• "על הגנב בוער הכובע" – רשת הקשרים האפלה של לוסי אהריש, עדות השקר בבית המשפט והשופט ש"בחר" לא לשמוע…

לפי ממצאי התחקיר, עולה כי לוסי אהריש, עיתונאית בערוץ 13, מקושרת ככל הנראה למוקדים פוליטיים ולארגונים המזוהים עם השמאל. במסגרת הבדיקה נמצאו אינדיקציות לזיקות אפשריות בינה לבין גורמים המכונים “חמ״ל דיבה”, וכן קשרים ככל הנראה לארגון אחים לנשק.

עוד עולה כי לצד פעילותם המוצהרת של ארגונים הפועלים בשם "שקיפות", מועלות טענות שלפיהן בפועל נעשה שימוש במבנים ארגוניים מורכבים, אשר ככל הנראה אינם משקפים באופן מלא את אופן ניהול כספי התרומות. מן הממצאים עולה כי כספים או תמורות שונות מועברים לגורמים המעורבים, וכי נעשה שימוש בבמות תקשורתיות – ובהן רשת 13 ו־i24NEWS – לצורך קידום מסרים בעלי אופי פוליטי.

בנוסף, עולה כי הרגולטור, הרשות השנייה, הפועלת במימון ציבורי, אינו נוקט צעדים פומביים ביחס לטענות אלו, דבר המעלה שאלות באשר לרמת הפיקוח והבקרה.

במוקד התחקיר ניצבות גם טענות שלפיהן אהריש מעורבת בניהול חברה אשר ככל הנראה פועלת בניגוד לדין, תוך קבלת כספים שמקורם, בין היתר, בגורמים ציבוריים. עוד נטען לקיומן של הפרות חוק אפשריות, ליקויים בשקיפות, והתנהלות אשר עשויה להוות הטעיה של הציבור.

התחקיר מצביע על תנועות כספיות בהיקפים של מיליוני שקלים, אשר ככל הנראה אינן מגובות בפרוטוקולים או בדיווחים מספקים. בארגונים המשויכים ל"חמ"ל דיבה" ול"חמ"ל בחירות" עולים פערים בהגשת דוחות ובמידת השקיפות כלפי הציבור. עוד עולה כי נעשו, ככל הנראה, ניסיונות להסתיר חלק מזהות התורמים, וכי קיימים גם מקורות מימון מחו"ל.

היעדר השקיפות, עומד בניגוד להתנהלות הפומבית של אותם גורמים במקרים אחרים. לפי הפרשנות המשתקפת מהממצאים, אילו היו מתגלים ממצאים דומים בקרב גורמים פוליטיים ממחנה אחר, הייתה מתעוררת מחאה ציבורית רחבה.

התחקיר מציג שורה של טענות כבדות משקל באשר להתנהלות כלכלית, קשרים פוליטיים והיעדר שקיפות, אשר מצדיקות, ככל הנראה, בחינה מעמיקה מצד הגורמים המוסמכים.

כעת נפרוס את הדברים כסדרם: ניתוח מקיף של מארג פוליטי מורכב, רווי קומבינציות, דו פרצופיות וסטנדרטים כפולים. במסגרת זו ננסה להסיר את המסכות מעל אותם "זיקיות", המשחקות במושגי ה"דמוקרטיה" תוך החלפת זהויות והתאמת עמדות בהתאם לנסיבות המשתנות.

תחקיר מערכת "מעקב" מציג היום מסכת רחבה של טענות הנוגעות להתנהלותה של העיתונאית לוסי אהריש, המזוהה עם ערוץ 13. במסגרת התחקיר נטען כי מתקיימת, ככל הנראה, זיקה בין פעילותה הציבורית לבין קידום מסרים בעלי אופי פוליטי מובהק באמצעות פלטפורמת השידור, לצד סוגיות הנוגעות למהימנות עדויות במסגרת הליכים משפטיים.

---

המכונה הפוליטית שמאחורי המיקרופון

ממצאי התחקיר מצביעים כי לוסי אהריש אינה פועלת בחלל ריק. מן הממצאים עולה כי העיתונאית מקיימת, ככל הנראה, זיקה הדוקה לגורמים המזוהים עם שמאל רדיקלי, ובהם גוף המכונה "חמ"ל דיבה" (המשויך ל"חמ"ל בחירות"), וכן לתנועה הפוליטית "אחים לנשק", המתוארת על ידי גורמים שונים כבעלת קו אידאולוגי מובהק ונחרץ.

להלן נפרוס את מארג הקומבינציות המורכבות של ארגונים המתיימרים לפעול בשם השקיפות, אך בפועל, ככל הנראה, פועלים תוך ניצול תורמיהם ובהיעדר מנגנוני פיקוח מספקים. בתוך כך, לוסי אהריש מוצגת כגורם מרכזי במערך זה, כאשר עולה כי היא מקבלת, ככל הנראה, כספים או תמורה מאותם גופים.

במסגרת התחקיר עלו ממצאים המצביעים על חשדות לעבירות חמורות: התנהלות בעייתית בכספי תרומות, היעדר שקיפות והטעיה משמעותית של הציבור. ממצאים אלו מציירים תמונה מורכבת של פעילות שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים המוצהרים של אותם ארגונים.

באופן אירוני, אותם גורמים המרבים להתריע מפני שחיתות בקרב גורמים פוליטיים מן הימין, היו, ככל הנראה, נוקטים צעדי מחאה חריפים, לרבות חסימות עורקי תחבורה מרכזיים כדוגמת נתיבי איילון, אילו היו נחשפים למעשים דומים מצד יריביהם הפוליטיים.

ואולם, כאשר מדובר בהזרמה של סכומים הנאמדים בעשרות מיליוני שקלים מעמותות מחוץ לישראל, תוך היעדר פרוטוקולים מסודרים ואי הגשת דיווחים כנדרש לרשם העמותות על פי דין, נדמה כי השיח הציבורי דועך, והתגובה כמעט ואינה נשמעת.

על רקע זה, בחרנו לפתוח את התחקיר באמירה המוכרת מן הפתגם: "על הגנב בוער הכובע" – ביטוי המעלה שאלות נוקבות באשר לזהותם של אלה המבקשים להסתתר מאחורי מסכי השקיפות, בעוד פעילותם נותרת, ככל הנראה, עמומה.

---

עדות שקר במסגרת דיון בבית המשפט?

לב התחקיר מתמקד בתיק מס' 17858-03-26 (לוסי אהריש נגד רמי בן יהודה). עיון מדוקדק בפרוטוקול מגלה מציאות משפטית בלתי נתפסת. גב' אהריש מסרה לכאורה עדות כוזבת בבית המשפט, עבירה פלילית לפי סעיף 237 לחוק העונשין, שהעונש עליה מגיע עד שבע שנות מאסר.

אהריש טענה בבית המשפט כי ב-10.02.2026 הוגשה נגד מר בן יהודה תלונה והוצא צו הרחקה של 50 מטרים. אלא שהחקירה הנגדית של עו"ד חיה מלול-גז חשפה כי מדובר בשקר גס.

תמלול מתוך הפרוטוקול:

עו"ד מלול-גז: "יפה, את יודעת מה קרה עם אותה תלונה?"

העדה, גב' אהריש: "אני כבר לא יודעת, היו מלא תלונות שהוגשו נגד רמי"

עו"ד מלול-גז: "אני מדברת על התלונות שאת הגשת… הוגשה תלונה אחת ב-10.2"

העדה, גב' אהריש: "הוצאתי לו הרחקה ב-50 מטר"

עו"ד מלול-גז: "זה לא נכון, למה את אומרת משהו סתם? אני רוצה להראות לבית המשפט …"

שוב, מן החומר שהוצג עולה כי ביום 10.02.2026 לא עמד בתוקפו כל צו הרחקה, וכי אף לא הוצא צו למרחק של 50 מטרים או כל מגבלה אחרת.

חרף זאת, גב' לוסי אהריש, עיתונאית רשת 13, מסרה בבית המשפט גרסה שאינה מתיישבת עם הנתונים העובדתיים, בעוד השופט ערן גלברד, ככל הנראה, לא ייחס לכך משקל ממשי ולא נקט צעדים מתבקשים.

מן התשתית העובדתית עולה כי לא היה קיים צו הרחקה משטרתי במועד הרלוונטי, ועל כן מתחדדת הסתירה בין הדברים שנמסרו לבין המציאות. חרף הצגת הפערים, לא נרשמה התנצלות או תיקון מצד גב' אהריש.

לפי הממצאים, גב' אהריש נחקרה על תצהיר שהוגש במסגרת ההליך, כאשר עיון בנספחים אמור היה להתבצע טרם הדיון. בנסיבות אלו, ניתן להעריך כי אילו מדובר היה באזרח מן השורה, ההתייחסות השיפוטית הייתה מחמירה יותר.

על אף הצגת הנתונים בפני בית המשפט, לא תועדה תגובה שיפוטית מהותית. בהשוואה למקרים אחרים, מתחדדת השאלה בדבר קיומו של פער אפשרי בגישת האכיפה בין דמויות ציבוריות לבין אזרחים מן השורה.

נראה כי כבוד השופט ערן גלברד בחר לעצום את עיניו ולהאטום את אוזניו במהלך הדיון. התנהלות זו מעלה תהייה קשה: האם כאשר מדובר בעיתונאית ערוץ 13, השקר הופך למותר? נדמה כי בית המשפט משדר מסר כפול ומסוכן, לפיו קיימת איפה ואיפה באמירת האמת, יש מי שחלה עליו חובת היושרה, ויש מי שזוכה להעלמת עין גורפת.

---

חשיפת הקשרים: הדס קליין, חמ"ל בחירות, "חמ"ל הדיבה" ו"אחים לנשק"

בעמוד 19 לפרוטוקול (תיק מס' 17858-03-26, לוסי אהריש נגד רמי בן יהודה) מופיעה הודאה דרמטית, שלפיה לוסי אהריש מצהירה על קשריה ל"חמ"ל דיבה", המקושר להדס קליין, מוסרת כי היא קשורה לארגון "אחים לנשק", ואף מאשרת כי היא מקבלת מהם תמורה.

מערכת "מעקב" חקרה את הגופים הללו וגילתה שוק פרוץ:

• היעדר דוחות: בארגונים השייכים לחמ"ל דיבה אין הגשת דוחות כחוק ואין שקיפות כלפי הציבור.

• מימון חוץ: נמצאו ארגונים בחו"ל המממנים את "אחים לנשק", תוך ניסיון להסתיר את זהות התורמים.

• הגיוס התקשורתי: התגלה כי אהריש "גוייסה" לכאורה לחמ"ל הדיבה והיא מהווה חלק אינטגרלי מהמערך שמטרתו רדיפה פוליטית תחת מסווה עיתונאי.

עו"ד חיה מלול-גז ניהלה חקירה יסודית, קפדנית וברמה מקצועית גבוהה, אשר הביאה לחשיפת מידע בעל חשיבות ציבורית. מן הדברים שעלו, מצטיירת תמונה המלמדת, ככל הנראה, על זיקות בין העיתונאית לוסי אהריש (רשת 13) לבין גורמים פוליטיים שונים. מידע זה שימש בסיס להעמקת הבדיקה, אשר נמשכה פרק זמן ממושך ונועדה להתחקות אחר מארג הקשרים והזיקות.

בהקשר זה, הפרוטוקול שנוצר במסגרת ההליך המשפטי מהווה מקור משמעותי להבנת התמונה הרחבה, ובפרט לאופן שבו עולות טענות בדבר קשרים בין עיתונאית פעילה לבין גופים בעלי אופי אידאולוגי, אשר מידת שקיפותם כלפי הציבור עומדת, לכל הפחות, במחלוקת. סוגיה זו מעלה שאלות עקרוניות באשר לשימוש בבמות תקשורתיות ולגבולות שבין סיקור עיתונאי לבין קידום מסרים.

עוד יצוין כי מצב שבו עיתונאי מקבל תמורה מגוף פוליטי או אידאולוגי, בין אם מימין ובין אם משמאל, עלול להיחשב כניגוד עניינים, ולעיתים אף כהפרה אתית משמעותית, בהתאם לנסיבות.

תקנון איגוד העיתונאים בישראל קובע כי עיתונאי נדרש לכך שעיקר עיסוקו והכנסתו ינבעו מעבודתו העיתונאית. מכאן נגזרת תפיסה ברורה שלפיה עיתונות היא מקצוע מרכזי המחייב מחויבות מלאה, ולא עיסוק נלווה או כלי לקידום אג’נדה.

בהתאם לתקנון, נאסר על עיתונאים לעסוק בתחומים כגון יחסי ציבור, דוברות, פרסום ולובינג, תחומים המזוהים עם קידום אינטרסים. מן ההוראות הללו עולה עיקרון יסוד: על העיתונאי לפעול באופן עצמאי, נקי מתלות בגורמים בעלי עניין. אף שאין איסור מוחלט על כל מקור הכנסה נוסף, הרי שפעילות בעלת אופי אינטרסנטי עלולה לעמוד בסתירה לרוח התקנון.

לפיכך, עיתונאי נדרש לפעול כאיש תקשורת עצמאי – ולא כגורם הפועל לקידום מסרים מטעם ארגונים פוליטיים או אידאולוגיים.

קרא את תקנון ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל – לחץ כאן לעיון בתקנון המלא

---

ספקות בעדות והתערבות בית המשפט

מעיון בפרוטוקול עולה כי מדובר בדיון טעון, שבו בית המשפט נוקט מעורבות פעילה במיוחד בניהול ההליך, מעבר לתפקידו הניטרלי. במהלך הדיון ניכר כי השופט התערב באופן תדיר, לעיתים תכופות מאוד, ולא אחת קטע את מהלך החקירה של עו"ד חיה מלול-גז, באופן שהקשה על מיצוי קו הטיעון והחקירה.

עו"ד מלול-גז ביקשה להציג תשתית עובדתית רחבה ולבחון סוגיות של מהימנות והקשרים, אולם פעמים רבות נבלמה או הוגבלה. מצב זה עשוי להתפרש כפגיעה ביכולת לקיים חקירה נגדית מלאה – מרכיב יסודי בהליך הוגן.

עדותה של לוסי אהריש מעוררת קשיים מסוימים: חלק מן התשובות אינן עקביות, לעיתים כלליות או מתחמקות, ובמקרים מסוימים נשענות על התרשמות אישית יותר מאשר על תיאור עובדתי ברור. נתונים אלה מעלים שאלות ביחס למשקל הראייתי של העדות.

ההגנה ניסתה להצביע על סתירות ופערים ולהציג תמונה מורכבת יותר, אך לא תמיד התאפשר מיצוי מלא של קו חקירה זה. התערבות בית המשפט, לרבות הכוונת שאלות וניסוחן מחדש, חיזקה את התחושה כי ניהול הדיון אינו מאוזן לחלוטין.

הפרוטוקול מציג תמונה שבה עדות מרכזית שאינה חפה מקשיים ניצבת מול קו הגנה המבקש לערער עליה, אך נתקל במגבלות משמעותיות. לצד זאת, עולה רושם כי התנהלות בית המשפט נטתה, ככל הנראה, שלא להקל עם ההגנה, ובכך מתעוררות שאלות באשר לאיזון ההליך ולמיצוי זכות הטיעון.

מן הדיון עולה תמונה מטרידה: במהלך הישיבה, כב' השופט ערן גלברד התבטא, במספר הזדמנויות, באופן אשר עשוי להתפרש כפוגע ומערער כלפי עו״ד חיה מלול-גז. בראשית הדיון שידר השופט שליטה דומיננטית במיוחד בניהול ההליך, עד כדי יצירת רושם כי זכות החקירה מוענקת, ככל הנראה, בהתאם לשיקול דעתו המיידי.

עוד ניכר כי אופן הפנייה לעורכת הדין חרג, לכאורה, מן הנורמות המקובלות בשיח המשפטי. במקום שימוש בלשון מכבדת הנהוגה באולמות המשפט, נעשה שימוש בביטויים ישירים כגון "את מקשימה" ו"את רק מדברת" – ניסוחים אשר אינם תואמים את כללי האתיקה והכבוד המקצועי המצופה כלפי בעל דין.

לצד זאת, בולטת העובדה כי במהלך הדיון לא נשמעה כל הסתייגות או הערה מצד גורם כלשהו באולם ביחס לאופן ההתנהלות. מצב זה מעורר קושי, במיוחד כאשר מדובר בעורכת דין הפועלת בנחישות למען לקוחה ולמען בירור האמת, ונדרשת להתמודד, ככל הנראה, עם התנהלות הנתפסת כפוגענית במסגרת ההליך המשפטי.

