חברת "אשכולות", הגוף המרכזי לניהול זכויות אמנים בישראל, המאחדת תחתיה עשרות אלפי יוצרים, שחקנים, זמרים ורקדנים, מצויה בתקופה האחרונה בלב פרשה מורכבת המטלטלת את עולם התרבות.

רצף של עדויות פנימיות, מסמכים משפטיים והכרעות בתי משפט שניתנו נגד החברה בתקופת כהונתו של המנכ״ל אורי רשטיק, יחד עם מהלכים פרלמנטריים ותביעות אישיות נגדו, מציירים תמונה עגומה של ניהול לקוי לכאורה: היעדר שקיפות, שימוש שנוי במחלוקת בכספי האמנים, קשרים פוליטיים רגישים ותביעות כבדות משקל. מכלול זה מעורר חשש ממשי לשימוש בלתי ראוי בכספי הציבור, להוצאת כספים מן החברה ועוד.

עדויות חריגות והכחשות גורפות

ב־15 בספטמבר 2025 התקיים ראיון בלעדי של מערכת "מעקב" עם היועץ המשפטי הרשמי של חברת "אשכולות", עו"ד ברק בר-שלום. במהלך הראיון השמיע בר-שלום שורה של אמירות חד משמעיות וחריגות באשר להתנהלותו של מנכ"ל החברה, מר אורי רשטיק. לדבריו: "לא תשמע ממני שמה שעשה אורי רשטיק תקין"; וכן: "המצב של אורי אינו תקין, והדבר נדון ואף התקבלו החלטות". דברים אלו אינם משתמעים לשתי פנים: היועץ המשפטי של החברה עצמה, שתפקידו להגן על פעילותה ולשמור על תקינותה, מצביע על ניהול בלתי תקין מצד המנכ"ל.

ביום שלאחר מכן, ב־16 בספטמבר 2025, פנינו לרשטיק עצמו בבקשה לקבלת תגובה. תשובתו הייתה חריפה וזלזלנית: "אתה מדבר שטויות"; "כל מה שאתה אומר זה קשקוש מוחלט"; "אתה משקר". בדבריו לא ניתנה כל התייחסות עניינית או מענה ממשי לטענות שהועלו.

הפער החריף בין הצהרות היועץ המשפטי לבין תגובת המנכ"ל ממחיש את עומק המשבר: מצד אחד עדות פנימית המאששת חוסר תקינות, ומן העבר השני – הכחשה גורפת ובלתי מנומקת.

הכרעות בתי המשפט והמהלכים בכנסת

הסערה אינה מוגבלת לעדות פנימית בלבד. כבר בעבר קבע רשם ההקדשות כי "אשכולות" אינה יכולה להמשיך להתקיים כחברה פרטית, והורה להפוך אותה לחל"צ – חברה לתועלת הציבור, שקופה, ללא מטרות רווח. החברה, באמצעות נציגיה, סירבה להחלטה והגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

במסגרת תיק 56880-09-22 פסק כב' השופט אלי אברבנאל כי "עולה חשש אינהרנטי לשימוש בלתי ראוי בכספי הציבור". בית המשפט קבע כי האמנים זכאים לשקיפות מלאה ולניהול ציבורי של כספי התמלוגים. אולם "אשכולות" לא קיבלה את ההכרעה, מימנה הליך משפטי נוסף על חשבון כספי האמנים עצמם, והגישה ערעור לבית המשפט העליון.

לקריאת פסק הדין המלא – לחץ כאן

במקביל, פעלה החברה במסדרונות הכנסת. הוגשה הצעת "חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ה–2025". ההצעה נרשמה על שמו של ח"כ יוסף טייב (ש"ס), ח"כ המזוהה עם חינוך תורני ולא עם עולם האמנות. את הדיון הוביל חבר הכנסת דוד ביטן, יו״ר ועדת הכלכלה, שככל הנראה שימש לא רק כיו״ר פורמלי, בדיוני הכנסת ניתן היה לחוש כי היה גם לדמות דומיננטית שהכתיבה את סדר היום – כך לפחות עולה מן הרושם והפרשנות שנוצרו בעת נוכחותנו בדיון.

