה נשימה, החומר שנאסף בידי מערכת "מעקב" מצביע על פער מהותי בין ההצהרות הפומביות לבין המציאות הארגונית כפי שהיא משתקפת מן הנתונים: בפועל, הארגון מפעיל קורסי משחק בעלות גבוהה, נושא בעלויות שכר משמעותיות, ואף איבד את ההסכם עם איגוד המפיקים – מהלך שתואר על-ידי גורמים בענף כפגיעה אנושה במנגנון שכר המינימום של חברי שח"ם.

עוד עולה כי נכון לשנת 2026 אין לעמותה אישור לזיכוי מס בגין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

בזמן ששחקנים רבים מתקשים לסגור את החודש, מנכ"ל ארגון שח"ם נהנה משכר שנתי החוצה את רף חצי מיליון השקלים. נתון זה מעורר שאלות נוקבות, בייחוד נוכח היותו של הארגון גוף קטן יחסית, המתמודד עם גרעון תקציבי מתמשך.

על פי נתונים רשמיים, העלות הכוללת של העסקת מנכ"ל ארגון שח"ם עומדת על כ-539,700 ש"ח לשנה. בעוד שהארגון מדווח על שכר ברוטו של כ-409 אלף ש״ח, סכום נוסף של כ-131 אלף ש"ח משקף את "עלות המעביד" – ובכלל זה הפרשות סוציאליות, פנסיה, תנאים נלווים והטבות שונות. פיצול זה יוצר מצג חלקי של השכר בפועל, שעה שהעלות המלאה ממומנת מכספי החברים – השחקנים עצמם.

האבסורד מתחדד נוכח העובדה כי על פי הדין, עמותה אינה מחויבת כלל להחזיק במנכ"ל. החוק מאפשר ניהול באמצעות התנדבות, ואף העסקת מנהל בשכר מתון – למשל שכר חודשי של כ-7,000 ש"ח, סכום הגבוה משכר המינימום ועדיין נתפס כשכר הוגן וסביר לגוף ציבורי.

משמעות הדברים היא כי מדובר בלמעלה מחצי מיליון שקלים – כספים שהיו יכולים להיוותר בידי השחקנים – אילו ועד הארגון היה מתנהל כראוי ופועל ביעילות, וללא צורך ממשי במשרת מנכ"ל כלל. לחלופין, ניתן היה למנות מנכ"ל בהתנדבות מלאה. לפי המידע שבידי מערכת "מעקב", הועלו אף הצעות קונקרטיות מצד גורמים שהביעו נכונות לכהן כמנכ"ל הארגון ללא שכר, אולם אלו לא התקבלו. בפועל, בחר ארגון שח"ם להעסיק מנכ"ל בשכר העולה על חצי מיליון שקלים, המשולם מכספי החברים והציבור – החלטה המעלה שאלות מהותיות באשר לשיקולי הניהול והעדיפויות הכספיות של הארגון.

הנתונים מתייחסים לשנת 2024, כפי שדווחו והוגשו בשנת 2025. באותה שנה עמד שכר המינימום בישראל על 5,880.02 ש"ח לחודש (32.30 ש"ח לשעה). על רקע זה, הפער בין שכר המינימום במשק לבין שכרו של מנכ״ל שח"ם בולט במיוחד. מדובר במשרה המתוקצבת מכספי ציבור החברים, מבלי שנבחרה בבחירה ציבורית כלשהי, כאשר הציבור הרחב וחברי הארגון הם הנושאים בעלות – ללא הסבר מניח את הדעת.

בשנת 2024 עמד שכרו של מנכ"ל שח"ם על כ־541 אלף ש"ח בשנה – סכום השווה, הלכה למעשה, למחירה של דירת מגורים בערים מרכזיות, ואף נמצאו דירות זולות ממנו. מדובר בעמותה המצויה בגירעון ונתמכת בכספי ציבור, בעוד שעיקר ההשקעה בשחקנים נדחקת לשוליים, וככל הנראה ההוצאה המרכזית מופנית לשכר הבכיר.

המנכ"ל, שאינו נבחר ציבור ואינו עומד לבחירת החברים, משתכר ברמה הדומה ואף גבוהה מזו של נבחרים. לשם השוואה, שכרו של חבר כנסת בשנת 2024 עמד על כ-47,583 ש"ח לחודש, ואילו שכר סגני ראשי ערים נע סביב כ-30 אלף ש"ח לחודש, בהתאם לגודל הרשות ולעדכוני משרד האוצר. בניגוד להם, מנכ״ל שח"ם ממומן מכספי הציבור – מבלי שהציבור בחר בו.

לפי הוראות רשות המסים לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, סעיף 6.1.7 לחוזר מס הכנסה 9/2015, שכותרתו "קווים מנחים להחלת סעיף 46", קובע כי שכר עובדי מוסד ציבורי ומנהליו לא יעלה על עלות השכר המרבית של מנכ"ל במשרד ממשלתי, אלא אם חלים הסכמי שכר ענפיים או קיבוציים.

על רקע קביעה זו מתחדדת השאלה מדוע ארגון יוותר על ההכרה לפי סעיף 46. שכן, כל עוד הסעיף חל, קיימת מגבלה ברורה על שכר ההנהלה. מנגד, ביטולו עשוי לאפשר תשלום שכר גבוה בהרבה. זאת, בשעה שבשירות המדינה ישנם גם מנכ"לים ומנהלים בכירים המשתכרים סכומים הנעים סביב כ-8,000 ש"ח לחודש, כלומר כ-96 אלף ש"ח בשנה (נכון לשנת 2024).

