האם ייתכן שבלבה של מדינת ישראל קיימת אוטונומיה שלטונית הפועלת לפי קודים משלה? תחקיר מקיף של מערכת "מעקב" חושף תמונה מדאיגה וקשה של התנהלות דורסנית מצד עיריית נוף הגליל בראשותו של רונן פלוט. הרשתות החברתיות מוצפות בזעם של תושבים ומבקרים, הטוענים כי מערך האכיפה העירוני הפך לזרוע גבייה אגרסיבית שאינה בוחלת באמצעים – החל ממתן דו"חות במקומות המותרים על פי חוק לעצירה והורדת נוסעים, ועד למניעה שיטתית של הזכות הבסיסית להישפט.

קבוצה "נפגעי דוחות החניה נוף הגליל" בפייסבוק – לחצו כאן

"מדינת" נוף הגליל, כך עולה מן התמונה המצטיירת, פועלת – בניהולו של רונן פלוט – במסגרת מדיניות אכיפה המעוררת שאלות מהותיות באשר לעקרונות הדמוקרטיה וזכויות האזרח.

תושבי העיר מדווחים על תחושת הטרדה מתמשכת מצד פקחי האכיפה. בתוך כך אף הוקמה קבוצה ייעודית ברשת החברתית פייסבוק בשם "נפגעי דוחות החניה נוף הגליל", המשמשת זירה לריכוז עדויות ותלונות. ברשתות החברתיות מצטברות טענות רבות שלפיהן, ככל הנראה, חלוקת הדוחות והקנסות בעיר מתבצעת באופן המעורר קושי משפטי ועקרוני. במקרים מסוימים אף נטען למתן דוחות בניגוד להוראות הדין: כך, למשל, במקומות שבהם מותרת עצירה לצורך העלאה או הורדת נוסע, נטען כי פקחים ממהרים לרשום דוח מבלי להפעיל שיקול דעת מספק.

בעבר פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר שעסק בזעם הגובר בקרב התושבים, ובו הועלתה השאלה: כיצד ייתכן כי פקחי עירייה, ככל הנראה, פועלים בניגוד לחוק ומטילים קנסות ללא חשש? הרי לכאורה, כאשר נהג מתעד את האירוע, עומדת בפניו האפשרות להגיש ערעור, לבקש להישפט ואף להביא לביטול הדוח. ואולם, עם העמקת הבדיקה, התברר כי מוקד הבעיה, כך נראה, אינו נעוץ רק במעמד רישום הדוח – אלא בשלב מאוחר יותר בהליך, שבו מתעוררות שאלות מהותיות באשר להתנהלות הרשות.

ציידי הקנסות: בונוסים על חשבון האזרח

במרכז הפרשה עומד מערך הפיקוח העירוני. כבר ביום 8 באפריל 2025 פרסמנו באתר "מעקב" כתבה העוסקת במדיניות האכיפה העירונית בנוף הגליל, שבה נטען כי הופעלה שיטה מתמרצת כלפי הפקחים. על פי הדיווח, העירייה העניקה בונוסים לפקחים בהתאם להיקף הקנסות שנרשמו, באופן שיצר תמריץ כלכלי ישיר להגברת האכיפה ללא שיקול דעת.

עוד נטען כי המדיניות הופעלה בהכוונת ראש העיר רונן פלוט, תוך הפעלת לחץ על מערך הפיקוח להגדלת מספר הדו"חות. מדובר במנגנון שהוביל להרחבת האכיפה מעבר לשיקולים מקצועיים גרידא, תוך יצירת תלות פסולה בין תגמול אישי לרישום קנסות. מערך האכיפה מתפקד לכאורה כ"מכונת קנסות", כשהפקחים מתומרצים לפעילות אינטנסיבית ודורסנית כלפי תושבים, בחסות מנהל אגף הפיקוח הממלא תפקיד מרכזי בניהול המערכת – קרא עוד

נוף הגליל: טענות למכונת קנסות עירונית

כתבה נוספת שפורסמה ב-27.04.2025 באתר "מעקב", העמיקה בטענות על מערכת קנסות שפועלת באופן שיטתי להגדלת הכנסות הרשות. התמונה שהצטיירה היא של פקחים הפועלים תחת הנחיות ברורות להגברת אכיפה, כולל הצבת פקחים ב"מארב" באזורים רגישים או עמוסים במטרה "לצוד" עבירות ולרשום דו"חות בהיקף גבוה.

המדיניות כוללת מנגנונים המעודדים רישום דו"חות, מה שמעורר שאלות על טוהר השיקולים והאיזון בין אכיפה לשירות הציבור. תושבים חשים כי מדובר במדיניות מכוונת ולא באכיפה נקודתית, דבר הפוגע אנושות באמון הציבור – קרא עוד

פרשת דו"ח מס' 09554270: העדות לשיטה הבלתי חוקית

כדי להבין את עומק השבר, תיעדה מערכת "מעקב" מקרה בוחן ספציפי החושף כיצד המערכת "קוברת" את זכויות האזרח. הכל החל בדו"ח חניה שמספרו 09554270, אשר ניתן באופן בלתי חוקי בעליל.

הוגשה בקשה לביטול הדוח וכן בקשה להישפט, במטרה לממש את זכותו החוקית של האזרח להליך משפטי תקין, לרבות זימון הפקח למתן עדות בבית המשפט. ואולם, זכות זו נשללה בפועל: כבר בשנת 2024 נשלח ערעור לצד בקשה מפורשת להישפט – אך זו לא זכתה למענה כנדרש.

השתלשלות האירועים מעוררת פלצות:

1. השתיקה המכוונת: הרשויות לא הגיבו לבקשה להישפט במשך תקופה ארוכה. בפניות יזומות לעירייה נמסר באופן לקוני כי "טרם התקבלה החלטה". המתנה בסבלנות אינה רצויה, שכן העירייה עושה בה, ככל הנראה, שימוש הפועל לרעת התושבים והאזרחים.

2. ההחלטה הנסתרת: על דעת עצמה, ובניגוד מוחלט לחוק סדר הדין הפלילי, החליטה העירייה לדחות את הערעור ולשלול מהאזרח את זכותו להתייצב בפני שופט. זוהי עבירה של התנהלות בלתי תקינה ופגיעה חמורה בזכויות אדם.

3. מצג השווא בדבר המשלוח: העירייה טענה כי המידע נשלח בדואר. אולם, בשיחה שקיים צוות "מעקב" עם נציגת העירייה בתאריך 03.05.2026, התגלתה האמת: אין שום תיעוד עובדתי למשלוח, אין מספר דואר רשום, והנציגה הודתה כי למרות הרישום במחשב – אין כל הוכחה עובדתית שהמכתב אכן יצא לדרכו.

המתמטיקה של הגבייה: כך מרוויחה העירייה פי 2 ופי 4

כאן נחשפת השיטה במלוא כיעורה: עיריית נוף הגליל ממסמסת זמן באופן מכוון. מחודש נובמבר 2024 ועד שנת 2026, בעוד האזרח ממתין בציפייה לתשובה או למועד משפט, הסכום תופח. במקרה של דו"ח 09554270, הסכום זינק ל-1,000 ש"ח. העירייה מרוויחה הון מהכפלת הקנסות, תוך שהיא מונעת מהאזרח לראות שופט.

זו אינה טעות בירוקרטית, זו אסטרטגיה ושיטה. האזרח הממוצע חושש מהליכי גבייה ועיקולי בנק, ולכן רבים בנוף הגליל כבר רגילים לא להגיש ערעור, כי בפועל הם נענשים ומשלמים פי 2 או פי 4. העירייה פוגעת בזכות האדם להישפט, וכך הפקחים יודעים שלא יצטרכו לתת דין וחשבון בבית המשפט על התנהלות בלתי חוקית.

מדוע העירייה פוחדת מבית המשפט?

הסירוב לאפשר לאזרחים להישפט אינו מקרי. לו היו התיקים מגיעים לבית המשפט, פקחי העירייה היו נאלצים לעלות לדוכן העדים. שם, תחת חקירה נגדית, היה נחשף כיצד הדו"חות ניתנים ללא בסיס חוקי רק כדי לעמוד ביעדים ולקבל בונוסים. הנהלת העירייה יודעת שפקח שיעמוד מול שופט עשוי להתגלות כבלתי אמין וליפול בחקירה, ועל כן היא מעדיפה "להשתיק" את התיקים, למנוע את הגישה לערכאות, ולעבור ישירות לעיקול חשבונות בכוח.

זוהי השיטה: לתת דו"ח, לסרב לאפשר לראות שופט, לשתוק כשנה, ואז למסור למחלקת הגבייה לעקל חשבון ולקחת כסף בכוח, הרבה יותר מהחוב המקורי. כל זה קורה תחת ניהולו הישיר של רונן פלוט.

ניתוח משפטי: שלילת זכות להישפט – פגם מנהלי חמור

אדם שקיבל דו"ח חניה רשאי לבקש להישפט. זכות זו מעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי ומהווה חלק מהזכות להליך הוגן. כאשר בקשה כזו מוגשת, על הרשות להפסיק גבייה ולהעביר את העניין לבית המשפט. אם הרשות מתעלמת או מונעת זאת, מדובר בפגם מנהלי מהותי ובהחלטה בלתי חוקית.

הסיכונים לרשות במצב כזה כוללים ביטול הדו"ח, ביטול הליכי גבייה, חיוב בהוצאות משפט וחשיפה לעתירות מנהליות. התחושה בציבור היא שנוף הגליל פועלת לפי חוקים משלה, ולא בהכרח לפי חוקי המדינה.

שיטת קנסות בנוף הגליל: תיעוד מתמשך מעלה דפוס פעולה שיטתי

כך פועלת, ככל הנראה, שיטת הקנסות בנוף הגליל:

ממצאי תיעוד של מערכת "מעקב" מאז שנת 2024 מצביעים על דפוס פעולה סדור במערך האכיפה העירוני, המתנהל בשלבים ברורים וחוזרים.

בשלב הראשון נרשמים דוחות בהיקף רחב, לעיתים גם במצבים הנתפסים על ידי תושבים כגבוליים או מותרים לפי דין, כגון עצירה לצורך הורדת נוסעים. מן השטח, ובגיבוי פניות רבות ושיח ברשתות החברתיות, עולה תחושה של אכיפה אינטנסיבית שאינה ממוקדת בהכרח בהפרות מובהקות.

בשלב השני, כאשר אזרחים מבקשים לממש את זכותם להישפט, מתעוררות, ככל הנראה, כשלים מהותיים: בקשות אינן זוכות למענה תקין, החלטות אינן נמסרות בפועל ולעיתים אף אין תיעוד לשליחתן, אף כאשר נטען כי בוצעה מסירה. מצב זה מוביל בפועל לחסימת הגישה לבית המשפט.

השלב השלישי מתאפיין בהשהיה ממושכת: חודשים ואף שנים ללא הכרעה, כאשר הקנס ממשיך לצבור תוספות עד לכדי הכפלתו. רק לאחר תקופה זו מועבר החוב להליכי גבייה, הכוללים אמצעים כלכליים משמעותיים.

בשלב הרביעי, החמור במיוחד, גם לאחר תשלום הדוח לא נמסרים, לפי הממצאים, חומרי התיק: לא תיעוד, לא צילומים, לא הצהרת פקח ולא החלטות מנהליות. בכך נמנעת, בדיעבד, כל אפשרות לבחון את תקינות ההליך.

לצד זאת, בתחקירים משנת 2025 עלו טענות בדבר מנגנון תמריצים לפקחים, לרבות בונוסים ויעדים יומיים, אשר עשויים ליצור זיקה ישירה בין היקף הדוחות לבין תגמול אישי.

במבט כולל מצטיירת שיטה: רישום קנסות רחב, חסימת האפשרות להישפט, גרירת זמן לצבירת חוב, גבייה מוגברת, ולבסוף היעדר שקיפות גם לאחר התשלום. מדובר, ככל הנראה, במנגנון אכיפה המעורר שאלות כבדות משקל באשר לאיזון בין סמכות הרשות לזכויות האזרח.

המסקנות נשענות, בין היתר, על דוח מספר 09554270 וכן על ראיונות עם פקחים ותושבים; עם זאת, יודגש כי אין בפני המערכת תמונה מלאה ביחס לכלל הדוחות והקנסות.

שקרים, הבטחות מופרות ותלונה למבקר המדינה

נכון למועד זה, ההחלטה בדבר דחיית הערר בדו"ח מספר 09554270 עודנה מוסתרת מעיני הציבור. חרף התחייבות מפורשת שניתנה אך אתמול להעברת מלוא החומר, העירייה לא קיימה את הבטחתה, והמידע לא הועבר. התנהלות זו מעוררת תהיות כבדות משקל באשר להיקף המידע המצוי בידיה ולסיבות לעיכוב במסירתו.

החוב, בסך של כ-1,000 ש"ח, שולם בלית ברירה, על רקע סמכויות האכיפה הנתונות לעיריית נוף הגליל, לרבות האפשרות לנקוט הליכי גבייה כגון עיקול חשבון בנק ומשכורות. לצד זאת, עולה כי בפועל לא התאפשר מימוש הזכות להישפט. התשלום בוצע תחת תחושת כפייה, בעוד שהמסמכים, הראיות וחומרי התיק הרלוונטיים לא נמסרו לנוגע בדבר ונותרו חסויים במסגרת המערכת העירונית.

העובדה כי החומר אינו מועבר, חרף דרישות חוזרות, מעוררת חשש כי חשיפתו עלולה להאיר פגמים מהותיים בהליך או אף להוביל לביטול החיוב. בנסיבות אלה, מתחדדת השאלה האם מדובר בהתנהלות נקודתית או בדפוס פעולה רחב יותר.

נוכח ממצאים אלו, הוגשה תלונה חריפה למבקר המדינה, בדרישה לבחון לעומק את מנגנון האכיפה המופעל בנוף הגליל. האם מדובר בשיטה סדורה שמטרתה הגדלת הכנסות על חשבון זכויות התושבים? מערכת "מעקב" תוסיף לעקוב, לתעד ולחשוף, עד לבירור מלא של העובדות והבאתן לאור.

דוברות עיריית נוף הגליל לא מצאה לנכון למסור תגובה.

נ.ב

על פי ממצאי תחקיר שפורסם באפריל 2025, התגבשה תמונה שלפיה רונן פלוט היה מעורב, ככל הנראה, במתן הנחיות ישירות לפקחי העירייה. עוד עולה מן הממצאים כי נטל חלק בקבוצת תקשורת פנימית של הפקחים, ובמסגרתה הופעל, ככל הנראה, לחץ מתמשך להגברת היקף רישום הדוחות עד למיצוי מרבי – קרא עוד

צילום של רונן פלוט מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט דיקטטורת הקנסות בכהונת רונן פלוט: נוף הגליל מחסלת את זכויות האדם הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעיר נוף הגליל מתנהל בחודשים האחרונים עימות ציבורי משפטי מתמשך, העוסק בגבולות הביקורת האזרחית, באופי השימוש שעושה רשות מקומית בכלים משפטיים, ובשאלות של שקיפות, מידתיות והטלת עלויות על כתפי הציבור. ההתפתחויות בפרשה מעלות סימני שאלה כבדי משקל באשר להתנהלות העירייה בתקופת כהונתו של ראש העיר, רונן פלוט.

במרכז הפרשה עומדים מכתב התראה חריף, דרישה כספית מיידית ותביעה אזרחית בהיקף משמעותי, לצד טענות חמורות בדבר ניסיון להשתקת ביקורת ציבורית באמצעות איום כלכלי. צעדים אלה הופנו כלפי אזרח פעיל ומנהל קהילה מקומית ברשתות החברתיות, מקסים פלסטון.

מר פלסטון, תושב העיר ופעיל ציבורי, מנהל את קבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!". סביב פרסומיו נשלח אליו מכתב התראה מטעם משרד עורכי הדין פדרבוש בן סימון, ובהמשך הוגשה נגדו תביעה אזרחית מטעם עיריית נוף הגליל. כלל הנראה, במסגרת תביעת השתקה נטען לכאורה ללשון הרע, לפגיעה בשמה הטוב של העירייה ונבחריה, וכן להצגת טענות חמורות כעובדות.

