ככל הנראה, פרשה חמורה של ניגוד עניינים מתגלת בבית המשפט בנוף הגליל: שופטת בכירה פסלה את עצמה מלדון בתביעת השתקה שהגיש סגן ראש העיר, שוכרי עואודה, נגד אתר החדשות "מעקב" – ורק לאחר שמערכת "מעקב" פתחה בתחקיר ונודע על הקשר האישי בין השופטת לבין סגן ראש העיר. חמישה חודשים לאחר הגשת התביעה, החלה הפרשה לקבל תפנית משמעותית.

בתאריך 28 באפריל 2025 הגיש מר שוכרי עואודה, סגן ראש העיר של נוף הגליל, תביעת השתקה נגד מערכת "מעקב". כעבור יום, ב-29 באפריל 2025, פורסמה החלטת המזכירות לפיה התיק יטופל על ידי השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד. בשלב זה, לפי מסמכי בית המשפט, סגן ראש העיר קיבל הודעה רשמית על זהות השופטת שתטפל בתיק.

למרות שידע מי השופטת שאמורה לדון בתיקו, עואודה לא עדכן את בית המשפט או את הצדדים האחרים על קיומו של קשר אישי וחברי בינו לבין השופטת. במקום זאת, בתאריך 9 ביוני 2025, כאשר כבר ידע בוודאות מי השופטת המטפלת, עואודה הגיש "אישור מסירה" כוזב, שלפיו המסירה בוצעה לכתובת שאין לה זיקה למערכת "מעקב", לעיתונאיה או לתחקירניה. בפועל, לא נמסר כל מסמך לעיתונאי בהתאם לדין, דהיינו – לכתובת המגורים הרשומה במשרד הפנים, כמתחייב על פי החוק ונהלי בית המשפט.

הפרשה נחשפה רק לאחר שמערכת "מעקב" פתחה בבירורים עצמאיים. על פי גורמים במערכת, עלה כי בין השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד לבין סגן ראש העיר, מר עואודה, מתקיים קשר אישי וחברי.

כאשר נודע למערכת כי סגן ראש העיר פועל להשתיק את פעילותה באמצעות תביעת השתקה – אשר הוטלה לטיפול בידי שופטת שנמצאת עמו בקשר אישי, נאשף-אבו אחמד – הוחלט לפתוח בבדיקת עומק ולפנות למקורות מוסמכים ואמינים בבית המשפט.

בתאריך 28 בספטמבר 2025 הודיעה לפתע השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד על פסילתה מלדון בתיק – צעד שלכאורה נבע מחשש ממשי כי חשיפת הפרשה עלולה לפגוע ביושרה השיפוטית ובדימוי הציבורי של מערכת המשפט.

ההחלטה התקבלה, ככל הנראה, לאחר שמערכת "מעקב" החלה בבדיקות מעמיקות ונודע כי בכוונתנו לחשוף את פרטי התיק ואת הקשרים האפשריים בין הדמויות המעורבות. ואולם, ייתכן שמדובר בצירוף מקרים – ואולי לא. איש אינו יכול לדעת בוודאות, הרי אם יש מקום שבו מקרים כאלה קורים, הרי זה בנוף הגליל.

פסילה זו הגיעה רק בתאריך 28 בספטמבר 2025 – חמישה חודשים לאחר הגשת התביעה, וכחמישה חודשים מהמועד שבו עודכן סגן ראש העיר באופן רשמי בזהות השופטת. בהחלטת הפסילה ציינה השופטת כי הסיבה היא "הכרות אישית" עם סגן ראש העיר. במשך כל התקופה הזו, מאפריל ועד ספטמבר 2025, השופטת טיפלה בתיק למרות הקשר האישי, וסגן ראש העיר לא עדכן את בית המשפט או את הצדדים על קיומו של קשר זה.

על פי דיני האתיקה השיפוטית, שופט חייב לפסול את עצמו מכל מקרה שבו קיים חשש סביר למשוא פנים או לניגוד עניינים, לרבות במקרים של קשרים אישיים עם בעלי דין. במקרה זה, השופטת היתה אמורה לפסול את עצמה מיד עם קבלת התיק, או לכל המאוחר כאשר התברר לה כי אחד מבעלי הדין הוא מכר אישי שלה. העובדה שהיא לא עשתה זאת במשך חמשה חודשים מעלה שאלות רציניות לגבי הטיפול בתיק.