מכאן עולה פרשנות מערכת "מעקב" בלבד: אם הנהלת הארגון מבקשת להגדיל את שכר המנכ"ל באופן מהותי, ייתכן שביטול סעיף 46 נתפס כמהלך משתלם. ובמציאות שבה שחקנים רבים כלל אינם מודעים להשלכות התקנוניות או הכלכליות, או שאינם מגלים מעורבות, עולה השאלה – מדוע שמישהו יבחר לשמר מגבלה, אם ניתן להסירה. מדובר בפרשנות עיתונאית בלבד, ולא בקביעה עובדתית.

ובכלל ראוי לשים לב לנתון מהותי נוסף: הוצאות השכר של שח"ם – הכוללות עובדים ו"אמנים" פרילנסרים – עומדות על כ-3 מיליון ש"ח מתוך תקציב שנתי של כ-5 מיליון ש"ח. במונחים תקציביים, מדובר בכ-60% מן התקציב הכולל. במקום להפנות משאבים לפרויקטים, לפיתוח הענף ולרווחת השחקנים, עיקר הכסף מופנה למשכורותיהם של תשעה עובדים וקבוצה נוספת של פרילנסרים. בפועל, רוב כספי הארגון נבלעים בהוצאות שכר.

ואולם, שאלות הנוגעות לדוחות הכספיים, לשכר ולהתנהלות התקציבית של שח"ם ייבחנו במסגרת תחקיר נפרד ומקיף. די אם נזכיר בשלב זה דוגמה אחת: אתר האינטרנט של שח"ם. מדובר באתר מידע בסיסי – לא אתר חדשות, לא רשת חברתית, ולא פלטפורמה עתירת תוכן – ובכל זאת, לפי הנתונים, הארגון משלם על תחזוקתו כ-300 אלף ש"ח בשנה.

לפי מקורות מערכת "מעקב", אתר "ישראל היום" מתוחזק בעלות שנתית המוערכת בכ-220-250 אלף ש"ח. שח"ם, יש להבהיר, איננו מתחרה לא ב-CNN ולא במאקו. אתר "מעקב", לעומת זאת, מפעיל שרתים עצמאיים, מעלה תכני וידאו ותמונות, רושם למעלה ממיליון כניסות בחודש – ומשלם כ-1,500 ש"ח בלבד לחודש עבור שרתים ותחזוקה.

אתר פשוט בסדר הגודל של אתר שח"ם ניתן לתחזק בעלות של מאות שקלים בודדים בחודש. מול מציאות זו, תשלום של כ-300 אלף ש"ח בשנה מעורר סימני שאלה כבדים. מדובר בכספי השחקנים ובכספי ציבור. והאתר הוא רק דוגמה אחת: לצדם קיימות הוצאות נוספות, חריגות ומעורפלות, אשר כולן יעמדו במוקד תחקיר ייעודי נוסף – המבוסס על הדוחות הכספיים בלבד.

שח"ם מוצג כעמותה ללא מטרות רווח, אולם בפועל עולה כי חלק מעובדי המנגנון נהנים מתגמול שאינו מבוטל. מציאות זו מעוררת שורה של שאלות מהותיות באשר לאופיו ולתפקודו של הארגון. אין מדובר רק בסוגיה תדמיתית, אלא בבעיה מבנית עמוקה: מהו ארגון שח"ם כיום – איגוד מקצועי שמטרתו להגן על תנאי ההעסקה ועל המעמד המקצועי של השחקנים, או מנגנון רחב המפעיל שירותים, קורסים ומערך שכיר, אך מתקשה להציג הישגים ממשיים של אכיפה והשפעה מול השוק?

שח"ם 2024: ארגון יציג, מנגנון כבד ושאלות פתוחות על ניהול, שקיפות ויעילות

החומר שנמסר למערכת "מעקב" מטעם רשם העמותות מבסס פרק נרחב על נתוני הדוחות הרשמיים לשנת 2024. מן הדוח המילולי ומהדוח הכספי המבוקר עולה כי מחזור פעילותה של שח"ם עמד על כ-5.04 מיליון ש״ח. מנגד, היקף ההוצאות הכולל הגיע לכ-5.08 מיליון ש״ח, כך שהעמותה סיימה את שנת הדיווח בגירעון של כ־37 אלף ש"ח.

יש להבהיר כי אף שמדובר בגירעון שאינו חריג בהיקפו, הדוחות אינם כוללים כל התייחסות להסבר הגירעון, לנסיבות שהובילו להיווצרותו או לקיומה של תוכנית אופרטיבית לצמצומו בשנים הבאות. היעדר ההבהרה מוצג בחומר כנקודת חולשה ניהולית: הדוח מציג נתונים מספריים, אך נמנע מלפרט את שיקולי המדיניות וההחלטות העומדים בבסיסם.

על פי החומר שנבחן, עיקר הכנסות הארגון נשען על דמי חבר, הכנסות שוטפות מפעילות שגרתית ותמיכות מכספי ציבור, ובהן תקציבי משרד התרבות, עיריית תל אביב יפו ומפעל הפיס. מנגד, בולט היעדר כמעט מוחלט של תרומות משמעותיות, היעדר תרומות מישויות זרות, והישענות מצומצמת בלבד על מקורות חוץ תקציביים. מבנה זה, ככל הנראה, מהווה מודל הכנסות שאינו מגוון דיו, ולפיכך הוא חשוף לפגיעוּת במקרה של ירידה במספר החברים או בעת משבר מתמשך בענף התרבות.

