אם בקרב אזרחי ישראל דוברי הרוסית עודנה שמורה ההרגל האוטומטי להעניק את קולם לאביגדור (אבט) ליברמן – מנהיגה הבלתי מעורער של מפלגת "ישראל ביתנו" – מן הראוי לנתח לעומק את מסלול חייו ופועלו הפוליטי. סביר להניח כי חלק ניכר מהעובדות המרכזיות נותר עד כה מחוץ לטווח ראייתו של הציבור.

ליברמן מעולם לא הסתיר את שאיפתו השפתנית לכבוש את כס ראש הממשלה. גם בתקופות שבהן כיסא ראש הממשלה נותר עבורו כפרי הבלתי מושג, הוא שימר מעמד של שחקן מפתח בעל השפעה מכרעת על זהותו של המנהיג שייעמוד בראש הקבינט.

ערב הכרעה דמוקרטית גורלית נוספת, צפה ועולה שאלת היסוד: האם ניתן להפקיד את ניהול המדינה בידיו של פוליטיקאי בעל רקע כזה? האם נתיבו של ליברמן אינו דומֶה למסלולה של ה"טיטניק", המפליגה בדיוק לכיוון המנוגד לציפיות בוחריה?

ליברמן כיהן כמעט בכל תפקידי השרים המרכזיים בממשלות ישראל: הוא עמד בראש משרד החוץ, משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד התחבורה ומשרד התשתיות הלאומיות. בהיסטוריה הפוליטית המודרנית של המדינה קשה למצוא דמות בעלת ניסיון ניהולי-ממלכתי כה עשיר. ואולם, לאחר שספג מפלה כואבת בבחירות 2022, הוא שואף לשוב פעם נוספת אל האולימפוס הפוליטי. משכך, ניצב ההכרח לקיים ניתוח מקיף ומעמיק של פועלו, ולהותיר את המסקנות הסופיות לשפוטו של הקורא.

חלק 1: תחילת הדרך והווקטורים הרוסיים

במחקר הביוגרפיה הפוליטית של ליברמן, תופסים מקום מרכזי קשריו ענפי השנים ומרובי הרבדים עם הנהגת רוסיה.

ניהול עסקים בפדרציה הרוסית ללא חסות מטעם זרועות השלטון הוא למעשה משימה בלתי אפשרית: ניסיונות של יזמים עצמאיים נתקלו באופן עקבי בסיכול מצד המנגנון המדינתי. תמונה שונה לחלוטין מצטיירת כאשר מדובר באישיות מדינית בדרג הבכיר.

המציאות הרוסית הוכיחה פעם אחר פעם: ניהול עסקים בהיקף נרחב ללא "גב" פוליטי (קרישה), חסות מטעם הקרמלין או תמיכה מצד גורמים משפטיים ומדינתיים משפיעים – הוא קשה עד בלתי אפשרי. על כך מעידים סיפוריהם של פאבל דורוב ("ווקונטקטה", טלגרם), ואדים טינקוב ("טינקוף בנק"), יבגני צ'יצ'ווארקין ("אברוסט"), מיכאיל חודורקובסקי (חברת הנפט "יוקוס") ובוריס ברזובסקי (עסקי הרכב "לוגוואז", ערוץ ORT). גורלם של יזמים אלה, המוכר היטב לציבור, מדגים אילו השלכות הרסניות עשויות לנבוע מעימות בין עסק גדול לבין השלטון הרוסי.

בדצמבר 2011, ברקע מחאות ההמונים נגד זיוף הבחירות לדומה הממלכתית של רוסיה, יצא ליברמן פומבית להגנת התוצאות הרשמיות והצהיר: "אני משוכנע שתוצאות הבחירות משקפות את הלחישויות והלך הרוח בתוך רוסיה". עמדה זו זכתה לאהדה ולאישור מרביים בין כתלי הקרמלין.

שורשי פעילותו העסקית של ליברמן נטועים בשנת 1997, כאשר לאחר פרישתו מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה הקים את חברת המסחר "נתיב אל-מזרח". החברה עסקה ברכישת חומרי גלם במזרח, מכירתם במערב וביצוע פעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי בתקופה של אי-יציבות גואה.

הקמת מפלגת "ישראל ביתנו" בשנת 1999 דרשה מימון עתק. תחקירים עיתונאיים בכלי התקשורת המובילים ("הארץ", "ישראל היום") הצביעו על איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף כאחד הערבים הפיננסיים המרכזיים של המפלגה. שלאף, שטיפח קשרים עסקיים הדוקים עם מונופול הגז הרוסי "גזפרום" באמצעות חברת "Centrex", מינה לימים את אחד מילדיו של ליברמן לדירקטוריון של תאגיד בשליטתו.