באופן דומה, גם סגן ראש העיר עואודה היה חייב, על פי הנהלים המשפטיים, להודיע לבית המשפט מיד עם קבלת ההודעה על זהות השופטת ב-29 באפריל 2025 על קיומו של קשר אישי ביניהם. אי עשייה זו מעוררת חשד כי סגן ראש העיר ניסה לנצל את הקשר האישי עם השופטת לטובתו בהליך המשפטי. אלמלא התגלתה הפרשה על ידי "מעקב", יתכן כי ההליך המשפטי היה נמשך תחת טיפולה של שופטת המכירה באופן אישי את אחד מבעלי הדין.

תביעת ההשתקה עצמה הוגשה לאחר שמערכת "מעקב" פרסמה כתבות חוקרות על פעילותו של סגן ראש העיר. לפי גורמים במערכת, מדובר בתביעה שנועדה להשתיק עיתונות עצמאית ולמנוע את המשך הפרסום של מידע על פעילות נבחרי ציבור בנוף הגליל. קרא כתבות על ד"ר שוכרי עואודה, סגן ראש העיר – לחץ כאן.

כעת, לאחר פסילתה של השופטת נאשף אבו אחמד, התיק עבר לטיפולה של השופטת אלעד טל, שתמשיך לדון בתביעת ההשתקה. מערכת "מעקב" רואה בפסילה העצמית של השופטת "ניצחון קטן" – הכרה בכך שאכן התגלה ניגוד עניינים חמור שלא היה מתגלה אלמלא עבודת החקירה של המערכת העיתונאית.

מדוע סגן ראש העיר לא עדכן את בית המשפט על הקשר, כנדרש על פי הדין? והאם התנהלות זו מעידה על ניסיון מכוון לנצל קשרים אישיים במערכת המשפט?

עם זאת, יש לציין לזכותה של השופטת על פועלה המקצועי – היא קיבלה החלטה לפסול את עצמה עוד בטרם התקיים הדיון בפני הצדדים.

מערכת "מעקב" מדגישה כי תמשיך לעקוב בקפדנות אחר ההתפתחויות בתיק ואחר תוצאות תביעת ההשתקה שהוגשה נגדנו. לשיטתנו, הפרשה ממחישה היטב את חשיבותה של עיתונות חופשית, עצמאית ונחושה – עיתונות שאינה נרתעת מחשיפת פרשיות שלטוניות, גם כאשר היא עצמה ניצבת תחת לחצים ואיומים משפטיים מצד אותם גורמים שעליהם היא מדווחת.

ברם, וללא כל קשר לשופט כזה או אחר או לבית משפט זה או אחר – השאלה המרכזית שנותרה בעינה היא: כמה פרשיות נוספות מתנהלות הרחק מעין הציבור, מאחורי דלתות סגורות – מבלי שיהיה מי שיעז להוציאן לאור?

צילומים: השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד – מתוך אתר "הרשות השופטת"; ד"ר שוכרי עואודה – מתוך אתר מפלגת "חד"ש". שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט סגן ראש עיר מחד"ש ככל הנראה ניסה לנצל שופטת ידידה להשתקת עיתונאי הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב"

נגד העיתונאי דים אמור, ממערכת "מעקב", הוגשה בחודש אפריל 2025 תביעת השתקה על ידי ד"ר שוכרי עואודה, נבחר ציבור מהעיר נוף הגליל. ואולם, התביעה נשלחה לכתובת שגויה – בקריית אתא – עיר שבה העיתונאי מעולם לא התגורר, ולפיכך לא התקבלה אצלו בפועל. בא-כוחו של נבחר הציבור לא פעל למסירה כדין ולא טרח לוודא כי ההליך הובא לידיעת הנתבע, כמתחייב על פי חוק. ככל שהתביעה דומה במהותה למכתב ההתראה אשר כן התקבל אצל העיתונאי, מדובר, לכאורה, בתביעת השתקה קלאסית המבוססת על מצגי שווא, שקרים, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני.

העיתונאי דים אמור הגיש בקשה דחופה לבית המשפט השלום בנוף הגליל, בה הוא חושף באופן מפורט את הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שבוצעו על ידי התובע ועורך דינו אליאס מוסא במטרה לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית.

השקר הראשון והיסודי שנחשף הוא שימוש בכתובת פיקטיבית בכתב התביעה. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש כי מאז שנת 2010, כלומר זה חמש עשרה שנים שלמות, הוא אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. מקום מגוריו האמיתי של העיתונאי הוא בעיר בת ים, שם הוא מתגורר כבר שש שנים רצופות.