סעיף השכר בדוחות מעורר שאלות מהותיות נוספות: חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה מועסקים בהיקף משרה מלא, ושכרם השנתי המצטבר, לרבות עלויות המעסיק, מהווה רכיב משמעותי מסך הוצאות הארגון. ואולם, כלל הנראה מן הדוח המילולי כי לא מוצגים מדדי תפוקה, יעדים כמותיים או מנגנון פומבי המאפשר לחברי הארגון לבחון את הזיקה בין עלות המנגנון הניהולי לבין הישגים מדידים בפועל. במילים אחרות, בעוד שהנתונים הכספיים מובאים בפירוט יחסי, מדידת האפקטיביות הניהולית אינה מוצגת. מדובר בפרשנות מערכת "מעקב" לדוח.

נתון נוסף שהודגש בחומר הוא מספר המתנדבים: אפס. בארגון המונה 2,761 חברים (לפי הדוח לשנת 2024) ופועל כארגון עובדים יציג, היעדר פעילות התנדבותית מתואר כחריג ומעורר שאלות על מעורבות החברים, על הקשר בין הבסיס להנהלה, ועל יכולת הארגון לייצר כוח מקצועי שאינו נשען רק על מנגנון שכיר.

גם תחום הממשל התאגידי עולה מן החומר כזירה מורכבת ובעייתית: ארגון שח"ם מחזיק או שולט, במישרין או בעקיפין, באופן מלא או חלקי, במספר תאגידים ועמותות קשורות, ובהם חברה בע"מ ועמותות נוספות. החזקות אלו מדווחות כנדרש, אולם הדוחות אינם כוללים ניתוח סיכונים, אינם מפרטים מנגנונים למניעת ניגודי עניינים, ואינם מספקים הסבר ברור ומבוסס באשר לאופן יישום ההפרדה הניהולית והכספית בין הגופים השונים בפועל.

היעדים לשנים הבאות מנוסחים באורח כללי: קידום מעמד השחקנים, שמירה על תנאי העבודה, פיתוח מקצועי ופעילות חברתית. עם זאת, יעדים אלה אינם מלווים בלוחות זמנים, ביעדים כמותיים או במדדים ברורים להצלחה. בהיעדר קריטריונים מדידים, כך נטען בחומר, מתקשה הביקורת לבחון בדיעבד אם היעדים הושגו, באיזו מידה, ומהי האחריות הניהולית במקרה של כישלון.

בד בבד, הדוחות מצביעים על התנהלות פורמלית העומדת בדרישות הדין: מתקיימים ועד, ועדת ביקורת, רואה חשבון מבקר ומורשי חתימה כדין.

התמונה העולה מן החומר לשנת 2024 היא של ארגון יציב במובנו הפורמלי, הפועל באמצעות מנגנון כבד, נשען על הכנסות קבועות, מתמודד עם גירעון תפעולי שלא הוסבר בפירוט, וללא הצגת מדדים ניהוליים ברורים.

התנדבות על הנייר: חברי ועד שח"ם קיבלו אלפי שקלים כ"תשלומים"

לפי הדוח המילולי לשנת 2024 שהוגש לרשם העמותות, חברי ועד קיבלו בפועל סכומים כספיים תחת ההגדרה "גמול והחזר הוצאות". בחומר נמסרו שלושה שמות וסכומים:

רבקה בליך (ריקי בליך): גמול כולל ששולם במהלך 2024 – 5,445 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

רוני מרחבי: גמול כולל – 2,750 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

תום יהושע חודרוב: גמול כולל – 1,100 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

השתתפותם בישיבות לא נעשתה, הלכה למעשה, על בסיס התנדבותי גרידא: עבור פעילות זו שולם גמול מכספי ציבור. מדובר בסכומים של אלפי שקלים, אשר יכלו להיות מופנים לרווחת השחקנים – לרבות סיוע בסיסי – אך הועברו בפועל לכיסם של ריקי בליך, רוני מרחבי ואחרים. בכך מתחדדת שאלת מהותו ותכליתו של השכר המשולם לחברי הוועד המנהל.

על פי תיקון 10 לחוק העמותות, חל איסור על תשלום שכר או הענקת טובות הנאה לחברי ועד ולעמיתיהם הקרובים. עם זאת, החוק מאפשר קבלת גמול והחזרים כספיים בגין הוצאות, מסגרת אשר מוצגת לעיתים כפעילות "התנדבותית", אף שמדובר בתשלום בפועל (הגמול הוא קומבינציה: תשלום בפועל, שאינו מוגדר כשכר).

כלומר, בדוח מוגדרים הסכומים כ"גמול" ולא כ"שכר", בהיקפים של אלפי שקלים, אך השאלה המהותית נותרת בעינה: כיצד מתיישבת ההצהרה על "התנדבות מלאה וללא תמורה" עם העברת תשלומים כספיים בפועל, גם אם אלו מסווגים כהחזרי הוצאות.

מן ההיבט הציבורי, נטען כי אין מדובר בפער סמנטי גרידא, אלא בסוגיה הנוגעת בליבת האמון. כאשר ארגון מציג בפני חבריו מצג של התנדבות "טהורה", בעוד שבמסמך רשמי מתועדים תשלומים כספיים, נוצרת שחיקה נוספת באמון הציבורי – בייחוד בעיתוי שבו הארגון נתון במחלוקת רחבה סביב תקציביו, יעילותו והישענותו על תמיכות ציבוריות.