בצד ההליך המשפטי מתעוררות שאלות ציבוריות עקרוניות: האם רשאית רשות מקומית להצמיד "תג מחיר" לביקורת כבר בשלב מכתב ההתראה, האם אופן ההתקשרות עם ייצוג משפטי חיצוני נעשה בהתאם לדין, לרבות חובת מכרז או קבלת אישורים נדרשים; והיכן עובר הקו המבחין בין ביקורת חריפה ומוגנת לבין פרסום החורג מגבולות החוק. העירייה, על פי הטענות שנמסרו, בחרה בשלב זה שלא למסור תגובה מפורטת לפניות שהופנו אליה.

מכתב ההתראה מ-27.11.2025: דרישה כספית מיידית ואיום בתביעה עד 250,000 ש"ח 

ביום 27 בנובמבר 2025 נשלח למקסים פלסטון מכתב התראה ממשרד עורכי הדין פדרבוש בן סימון. המכתב, כפי שעולה מן המסמך שהוצג, אינו מתמקד רק בדרישות להסרת פרסומים או בהבהרות, אלא כולל רכיב כספי מפורש כבר בשלב ההתראה: דרישה לתשלום 25,000 ש”ח בתוך פרק זמן קצר, כתנאי להימנעות מנקיטת הליכים משפטיים בשלב זה.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

במקביל, מציב המכתב איום מדורג בהגשת תביעה אזרחית בהיקף גבוה בהרבה: במסמך מצוין כי אם הדרישות לא ימולאו, סכום התביעה עשוי להגיע לסך של 250,000 ש"ח ואף מעבר לכך, תוך הדגשה שמדובר, לפי הנטען, בנזק מצטבר וכי כל פרסום נוסף עלול להיחשב החמרה.

המסר הפועל של מסמך כזה, כפי שמציגים זאת מבקרי המהלך, הוא כפול: מצד אחד – איום משפטי מלא; מצד שני – "מסלול יציאה" בתשלום מיידי והתחייבות לשתיקה או להימנעות מהמשך אזכור. גם אם מדובר בכלי משפטי מקובל במחלוקות לשון הרע, עצם הצבת דרישה כספית כבר בשלב ההתראה מחדדת את הממד המרתיע: לפני בדיקת טענות בבית משפט, לפני הכרעה עובדתית, ולפני שאלה עקרונית אחת – האם מדובר בביקורת מוגנת על רשות ציבורית.

בעיני פלסטון ותומכיו, זהו הלב של המחלוקת: לא רק ויכוח על ניסוח או עובדה, אלא שימוש בכלים משפטיים ו"מחיר" כספי כאמצעי לחץ כלפי אדם פרטי. מנגד, העירייה – על פי תמצית הטענות שהובאה – מציגה את הדברים כהגנה על שמה הטוב ועל תפקודה מפני פרסומים שהיא רואה בהם עובדות שקריות, משתלחות ופוגעניות.

הפוסט בקבוצה "מצילים את נוף הגליל!": טענות על מסים עירוניים, תמורה ציבורית ויחס לביקורת

הרקע להתראות ולהליך המשפטי קשור לפרסומים ברשתות החברתיות, ובפרט בקבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!". מר מקסים פלסטון פרסם פוסט חריף שבו טען, בין היתר, כי העירייה שלחה אליו מכתב התראה בסכומים גבוהים בשל ביקורת על גביית "מס אשפה" ועל מדיניות תשלומים עירוניים, וכי מדובר, לשיטתו, במהלך שנועד להשתיק ביקורת ולהרתיע תושבים. לדבריו, מהלכים כגון "מס ביטחון" ושינוי בשיטת גביית הארנונה פוגעים בתושבים ובעסקים ומגדילים תשלומים, בעוד התמורה הציבורית, לטענתו, אינה ניכרת.

בפוסט הוא השתמש בשפה חזקה, לרבות כינויים והאשמות קשות נגד העירייה וראש העיר. חשוב להדגיש: חלק מהביטויים הללו הם טענותיו של פלסטון בלבד, אינם קביעה עובדתית, וממילא צפויים להיות בלב המחלוקת המשפטית – האם מדובר בהבעת דעה מוגנת, הגזמה רטורית לגיטימית, או ייחוס עובדות חמורות ללא ביסוס.

תגובות לפוסט שפורסם

מן הצד האזרחי, הפוסט משקף מתח מוכר ברשויות מקומיות: כאשר תושב מרכז קהילה דיגיטלית גדולה מפרסם ביקורת תקיפה על מיסוי עירוני, שיטות גבייה ומדיניות אכיפה – העירייה ניצבת בפני הכרעה: להתמודד בשיח, בהבהרות ובנתונים, או לבחור במסלול משפטי. המבקרים טוענים כי בחירה בכלים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר ברשות ציבורית, נושאת "אפקט מצנן" שעלול להרתיע גם אחרים מלהתבטא.

מר פלסטון אף טוען לאכיפה סלקטיבית: לטענתו, העירייה הגיבה כלפיו באופן חריף בשל מעמדו כמנהל הקבוצה ובשל היקף החשיפה, בעוד כלפי אחרים שנקטו ביטויים דומים לא ננקטו צעדים זהים. גם טענה זו, אם תעלה בבית משפט, תידרש לביסוס עובדתי.

התביעה שהוגשה בדצמבר 2025: קו ההגנה של העירייה מול טענת "תביעת השתקה"

הדרך המועדפת היא השתקה: הפעלת לחץ כלכלי באמצעות משאבים ציבוריים נרחבים העומדים לרשות עיריית נוף הגליל, במקום ניסיון כן לתקן טעויות, לברר טענות או לקיים דו שיח תרבותי וענייני. העירייה בוחרת, כך נראה, לפנות להליכים משפטיים כאמצעי מרכזי, במטרה להשתיק אדם שאינו אדיש. דבר אינו מתוקן, העיקר הוא ההשתקה והפעלת איום משפטי. בכירי הנהלת העירייה, ובהם ראש העיר רונן פלוט, ממתינים לכך שמר מקסים פלסטון יתיש את כוחותיו, את משאביו הכספיים ואת רצונו להמשיך במאבק, בשעה שפלוט עצמו מגיש נגדו תביעות נפרדות.

• בתביעה מעורב באופן אישי מר רונן פלוט, המכהן כראש עיריית נוף הגליל. מן המסמכים שנבחנו עולה כי מר פלוט אישר את ייפוי הכוח שניתן לעו"ד טלי בן סימון. מן המסמך שהגיע לידי מערכת "מעקב" עולה עוד כי עו"ד אושרה יצחקי, המשמשת כמשנה ליועצת המשפטית של עיריית נוף הגליל, אישרה את המסמך בחותמת העירייה. עם זאת, גם במסמך זה לא נמצא כל אזכור לאישור מטעם משרד הפנים, ולא צוינה זכייה במכרז פומבי כדין או קיומו של פטור חוקי מהליך מכרזי

על פי התיאור שנמסר, בחודש דצמבר 2025 הוגש כתב תביעה אזרחי מטעם עיריית נוף הגליל בבית משפט השלום נגד מר פלסטון. לפי עיקרי הטענות כפי שהובאו, העירייה טוענת כי מקסים פלסטון פרסם סרטונים, שידורים חיים ופרסומים פומביים שבהם יוחסו לעירייה, לראש העיר ולבכירים התנהלות עבריינית, שחיתות, סחיטה, פגיעה מכוונת בבעלי עסקים ואי חוקיות – והכול, לשיטת העירייה, תוך הצגה כעובדות ולא כהבעת דעה, ותוך שימוש בלשון משתלחת והכללות.

הסעדים המתוארים כוללים פיצוי כספי (לרבות סכום של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, על פי התיאור שנמסר), וכן צווים להסרת תכנים, מניעת פרסומים עתידיים והתחייבות להימנע מפרסומים דומים. העירייה, כך נטען, מדגישה שהיא מכירה בחשיבות הביקורת הציבורית, אך טוענת שבמקרה זה נחצה הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין פגיעה אסורה בשמה הטוב של רשות ציבורית ובנבחריה.

מן הצד השני, מקסים פלסטון מציג קו טיעון הפוך: לשיטתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ונועדה להתנקם בו ולהשתיק ביקורת. הוא טוען כי מכתב ההתראה נשלח גם בשלב שבו, לדבריו, טרם נחתם ייפוי כוח או טרם הושלמו היבטים פורמליים, וכי חלק מהטענות ביחס ללוחות הזמנים של הסרת הפוסט אינן מדויקות. הוא מוסיף כי התבטאויותיו התמקדו ב"מס הפסולת" ובהשפעות כלכליות על עסקים ותושבים, וכי בה בעת חשף לכאורה ליקויים סביבתיים חמורים – לרבות טענה לקיומו של “אתר פסולת פיראטי” בשטח המוניציפלי, והשלכת פסולת בידי קבלנים או עובדי אגף שפע.

עוד הוא טוען כי בתביעה נטען שמס הפסולת נועד לשמור על איכות הסביבה, בעוד שלפי בדיקתו הנטענת בספר התקציב לשנת 2026 הוצאות העירייה בתחום איכות הסביבה הן זניחות ביחס לתכלית המוצהרת. הוא מבסס מכאן טענה רחבה יותר: שמדובר במס המכוון בראש ובראשונה להכנסות ולצמצום גירעון – ולא למדיניות סביבתית. אלה טענות חריפות, ומטבען מחייבות אימות במסמכים רשמיים ובתגובה מוסמכת של הרשות.

כאן נכנסת שאלת "תביעת השתקה" למרחב הציבורי, גם אם לא בהכרח כשאלה משפטית מוכרעת: האם ההליך נועד באמת לתקן פגיעה בשם הטוב, או שמא מטרתו המעשית ליצור הרתעה, עלויות וסיכון כלכלי שיגרמו למבקר לשתוק. העירייה תטען, מן הסתם, כי מדובר בהגנה לגיטימית מפני שקר ופגיעה; פלסטון ותומכיו יטענו כי התוצאה האפקטיבית היא צינון הביקורת.

טענות למכרזים, אישורים ושימוש בכספי ציבור: השאלות שלא נענו

לצד הדיון בחופש הביטוי, מתעורר במקביל מישור נוסף בעל משקל ציבורי מובהק: סוגיית כספי הציבור וחובת השקיפות החלה על רשות מקומית.

בבדיקה עיתונאית שערכה מערכת "מעקב" לא אותר כל פרסום בדבר מכרז פומבי להתקשרות עם עורכת הדין המייצגת את עיריית נוף הגליל בהליך האמור. הבדיקה כללה עיון שיטתי במאגר המכרזים הרשמי באתר עיריית נוף הגליל, שבו מתועדים לאורך השנים מאות מכרזים והתקשרויות, אולם לא נמצא בו כל אזכור למכרז רלוונטי הנוגע לייצוג המשפטי נשוא הבדיקה.

מעבר לממצאי הבדיקה ולפרסומי מערכת "מעקב", מקור בעירייה אישר למערכת כי לא פורסם כל מכרז פומבי ביחס להתקשרות האמורה. עוד מסר המקור כי ההתקשרות עם עורכת הדין טלי בן סימון נעשתה, לטענתו, שלא במסגרת הליך מכרזי סדור, ובנסיבות המעוררות שאלות באשר לאופן קבלת ההחלטה, מקור הסמכות להתקשרות והבסיס המשפטי שעליו נשענה.

במסגרת פנייה ישירה של מערכת "מעקב" לעו"ד טלי בן סימון, נשאלה האם הייצוג המשפטי של העירייה נעשה בעקבות זכייה במכרז כדין. תגובתה לעיתונאי הייתה: "תמשיך לחפש". בהמשך נשאלה האם הייצוג ניתן בתשלום, והשיבה כי אינה פועלת בהתנדבות וכי היא מקבלת שכר עבור עבודתה. לשאלה מדוע, נוכח קבלת כספי ציבור, נמנעה ממסירת מענה ענייני לפניות העיתונאיות, השיבה כי אינה מעוניינת לשוחח, ולאחר מכן ניתקה את השיחה.

הימנעות זו ממענה פומבי אינה מפיגה את הספקות, אלא להפך, מעצימה את השאלות הציבוריות המתבקשות: האם אכן התקיים מכרז כנדרש בדין; אם לא, האם ניתן פטור כדין, ועל סמך איזו סמכות; מהו היקף ההתקשרות ומהי העלות המוטלת על קופת הציבור. שאלות אלו, הנוגעות לשקיפות, למינהל תקין ולשימוש בכספי ציבור, נותרות בשלב זה ללא מענה ברור.

בהקשר זה הודגש גם כי באתר העירייה מפורסמים מכרזים רבים בתחומים שונים, אולם לא נמצא בו פרסום המתייחס להתקשרות נשוא ההליך.

בנוסף, הועלתה טענה נוספת שטרם זכתה להבהרה: בבדיקה שנערכה מול מקור של "מעקב" במשרד הפנים לא נמצאה אינדיקציה לכך שהוגשה בקשה לאישור לניהול תביעה אזרחית נגד אזרח, ככל שנדרש במקרים מסוימים על פי הדין. גם אם טענה זו תתברר בסופו של דבר כבלתי מדויקת או כבלתי רלוונטית לנסיבות ההליך הקונקרטי, עצם העלאתה מחדדת את נקודת הכובד העקרונית: הכללים החלים על רשות מקומית שונים בתכלית מן הכללים החלים על "לקוח פרטי". רשות מקומית פועלת מכוח סמכות ציבורית, עושה שימוש בכספי ציבור, וכפופה לחובות מוגברות של שקיפות, הנמקה ומידתיות.

מר  פלסטון מצדו מוסיף טענה חריפה נוספת על תפקוד מנגנוני הבקרה בעירייה. לדבריו, הוא פנה למבקר העירייה בנוגע לטענות סביב פסולת, וקיבל תשובה שמפנה אותו למוקד העירוני; הוא רואה בכך, לטענתו, התחמקות ממילוי תפקיד ביקורת פנימי. הוא מוסיף כי פנה לדוברת העירייה ולא קיבל מענה. אלו טענות שיש להן משמעות ציבורית, אך גם הן מחייבות תגובה רשמית והצגת מסמכים, אם העירייה מבקשת להפריך אותן.

טלי בן סימון והצל האתי מעל מאבקי הרשויות

עו"ד טלי בן סימון ניצבת בשנים האחרונות בלב עימות מתמשך בין רשויות מקומיות לבין ביקורת ציבורית, כאשר סוגיות של שקיפות, מימון ציבורי ועלות הייצוג המשפטי מצויות במוקד הדיון. פעילותה המקצועית, הכוללת ייצוג רשויות מקומיות ונבחרי ציבור בהליכים משפטיים מול תושבים ופעילים אזרחיים, מעוררת שאלות עקרוניות באשר לאופן השימוש בכספי ציבור ולהיקף חובת הגילוי החלה על גופים שלטוניים כלפי הציבור.

במרכז הביקורת הציבורית עומדות פרשות שנחשפו במהלך שנת 2024, אשר העלו תהיות בדבר אתיקה מקצועית, שקיפות מנהלית והגבול הדק שבין הליך משפטי אישי לבין הליך הממומן, במישרין או בעקיפין, מכספי ציבור. בפברואר 2024 פורסמה כתבה שעסקה בהתנהלות עיריית בת־ים וראש העיר דאז אל מול ביקורת ציבורית חריפה. במסגרת אותה פרשה הוזכרה טלי בן סימון כמי שליוותה משפטית תביעת לשון הרע שהוגשה נגד פעיל ציבור.