הדבר החמור ביותר הוא שברשותו של עורך הדין אליאס מוסא היה מספר הזהות של העיתונאי, המופיע אף הוא בכתב התביעה, ובכל זאת לא טרח לבצע את הבדיקה הפשוטה והבסיסית ביותר מול משרד הפנים באמצעות הזמנת שאילתא לאיתור כתובתו האמיתית של הנתבע. מדובר ברשלנות מקצועית חמורה או לחילופין בזדון מובהק.

השקר השני שנחשף הוא טענת מסירה כדין כוזבת. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש ובהחלטיות כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, ושום מסירה לא בוצעה, לא ביד ולא בכל דרך אחרת. הגילוי המקרי של התביעה התרחש כאשר העיתונאי התקשר לבית המשפט לצורך חיפוש תיק אחר ומסר למזכירות את מספר הזהות שלו. באופן מקרי לחלוטין, מזכירות בית המשפט הודיעה לו על כל מספרי התיקים בהם הוא מופיע כצד, וכך, ורק כך, התגלה לעיתונאי על קיומה של התביעה.

החשד הכבד שעולה מכל המסמכים הוא כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית. התובע, כנבחר ציבור, מבקש לסתום את פיו של העיתונאי ולפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית, מתוך אי נכונות לשמוע ביקורת לגיטימית. העיתונאי דים אמור הצהיר כי יש לו הגנה מלאה של אמת דיברתי, והוא הכין את הכתבה נגד התובע בהתאם לכל הקריטריונים העיתונאיים המקובלים ופעל במסגרת עיתונאות אחראית ומקצועית – קרא עוד

לכאורה נחשף בתחום המשפטי מחדל נוסף המעיד על חוסר מקצועיות מצד עורך הדין אליאס מוסא. העיתונאי טען כי עורך הדין פועל, ככל שידוע, בחוסר מקצועיות בוטה, וכי אינו בקי, ככל הנראה, בפסיקת בית המשפט העליון. כמו כן, קיים חשש כי עורך הדין אינו מיודע להחלטת בית המשפט העליון בתיק רע"א 1954/24, העוסקת באופן ייחודי ובלעדי בסוגיית תביעות ההשתקה.

• קרא כתבה על תביעת ההשתקה ופסק הדין של בית המשפט העליון – לחץ כאן

נושא חמור נוסף שנחשף הוא חוסר הסמכות המקומית של בית המשפט בנוף הגליל לדון בתביעה זו. על פי תקנה 7א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל. העיתונאי דים אמור מתגורר באזור המרכז, ובמשך השנים האחרונות בעיר בת ים. כתובת האתר המקצועי של העיתונאי רשומה בתל אביב, גם היא באזור המרכז.

אחד החשדות החמורים ביותר נוגע לאישור המסירה שהוגש לבית המשפט. באישור המסירה מופיע השם ברק, אולם העיתונאי דים אמור הצהיר באופן חד משמעי כי אין לו כל היכרות עם אדם בשם זה, ואף אינו מכיר איש הנושא את השם ברק בכל הקשר שהוא. מבירור שנערך מול דואר ישראל עולה כי במסמך שכותרתו אישור מסירה מופיע מספר תעודת זהות של גבר שאין לו כל זיקה לעיתונאי, לא ישירה ולא עקיפה. תמוהה במיוחד העובדה כי דבר הדואר נשלח לכתובת בחיפה, בעוד שמקבלו, אדם הנושא את השם ברק, הציג תעודת זהות וקיבל את כתב התביעה בקריית אתא. לעיתונאי אין מכרים, קרובים או בני משפחה בעיר זו.

משכך, מתעורר חשש כבד, ממשי ומבוסס, שלפיו המסמך אשר הוגש לבית המשפט הינו מסמך כוזב, מטעה ושקרי — אשר יש בו כדי להוליך שולל את בית המשפט, ואף עשוי להתפרש כניסיון מפורש להונות את הערכאה השיפוטית. עולה הרושם כי התובע ביקש ליצור מצג שווא, ולפיו העיתונאי קיבל לידיו את כתב התביעה אך נמנע מלהגיש כתב הגנה, ובכך לאפשר מתן פסק דין בהיעדר הגנה — שעה שבפועל, העיתונאי כלל לא היה מודע לכך שתביעה הוגשה נגדו. רק בעקבות חקירה יזומה שערך העיתונאי, בעת שניסה לאתר תיקים שבהם הוא רשום כעד, גילה באקראי על קיומו של תיק נוסף — שבו שובץ כנתבע. נסיבות אלו מעוררות חשד ממשי לניסיון לבצע "קומבינציה" שמטרתה לעקוף את כללי ההמצאה ולקפח את זכותו של העיתונאי להליך הוגן. יודגש אפוא, כי לא העיתונאי הוא שקיבל את דבר הדואר, והמסירה שבוצעה לוקה — בלשון המעטה — בפגם מהותי היורד לשורשו של ההליך.