שוב עולה מן החומר תמונה שלפיה חברי ועד שח"ם אינם פועלים ללא תמורה: חברי הוועד מקבלים תגמולים בהיקף של אלפי שקלים, בעוד שלחברי העמותה נמסר כי מדובר בפעילות המוגדרת כ"התנדבות מלאה". במקביל, העמותה נהנית גם מהזרמת כספי ציבור מתקציב המדינה לקופתה. אין מניעה שפעילות הוועד תמומן מכספי החברים, אולם מתעוררת שאלה מהותית כאשר מימון זה נשען גם על משלם המסים.

מדוע הציבור נדרש לשאת במימון שכר מנכ"ל בהיקף העולה על חצי מיליון ש"ח בשנה – סכום המשתווה למחירה של דירה – וכן בתשלומים נוספים המוגדרים כ"גמול" לבכירים ולחברי הנהלה. בפועל, מן הנתונים עולה כי השחקנים נושאים בנטל כפול: הן כחברי עמותה המממנים את פעילות הארגון מכיסם, והן כאזרחים המשתתפים במימון באמצעות כספי המסים.

מערכת "מעקב" פנתה לרשויות: דוח ביקורת עומק קובע ליקויים מהותיים בהתנהלות שח"ם

ביולי 2021 פרסמה רשות התאגידים במשרד המשפטים דוח ביקורת עומק חריג בהיקפו נגד עמותת שח"ם. לפי החומר שנמסר, הדוח נערך בעקבות פנייה שהתקבלה ברשות, והביקורת עסקה בשנים 2018-2019. הביקורת נערכה בין החודשים ינואר למאי 2021 וכללה בדיקות מדגמיות, עיון במסמכים חשבונאיים, דוחות כספיים ומילוליים, פרוטוקולים, שיחות עם בעלי תפקידים וביקור במשרדי העמותה.

מטרת הביקורת, כפי שנמסר, הייתה לבחון האם שח״ם פועלת בהתאם למטרותיה הרשומות, לחוק העמותות ולהנחיות רשם העמותות, וכן האם מתקיים חשש להפרת איסור חלוקת רווחים.

ועדת ביקורת – גוף פיקוח שכשל בתפקיד
אחד הממצאים המרכזיים והחמורים המובאים בחומר נוגע לתפקוד ועדת הביקורת. לפי ממצאי הרשות, ועדת הביקורת לא מילאה את תפקידיה המהותיים כנדרש בחוק. בפרוטוקולים לשנים 2018-2019 נמצאו בעיקר המלצות לאישור הדוחות הכספיים והמילוליים, ללא בחינה מעמיקה של סוגיות נוספות המחויבות על פי דין.

לפי החומר, רשות התאגידים קבעה כי מדובר בליקוי מהותי והורתה לעמותה להעביר דוח מפורט של ועדת הביקורת לשנת 2021, הכולל ממצאים, מסקנות והמלצות, בהתאם לתוכנית עבודה סדורה.

ניהול כספים והתקשרויות ללא מנגנוני בקרה
לפי החומר, הדוח קובע כי העמותה התקשרה עם ספקים ונותני שירותים, לרבות בתחום המשפטי, מבלי לקבל הצעות מחיר מראש, בניגוד לנוהל שנקבע. שח"ם טענה כי הדבר נבע מנסיבות חריגות, בין היתר מעבר משרדים, אך לפי החומר הרשות ציינה כי אין בכך כדי להצדיק חריגה מכללי ניהול תקין.

נמסר כי אף שהעמותה הציגה לאחר הביקורת מסמכים שנועדו להוכיח תיקון מסוים, הביקורת הבהירה שבשנים שנבדקו מדובר בליקוי ממשי הפוגע בשקיפות ובהתנהלות התקינה של גוף ציבורי.

שכר בכירים והגדרת תפקידים בעייתית
ממצא מהותי נוסף שהובא בחומר נוגע להעסקת עובד בכיר שהוגדר כ"רכז פעילות", בעלות שכר שנתית של כחצי מיליון שקלים בשנת 2019. לפי החומר, הביקורת קבעה כי בפועל מילא העובד תפקיד הדומה במהותו לתפקיד מנכ"ל, אף שהעמותה דיווחה כי אינה מעסיקה מנכ"ל (באותה עת כיהן כמנכ"ל מר אורי רשתיק. בראש הוועד עמדו אסתי זקהיים וגיא לואל – המבליטים כלפי חוץ שיח של ביקורת וצדק, אך בתוך הארגון אפשרו, בפועל, התנהלות של קומבינציות מתוחכמות).

עוד עולה מן הדוח כי שכרו של אורי רשתיק, אשר הועסק וסווג כ"רכז פעילות", נכלל בדוחות הכספיים במסגרת עלויות הפעילות ולא כהוצאות הנהלה – סיווג שהוגדר בדוח כדיווח שאינו נאות. עוד מצוין כי רק החל מחודש מאי 2021, ולאחר סיום תקופת הביקורת, מונה לעמותה מנכ״ל רשמי. הרשות הבהירה כי אף שמדובר בשינוי שעשוי להיחשב תיקון לעתיד, אין בו כדי לגרוע או לשנות את ממצאי הביקורת ביחס לשנים שנבחנו.

כשלי דיווח ופגיעה בשקיפות הציבורית
לפי החומר, בדוח נקבע כי שח"ם לא דיווחה במועד על מינוי מורשי חתימה בניגוד לחוק. בנוסף נמצאו ליקויים בדיווחים על חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה: הדוחות כללו שכר ברוטו בלבד, ללא פירוט תשלומים נלווים והתחייבויות עתידיות כנדרש בדוחות מילוליים.

עוד נמסר כי הדוחות לא כללו דיווח מלא ונאות על צדדים ותאגידים קשורים, לרבות גופים שבהם העמותה חברה או מקיימת עמם קשרים כספיים. לפי החומר, רשות התאגידים הגדירה ממצאים אלו כפגיעה מהותית בחובת השקיפות כלפי הציבור.