אחד המוקדים המרכזיים בפרשה נגע לאופן ניהול ההליך המשפטי: התביעה הוצגה כתביעה אישית, אולם על פי הפרסומים, האגרה המשפטית שולמה בידי עורכת הדין. נתון זה עורר שאלות כבדות משקל, שכן לפי כללי לשכת עורכי הדין והפסיקה הנוהגת, כאשר נבחר ציבור מגיש תביעה אישית, מימון האגרה וההליך אמור להיעשות מכיסו הפרטי. תשלום אגרה בידי עורך הדין עצמו הוצג בפרסומים כעניין בעייתי המחייב בירור, הן במישור האתי והן במישור הציבורי.

גם במהלך שנת 2025 ממשיכים לעלות מקרים שבהם עו"ד בן סימון מייצגת רשויות מקומיות במכתבי התראה, בדרישות כספיות בהיקפים ניכרים ובהליכים משפטיים נגד אזרחים המבקרים מדיניות עירונית. כך, בין היתר, עלו טענות בדבר הליך שננקט נגד מקסים פלסטון, אשר על פי הפרסומים, ייתכן שנוהל ללא מכרז פומבי או ללא רמת שקיפות מספקת. הביקורת הציבורית אינה מופנית לעצם הזכות של רשות מקומית להסתייע בייצוג משפטי, אלא לאופן הפעלתו: שימוש בכלים משפטיים הממומנים מכספי ציבור, מבלי שניתן לציבור גילוי מלא בדבר עלויות הייצוג, תשלום האגרות, שכר הטרחה ותנאי ההתקשרות.

יודגש כי עו"ד בן סימון אינה מואשמת בעבירה פלילית. עם זאת, מעמדה המקצועי והיקף פעילותה מציבים אותה במרכזו של דיון ציבורי רחב, הבוחן עד כמה רשויות מקומיות רשאיות לעשות שימוש בכספי הציבור לצורך ניהול מאבקים משפטיים מול תושביהן, ועד כמה הציבור זכאי לדעת מהו המחיר הכלכלי של הליכים אלה, ובשם מי הם מנוהלים.

יצוין עוד כי בעבר הוגשה תלונה ללשכת עורכי הדין בעניינה של עו"ד בן סימון, אולם ככל הידוע, התיק נסגר ולא ננקטו צעדים משמעתיים. ואולם, סגירת ההליך המשמעתי אינה חותמת את הדיון הציבורי, אלא מחדדת את הפער בין המישור המשמעתי אתי לבין שאלות רחבות יותר של מנהל תקין, שקיפות ואחריות ציבורית.

בתמונה הכוללת, תחת הנהגת ראש העיר רונן פלוט, מתכנסים שלושה קווי מתח: מיסוי ותשלומי חובה מול תמורה ציבורית; ביקורת דיגיטלית חריפה מול תגובת רשות; והדילמה הגדולה של 2025 בשלטון המקומי – האם עירייה יכולה להרשות לעצמה להילחם בתושב באמצעים משפטיים כבדי משקל, כאשר ברקע ניצבות שאלות על היקף עלויות, מנגנוני התקשרות, והאפקט המצנן על שיח דמוקרטי בעיר.

עיריית נוף הגליל בחרה בשלב זה שלא להגיב בהרחבה לפניות שהופנו אליה. בהיעדר תגובה, מתקבע במרחב הציבורי נרטיב אחד בלבד – זה של התושב הפעיל – והוא ממשיך לייצר הד ציבורי בקהילה המקומית. גם מנקודת מבטה של הרשות, מדובר בבחירה שיש לה מחיר: שתיקה ממוסדת אל מול טענות מפורטות אינה מאפסת את הסיפור, ולעיתים אף פועלת להעצמתו.

המשך הפרשה צפוי להתברר בשני מישורים: בבית המשפט, בשאלה האם הפרסומים חרגו מן המותר ומהן ההגנות שיחולו; ובמישור הציבורי, בשאלה האם עיריית נוף הגליל תספק לציבור תשובות מלאות על ההתקשרות המשפטית, עלויות הייצוג, ותכלית המדיניות שבמוקד הביקורת. בינתיים, הקונפליקט סביב מקסים פלסטון אינו עוד ויכוח מקומי בפייסבוק – אלא סימפטום למאבק רחב יותר על יחסי הכוח בין שלטון מקומי לבין תושבים שמסרבים להיבהל ממכתב התראה.

נ.ב

בסופו של יום, תושבי נוף הגליל זכאים לדעת לאן מנותבים כספי הציבור הנגבים מהם בארנונה ובמסים נוספים. זוהי זכות בסיסית של הציבור לדעת מהי עלות הייצוג המשפטי וכמה כסף מושקע במאבקים משפטיים נגד מבקרי עיריית נוף הגליל.

כספים אלה יכלו, לכל הפחות, לשמש להקלה בנטל הארנונה או לסיוע לנזקקים; ואולם, העירייה בוחרת, לכאורה, להפנות משאבים ציבוריים להליכים שניתן היה למנוע באמצעות דיאלוג ענייני ומכבד עם מבקריה.

מדובר במציאות אבסורדית, אך מעל לכל – לציבור עומדת הזכות המלאה לדעת לאן מופנים כספיו.

צילום של רונן פלוט, מתוך עמוד הפייסבוק האישי שלו, שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

הפוסט עיריית נוף הגליל, בראשות רונן פלוט, פועלת להשתקת מבקרים? הופיע לראשונה ב-מעקב.

קליטה על הנייר? ממשלה מאשרת העלייה של אלפי בני מנשה לנוף הגליל – בעיר שבה ילד עולה התאבד בגיל 14 ושירותי הקליטה כשלים.

קראו את התחקיר – לחצו כאן

הממשלה אישרה אתמול החלטה שתביא עד שנת 2030 כ-7,000 עולים מקהילת בני מנשה מצפון מזרח הודו לישראל, כאשר יעד הקליטה שנקבע הוא עיר נוף הגליל. מדובר בהחלטה שזכתה לשבחים רבים מצד שרי הממשלה, שתיארו אותה כ"מהלך ציוני חשוב" ו"חיבור מחודש של אחים שנשאו בליבם את הכמיהה לציון במשך דורות". אולם תחקיר שפרסם אתר החדשות "מעקב" מעלה תמונה מטרידה: העיר שאליה מופנים העולים החדשים אינה מוכנה לקלטם, משרדי הקליטה והרווחה בה קיימים לכאורה רק על הנייר, והמקרה האחרון של ילד עולה חדש שהתאבד בגיל 14 מעיד על מערכת שקרסה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מיהר לפרסם את ההחלטה ברשת X בהתלהבות ניכרת: "העברנו היום החלטה ציונית חשובה שמחברת מחדש לבבות ומשפחות. השלמת עליית בני מנשה היא חיבור מחודש של אחים שנשאו בליבם את הכמיהה לציון במשך דורות". סמוטריץ' הוסיף כי "על פי ההחלטה, הם יעלו ליישוב נוף הגליל. העלייה לגליל וההתיישבות בו מחזקות את אחיזתנו בצפון ואת עתיד מדינת ישראל". השר הודה לשר העלייה והקליטה אופיר סופר על הובלת המהלך ולראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט "על השותפות והמחויבות לקליטה מיטבית של העולים".

גם שר העלייה והקליטה אופיר סופר השתתף במסיבת ההכרזות והודיע כי "במסגרת ההחלטה, כ-1,200 מבני הקהילה יעלו עד סוף שנת 2026, ובהמשך עד שנת 2030, תושלם עלייתם של כ-5,800 איש". סופר הגדיר את ההחלטה כ"בעלת ערך לאומי עמוק" וכ"צעד שמחבר משפחות שכבר עלו, מחזק את ההתיישבות בגליל, ומממש את חזון שיבת ציון". לדבריו, "עלייה מבורכת זו מצטרפת למגמת העלייה המשמעותית של השנתיים האחרונות, עלייה שמגבירה את החוסן, הסולידריות וההתחדשות של מדינת ישראל".

ברטוריקה הממשלתית הכול נשמע מושלם: משפחות מתאחדות, הגליל מתחזק, והציונות מתממשת. אולם המציאות בשטח, כפי שעולה מהתחקיר, מעידה על פער עמוק בין ההכרזות המהדהדות לבין היכולת האמיתית לקלוט ולדאוג לעולים. המקרה הטרגי של הילד בן ה-14 שהתאבד חושף את הכישלון המערכתי: עולים חדשים מגיעים לעיר שבה משרדי משרד הקליטה והרווחה כלל לא פועלים כנדרש, שם רכזי קליטה ורווחה נעדרים או לא מתפקדים, ושם הדאגה לעולים נשארת על הנייר בלבד.

השאלה המרכזית שמתעוררת היא האם נוף הגליל אכן מוכנה ומסוגלת לקלוט אלפי עולים נוספים כשהיא כבר נכשלה בקליטת עולים קודמים. העלייה, ללא ספק, היא ערך ציוני מרכזי וחשוב, אולם ההבאה של עולים חדשים למקום שבו מערכות התמיכה והקליטה לא מתפקדות כראוי היא מתכון לאסון. עולים זקוקים לא רק להכרזות ציוניות ולשבחים מפוארים אלא לתשתית אמיתית: רכזי קליטה פעילים, שירותי רווחה מתפקדים, תמיכה קהילתית, ליווי פסיכולוגי ומקצועי, וכלים אמיתיים להשתלבות בחברה הישראלית.

נכון לעת הזאת, נדמה כי על עיריית נוף הגליל לנטוש את הרוח המנהגית שעל פיה התנהלה עד כה, ולגבש אסטרטגיה מחודדת ומעודכנת, שמעמידה במרכז את צורכי הקליטה, הרווחה, הדאגה לאדם השונה ופתיחות אמיתית לריבוי דעות. בטרם תחל העלייה המשמעותית הצפויה לעיר, מחויבת העירייה לערוך שורת תיקונים מהותיים ולעשות את שיעורי הבית הנדרשים.

מן התחקירים המרובים שפורסמו ב"מעקב" עולה חשד ממשי כי נוף הגליל, ככל הנראה ובמצבה הנוכחי, איננה ערוכה כלל לקלוט עולים חדשים במתכונת ובקצב המתוכננים, והדבר מחייב בחינה מחודשת של מוכנותה ושל אחריותה הציבורית.

העיר, שכבר נאבקת בקשיים בניהול והפעלת שירותים בסיסיים, נבחרה ככל הנראה מטעמים פוליטיים או דמוגרפיים ולא מתוך בחינה מקצועית של יכולתה לספק לעולים את מה שהם זקוקים לו. הבחירה בעיר זו, על אף הכישלונות הקודמים שלה בתחום הקליטה, מעוררת תהיות כבדות משקל לגבי אחריות המדינה כלפי העולים ושיקולי הממשלה בקבלת החלטות מרחיקות לכת שכאלה.

בני מנשה הם קהילה שחיה במשך דורות עם הכמיהה לעלות לישראל, וחלק נכבד מהם כבר עלו בשנים האחרונות. המשפחות שממתינות בהודו לאישור העלייה מצפות למפגש עם קרוביהם שכבר נמצאים בארץ ולהתחלה חדשה בישראל. אולם האם הם קורבנות של מדיניות קליטה כושלת, או שמא באמת זוכים לעיר מקסימה שתדאג להם? התשובה, לפי התחקיר, מטרידה: הם מגיעים למקום שבו מערכות הקליטה קרסו, שבו ילד עולה נוסף התאבד בגלל כישלון מערכתי, ושבו ההבטחות היפות של השרים נשארות בעיקר בתחום ההכרזות.

הקרקס הישראלי ממשיך להסתובב: הממשלה מפרסמת החלטות מרשימות, שרים מתפארים ב"ערך לאומי עמוק" וב"חיזוק האחיזה בצפון", אולם בשטח העולים נתקלים במציאות קשה של מערכות שאינן מתפקדות, תמיכה שאינה קיימת, ורשויות שאינן מוכנות לתפקיד שהוטל עליהן. המקרה הטרגי של הילד בן ה-14 הוא לא רק סיפור עצוב בודד אלא סימפטום למערכת שנכשלה, וההחלטה להמשיך ולהביא אלפי עולים נוספים לאותה עיר מעידה על התנתקות בין קובעי המדיניות לבין המציאות בשטח.

הציונות, כפי שהשרים אוהבים להזכיר, היא אכן ערך מרכזי. אולם ציונות אמיתית פירושה לא רק להביא יהודים לארץ אלא גם לדאוג להם כשהם מגיעים. קליטה אמיתית פירושה תשתיות מתפקדות, שירותים זמינים, ותמיכה אמיתית. כל עוד משרדי הקליטה והרווחה קיימים רק על הנייר, כל עוד עיריות לא מוכנות לתפקיד הקליטה, וכל עוד הממשלה בוחרת להתעלם מהכישלונות הקודמים – ההכרזות הציוניות המפוארות נשארות חלולות. העולים החדשים ממתינים בהודו, משפחות מצפות להתאחד, אולם השאלה האם הם מגיעים לקליטה מיטבית או לכישלון צפוי נותרת תלויה באוויר.

ברם, יש בנוף הגליל מחלקות מסוימות הפועלות – כלל הנראה – ביעילות מרשימה, ובראשן אגף הפיקוח. התושבים מקבלים קנסות רבים, והפקחים של עיריית נוף הגליל נהנים, לכאורה, ממנגנון תגמולים המבוסס על היקף הדוחות. גם על כך, אגב, פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר רחב. כמעט ואין מחלקה אחרת הפועלת, כלל הנראה, ברמה גבוהה דומה, אולם מערך הגבייה – ארנונה, אגרות ותשלומים אחרים – מתפקד ללא דופי (קראו את הכתבה המלאה בלחיצה כאן).

מבחינתם של העולים החדשים, זהו שיעור מזורז במערכת הישראלית: לא רק על דרך ארץ, קהילה וזהות יהודית, אלא גם על צדדיה המשפטיים והמנהלתיים של המדינה – ולעיתים אף על המשמעות הכספית של קנסות. בעבר, עיריית נוף הגליל הודתה ללא גינונים מיוחדים (באמצעות דוברותה) כי פקחים אכן קיבלו בונוסים על ריבוי הדוחות, מה שיצר תמריץ מובהק להגדיל את הכמות.

מנגד, ראש העיר רונן פלוט וסגניו עסוקים, לעיתים תכופות, בהתבטאויות משפילות כלפי תושבים ברשתות החברתיות – דוגמת דבריו של סגן ראש העיר דוד שינאן (לעיון בכתבה המלאה – לחצו כאן) וכלל הנראה גם נוטים להגיש תביעות השתקה נגד עיתונאים המבקרים את התנהלותם. לא רק עיתונאים ניצבים מול תביעות כאלה, אלא גם פעילים מקומיים ותושבים המבקשים לחולל שינוי בעיר.

למעשה, רונן פלוט תבע את מר מסקי פסטון אך ורק משום שהביע את דעתו בנוגע לנושאים ציבוריים מהותיים. כלל הנראה, לא מדובר במקרה בודד: עיריית נוף הגליל נוהגת לעיתים להגיש תביעות גם נגד אזרחים ופעילים מקומיים, ואף מפסידה בבתי המשפט, מה שמוביל לתשלום פסקי דין והוצאות משפט מכספי הציבור.

• קראו את התחקיר: "קרטל ההשתקה": כך מחסלים ביקורת בנוף הגליל – בשיטות אפורות" – לחץ כאן

במקום להפנות אלפי שקלים למערכי הרווחה ולקליטת העלייה, נראה כי הנהגת העיר תחת רונן פלוט משקיעה משאבים בתביעות "לשון הרע" נגד תושבים, תביעות אשר – כלל הנראה – מסתיימות לא אחת בהפסד.

הכול קורה בזמן שנוף הגליל אמורה לקלוט כ-7,000 עולים חדשים. כלל הנראה, במקום להעניק להם מסגרת תומכת ולספק תשתיות מתאימות, מתקבל הרושם שהעולים יזכו גם לשיעור מזורז באזהרה: לא לכתוב פוסטים בפייסבוק נגד העירייה, נגד הנהלים או נגד התנהלות ציבורית.