---

הצד האפל של השמאל: רשת כספים וקשרים נסתרים

• מארג קשרים בין חמ"ל דיבה, "חמ"ל בחירות", הדס קליין, "אחים לנשק", לוסי אהריש ומר איל נוה – קומבינציות של גיוס כספים, תרומות וניהול משאבים, מערכת מתוחכמת של זרימת כספים לצד סימני שאלה מהותיים ביחס לשקיפות, דיווח לרשויות וחוקיות ההתנהלות

במסגרת חקירה נגדית שנוהלה על ידי עו"ד חיה מלול-גז בתיק מס' 17858-03-26, עלו, ככל הנראה, ממצאים מהותיים באשר לזיקותיה של עיתונאית ערוץ 13, לוסי אהריש, לגופים כדוגמת "אחים לנשק" ו"חמ"ל דיבה". במהלך הדיון, משהופנו אליה שאלות ממוקדות בנוגע למקורות מימון ותמורה, ניסתה אהריש להימנע ממענה ישיר והשיבה תחילה: "אני לא מבינה, מה זה קשור בכלל". ואולם, לאחר שבית המשפט הורה לה להשיב לשאלות, התגבשה, ככל הנראה, תמונה שלפיה היא מקבלת תמורה מאותם גורמים.

נקודת מפנה זו היוותה בסיס להמשך בחינה עיתונאית מעמיקה. בהתאם לגישת מערכת "מעקב", המבוססת על איתור עובדות, הצלבת ראיות והיצמדות לממצאים, החל תהליך בדיקה שיטתי של הארגונים הרלוונטיים ושל טיב הזיקות בינם לבין אהריש, במטרה להציג תמונה מלאה ומדויקת ככל הניתן.

מעבר לפרוטוקולים ולהצהרותיה של לוסי אהריש, באתר הרשמי של "חמ"ל בחירות", המפעיל גם את "חמ"ל דיבה" ומנוהל על ידי הדס לקיין, מופיעה אהריש תחת הקטגוריה "הצוות שלנו".

על אף שבאתר מצוין כי הארגון מורכב ממתנדבים ומעובדים, הגדרת תפקידה המדויקת של אהריש נותרת עמומה. עם זאת, היא הצהירה בפרוטוקולים כי "חמ"ל דיבה" ותנועת "אחים לנשק" הם שמממנים את ההליך המשפטי שלה. מכך ניתן להסיק כי היא זוכה לתגמול משמעותי, שהרי כידוע – אין ארוחות חינם, ומלבד גבינה במלכודת עכברים, לכל דבר יש מחיר.

כיצד יש להגדיר את הקשר הגורדי שבין "חמ"ל הבחירות" לבין "חמ"ל הדיבה"? מן המידע שנבחן עולה כי אין מדובר בשני גופים נפרדים, אלא במסגרת ארגונית אחת, אשר הרחיבה את פעילותה והפעילה זרוע נוספת תחת מיתוג שונה, בניהולה של הדס קליין.

בהקשר זה יודגש כי, ככל הנראה, מדובר באותו מנגנון תפעולי, הפועל בשני שמות שונים אך מקיים זיקה ישירה ורציפה בין פעילויותיו.

עוד עולה כי איל נוה, המזוהה כגורם מרכזי ואחראי על פעילות "חמ"ל הבחירות", מציג בתיעוד מצולם את פעילות "חמ"ל הדיבה" לצד הדס קליין. יש לציין כי מר נוה נמנה עם מייסדי ארגון "אחים ואחיות לנשק" ("אחים לנשק"), ומגדיר עצמו כפעיל חברתי.

ברם, מן הטענות העולות במקורות שונים, מצטיירת תמונה שלפיה פעילותו נתפסת על ידי גורמים מסוימים ככזו התורמת להעמקת השסעים בחברה הישראלית, ואף ככזו הכוללת, ככל הנראה, התבטאויות בעלות אופי מסית כלפי אזרחים המחזיקים בעמדות שונות.

תיעוד מצולם מתוך פעילות "חמ"ל דיבה" ו"חמ"ל הבחירות", בהשתתפות איל נוה והדס קליין, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

מאחורי סיסמאות השקיפות: מבנה מעורר שאלות

אתר האינטרנט של הארגון "חמ"ל בחירות" פועל תחת הדומיין www.hamal-elections.co.il. עיון מעמיק בפרטי הרישום של הדומיין מלמד כי ניתן להפיק ממנו מידע מהותי באשר למבנה הארגוני ולזהות הגורמים הפועלים מאחוריו. מן הנתונים עולה כי רישום הדומיין וכן פרטיו משויכים לחברה פרטית בשם "Yalla Tikva LTD" ("יאללה תקווה בע"מ").

ממצא זה מוביל למסקנה כי פעילותם של "חמ"ל בחירות" ושל "חמ"ל דיבה" קשורה, לכל הפחות ברמה התפעולית והטכנית, לחברה פרטית זו. כלומר, שני הגופים פועלים, ככל הנראה, באמצעות מסגרת תאגידית של חברה בע"מ, "יאללה תקווה בע"מ".

עוד עולה מן הנתונים כי את רישום הדומיין ביצע אדם בשם רן הר נבו, אשר מזוהה כאחד ממייסדי "חמ"ל בחירות". בנוסף, לפי המידע הזמין, הר נבו משמש גם כדמות מרכזית בחברת "יאללה תקווה בע"מ", בין אם כמייסד, כבעלים או כמי שפועל לקידום פעילותה הציבורית.

בנסיבות אלה, מתחדדת התמונה שלפיה קיים קשר הדוק בין הארגונים "חמ"ל בחירות" ו"חמ"ל דיבה" לבין החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ", אשר משמשת, ככל הנראה, כפלטפורמה לפעילותם.

צילום מסך מתוך אתר "כלכליסט", המציג, בין היתר, דמויות מובילות המשויכות ל"חמ"ל בחירות" ולחברת "יאללה תקווה בע״מ", ובהן הדס קליין, רן הר נבו וכן איל נוה – ממייסדי "אחים לנשק" – אשר פועל גם במסגרת החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ"; שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

על רקע זה מתעוררת שאלה עקרונית: כיצד מתבצעת פעילות גיוס הכספים המיוחסת ל"חמ"ל בחירות" ול"חמ"ל דיבה", בשעה שמדובר בגופים הפועלים באמצעות חברה פרטית. כידוע, מסגרת של חברה בע"מ אינה מיועדת, ככלל, לקליטת תרומות במובנן הקלאסי, אלא לפעילות עסקית המחייבת מתן תמורה והנפקת מסמכים חשבונאיים כדין, כגון חשבונית וקבלה.

בהקשר זה, אופן גיוס הכספים על ידי הגופים האמורים אינו מתבהר מן הנתונים הגלויים, ועשוי לעורר תהיות באשר למנגנון המשפטי והפיננסי שבבסיס פעילותם. סוגיה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי הארגונים עצמם מצהירים בפומבי על מחויבות לערכים של שקיפות, ניקיון כפיים ומאבק בשחיתות.

לצד זאת, המסרים הפומביים של "חמ"ל בחירות" מדגישים מחויבות לשימור אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, תוך קריאה להשבתה למסלול של "דמוקרטיה יהודית, ליברלית, ברוח מגילת העצמאות". בדומה לכך, חברת "יאללה תקווה בע"מ" מציגה עצמה כמי שפועלת להחלפת "מכונת הרעל" ב"מכונה של תקווה".

גם תנועת "אחים לנשק", אשר מזוהה עם איל נוה, מציגה חזון אזרחי חברתי רחב, הכולל שמירה על ערכי הדמוקרטיה, השוויון והחיים המשותפים, תוך הדגשת עקרונות של יושרה, אחריות, שקיפות ומקצועיות.

ואולם, הפער האפשרי בין ההצהרות הערכיות לבין המנגנונים הארגוניים והפיננסיים בפועל, כפי שהם עולים מן הבדיקה, עשוי לעורר שאלות באשר לאופן יישום אותם עקרונות הלכה למעשה.

גם ברשתות החברתיות, כך עולה, ממשיכים הגופים האמורים להדגיש את מחויבותם לשקיפות, למאבק בשחיתות ולניהול תקין – מסרים אשר עומדים במרכז זהותם הציבורית.

• תרומות, חברה פרטית ושאלות שקיפות

כיצד, אפוא, מתבצע בפועל מנגנון גיוס התרומות לטובת חברה פרטית? מן הבדיקה עולה תמונה מורכבת, אשר מעלה, ככל הנראה, סימני שאלה מהותיים באשר לחוקיות ולשקיפות התהליך.

בעמודי האינסטגרם של רן הר נבו, וכן בערוצי האינסטגרם ורשת X של "חמ"ל בחירות", מופיעים קישורים ייעודיים לגיוס תרומות. לחיצה על קישורים אלו מובילה אל פלטפורמת הגיוס beactive, שם מופיע דף נחיתה המזוהה עם "יאללה תקווה בע"מ". מכאן עולה כי גיוס הכספים מתבצע, בפועל, עבור ישות פרטית.

עיון בתוכן דף הגיוס מלמד כי מטרותיו המוצהרות אינן מתמקדות בפעילות ציבורית קלאסית, אלא כוללות, בין היתר, הפקת תכנים, סרטים והפצת מסרים, פעולות המתוארות כמאבק בשקרים, יצירת השראה והשמעת קול ציבורי. לצד זאת, מצוין כי הכספים מיועדים גם לתמיכה בפעילות רחבה הכוללת עורכי וידאו, מתרגמים, צלמים ובמאים, חלקם במסגרת התנדבותית.

בהקשר זה מתחדדת שאלה עקרונית: ארגון המציג עצמו כפועל למען שקיפות ודמוקרטיה, מדוע נדרש למערך הפקה נרחב הכולל גורמים מקצועיים מתחום הבימוי והתוכן, ומה טיב פעילותם בפועל.

סוגיה נוספת עולה מן השימוש במונח "מתרימים". לכאורה, מדובר במנגנון גיוס פעיל של תרומות באמצעות גורמים הפועלים לשם כך. ואולם, כאשר מדובר בחברה פרטית, מתעוררת שאלה משפטית באשר לעצם השימוש במונחים אלו ובאשר לאופן גיוס הכספים.

בדיקה מעמיקה של תקנון הגיוס, המופיע בתחתית הדף, חושפת פרטים מהותיים שאינם בולטים לעינו של המשתמש הסביר. כך, למשל, מצוין כי מיד לאחר ביצוע התרומה נשלחת קבלה באופן אוטומטי לכתובת הדוא"ל שהוזנה, וכי קבלה זו אינה מזכה באישור תרומה לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

עוד מצוין כי כלל ההכנסות וההוצאות מנוהלות על ידי עמותת "עתיד כחול לבן", עמותה רשומה כדין, וכי תרומות באמצעות יישומון "ביט" מתאפשרות אך ורק דרך מכשיר נייד.

מן האמור עולה כי תרומות שבוצעו באמצעות מספרי טלפון, ובכלל זה דרך יישומי תשלום דוגמת "ביט", אינן משתקפות בנתונים הזמינים. לפיכך, לא ניתן לעמוד על היקף התרומות שהועברו בערוץ זה, ככל שאכן בוצעו.

צילום מסך מעמוד האינסטגרם ומאתר beactive – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

לראיה מצולמת נוספת – לחץ כאן

בהיעדר רישום, תיעוד או שקיפות בסיסית ביחס לתרומות אלה, מתעוררות שאלות מהותיות באשר לעמידה בדרישות הדין הרלוונטי, לרבות חובות דיווח וניהול תקין של כספי תרומות. יצוין כי נכון לעת זו, לא אותרה כל אינדיקציה פומבית המאפשרת לאמת או לכמת את היקף התרומות שבוצעו בדרך זו.

הצטברות נתונים זו מצביעה, ככל הנראה, על מבנה מורכב של זרימת כספים, אשר פרטיו המהותיים מצויים בעיקר במסמכים משפטיים נלווים ואינם מוצגים באופן גלוי וברור לציבור התורמים. מצב דברים זה מעלה שאלות מהותיות באשר להיקף הגילוי הנאות, לאופן הצגת המידע ולמידת התאמתו להוראות הדין.

תרומות המועברות באמצעות אפליקציית "ביט" אינן ניתנות למעקב מלא, ועל כן היקפן המדויק נותר בלתי ידוע. עם זאת, קיימים נתונים חלקיים מתועדים באתר beactive.co.il: בדף "יאללה תקווה בע"מ" מצוין סכום חודשי העולה על 150,000 ש"ח, היקף שנתי של למעלה מ-1,807,260 ש"ח.

במקביל, בדף "חמ"ל בחירות" באותו אתר, המצביע על ריבוי פרופילי גיוס לאותה חברה, כבר גויסו מעל 101,000 ש"ח מתוך יעד של חצי מיליון ש"ח. בפועל, הסכומים עשויים להיות גבוהים יותר נוכח תרומות שאינן מתועדות בפלטפורמה.

היקפים אלה מצביעים על זרימת כספים משמעותית לחברה פרטית, אשר ככל הנראה אינה עומדת במלוא חובות הדיווח והמיסוי. מצב זה מעלה שאלות באשר לתשלום מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי, משאבים המיועדים, בין היתר, למימון שירותים ציבוריים, מערכת הביטחון ואוכלוסיות מוחלשות.

יתרה מכך, עולה חשש להטעיית הציבור: תורמים סבורים כי כספם מופנה למטרות ציבוריות, בעוד שבפועל, לכאורה, חלקו מועבר לגורם פרטי. כאשר גוף מציג עצמו כפועל ללא כוונת רווח, נוצרת ציפייה כי הכספים ינוצלו אך ורק למטרות המוצהרות.

ההשלכה אינה מוסרית בלבד, אלא גם משפטית: הדין מחייב שימוש בכספי תרומות בהתאם לייעודן. במקרים שבהם מתקיימת הטעיה מכוונת, עשויה להיווצר חשיפה להליכים אזרחיים ואף פליליים.

גם אם אין מדובר בהלבנת הון במובנה הצר, מצטיירת תמונה של הפרת חוק העמותות ופגיעה באמון הציבור.

במסגרת אותה מתכונת פעולה, פתחה לאחרונה החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ" עמוד גיוס נוסף תחת הכותרת "חמ"ל דיבה", במטרה מוצהרת להגיע ליעד של מיליון ש"ח. מדובר בדף חדש יחסית, אשר הושק בימים האחרונים וטרם הופעל כקמפיין מלא.

מן הממצאים עולה כי תורמים רצו לתמוך בחברת "יאללה תקווה בע"מ" או בפעילות "חמ"ל בחירות", וביצעו תרומות – לעיתים החל מכ-40 ש"ח בחודש, מבלי לעיין בתקנון, ותוך ציפייה לקבל חשבונית מס או קבלה מטעם החברה. בפועל, ככל הנראה, לא הונפקה חשבונית מטעם החברה.

התורמים מקבלים, ככל הנראה, קבלה בלבד, המונפקת על ידי גוף צד שלישי, עמותת "עתיד כחול לבן", וזאת אף שלתורמים אין היכרות מוקדמת עם העמותה. מן הנתונים עולה כי התורמים אינם מכירים את תקנונה, את מטרותיה או את חזונה, ואף לא הובהר בפניהם כי היא הגורם המנפיק את הקבלות בגין התרומה.

בנוסף, עולה כי העמותה אינה מגישה דוחות כנדרש על פי דין. מכלול הנתונים מצביע, ככל הנראה, על פערים מהותיים בשקיפות, בדיווח ובהתנהלות הכספית, ומעלה שאלות יסוד באשר לחוקיות מנגנון גיוס הכספים. להלן יוצגו פרטים נוספים באשר לדוחות.

נסיבות אלה עשויות להתיישב עם יסודות עבירת "קבלת דבר במרמה", עם זאת יודגש כי אין מדובר בקביעה משפטית, אלא בהעלאת שאלה עיתונאית המבוססת על הממצאים שנאספו.

ההכרעה בסוגיה זו מסורה לרשויות האכיפה, ותפקידו של העיתונאי מתמצה בהצגת העובדות, בניתוחן ובהצפת סימני השאלה הנגזרים מן ההתנהלות המתוארת.