דוח רשמי – ושאלות שעדיין פתוחות
על פי החומר שנמסר, דוח ביקורת העומק אינו מסמך טכני בלבד, אלא מסמך רשמי הקובע כי בשנים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים בליבת הניהול: פיקוח פנימי חסר, דיווחים לא נאותים, בעיות בשכר ובשקיפות, והתנהלות שאינה עומדת במלואה בסטנדרטים הנדרשים מגוף ציבורי. גם אם חלק מן הליקויים תוקנו בדיעבד, כפי שנרמז בחומר, הדוח מצייר תמונה בעייתית של ארגון רב־השפעה שפעל במשך שנים תחת סימני שאלה ניהוליים.

לעיון בדוח המלא ולהורדתו, לחצו כאן

מעקב פנתה לשר מיקי זוהר: דרישה לבחינה מחודשת של תמיכות המדינה בשח"ם

מערכת "מעקב" פנתה לשר התרבות והספורט, ח"כ מיקי זוהר, בפנייה רשמית מקיפה הקוראת לבחינה מחודשת של המשך התמיכות הציבוריות לעמותת שח"ם.

מערכת "מעקב" מסרה במכתב, כלומר בפנייה רשמית, כי מדובר ב"תמונת מצב מצטברת", המעידה על משבר עומק מתמשך בהתנהלות הארגון, החורג ממחלוקת נקודתית או מאירוע בודד. פרטי הפנייה:

1. שינויי תקנון והרחבת תנאי קבלה – טענה לפגיעה בהגדרת המקצוע ובמעמד השחקנים המקצועיים, ובמקביל טענה שמדובר במהלך שנועד להגדיל מספר חברים ובהתאם לכך היקף תקציבים ציבוריים.

2. ירידה במספר החברים – הצגת הנתון של כ-10% עזיבה בין 2024 לינואר 2026.

3. אובדן ההסכם הקיבוצי עם איגוד המפיקים – הצגה של המהלך כערעור על מעמד שח"ם כארגון יציג וכאבן יסוד שנשענה לאורך שנים על תעריפי מינימום ותנאי העסקה.

4. דוחות 2024 – הצגת גירעון תפעולי, תלות גבוהה בדמי חבר, היעדר מדדי תפוקה, נתון של אפס מתנדבים.

5. סוגיית "התנדבות" מול תשלומים – הצגת הפער בין הצהרות לבין גמולים/החזרים לחברי ועד.

6.דוח ביקורת עומק של רשות התאגידים (2021) – הצגת ממצאי ליקויים מהותיים בהתנהלות והדגשה כי מדובר בדוח רשמי של משרד המשפטים.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

הדרישה לבחינה מחודשת ואף לביטול התמיכה אינה מוצגת כפגיעה בתרבות או באמנים, אלא כקריאה לשמירה על כספי הציבור, על סטנדרטים של ניהול תקין, על שקיפות ועל מימוש תועלת ציבורית.

בתאריך 14.01.2026 התקבל בידי המערכת מענה רשמי מטעם לשכת שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, ולפיו: "פנייתך הועברה לטיפול הגורם הרלוונטי".

ארגוני האומנים בעקבות הפסקת התמיכה באיגודים המקצועיים: "פגיעה ישירה ביצירה הישראלית"

כלל הנראה, בין היתר בעקבות פניות מערכת "מעקב" בשנים 2024-2026 – ובהן שורת פניות למשרד האוצר ולמשרד התרבות בדרישה לביטול התמיכות, בצירוף חומרי ביקורת עומק – הודיע משרד התרבות כי החל משנת 2026 תופסק תמיכת המשרד באיגודים המקצועיים בתחום התרבות. בכתבה זו פורסמה הפנייה האחרונה בלבד, מחודש ינואר 2026, אף כי קדמו לה פניות נוספות, לרבות פרסום מכתבים פתוחים לשר התרבות מיקי זוהר בעניין הפסקת התמיכות לשח"ם ולאמ"י.

ייתכן כי להפסקת חלק מן התמיכות נלוו גורמים נוספים, וכי אין מדובר במהלך הנובע מגורם יחיד בלבד. ההחלטה אינה חלה על כלל התמיכות, וסוגיית ביטולן המלאה – כמו גם שאלת המשך הזרמת כספי הציבור – עודנה מחייבת בחינה ועיסוק נוסף. מערכת "מעקב" מדגישה כי ייתכן שגם גורמים נוספים פנו לרשויות בעניין זה, וכי פעילותה נעשית מתוך עמדה ברורה של אי אדישות לבזבוז כספי ציבור, ולא מתוך טענה לבלעדיות או מיצוי מלא של כלל הגורמים שפעלו בנושא.

בכל מקרה, הודעתו של שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, על הפסקת התמיכות עוררה מחאה מצד שח"ם. הארגון טען כי מדובר בפגיעה בתשתית מקצועית הכוללת ליווי משפטי, הכשרות, שמירה על תנאי עבודה ויכולת התאגדות.

לא הוצג עד כה הסבר קונקרטי לאופן שבו הפסקת התמיכות צפויה לפגוע בפועל בתחומים אלה, שחלקם אף צומצמו בשנים האחרונות. עוד מציינת המערכת כי קיצוץ בשכר הבכירים או צמצום שכבת הניהול – ובכלל זה ביטול תפקיד המנכ"ל, היו עשויים לפנות משאבים בהיקף משמעותי, מבלי לפגוע בפעילות הליבה או בשחקנים עצמם.