לעולים שיגיעו לנוף הגליל חשוב להכיר את נבחרי הציבור בעיר – ובהם ד"ר גטאס, אחיו באסל גטאס, חבר הכנסת לשעבר שהורשע בסיוע למחבלים וריצה עונש מאסר. למעשה, נבחר הציבור ד"ר גטאס פרסם בעבר כי בעזה מתקיימת "השמדת עם", כלל הנראה בצירוף רמז חד כלפי חיילי צה"ל וממשלת ישראל. באותה עת התקיימו הפגנות בעיר, אך רונן פלוט – כלל הנראה – לא נקט כל פעולה, וגטאס נותר בתפקידו, לעיון בכתבה המלאה, לחצו כאן.

עולי בני המנשה, שרבים מהם מתגייסים לצה"ל, צריכים לדעת מי הם נבחרי הציבור בעיר, ומהי – כלל הנראה – ההתנהלות המקובלת בהנהלת נוף הגליל.

בקשר לסוגיית הגיוס לצה"ל יש לומר עוד דבר: כלל הנראה, גם בהיבט זה נוף הגליל אינה מהווה דוגמה חיובית. זאת, כאשר נבחר ציבור בעיר מפרסם לכאורה דברים המתארים את חיילי צה"ל כמי ש"מבצעים השמדת עם בעזה".

בתאריך 23.11.2025 פרסם רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, פוסט ברשת פייסבוק בעקבות החלטת הממשלה הנוגעת ל־7,000 עולים.

הפוסט של ראש עיריית נוף הגליל מציג התלהבות רבה מהחלטת הממשלה להשלים את הבאתם של כ-5,800 מבני המנשה לישראל, חלקם הגדול לעיר נוף הגליל. מבחינה תקשורתית, זהו פוסט הבנוי על נוסחה קלאסית: פתיחה חגיגית, מסגור לאומי, ציטוטי שרים, והצגת העיר כמרכז קליטה מוביל.
אך מאחורי הניסוח הייצוגי מסתתרות כמה נקודות בעייתיות, כלל הנראה, שראוי לבחון.

1. הרטוריקה החגיגית מול המציאות העירונית
הטקסט כולו בנוי על תדמית של עשייה "יום ולילה מסביב לשעון", אך אין בו ולו מילה אחת על מצבם של השירותים העירוניים עצמם: רווחה, תעסוקה, דיור, תחבורה, תברואה, קליטת משפחות ותשתיות בסיסיות.
בפועל, העיר מתמודדת כיום – כלל הנראה – עם עומסים ומחסורים בתחומים אלה, והגדלת האוכלוסייה באלפי עולים מעוררת שאלות קשות שלא קיבלו מענה.

2. היעדר התייחסות לשילוב אמיתי של העולים
הפוסט עוסק בהבאתם של העולים – לא בשילובם.
אין מילה על הכשרות מקצועיות, מערכי חינוך, תעסוקה, מרכזי סיוע, או תשתיות קליטה.
המסר הוא טקסי-חגיגי, לא מקצועי.
לעיר שמקבלת אוכלוסייה גדולה ומשמעותית כל כך, נדרשת תוכנית עומק – לא סיסמה חגיגית.

3. שימוש פוליטי בנרטיב “אחינו ואחיותינו”
שפת הפוסט מנסה לייצר תחושת משפחתיות לאומית. אולם כאשר היא מגיעה מראשות עיר שמצבה התפקודי של חלק מהמחלקות בה בעייתי – כלל הנראה – המסר נשמע יותר כמו מהלך יחצני מאשר תכנית ממשית.
הרטוריקה דתית-רגשית מחליפה דיון עובדתי על מוכנות העיר.

4. הפוסט מתעלם מהשאלות ההכרחיות – ובכך מייצר פרובוקציה ציבורית
העירייה מציגה קליטה של אלפי עולים כאירוע כמעט חגיגי בלבד.
אך תושב נוף הגליל שיקרא את הפוסט ישאל – ובצדק:
האם מערך הרווחה מוכן?
האם יש תשתיות?
האם מערכת החינוך ערוכה?
האם קיימות דירות פנויות?
האם העיר שמתקשה להתמודד עם עומסים קיימים יכולה לקלוט עוד אלפים?

באופן פרדוקסלי, ניסיון לייצר מסר חגיגי עלול להפוך לפרובוקציה ציבורית – משום שהפער בין הסיסמאות לבין הביצוע בשטח ברור מאוד לתושבים.

5. הפוסט מציב את ההנהגה המקומית במרכז – למרות שמדובר בהחלטה ממשלתית
רוב התוכן הוא תודה לשרים, שרים-לשעבר, מנכ"לים וסמנכ"לים – אך מעט מאוד מעשייה מקומית ממשית.
זהו מסגור פוליטי מובהק שמטרתו להדגיש קרבה לשלטון המרכזי, ולא בהכרח את מוכנות העיר עצמה.

הפוסט נשמע מרשים כלפי חוץ אך כלל הנראה מציג יותר חזות מאשר תשתית אמיתית.
הוא מעלה שאלות קשות על יכולת העיר להתמודד עם מהלך כה משמעותי, על פערים בין הצהרות למציאות, ועל שימוש ביחסי ציבור במקום בתכנון עומק.

נ.ב.

אמנם אין ספק כי ראש העיר מברך על בואם של העולים החדשים; ריבוי תושבים משמעו ריבוי הכנסות לעירייה – מארנונה, מאגרות ומקנסות. אך מעבר להיבט זה, תכליתה של הכתבה היא לעורר את עיריית נוף הגליל, את ראש העיר ואת נבחרי הציבור בעיר להתבונן בבעיות לעומקן, להכיר בכשלים, לבצע את המוטל עליהם, ולהניח מאחוריהם את המגמה של הגשת תביעות כלפי מי שמעז לחשוב אחרת. נדרש כאן שינוי תרבותי של ממש: מעבר מעימותים לדיאלוג, ומהתגוננות לקבלה מכבדת של העולים.

חיוני למנוע הישנותם של מקרים טראגיים בקרב ילדים ובני נוער עולים – מקרים הנובעים, כלל הנראה, ממערכת קליטה ורווחה רופפת, שאינה פועלת באופן מיטבי. כתבה זו אינה אלא קריאת אזהרה רחבה: דרישה כנה לרפורמה גמורה במדיניות, לאימוץ אסטרטגיה עירונית אחראית, ולמעבר ממסרים והצהרות – אל עשייה של ממש ולדאגה אנושית אמיתית.

כתבה זו נשענת על שורה של תחקירים שנערכו בעבר, על תגובות הדוברות – ובעיקר על היעדר תגובות מצד דוברות עיריית נוף הגליל – לצד מקורות מידע נוספים וראיונות עם נבחרי ציבור ואנשי מקצוע.

צילום של חברי הכנסת מתוך האתר הרשמי של כנסת ישראל, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים.

הפוסט 7,000 עולים יגיעו לעיר עם קליטה כושלת לכאורה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ולדימיר (וובה) ז"ל, תלמיד כיתה ח' בן 14 מנוף הגליל, שם קץ לחייו לפני כשבועיים. מה שהוצג תחילה כ"נפילה מגובה רב" מתגלה כיום כטרגדיה שהייתה ניתנת למניעה – סיפור קשה על ילד עולה שעבר חרם והתעללות ממושכת, על מערכת חינוך אדישה, ועל רשויות שלא היו שם כשנדרשו. במערכת "מעקב" ערכנו היום (רביעי) ראיון בלעדי עם הוריו של ולדימיר, שחושפים תמונה מזעזעת של מערכת שכשלה בכל רמה.

לפי עדות ההורים, ולדימיר עבר בשנים 2024 ו-2025 חרם קשה, התעללות נפשית, קללות, איומים, השפלות על ידי תלמידי בית הספר, ואף אלימות פיזית קשה. הכל התחיל, לדבריהם, מבנות בית הספר שהתחילו להרביץ לולדימיר ולצחוק על שם המשפחה שלו. האם של ולדימיר ניסתה רבות לדבר עם בנה ופנתה למחנך שלו, ואף שמרה את כל ההתכתבויות איתו – כך מספרים ההורים.

לפני כשלוש שנים עלתה המשפחה לישראל מרוסיה. ולדימיר היה ילד מדהים, ממושמע, עזר בבית ואהב ספורט. אך המשפחה עברה אתגרים רבים של עלייה ולא ציפתה שבנות בבית הספר יהיו אכזריות כלפי ילד עולה חדש, כך מספרת אימו למערכת "מעקב". במהלך העלייה ובעת החרם, המשפחה לא קיבלה עזרה מטעם עובדים סוציאליים, רווחה או עיריית נוף הגליל. השיחות מול מורי בית הספר והמחנך לא הובילו לשום שינוי.

החרם החל ביוזמת הבנות, אך בהמשך הצטרפו גם הבנים, ויחד הפכו את חייו של נער עולה חדש בן 14 למסכת של התעללות מתמשכת, וכבר בשנת 2025 ולדימיר התקשה להתמודד לבדו מול בני הנוער האלימים בבית הספר "אורט שרת" שבנוף הגליל. הוא סירב ללכת לבית הספר, ונעדר פעמים רבות במסגרת חופשות מחלה. למעשה, האישורים הרפואיים לכך מצויים בידי ההורים, כך מספרת האם. לדברי האב והאם, ולדימיר היה חוזר מבית הספר עם חבלות קשות, ושוב השיחות עם מורי בית הספר היו ללא מענה. האם מספרת שניסתה לארגן לו פסיכולוג מטעם בית הספר, אך ללא הצלחה. המחנך של ולדימיר אף עשה סוג של חרם לאימו עצמה – שנה שלמה לא הכניס אותה לקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה.

אמו של ולדימיר מתארת שחלק מהילדים היו אכזריים, וכל ניסיון לפנות למורים לא הועיל. יש לקחת בחשבון את המנטליות והתרבות של עולים חדשים שגם ככה קשה להם בישראל שכל דבר בה חדש. משרד הקליטה והעובדים הסוציאליים לא היו שם, לא היו בכלל. אבסורד שמשרד קיים על חשבון הציבור וכלל לא עושה ליווי לעולים – זה לא מקרה יחיד. מערכת "מעקב" תיעדה מקרים רבים, וכמעט כל עולה חדש יכול להעיד שלא פגש את נציגי משרד הקליטה בעת הקשה בחייהם. כלל לא ברור מדוע משרד זה קיים אם הוא בשום פנים ואופן לא עושה את עבודתו.

אימו של ולדימיר מספרת שהמורה, כנראה, ניסה לברוח מאחריות. זמן קצר לאחר הטרגדיה מסר שלא שמע על הסיפור ושהאם לא שלחה לו מסרונים. האם מספרת שכשהיא נתנה לו לראות את ההתכתבויות איתה, המורה אמר "נכון, נכון, זה היה".

בשנת 2025 הכיר ולדימיר ילד נוסף שלמד עמו בבית הספר. הילד "החבר" הזה היה לוחץ עליו במיוחד ושולח לו הודעות מטרידות. בשלב מסוים התערבו ההורים וביקשו מהילד, באמצעות שיחת טלפון, לא ליצור קשר עם ולדימיר ולא ללחוץ עליו. האם מספרת שה"חבר" מבית הספר עשה מניפולציות על ולדימיר ועשה לו סוג של טרור.

בשנת 2025 מתבררת עובדה מצערת: הילד נעדר מבית הספר תקופה ממושכת, באופן רשמי ובשל חופשות מחלה חוזרות – אך איש מן הגורמים המקצועיים לא טרח לברר את הסיבה האמיתית. העובדים הסוציאליים והנהלת בית הספר לא פעלו לבדיקת מצבו, והמורים הסתפקו באמירות כלליות על חובת נוכחות. אף נציג רווחה, יועצת או פסיכולוג מטעם בית הספר לא הגיע לבית המשפחה כדי להבין מה עובר על ילד בן 14, עולה חדש, שנעדר שוב ושוב ממסגרת הלימודים (במקרים של חופשת מחלה ממושכת, ייתכן שהמשפחה דווקא זקוקה לעזרה ותמיכה, אך האדישות של המערכות חוגגת בעידן החדש של 2025. לעיתים נדמה כי אנו חיים לא בישראל, אלא באפגניסטן).

אם הרשויות היו מתערבות ולא היו מתעלמות מהילד, מהדיווחים של הורים על החרם, ההתעללות הנפשית והפיזית, מחופשי המחלה, מהמצוקה הנפשית והאתגרים הקשים של הילד – אולי היה ניתן למנוע את האסון.

אסון הוא שלכל אותם ילדים אכזריים, שכלל הנראה התעללו בנער בן 14 בבית הספר, יש כנראה הורים לא פחות אכזריים – שהרי ילדים באים מהבית. אך האסון הגדול אף יותר הוא אדישותן של הרשויות, החוגגת לנגד עינינו, בעוד הילד שם קץ לחייו.

גם עיריית נוף הגליל בניהולו של רונן פלוט הייתה חייבת לפקח על בית הספר ומערכת החינוך בעיר. בסופו של דבר, משרד הרווחה, משרד החינוך, עיריית נוף הגליל, משרד הקליטה, בית הספר – כל אלו מקומות ממשלתיים והם בכשל נוראי ורציני.

הסיפור לראשונה התפרסם ברדיו "קול רגע". לתחנת הרדיו משטרת ישראל מסרה: "אין חשד לפלילים" (נכון ל-12.11.2025).

אמו של ולדימיר סיפרה כי בנה סבל מהתעללות קשה בבית הספר, וכי על תלונותיה לא ניתנה כל התייחסות. לדבריה, הילדים היכו אותו בראשו באמצעות רגליהם – תחילה היו אלו בנות, ובהמשך הצטרפו גם בנים. המכות נמשכו הן בשטח בית הספר והן בדרכו הביתה. האם מתארת את ולדימיר כילד חכם במיוחד, שחשב והביע את עצמו כבוגר בן שמונה עשרה. ביום הטרגדיה חיבקה אותו, נישקה אותו, הם שכבו יחד במיטה – וכשעה וחצי לאחר מכן ולדימיר כבר לא היה בין החיים. הוא היה רק בן ארבע עשרה.

אימו של ולדימיר מציינת שוב ושוב שהמורים היו אדישים. הילד התחיל לעבור חרם עקב שם המשפחה שלו – לילדים זו הייתה סיבה טובה להתחיל להתעלל בילד עולה.

אלבינה, דודתו של ולדימיר, מסרה כך ביום רביעי (12.11): "היום הייתה לי הזכות לדבר ברדיו על הנושא הכי כואב שיש. החרם שגרם לאובדן של האחיין היקר שלי. ילד בן 14 עדין ורגיש, שם סוף לחיים שלו אחרי חרם קשה שעבר. ילד עם חיוך טוב שאיבד תקווה רק כי אחרים החליטו לצחוק עליו. בחרתי לדבר, כי אסור לשתוק. כי כל מילה, כל צחוק קטן, כל התעלמות יכולים להרוס ילד מבפנים. מאחורי כל מסך יש נשמה ויש לב שבור שאף אחד לא רואה. אני מתחננת להורים, תהיו ערניים. תסתכלו בעיניים של הילדים שלכם, תקשיבו לשתיקות ותבחינו בשינויים. ואל ההורים של הילדים המחרימים – זה בידיים שלכם. תחנכו לאהבה, לאחריות, לחמלה, לקבלת האחר. תלמדו את הילדים שלכם שצחוק על חשבון מישהו אחר זה לא 'סתם'. אם מה שקרה לו יציל אפילו נשמה אחת זה שווה הכל. תודה רבה לתוכנית רדיו קול רגע על ההזדמנות להשמיע קול בשם כל הילדים השקטים".

משטרת ישראל אינה עונה למערכת "מעקב".

גם מבית הספר "אורט שרת" בנוף הגליל, שבו למד ולדימיר, לא נמסרה כל תגובה עד כה.