למעשה, מפלגתו של חבר הכנסת טייב היא מן הגורמים המרכזיים הפועלים לקידום סגירת תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" – מהלך שעלול להסב פגיעה ישירה באלפי אנשים הקשורים לתעשיית התרבות והמדיה. מכאן ניתן להתרשם כי מצוקת האמנים וזכויותיהם אינן בראש מעייניו. השאלה בדבר הקשר שבין תפיסותיו החינוכיות־דתיות לבין יחסו לעולם התרבות והאמנות נותרת אפוא בעינה.

טייב אף נקשר תדיר לדיון הציבורי בסוגיית "הטלפונים הכשרים" וחסימות תכנים, כחלק מפעילותו הפרלמנטרית. הוא נמנה עם יוזמי "חוק הקומה הכשרה", שעבר ב־24 ביולי 2024, אשר מטרתו להסדיר תשתיות סינון ותכנים לציבור החרדי. ייתכן, ואף סביר להניח, כי בביתו אין מכשיר טלוויזיה – עובדה המעוררת עניין בשאלת בקיאותו בכל הנוגע לניהול כספי התמלוגים וזכויות האמנים בחברת "אשכולות". לא פחות מעניין הוא מחדלו להתייחס לפסק הדין שניתן בעניין זה בבית המשפט המחוזי.

בד בבד, יש להזכיר כי חבר הכנסת דוד ביטן מתמודד כיום עם כתב אישום חמור בגין עבירות של לקיחת שוחד, מרמה, הפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון – בהיקפים הנאמדים במאות אלפי שקלים.

מול תמונת מצב זו מתעורר החשד כי "אשכולות" מבקשת לקדם, לכאורה וככל הנראה, קומבינציה חקיקתית פוליטית שעשויה, כנראה, להכשיר את מעמדה בבית המשפט העליון – וכל זאת על גבם ובכספם של האמנים.

תשעה מיליון שקלים לשיפוץ משרדים, העברות לעמותות מקורבות ותביעה אישית נגד המנכ"ל

ביקורת ציבורית חריפה נמתחת גם על האופן שבו הוצאו כספי האמנים. החברה השקיעה תשעה מיליון שקלים בשיפוץ משרדי החברה בחולון. סכום זה, המגיע כולו מכספי תמלוגים, אינו שקול לחלוקת הכנסות ישירה לאמנים.

לשם השוואה:

• בעפולה נבנה פארק מים שלם בעלות דומה.

• בנתניה הוקם מרכז קהילתי חדש בעלות של שבעה מיליון שקלים.

• בהוד השרון נבנה בית תרבות חדש בתקציב של שבעה מיליון שקלים.

• בראשון לציון הוקמו מרכז צעירים ומרכז נוער בתקציב כולל של 7.5 מיליון שקלים.

• לפי אתר "עלויות בנייה" (21.09.2025), בניית בניין מגורים בן שמונה קומות בשטח של 3,000 מ"ר עולה בין תשעה ל־12 מיליון שקלים.

מול הנתונים הללו עולה השאלה: האם אמנים היו מעדיפים משרדים משופצים ומפוארים – או חלוקת סכום זה ישירות לחשבונותיהם?

מעבר לכך, "אשכולות" העבירה לארגון "א.מ.י. – אגודת אמני ישראל" למעלה מחצי מיליון שקלים בשנים 2022–2023. הארגון פועל ללא אישור לפי סעיף 46א' לפקודת מס הכנסה.

עבור השנים 2024–2025 טרם הגיש ארגון א.מ.י – אגודת אמני ישראל את דוחותיו הכספיים.

עניין מעניין הוא כי ששי קשת, ממייסדי "אשכולות", נמנה גם עם מייסדי ארגון "א.מ.י – אגודת אמני ישראל". רעייתו, יונה אליאן־קשת, מכהנת כיום כיו"ר הארגון, ובנוסף היא בעלת מניות בחברה – ולפיכך נמנית, בין היתר, עם הגורמים המצביעים על העברת כספים לארגון "א.מ.י" שבניהולה.

בנוסף, הועברו כ־797 אלף שקלים לארגון "שח"ם" בשנים 2021–2022.

עבור השנים 2023–2025 לא אותרו דוחות כספיים באתר "גיידסטאר" (אתר התאגידים של ישראל, משרד המשפטים), ומשרד רואי החשבון של הארגון, דלל ושות', סירב למסור מידע. יודגש כי ארגון "שח"ם" כלל לא קיבל את ההכרה לפי סעיף 46א' לפקודת מס הכנסה, המאפשרת מתן הטבות מס לתורמים.