תחקיר מיוחד חושף פער משמעותי בין המצג שמציג בית הספר למשחק מיסודה של השחקנית ענת ברזילי לבין המציאות בשטח. בית הספר, הפועל בתל אביב משנת 1999, מפרסם באתר האינטרנט שלו כי הוא מוכר על ידי משרד החינוך ומשרד הבריאות – טענות שנמצאו בעייתיות במהלך בדיקתנו.

הפער בין הפרסום למציאות

בפרסומיו הרשמיים, בית הספר מציג תמונה של מוסד מוכר ומפוקח. באתר האינטרנט של בית הספר מצוין במפורש כי תוכנית הלימודים מוכרת על ידי משרד החינוך, וכן על ידי משרד הבריאות כסטאז' ללימודי תואר שני בתרפיה באומנויות.

ברם, בדיקה מול משרד החינוך העלתה תמונה שונה לחלוטין. בתגובה רשמית שהתקבלה ממשרד החינוך נמסר כי בית הספר למשחק מיסודה של השחקנית ענת ברזילי בהנהלת אילת ששון אינו מוכר על ידי המשרד. יתרה מזאת, המשרד אף שלח מכתב לבית הספר בדרישה להסיר את אזכור ההכרה ממשרד החינוך מפרסומיו.

תגובת ההנהלה

במהלך התחקיר, פנינו לגב' אילת ששון, המנהלת הנוכחית של בית הספר. ששון, שמנהלת את המוסד משנת 2024 לאחר שניהלה אותו בפועל משנת 2011, טענה כי "כל האישורים קיימים" וכי ההכרה ממשרד החינוך "מאוד חשובה לבית הספר".

כאשר התבקשה לפרט לגבי טיב הפיקוח והגורם האחראי במשרד החינוך, לא התקבלה תשובה ברורה. ששון ביקשה לקבל את השאלות במייל ולהתייעץ עם רון זמיר, בעלה של ענת ברזילי. למרות שנשלח מייל כמבוקש, לא התקבלה תגובה מפורטת ולא הוצגו המסמכים הרלוונטיים.

 

ההיבט המשפטי

עורך הדין יונתן פרידמן מציין כי "פרסום או הצגת מידע על ידי בית עסק המתיימר להציג הכרה או אישור מטעם גוף ממשלתי כלשהו, בעוד שאין בידיו האישורים המתאימים, מהווה הטעיה של ציבור הצרכנים ועולה כדי הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981".

על פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, איסור הטעיית הצרכן נועד להבטיח כי הצרכן יקבל מידע מלא ואמיתי לפני ואחרי ביצוע עסקה. החוק מדגיש כי לא נדרשת הטעיה בפועל – די בכך שהמעשה או המחדל עלולים להטעות את הצרכן.

"בהתאם לחוות דעתו של עורך הדין יונתן פרידמן, יובהר כי פרסום או הצגת מידע על ידי בית עסק, בין אם באמצעות פלטפורמות דיגיטליות ובין אם בכל אמצעי פרסום אחר, המתיימר להציג הכרה או אישור מטעם גוף ממשלתי כלשהו, בעוד שאין בידיו האישורים המתאימים, מהווה הטעיה של ציבור הצרכנים ועולה כדי הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

עם זאת, יודגש כי במקרים בהם בית העסק מחזיק באופן חוקי בכל המסמכים, האישורים וההיתרים הנדרשים מאת הגוף הממשלתי הרלוונטי, הצגת מידע זה הינה חוקית ותקינה לחלוטין ואינה מהווה הפרה כלשהי של הוראות הדין."

בתעודות ביה"ס למשחק אין זכר להכרה ממשלתית

בחינה מדוקדקת של תעודות ההסמכה המונפקות על ידי המוסד מעלה כי נעדרים מהן סמלי הריבונות הממלכתיים וכל אזכור למשרדי הממשלה הרלוונטיים – משרד החינוך ומשרד הבריאות. יתרה מזאת, התעודות נעדרות כל ציון או הצהרה בדבר פיקוח ממשלתי על תוכנית הלימודים, דבר המעמיק את התהיות באשר למעמדו הרשמי של המוסד.

סגל המורים ומחלוקות נוספות

בעוד בית הספר מתגאה בסגל מורים קבוע של 13 מורים "מהטובים בארץ", תחקירנו העלה מספר סימני שאלה מטרידים לגבי חלק מחברי הסגל.

פרשת אסתי זקהיים

אסתי זקהיים, מהמורות הבכירות במוסד, נקשרה בעבר לפרשה מטרידה כאשר העידה לטובת עבריין מין מורשע. מעבר לכך, זקהיים משמשת כדירקטורית בחברת אשכולות, המנהלת את כספי התמלוגים של השחקנים. בית המשפט המחוזי קבע כי החברה אינה מתנהלת בשקיפות מספקת כלפי השחקנים, בניגוד להוראת המדינה הדורשת כי החברה תפעל כחברה לתועלת הציבור (חל"צ) ולא כחברה פרטית. נושא זה נמצא כעת בערעור בבית המשפט העליון.

נדבך נוסף בפרשת זקהיים נחשף מתקופת כהונתה בראשות שח"ם (המתיימר להיות ארגון השחקנים). בעת ששימשה בתפקיד הרם, הניחה את חתימתה, לצד גיא לואל, על דוחות הארגון. ואולם, דו"ח ביקורת העומק של רשם העמותות חשף כי תחת הנהגתם התנהל הארגון תוך הסתרת נתוני השכר האמיתיים מציבור השחקנים והפרות חמורות נוספות של הוראות הדין.