משרד החינוך מבהיר: "מדובר במקרה טרגי וקשה. עם היוודע המקרה נפתחה בדיקה מקיפה של כלל הנסיבות, ונכון לעת הזו לא נמצא כל ממצא המעיד על קשר בין האירוע לבין חרם בבית הספר. הנושא נמצא בחקירת המשטרה, והגורמים המקצועיים ממשיכים ללוות את המשפחה, את צוות בית הספר והתלמידים. מפאת צנעת הפרט, לא נוכל לפרט מעבר לכך".

שוב מדובר בילד עולה חדש שעבר חרם בבית ספר, ככל הנראה. עולה חדש שלא מצא את עצמו חברתית מכל הבחינות וסבל מהצקות. עכשיו נשאלת השאלה: איפה הייתה הרווחה? איפה היו המורים והנהלת בית הספר? איך לא שמו לב לזה? איך לא נתנו מסגרת נוספת לאותם ילדים שעלו ארצה ולא מצליחים להסתגל למציאות בישראל ובמיוחד למערכת החינוך? יש פה חשד, כנראה, לרשלנות קשה מצד מערכת החינוך, ומישהו צריך לתת לזה תשובות.

לפי הודעות המשפחה, הם לא קיבלו ייעוץ משפטי רלוונטי וטוב. מערכת "מעקב" קישרה את המשפחה עם עורך דין יהושע רובין, שידאג לתת למשפחה ייעוץ ראוי וטוב על זכויותיהם.

והנה פרדוקס: בית הספר אורט "שרת" נוף הגליל זכה בפרס החינוך הארצי. במקביל לתקופה שבה הילד עבר סיוט בבית הספר, חבר מועצת העיר ונבחר ציבור מיכה קופין היה חלק מסגל המורים ועבד שם כמורה למתמטיקה. מר קופין לא ענה למערכת "מעקב" שהתקשרה אליו.

עיריית נוף הגליל החליטה, ככל הנראה בהוראת ראש העיר, לא להגיב למערכת "מעקב".

רונן פלוט חסם את מערכת "מעקב".

פעיל חברתי, מקסים פלסטון, מסר כך:

"אכן אירוע קשה ביותר שקרה לאחרונה בנוף הגליל.
במקרה יצא לי להיות נוכח באירוע הקשה הזה ושאלתי את עצמי למה שילד בגיל צעיר יעשה מעשה שכזה?
לאחר בירור קצרצר הבנתי שהילד עבר חרם והתעללות מצד תלמידים בבית הספר שצחקו עליו והשפילו אותו אם זה באלימות מילולית ואם זה פיזית!
חשוב לציין שמדובר בילד עולה חודש שגם ככה קשה לו כי לא פשוט להיות עולה חדש וישר להסתגל למדינה חדשה ובטח שלמערכת החינוך בארץ.
מדובר בהתעללות ממושכת שהילד עבר והיו כאלה שידעו מזה ולא עשו דבר!
נשאלת השאלה איפה היו הרווחה?!
איפה היתה הנהלת בית הספר והמורים שהתעלמו מזה ככל הנראה?
איפה היתה העיריה בעניין הזה?
לא יכול להיות שילד יעבור התעללות שכזאת ואף אחד לא עושה דבר!
לדעתי יש על הרשות ועל מערכת החינוך לספק מסגרות נוספות לתלמידים עולים חדשים על מנת שיוכלו להסתגל לחברה הישראלית בישראל ושיוכלו למצוא את עצמם פה.
נראה כך שקולטים עולים וישר זורקים אותם למים העמוקים ולא תמיד זה רעיון חכם.
חשוב לציין שראש העיר פלוט דאג לתת לכל העולים מענה ראוי ודאג למה שהם צריכים בתקופה שבה התחילה המלחמה באוקראינה ורוסיה.
זה לא פעם ראשונה שילדים מתאבדים לאחר שעברו חרם בישראל ולדעתי משרד החינוך חייב לעשות משהו בנידון כי זה לא יכול להמשך יותר!!
על משרד החינוך לתת תשובות בנושא כי יש פה חשד לרשלנות חמור ביותר!
ילד בן 14 לא מתאבד סתם ככה!
על מערכת החינוך בעיר ובכל הארץ לחשב מסלול מחדש לגבי כל הנושא הזה וימציאו פתרון הולם למכת מדינה הזאת ובנוסף ידאגו לתת פתרון יחד עם הרשויות המקומיות כדי שלאותם ילדים והורים יהיה מי שישמע אותם באמת ויהיה איתם במצבים הקשים!".

הסיפור הזה מעלה שאלות כואבות על אחריות – אחריותם של מורים שלכאורה היו אדישים, של מערכת חינוך שלא הגיבה, של עובדים סוציאליים שלא היו נוכחים, של משרד הקליטה שלא עשה את עבודתו, של עירייה שכנראה לא פיקחה, ושל נבחרי ציבור שאינם עונים.

הכשל הוא רב מערכתי, והתוצאה – חיים שאבדו.

ילד בן 14 שאיבד תקווה בשל אלימות, השפלה וחרם. ילד שמערכות שלמות, שהיו אמורות להגן עליו – נכשלו בו.

הפוסט ילד בן 14 התאבד כנראה עקב חרם, התעללות ואלימות בבית הספר הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב"

נגד העיתונאי דים אמור, ממערכת "מעקב", הוגשה בחודש אפריל 2025 תביעת השתקה על ידי ד"ר שוכרי עואודה, נבחר ציבור מהעיר נוף הגליל. ואולם, התביעה נשלחה לכתובת שגויה – בקריית אתא – עיר שבה העיתונאי מעולם לא התגורר, ולפיכך לא התקבלה אצלו בפועל. בא-כוחו של נבחר הציבור לא פעל למסירה כדין ולא טרח לוודא כי ההליך הובא לידיעת הנתבע, כמתחייב על פי חוק. ככל שהתביעה דומה במהותה למכתב ההתראה אשר כן התקבל אצל העיתונאי, מדובר, לכאורה, בתביעת השתקה קלאסית המבוססת על מצגי שווא, שקרים, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני.

העיתונאי דים אמור הגיש בקשה דחופה לבית המשפט השלום בנוף הגליל, בה הוא חושף באופן מפורט את הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שבוצעו על ידי התובע ועורך דינו אליאס מוסא במטרה לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית.

השקר הראשון והיסודי שנחשף הוא שימוש בכתובת פיקטיבית בכתב התביעה. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש כי מאז שנת 2010, כלומר זה חמש עשרה שנים שלמות, הוא אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. מקום מגוריו האמיתי של העיתונאי הוא בעיר בת ים, שם הוא מתגורר כבר שש שנים רצופות.

הדבר החמור ביותר הוא שברשותו של עורך הדין אליאס מוסא היה מספר הזהות של העיתונאי, המופיע אף הוא בכתב התביעה, ובכל זאת לא טרח לבצע את הבדיקה הפשוטה והבסיסית ביותר מול משרד הפנים באמצעות הזמנת שאילתא לאיתור כתובתו האמיתית של הנתבע. מדובר ברשלנות מקצועית חמורה או לחילופין בזדון מובהק.

השקר השני שנחשף הוא טענת מסירה כדין כוזבת. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש ובהחלטיות כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, ושום מסירה לא בוצעה, לא ביד ולא בכל דרך אחרת. הגילוי המקרי של התביעה התרחש כאשר העיתונאי התקשר לבית המשפט לצורך חיפוש תיק אחר ומסר למזכירות את מספר הזהות שלו. באופן מקרי לחלוטין, מזכירות בית המשפט הודיעה לו על כל מספרי התיקים בהם הוא מופיע כצד, וכך, ורק כך, התגלה לעיתונאי על קיומה של התביעה.

החשד הכבד שעולה מכל המסמכים הוא כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית. התובע, כנבחר ציבור, מבקש לסתום את פיו של העיתונאי ולפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית, מתוך אי נכונות לשמוע ביקורת לגיטימית. העיתונאי דים אמור הצהיר כי יש לו הגנה מלאה של אמת דיברתי, והוא הכין את הכתבה נגד התובע בהתאם לכל הקריטריונים העיתונאיים המקובלים ופעל במסגרת עיתונאות אחראית ומקצועית – קרא עוד

לכאורה נחשף בתחום המשפטי מחדל נוסף המעיד על חוסר מקצועיות מצד עורך הדין אליאס מוסא. העיתונאי טען כי עורך הדין פועל, ככל שידוע, בחוסר מקצועיות בוטה, וכי אינו בקי, ככל הנראה, בפסיקת בית המשפט העליון. כמו כן, קיים חשש כי עורך הדין אינו מיודע להחלטת בית המשפט העליון בתיק רע"א 1954/24, העוסקת באופן ייחודי ובלעדי בסוגיית תביעות ההשתקה.

• קרא כתבה על תביעת ההשתקה ופסק הדין של בית המשפט העליון – לחץ כאן

נושא חמור נוסף שנחשף הוא חוסר הסמכות המקומית של בית המשפט בנוף הגליל לדון בתביעה זו. על פי תקנה 7א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל. העיתונאי דים אמור מתגורר באזור המרכז, ובמשך השנים האחרונות בעיר בת ים. כתובת האתר המקצועי של העיתונאי רשומה בתל אביב, גם היא באזור המרכז.

אחד החשדות החמורים ביותר נוגע לאישור המסירה שהוגש לבית המשפט. באישור המסירה מופיע השם ברק, אולם העיתונאי דים אמור הצהיר באופן חד משמעי כי אין לו כל היכרות עם אדם בשם זה, ואף אינו מכיר איש הנושא את השם ברק בכל הקשר שהוא. מבירור שנערך מול דואר ישראל עולה כי במסמך שכותרתו אישור מסירה מופיע מספר תעודת זהות של גבר שאין לו כל זיקה לעיתונאי, לא ישירה ולא עקיפה. תמוהה במיוחד העובדה כי דבר הדואר נשלח לכתובת בחיפה, בעוד שמקבלו, אדם הנושא את השם ברק, הציג תעודת זהות וקיבל את כתב התביעה בקריית אתא. לעיתונאי אין מכרים, קרובים או בני משפחה בעיר זו.

משכך, מתעורר חשש כבד, ממשי ומבוסס, שלפיו המסמך אשר הוגש לבית המשפט הינו מסמך כוזב, מטעה ושקרי — אשר יש בו כדי להוליך שולל את בית המשפט, ואף עשוי להתפרש כניסיון מפורש להונות את הערכאה השיפוטית. עולה הרושם כי התובע ביקש ליצור מצג שווא, ולפיו העיתונאי קיבל לידיו את כתב התביעה אך נמנע מלהגיש כתב הגנה, ובכך לאפשר מתן פסק דין בהיעדר הגנה — שעה שבפועל, העיתונאי כלל לא היה מודע לכך שתביעה הוגשה נגדו. רק בעקבות חקירה יזומה שערך העיתונאי, בעת שניסה לאתר תיקים שבהם הוא רשום כעד, גילה באקראי על קיומו של תיק נוסף — שבו שובץ כנתבע. נסיבות אלו מעוררות חשד ממשי לניסיון לבצע "קומבינציה" שמטרתה לעקוף את כללי ההמצאה ולקפח את זכותו של העיתונאי להליך הוגן. יודגש אפוא, כי לא העיתונאי הוא שקיבל את דבר הדואר, והמסירה שבוצעה לוקה — בלשון המעטה — בפגם מהותי היורד לשורשו של ההליך.

העיתונאי דים אמור הציע בבקשתו לבית המשפט, לפנים משורת הדין, להעניק לעורך הדין אליאס מוסא הדרכה טלפונית ללא עלות בנושא אישור מסירה כדין. כמו כן, הוא הזכיר כי עורך הדין מוזמן להשתתף בקורסים, הדרכות והשתלמויות המתקיימים במסגרת לשכת עורכי הדין, אשר כוללים הרצאות מקצועיות בנושאים כגון אישור מסירה כדין והגשת תביעה בהתאם להוראות הדין.

בתחום הפרת האתיקה המקצועית, העיתונאי טוען כי עורך הדין אליאס מוסא ידע או היה עליו לדעת שהנתבע אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. למרות ידיעה זו, עורך הדין הגיש את התביעה יחד עם אישורים כוזבים על מסירה כדין, תוך הטעיית בית המשפט באופן מכוון. טרם הגשת התביעה, מוטלת על עורך הדין החובה לוודא את כתובתו הנכונה של הנתבע.

העיתונאי דים אמור התריע כי התנהלותם של התובע ובא-כוחו עלולה, לכאורה, להגיע כדי עבירה על הוראות הדין, ובכלל זאת הטעיית בית המשפט, מסירת עובדות כוזבות, הגשת תביעה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה, וכן צירוף מסמכים שקריים או מטעים בנוגע לאישורי המסירה – אשר, על פי הנטען, אינם משקפים את המציאות העובדתית לאשורה.

המסקנות החמורות העולות מהתיק כוללות חוסר מקצועיות יסודי, הטעיית בית המשפט מכוונת, זלזול בהליכים משפטיים, ופגיעה בזכויות הנתבע שנאלץ לגלות את התביעה במקרה ולהשקיע משאבים בטיפול בהליכים פגומים.

העיתונאי דים אמור ביקש מבית המשפט לקבוע כי המסירה שבוצעה לכאורה היא פגומה, בטלה מיסודה, ומהווה הטעיית בית המשפט. כמו כן, הוא ביקש לקבוע כי לבית המשפט אין סמכות מקומית לדון בתביעה זו, להורות על ביטול ההליכים כליל בשל הפגמים היסודיים, ולהטיל סנקציות חמורות על התובע ועורך דינו בשל הטעיית בית המשפט והתנהלותם הבלתי ראויה.

המקרה החריג של חוסר יושר, חוסר מקצועיות, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני מדגים כיצד ניתן לנצל את המערכת המשפטית לפגיעה בחופש הביטוי והעיתונות החופשית. הליכים שנעשו תוך הפרה בוטה של כללי המסירה הבסיסיים, בחוסר סמכות מקומית, ותוך שקרים גסים לבית המשפט, מעוררים שאלות חמורות על הרמה המקצועית של מי שמנהל את התביעה ועל המניעים האמיתיים שמאחורי התביעה נגד העיתונאי.

התיק מדגים את חומרתן של תביעות השתקה וכיצד הן משמשות כלי לפגיעה בחופש הביטוי. העיתונאי דים אמור ממערכת מעקב נלחם על זכותו לעסוק בעיתונות אחראית ומקצועית, תוך חשיפת הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שמטרתן לסתום את פיו של עיתונאי מקצועי.

הלכה למעשה, דומה כי ד"ר שוכרי לא מצא חן בעיניו התוכן שפורסם בכתבתו של העיתונאי. אנו מצרפים את הכתבה במלואה, על מנת שתוכלו להתרשם בעצמכם ולעמוד על מהות הטענות בגינן מוגשות תביעות נגד עיתונאים – לעיתים תוך הצגת מצגי שווא בפני בית המשפט, ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ובזבוז זמנו היקר של בית המשפט.

• לצפייה בכתבה – לחצו כאן

הבקשה הוגשה טרם ניתנה החלטה.

צילום ראשי של התובע מתוך אתר חד"ש – שימוש בהתאם לסעיף 27א'

-אנו במעקב-

הפוסט נבחר ציבור הטעה בית משפט ופוגע בחופש ביטוי הופיע לראשונה ב-מעקב.

רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, חויב השבוע בתשלום הוצאות משפט בסך 13,000 שקלים לשני תושבי העיר, לאחר שתבע אותם בתביעת לשון הרע על סך 300,000 שקלים. התביעה הוגשה בעקבות פרסום ביקורת פוליטית כלפי ראש העיר במהלך תקופת הבחירות לרשויות המקומיות, אולם לבסוף נמחקה, שכן ראש העיר לא שילם את האגרה הנדרשת להמשך ניהול ההליך.