יו"ר "שח"ם", גב' ריקי בליך, מחזיקה במניה בחברת "אשכולות", ובין היתר מעוניינת כי הארגון שבניהולה יקבל כמעט מיליון שקלים בתוך כשנתיים.

נציין כי מר אורי רשטיק עצמו כיהן בעבר כמנכ"ל "שח"ם". אסתי זקהיים, גיא לואל ודור סרוגו – אשר שימשו כחברי ועד ב"שח"ם" והובילו הליך משפטי נגד "אשכולות" – מונו בהמשך לדירקטורים בחברה. מצב זה מעורר חשש ממשי לניגודי עניינים מהותיים.

נכון להיום, ויתרה מזאת, אסתי זקהיים, גיא לואל ודור סרוגו אינם רק דירקטורים, אלא גם נמנים עם בעלי המניות בחברה.

אל אלה מתווספת תביעה אישית חמורה נגד רשטיק עצמו. בתיק 32965-09-24, המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון, טוען הקבלן דורון אסרף כי במקביל לשיפוץ משרדי "אשכולות" בהיקף של תשעה מיליון שקלים, נדרש לבצע שיפוץ מקיף בביתו של רשטיק בגני תקווה. לטענתו, היקף העבודות בביתו הפרטי עמד על 244,500 ש"ח, אך התשלום בפועל הסתכם ב־44,500 ש"ח בלבד. הדיון בתיק נקבע ל־6 בינואר 2026.

רשטיק מצדו דוחה את הטענות מכל וכל, טוען כי מסמכי החשבונות מפוברקים ואף הגיש תביעת לשון הרע נגד הקבלן בסך 328,828 ש"ח.

קראו את התחקיר: "מנכ"ל 'אשכולות' נתבע על ניצול קבלן ששיפץ את משרדי החברה לשיפוץ ביתו הפרטי" – לחצו כאן

תגובת "אשכולות"

״אשכולות אימצה מדיניות שקיפות מרחיבה וממשל תאגידי חדשני מעבר לכל חברה מקבילה לה ובמסגרת זו מפורסמים באתר החברה- נתונים אודות הכנסות החברה והוצאותיה, החלטות ונהלי חלוקת התמלוגים, נהלי החברה, הסכמים עם איגודים מקצועיים, תקנון החברה ועוד. בחברה יש דירקטורים חיצוניים שנבחרים על ידי ועדה חיצונית בראשות שופט בדימוס, מבקר פנים בלתי תלוי, הליכי בחירות פומביים ודיגיטליים והכל מעל ומעבר לנדרש.

דירקטוריון אשכולות פועל למקסם את התמלוגים המשולמים לאמנים המבצעים ובכלל זאת להפחתת תקורות ככל הניתן תוך הבטחה שכל ההוצאות הינן הוצאות חיוניות.

ביהמ"ש העליון החליט על עיכוב ביצוע של פסק הדין עד להחלטה אחרת ולפיכך המעבר לחל"ץ הוקפא עד להחלטה סופית של ביהמ"ש. החברה תכבד כמובן כל החלטה שתתקבל ע"י ביהמ"ש.

אשכולות פועלת לטובת אמני ישראל ולמיקסום זכויותיהם.

ישנה תמימות דעים בענף ובחברה כי אורי רשטיק הוא מנכ״ל מוצלח ומוערך שהוביל את אשכולות בשנים האחרונות לשורה של הישגים משמעותיים.

כל רמיזה על פיטוריו הינה השמצה פרועה ושקרית מיסודה.

בכהונתו, ביסס את מעמד החברה כגורם מרכזי בשוק התמלוגים, ייצב את הכנסותיה והוביל להסכמים ארוכי טווח ובריאי קיימא עם כלל גופי השידור והתקשורת המרכזיים בישראל ובנוסף צורפה אשכולות לארגון הבינלאומי SCAPR ונחתמו הסכמים עם ארגונים בחו"ל לצורך גביית תמלוגים לאמנים מבצעים ישראלים מעבר לים.