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

המחלוקת סביב עינת ויצמן (Free Palestine)

עינת ויצמן, מורה נוספת במוסד, מעוררת תהיות בשל התבטאויותיה הפוליטיות. ויצמן, המעלה לעיתים תכנים פרו-פלסטיניים ברשתות החברתיות שלה, מביעה דעות נחרצות נגד מדיניות הממשלה וצה"ל. הפרדוקס בולט במיוחד לאור העובדה שבית הספר מפעיל תוכנית מיוחדת לחיילים משוחררים, המוכרת לכאורה על ידי מנהל התרבות לצורך פיקדון חיילים משוחררים.

ויצמן, אשר אינה מסתירה את זיקתה העמוקה לעניין הפלסטיני, מרבה להניף את דגלי פלסטין וסמליה במרחב הווירטואלי של הפייסבוק. אולם, פרדוקס מהותי עולה מהתנהלותה: בעודה מצהירה על התנגדותה לפעולות צה"ל בעזה, היא ממשיכה להתפרנס במדינת ישראל, כאשר חלק מתשלומי המיסים שלה מממנים את הפעילות הצבאית אותה היא מגנה. דואליות זו מעלה תהיות נוקבות באשר לעקביות עמדותיה.

פרדוקס נוסף מתגלה בהתנהלותה של ויצמן: היא ניצבת בעמדת הוראה בפני תלמידים אשר, על פי השקפתה המוצהרת, נמנים על כוחות הכיבוש. דיסוננס זה מעלה תהיות נוקבות – היכן אותה אידאולוגיית "Free Palestine" אותה היא מקדמת בלהט? כיצד מתיישבת הוראתה את אלו שהיא מגדירה כשותפים לכיבוש עם אמונותיה המוצהרות?

תגובות רשמיות

משרד החינוך: "בית הספר אינו מוכר על ידי המשרד. דרשנו להסיר את כל הפרסומים המזכירים את משרד החינוך".

משרד הבריאות: "הנושא בבדיקה. נגיב עם השלמת הבדיקה".

בקשותינו לתגובה נתקלו בחומה בצורה: ענת ויצמן נטשה את השיחה באופן מיידי, ואילו אסתי זקהיים וגיא לואל בחרו להשתיק כל אפשרות לדיאלוג באמצעות חסימה מוחלטת. התנהלות זו מדברת בעד עצמה.

נ.ב

מוסד לימודי המשחק מיסודה של השחקנית ענת ברזילי, המתהדר ביומרה להיות חלוץ ומוביל בתחומו, מעורר תהיות נוקבות באשר לאותנטיות הצהרותיו בדבר הכרה ממלכתית. חרף מגוון תוכניות הלימוד המוצעות על ידו והפעלת סוכנות לקידום שחקנים, הדיסוננס המשמעותי בין המצג הפומבי לבין המציאות בשטח מעלה חששות כבדי משקל בהיבטי הגנת הצרכן ושקיפות כלפי התלמידים.

חודיאקוב, שעזב את לימודי הכלכלה לטובת הקריירה המשחקית, מספר על המסע המרתק שלו מהצבא לעולם הבמה, ועל החלומות הגדולים שלו לעתיד.

"תמיד ידעתי שיש בי משהו יצירתי, אבל לקח לי זמן להבין שזה המשחק", פותח חודיאקוב את השיחה. "עזבתי את לימודי הכלכלה כי הרגשתי שמשהו חסר. כשהתחלתי ללמוד משחק, הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי".

שלומי מספר על האתגרים שעמדו בפניו במהלך שלוש שנות הלימודים ב"אימפרו". "לא היה קל. הייתי צריך לממן את הלימודים לבד, בלי תמיכה כלכלית מהמשפחה. אבל האהבה למשחק נתנה לי כוח להתמודד עם כל הקשיים".

חודיאקוב לא מהסס לחשוף את הסיפור המשפחתי המורכב שלו (עלה ארצה מאוקראינה בעודו תינוק בן שנה) "גדלתי בלי אבא", הוא מספר בכנות. "הוא חי בישראל, אבל לא היה חלק מהחיים שלי. הוא אפילו לא הגיע לאף הצגה שלי בבית הספר". למרות זאת, שלומי מדגיש את התמיכה הרגשית שקיבל מאמו. "אמא שלי תמיד האמינה בי, גם אם לא יכלה לעזור כלכלית".

שלומי חודיאקוב הוא לא רק שחקן מוכשר, אלא גם לוחם מסור. "שירתתי בתותחנים", הוא מספר בגאווה. "היום אני במילואים בצנחנים. זה מרגש אותי לשלב בין עולם המשחק לבין השירות למדינה".

כשאנחנו שואלים אותו על ההבדלים בין שני העולמות: "בצבא ובתיאטרון אתה צריך להיות מוכן לכל תרחיש. ההבדל הוא שבתיאטרון אתה יכול לעצור ולנסות שוב. בצבא, אין הזדמנות שנייה".

שלומי חושף את שאיפותיו האמנותיות הנעלות ומבטא את להיטותו לאתגר תיאטרלי משמעותי באומרו: "החלום הגדול שלי הוא לשחק את קוסטיה ב'השחף' של צ'כוב. זו דמות מורכבת ועמוקה, ואני מרגיש שיש לי הרבה מה לתת לתפקיד הזה".

אבל חודיאקוב לא שוכח את ההווה: "כרגע, אני מתמקד בלצבור ניסיון. כל תפקיד, גדול כקטן, הוא הזדמנות ללמוד ולהתפתח".