התביעה הוגשה בתאריך 29 בינואר 2024 נגד מקסים פלסטון, פעיל חברתי בעיר, ויוסף אביטבול, מנהל קבוצת פייסבוק בשם "מצילים את נוף הגליל". פלסטון נתבע בגין פרסום פוסטים בהם הביע ביקורת על החלטתו של ראש העיר לכלול ברשימתו נציגים ערבים שהביעו תמיכה בפלסטין. אביטבול נתבע רק בשל העובדה שהוא מנהל את הקבוצה בה פורסמו הפוסטים הביקורתיים.

את רונן פלוט ייצגו עורכי הדין אורי הברמן וגיא כהן ממשרד שרקון בן עמי ושותפים. מקסים פלסטון יוצג על ידי עורך הדין יהושע רובין, ואילו יוסף אביטבול יוצג על ידי עורכי הדין דב הירש ודורינה קורין הירש.

התביעה התבססה על שני פרסומים עיקריים של פלסטון. הראשון היה פוסט בפייסבוק שבו כתב: "מי שבוחר בפלוט למועצת העיר שידע שהוא גם בוחר ברשימה הערבית למועצה שהם לא מתביישים בתמיכתם בפלסטין ובעזה!! רק נקודה למחשבה. פוסט של סגן ראש העיר שוכרי עואודה נו זה שיושב עם פלוט בקואליציה". הפוסט כלל גם תמונות של ד"ר עואודה שוכרי עם דגלי פלסטין.

הפרסום השני היה סרטון בטיק טוק עם תמונה של רונן פלוט ועליה הכיתוב: "קול לרונן פלוט למועצת העיר = תומכי פלסטין במועצת העיר!!".

רקע: מועצת העיר נוף הגליל – בין פרופילים מזויפים לתמיכה בפלסטין

מועצת העיר נוף הגליל כוללת מספר דמויות שעוררו לאורך השנים מחלוקת ציבורית ותגובות רבות בנוגע להתנהלותן. אחד מהם הוא חבר המועצה דוד שינאן, שלפי טענות שעלו, יצר לכאורה פרופילים מזויפים ברשת החברתית פייסבוק – ככל הנראה בהנחייתו של ראש העיר, רונן פלוט. הפרופילים הללו שימשו, על פי הטענות, כדי להשפיל תושבים או משתמשים שפרסמו ביקורת על העירייה או על ראש העיר.

• לקריאת תחקיר בנושא – לחץ כאן

ד"ר ראיד גטאס, חבר מועצת העיר, עורר השנה סערה ציבורית חריגה, לאחר שפרסם ברשתות החברתיות כי ברצועת עזה מתבצעת "השמדת עם". דבריו עוררו תגובות קשות, ותושבים רבים ראו באמירה זו פגיעה חמורה בלוחמי צה"ל ובמאבק שמנהלת ישראל נגד טרור. בעקבות הפרסום התקיימה בעיר הפגנה רבת משתתפים במחאה על הדברים. ראוי לציין כי אחיו, באסל גטאס, הורשע בעבר בעבירות של סיוע למחבלים.

• לקריאת הכתבה – לחץ כאן

ד"ר עואודה שוכרי, אשר שימש בעבר כסגן ראש העיר ומכהן בתפקיד זה גם כיום, אינו מסתיר את הזדהותו עם העניין הפלסטיני, ולעיתים קרובות מצטלם כשהוא אוחז בדגלי פלסטין – גם בתחומי מדינת ישראל. מעבר לכך, שוכרי מצטלם גם לצד סמלים קומוניסטיים ותמונות של יוסיף סטלין – שליט טוטליטרי אשר נושא באחריות לרצח מיליוני בני אדם ברחבי ברית המועצות לשעבר. בנוסף, מתעוררות שאלות מהותיות בנוגע לחריגות בנייה הקיימות, לכאורה, בביתו הפרטי.

• לקריאה מלאה של הכתבה, לחץ כאן

המציאות הזאת במועצת העיר מעניקה הקשר חשוב לביקורת שהביע מקסים פלסטון בפוסטים שלו. כאשר פלסטון כתב על קשר בין בחירה ברונן פלוט לתמיכה בפלסטין במועצת העיר, הוא התייחס למציאות קיימת ומוכחת של חברי מועצה שאכן תומכים בפלסטין ומביעים עמדות פוליטיות קיצוניות.

בנוסף לכך, עולות שאלות לגבי התנהלות דוברות עיריית נוף הגליל. מתחקיר קודם עלה כי הדוברות מבצעת בקשות אישיות של ראש העיר רונן פלוט, דבר שמהווה עבירה משמעותית. דוברות עירייה אמורה לפרסם אך ורק מידע הקשור לעירייה ולא לבצע שירותים אישיים לראש העיר – מה שמהווה ניצול של כספי ציבור ומשאבי ציבור למטרות פרטיות.

המכלול הזה של התנהלויות בעייתיות במועצת העיר ובעירייה מעניק הקשר רחב יותר למקרה של התביעה נגד הפעילים החברתיים. במקום לטפל בבעיות האמיתיות במועצה ובעירייה, ראש העיר בחר להתמקד בהשתקת הביקורת הציבורית נגדן.

נסיונות להסתיר את כתב התביעה

כאשר פנתה מערכת "מעקב" לראש העיר כדי להבין את הבסיס המשפטי לתביעה ואת הנזק הכלכלי הנטען בסכום של 300,000 שקלים, רונן פלוט סירב למסור את כתב התביעה המלא. זאת למרות שלפי חוק לשון הרע, הפיצוי הקבוע הוא עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק, ולכל סכום מעל לכך נדרשת הוכחת נזק ממשי.

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (נוסח עדכני נכון ליום: 18-09-2023) – לחץ כאן

מהחלקים שהתקבלו מכתב התביעה עולה כי הפרסומים שעליהם התבססה התביעה אינם מכילים לשון הרע ברורה, אלא נראים יותר כביקורת פוליטית לגיטימית וחופש ביטוי. זאת במיוחד לאור העובדה שד"ר עואודה שוכרי, שכיהן כסגן ראש העיר, אכן מצטלם בתמונות עם דגלי פלסטין ואף עם סמלי קומוניזם ותמונות של סטלין.

מקסים פלסטון מסר בראיון למערכת "מעקב": "במהלך תקופת הבחירות לרשויות המקומיות פרסמתי פוסט, שבו כתבתי כי מי שבוחר ברונן פלוט צריך לדעת שיישבו עמו בקואליציה חברי מועצה התומכים בפלסטין. בעקבות כך, ראש העיר הגיש נגדי תביעה בטענה ללשון הרע והכפשת שמו, אף שמדובר בביקורת פוליטית לגיטימית לחלוטין".

פלסטון הוסיף: "בתביעה נטען גם כי נגרם לו נזק — וזאת למרות שזכה ב-98% מקולות הבוחרים, וסוקר בהרחבה בכלי התקשורת הארציים. עולה השאלה: אם כך, היכן בדיוק הנזק? בפועל, לאחר הבחירות, ראש העיר אכן צירף לקואליציה את הרשימה הערבית, שחבריה הביעו תמיכה פומבית בפלסטין ויצאו בגלוי נגד מדינת ישראל. כלומר, הביקורת שהבעתי לא זו בלבד שהייתה לגיטימית — אלא גם התבררה כנכונה".

השופט המליץ לסגת מהתביעה

בהליך קדם המשפט ציין השופט דניאל קירס כי המדובר בביקורת פוליטית לגיטימית, שאין בה משום לשון הרע. השופט אף המליץ לתובע לשקול את המשך ההליך ולשקול נסיגה ממנו. למרות זאת, ראש העיר בחר להמשיך בתביעה – אך לא השלים את תשלום יתרת האגרה הנדרשת לצורך קיומו של שלב ההוכחות. עקב כך, כך נמסר ל"מעקב" מפי מקסים פלסטון, נמחקה התביעה.

בנוסף לכך, בית המשפט חייב את ראש העיר לשלם 13,000 שקלים הוצאות משפט לנתבעים, שנאלצו לשכור ייצוג משפטי כדי להתמודד עם תביעה שהוגשה נגדהם על ידי ראש העיר – דמות בעלת כוח ויוקרה בעיר.

לאחר שהתביעה נמחקה, ראש העיר לא ויתר והגיש בקשה לבית המשפט לביטול מחיקת ההליך. בבקשה זו טען כי האגרה לא שולמה עקב "המלחמה עם איראן" ביום 13 ביוני 2025. אולם השופט דניאל קירס ציין בהחלטתו מיום 23 ביוני 2025 כי המועד האחרון לתשלום האגרה היה 8 ביוני 2025, מועד שבו לא הייתה שום מלחמה עם איראן. השופט דחה את הבקשה ולא קיבל את נימוקיו של ראש העיר. בכך העביר מסר ברור למר פלוט: תקנות בית המשפט מחייבות כל אדם, גם אם הוא מכהן כראש עיר – ואין איש נעלה מהדין.

עורך הדין יהושע רובין, שייצג את מקסים פלסטון, מסר למערכת "מעקב": "לדעתי, מדובר בתביעה משוללת כל יסוד. היא כנראה לא תוגש פעם נוספת. היא הוגשה בתור תביעת השתקה. מעניין לבדוק אם היא מומנה מכספי הרשות המקומית או מכיסו האישי של ראש העיר. אם מדובר בכסף מהקופה הציבורית, מן הראוי שראש העיר יחזיר את מלוא ההוצאה בגין התביעה – אגרה ושכר טרחת עורך דין – לקופת העירייה".

רובין הוסיף: "ככל שמדובר בכספים מקופת העירייה, הרי ההליך בניגוד לחוק, כי הרי יש צורך בהעסקה של ייצוג חיצוני בהליך, לפי חוזר משרד הפנים, ובעיריית נוף הגליל לא ממנים ייצוג חיצוני לפי החוזר. בכדי להקשות בירור העלות של הייצוג החיצוני – איפוא משרד הפנים בנידון".

עורך הדין דב הירש, שייצג את יוסף אביטבול, פרסם פוסט בפייסבוק שבו כתב: "ראש העיר נצרת עילית שוב הפסיד למשרדנו וישלם עוד 13,000 שקלים. רונן פלוט שוב הפסיד למשרדנו בתיק לשון הרע. לפני הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, הוא תבע בלשון הרע שני תושבי העיר שמתחו עליו ביקורת פוליטית על חבירתו לרשימות ערביות למועצת העיר. בדיון הראשון, בית המשפט הבהיר לו שהוא לא יצא טוב מהתביעה הזאת, אז הוא העדיף לא לשלם אגרה ולהפסיד טכנית. בהפסד הקודם היה חיוב בהוצאות בסך 14,000 שקלים. הפעם 'רק' 13,000 שקלים".

כשביקורת פוליטית פוגשת תביעות יקרות

עו"ד יהושע רובין מעלה שאלות מהותיות בנוגע לכספי הציבור ולתביעת ההשתקה, ואולם בשלב זה מערכת "מעקב" אינה מחזיקה במידע בנוגע למקור תשלום האגרה עבור התביעה שהגיש רונן פלוט — האם מתוך כספי הציבור או מכיסו האישי. בהתאם לדברי עו"ד רובין, המקרה מעלה תהיות רבות באשר לשימוש בכספי הציבור ולהתנהלותה של עיריית נוף הגליל. בתחקיר קודם, לאחר שקיבלנו מידע לפיו רונן פלוט מנצל את מחלקת הדוברות לטובת עניינים אישיים, עולה חשד לכאורה לניצול כספי ציבור למטרות פרטיות.

כאשר פנתה מערכת "מעקב" לראש העיר רונן פלוט לקבלת תגובה, נשלחו אליו מספר שאלות: "כראש רשות ציבורית, כיצד אתה מסביר את העובדה כי לא קיימת את תקנות בית המשפט, דבר שהוביל לבזבוז זמן שיפוטי יקר? האם סברת כי תוכל להגיש תביעות ולא לשאת בהשלכותיהן הכלכליות במקרה של דחייתן? עוד עולה השאלה – האם מדובר היה בתביעת השתקה? כך לפחות נטען בכתב ההגנה. האם תוכל להעביר לי את כתב התביעה המלא לשם בדיקה עיתונאית?"

תשובתו של ראש העיר הייתה קצרה: "תמסור לחברך שהחגיגה מוקדמת".

המקרה מדגים את הדילמות הניצבות בפני רשויות מקומיות בנוגע לגבולות הביקורת הפוליטית וחופש הביטוי. התביעה שהוגשה בסכום של 300,000 שקלים נגד תושבים שהביעו ביקורת פוליטית לגיטימית עלולה להיתפס כניסיון להשתיק ביקורת ציבורית. זאת במיוחד כאשר התביעה הוגשה על ידי בעל תפקיד ציבורי בעל כוח ויוקרה נגד אזרחים פרטיים.

העובדה כי השופט המליץ לראש העיר לסגת מהתביעה, ובנוסף לכך נקבע כי לא שולם תשלום האגרה הנדרש להמשך ההליך, כפי שהועלה על ידי מר פלסטון, מעוררת תהיות בנוגע למניעים האמיתיים שעמדו מאחורי הגשת התביעה. האם כוונת התביעה הייתה באמת השגת פיצוי על נזק שנגרם, או שמא מדובר בניסיון להפחיד ולהשתיק תושבים שהביעו ביקורת?

השאלה הכלכלית אינה פחות חשובה. הואיל והתביעה נכשלה וראש העיר חויב בתשלום הוצאות משפט, עולה השאלה האם ההוצאות על התביעה – כולל שכר טרחת עורכי הדין המכובדים שייצגו אותו – מומנו מכספי העירייה או מכיסו הפרטי. אם מדובר בכספי ציבור, הרי שהשימוש בהם לתביעה אישית נגד תושבי העיר מעלה שאלות אתיות ומשפטיות כבדות משקל.

(עו״ד רובין בוחן בשעה זו מי שילם את האגרה הראשונה — האם מדובר בעיריית נוף הגליל, במר רונן פלוט עצמו או בעורכי דינו. זהות הגורם אשר יישא בתשלום הוצאות המשפט תתברר במועד שבו יידרש התשלום בפועל)

ככל הנראה, המקרה מדגיש במובהק את חשיבותה של עצמאות מערכת המשפט ואת עמידותה בפני לחצים פוליטיים. השופט דניאל קירס לא הסתפק במחיקת התביעה בלבד, אלא דחה גם את הניסיון המאוחר של ראש העיר לחדש את ההליך, תוך שהוא משדר מסר ברור ועקרוני – תקנות בית המשפט חלות על כולם ללא יוצא מן הכלל, לרבות נושאי תפקידים ציבוריים.

בסופו של דבר, התביעה שנועדה כביכול להגן על כבודו של ראש העיר הביאה לתוצאה הפוכה – חיוב בתשלום הוצאות משפט ופגיעה במוניטין. התושבים שנתבעו זוכו בסופו של דבר, והביקורת הפוליטית שהביעו לא רק שהוכרה כלגיטימית אלא אף התבררה כמדויקת, כאשר ראש העיר אכן כלל ברשימתו נציגים ערביים שהביעו תמיכה בפלסטין.

צילום ראשי: בית המשפט (צילום מעקב)
מר רונן פלוט – צילום מתוך דף הפייסבוק הרשמי של ראש העיר, בהתאם להוראות סעיף 27א'

הפוסט ראש עיר תבע תושבים והפסיד: חויב באלפי שקלים הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בימים שקדמו לפרוץ המלחמה הנוכחית בין ישראל לאיראן ב-13 ביוני, נשמעו הקולות הביקורתיים של חברי כנסת שונים כלפי מערכת הביטחון וממשלת ישראל, במועדים הבאים עתה לכותרות בעיצומה של המלחמה.

חבר הכנסת אחמד טיבי, שמשפיל בכל הזדמנות את מערכת הביטחון ואת ראש הממשלה ושרי הממשלה, התבטא באופן הרגיל שלו במהלך התקופה שקדמה למלחמה. לפי התיעוד, טיבי השווה חיילים לפאשיזם וכינה יהודים "מחבלים" ו"כובשים" בהתבטאויות שונות.