למעשה, מצטיירת תמונה שלפיה עמותת "עתיד כחול לבן" מסייעת, ככל הנראה, לחברה פרטית "יאללה תקווה בע"מ" לפעול בשולי המגבלות החוקיות ולגייס תרומות בדרכים עקיפות. כך נוצר פער בולט בין סיסמאות כגון "שקיפות" ו"מאבק בשחיתות", המופנות כלפי הציבור, לבין מציאות שבה כספים בהיקפים משמעותיים מוזרמים למנגנון פרטי, מציאות שמעלה תהיות באשר למהות אותה שקיפות נטענת.

בהקשר זה נטענת ביקורת חריפה אף יותר: בעוד המערכת הפוליטית, לרבות ממשלת בנימין נתניהו, עומדת תדיר במוקד האשמות ציבוריות בדבר חוסר שקיפות, הרי שלפי התמונה המתוארת כאן, דפוסי הפעולה המיוחסים לגורמים המעורבים, ובכללם "חמ"ל בחירות" ו"אחים לנשק" – מוצגים כמתוחכמים ומורכבים לא פחות, ואולי אף מעבר לכך.

בהמשך יוצגו ממצאים נוספים הנוגעים למבנה הזרמת הכספים, לרבות האופן שבו, כנראה, מועברים משאבים ממסגרות ציבוריות אל גורמים פרטיים, תהליך המעלה שאלות יסוד בדבר אמון הציבור והפיקוח הנדרש.

הזיקה המתרחבת: לוסי אהריש ו"יאללה תקווה"

מן הממצאים עולה כי הקשר בין לוסי אהריש לבין החברה "יאללה תקווה בע"מ" אינו מתמצה בהצהרתה בפרוטוקול בית המשפט (עמוד 19), שם ציינה כי היא מקבלת תמורה מגורמים פוליטיים כדוגמת "אחים לנשק" ו"חמ"ל דיבה" (הפועל, ככל הנראה, במסגרת החברה "יאללה תקווה בע"מ").

יתרה מכך, אהריש משמשת, כפרזנטורית של "יאללה תקווה": בסרטון הסברה מטעמו היא מציגה ומפרטת את פעילות הארגון, ובכך מחזקת את הזיקה הישירה בינה לבין פעילותו הציבורית.

ברם, ה"רומן" בין לוסי אהריש לבין "יאללה תקווה בע"מ", ואף זיקותיה לעמותת "עתיד כחול לבן", אינו מסתיים כאן, להלן נפרט קשרים נוספים בינה לבין גופים אלה.

עמותה אחת, הרבה סימני שאלה

והגיעה העת לעסוק בעמותת "עתיד כחול לבן". לבקשת עיון רשמית בתיק העמותה, אשר הוגשה כנגד תשלום אגרה כדין, נלמדו נתונים ראשוניים המלמדים על מארג קשרים מורכב בין העמותה לבין גורמים נוספים, ובכללם הארגון "אחים לנשק", החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ", וכן גורמים כדוגמת איל נוה ורן הר נבו. פרטים מלאים ומעמיקים יותר עתידים להתפרסם במסגרת תחקיר נפרד.

מן החומר שנבחן עולה כי לעמותה תורמים רבים מחו"ל, לרבות גורמים אשר זהותם אינה גלויה לציבור. זאת, בין היתר, נוכח בקשה שהגישה העמותה לרשם העמותות להגבלת פרסום פרטי תורמים. עם זאת, חלק מן הגורמים התורמים מופיעים בדו"ח המילולי, ושמותיהם משכו תשומת לב מיוחדת בשל אופיים והיקף פעילותם.

---

העמותה נוסדה בשנת 2009, ובמהלך שנות פעילותה המוקדמות עלו, במסגרת דוחות ביקורת, ממצאים שלפיהם אסיפות כלליות לא נוהלו באופן מנומק ומסודר, ולעיתים התקיימו, ככל הנראה, באופן פורמלי בלבד.

 

שם העמותה שונה מ"שלום כחול לבן" ל"עתיד כחול לבן", ובמקביל עודכן תקנונה במספר הזדמנויות – שינויי עומק אשר גם הם מצדיקים בחינה נפרדת.

בין מייסדי העמותה וחברי הוועד נמנים שירה עפרון, דן רותם, בועז בר לב, אבי גיל, ארי ורון, אורן מגנזי, אורני פטרושקה וגלעד שר.

בקרב התורמים נמנים, בין היתר, גופים כגון Middle East Peace Dialogue Network, פי איי ארץ ישראל ו־JEWISH COMMUNITY FUND ועוד (בשלב זה מתפרסמים חלק מן התורמים בלבד, על רקע תחקיר נוסף המתבצע בעניינם; מהנתונים עולה כי רבים מהם מחו"ל וחלקם פועלים, ככל הנראה, לקידום יוזמות מדיניות שונות).

מטרות העמותה, כפי שהוגדרו, כוללות קידום ערכים של שקיפות ודמוקרטיה, לצד חיזוק התמיכה הציבורית בפתרון מדיני הכולל הקמת מדינה פלסטינית, לשם שימור אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

עם זאת, מן הנתונים עולה כי החל משנת 2024 לא הוגשו דוחות כנדרש, לרבות דוחות לשנים 2025-2026, חרף החובה החוקית לעשות כן. נתון זה מעלה תהיות באשר לרמת השקיפות והעמידה בכללי הדיווח.

עוד עולה כי בשנת 2024 גלגלה העמותה סכומים בהיקף העולה על 73 מיליון ש"ח. במקביל, חרף היעדר דיווחים עדכניים, הוענק לה אישור "ניהול תקין", סוגיה המחייבת בירור נוסף.

כבר בראשית פעילותה, בשנת 2009, הושקעו, על פי הנתונים, עשרות אלפי שקלים בהקמת אתר אינטרנט, זאת ללא תיעוד מפורט של הליך התקשרות, חוות דעת או הצעות מחיר. עיון בתוכן האתר מלמד כי חלק ניכר מן המידע הזמין לציבור מיושן, כאשר פרסומים משמעותיים אחרונים מתוארכים לשנים מוקדמות יחסית.

ביום 22.02.2026 התקבל דו"ח ביקורת עומק הנוגע לפעילות העמותה לשנת 2025, ובו מפורטים ממצאים שונים אשר מצביעים, ככל הנראה, על ליקויים מהותיים בהתנהלותה.

• תיעוד לכאורה של ניגוד עניינים

דוח הפיקוח מיום 22.02.2026, שנערך בידי יחידת העמותות והחברות לתועלת הציבור ברשות התאגידים ונחתם על ידי עו"ד יונדב טולידאנו, עוסק בהתנהלות עמותת "עתיד כחול לבן (ע"ר)" סביב התקשרות הנושאת מאפיינים מובהקים של ניגוד עניינים.

מן הממצאים עולה כי העמותה התקשרה עם חברת "קוצ'יק יזמות ניהול וייעוץ בע"מ", המצויה בבעלות עקיפה של "קוצ'יק אחזקות בע"מ", אשר בשליטת יוסי קוצ'יק, חבר ועד פעיל בעמותה. מדובר בזיקה ישירה בין גורם מקבל החלטות לבין גוף הנהנה מהתקשרות כספית עם העמותה.

על רקע זה, ביום 02.12.2025 פנתה רשות התאגידים לעמותה בדרישה להבהרות, וביקשה לברר מדוע נבחרה חברה הקשורה לחבר ועד, אילו חלופות נבחנו, ומהם ההליכים הפנימיים אשר הובילו לאישור ההתקשרות. עצם הפנייה מלמדת כי הרשות זיהתה פוטנציאל ממשי לניגוד עניינים.

העמותה מצדה טענה כי מדובר בהתקשרות זמנית בת שבעה חודשים, כי נבחנו חלופות נוספות, וכי ניתנו אישורים מטעם הוועד ומוועדת הביקורת. ואולם, מדובר באישורים פנימיים בלבד, ללא אינדיקציה לקיומה של בקרה חיצונית או להליך תחרותי שקוף ומלא.

במישור המהותי, התמונה המצטיירת היא של התקשרות עם גורם מקורב, תבנית פעולה המוכרת בדיני עמותות כמקרה רגיש במיוחד, המחייב הקפדה יתרה על כללי ממשל תקין. גם מקום שבו התקיימו הליכים פורמליים, אין בכך בהכרח כדי לאיין חשש להעדפה פסולה או לניגוד עניינים בפועל.

• כך יוצאים מיליונים מעמותה ללא שקיפות

אלה הם הגורמים המנהלים כיום את העמותה:

אורני פטרושקה, דוריס הילדה ארקין, חיים שניידר, יוסף קוצ'יק, יחיעם פריאור, לינוי דליה בר־גפן ועמיחי אילון – חברי הוועד.

מורשי החתימה בעמותה הם: חיים שניידר, קטי בן זקן ותמר שינהורן.

תמר שינהורן מכהנת כמנכ"לית, וכן כמנהלת הכספים (גזברית). אלון הירש וגיא ענבי משמשים כחברי ועדת הביקורת; גלעד שר מעניק שירותים כעו"ד וכיועץ משפטי, חיים תורגמן מכהן כמבקר פנימי, ורם אלחנתי משמש כרואה החשבון המבקר.

בתחקיר הבא נציג כיצד, בפועל, יוצאים כספים מן העמותה: די בהצגת קבלה מטעם עורך דין, משרד פרסום או נותן שירות אחר, והכסף יוצא, עד לכדי מצב שבו העמותה עצמה עלולה להיקלע לגירעון.

יתרה מכך, עד כה לא התקיימה, ככל הידוע, אסיפה כללית המפרטת לציבור לאן מנותבים הכספים, מי הם הספקים ומה היקף ההתקשרויות. העמותה אינה מצרפת קבלות לציבור, ובפועל, עצם קיומה של קבלה עשוי להספיק לצורך הוצאת סכומים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, ללא פירוט וללא מתן דין וחשבון ציבורי מלא.

להלן פירוט ההוצאות כפי שנרשם בדוח:

• פעילות מדיה, קמפיינים חברתיים, ייעוץ תקשורת והסברה ציבורית – 51,972,890 ש"ח
• פעילות שטח לחיזוק הדמוקרטיה – 19,796,290 ש"ח
• סיוע/תרומות ברזל – 5,288,385 ש"ח
• משכורות והוצאות נלוות – 2,169,363 ש"ח
• משפטיות – 1,751,477 ש"ח
• לוגיסטיקה, מחסנים, שכירות ואחזקה – 1,052,446 ש"ח
• מענקים לפרויקטים – 300,000 ש"ח
• ניהול והפקת פרויקטים – 6,952 ש"ח
• שונות – 452,687 ש"ח

סעיף "שונות", בהיקף של כחצי מיליון ש"ח, עשוי לכלול מגוון רחב של הוצאות, ואולם, בהיעדר פירוט, אין אפשרות לדעת מהו ייעוד הכספים בפועל.

כך גם ביחס למשכורות: חלק מן התשלומים מבוצעים, ככל הנראה, באמצעות התקשרויות עם פרילנסרים או נותני שירות חיצוניים, באופן שאינו מאפשר לעמוד על היקף התגמול בפועל. בעוד שקיימות מגבלות על שכר עובדי עמותה, התקשרויות חיצוניות עשויות לעקוף מגבלות אלו, כאשר הדרישה המרכזית היא הצגת קבלה – ולא בהכרח פירוט מהותי של התמורה.

התרשמות נוספת העולה מן הנתונים היא כי מנגנוני הבקרה הפנימיים מאשרים את ההוצאות באופן שוטף, ללא פירוט מהותי או הערות ביקורתיות משמעותיות.

עוד עולה כי בדוחות הכספיים מופיעים נתוני שכר של עובדי העמותה בנפרד, ואולם לא ניתן להסיק מהם במלואם לאן מנותבים סכומים נוספים בהיקף של מאות אלפי שקלים.

לבסוף, בהתאם לסעיף 10(א') בדוח, פעילות העמותה מוגדרת כ"פעילות העמותה" – הגדרה הכוללת, בין היתר, מימון פעילויות ציבוריות כגון הפגנות ומחאות.

* גם בשנת 2023 תמכה העמותה, וככל הנראה אף מימנה, פעילות מחאה והפגנות, אשר בעקבותיהן נרשמו, ככל הנראה, הפרות סדר במרחב הציבורי.

• מיליונים למחאה: כך זרמו הכספים

ככל הנראה, ובין היתר, מימון ההפגנות והמחאות, לרבות חסימות כבישים, נאמד בכ-65 מיליון ש"ח. סכומים אלה, כך עולה מן הנתונים הראשוניים הנבחנים, הוזרמו לגורמים שונים, ובהם, ככל הנראה, "יאללה תקווה בע"מ" ו"חמ"ל בחירות". יודגש כי הבדיקה עודנה מצויה בעיצומה.

עם זאת, מסתמנת תמונה שלפיה מחאות באיילון, על רקע הרפורמה המשפטית, היו, ככל הנראה, ממומנות; זאת בשעה שלפחות עמותה אחת הוציאה עשרות מיליוני שקלים בשנת 2024, ובסכומים דומים גם בשנת 2023.

במקום להפנות משאבים לתחומי הרפואה, לשיקום נכים, לטיפול בילדים חולי סרטן ושיתוק מוחין, לרווחת בעלי חיים או לחינוך, הופנו, בין היתר, סכומים ניכרים לפעילות מחאה ברחבי הארץ. נתון זה מעורר תהיות ציבוריות כבדות משקל באשר לסדרי העדיפויות ולשימוש בכספי התרומות.

על פי הדיווחים הכספיים, הכנסות העמותה הסתכמו ב-73,105,861 ש"ח, בעוד שהוצאותיה הגיעו ל-84,790,746 ש"ח – נתון המשקף גירעון שנתי של 11,684,885 ש"ח. חלק מהותי מן ההוצאות, בהיקף של למעלה מ-84 מיליון ש"ח, יוחס, בין היתר, לפעילות מחאה ולקידום יוזמות בעלות אופי פוליטי, לרבות סוגיות הקשורות למדינה פלסטינית.

עוד עולה כי מדובר בעמותה בעלת נוכחות דיגיטלית מצומצמת: אתר האינטרנט שלה לא עודכן, ככל הידוע, מאז שנת 2014, וברשת החברתית פייסבוק לא פורסמו תכנים חדשים מאז שנת 2020.

ככל הנראה, די בהענקת שירותים באמצעות העמותה, לצד הימנעות מדיווח מס מלא, כדי לשמש חוליה מרכזית במנגנון שבמסגרתו מגויסים סכומי עתק – מבלי שנגבה בגינם המס הנדרש כדין. מן התמונה המסתמנת עולה כי גם במסגרת נהלי העמותה, ובכפוף לשיעורי העמלות המוכרים, מתאפשרת בניית מערכים מורכבים של התקשרויות, אשר מטשטשים את זהות הגורמים המעורבים ואת מסלול זרימת הכספים. בתוך כך, העמותה עשויה לשמש, הלכה למעשה, כמעין "גורם חיץ" (Buffer) לגיוס כספים – תופעה המשתקפת, בין היתר, בפעילות עמותת "עתיד כחול לבן" בזיקה לחברת "יאללה תקווה בע"מ".

שוב, חברי ועד, אשר לכאורה אמורים לפעול בהתנדבות, מקיימים התקשרויות כספיות עם העמותה, לרבות השכרת שטחי משרדים בהיקף של כ-300,000 ש"ח, ובכך נהנים מתמורה כלכלית, מצב המעורר, ככל הנראה, שאלות כבדות משקל באשר לניגודי עניינים ולתקינות המנהלית (מדובר בעניינו של יוסי קוצ'יק, אשר נפרש בהרחבה במסגרת תחקיר מקיף).

מן הנתונים האמורים מתגבשת תמונה שלפיה פעילות משולבת של גוף פרטי כדוגמת "יאללה תקווה בע"מ" לצד עמותה כדוגמת "עתיד כחול לבן" עשויה לשמש, בין היתר, מודל פעולה לגיוס תרומות בהיקפים של מיליוני שקלים, תוך ניצול מבנים משפטיים המפחיתים, ככל הנראה, את חבות המס. לצד זאת, יצוין כי חלק מן התרומות מיוחסות, על פי הנתונים הנבחנים, לגורמים מחוץ לישראל, אשר פעילות המחאה – לרבות חסימות צירי תנועה מרכזיים כדוגמת נתיבי איילון – עולה בקנה אחד עם יעדיהם.