בימים אלה, כשישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, שלומי מוצא את עצמו שוב במדים. "לפני כמה שבועות סיימתי את הלימודים, ומיד התגייסתי למילואים", הוא מספר. "זה לא פשוט לעזוב את החלומות האמנותיים ולחזור לשדה הקרב, אבל אני מרגיש שזו חובתי וזכותי להגן על המדינה".

בהתייחסנו לעתידו של שלומי, הוא משיב בנחישות ובתבונה: "שאיפתי היא להמשיך ולהתפתח במלאכת המשחק, להעמיק את אומנותי הן על במת התיאטרון והן על מסך הקולנוע. עם זאת, לא אזנח את מחויבותי למדינה. אני סבור כי ניתן לשלב בהצלחה בין שני עולמות אלו". שלומי מסר בסיפוק: "עברתי כברת דרך משמעותית והגעתי למעמד של שחקן מן המניין".

שלומי חודיאקוב, בן 27, לא תכנן להיות שחקן. למעשה, עד לפני זמן לא רב, חלומותיו היו שונים לחלוטין. "רציתי חיים שגרתיים", הוא מספר בראיון מיוחד. "משכנתא, משפחה, בית. חיים רציונליים". אך הגורל, או אולי הפנדמיה, התערבו בתוכניותיו.

חודיאקוב, שלמד כלכלה לתואר ראשון, מצא את עצמו בתקופת הקורונה בנקודת מפנה. "נרשמתי לקורס משחק בניסן נתיב", הוא משחזר. "ואז ראיתי את ההצגה 'השחף' בתיאטרון גשר. זה היה הרגע שהבנתי – הבמה זה החלום שלי".

למרות ההתלהבות הראשונית, הדרך לא הייתה פשוטה. "חיפשתי את המקום הנכון ללמוד", הוא מסביר. "ניסן נתיב לא התאים לי כי חסרו שם לימודי משחק מול מצלמה. יורם לוינשטיין הציע לי מכינה, ואפילו נרשמתי לאודישנים בבית צבי. אבל בשום מקום לא הרגשתי באמת בבית".

הפנייה המשמעותית הגיעה כשחודיאקוב הגיע לשיעור משחק בבית הספר "אימפרו". "התאהבתי מיד", הוא אומר בחיוך. "אבי מלכה, מנהל בית הספר, נתן הרגשה של בית ותמיכה אין סופית. הרגשתי חופשי, עם חופש ביטוי ופעולה אמיתיים".

במהלך לימודיו ב"אימפרו", חודיאקוב לא בזבז זמן והתנסה במגוון תפקידים. "שיחקתי בהצגות כמו 'מהומות קיוג'ה', 'הלוויה חורפית', ו'אדמונד'," הוא מספר בגאווה. "כל הצגה הייתה עולם חדש, אתגר חדש. זה עזר לי להבין כמה מגוון ומרתק יכול להיות עולם המשחק".

בין המורים ב"אימפרו", אחד השאיר רושם עמוק במיוחד. "מישה לוריה היה המורה האהוב עליי", מספר חודיאקוב. "הוא נתן לי ערכים נכונים והתחברות אמיתית למקצוע".

החלום הגדול של חודיאקוב ברור: "אני רוצה לשחק בתיאטרון גשר", הוא מצהיר. "'השחף' של אנטון צ'כוב היה ההצגה הראשונה שראיתי כבוגר, והיא השפיעה עליי כל כך שהחלטתי להיות שחקן ולעזוב את לימודי הכלכלה. את המונולוג הראשון שלי בבית הספר למשחק עשיתי מתוך 'השחף', בתפקיד קוסטיה. אני חולם לשחק את קוסטיה ב'שחף' בתיאטרון גשר".

המעבר מעולם הכלכלה לעולם המשחק לא היה קל. "הייתי צריך לשלב לימודים קשים וחזרות עם עבודות מזדמנות", הוא מספר. "אבל זה היה שווה את זה. כל הצגה שהשתתפתי בה חיזקה את הידיעה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

כיום, חודיאקוב הוא חבר בארגון שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ומיוצג על ידי הסוכן גדי בר לביא. הוא מביט קדימה בתקווה ובנחישות. "אני יודע שהדרך עוד ארוכה. אבל אני מרגיש שמצאתי את הייעוד שלי", הוא אומר.

סיפורו של חודיאקוב מדגים כיצד לעתים, דווקא בתקופות של משבר ואי-ודאות, אנשים מוצאים את הכוח לעשות שינויים דרמטיים בחייהם ולהגשים חלומות שלא ידעו שקיימים. מהכלכלה לבמה, ממשכנתא לתיאטרון – המסע של שלומי חודיאקוב הוא תזכורת לכך שלעולם לא מאוחר מדי לגלות תשוקה חדשה ולרדוף אחריה. עם כל תפקיד חדש, עם כל הצגה, הוא מוכיח לעצמו ולסובבים אותו שההחלטה הנועזת שקיבל הייתה הנכונה עבורו.

שלומי חודיאקוב מסכם את הראיון במילים מרגשות: "המסע שלי מלימודי כלכלה, דרך הצבא ועד לבמת התיאטרון, לימד אותי שהחיים מלאים בהפתעות. אני מצפה לראות מה עוד מצפה לי בהמשך הדרך".בשלהי שיחתנו, אנו, צוות 'מעקב', נחושים בדעתנו כי שמו של שלומי חודיאקוב עתיד להתנוסס בראש חוצות התרבות הישראלית. אנו מביעים את איחולינו הכנים להצלחה מרשימה בהמשך מסעו האמנותי, הן בזירת המשחק והן בתרומתו הנעלה לחברה ולמדינה.