לקריאת הכתבות – לחץ כאן

שר הבריאות גינה את התבטאויותיו של ד"ר גטאס, ולשכתו מסרה: "שר הבריאות רואה בחומרה רבה התבטאויות מעין אלה במערכת הבריאות. השר קורא מעל לכל במה להוציא את מערכת הבריאות מהמגרש הפוליטי ולהתמקד במשימות המרכזיות של המערכת – הצלת חיים, שמירה על בריאות הציבור והבטחת עתידה ואיתנותה של המערכת לדורות הבאים".

לקריאת הכתבות – לחץ כאן

• תמונות מתוך ההפגנה שנערכה בעיר נוף הגליל (14.05.25). ההפגנה התקיימה במחאה נגד חבר מועצת העיר, ד"ר ראיד גטאס. המוחים קראו לפיטוריו של גטאס, אולם ראש העיר, מר רונן פלוט, לא נענה לדרישה. נראה כי מטעמים אישיים ובהתאם להבנות פוליטיות, נוח לפלוט להותיר במועצה אדם שלכאורה מחזיק בעמדות עוינות כלפי צה"ל, ואף טוען כי בעזה מתרחשת "השמדת עם". צילום: מעקב

מקופת חולים כללית נמסר בתגובה: "בעקבות הפוסט ולמרות שאין בין הרופא לכללית יחסי עובד מעביד ומדובר ברופא עצמאי במעמד של ספק שירותים, התקיימה שיחת בירור עם הרופא על ידי המנהל הרפואי של האיזור בו הוא עובד, הרופא הבהיר כי לא הייתה כל כוונה לפגוע ואף התנצל אם דבריו הובנו אחרת".

חבר הכנסת איימן עודה, שנודע בביקורתו החריפה כלפי צה"ל והממשלה, המשיך גם בתקופה שקדמה למלחמה להסית ולמתוח ביקורת נגד המדינה. ב-16 ביוני 2025, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה, פרסם עודה ברשת X: "הקואליציה והאופוזיציה הצביעו שתיהן להמשך מלחמתו של נתניהו. רק הרשימה שלנו, חד"ש-תע"ל, הצביעה נגד. הצבעת אי אמון בממשלה הפלילית הזו של מלחמה אינסופית".

בנוסף, עודה כתב: "אתמול ביקרתי בטמרה. ראיתי את ההרס. את ההלם. את הדממה המוחלטת. חברי, קאסם אבו אל-היג'א, שאיבד את בתו ואת נכדותיו, אמר אתמול: 'האובדן כבד מאוד. אני קורא לאחיי בחברה היהודית ולכל מי שאיבד את יקיריו – מלחמות אינן הפתרון. אנחנו צריכים להפגין יחד ולצעוק: עצרו את המלחמה!' אני מצטרף לקריאתו של חברי קאסם, ואומר את הדברים הללו, בקול ברור, חד, ובזעקה גדולה: די למלחמה עם איראן! די למלחמה על עזה! כן לעסקה כוללת! די לכיבוש – וכן, כן לשלום!".

בעוד שישראל נאבקת על זכותה לקיום אל מול איומים איראניים המתמשכים באיום על חייה, חבר הכנסת איימן עודה תומך במאבק נגד המדינה, תוך הסתה ופגיעה באחדות הלאומית. במקביל, פוסטים של חברי סיעתו קוראים להפסקת המלחמות ומציעים פתרונות המבקשים לבטל את האיום הביטחוני, בעוד שבפועל איראן ממשיכה להוות סכנה ישירה לקיומה של ישראל.

הרצח בטמרה בוצע על ידי איראן, ולא על ידי ממשלת ישראל. לפיכך, פוסט של חבר כנסת המביע הסתה הוא חסר אחריות, מתחת לרף הנדרש ומזיק (אנו משתתפים בצערן של המשפחות).

• תרגום:

"הקואליציה והאופוזיציה הצביעו שתיהן בעד המשך המלחמה של נתניהו.

רק הרשימה שלנו, חד"ש-תע"ל, הצביעה נגד. זו הייתה הצבעת אי-אמון בממשלה הפלילית הזו של מלחמה אינסופית.

צפו בנאום המלא שלי מהכנסת היום כאן"

באמתחתה של ישראל עומדת זכות מוצדקת להגן על עצמה במלחמה נגד איראן, ומדינות רבות בעולם תומכות בעמדה זו. איראן מאיימת להשמיד את המדינה היהודית, וליהודים יש מדינה אחת בלבד. לעומת זאת, לערבי איימן עודה עומדות לרשותו מדינות כמו איראן, לבנון, סוריה, ירדן, מצרים — אך ליהודים אין מדינות נוספות. על כן, כאשר נשקפת איום להשמדת מדינת ישראל, היא פועלת להגנה על עצמה.

הרצח בטמרה בוצע על ידי גורמים הממומנים ומונחים על ידי איראן, ולא על ידי ממשלת ישראל. לפיכך, פוסט של חבר כנסת המביע הסתה הוא חסר אחריות, מתחת לרף הנדרש ומזיק.

הפוסט פוליטיקאים שהתבטאו באמירות קשות נגד צה"ל בערב המלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעקבות תחקיר שפורסם במערכת "מעקב" נחשף כי ד"ר ראיד גטאס, רופא עצמאי בכללית וחבר מועצת נוף הגליל, הואשם בהתבטאות חמורה נגד מדינת ישראל בעת שהוא ממשיך לשרת את הציבור וליהנות ממשאבי המדינה. התגובה החריפה של שר הבריאות אוריאל בוסו לא איחרה להגיע.

"שר הבריאות רואה בחומרה רבה התבטאויות מעין אלה במערכת הבריאות," נמסר רשמית מלשכת השר. "השר קורא מעל לכל במה להוציא את מערכת הבריאות מהמגרש הפוליטי ולהתמקד במשימות המרכזיות של המערכת – הצלת חיים, שמירה על בריאות הציבור והבטחת עתידה ואיתנותה של המערכת לדורות הבאים".

הסערה התעוררה לאחר שגטאס פרסם פוסט ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, בו כתב: "בהזדמנות זו, נותר רק לקוות שהאנושות תלמד את הלקח… ובפרט ממלחמת רצח העם בעזה." התזמון המקומם – ביום המציין את נפילתם של שישה מיליון יהודים – הגביר את חומרת ההתבטאות והוביל לגל של ביקורת ציבורית.

לקריאת התחקיר – לחצו כאן

המקרה מעלה שאלות קשות בנוגע למערכת הבריאות ותפקידה בחברה הישראלית. לא מדובר רק בפוסט בודד, אלא בדפוס התנהגות מדאיג. לגטאס קשרים משפחתיים ונרטיביים שמעוררים תהיות: אחיו, באסל גטאס, הורשע ב-2017 בהברחת טלפונים למחבלים ביטחוניים והביע לאחרונה עמדות קשות נגד ישראל. בנוסף, אשתו של ד"ר גטאס עובדת בבנק מרכזי ברמאללה, הקשור למוסדות הרשות הפלסטינית.

תגובתו של שר הבריאות מדגישה עמדה נחרצת – מערכת הבריאות חייבת להישאר מחוץ למגרש הפוליטי. המשמעות היא ברורה: אנשי מקצוע במערכת הבריאות נדרשים להפריד בין דעותיהם האישיות לבין תפקידם המקצועי, במיוחד כאשר מדובר בהתבטאויות שעלולות לפגוע במרקם החברתי העדין ובאמון הציבור במערכת.

קופת חולים כללית הודיעה כי תבחן את הנושא בהתאם לנהליה. "לכללית נהלים ברורים בנוגע להתבטאויות מסוג זה. הנושא ייבדק," נמסר מהקופה. ברקע, מאות תושבים כבר דורשים את הדחתו של גטאס ממועצת העיר.

ד"ר גטאס מצדו טען כי הפוסט לא יועד כנגד צה"ל והודיע כי לא יחזור בו מדבריו – עמדה שרק מחריפה את המשבר. במקביל, השתיקה מצד ראש העיר רונן פלוט ושאר חברי המועצה מעוררת תהיות וממשיכה להגביר את התסיסה הציבורית.

ההתפתחויות האחרונות מצביעות על החרפה נוספת במשבר. מקסים פלסטון, פעיל חברתי, קרא להפגנה המונית מול עיריית נוף הגליל. "לא שותקים מול ההסתה", נכתב בקריאה להפגנה. "די להסתה מצד נבחרי ציבור! תומכים בצה"ל ובכוחות הביטחון ודורשים את פיטוריו של ראיד גטאס!". הקריאה מדגישה את חומרת ההתבטאויות שכונו "חמורות, מסוכנות וחציית קו אדום".

פלסטון הוסיף טענות על אכיפה בררנית: "כשאני העזתי להביע עמדה אחרת נעצרתי, נחקרתי, וניסו לתפור לי תיק. ומנגד, חברי מועצה כמו גטאס או שוכרי עואודה שממשיך לכהן למרות עבירות בנייה והסתה ממשיכים בתפקיד כאילו כלום. אין תגובה. אין חקירה. אין מעצור".

הנושא מעמיד במרכזו דילמה יסודית בחברה דמוקרטית: האם נבחר ציבור – ובפרט איש מקצוע במערכת הבריאות – רשאי ליהנות ממשאביה של המדינה, ובה בעת להאשים אותה בפשעי מלחמה? והאם קיים גבול ברור בין חופש הביטוי לבין הסתה?

גורמים במשרד הבריאות מדגישים כי עמדתו של השר בוסו ברורה וחד-משמעית. השר, שמוביל קו נחרץ בנושא, דורש לשמור על מערכת הבריאות כמרחב א-פוליטי שמטרתו העיקרית היא הצלת חיים ושמירה על בריאות הציבור. "התבטאויות מסוג זה פוגעות באמון הציבור במערכת הבריאות ועלולות לפגוע בתפקודה", אמרו גורמים המקורבים לשר.

ההפגנה המתוכננת והחקירה הפנימית בכללית מצביעות על כך שהפרשה רחוקה מסיום. מעקב אחר התפתחויות העניינים חושף מתח גובר בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. חלק מהציבור רואה בהתבטאויות של גטאס פגיעה בלתי נסבלת בערכי המדינה ובחיילי צה"ל, בעוד אחרים מדגישים את חשיבות חופש הביטוי.

שר הבריאות ממשיך לעמוד על עמדתו הנחרצת: מערכת הבריאות חייבת להתמקד בהצלת חיים ובשמירה על בריאות הציבור, ולא לשמש כזירה לוויכוחים פוליטיים. מסר זה, שזוכה לתמיכה נרחבת, מדגיש את החשיבות של שמירה על מערכת בריאות מקצועית שעומדת מעל למחלוקות פוליטיות ומשרתת את כלל אזרחי ישראל ללא הבדל.

צילומים מרשת X של שר הבריאות ומדף הפייסבוק של ד"ר ראיד גטאס – בהתאם לסעיף 27א לחוק זכות יוצרים

הפוסט בוסו מגנה התבטאויות גטאס: חומרה רבה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעיצומה של המלחמה הקשה ברצועת עזה, כשחיילי צה"ל מסכנים את חייהם יום-יום במאבק מול חמאס, וכשמשפחות החטופים עדיין ממתינות לשובם של יקיריהן – בחר ד"ר ראיד גטאס, רופא בקופת חולים 'כללית' וחבר מועצת העיר נוף הגליל, ככל הנראה, להטיל אשמה חמורה במיוחד כלפי המדינה שבה הוא חי, עובד, ונהנה ממעמד של נבחר ציבור.

בתאריך 9 במאי 2025, ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, פרסם ד"ר גטאס פוסט מטלטל בו הוא כנראה השווה, במרומז או במפורש (תלוי בפרשנות), את פעילות ישראל בעזה לפשעי הנאצים. בפוסט כתב: "בהזדמנות זו, נותר רק לקוות שהאנושות כולה תלמד את הלקח מעונות המלחמה באותה תקופה, וסיום המלחמות, ובפרט ממלחמת רצח העם בעזה, והשגת השלום באזורנו ובכל חלקי העולם".

המילים "רצח העם בעזה" – או "השמדת העם" בתרגום אחר – הציתו דיון סוער בקרב תושבי נוף הגליל וברשתות החברתיות. הלא בבחירת המילים הזו, ביום המסמל את הניצחון על הנאצים, יש משום האשמה ישירה של ישראל בפשע הנתעב ביותר בתולדות האנושות.

זו אינה הפעם הראשונה שד"ר גטאס מפגין עמדות מסוג זה. הוא תועד בעבר כשהוא מתהלך עם דגלי פלסטין ותומך בפעילות פרו-פלסטינית. אך מעבר לפעילותו האישית, קשריו המשפחתיים והמקצועיים מעלים שאלות קשות וסימני שאלה רבים לגבי נאמנותו ודרכו.

לא רחוק מהעץ: הקשר המשפחתי למחבלים ולתמיכה בטרור

אחיו של ד"ר ראיד גטאס הוא לא אחר מאשר באסל גטאס, חבר הכנסת לשעבר שהורשע בשנת 2017 בעבירות חמורות של מרמה והפרת אמונים ומתן אמצעים לביצוע טרור. באסל גטאס ניצל את חסינותו כחבר כנסת כדי להבריח לא פחות מ-12 טלפונים סלולריים ופתקים לאסירים ביטחוניים בכלא קציעות.

בין האסירים שגטאס העביר להם טלפונים היה וליד דקה, מחבל שרצח את החייל משה תמם ז"ל בשנת 1984. החומרים שהבריח, על פי החשד, עשויים היו לסייע לביצוע פעולות טרור. בעקבות מעשים אלה, באסל גטאס נשלח לשנתיים מאסר, נקנס ב-120 אלף שקלים, והוטל עליו קלון.

לקריאת פסק הדין המלא בבג"ץ 4252/17 — לחץ כאן

במהלך מאסרו עתר לבית המשפט על תנאי כליאתו וטען שפוגעים בזכותו לכבוד. למרות הרשעתו החמורה, ב-2019 שוחרר מהכלא לאחר שריצה שתי שנות מאסר.

ומה עושה באסל גטאס היום, לאחר שריצה את עונשו? ממשיך באותה הדרך. רק אתמול פרסם פוסט מסית ופרובוקטיבי שבו טען: "המציאות של מה שקורה היום מג׳נוסיד וטרנספר בידי ישראל טופחת לכולם על הפנים", ותקף בחריפות את הציונות תוך הגדרתה כ"פרויקט קולוניאלי" שיש לפרקו.

והנה, לא הרחק מהעץ נופל התפוח, ואחיו ד"ר ראיד גטאס נוקט בקו דומה, משתמש באותו ניסוח מדויק: "רצח עם בעזה" (או השמדת עם בעזה), והכל תחת המעטה של "שוחר שלום". אך האם באמת מדובר באיש שלום, או שמא באיש בעל אג'נדה פוליטית ברורה?

שאלות מטרידות: בית בישראל, לב ברמאללה?

מעבר לדעותיו הפוליטיות, עולות שאלות נוספות לגבי הקשרים המשפחתיים של ד"ר גטאס. אשתו, Mirna Kashou Ghattas, על פי המידע שפרסמה ברשתות החברתיות, עובדת ב-Bank Of Jordan ברמאללה. כן, ברמאללה, בירת הרשות הפלסטינית, לא בישראל.

כיצד מתיישבת עובדה זו עם חייהם בישראל? באיזה אופן מתנהלת עבודתה? האם היא נפגשת עם גורמים העוינים את ישראל? הבנק שבו היא עובדת – המוגדר כחזק ביותר ברשות הפלסטינית והמשקיע בחינוך וברשויות בפלסטין. כל אלו שאלות שנותרות פתוחות, ומעלות תהיות רבות לגבי משפחת גטאס.

מפגשים עם נציגי הרשויות, תמיכת בנק א-יורדון (Bank of Jordan – Palestine) בלימודים אקדמיים לסטודנטים, וסיוע לאנשים עם מוגבלויות – כל אלה משקפים את מחויבותו החברתית המתמשכת של הבנק:

הפער בין הנאמנות לישראל לבין הקשרים לרמאללה (לכאורה) והאידיאולוגיה האנטי-ישראלית של אחיו של ד"ר גטאס, מעורר שאלה יסודית שמרבים לשאול רבים בתמונת הגליל: מה באמת עושה משפחת גטאס בישראל?