יש לציין כי הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו כתוצאה מהמחאות בשנת 2023-2024, לרבות פגיעות בתשתיות, רכוש ושיבושי תנועה נרחבים, נאמדים במיליוני שקלים – עלות אשר הוטלה, הלכה למעשה, על כלל הציבור, ללא הבחנה. בתוך כך, מתחדדת הטענה כי גופים פרטיים הפועלים בשם עקרונות של "שקיפות" ו"צדק ציבורי" למדו, ככל הנראה, למנף מנגנונים פיננסיים מורכבים לגיוס כספים, תוך צמצום חבויות מס ותשלומים נלווים, לרבות ביטוח לאומי.

• לאחר סגירת פרשה אחת, מתעוררות שאלות חדשות

במועד קודם תועדה פעילותה של עמותת "עתיד כחול לבן", במסגרתה הועברו, ככל הנראה, תשלומים חודשיים בהיקף של עשרות אלפי שקלים לחבר הוועד, יוסף קוצ'יק, סכומים אשר הצטברו לכ-300 אלף ש"ח בפרק זמן של כשבעה חודשים. סוגיה זו עלתה לכדי בדיקה רשמית, ואף נשלח לעמותה מכתב מטעם הרשויות, במסגרתו נדרשה להבהיר את טיב ההתקשרות ואת מהות התשלומים.

לצד זאת, מן הנתונים שנבחנו עולה כי העמותה ממשיכה להוציא סכומים ניכרים על הוצאות שונות, לרבות הוצאות משרדיות, אף שבפועל אין היא מחזיקה, ככל הידוע, בתשתית משרדית מלאה, דוגמת קו טלפון פעיל. עוד עולה כי כתובתה הרשמית של העמותה משויכת למשרדו של עורך הדין גלעד שר, ממייסדי העמותה וכיום משמש כיועצה המשפטי.

משמעות הדברים היא כי העמותה פועלת, ככל הנראה, מתוך משרדו הפרטי של עורך הדין גלעד שר – מייסד העמותה והיועץ המשפטי שלה, בכתובתה הרשמית: רחוב ברקוביץ 4, תל אביב יפו.

עוד עולה כי מספר הטלפון 03-6015000, המופיע הן בפרסומי העמותה והן ברישומי רשם העמותות, משויך, ככל הנראה, למשרדו של עורך הדין שר. נתון זה מעורר תהייה באשר לאופן הסדרת ההתקשרות בין הצדדים, ובפרט ביחס להוצאות בגין שירותים משרדיים ותקשורתיים.

זאת, במיוחד לנוכח היקף פעילותה הכספית של העמותה, אשר לפי דוחות שנת 2024 עומד על עשרות מיליוני שקלים, ומלמד על פעילות רחבת היקף הכרוכה בעלויות משמעותיות. יש לציין כי דוחות לשנים 2025-2026 טרם הוגשו, ועל כן תמונת המצב העדכנית אינה גלויה במלואה.

נסיבות אלה מעוררות, לכל הפחות, תהיות באשר לממשקי הפעילות בין גורמים פרטיים לבין מוסדות העמותה, ובכלל זה שאלות הנוגעות לניגוד עניינים אפשרי. בתוך כך, מתחדדת השאלה האם מדובר בהסדרה תקינה של פעילות – או שמא בתבנית חוזרת של התקשרויות המעוררות קושי מהותי.

יובהר כי האמור לעיל מהווה חלקי בלבד מתוך תחקיר רחב היקף המצוי בהכנה.

החשוב מכל הוא כי ועדת הביקורת של העמותה מאשרת את כלל הפעולות ואינה מזהה, בשלב זה, כל ליקוי או פגם בהתנהלות.

• יעדים מדיניים, מטרות פוליטיות: עתיד כחול לבן נחשפת

יעדי עמותת "עתיד כחול לבן" כוללים, בין היתר, קידום מציאות מדינית של הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, תוך הצגתה כמדינה דמוקרטית. מדובר ביעדים רחבי היקף, המשקפים כיוון אסטרטגי כולל של פעילות העמותה בזירה הציבורית.

לצד זאת, מגדירה העמותה גם מטרות אופרטיביות, ובהן: "המשך פעילות לעידוד מעורבות פוליטית וחיזוק הדמוקרטיה הישראלית וכן המשך פעילות ציבורית לקידום מציאות של שתי מדינות לשני עמים".

הבחנה זו בין יעד לבין מטרה אינה לשונית בלבד, אלא מהותית: היעדים מבטאים את החזון הרחב והכיוון האידאולוגי, ואילו המטרות מגלמות את דרכי הפעולה למימושו.

מן האמור עולה כי פעילות העמותה משלבת בין יעד מדיני מוגדר לבין מטרות בעלות אופי ציבורי פוליטי מובהק. על כן, ניתן לקבוע כי העמותה נושאת אופי פוליטי, נוכח השילוב בין חזון מדיני לבין פעילות אקטיבית לעידוד מעורבות פוליטית וקידום עמדות בזירה הציבורית.

שוב אציין כי לעמותה קיימים קשרים עם חברה פרטית בשם "יאללה תקווה בע"מ", אשר פועלת אף היא לקידום מסרים פוליטיים באמצעות מיזמים המכונים "חמ"ל בחירות" ו"חמ"ל דיבה".

לוסי אהריש והקשרים: מאחורי המסך הפוליטיקה פועלת

כבר הוצגה תמונה שלפיה מתקיימת זיקה מוכחת בין עמותת "עתיד כחול לבן", חברת "יאללה תקווה בע"מ" ואיל נוה, ממייסדי "אחים לנשק". בתוך מארג זה עולה גם הקשר של גב' לוסי אהריש ל"יאללה תקווה בע"מ", שם היא מופיעה כפרזנטורית, כמו כן, פעילות החברה מתנהלת, בין היתר, באמצעות "חמ"ל בחירות" ו"חמ"ל דיבה". אהריש אף הצהירה במסגרת הליך משפטי כי היא מקבלת תמורה מגורמים אלה, וככל הנראה גם ממקורות מימון נוספים. בנוסף, נוכחותה כפרזנטורית ברשת X מחזקת את התמונה של קשר מבוסס.

חברת "יאללה תקווה בע"מ" עצמה מציגה כי היא פועלת בשיתוף יוצרים, עיתונאים ואנשי תוכן, ובכלל זה נכתב: "יוצרים, עיתונאים, אנשי דיגיטל והייטקיסטים, שרוצים לעשות שינוי דרך הרשת…". תיאור זה מתיישב עם פרופיל פעילותה של אהריש, הפועלת בזירה התקשורתית, ובעלת רקע המשלב עיתונאות, הופעה ציבורית והבנה בעולמות ההפקה והתדמית.

בתוך כך, מתחדדת גם זיקה מעניינת בין אהריש לבין עו"ד גלעד שר, ממייסדי "עתיד כחול לבן", וכן לדמויות נוספות הפועלות במסגרת העמותה. מכאן ניתן לטעון כי קיימת חפיפה בין פעילותה של אהריש לבין זירות פוליטיות ציבוריות, באופן הממקם אותה, ככל הנראה, בתוך מרחב השפעה פוליטי, גם אם חלק מפעילותה נעשית מאחורי הקלעים.

במישור הרעיוני מדיני, אהריש מזוהה לאורך השנים עם שיח של דו קיום וחברה משותפת, בעוד גלעד שר מזוהה עם קידום תהליכי שלום ופתרון שתי מדינות. עמותת "עתיד כחול לבן" פועלת באותו ציר רעיוני, ומכאן שמדובר בחפיפה אידיאולוגית המייצרת קרבה תודעתית, אף שאינה בהכרח קשר ישיר.

במישור הארגוני ציבורי, עמותות מסוג זה פועלות לא אחת במקביל ליוזמות אזרחיות, מחאות ותנועות חברתיות. אהריש פועלת בזירה התקשורתית והציבורית, בעוד שר פועל בזירה המשפטית מדינית, אך שניהם משתייכים, הלכה למעשה, לאותה "רשת רכה" של עמותות, מובילי דעה ואנשי ציבור.

לצד זאת, על פי מידע שנמסר ממקור המעורה בפרטי הפעילות, נטען כי בעבר התקיימה התקשרות שבמסגרתה שולמו, ככל הנראה, כספים ללוסי אהריש עבור פעילות של יחסי ציבור ובניית מוניטין. עוד נטען כי לאחר מכן שובצה פעילותה במסגרת "יאללה תקווה בע"מ", וכי התמורה משולמת באמצעות מנגנון של הרצאות, סדנאות ושירותים מקצועיים, שבגינם מונפקות קבלות מטעמה כעצמאית. יש להדגיש כי מדובר בטענות שמקורן בגורם חיצוני, והן מובאות כאן כלשונן.

בהקשר הרחב יותר, מתוארת גם זיקה למיזם התקשורתי DemocraTV, אשר בו לוסי אהריש שימשה כדמות מרכזית בהגשה ובהובלת תוכן, בעוד עו"ד גלעד שר ואישים נוספים המזוהים עם "עתיד כחול לבן" מופיעים בו כמרואיינים וכפרשנים בנושאים מדיניים וביטחוניים. גם דמויות נוספות, ובהן עמיחי אילון ואורני פטרושקה, מזוהות עם אותם ערכים ציבוריים המודגשים בפעילות המיזם.

לדברי מקור המעורה בפרטים, גב' אהריש גויסה לפעילות במסגרת עמותת "עתיד כחול לבן" בין היתר בשל היותה, כלשונו, "ערביה", וכן בשל יכולותיה להעברת מסרים בזירה הציבורית. עוד טען המקור כי ניתן היה, לדבריו, לשלב אותה במגוון פלטפורמות מבלי לעורר התנגדות, וכי היא מזוהה עם מסרים של דו קיום ואף תומכת, לטענתו, בקידום הקמת מדינה פלסטינית. בנוסף, טען המקור כי במסגרת פעילות זו הועברו לה תשלומים כספיים, וכי היא מוסיפה ליהנות מן הקשרים שנוצרו.

מכלול הנתונים מצביע על מערכת זיקות מורכבת, הכוללת חפיפות רעיוניות, פעילות בזירות ציבוריות משיקות ונוכחות במיזמים תקשורתיים משותפים, תשתית אשר עשויה להסביר את קרבתם של הגורמים השונים, מבלי לקבוע בהכרח קיומו של קשר ישיר בכל אחד מן המקרים.

ייתכן כי הקמת ערוץ ואתר חדשות מהווה פלטפורמה נוחה לפרסום, לטיפוח קשרים עם גורמים שונים ואף לקיום פעילות בתמורה כספית,  מבנה אשר, לכאורה, עשוי להצטייר כפתרון מתוחכם במיוחד.

לוסי אהריש ו"עתיד כחול לבן": מאחורי מטה המחאה והקשרים לארגונים פוליטיים

והנה אנו מביאים בפניכם מידע עובדתי, שלפיו עמותת "עתיד כחול לבן" מציגה עצמה כגוף מרכזי הפועל, הלכה למעשה, כמעין לובי אזרחי וכבית ארגוני למגוון גופים הפועלים בזירת המחאה והפעילות הציבורית. במסגרת זו נכללים, בין היתר, הארגונים "אחים לנשק", "אין חינוך בלי דמוקרטיה", "בואו נדבר", "בונות אלטרנטיבה", "בלי דמוקרטיה אין אקדמיה", "יאללה תקווה" וכן יוזמות מחאה נוספות, לרבות מחאת הסטודנטים והסטודנטיות.

למעשה, "עתיד כחול לבן" עצמה מפרסמת דף נחיתה ייעודי ברשת, הנושא את הכותרות "חופשי בארצנו – מטה המאבק" או "ישראל חופשית", ובו מוצגת מסגרת פעולה רחבה תחת השם "מטה המאבק הדמוקרטי".

מן העיון בדף הארגונים הנתמכים באתר עולה כי מדובר במבנה פעולה רחב, המתואר כגוף מתכלל המאחד שורה של ארגונים אזרחיים. בדף מפורטים גופים הפועלים בתחומי מחאה, חינוך, שיח ציבורי ופעילות חברתית, תוך הדגשת קידום ערכים דמוקרטיים, ליברליים ופלורליסטיים.

בהקשר זה עולה כי עמותת "עתיד כחול לבן" משמשת בית פעילות מרכזי, וככל הנראה מהווה פלטפורמה מארגנת ומכוונת לפעילותם של גופים שונים בזירה הציבורית. מן הנתונים עולה כי פעילות זו מוצגת כמסגרת כוללת, המאגדת, מתכללת ומקדמת יוזמות משותפות של ארגונים מגוונים.

עוד עולה כי העמותה מוגדרת כגוף הפועל בתחום הסנגור וקידום שינוי חברתי פוליטי, ובעלת מחזור פעילות משמעותי. בנוסף, לפי הצהרותיה שלה, העמותה תומכת בגופים הנכללים במסגרת זו ומשתפת עמם פעולה. תיעוד לכך נמצא, בין היתר, בפלטפורמות הדיגיטליות ובאתר הרשמי של העמותה.

שוב, מן התוכן עולה כי התמיכה אינה הצהרתית בלבד, אלא כוללת, ככל הנראה, שיתופי פעולה וסיוע תקשורתי או תפעולי. עם זאת, אין פירוט קונקרטי לגבי היקף התמיכה או מנגנוני ההתקשרות.

עוד מצוין בדף כי "'עתיד כחול-לבן' הוקם ביוזמת גופים רבים החוששים לקיומה של הדמוקרטיה ולחוסנה העתידי של מדינת ישראל", וכי "המאבק גורלי והזמן קצר", תוך הדגשה כי נדרשים משאבים משמעותיים להמשך הפעילות – לצד הפניה ישירה לקישורי תרומה.

בנוסף, מציגה העמותה עצמה כגוף שנועד לשמש מטה מרכזי התומך בקואליציה רחבה של ארגונים וקבוצות הפועלות בזירה הציבורית, ואשר קוראות לעצירת מהלכים הנתפסים בעיניה כפוגעים בדמוקרטיה הישראלית.

קיים פער בין הצגת פעילות כמאבק למען ערכים דמוקרטיים לבין סוגיות הנוגעות לשקיפות, להתנהלות מול כלי תקשורת ולמבנה ההתקשרויות עם גורמים חיצוניים. טענות אלו כוללות, בין היתר, שאלות בדבר ניגודי עניינים אפשריים או קשרים בין פעילות עמותתית לבין גופים פרטיים – סוגיות אשר אינן מפורטות בדפי העמותה.

לפי הצהרותיה בפרוטוקול בית המשפט, לוסי אהריש ציינה כי היא מקבלת תמורה מארגונים כדוגמת "אחים לנשק" ו"יאללה תקווה" (המכונה גם "חמ"ל דיבה"). בנוסף, היא מזוהה עם פעילות "יאללה תקווה" ואף מוצגת, ככל הנראה, כפרזנטורית מטעמה, במסגרת פעילות הכוללת גם קבלת תמיכה.

בנסיבות אלו, ניתן לטעון כי מעורבותה במסגרת גופים בעלי אופי ציבורי־פוליטי ממצבת אותה בזיקה לעשייה פוליטית. על רקע זה, מתעוררת שאלה ציבורית לגיטימית באשר למידת ההפרדה בין פעילות זו לבין עיסוקה התקשורתי, במיוחד בכל הנוגע לעקרונות של עצמאות מערכתית והיעדר ניגוד עניינים.

בהיבט האתי, ככל שאכן מתקיימת זיקה מהותית בין דמות תקשורתית לבין גורמים פוליטיים או ארגונים הפועלים בזירה זו, עולה קושי מובנה בשמירה על אובייקטיביות מלאה. לפיכך, סוגיה זו מצטרפת לדיון רחב יותר בדבר יחסי הגומלין בין דמויות ציבוריות, תקשורת וארגונים בעלי השפעה פוליטית, והשלכותיהם על אמון הציבור.

הדומיין "hofshi-israel.co.il" מופיע באתר הרשמי של עמותת "עתיד כחול לבן" (Blue White Future) תחת הכותרת "חופשי בארצנו – מטה המאבק", ורשום על שם העמותה עצמה.

עם זאת, בפרטי הקשר המופיעים ברישום הדומיין נכלל מספר טלפון נייד, אשר מיוחס לגב' נטלי אדר, בעלת סטודיו לתכנון ולעיצוב פנים.