רשטיק ייסד יחד עם עילם את הגוף המשותף אשל״מ לגבייה משותפת של זכויות מבצעים, כל אלו הביאו לגידול של למעלה מ־33% בהכנסות החברה.

כל הטענות האחרות המועלות מחוסרות בסיס ואין להם עיגון במציאות.

ליאור רוטברט
דובר אשכולות"

הפוסט היועמ״ש: מנכ״ל "אשכולות" אורי רשטיק התנהל לא תקין הופיע לראשונה ב-מעקב.

ריקי בליך, שחקנית בתיאטרון הבימה הממלכתי ויושבת ראש שח"ם, מרבה להתבטא בחריפות כנגד "המדינה הכובשת" – בעודה ניזונה מקופת הציבור (כשחקנית בתיאטרון ממלכתי) ועומדת בראש ארגון המייצג אמנים אשר למעלה מתשעים אחוזים מהם שירתו בצה"ל, וחלקם אף משרתים כעת במילואים. הכירו את בליך כאישה המפגינה דואליות מובהקת – מחד גיסא מגנה את המדינה, ומאידך גיסא נהנית ממשאביה.

במהלך ראיון סוער בערוץ i24 ב-25 בנובמבר 2024, הטיח משה פייגלין בריקי בליך את הטענה הרצינית: 'את במרחב האידיאולוגי שתומך בחמאס!'. אמירה זו לא נולדה בחלל ריק. היא באה בעקבות טענותיה של בליך כי מדינת ישראל היא "מדינה כובשת" – אמירה שזעזעה רבים, במיוחד לאור העובדה שבליך עומדת בראש ארגון שחברים בו שחקנים רבים המשרתים כעת במילואים, ואף שירתו בצה"ל.

צילום i24, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הצביעות שבקבלת כספי ציבור
בליך, המשמשת כשחקנית בתיאטרון הלאומי הבימה, נהנית משכר המגיע ישירות מכספי משלם המיסים הישראלי. התיאטרון, הממומן על ידי עיריית תל אביב ומשרד התרבות והספורט, מעניק לבליך במה ופרנסה בזמן שהיא מטיחה ביקורת חריפה באותם מוסדות המממנים את פעילותה.

לטעמי, זהו שיא הציניות בתפארתה – היאך ניתן לקבל בחפץ לב את משאבי המדינה, ובעת ובעונה אחת להשחיר את שמה ולהכתים את כבודה?

העובדה המטרידה ביותר היא שבזמן שבליך מכנה את צה"ל "כוח כובש", חברים רבים בארגון אותו היא מנהלת משרתים במילואים ומסכנים את חייהם למען המדינה. דין מירושניקוב ועידן עמדי, שאף נפצע בעזה, הם רק דוגמאות בודדות. כיצד יכולה בליך להסתכל בעיניהם של חיילים אלה? היא מכנה אותם 'כובשים' בזמן שהם נלחמים על הגנת המדינה.

נראה כי לגברת ריקי בליך קיים קושי בהבנת מהותו של צה"ל, שכן כנראה מתוך תפיסתה בדבר היותו כוח כובש, נמנעה מלהתגייס לשורותיו (עובדה, תמיד אפשר להתנדב בצה"ל שבליך גם לא עשתה את זה – לא תרמה למען המדינה כמו רבים מאיתנו).

וכך מתנהלים הדברים: בעיני הגברת בליך, מדינת ישראל מצטיירת ככובשת ואכזרית (שהרי לשיטתה, אדם נאור נמנע מכיבוש, והשוואותיה אינן מחמיאות). צה"ל (ואני, כמשרת במילואים, נכלל בהגדרת הכובשים) מיישם, לטענתה, את החלטות הממשלה בעיניים עצומות ומבצע את הכיבוש.

בליך, מחזיקה בדעות שוליים, ועם זאת היא מוצאת לנכון לייצג שחקנים אשר כתשעים אחוזים מהם שירתו בצה"ל, ורבים מהם עודם משרתים במילואים. כנראה, היא מתנגדת להם אך ורק בשל היותם, לדעתה, כובשים.

עם זאת, אין היא מסרבת לקבל שכר מכספי משלמי המיסים של אותה ממשלת 'כובשים', ועל כן, כנראה ובהחלט, היא נמצאת במרחב האידאולוגי שתומך בחמאס!