ד"ר גטאס מקבל תשלום מקופת חולים כללית, חי במדינת ישראל ומנצל את מלוא ההטבות שהמדינה מעניקה, ואף נבחר למשרת ציבור בעיר ישראלית. ובמקביל, ככל הנראה, הוא מאשים את המדינה בעבירות חמורות כגון "רצח עם" או "השמדת עם", בעוד שאחיו הורשע בעבירה של סיוע למחבלים. שאלת השעה היא: כיצד ניתן לסייע לאנשים המעורבים במעשי רצח עם, במיוחד כאשר מדובר במניעי שנאה כלפי המוצא היהודי?

התחמקות, הכחשה ודרישת התנצלות

בניסיון להגיע לתגובתו של ד"ר גטאס ולאפשר לו להגיב לטענות, נשלחה אליו פנייה מקיפה עם שאלות קשות:

1. "אתה מאשים את צה"ל ב'רצח עם' אך ממשיך להתגורר במדינה. חלק מהמסים המשולמים על ידך מועברים למימון פעילות צה"ל ומשרד הביטחון. כיצד מתיישבת עמדה זו עם בחירתך להמשיך לחיות בישראל?".

2. "מעולם לא שירתת בצה"ל. על סמך מה מבוססות האשמותיך החמורות כלפי חיילי צה"ל? מהי תרומתך למדינת ישראל?".

3. "מדוע הבחירה להישאר בישראל ולא לעבור לעזה, אם קיימת הזדהות כה חזקה עם עמדותיה?".

התשובות שהתקבלו לבסוף מד"ר גטאס הן מעניינות, מתחמקות, ואף מעיזות לדרוש התנצלות מהשואל. הוא טוען כי לא הזכיר את צה"ל בפוסט, וכי הפוסט נועד רק להדגיש את היותו "שוחר שלום", וכי הוא רק "מקווה שכל המלחמות ובפרט באזורנו, בארץ ובעזה תיפסקנה".

לשאלה מדוע אינו עובר לעזה אם הוא מזדהה עם עמדותיה, השיב גטאס תשובה לקונית: "כאן נולדתי (לא בעזה) וכאן אשאר עד סוף ימיי. אטעים כי בפוסט לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות אם כי הבעתי תקווה שהמלחמה תיפסק".

אך האם באמת אפשר לנתק את המונח "השמדת עם בעזה" מכל הקשר פוליטי או אידיאולוגי? האם אפשר לתאר את ישראל כמבצעת "השמדת עם" ולהתחמק מהשלכות ההאשמה הזו בטענה ש"לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות"?

שותפות שתיקה: מדוע ראש העיר שותק?

בעקבות הסערה, נשלחו שאלות לא רק לד"ר גטאס, אלא גם לכל חברי מועצת העיר נוף הגליל, בראשם ראש העיר רונן פלוט. ואלה הם חברי מועצת העיר ששאלות נשלחו אליהם:

מר רונן פלוט – ראש העיר, מר מיכאל חסלר, גב' בלה בלון, מר אלכסנדר גדלקין, מר מיכה קופין, גב' ברכה ברוב, ד"ר שוכרי עואדה, מר חביב עודה, גב' ענת טובול, מר דוד שנאן, גב' רינה בריל, מר אלכס גנטמן, גב' אלה אידוב, מר מנחם גנדל, מר חיים אמרון וגב' למיס מוסא.

קריאות להדחת גטאס: "בושה למועצה ולמדינה

לאחר שד"ר ראיד גטאס פרסם פוסט שנשאו, ככל הנראה, אופי פרובוקטיבי, אשר כלל תמונות של שני ותיקי מלחמה (וטרנים) מבוגרים, אשר שרדו ונלחמו במלחמת העולם השנייה, ושלא היו מודעים לכך שתצלומם ישמש למטרות פוליטיות ופרובוקטיביות, השיב מר מקסים פלסטון, תושב הגליל ופעיל חברתי, בפרסום משלו בקבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!":

תגובות:

בפרסום זה תייג מר פלסטון גם אותנו וגורמים נוספים: (הצל) the shadow, משה פייגלין, איתמר בן גביר, ערוץ 13, עכשיו 14, אלמוג כהן Almog Cohen, כאן חדשות, כרמי בוזגלו רן, מעקב דעות, כתבות, תחקירים, עיתונות הוגנת. הפרסום זכה לתפוצה נרחבת ברשתות החברתיות.

התושבים, מצידם, לא שותקים. בתגובות לפוסט שפרסם מקסים פלסטון, ניתן לראות את הזעם והתסכול.

האם קולות התושבים לא מגיעים לאוזני ראש העיר? אכן, לעיתים, ברכה גדולה היא העיוורון והחירשות.

תגובות:

מכללית נמסר: לכללית נהלים ברורים לגבי התבטאויות כאלה ואחרות הנושא ייבדק.

נשלחה פנייה גם לשר הבריאות, מר אוריאל בוסו, אך טרם התקבלה תגובה.

מר רונן פלוט – ראש העיר, מר מיכאל חסלר, גב' בלה בלון, מר אלכסנדר גדלקין, מר מיכה קופין, גב' ברכה ברוב, ד"ר שוכרי עואדה, מר חביב עודה, גב' ענת טובול, מר דוד שנאן, גב' רינה בריל, מר אלכס גנטמן, גב' אלה אידוב, מר מנחם גנדל, מר חיים אמרון וגב' למיס מוסא – לא טרחו להגיב.

ד"ר גטאס:

"להלן
תשובותיי לשאלותיך לפי הסדר:
1. לא הזכרתי את צה״ל בכלל בפוסט וטוב היית עושה אם היית מתעמק בו, תחת להיתפס לחופזה וליחס לי דברים שלא אמרתי . ניכר כי מטרת הפוסט היתה להדגיש , עד כמה אני שוחר שלום , ענין הידוע לכולי עלמא ועד כמה אני מקווה שכל המלחמות ובפרט באזורנו , בארץ ובעזה תיפסקנה. מובן מאליו כי אנוכי נגד כל רצח באשר הוא , על אחת כמה וכמה של ילדים ושל חפים מפשע.
2. ראה תשובה שלי בסעיף 1 רישא דלעיל ( החלק הראשון של הסעיף ) שמדברת בעד עצמה.
3. שוב לענין צה״ל , ראה תשובה שלי בסעיף 1 לעיל . אכן אני עובד כרופא בשירותי בריאות כללית מימים ימימה , מטפל במסירות בכלל האוכלוסיות , ערבים ויהודים כאחד, קל וחומר גם בחיילי צה״ל . עמדותיי הפוליטיות אינן מעניינה של הנהלת קופ״ח כללית.
4. שאלה לא ברורה . כאן נולדתי (לא בעזה) וכאן אשאר עד סוף ימיי . אטעים כי בפוסט לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות אם כי הבעתי תקווה שהמלחמה תיפסק .
5. כפי שאמרתי לך בהודעה הקודמת אני בחו״ל . לא ניתקתי את השיחה ולא חסמתי אותך, ברור שמטבע הדבר כשאני בחו״ל אזי לא אוכל להיות כלי שרת ללוח הזמנים וליומנם של עיתונאים . לפיכך אני רואה בחומרה רבה את ההנחה שביסוד השאלה , כאילו אינני מקיים את החלטת בג״צ ושהינה בגדר עלילה. על כן , מוטב שתחזור בך מהדברים ותתנצל".

מירנה גטאס (Mirna Kashou Ghattas) – בחרה לא להגיב.

ממשטרת ישראל נמסר:
מבלי להתייחס למקרה זה או אחר, משטרת ישראל פותחת בחקירה במקום בו מתגלה עבירה או מתקבלת תלונה.

מעיריית נוף הגליל נמסר בתגובה:

1. עיריית נוף הגליל מוסרת תגובות רשמיות לעיתונאים המחזיקים בתעודת לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) בלבד, וזאת בהתאם לנוהלי הדוברות והתקשורת.
2. מאחר שעד כה לא הוצגה על ידך תעודה זו (התעודה שהוצגה אינה תעודת לע"מ) — לא נוכל למסור תגובה לפנייתך.
3. הבהרה זו תקפה גם לפניות עתידיות, אלא אם תוצג בפנינו תעודת לע"מ בתוקף.
4. אבקש לציין ולהדגיש כי ככלל דוברות העירייה אינה מתייחסת להתבטאויות של חברי מועצת העיר בהיותם אנשים פוליטיים. הדוברות אינה מתייחסת לפוליטיקה על כל המשתמע מכך.

בברכה,
אורנה יוסף בוחבוט
דוברת עיריית נוף הגליל

התנהלות בעייתית בדוברות עיריית נוף הגליל

בשנתיים האחרונות, הדוברות העירונית של נוף הגליל הכירה בתוקף תעודת העיתונאי שלי ושיתפה פעולה באופן סדיר. אולם, בעת האחרונה, כאשר הפניתי שאלות מאתגרות לגב' אורנה יוסף-בוחבוט, מנהלת מחלקת הדוברות, חל שינוי מהותי ביחסה. באופן פתאומי ותמוה, הודיעה הדוברות כי אינה מכירה בתעודות עיתונאי מטעם איגודים אחרים, אלא רק באלו המונפקות על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ).

התנהלות זו מעלה תהיות עמוקות באשר למניעיה האמיתיים של הדוברות. האם מדובר בניסיון להסתיר מידע מהציבור? בהתאם לחוק, העיתונות האחראית מחייבת אותנו לפנות לגופים ציבוריים לקבלת תגובתם, אף כי זכותם שלא להגיב שמורה להם.

הגשתי תלונה רשמית למועצת העיתונות והתקשורת בישראל. ראוי לציין כי הדוברות עצמה פרסמה לציבור כי תפקידה המוצהר הוא "מתן תגובות לפניות של כלי התקשורת", מבלי לציין כל הסתייגות בדבר עבודה בלעדית עם איגוד עיתונאים מסוים.

לתלונתי צירפתי תיעוד מקיף של תכתובות ושיחות עם גב' יוסף-בוחבוט, המעיד על חוסר עקביות מובהק: כאשר מדובר בפרסומים אוהדים לראש העיר, תעודת העיתונאי שלי נחשבת תקפה; כאשר מדובר בשאלות ביקורתיות, אותה תעודה מאבדת מתוקפה. צביעות שאין לה אח ורע במרחב התקשורתי הציבורי.

בתאריך 03.03.2025 תעודת העיתונאי שלי זכתה להכרה מלאה, עד כדי כך שדוברת עיריית נוף הגליל יזמה פנייה אליי לפרסום כתבה אוהדת על ראש העיר רונן פלוט, ואף שיתפה את הפרסום. באותה עת, שום נוהל המגביל עבודה לעיתונאי לע"מ בלבד לא מנע ממנה לפנות אליי. זוהי צביעות מובהקת – פעם התעודה "כשרה" ופעם "בלתי כשירה".

-אנו במעקב-

תצלום ראשי מתוך פרופיל הפייסבוק של ד"ר גטאס, בהתאם לסעיף 27א לחוק.

הפוסט ד"ר גטאס ונבחר ציבור מאשים: "השמדת עם בעזה" – אחיו הורשע בסיוע למחבלים הופיע לראשונה ב-מעקב.

ממצאים חדשים מעלים חשש לשיטה בעייתית, לכאורה, במתן דוחות בעיריית נוף הגליל. בתאריך 8 באפריל 2025 פרסמנו באתר "מעקב" תחקיר החושף כי פקחי העירייה מקבלים, ככל הנראה, תמריצים כספיים או בונוסים עבור כל דוח חניה או תנועה שהם מנפיקים, וזאת במסגרת מערכת יעדים נוקשה המוכתבת, כנראה, על ידי גורמים בכירים.

על פי התחקיר שערכנו, תכתובות מקבוצות וואטסאפ פנימיות של העירייה מראות, לכאורה, כיצד ראש העיר רונן פלוט והמנכ"ל דוחקים בפקחים להגביר את קצב הנפקת הדוחות. הפקחים נדרשים, כפי שנטען, לעמוד ביעדים יומיים של 3,000 עד 4,000 שקלים בקנסות, כאשר אי עמידה ביעדים אלה עלולה להוביל, לכאורה, לשיחות נזיפה ואף לשימועים.

לעיון בתחקיר לחץ כאן

מקורות המעורבים בנושא סיפרו לנו כי הפקחים פועלים, ככל הנראה, תחת לחץ מתמיד וחסרים, כנראה, את היכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי. הם נאלצים, כך נטען, להנפיק דוחות גם במקרים גבוליים שבהם בעבר היו נוטים להסתפק באזהרה. מצב זה מתואר, לכאורה, כ"מכונת קנסות" המופעלת על חשבון תושבי העיר.

התזמון של מדיניות זו, אם אכן מתקיימת כפי שנטען, מעורר שאלות נוספות, במיוחד לאור העובדה שהיא המשיכה, כנראה, גם בתקופות קשות כמו משבר הקורונה, כאשר רבים מתושבי העיר התמודדו עם קשיים כלכליים מוגברים.

הממצאים שחשפנו מעלים סימני שאלה משמעותיים בנוגע לאתיקה, שקיפות וניהול תקין, לכאורה, ברשות המקומית. האם מערכת התמריצים הזו, אם אכן קיימת, משרתת את טובת הציבור או שמא היא מעודדת, כנראה, אכיפת יתר שאינה הכרחית?

אנו פונים לתושבים שקיבלו דוחות וסבורים כי אלה ניתנו שלא כדין – יש לכם אפשרות לבקש להישפט. אנו ב"מעקב" פונים לציבור בבקשה לעדכן אותנו בנוגע לדיונים המתוכננים בבית המשפט לעניינים מקומיים, שם מתבררים ענייני קנסות ודוחות.

צוות "מעקב" מתכוון להיות נוכח בדיונים אלה ולתעד את המקרים במסגרת חקירה מקיפה בנושא שאנו מכנים, לכאורה, "בריונות בשם החוק". תושבים המעוניינים לשתף את סיפורם, גם באופן אנונימי, מוזמנים לפנות אלינו באמצעות הדואר האלקטרוני info.maakav@gmail.com

התחקיר שפרסמנו כבר מעורר, כנראה, הדים בקרב תושבי העיר והרשויות המפקחות. השאלה המרכזית היא האם מדובר במדיניות לגיטימית של אכיפת חוק או שמא בשיטה פסולה, לכאורה, המונעת משיקולים כלכליים על חשבון הצדק והשירות לאזרח.

חשוב לציין כי אכיפת חוקי חניה ותנועה היא חלק חיוני מניהול עיר תקין ובטוח, אך הטענות על מערכת תמריצים המעודדת, ככל הנראה, הנפקת דוחות מעוררות שאלות בנוגע לאיזון הראוי בין אכיפה לבין שיקול דעת והגינות כלפי התושבים.

המקרה שחשפנו מעלה לדיון ציבורי את סוגיית השקיפות במנגנוני האכיפה העירוניים ואת מידת הפיקוח על תהליכי קבלת ההחלטות, כביכול, ברשויות המקומיות. האם ראוי שפקחים יזכו, לכאורה, לתגמולים בעבור הנפקת דוחות? האם מדיניות מעין זו, באם אכן מתקיימת, עלולה לכרסם באמון הציבור במערכות האכיפה העירוניות?

נכון לעת הזאת, תושבי נוף הגליל מצפים להתפתחויות נוספות ולהתייחסות רשמית מטעם העירייה לטענות החמורות שהעלינו, אשר טרם הוכחו בערכאות המשפטיות. אנו ב"מעקב" נוסיף לעקוב אחר התפתחות העניינים ולהביא את המידע לידיעת הציבור.

הפוסט "מכונת קנסות בנוף הגליל": נתעד את האמת מבית המשפט הופיע לראשונה ב-מעקב.