במערכת "מעקב" יצרו קשר עם הגב' אדר, במטרה לברר את טיב הקשר בינה לבין העמותה. בשלב הראשון הכחישה כל זיקה ל"עתיד כחול לבן". ואולם, לאחר שהוצגו בפניה נתונים שלפיהם מספר הטלפון שברשותה מופיע ברישומי הדומיין ונגיש לציבור, שינתה את גרסתה. בהמשך ציינה כי אינה מחויבת למסור פרטים נוספים, והפנתה את הפנייה לגורם בשם "תמר" מטעם העמותה – ככל הנראה הגב' תמר שינהורן, המשמשת כמנהלת כספים וגזברית.

התנהלות זו מעוררת תהיות: מחד גיסא, הכחשה ראשונית לקיומו של קשר; מאידך גיסא, הפניה לגורם המזוהה עם העמותה. פער זה, בצירוף העובדה כי פרטי ההתקשרות מופיעים ברישום הפומבי של הדומיין, מעלה סימני שאלה באשר למידת השקיפות בהתנהלות הגורמים המעורבים.

קשרים מצטלבים בין אחים לנשק ויאללה תקווה

בין הארגון "אחים לנשק" לבין חברת "יאללה תקווה בע"מ" מתקיימים, ככל הנראה, קווי השקה נוספים. כך, בין היתר, "יאללה תקווה", המפעילה מיזמים כגון "חמ"ל דיבה" ו"חמ"ל בחירות", מקיימת, ככל הנראה, שיתופי פעולה במסגרת פעילותה.

עוד עולה כי פעילות "חמ"ל הבחירות", לרבות האפליקציה והאתר הייעודיים, מתופעלת באמצעות חברת "קול הדרך בע"מ". במסגרת זו, מורשה החתימה של החברה הוא איל נוה, הנמנה עם מייסדי הארגון "אחים לנשק".

בנוסף, מתברר כי קיימת זיקה גאוגרפית בין הגורמים: הארגון "אחים לנשק", אשר איל נוה נמנה עם מקימיו, פועל מאותה כתובת שבה רשומה חברת "קול הדרך בע"מ" – רחוב תובל 5, תל אביב.

מכלול הנתונים מצביע, ככל הנראה, על קיומן של זיקות הדדיות בין הגורמים המעורבים: איל נוה נמנה עם מייסדי ארגון "אחים לנשק" ומשמש במקביל כמורשה חתימה בחברת "קול הדרך בע"מ".

לצד זאת, מתוארת פעילות משותפת עם חברת "יאללה תקווה בע"מ", שבמסגרתה פועל נוה גם במסגרת "חמ"ל הבחירות" ונחשב לדמות מרכזית בפעילותה.

שילוב תפקידים זה עשוי לעורר שאלות באשר לקיומם של ניגודי עניינים אפשריים ולהצטלבות אינטרסים בין הגופים השונים.

בנוסף, יצוין כי מערכת "מעקב" הזמינה את תיק העמותה של "אחים לנשק". מן המידע הראשוני עולה כי, בדומה לעמותות אחרות שנבדקו, גם כאן חלק ניכר מן התרומות מקורו מחוץ לישראל.

מערכת "מעקב" צפויה לפרסם תחקיר נפרד ומעמיק אודות פעילות "אחים לנשק – אחים ואחיות לנשק למען הדמוקרטיה". לצד זאת, יצוין כי הארגון מציג עצמו כפועל למען ערכי שקיפות; ברם, ככל הנראה, לא הוגשו דוחות לרשם העמותות עבור השנים 2025-2026, על אף החובה להגיש דוח לשנת 2025. עוד עולה כי בוצעו שינויים בתקנון העמותה, אשר מעוררים עניין ציבורי ובחינה נוספת.

ראוי לציין כי לחברת "קול הדרך בע"מ" אין, נכון למועד הבדיקה, אתר אינטרנט פעיל או נגיש לציבור, נתון המעלה סימני שאלה של ממש, במיוחד לנוכח זיקותיה הנטענות לגורמים דוגמת "אחים לנשק" ו"עתיד כחול לבן", הפועלים בהיקפים כספיים משמעותיים. בהקשר זה מתחדדת השאלה בדבר היעדר פלטפורמה רשמית להצגת פעילותה של החברה לציבור הרחב.

עוד עולה כי החברה, הפועלת כחברה לתועלת הציבור (חל"צ), לא הגישה, ככל הנראה, דוחות לרשם העמותות לשנת 2025, נתון המחייב בחינה.

ניסיונות לפנות לחברה לצורך קבלת תגובה לא צלחו; החברה אינה מפרסמת פרטי התקשרות פומביים, ולא נמסרה כל התייחסות מטעמה עד למועד הפרסום.

לוסי אהריש ו"יאללה תקווה"

גם בעמוד האינסטגרם של "יאללה תקווה", גב' לוסי אהריש מפרסמת תכנים בעלי אופי פוליטי ולעיתים פרובוקטיבי, אשר בחלקם עשויים להתפרש, ככל הנראה, כבעלי מסר מסית.

מערכת "מעקב" פנתה ללוסי אהריש, כתבת ערוץ 13, וביקשה את תגובתה באשר לקשריה עם ארגון "אחים לנשק" וכן להתייחסותה לפרוטוקול ההליך המשפטי בעניין אהריש נגד רמי בן־יהודה. בתגובה קצרה השיבה אהריש: "לא, תודה. ביי", ולאחר מכן ניתקה את השיחה.

צילום מתוך שידורי ערוץ 13 – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

בהמשך לכך נשלחה אליה גם פנייה כתובה ומפורטת, אולם עד למועד הפרסום לא התקבלה כל התייחסות מטעמה.

התנהלות זו מעלה תהיות באשר לרמת השקיפות והנכונות להשיב לפניות עיתונאיות בנושאים בעלי עניין ציבורי. בפרט מתחדדת השאלה בדבר יחסי עמיתים במקצוע העיתונות, כאשר פנייה עניינית מצד גורם תקשורתי נענית בניתוק שיחה ללא מענה מהותי.

במישור הרחב יותר, היעדר מענה לשאלות עיתונאיות עשוי להתפרש כהימנעות מהצגת עמדה או מהבהרת עובדות, וזאת דווקא בהקשר שבו מצופה מגורמים תקשורתיים לפעול בשקיפות, באחריות ובכבוד הדדי במסגרת השיח הציבורי.

אהריש מטיפה לשקיפות, והחברה שלה מפרה חוק

חברת "אהריש אינטרנשיונל בע"מ" היא חברה פרטית הרשומה ברחוב שתולים 57, תל אביב יפו. מספר טלפון נייד (054-7552805) מפורסם לציבור במסגרת פרטי ההתקשרות, בשיחה שנערכה למספר זה נענתה גב' לוסי אהריש, כתבת רשת 13, והזדהתה בשמה.

מן הנתונים הזמינים עולה כי גב' אהריש רשומה כדירקטורית וכבעלת מניות בחברה. מדובר בחברה עסקית פרטית, שאינה עמותה ואינה חברה לתועלת הציבור (חל"צ).

לצד זאת, על פי רישומי רשם החברות, החברה מסווגת כ"חברה מפרה", סיווג המעיד, בדרך כלל, על אי עמידה בחובות דיווח בסיסיות, ובראשן אי הגשת דוחות שנתיים במועדם ואי תשלום אגרות.

בהתאם להוראות חוק החברות, כל חברה מחויבת בהגשת דוח שנתי ובקיום חובות דיווח שוטפות, ללא תלות בהיקף פעילותה או ברווחיותה. אי עמידה בחובות אלה אינה עניין טכני בלבד, אלא הפרה של חובה חוקית, העלולה להיחשב לעבירה מנהלית ולהוביל לסנקציות.

בין ההשלכות האפשריות של אי הגשת דוחות במועד: הטלת עיצומים כספיים, רישום החברה כ"חברה מפרה" במרשם הרשמי, וכן מגבלות תפעוליות – לרבות קושי בקיום פעילות מול גורמים פיננסיים ורשויות. במקרים מתמשכים, עשויות להתעורר השלכות רחבות יותר, ובהן נקיטת הליכים משפטיים ואף בחינת אחריות אישית של נושאי משרה.

היבט נוסף נוגע לעקרון השקיפות. חברה בע"מ נהנית מהפרדה משפטית ומיתרונות כלכליים, ובתמורה מחויבת לחשוף מידע בסיסי לציבור ולרשויות. אי הגשת דוחות פוגעת ביכולת לקבל תמונה מהימנה באשר לפעילות החברה, היקף הכנסותיה ומצבה הפיננסי.

מן הנתונים הקיימים עולה כי הדוח האחרון שהוגש מתייחס לשנת 2023. ככל הנראה, מאז לא הוגשו דוחות עדכניים. אם אכן כך, מדובר בהפרה של הוראות הדין המחייבות דיווח שוטף ומלא.

יצוין כי היעדר דיווח מתמשך, ככל שהוא כולל גם אי דיווח על הכנסות לרשויות המס, עשוי לעורר סוגיות חמורות יותר הנוגעות לדיני המס – לרבות בדיקות עומק, חיובים רטרואקטיביים, קנסות ואף חשיפה להליכים פליליים, בהתאם לנסיבות.

האחריות לעמידה בדרישות החוק אינה מוטלת רק על החברה כישות משפטית, אלא גם על נושאי המשרה בה, המחויבים להבטיח ניהול תקין ודיווח מלא.

באשר לפעילות החברה, אין מידע פומבי מפורט. עם זאת, על פי אינדיקציות שונות, ייתכן כי תחומי עיסוקה כוללים הרצאות לגופים ציבוריים ופרטיים, שירותי תוכן ופעילות תקשורתית. היעדר דוחות עדכניים מקשה על אימות והבהרה של פעילות זו.

בנוסף, מקור המעורה בפרטי פעילות עמותת "עתיד כחול לבן" טוען כי החברה הוקמה, בין היתר, לצורך התקשרויות כספיות עם גופים קשורים, ובהם, ככל הנראה, העמותה עצמה וכן גורמים נוספים, דוגמת "יאללה תקווה בע"מ" ואחרים. עוד נטען כי תשלומים בעבור שירותים הועברו, בין היתר, באמצעות פלטפורמות תקשורתיות כגון "דמוקרט TV", וזאת במטרה לצמצם, ככל הנראה, זיקה ישירה לפעילות פוליטית. עם זאת, יודגש כי מדובר בטענות שמקורן בגורם יחיד, אשר לא אומתו במלואן.

עובדתית, החברה מוגדרת כחברה מפרה לכל דבר ועניין ברשם החברות.

לצד זאת, נכון למועד זה לא קיימת אינדיקציה מלאה באשר לפעילותה בפועל או לאופן ניהולה בידי גב' לוסי אהריש. החל משנת 2023 לא הוגשו דוחות כנדרש, לרבות ביחס לשנים 2024, 2025 ו-2026, נתון אשר עשוי, ככל הנראה, לעורר תהיות באשר לאפשרות של הסתרת מידע ולהתנהלות שאינה עומדת בדרישות החוק.

בהיעדר אתר אינטרנט פעיל או מקורות מידע פומביים נוספים, לא ניתן בשלב זה להתחקות אחר היקף פעילותה הממשי של החברה או אחר תחומי עיסוקה בפועל.

בנסיבות אלה, סיווגה של החברה כ"חברה מפרה" אינו מצטמצם להיבט טכני בלבד, אלא עשוי לשקף, ככל הנראה, ליקויים מהותיים בהתנהלותה – עניין המחייב בדיקה ובחינה מצד הרשויות המוסמכות.

ללא משוא פנים: בין מחאה לשקיפות

ראוי להבהיר כי ככותב וכמסקר איני מזוהה עם מחנה פוליטי כלשהו – לא מן הימין ולא מן השמאל. איני מזוהה פוליטית ואיני פועל מטעם גורם כלשהו; תפקידי הוא תיעוד וסיקור עובדות בלבד.

עם זאת, כאשר גופים ציבוריים מצהירים על מחויבותם לערכים של שקיפות, דמוקרטיה ומאבק בשחיתות, מתחדדת הציפייה כי עקרונות אלו ייושמו גם בפעילותם בפועל. בהקשר זה, גם אירועים ציבוריים – לרבות מחאות והפגנות, כדוגמת אלו שהתקיימו באזורי איילון וקפלן – מעלים לעיתים שאלות מורכבות, ובכללן השפעתם על זכויות יסוד, ובהן חופש התנועה, הנמנה עם אבני היסוד של משטר דמוקרטי.

לפיכך, עומדת הזכות – ואף החובה העיתונאית – להציג שאלות, לבחון נתונים ולהאיר נקודות שנותרו, ככל הנראה, בלתי מובהרות. יודגש כי שאלות אלו מופנות לכלל הצדדים הרלוונטיים, והם מוזמנים להשיב ולהציג את עמדתם במלואה.

---

נ.ב

יש לציין כי במקרים רבים, אזרחים מן השורה הנקלעים לאי דיווח לרשויות, ובהן רשות המסים ורשם החברות, עלולים להיחשף לסנקציות משמעותיות ואף לענישה מחמירה מצד המדינה. מנגד, בעניינה של גב' לוסי אהריש, מתעוררות, ככל הנראה, תהיות באשר לאופן האכיפה ולעקרון השוויון בפני החוק – סוגיה המצדיקה בחינה עניינית, זהירה ומעמיקה.

במקביל, על פי המידע המופיע בוויקיפדיה, גב' אהריש מוגדרת כ"עיתונאית ושחקנית". תיאור זה מקבל, ככל הנראה, רובד נוסף נוכח הממצאים הנבחנים במסגרת תחקיר זה – באופן העשוי להותיר רושם כי היכולת לנוע בין תפקידים אינה מוגבלת אך ורק לעולם הבמה.

אשר לכותרת אפשרית לפעילותה, ניתן להציע ניסוחים בעלי נימה סמלית: "לוסי אהריש על סף חשיפה" או "לוסי אהריש והדוח שלא הוגש".

---

תגובות:

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מסרה בשיחה כי היא בוחרת שלא להתייחס לפנייתנו.

גב' לוסי אהריש לא מסרה תגובה לפניית המערכת; עוד עולה כי לאחר הפנייה נחסמה אפשרות ההתקשרות עמה.

עו"ד גלעד שר לא השיב לפנייתנו.

למר יוסי קוצ'יק הועברה פנייה מסודרת, אך עד למועד הפרסום לא נתקבלה כל תגובה מטעמו.

הגורמים "יאללה תקווה", "חמ"ל בחירות", "אחים לנשק" ו"עתיד כחול לבן" בחרו שלא להשיב לפנייתנו.

פניות הועברו גם לרשויות הרלוונטיות, ובהן רשם החברות, רשות המסים ורשם העמותות; נכון למועד פרסום זה, טרם התקבלה תגובתן.

---

צילום ראשי:

גב' הדס קליין – צילום: ידין גלעדי
מר רן הר נבו – צילום: אוראל כהן
מר איל נוה – צילום: Dana Kopel
גב' לוסי אהריש – צילום: רשת 13

השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

---

כל הצילומים והסרטונים הכלולים בתחקיר העיתונאי נעשה בהם שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיהם של מי מהגורמים הרלוונטיים.

הפוסט במימון שמאל קיצוני: האם לוסי אהריש עיתונאית, או בורג בתעמולה שהברנז'ה מטייחת? הופיע לראשונה ב-מעקב.

נתוני הרייטינג העדכניים מצביעים על מגמה ברורה בשוק הטלוויזיה הישראלי: הציבור ממשיך להעניק את הבכורה לערוץ 12, אך במקביל ניכרת התחזקות משמעותית של ערוץ 14, בעוד ערוצים 13 ו-11 מציגים ירידה ניכרת בנתוני הצפייה.

במפת הצפייה הנוכחית נרשמת תמונה מורכבת: מצד אחד, ערוץ 12 ממשיך לשלוט בשוק הטלוויזיה המסחרי בישראל עם פערים גדולים משאר המתחרים. מצד שני, ערוץ 14 מציג מגמת התחזקות מתמשכת וזוכה לאמון הולך וגובר מצד קהל הצופים, בעוד ערוץ 13 וערוץ 11 מציגים נתונים נמוכים יותר ביחס למתחרים.

הנתונים בולטים במיוחד כאשר בוחנים את שידורי הפריים טיים. בראש הטבלה ניצבת תכנית ההרפתקאות "המירוץ למיליון" של קשת 12, שרשמה נתון רייטינג גבוה במיוחד של 20.7 אחוזים – המייצגים כ-615 אלף צופים. מדובר בפער משמעותי ביותר לעומת יתר התכניות.