לאחר בחירות 1999, העניק לליברמן תמיכה כספית היזם האוסטרי רוברט נוביקובסקי – שעמד בראש חברת "Jurimex", אשר עסקה במסחר במשאבי אנרגיה ומתכות עם מדינות חבר המדינות (CIS).

בשנת 2004, בעודה בת 21 בלבד ותלמידת החוג להיסטוריה, הקימה בתו של ליברמן, מיכל, חברת ייעוץ. במהלך לימודיה זרמו לחשבונה כ-7 מיליון שקלים עבור "שירותי ייעוץ", ועד שנת 2009 נסק הסכום לכ-12 מיליון שקלים.

בין היתר, איש העסקים דניאל גיטנשטיין וששותפו איגור ויינברג (שותף בבעלות על חברת "Megatis") העבירו מדי חודש סכום של 65 אלף דולר. במסגרת החקירה הפלילית בחשד למיזם פיקטיבי, שימש ויינברג עד מפתח – אולם מותו הפתאומי בנסיבות של התאבדות מנע את גביית עדותו. התיק נגד ליברמן ובתו נסגר בסופו של דבר מחוסר ראיות.

בשנת 2018, בעת שכיהן כשר הביטחון, הדגיש ליברמן כי ישראל לא הצטרפה לסנקציות המערביות נגד רוסיה בעקבות סיפוח חצי האי קרים, ולא גירשה דיפלומטים רוסים בפרשת סקריפאל. לאחר פרוץ הפלישה בהיקף מלא של רוסיה לאוקראינה בשנת 2022, נקט ליברמן עמדה ניטרלית מופגנת והצהיר: "אני לא בעד רוסיה ולא בעד אוקראינה. אני בעד ישראל", ואף פטר את האירועים המזעזעים בבוצ'ה כ"האשמות הדדיות".

חלק 2: "העסקים הפלסטיניים" של ליברמן: תחקיר "הארץ"

ב-20 בפברואר 2009 דיווח אתר NEWSru.co.il על תחקיר של עיתון "הארץ", שעסק בפעילות המסחרית של אביגדור ליברמן, מייסד מפלגת "ישראל ביתנו". במרכז הפרסום עמדה חברת "נתיב אל-מזרח ישראל", אותה הקים הפוליטיקאי ואשר לפי הממצאים העיתונאיים קיימה קשרים עסקיים עם גורמים בכירים ברשות הפלסטינית.

תשומת לב מיוחדת משך הסתירה בין הרטוריקה הפוליטית הציבורית של ליברמן, שהיה ידוע בהתבטאויותיו הניציות והתקיפות כלפי ההנהגה הפלסטינית, לבין אופיים של המגעים המסחריים של החברה שייסד.

כפי שדיווח NEWSru.co.il בהסתמך על "הארץ", חברת "נתיב אל-מזרח ישראל" התמחתה באספקת עץ וחומרי בניין. לפי התחקיר, זמן קצר לאחר שנבחר ליברמן לכנסת, קשרה החברה קשרים עסקיים עם דמויות פוליטיות בעלות השפעה במנגנוני הרשות הפלסטינית.

ואולם, החלק המשמעותי ביותר בפרסום נגע לא רק לאופיים של מגעים אלה, אלא גם למעורבותו האפשרית של ליברמן עצמו בניהול העסק לאחר שנכנס לתפקידים ממלכתיים.

העיתון הבהיר כי המשטרה בחנה חשדות לפיהם בין השנים 2001 ל-2004, בעת שכיהן בתפקידי שרים, המשיך ליברמן לכאורה לנהל את החברה בפועל, וזאת למרות העברת הבעלות הפורמלית. על פי נתוני הפרסום, בתקופה זו שלשל לכיסו כמה מאות אלפי שקלים.

החוק הישראלי מטיל מגבלות חמורות על פעילות עסקית של חברי כנסת ושרים המיועדת להפקת רווחים אישיים. משכך, השאלה מי שלט בפועל בחברה לאחר השינוי במעמדה הפורמלי קיבלה משנה תוקף ומשקל ציבורי.

"הארץ" הפנה את הזרקור גם לקשריה של החברה עם אנשי עסקים פלסטינים ונציגי המנהל המקומי. נתונים אלה הציבו בספק את המידה שבה הצהרותיו הפוליטיות הציבוריות של ליברמן עלו בקנה אחד עם האינטרסים המסחריים של הגופים שאליהם היה קשור בעבר.

משכך, יש להבחין הבחנה חדה בין פרסומים עיתונאיים וחשיפות משטרתיות לבין אחריות פלילית מוכחת. הדיווחים המוזכרים אינם קובעים כי ליברמן הורשע בניהול בלתי חוקי של החברה או בביצוע עבירות שחיתות.