העיתונאי דים אמור הציע בבקשתו לבית המשפט, לפנים משורת הדין, להעניק לעורך הדין אליאס מוסא הדרכה טלפונית ללא עלות בנושא אישור מסירה כדין. כמו כן, הוא הזכיר כי עורך הדין מוזמן להשתתף בקורסים, הדרכות והשתלמויות המתקיימים במסגרת לשכת עורכי הדין, אשר כוללים הרצאות מקצועיות בנושאים כגון אישור מסירה כדין והגשת תביעה בהתאם להוראות הדין.

בתחום הפרת האתיקה המקצועית, העיתונאי טוען כי עורך הדין אליאס מוסא ידע או היה עליו לדעת שהנתבע אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. למרות ידיעה זו, עורך הדין הגיש את התביעה יחד עם אישורים כוזבים על מסירה כדין, תוך הטעיית בית המשפט באופן מכוון. טרם הגשת התביעה, מוטלת על עורך הדין החובה לוודא את כתובתו הנכונה של הנתבע.

העיתונאי דים אמור התריע כי התנהלותם של התובע ובא-כוחו עלולה, לכאורה, להגיע כדי עבירה על הוראות הדין, ובכלל זאת הטעיית בית המשפט, מסירת עובדות כוזבות, הגשת תביעה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה, וכן צירוף מסמכים שקריים או מטעים בנוגע לאישורי המסירה – אשר, על פי הנטען, אינם משקפים את המציאות העובדתית לאשורה.

המסקנות החמורות העולות מהתיק כוללות חוסר מקצועיות יסודי, הטעיית בית המשפט מכוונת, זלזול בהליכים משפטיים, ופגיעה בזכויות הנתבע שנאלץ לגלות את התביעה במקרה ולהשקיע משאבים בטיפול בהליכים פגומים.

העיתונאי דים אמור ביקש מבית המשפט לקבוע כי המסירה שבוצעה לכאורה היא פגומה, בטלה מיסודה, ומהווה הטעיית בית המשפט. כמו כן, הוא ביקש לקבוע כי לבית המשפט אין סמכות מקומית לדון בתביעה זו, להורות על ביטול ההליכים כליל בשל הפגמים היסודיים, ולהטיל סנקציות חמורות על התובע ועורך דינו בשל הטעיית בית המשפט והתנהלותם הבלתי ראויה.

המקרה החריג של חוסר יושר, חוסר מקצועיות, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני מדגים כיצד ניתן לנצל את המערכת המשפטית לפגיעה בחופש הביטוי והעיתונות החופשית. הליכים שנעשו תוך הפרה בוטה של כללי המסירה הבסיסיים, בחוסר סמכות מקומית, ותוך שקרים גסים לבית המשפט, מעוררים שאלות חמורות על הרמה המקצועית של מי שמנהל את התביעה ועל המניעים האמיתיים שמאחורי התביעה נגד העיתונאי.

התיק מדגים את חומרתן של תביעות השתקה וכיצד הן משמשות כלי לפגיעה בחופש הביטוי. העיתונאי דים אמור ממערכת מעקב נלחם על זכותו לעסוק בעיתונות אחראית ומקצועית, תוך חשיפת הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שמטרתן לסתום את פיו של עיתונאי מקצועי.

הלכה למעשה, דומה כי ד"ר שוכרי לא מצא חן בעיניו התוכן שפורסם בכתבתו של העיתונאי. אנו מצרפים את הכתבה במלואה, על מנת שתוכלו להתרשם בעצמכם ולעמוד על מהות הטענות בגינן מוגשות תביעות נגד עיתונאים – לעיתים תוך הצגת מצגי שווא בפני בית המשפט, ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ובזבוז זמנו היקר של בית המשפט.

• לצפייה בכתבה – לחצו כאן

הבקשה הוגשה טרם ניתנה החלטה.