במקום השני ניצבת תכנית האקטואליה "הפטריוטים" של ערוץ 14, שהגיעה ל-9.7 אחוזי רייטינג – כ-287 אלף צופים. נתון זה ממקם את התכנית הרחק מעל שאר המתחרות בפריים טיים וממחיש את התחזקות הערוץ בזירה הציבורית והתקשורתית.

במקום השלישי נמצאת תכנית "החדשות המורחבות" של רשת 13 עם 6.5 אחוזי רייטינג – כ-202 אלף צופים. במקום הרביעי מדורגת התכנית "כל האמהות משקרות" של כאן 11 עם 7.2 אחוזי רייטינג – כ-177 אלף צופים.

גם במהדורות החדשות המרכזיות נרשמת תמונת מצב דומה. במקום הראשון ניצבת מהדורת חדשות 12 עם 18.8 אחוזי רייטינג – כ-537 אלף צופים. במקום השני נמצאת מהדורת חדשות 14 עם 9.9 אחוזי רייטינג – כ-302 אלף צופים, נתון המעיד על קהל צופים משמעותי ועל התבססות המהדורה בשוק החדשות הישראלי.

במקום השלישי מדורגת מהדורת חדשות 13 עם 6.9 אחוזי רייטינג – כ-224 אלף צופים. במקום הרביעי נמצאת מהדורת החדשות של כאן 11 עם 4.7 אחוזי רייטינג בלבד – כ-121 אלף צופים.

ברצועת השעה שבע ממשיך ערוץ 12 להוביל את הטבלה. התכנית "שבע עם קרן מרציאנו" רשמה 13.3 אחוזי רייטינג – כ-395 אלף צופים. במקום השני נמצאת התכנית "אזור מלחמה" של רשת 13 עם 7.8 אחוזי רייטינג – כ-257 אלף צופים.

במקום השלישי מדורגת התכנית "שבע עם יעקב ברדוגו" של ערוץ 14 עם 6.6 אחוזי רייטינג – כ-183 אלף צופים. במקום הרביעי נמצאת התכנית "שבע עם איילה חסון" של כאן 11, שרשמה 3.9 אחוזי רייטינג בלבד – כ-103 אלף צופים.

גם ברצועת הלייט נייט נשמרת מגמת הפערים בין הערוצים. במקום הראשון ניצבת התכנית "אברי ושרקי" של קשת 12 עם 8.8 אחוזי רייטינג – כ-277 אלף צופים. במקום השני נמצאות חדשות הלילה של ערוץ 14 עם 4.6 אחוזי רייטינג – כ-121 אלף צופים.

במקום השלישי מדורגת התכנית "הצינור" של רשת 13 עם 3.8 אחוזי רייטינג – כ-109 אלף צופים. במקום הרביעי ניצבת מהדורת "חדשות הלילה" של כאן 11 עם 2.3 אחוזי רייטינג בלבד – כ-55 אלף צופים.

התמונה הכוללת מציגה שליטה ברורה של ערוץ 12 בשוק הטלוויזיה המסחרי, לצד מגמת התחזקות בולטת של ערוץ 14, הממשיך לצבור קהל צופים ולהתבסס כמתחרה משמעותי בשוק החדשות והאקטואליה.

לעומת זאת, נתוני הצפייה הנמוכים של ערוץ 11 מעוררים דיון ציבורי מתמשך סביב מעמדו של השידור הציבורי בישראל. הערוץ פועל במימון ציבורי בהיקף של מיליארד שקלים בשנה, אולם נתוני הרייטינג הנמוכים מציבים סימני שאלה סביב מידת החשיפה הציבורית לתכניו והיקף הצפייה בהם.

בכך מצטיירת תמונת מצב שבה ערוץ 12 ממשיך להוביל בפער גדול, ערוץ 14 ממשיך להתחזק ולבסס את מעמדו בקרב הצופים, בעוד ערוצים 13 ו-11 מציגים נתוני צפייה נמוכים יותר במרבית רצועות השידור.

נתוני הרייטינג מבוססים על מדידות הוועדה הישראלית למדרוג, נכון ליום 9 במרץ 2026.

הפוסט ערוץ 14 בין המובילים; כאן 11 בתחתית הטבלה הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרסום ראשון | ראיון בלעדי עם השחקן אביעד שרעבי

בעיצומה של מערכה ביטחונית סוערת, מבצע "שאגת הארי" – ובשעה שהציבור הישראלי צמא לתוכן מנחם החורג ממעגל הפרשנות המדינית והצבאית הבלתי פוסק, עולה למסך ברשת 13 הסדרה החדשה "המעברה".

בלבה של הסדרה הטלוויזיונית החדשה אינם ניצבים רק השמות המוכרים של תעשיית הבידור, אלא גם שחקן בולט שפרץ לתודעת הצופים כבר בפרק הראשון, אמן בעל נוכחות מסך מרשימה, שסיפור חייו מסקרן ומרתק לא פחות מן הדמות המורכבת שהוא מגלם על המסך.

אביעד שרעבי, שחקן דתי שגדל בבית חרדי ושבר בדרכו אל קדמת הבמה שורה של סטיגמות מושרשות, מסתמן כאחת התגליות הבולטות של העונה וכדמות המגלמת דוגמה אישית מעוררת השראה. בראיון בלעדי למערכת "מעקב" נחשף מסלול חייו המרתק, מן הדרך המאתגרת שעבר בראשית דרכו המקצועית ועד לתפקיד שסימן אותו כאחת ההבטחות הבולטות של עולם המשחק הישראלי לשנת 2026.

המעברה: פצעי העבר כבסיס לדרמה איכותית

כדי להבין את עוצמת פריצתו של שרעבי, יש להבין תחילה את הבמה עליה הוא פוסע. המעברות היו אחד הפתרונות המרכזיים שנקטה מדינת ישראל בראשית שנותיה כדי להתמודד עם גל העלייה ההמוני. מדובר ביישובים זמניים שהוקמו בשנות החמישים, במטרה לספק קורת גג לעולים חדשים – ניצולי שואה מאירופה ויהודים מארצות המזרח וצפון אפריקה – עד להשתלבותם בדיור קבע.

בשנת 1951 לבדה התגוררו במעברות כ-250 אלף בני אדם, קרוב לשישית מאוכלוסיית המדינה. התנאים היו מחפירים: צפיפות גבוהה, מחסור בתשתיות מים וסניטציה בסיסיות ותעסוקה מוגבלת. למרות הקשיים, המעברות הפכו לתחנת מעבר משמעותית, אך גם לפרק מעורר מחלוקת בזיכרון ההיסטורי בשל האפליה שחוו יהודי המזרח והטראומות שנגרמו כתוצאה מחוסר השוויון.

הסדרה "המעברה" (עונה 1), מבית היוצר של "שנות ה-90", מצליחה לגעת בעצבים החשופים הללו עם הומור ורוח טובה. היא מגוללת את סיפורו של אליהו בן סימון ומשפחתו שהגיעו ממרוקו אל תוך הלם התנאים במעברה, את מאבקיהם של מנהל המעברה גרשון וסגנו גיורא מול רחמים, התושב הבודד המסרב להתפנות, ואת סיפור האהבה של נואל הנער ההודי ועליזה בתו של אליהו.

המעברה – דרמה קומית על שנותיה הראשונות של המדינה

הסדרה "המעברה", שעלתה לשידור ברשת 13, מחזירה את הצופים אל שנות החמישים של המאה הקודמת – תקופה מכוננת בתולדות מדינת ישראל הצעירה, שבה אלפי עולים חדשים הגיעו לארץ ונאלצו לפתוח דף חדש בתנאי המעברות. העלילה מתמקדת במשפחה המבקשת לבסס את חייה בארץ, תוך התמודדות עם קשיי קליטה, פערים תרבותיים ואתגרי היומיום של ימי הצנע.

הסדרה משלבת בין דרמה להומור ומשרטטת את חיי המעברה באמצעות סיפורים אנושיים של הסתגלות, מאבק ותקווה, לצד חלומות על עתיד טוב יותר במדינה שזה עתה קמה. על יצירת הסדרה חתומים שלום אסייג, בנו דניאל אסייג והתסריטאי אור כהן.

בין המשתתפים בסדרה נמנים שלום אסייג ודניאל אסייג, לצד שורה של שחקנים מוכרים ובהם אביעד שרעבי, שחר חיון, רובי פורת-שובל, נדב אבקסיס, אבי גרייניק, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, נעה כהן, דני שטג ועילאי אלמקייס.

באמצעות שילוב של סיפור משפחתי, דמויות צבעוניות ורקע היסטורי מוכר, מבקשת הסדרה להאיר פרק משמעותי בתולדות המדינה ולהציג בפני הצופים את מציאות חיי המעברות מנקודת מבט אנושית, ולעיתים גם משעשעת.

מהפכה תעשייתית: "המעברה" נגד המנגנון של שח"ם

הסדרה אינה רק הישג אמנותי, אלא מהווה רעידת אדמה במבנה הכוח של תעשיית הקולנוע. "המעברה" היא הסדרה הראשונה בישראל שהצטלמה ללא "שכר המילניום" של ארגון שח"ם (איגוד השחקנים). בצעד נועז, הוכח כי ניתן להפיק יצירה ברמה גבוהה מאוד, הכוללת קאסט מקצועי ושכר "טוב ומדהים", מבלי להיכנע לתכתיבי השכר הקיצוניים של האיגוד.

תחקיר "מעקב" מינואר 2026 חשף כי שח"ם ניצב בפני אתגר קיומי בעקבות הפסקת התמיכה הממשלתית וביקורת עומק של רשות התאגידים. בעוד שמספר החברים בארגון נמצא בנסיגה (מ-2,761 ב-2024 לכ-2,350 ב-2026), הסדרה "המעברה" מוכיחה כי השוק המקצועי יכול לשגשג גם ללא תלות בארגון שרבים בתעשייה רואים בו כיום כמיותר.

קרא עוד – לחץ כאן

אביעד שרעבי: הדיוקן של כוכב חדש

אביעד שרעבי אינו עוד שחקן שחלף במקרה בסט הצילומים. מדובר באיש מקצוע טוטאלי שצמח מתוך עולם של ערכים ואמונה.

צילום: דני שובבני – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

שרעבי, שחקן דתי שגדל בראש העין, הוא בנו של הרב אליעזר שרעבי – דמות מופת בקהילה המשמש כגבאי בית הכנסת הוותיק "סוכת שלום שרעבי".

אביו, אליעזר, מגלם בדמותו את השילוב הישראלי המובהק: עובד תעשייה מסור, אדם מאמין המקדיש מזמנו לשירות בקודש, שירת בצה"ל בגאווה, וכן גבאי פעיל בבית הכנסת.

אימו, חגית, משמשת מחנכת בבית ספר יסודי, וביחד הקימו השניים משפחה ענפה ומלוכדת, המונה שמונה ילדים ואחד עשר נכדים.

שרעבי למד בישיבת "אשרינו" בבני ברק, מקום עליו הוא מעיד: "המקום הציל את חיי. שם השלמתי בגרות מלאה ובגרות טכנולוגית".

אביעד מהווה דוגמה לשבירת סטיגמות ודעות קדומות. אף שהיה זכאי לפטור משירות צבאי מתוקף השתייכותו לחברה החרדית, בחר להתגייס לצה"ל ולשרת שלוש שנים מלאות. במהלך שירותו שימש כספק מזון בבה"ד 20. בחירתו להתגייס ולשרת בצה"ל מסמלת דרך אישית של שילוב בין אמונה דתית לבין תרומה לחברה ולמדינה.

סיפורו של אביעד שרעבי מדגים כי ניתן לשלב בין עולמות הנתפסים לעיתים כמנוגדים. ניתן ללמוד בישיבה ולהשלים לימודי בגרות, לשמור על אורח חיים דתי ולקיים מצוות, ובמקביל לשרת בצה"ל. בהמשך דרכו פנה שרעבי ללימודי משחק והשתלב בעולם הבמה, תוך שהוא ממשיך להחזיק בזהותו כאדם מאמין ובמחויבותו לאמונתו.

הדרך לצמרת: ויתורים ומצוינות תחת אש

התשוקה למשחק הובילה את שרעבי למסלול לימודים תלת-שנתי מפרך בתל אביב. הוא לא הסתפק בקורסים קצרים, אלא בחר להעמיק במוסד שכיבד את ערכיו (ללא פעילות בשבתות). כדי לממן את חלומו, עבד בערבים בחנות מזון לבעלי חיים, תוך שהוא לומד אצל גדולי המורים: יהושע סובול, רוני ניניו, נתי רביץ, לירית בלבן, לירון לוי ועוד.

כישרונו הבולט ניכר כבר בראשית דרכו. הוא התקבל ללימודי משחק לאחר אודישן יחיד בלבד וזכה למלגת הצטיינות מלאה, בשיעור של מאה אחוז. במהלך שנות לימודיו, ואף בעיצומם של אירועי השבעה באוקטובר ותחת אזעקות חוזרות ונשנות, המשיך שרעבי לפקוד את לימודיו במסירות, כאשר השיעורים התקיימו לעיתים במקלט בית הספר. גם בתנאים מורכבים אלו בחר להמשיך בלימודים, תוך ויתור על נוחות אישית מתוך מחויבות עמוקה למקצוע.

לאורך תקופת לימודיו נחשב שרעבי לתלמיד מצטיין. השנים הללו לוו בהשקעה רבה ובוויתורים אישיים, אולם ההתמדה השתלמה: כיום הוא מופיע בתפקיד מרכזי בעונתה הראשונה של הסדרה "המעברה".

שרעבי גילה יחס של כבוד עמוק למקצוע המשחק, ועל כן לא הסתפק בקורסים קצרים או בסדנאות מזדמנות. תחת זאת בחר במסלול לימודים מלא ומקיף שנמשך שלוש שנים, במסגרתו למד מדי יום – בחורף ובקיץ, ואף בתקופות של מתיחות ביטחונית. הדרך לא הייתה קלה, אך ההתמדה וההשקעה בלימודי המשחק נשאו פרי.

כאשר יום הלימודים היה נפתח בשעה 08:30, שרעבי כבר הקדים להגיע אל בית הספר בשעה 07:00, כדי לחזור על חומר הלימוד ולשקוד על ספריו. הוא נהג להיות הראשון המגיע למוסד והאחרון לעזוב אותו. גם במוצאי שבת היה שב אל בית הספר, מתיישב עם הספרים ומקדיש שעות נוספות ללימוד ולהכנה. מסירותו ללימודים הייתה כה רבה, עד כי הוענקו לו מפתחות לכיתות ואישור מיוחד להגיע למקום בכל עת, כדי להמשיך וללמוד ללא הפרעה.

עם זאת, אביעד שרעבי לא הזניח את לימודי התורה. בכל יום רביעי, לאחר סיום יום הלימודים, נהג להשתתף בשיעורי תורה שנמשכו לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות. את שיעורי התורה פקד בבית הכנסת בראש העין, שם נהג לשבת וללמוד בקביעות. לצד לימודיו, הקפיד גם על אורח חיים דתי: הוא הניח תפילין, שמר שבת וקיים את מצוות הדת.

הישגיו בתקופת הלימודים היו חסרי תקדים:

• פסטיבל "קיפוד הזהב": השתתפות היסטורית של תלמיד משחק בפסטיבל המיועד לשחקנים מקצועיים בלבד.

• תפקידים ראשיים: גילם את התפקידים המרכזיים בהפקות "הימים הבאים", "סינדרלה" (בתפקיד פיי מושיקו) ו"בואו לחיות".

• התפקיד של קיפ קיירמן: בדרמה האוטוביוגרפית "רוז של טנסי ויליאמס", שרעבי גילם את דמותו של קיפ קיירמן (Kip Kiernan). בתפקיד זה הפגין יכולות דרמטיות מרהיבות, כשהוא צולל אל תוך עולמו המורכב של המחזאי האמריקאי, על רקע הצנזורה, האלימות והמאבק לשוויון.

רוז של טנסי ויליאמס

אין כמעט אדם שלא נחשף למחזותיו של המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס, מן הדמויות הבולטות בתולדות הדרמה המודרנית. בין יצירותיו הידועות נמנים המחזות "חשמלית ושמה תשוקה", "ביבר הזכוכית", "חתולה על גג פח לוהט", "השושנה המקועקעת" ו"ליל האיגואנה". יצירתו של ויליאמס זיכתה אותו בעשרות פרסים והותירה חותם עמוק ומתמשך על עולם התרבות והתיאטרון.