לפיכך, הפרסום משנת 2009 הציף שתי שאלות עקרוניות: שאלת שקיפות הקשרים העסקיים של פוליטיקאי בכיר, ושאלת הניגוד האפשרי בין הרטוריקה הציבורית הניצית שלו לבין הפעילות המסחרית של החברה שייסד.

חלק 3: הפעילות המסחרית של המשפחה

בפברואר 2024 פרסם העיתונאי גור מגידו בעיתון "TheMarker" תחקיר מקיף שעסק בעסקיהם של בניו של ליברמן – עמוס וקובי.

על פי הנתונים שנחשפו, בעיצומה של מגפת הקורונה (שנת 2020) היו האחים ליברמן מעורבים בעסקת ענק לאספקת מכשירי הנשמה של הקונצרן הישראלי "אלביט" לפדרציה הרוסית. המשלוחים נמשכו עד ספטמבר 2022 – קרי, לאחר פרוץ מעשי האיבה באוקראינה והשתת סנקציות בינלאומיות חריפות.

התחקיר חשף בנוסף את קשריהם של בני הפוליטיקאי עם חברת "Airvrix" (מספקת ציוד למסלולי המראה ולתעופה צבאית) ועם חברות הסייבר "Rayzone" ו-"Saito Tech" (העוסקות בפיתוח מוצרים לאיסוף מודיעין ומעקב דיגיטלי).

מעבר לכך, בשנת 2019 מונה בנו בן ה-29 של ליברמן לחבר דירקטוריון בחברה הציבורית "רני צים מרכזי קניות". בנימוקים למינויו צוין כי החל משנת 2012 (כשהיה בן 22 בלבד) שימש כאיש האחראי על פיתוח עסקי בחברת "צ'יינה מוטורס".

חלק 4: קשרים מוסדיים: KSORS

היבט מרכזי בתשתית הציבורית של מפלגת "ישראל ביתנו" הוא הממשק והאינטראקציה עם "המועצה המתאמת של ארגוני יוצאי רוסיה" (KSORS) בישראל.

על פי מסמכי היסוד שלה, KSORS מעגנת באופן מפורש תיאום הדוק מול שגרירות רוסיה ונציגות "רוססוטרודניצ'סטבו" (Rossotrudnichestvo) – סוכנות ממשלתית הכפופה למשרד החוץ הרוסי, המשמשת זרוע מרכזית לקידום מדיניות החוץ של הקרמלין.

חבר הכנסת לשעבר מטעם "ישראל ביתנו", לאוניד ליטינצקי, עמד בראש KSORS בין השנים 2016 ל-2018. נוכחותו של נציג רשמי של המנגנון המפלגתי בראש ארגון הקשור מוסדית לדרגים הדיפלומטיים של רוסיה מעוררת תהיות נוקבות באשר לאופיו ועומקו של שיתוף הפעולה הזה.

חלק 5: ההליכים הפליליים ו"פרשה 242"

בדצמבר 2014 חשפו רשויות אכיפת החוק בישראל מנגנון שחיתות מסועף בתוך מפלגת "ישראל ביתנו" (אשר נודע כ"פרשה 242"). במסגרת החקירה של יחידת להב 433 נעצרו 28 חשודים, נחקרו 103 מעורבים, נגד 19 בכירים הוגשו כתבי אישום ונגזרו עליהם עונשי מאסר.

דמויות המפתח בפרשה:

• פאינה קירשנבאום (מזכ"לית המפלגה, חברת כנסת וסגנית שר הפנים) – הורשעה בעבירות של לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה ועבירות מס, ונגזרו עליה 10 שנות מאסר בפועל.

• דאוד גודובסקי (מנהל הארגון של המפלגה) – הורשע בלקיחת שוחד והלבנת הון ונשפט ל-6 שנות מאסר.

• סטס מיסז'ניקוב (שר התיירות לשעבר) – הורשע במרמה והפרת אמונים ונשפט ל-15 חודשי מאסר.

• רמי כהן (מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר) – נשפט ל-18 חודשי מאסר בפועל.

על פי הכרעת הדין, השיטה התבססה על הזרמת תקציבים מדינתיים וקואליציוניים לעמותות ולארגונים ללא כוונת רווח, בתמורה להחזר חלק מהכספים ("עמלות גזירה" / שוחד) לידיהם של עסקני המפלגה. בהחלטתו בערעור ציין השופט יצחק עמית את ההיעדר המוחלט של נהלים מנגנוניים ובקרה פנימית על התקציבים בתוך מפלגת "ישראל ביתנו". ליברמן עצמו לא הועמד לדין בפרשה זו.