ערכנו ראיון עם משה פייגלין ובו בחנו אם הבנו נכון את דבריה של בליך. חשבנו שאולי היו אמירות לפני ואחרי שלא שמענו. משה פייגלין אישר בפנינו כי הבנתנו נכונה את עמדתה: היא משוכנעת כי מדינת ישראל היא כובשת, וכתוצאה מכך צה"ל מיישם את הכיבוש (ולכן חייליו הם כובשים).

דו"ח הביקורת המוסתר
אך הביקורת על עמדותיה הפוליטיות היא רק קצה הקרחון. דו"ח ביקורת עומק שנערך בשח"ם חשף ליקויים חמורים בהתנהלות הארגון. הדו"ח, שנשלח לכל חברי ההנהלה כולל:

* ריקי בליך – יו"ר שח"ם
* רוני מרחבי – סגנית יו"ר שח"ם
* אליעד סודאי – חבר ועד
* דון לני גבאי – חברת ועד
* דניאל מורשת – חבר ועד
* יניב ביטון – חבר ועד
* ליאת אזר – חברת ועד
* מורן רוזנבלט – חברת ועד
* רודיה קוזלובסקי – חבר ועד
* תום חודורוב – חבר ועד

• קרא את הדוח: לחץ כאן

בעוד בליך דורשת שקיפות מראש הממשלה ואף מובילה הפגנות לסגירת איילון, הארגון בראשותה מסתיר מידע קריטי מחבריו. כל בעלי התפקידים שקיבלו את הדו"ח טוענים באופן תמוה כי "המייל לא התקבל" או "נכנס לספאם" – תירוצים שנשמעים חלולים במיוחד לאור העובדות.

במקרה מביך במיוחד, תום חודורוב, חבר ועד בשח"ם, נתפס בסיטואציה לא נעימה, כלומר, בעת שהודעתי לו על שליחת הדוח (ביקורת עומק) אשר נותר ללא מענה או תגובה מצדו, נתרחש הדבר בעת הקרנת 'טור פרידה' של רוני ניניו. בהתעמתו עם העובדה בדבר קבלת דוח הביקורת, בחר להציג פני תמיהה. התנהלות מתחמקת זו מעידה כי לא ניתן להטעות את הציבור דרך קבע.

לפני כחודש, בפגישה בכנסת ישראל עם מנכ"ל שח"ם, אבי בן הלל, עלה נושא הדו"ח שוב. למרות שהדו"ח נשלח אליו באופן אישי, בן הלל המשיך בקו ההכחשה של הארגון. זוהי התנהלות שמעידה על תרבות ארגונית בעייתית, כיצד ייתכן שארגון שדורש שקיפות מאחרים, מתנהל בצורה כה אטומה כלפי חבריו?

מר אבי בן הלל, אשר מפעיל ביקורת על ראש הממשלה, נמנע מפרסום דוח ביקורת מעמיק לטובת השקיפות הציבורית.

יתרה מזאת, הפקדת משרת המנכ"ל בשח"ם בידי מר אבי בן הלל מעוררת תהיות נכבדות. הדברים מתבהרים לאשורם בעת בחינת המסכת העובדתית: מר אורי רשטיק, אשר נשא בעבר במשרת יושב ראש אגודת הסטודנטים ולימים הועלה לכהונת מנכ"ל שח"ם, פינה את מקומו לחברו, מר בן הלל, בעת נתפנתה משרה ניהולית רמת-מעלה (שכר נכבד, חרף בורותו במלאכת המשחק ובעולם התרבות, אך מעניקה שליטה על עדר שחקנים מאולף לשתיקה, עדר שחקנים הנתונים באימה שנים ארוכות, החוששים להשמיע קולם אף בשאלה פשוטה, ומצייתים לכל הוראות ההנהלה הכוחנית).

ואילו רשטיק רקם תחבולה שונה: בעת כהונתו כמנכ"ל שח"ם, ועל חשבונה, הגיש תביעה נגד חברת 'אשכולות', ובכך סלל לעצמו נתיב אל משרת המנכ"ל. במהלך פשוט למדי של תביעה שהסתיימה בהסכם פשרה בו הפעיל לחץ רב, נטש את שח"ם ועבר ל'אשכולות' בתמורה לשכר נכבד (אך את השפעתו על שח"ם היה חייב לשמור, ועל כן, כפי הנראה, הביא לשם את רעהו מר בן הלל).