ההצגה "Tennessee Williams's Rose" – "רוז של טנסי ויליאמס" – פותחת צוהר לעולמו האישי והמורכב של המחזאי: אמנות הכתיבה לצד מאבק בהתמכרויות לאלכוהול ולסמים, הצנזורה שהוטלה על מחזות ותסריטים, היחסים הקשים עם אביו, וכן המחלה הנפשית של אחותו – אירועים שעיצבו את יצירתו ואת חייו בין השנים 1911-1983.

מדובר בהצגה אוטוביוגרפית מרתקת המקרבת את הצופה אל עולמו הפנימי של ויליאמס. במסגרת הפקה זו השתתף השחקן אביעד שרעבי בתפקיד קיפ קיירמן. ההצגה הועלתה בתיאטרון הקאמרי.

הימים הבאים  תיאטרון הקאמרי

המחזאי הוותיק יהושע סובול שב אל מחזהו הראשון שהועלה על במה, "הימים הבאים", ומעדכן את העלילה לשנת 2075. לרגל החידוש התייחס סובול למציאות חייהם של קשישים ולמקומם בחברה.

המחזה, שהועלה לראשונה בשנת 1971 בתיאטרון חיפה, מציג את נקודת מבטם של בני שמונים המסכמים את חייהם בתובנות מפוכחות ובביקורת חברתית נוקבת, שנותרה רלוונטית גם עשרות שנים לאחר כתיבתה. לדברי סובול, "בכל אדם צעיר מסתתר אדם זקן הממתין לזמנו לצאת אל העולם. כשהיינו צעירים הכול נראה קל יותר; אני עצמי נהגתי לרוץ חמישה עשר קילומטרים בקלות – היום זה כבר סיפור אחר".

בהפקה המחודשת שעלתה בתיאטרון הקאמרי השתתף השחקן אביעד שרעבי בתפקיד מרכזי לצד השחקנים טל פוקס, אדם אזרחי, קרן מהלל, גבריאל קוסובסקי, האדי סלאמה ולורן וולקוב.

בנוסף השתתף שרעבי בתפקיד ראשי בהצגה "סינדרלה", שבה גילם את הדמות "פיי מושיקו". ההצגה הועלתה פעמים רבות על במות שונות, בהן תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, בית ציוני אמריקה והיכל התרבות רחובות.

יצירות אלה זכו לעשרות הצגות בפני קהל. ההפקה "סינדרלה" אף נרכשה על ידי משרד הקליטה, ובמקרים מסוימים קיבלו השחקנים – אף בעת שהיו עדיין תלמידי משחק – שכר סמלי עבור השתתפותם בהצגות. מדובר בתופעה שאינה שכיחה במסגרות לימוד משחק, אולם במקרה זה העידה על רמתם המקצועית הגבוהה של התלמידים, שהצליחו לשלב בין לימודים אינטנסיביים לבין עבודה בימתית פעילה.

שבירת מוסכמות בדרך אל הבמה

במהלך לימודי המשחק השתתף שרעבי בהפקות שהועלו על בימות מרכזיות בישראל, ובהן תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה ובית ציוני אמריקה. מדובר בהישג בלתי שגרתי עבור תלמיד משחק, שכן ברוב המכריע של בתי הספר למשחק מוצגות הפקות הסטודנטים בין כתלי המוסד בלבד, ואינן מגיעות אל הבמות המקצועיות והארציות.

שוב, בצעד נדיר בנוף בתי הספר למשחק, הצגות שבהן השתתף כתלמיד נרכשו על ידי משרד הקליטה, ושחקניהן אף זכו לשכר סמלי עבור השתתפותם – נדגיש כי מדובר בתופעה שאינה מקובלת בדרך כלל במסגרת לימודי משחק.

מאחורי דרכו המקצועית ניצבה גם תמיכתם המתמדת של הוריו, חגית ואליעזר, אשר שימשו עבורו משענת יציבה לאורך הדרך. הם ליוו אותו להצגות בתיאטרון הקאמרי והגיעו גם לימי הצילום של הסדרה "המעברה", כשהם צופים בגאווה בבנם משתלב לצד שחקנים מוכרים ובהם שלום אסייג, דניאל אסייג, רובי פורת ושלומי קוריאט.

כיום שרעבי מגלם דמות של שבירת מוסכמות. הוא שומר שבת באדיקות ואינו מצטלם או מופיע ביום המנוחה, ובכך מדגים כי אין סתירה בין מחויבות דתית לבין יצירה אמנותית ברמה גבוהה. לצד פעילותו על המסך, הוא מקדיש מזמנו גם להדרכת בני נוער בסיכון – עשייה חברתית משמעותית המעידה על אישיותו ועל לבו הרחב.

סיכום: ראשיתה של קריירה מפוארת

שחקן אביעד שרעבי הוא איש מקצוע טוטאלי, גאווה ישראלית במלוא מובן המילה. הוא לא הסתפק בקיצורי דרך והשקיע שלוש שנים של לימודים אינטנסיביים. כעת, כשהוא מככב באחת הסדרות המצליחות ביותר של ערוץ 13, ששברה שיאי רייטינג והפכה למדורת השבט של מבצע "שאגת הארי", ברור לכל כי זוהי רק ההתחלה.

שרעבי הוא ההוכחה כי כישרון גולמי, בשילוב עם עבודה קשה ויושרה פנימית, יכולים לכבוש את הפסגות התלולות ביותר של התרבות הישראלית. ישראל זכתה בכוכב חדש – מקצועי, ערכי ומבריק.

-אנו במעקב-

הפוסט אביעד שרעבי פורץ בסדרת "המעברה" ברשת 13 הופיע לראשונה ב-מעקב.

תומר וינר, קצין במילואים, פעיל חברתי וציבורי במפלגת יש עתיד מזה שמונה שנים ובחמש השנים האחרונות יו"ר צעירי יש עתיד, משמש גם כחבר מועצת העיר הרצליה ומדורג במקום הרביעי ברשימה. בימים האחרונים פרסם וינר סרטון שבו הוא מופיע במדי צה"ל, בדרכו לשירות מילואים, ומעלה שורה של טענות נגד מר מרדכי דוד.

בסרטון, שצולם כשהוא לבוש מדי צה"ל, מתייחס וינר להתבטאויות עבר של דוד, אשר לטענתו הכריז בעבר "נמות ולא נתגייס" – אמירה המזוהה עם התנגדות לשירות בצה"ל. לדבריו, כיום דוד מזוהה עם איסוף תרומות המוצגות כמיועדות לצה"ל, אך וינר מעלה בסרטון תהייה באשר לייעוד הכספים.

שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

לטענת וינר, התרומות שנאספות לכאורה אינן מיועדות לצורכי הצבא, אלא משמשות, לדבריו, לתשלום למפגינים המגיעים עמו להפגנות ולהטרדת עיתונאים. הדברים נאמרים מפורשות בסרטון, שבו וינר מציג את גרסתו לאופן שבו נעשה שימוש בכספים שנאספים בשם תמיכה בצה"ל.

וינר מוסיף ומוסר כי לטענתו, דוד משדר מסר בעייתי לצעירים. לדבריו, צעירים מגיעים לבית מגוריה של לוסי אהריש, מגישה וכתבת בערוץ 13, לשם מחאה והטרדה. וינר מציג מקרה זה כדוגמה להתנהלות שלשיטתו אינה מתיישבת עם אחריות אזרחית נדרשת בעת חירום.

במהלך הסרטון מזכיר וינר את הרקע האידאולוגי של דוד בעבר, ומתייחס לתקופה שבה הוגדר, לדבריו, כ"חרדי" ואמר כי לא יתגייס. וינר מציין כי גם כיום, לשיטתו, דוד אינו מתגייס, ומעלה שאלות בדבר הפער בין הצהרות עבר לבין פעילות ציבורית עכשווית.

הסרטון שפרסם וינר מופץ בימים אלה ברשתות החברתיות ומעורר שיח ציבורי ער ונרחב בשאלות הנוגעות לגיוס לצה"ל ולשירות המילואים, להיקף ולייעוד תרומות לצבא, לעמדות אידיאולוגיות בזירת הלחימה ולמסרים המועברים לדור הצעיר בתקופה רגישה זו.

את הדברים מציג תומר וינר בשעה שהוא מצוי בשירות מילואים פעיל, תוך הדגשת מחויבותו האישית לביטחון המדינה ולמעורבות אזרחית וציבורית בעת חירום.

מרדכי דוד: שקר פוליטי במדים

מרדכי דוד מגיב בחריפות לטענות שהופנו כלפיו ואומר כי בכוונתו להשיב "טענה אחר טענה" לדברי תומר וינר, שלדבריו "לובש מדי צה״ל ועושה בהם שימוש פוליטי".

לדבריו, וינר מתעלם מן התמיכה הרחבה שהוא, דוד, מקבל מצד לוחמים בשירות פעיל. "תשעים אחוזים מלוחמי צה״ל שולחים לי ברכות ומחזקים אותי", טען, והדגיש כי מעולם לא השתייך לזרמים הקוראים "נמות ולא נתגייס". לדבריו, הניסיון לשייך אותו לאמירה זו הוא סילוף.

עוד התייחס דוד לסרטון שהופץ בעניינו, וציין כי בתיעוד עצמו ניתן לראותו, לדבריו, אוחז באייפון ולבוש חולצה שחורה – פרט שלטענתו מעיד כי מדובר היה בסרטון אקראי וחסר הקשר אידאולוגי. "זה היה סרטון שרציתי לצלם באופן סתמי", אמר, והגדיר את הטענות נגדו כ"שקר ראשון".

באשר לשאלת שירותו הצבאי, הבהיר דוד כי לא שירת בצה״ל, ולדבריו הסיבה לכך נעוצה בעברו הפלילי, שבעטיו, כך טען, לא גויס.

בהתייחס לטענות שלפיהן אינו תומך בחיילים בפועל, השיב כי הוא מקיים אירועי "על האש" לחיילים ומעניק להם סיוע ותמיכה. "תומר וינר אינו מעודכן", אמר, והוסיף כי חיילים רבים – לרבות כאלה המזדהים עם עמדותיו – שולחים לו מסרי עידוד וחיזוק.

צילום: ערוץ 14

מרדכי דוד מסר בהמשך כי לדבריו התחפש לחרדי במסגרת אותו סרטון, אך לא השתתף בהפגנה התומכת בקריאה "נמות ולא נתגייס". עוד טען כי האמירות המיוחסות לו סולפו ואינן משקפות את עמדתו, וכינה את וינר "אדם מגעיל".

צילום: מתוך הדף הרשמי של תומר וינר ברשת החברתית פייסבוק. השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק

הפוסט בדרך למילואים: תומר וינר תוקף את מרדכי דוד הופיע לראשונה ב-מעקב.

במהדורות החדשות המרכזיות נותר הסטטוס קוו ללא שינוי, כאשר קשת 12 ממשיכה להוביל בפער משמעותי על פני המתחרות. המהדורה המרכזית של הערוץ רשמה 13.9 אחוזי רייטינג ו-387 אלף צופים, נתון שמציב אותה במקום הראשון בפער ברור.

במקום השני ניצב ערוץ 14 עם 7.4 אחוזי רייטינג ו-193 אלף צופים. אחריו מהדורת החדשות של רשת 13 עם 4.4 אחוזי רייטינג, ואילו כאן 11 סגר את הרשימה עם 3.1 אחוזי רייטינג ו-80 אלף צופים.

גם ברצועת השעה 19:00 נרשמו פערים בולטים בין התכניות. התכנית החדשה "שבע" בהגשת קרן מרציאנו הובילה עם 9.7 אחוזי רייטינג ו-280 אלף צופים. אחריה "שבע" של יהודה שלזינגר עם 5.5 אחוזי רייטינג ו-156 אלף צופים.

במקום השלישי ברצועה ניצבה "אזור בחירה" עם 4.6 אחוזי רייטינג ו-116 אלף צופים, בעוד "שבע" של כאן 11 סגרה את הרשימה עם 1.3 אחוזי רייטינג ו-35 אלף צופים בלבד.

גם בגזרת הלייט-נייט נרשמה תחרות, לצד הפתעה בדירוג. "ערב טוב עם גיא פינס" הובילה את הרצועה בפער ברור עם 8.5 אחוזי רייטינג ו-136 אלף צופים. עם זאת, המקום השני נרשם לטובת "פתחי את שי", שהשיגה 4.9 אחוזי רייטינג ו-136 אלף צופים, והקדימה את "הצינור" עם גיא לרר, שהסתפקה ב-4.5 אחוזי רייטינג ו-111 אלף צופים.

כאן 11, עם התכנית "הורים בטיפול", סגרה את הרשימה ברצועת הלילה עם 2.3 אחוזי רייטינג ו-67 אלף צופים. הנתונים מצביעים על המשך הובלתה של קשת 12 בשוק החדשות, לצד מאבק מתמשך על המקומות הבאים ברצועות השידור השונות.

התכנית "הפטריוטים" בערוץ עכשיו 14, ששודרה בשעה 21:00, רשמה 6.7 אחוזי רייטינג ו-167 אלף צופים.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

• הנתונים לפי הוועדה הישראלית למדרוג

הפוסט רייטינג: קשת 12 מובילה, ערוץ 14 במקום השני הופיע לראשונה ב-מעקב.

נתוני הרייטינג מאתמול חושפים מפה ברורה של מאזן הכוחות בטלוויזיה הישראלית, כאשר קשת 12 ממשיכה לשלוט בצורה גורפת בכל רצועות השידור, ערוץ 14 מציג עוצמה מרשימה ושובר שיאים בשידורי החדשות על החזרת החטופים, ורשת 13 וכאן 11 נאבקות על המקומות האחרונים בטבלה. הנתונים מעידים על פער עצום בין המובילה לשאר הערוצים, כשבכמה מקרים ההבדל מגיע כמעט לפי שלושה.

בשידורי החדשות על החזרת החטופים בזמן אמת, ערוץ 14 רשם שיא היסטורי ותפס את המקום השני בטבלת הרייטינג הארצית. הערוץ הימני עבר בפער ניכר את רשת 13, את כאן 11 ואת ערוץ 9, והוכיח שוב את הכוח המשיך צופים שלו בנושאים ביטחוניים ולאומיים. מדובר בהישג משמעותי לערוץ, שממשיך להתחזק ולהדק את אחיזתו במקום השני בטלוויזיה הישראלית, הרחק מעבר למתחרים המסורתיים מרשת 13 וכאן 11. הנתונים מעידים על המשך המגמה של העדפת הקהל הישראלי את ערוץ 14 בכל הנוגע לכיסוי חדשותי של נושאים ביטחוניים ופוליטיים רגישים.

ברצועת המהדורה המרכזית, קשת 12 רשמה ניצחון מרשים כשחדשות 12 הגיעו לרייטינג של 15.8 אחוזים ומשכו 409 אלף צופים. המספרים האלה מעמידים את הערוץ במעמד של מובילה בלתי מעורערת, עם פער של כמעט פי שלושה מהמתחרה הקרובה ביותר. ערוץ 14 תפס את המקום השני בביצועים חזקים עם חדשות 14 שהגיעו לרייטינג של 8.2 אחוזים ומשכו 193 אלף צופים. רשת 13 הגיעה למקום השלישי עם חדשות 13 שרשמו רייטינג של 5.5 אחוזים ומשכו 135 אלף צופים. כאן 11 נותרה מאחור במקום האחרון עם חדשות 11 שרשמו רק 3.6 אחוזים ומשכו 84 אלף צופים בלבד. הפער בין ערוץ 14 לבין כאן 11 ורשת 13 הוא ענק ומעיד על המרחק הגדל בין הערוץ הימני לבין הערוצים המסורתיים.

ברצועת הפריים טיים המכרעת, קשת 12 המשיכה את השליטה המוחלטת שלה כשמאסטר שף הגיע לרייטינג של 18.7 אחוזים ומשך 479 אלף צופים, הנתון הגבוה ביותר בכל הערב. התוכנית הקולינרית הפופולרית ממשיכה להיות המושכת הגדולה ביותר בטלוויזיה הישראלית, והיא המנוע המרכזי של הדומיננטיות של קשת 12. ערוץ 14 הציג ביצועים חזקים במקום השני עם הפטריוטים שהגיעו לרייטינג של 8.7 אחוזים ומשכו 214 אלף צופים. תוכנית החדשות והאקטואליה הפוליטית של הערוץ ממשיכה למשוך קהל נאמן ומהווה חלק מרכזי מהצלחת הערוץ. רשת 13 הגיעה למקום השלישי עם חדשות מורחב שרשמו רייטינג של 5.3 אחוזים ומשכו 123 אלף צופים, ואחר כך חדשות עם אריק וייס שרשמו 3.6 אחוזים ומשכו 82 אלף צופים. כאן 11 סגרה את הרצועה עם המרדף שרשם רייטינג של 4.3 אחוזים ומשך 103 אלף צופים.