חלק 6: כרוניקה פרלמנטרית: דפוס הצבעות

ניתוח תוצאות ההצבעה של ליברמן וסיעת "ישראל ביתנו" בכנסת מצביע על פערים קוטביים בין ההצהרות הציבוריות לתקשורת לבין הפרקטיקה החקיקתית בפועל:

• 01.07.2009 ו-12.05.2010: הצעת חוק ברית הזוגיות (נישואים אזרחיים) – נגד.

• 20.12.2010: הגדלת המלגות וההקצבות לתלמידי ישיבות – בעד.

• 26.01.2011: שימור השלמת ההכנסה לגמלאים ומבוגרים מרוסיה – נגד.

• 23.03.2011: סיוע בשכר דירה לעולים בעלי ותק של 10 שנים ומעלה – נגד.

• 22.06.2011 ו-21.02.2018: התרת הפעלת תחבורה ציבורית בשבת – נגד.

• 20.02.2012: עדכון אוטומטי שנתי של סל התרופות ב-2% – נגד.

• 05.11.2012: הקצאת 30 מיליארד שקלים לתאגידי ענק – בעד.

• 21.11.2017: הגדלת קצבאות הזקנה והפנסיה ב-400 שקלים – נגד.

• 21.12.2017: שריון 7% מהמשרות במגזר הציבורי עבור המגזר החרדי – בעד.

• 06.02.2018: הצעת חוק גיוס בני ישיבות – נגד.

סיכום ויוזמות גיאופוליטיות

בנוסף לפרשיות הפליליות, בביוגרפיה של ליברמן רשומים אירועים מהדהדים נוספים: המשפט בפרשת השגריר בבלרוס (שארך שנים והסתיים בזיכוי), העברת 3 מיליון דולר מ-"Bank Austria" עבור ייעוץ כביכול במשבר הרובל, וכן חקירות סביב ארגון "נתיב".

תהודה חריפה במיוחד עוררה הצהרתו של ליברמן על כוונתו להעביר שטחים משטח C לסמכות ולשיפוט ירדניים. במציאות הגיאופוליטית הנוכחית, יוזמות מסוג זה עומדות בסתירה חזיתית לקונספט הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ומעוררות דאגה עמוקה בקרב קהילת המומחים.

נ.ב: שאלות שנותרו ללא מענה

מותו הפתאומי של איגור ויינברג, ששימש עד מפתח, מעורר לא מעט תהיות. נסיבות מותו דורשות עיון דוקומנטרי נפרד, אם כי עצם הפתאומיות אינה מהווה כשלעצמה ראיה לאופי פלילי.

תהיות לא פחות קשות מעוררת עמדתו הפוליטית של אביגדור ליברמן ביחס לרוסיה. נוצר הרושם כי הפוליטיקאי, בעודו מצהיר על הגנת האינטרסים של ישראל, ממשיך לדבוק ביחס אוהד יחסית כלפי מוסקבה. אולם הערכה זו מחייבת בחינה מדוקדקת מול אמירותיו ומעשיו בפועל.

בינתיים, מדיניות החוץ הרוסית התנגשה לא פעם בעמדתה של ישראל. גם לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, נציגי הנהגת הארגון ביקרו במוסקבה וניהלו שיחות רשמיות עם גורמים רוסיים. רוסיה מוסיפה להדק את קשריה עם איראן, מפתחת עמה שיתוף פעולה צבאי-טכנולוגי ומפגינה עמדות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני השונות לחלוטין מעמדתה הרשמית של ממשלת ישראל.

מוסקבה רואה במזרח ירושלים, ביהודה ושומרון וברמת הגולן שטחים הנמצאים תחת כיבוש ישראלי. רוסיה מכירה במדינה פלסטינית, מקיימת יחסים דיפלומטיים הדוקים עם ההנהגה ברמאללה, ובמוסקבה פועלת שגרירות פלסטינית רשמית במקביל לנציגות רוסית ברמאללה.

על רקע זה עולה השאלה המתבקשת: כיצד מעריך אביגדור ליברמן את מדיניות הקרמלין כלפי ישראל, את המגעים של מוסקבה עם חמאס ואת שיתוף הפעולה הצבאי-פוליטי שלה עם איראן?

אולם מעבר לקשריו של אביגדור ליברמן עם ההנהגה הרוסית בראשות ולדימיר פוטין, נותרה שאלה עקרונית וחשובה מאין כמוה שטרם פוענחה: עד כמה עמוק שקוע ליברמן – אם בכלל – ברשת הקשרים והאינטרסים האפלה והבלתי שקופה המקיפה את קואופרטיב "אוזרו" המפורסם?

הפוסט מי אתה, אביגדור ליברמן: פנטום פוליטי או שותף צללים של הקרמלין? הופיע לראשונה ב-מעקב.