ברם, אף בית המשפט המחוזי קבע כי חברת 'אשכולות', המייצגת למעלה מארבעים וחמישה אלף שחקנים, נעדרת שקיפות כלפי מצביעיה ושחקניה. אולם פרשת רשטיק היא סוגיה נפרדת, ונייחד את חקירתנו לפרסומי הראווה שלו בהזדמנות אחרת (אך תיערך בחינה קלה, ויתגלה כי בכל מקום בו נוכח מר רשטיק, עולות שאלות בדבר העדר שקיפות).

אמנם שח"ם קיימה, למראית עין, הליך בחירות למשרת המנכ"ל והמנכ"לית, אך מעורר תהייה כיצד נבחר דווקא ידידו הקרוב של מר רשטיק, שכיהן באותה עת כמנכ"ל שח"ם. האם אכן מדובר ביד המקרה? ספק רב בעיניי, אם כי דעתי שולית בהתחשב בעובדה כי מדובר במנהלי ארגון שח"ם, הנושאים את דגל השקיפות!

כל זאת מתחולל תחת עיניה הפקוחות של בליך, אשר חרף היותה מוכרת כרודפת אמת וצדק, לפתע לובשת שתיקה ומהנהנת כמי שעיניה טחו מראות. מה טעם? הדבר פשוט להפליא: ירחים ספורים לאחר בחירתה ליושבת ראש שח"ם, הוענקה לה מניה בחברת 'אשכולות' – ככל הנראה, תמיד קיימת סיבה לשתיקה. והשחקנים, כאמור, כבר מאולפים לדממה מוחלטת.

התנהלותה של בליך מעידה על צביעות וכפל פנים, וזאת מדוע: היא מתגוררת במדינת ישראל ומשלמת מיסים (לרבות בעת רכישת מצרכים בסיסיים כלחם), כספים אלה מועברים לתקציב צה"ל. משמע, בין אם תחפוץ בכך ובין אם לאו, כספיה מממנים את מה שהיא מכנה 'כיבוש'.

לשם השוואה, כאשר פוטין פלש לאוקראינה וכבש שטחים מריבונותה, מיליוני אזרחים רוסים בחרו לעזוב את מולדתם כדי להימנע מתשלום מיסים למדינה, ובכך מנעו את השתתפותם העקיפה במימון כיבוש אוקראינה והריגת אזרחיה. אולי ראוי שבליך תנהג כדוגמת אותם רוסים המתנגדים למדיניות פוטין!

העובדה שבליך עצמה לא שירתה בצה"ל מוסיפה שכבה נוספת של ביקורת. קל מאוד לבקר כשאין לך שום מושג על המציאות בשטח, בליך מעולם לא חוותה את המורכבות של שירות צבאי, ובכל זאת מרשה לעצמה לשפוט את אלה שכן משרתים.
שחקנים רבים, שחוששים להזדהות בשמם מחשש לפגיעה בקריירה, מביעים מורת רוח מהתנהלותה של בליך. "היא אמורה לייצג את כולנו, אבל בפועל היא מייצגת רק את האג'נדה הרדיקלית שלה", כך אומר שחקן ותיק, שחשש לפרסם את שמו.

תגובות:

ארגון שח"ם לא טרח להגיב (בגלל שהם מאוד שקופים אז כנראה אך ורק מטעמי השקיפות), הגברת ריקי בליך סירבה להשיב (ואף חסמה בפייסבוק, בוואטסאפ ובנייד), ככל הנראה מתוך קושי להתמודד עם ביקורת.

ברם, שתיקתה של החונטה מדברת בעד עצמה.

-אנו במעקב-

נ.ב
תודה לאל כי ריקי בליך, רשטיק ובן הלל אינם מכהנים בממשלה, שכן חברי הקואליציה טרם השכילו להגיע לרמת התחכום של תחבולות חונטת האמנים המנהלת את שח"ם, אשכולות וכיוצא באלה.

• צילום ראשי של ריקי בליך מעמוד הפייסבוק שלה, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט בליך, יו״ר שח״ם: נגד 'המדינה הכובשת' שמשלמת משכורתה הופיע לראשונה ב-מעקב.