ברצועת הלילה המאוחרת, קשת 12 המשיכה את הדומיננטיות עם אברי ושרקי שהגיע לרייטינג של 12.5 אחוזים ומשך 318 אלף צופים במקום הראשון, ואחר כך אברי ושרקי מורחב שרשם רייטינג של 8.0 אחוזים ומשך 206 אלף צופים. תוכנית הלייט נייט הפופולרית של הערוץ ממשיכה למשוך קהל גדול אפילו בשעות המאוחרות, ומהווה נכס חשוב בסל התוכניות של קשת 12. ערוץ 14 תפס את המקום השלישי עם חדשות הלילה שרשמו רייטינג של 4.8 אחוזים ומשכו 111 אלף צופים, ואחר כך חדשות שרשמו רק 1.3 אחוזים ומשכו 32 אלף צופים. רשת 13 הגיעה למקום החמישי עם היום שהיה שרשם רייטינג של 3.7 אחוזים ומשך 88 אלף צופים, ואחר כך היום שהיה מורחב שרשם 2.4 אחוזים ומשך 61 אלף צופים. כאן 11 סגרה את הרצועה במקום האחרון עם חדשות הלילה שרשמו רייטינג של 2.3 אחוזים ומשכו 51 אלף צופים, ואחר כך חדשות שרשמו רק 0.7 אחוזים ומשכו 12 אלף צופים בלבד.

הנתונים מצביעים על תמונה ברורה של מפת הכוחות בטלוויזיה הישראלית. קשת 12 ממשיכה לשלוט בצורה מוחלטה בכל רצועות השידור, עם פערים עצומים מהמתחרים. ערוץ 14 מציג עוצמה משמעותית ומאגד מקום שני יציב בכל הרצועות, עם פערים גדולים מאוד מרשת 13 וכאן 11. ההבדל בין ערוץ 14 לבין הערוצים האחרים הוא ענק ומעיד על מעמדו כערוץ השני בטלוויזיה הישראלית. רשת 13 וכאן 11 נאבקות על המקומות האחרונים בטבלה, כשכאן 11 נמצאת במצב קשה במיוחד עם מספרי רייטינג נמוכים בכל הרצועות. הערוץ הציבורי מתקשה למצוא את הנוסחה הנכונה למשיכת קהל ונמצא במקום האחרון ברוב הזמנים. המספרים מעידים על משבר עמוק בערוץ הציבורי, שנאבק להצדיק את קיומו מול התחרות החזקה של הערוצים המסחריים.

הנתונים על פי הוועדה הישראלית למדרוג

הפוסט רייטינג: קשת 12 שולטת, ערוץ 14 שובר שיאים הופיע לראשונה ב-מעקב.

מתמודד "האח הגדול" גלעד פרץ הודח אתמול (רביעי) מהבית המצולם בעקבות מה שהגדירה הפקת רשת 13 כ"התנהגות לא סבירה". הדחתו של פרץ הסעירה את הצופים והובילה לתגובות סוערות ברשתות החברתיות, כאשר הוא עצמו הגיב בפוסט בו הודה כי הוא "מבולבל" מהאירוע.

"אני עדיין מבולבל ולא כל כך מבין מה קורה סביבי", כתב פרץ אמש בפוסט שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו, שעות לאחר שנודע על הדחתו. "היי חברים שלי, כאן גלעד. אני קורא את כל התגובות וההודעות שלכם ורוצה רגע לומר לכם תודה על כל האהבה והתמיכה שלכם", פתח את דבריו.

פרץ הבהיר כי הוא זקוק לזמן כדי לעכל את האירוע: "לוקח את הסופ"ש להתאפס ולעכל ומבטיח לדבר על הכל". הודעתו עוררה גל תמיכה מצד עוקביו, שהביעו זעם על החלטת ההפקה להדיחו.

ההפקה של "האח הגדול" ברשת 13 מסרה אתמול כי התנהגותו של פרץ הייתה "לא סבירה", מה שהוביל להדחתו המיידית מהבית. עם זאת, בהודעה נוספת שפרסמה ההפקה, הם ביקשו "להימנע מהפצת מידע שקרי" והבהירו כי "לא היו שוטרים בבית האח, לא נזרקו חפצים". הודעה זו הגיעה ככל הנראה בעקבות שמועות שהתפשטו ברשתות החברתיות לגבי אופי האירוע שהוביל להדחה.

עוקבי פרץ ברשתות החברתיות הביעו תמיכה נחרצת בו ומתח ביקורת על החלטת ההפקה. "לא פייר שהדיחו אותך אתה מלך", כתב אחד מהעוקבים. אחר הוסיף: "אוהבים אותך גלעד .. אלאיה בעזרת השם הבאה בתור". תגובה נוספת קראה: "הקהל איתך".

במיוחד בולטת הייתה תגובה של עוקב שרמז על הנסיבות שהובילו להדחה: "אם לפי מה שאומרים והתפוצצת כי הגנת על הילדים שלך יש לך 100% גב מכל הקהל תהיה בטוח". תגובה זו מרמזת על כך שהאירוע עשוי להיות קשור לילדיו של פרץ, אך פרטי האירוע המדויק עדיין לא פורסמו באופן רשמי.

האירוע שהוביל להדחת פרץ הסעיר לא רק את הבית אלא גם את הצופים, שהביעו תמיכה נרחבת במתמודד המודח. עד כה, פרץ לא פירט את הנסיבות המדויקות שהובילו להדחתו, אך הבטיח כי יחזור לדבר על הנושא לאחר שיעכל את האירוע.

מערכת "מעקב" פנתה אל גלעד פרץ בבקשה לקבוע ראיון עיתונאי על מנת להבין את פרטי האירוע שהתרחש בבית "האח הגדול", אך עד כה לא הצליחה לקבוע מועד לראיון. הדחתו של פרץ מהווה את אחד האירועים הדרמטיים ביותר בעונה הנוכחית של התוכנית, ומותירה שאלות רבות לגבי הנסיבות המדויקות שהובילו להחלטה הדרסטית של ההפקה.

בעקבות הדחתו, נותרו בבית המתמודדים האחרים, כאשר המירוץ אחר הפרס הכספי והתואר נמשך. עם זאת, האירוע שהתרחש עם פרץ הוביל לדיון רחב יותר על גבולות ההתנהגות המקובלת בבית המצולם ועל שיקול הדעת של ההפקה בהתמודדות עם מצבים חריגים.

צילום מתוך עמודי האינסטגרם של Gilad Perez ו־Lavilosangeles, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט גלעד פרץ שובר שתיקה אחרי ההדחה מהאח הגדול הופיע לראשונה ב-מעקב.

לפחות מישהו מרוויח מהמלחמה

"אזור מלחמה", הנחשבת לאחת התוכניות הפופולריות בערוץ, זכתה לתשומת לב רבה בשל גישתה הביקורתית כלפי הממשלה הנוכחית. ההחלטה המקורית להסיר את התוכנית מלוח השידורים עוררה הדים, במיוחד לאור הירידה המתמשכת ברייטינג של הערוץ בשנים האחרונות.

ברקע להחלטה המקורית עמד מאבק העובדים סביב מינויה של יוליה שמאלוב ברקוביץ' לתפקיד מנכ"לית חברת החדשות של הערוץ. המינוי נתפס כפוליטי בעיני עיתונאי הערוץ, אשר יצאו למאבק שכלל עתירה משפטית בשיתוף עם ארגון העיתונאים. בסופו של דבר, הושגו הסכמות בין הנהלת הערוץ לוועד העובדים, שכללו את עזיבתה של שמאלוב ברקוביץ' את התפקיד.

למרות שתוכנית "אזור מלחמה" אינה חלק מתוכניות חברת החדשות אלא שייכת לערוץ עצמו, רבים קשרו בין מינויה של שמאלוב ברקוביץ' להחלטה להסיר את התוכנית הביקורתית מלוח השידורים.

בתגובה להודעה המקורית על ביטול התוכנית, נערך בתל אביב כנס חירום של עובדי חברת החדשות וארגון העיתונאים. במהלך הכנס, התבטא דרוקר בחריפות כלפי התנהלות הערוץ, באומרו: "מה שקורה זה רשלנות, לא פעם טמטום ובעיקר הרבה ריקבון".

בהודעה הרשמית שנמסרה לכלכליסט, הסבירה רשת 13 את ההחלטה להמשיך את שידור התוכנית: "התארכותה של המלחמה והתרחבותה לזירות נוספות, לצד האתגרים המורכבים בפניהם ניצבת ישראל בימים אלה, מצריכים המשך שידור תוכנית אקטואליה המקדימה את מהדורת החדשות". הרשת הוסיפה כי בכוונתה לפעול להרחבת קהל הצופים של התוכנית.

החלטה זו מסמנת שינוי משמעותי במדיניות הערוץ ומדגישה את חשיבותה של תוכנית האקטואליה בתקופה מאתגרת זו עבור מדינת ישראל. נותר לראות כיצד תשפיע ההחלטה על הרייטינג של הערוץ ועל השיח הציבורי בתקופה הקרובה.

רביב דרוקר | צילום: מתוך היוטיוב הרשמי של רשת 13

הפוסט רשת 13: "אזור מלחמה" של רביב דרוקר נשאר הופיע לראשונה ב-מעקב.

לח"כ מרב מיכאלי, אין חלק בחיזוק החמאס? נתניהו אשם בהכל?

בתאריך 20 באוגוסט, העיתונאית מוריה אסרף מרשת 13 פרסמה דיווח מפתיע ברשת X (לשעבר טוויטר) אודות התבטאות של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך דיוני המו"מ האחרונים לשחרור החטופים.

על פי הדיווח של אסרף, נתניהו השווה את המשא ומתן מול חמאס למשא ומתן מול ההסתדרות. אסרף כתבה: "דיווחנו במהדורה אמירה אחת של נתניהו בדיוני המו"מ בימים האחרונים הרתיחה בכירים בצוות המו"מ, כאשר נתניהו השווה את המו"מ מול חמאס למו"מ מול ההסתדרות".

לפי הפוסט, נתניהו אמר: "אני יודע לנהל היטב מו"מ – ניהלתי מו"מ מול ההסתדרות." תגובתם של בכירים במערכת הביטחון שנכחו בדיון הייתה חריפה. על פי אסרף, הם השיבו לו: "מול ההסתדרות יש לך זמן – כאן בכל יום חטופים מתים".

בעקבות פרסום הדיווח, ח"כ מרב מיכאלי הגיבה בחריפות ברשת X. מיכאלי שיתפה את הפוסט של אסרף והוסיפה: "ההשוואה של איגודי עובדות ועובדים לחמאס לא חדשה, נתניהו עשה אותה בתשדירי הבחירות שלו ב-2015. כמה עוד יזדעזעו כל פעם מחדש מהדברים שנתניהו עושה ברצף מאז 1993?"

מיכאלי המשיכה בביקורתה החריפה על ראש הממשלה: "ההסתה שלו שהובילה לרצח רבין, ממשיכה עכשיו להביא לרצח ההמוני ביותר שהיה פה, שנמשך מאז 7 באוקטובר עם כל יום שהוא ממשיך להפקיר את החטופות והחטופים שלנו".

הדיווח על התבטאויותיו של נתניהו והתגובה החריפה של מיכאלי מדגישים את המתח הגובר סביב המשא ומתן לשחרור החטופים ואת הביקורת הציבורית על התנהלות הממשלה בנושא.

נכון לעכשיו, לא התקבלה תגובה רשמית מלשכת ראש הממשלה לדיווחים אלו או לתגובתה של ח"כ מיכאלי.

הפוסט מיכאלי: "נתניהו גורם לרצח המוני" – צביעות שלה? הופיע לראשונה ב-מעקב.

מהפך בנוף התקשורתי

לפני מספר שנים, ערוץ 20 (כפי שנקרא אז) היה שחקן שולי בזירת התקשורת הישראלית, עם נתוני צפייה זניחים. אולם, מאז השינוי לערוץ 14, חלה תפנית דרמטית. הערוץ הצליח לטפס למקום השני בטבלת הרייטינג בשעות השיא, כשהוא מתחרה ראש בראש עם ערוץ 12, המוביל הוותיק.

מה עומד מאחורי ההצלחה?

ההצלחה של ערוץ 14 נובעת ממספר גורמים. ראשית, הערוץ השכיל לגייס מנחים מובילים ומוכרים, דבר שהעלה את הפרופיל הציבורי שלו. שנית, האסטרטגיה התוכנית של הערוץ, המציגה נרטיב ימני ברור, מצאה קהל צמא לאלטרנטיבה לקו השמאלי יותר המאפיין את ערוצי התקשורת המרכזיים.

ערוץ 14 הצליח להשיג את הישגיו ללא מימון ציבורי משמעותי, בניגוד לערוץ הציבורי (כאן 11) הנהנה מתקציב של כמיליארד שקלים בשנה. עובדה זו מדגישה את היעילות התפעולית של הערוץ ואת יכולתו לייצר תוכן אטרקטיבי בתקציב מוגבל.

האתגר הבא: תוכן מגוון

למרות ההצלחה המרשימה, ערוץ 14 עדיין ניצב בפני אתגרים משמעותיים. כדי לכבוש את המקום הראשון בטבלת הרייטינג, הערוץ יצטרך להרחיב את מגוון התכנים שלו. נכון לעכשיו, הערוץ מתמקד בעיקר בתוכניות אקטואליה ודיון. כדי להתחרות באופן מלא עם הערוצים המסחריים הגדולים, ערוץ 14 יצטרך להיכנס לתחומי הבידור, הדרמה והריאליטי.

אם ערוץ 14 יצליח להרחיב את סל התכנים שלו ולשמר את איכות השידורים הגבוהה, הוא עשוי בהחלט להגיע למקום הראשון ברייטינג. זהו תרחיש שעד לפני מספר שנים נראה בלתי אפשרי.

השלכות על הנוף התקשורתי והפוליטי

עלייתו של ערוץ 14 מעוררת דיון נרחב על מפת התקשורת בישראל. בעוד שהערוצים המסורתיים נתפסים כבעלי נטייה שמאלית, ערוץ 14 מציג עמדה ימנית ברורה. ההצלחה של הערוץ מצביעה על כך שיש ביקוש משמעותי לנקודת מבט זו בציבור הישראלי.

ההשלכות של שינוי זה עשויות להיות מרחיקות לכת. אם ערוץ 14 אכן יגיע למקום הראשון ברייטינג, זה עשוי לשנות את האיזון בשיח הציבורי ולהשפיע על הדרך שבה נושאים פוליטיים וחברתיים מסוקרים ומדווחים בתקשורת הישראלית.

תגובות מעורבות

כצפוי, העלייה המטאורית של ערוץ 14 מעוררת תגובות מעורבות. תומכי הערוץ רואים בו קול חשוב ונחוץ בנוף התקשורתי, המספק איזון לדעות המובעות בערוצים האחרים. מנגד, מבקרי הערוץ מביעים חשש מהטיה פוליטית ומהשפעתה האפשרית על השיח הציבורי.

חשוב לציין כי הדיון סביב ערוץ 14 אינו מתמקד רק בתוכן ובדעות המובעות בו, אלא גם בהצלחה העסקית והאסטרטגית שלו. היכולת של ערוץ חדש יחסית לאתגר את ההגמוניה של הערוצים הוותיקים מעוררת עניין רב בתעשיית התקשורת ובקרב משקיעים פוטנציאליים.

מבט לעתיד

השאלה המרכזית כעת היא האם ערוץ 14 יצליח לשמר את המומנטום ולהמשיך בעלייה. האתגר הגדול יהיה להרחיב את קהל הצופים מבלי לאבד את הזהות הייחודית שהביאה להצלחה.

בנוסף, יהיה מעניין לראות כיצד הערוצים האחרים יגיבו לאיום הגובר מצד ערוץ 14. האם נראה שינויים בתכנים ובאופי השידורים של הערוצים המסורתיים? האם יתפתח מרוץ חדש על לב הצופה הישראלי?

הפוסט ערוץ 14 מטלטל את אימפריית השמאל הופיע לראשונה ב-מעקב.