צילום ראשי של התובע מתוך אתר חד"ש – שימוש בהתאם לסעיף 27א'

-אנו במעקב-

הפוסט נבחר ציבור הטעה בית משפט ופוגע בחופש ביטוי הופיע לראשונה ב-מעקב.

תגובת העירייה ואישור הממצאים

מנהלת אגף הדוברות בעיריית נוף הגליל, הגברת אורנה יוסף בוחבוט, התייחסה לממצאים בתגובה רשמית. לדבריה: "ביצוע סקר נכסים ברחבי העיר. אצל מספר רב של בעלי נכסים בוצעו עדכוני מדידה כמו גם בנכס של ד"ר שוכרי. בעקבות זאת, הגיע ד"ר שוכרי והסדיר את מלוא התשלום על פי במדידה העדכנית".

באשר לסוגיית הבנייה הבלתי חוקית, הבהירה דוברת העירייה כי הנושא נמצא בבדיקת הגורמים המוסמכים: "הטענות בפנייתך נבדקות על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה". כנראה התיק בעניין זה נמצא בטיפולו של סגן ראש העיר, מר אלכס גדלקין, והבדיקה מתבצעת גם על ידי גורמים חיצוניים לעירייה.

ראוי להדגיש כי במדינות רבות, ובפרט באלו אשר חוו על בשרן את עול המשטר הקומוניסטי, נאסרה הסימבוליקה הקומוניסטית על פי דין, ודמותו של סטלין מוקעת באופן נחרץ כסמל לרצח עם.

להלן פירוט המדינות אשר חוקקו איסור על השימוש בסמלים קומוניסטיים:

לטביה – חוקקה איסור מוחלט על שימוש בסמלים קומוניסטיים ונאציים כאחד, לרבות הפטיש והמגל והכוכב האדום.

ליטא – אסרה בחקיקתה כל שימוש בסממנים סובייטיים, ובכללם הפטיש והמגל, ההמנון הסובייטי ודגלים אדומים הנושאים סממנים קומוניסטיים.

אסטוניה – במסגרת חקיקה מקיפה כנגד משטרים טוטליטריים, הוטל איסור על השימוש בסמלים קומוניסטיים ונאציים כאחד.

אוקראינה – החל משנת תשע"ה (2015) הוטל איסור גורף על שימוש בסמלים קומוניסטיים במסגרת חוקי ה"דה-קומוניזציה".

פולין – אסרה בחוק כל הפצה, מסחר או תצוגה של סמלים קומוניסטיים, בד בבד עם האיסור על סמלים נאציים.

הונגריה – חוקקה איסור מקיף על שימוש בסמלים קומוניסטיים ונאציים, ובכללם הפטיש והמגל, הכוכב האדום ודגלים קומוניסטיים.

גיאורגיה – הטילה איסור על שימוש בסמלים סובייטיים כחלק ממהלך לאומי להתנתקות מן העבר הקומוניסטי.

מולדובה – הטילה בעבר איסור על שימוש בסמלים קומוניסטיים, ברם, איסור זה בוטל בשנת תשע"ג (2013).

מדינות אשר בהן נתפס סטלין כרוצח המונים מן הבחינה הרשמית או הציבורית:

אוקראינה – סטלין נתפס כרוצח המונים בשל הולודומור (הרעב ההמוני בשנים תרצ"ב-תרצ"ג), אשר גבה את חייהם של מיליוני אוקראינים. המדינה מכירה באירוע זה כרצח עם.

מדינות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה) – רואות בו אחראי לרצח המוני, לגירושים ולדיכוי האוכלוסיות המקומיות, בפרט בתקופת סיפוחן לברית המועצות.

פולין – נתפס כאחראי לרצח המוני, ובכלל זה טבח קאטין (ת"ש), במסגרתו הוצאו להורג כעשרים ושניים אלף קצינים ואנשי רוח פולנים.

גיאורגיה – חרף מוצאו הגיאורגי של סטלין, רבים במדינה רואים בו עריץ ורוצח המונים, בפרט בשל דיכוי התנועות הלאומיות הגיאורגיות.

הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, רומניה ובולגריה – רואות בו אחראי למשטרי הדיכוי הקומוניסטיים אשר הוטלו עליהן בעקבות מלחמת העולם השנייה.

-אנו במעקב-

צילום מתוך האתר של מפלגת חד"ש, תוכן לפי סעיף 27א'

הפוסט סגן ראש העיר עואודה שוכרי מנסה להשתיק את חשיפת חריגות הבנייה הופיע לראשונה ב-מעקב.