לפי ממצאי התחקיר, עולה כי לוסי אהריש, עיתונאית בערוץ 13, מקושרת ככל הנראה למוקדים פוליטיים ולארגונים המזוהים עם השמאל. במסגרת הבדיקה נמצאו אינדיקציות לזיקות אפשריות בינה לבין גורמים המכונים “חמ״ל דיבה”, וכן קשרים ככל הנראה לארגון אחים לנשק.

עוד עולה כי לצד פעילותם המוצהרת של ארגונים הפועלים בשם "שקיפות", מועלות טענות שלפיהן בפועל נעשה שימוש במבנים ארגוניים מורכבים, אשר ככל הנראה אינם משקפים באופן מלא את אופן ניהול כספי התרומות. מן הממצאים עולה כי כספים או תמורות שונות מועברים לגורמים המעורבים, וכי נעשה שימוש בבמות תקשורתיות – ובהן רשת 13 ו־i24NEWS – לצורך קידום מסרים בעלי אופי פוליטי.

בנוסף, עולה כי הרגולטור, הרשות השנייה, הפועלת במימון ציבורי, אינו נוקט צעדים פומביים ביחס לטענות אלו, דבר המעלה שאלות באשר לרמת הפיקוח והבקרה.

במוקד התחקיר ניצבות גם טענות שלפיהן אהריש מעורבת בניהול חברה אשר ככל הנראה פועלת בניגוד לדין, תוך קבלת כספים שמקורם, בין היתר, בגורמים ציבוריים. עוד נטען לקיומן של הפרות חוק אפשריות, ליקויים בשקיפות, והתנהלות אשר עשויה להוות הטעיה של הציבור.

התחקיר מצביע על תנועות כספיות בהיקפים של מיליוני שקלים, אשר ככל הנראה אינן מגובות בפרוטוקולים או בדיווחים מספקים. בארגונים המשויכים ל"חמ"ל דיבה" ול"חמ"ל בחירות" עולים פערים בהגשת דוחות ובמידת השקיפות כלפי הציבור. עוד עולה כי נעשו, ככל הנראה, ניסיונות להסתיר חלק מזהות התורמים, וכי קיימים גם מקורות מימון מחו"ל.

היעדר השקיפות, עומד בניגוד להתנהלות הפומבית של אותם גורמים במקרים אחרים. לפי הפרשנות המשתקפת מהממצאים, אילו היו מתגלים ממצאים דומים בקרב גורמים פוליטיים ממחנה אחר, הייתה מתעוררת מחאה ציבורית רחבה.

התחקיר מציג שורה של טענות כבדות משקל באשר להתנהלות כלכלית, קשרים פוליטיים והיעדר שקיפות, אשר מצדיקות, ככל הנראה, בחינה מעמיקה מצד הגורמים המוסמכים.

כעת נפרוס את הדברים כסדרם: ניתוח מקיף של מארג פוליטי מורכב, רווי קומבינציות, דו פרצופיות וסטנדרטים כפולים. במסגרת זו ננסה להסיר את המסכות מעל אותם "זיקיות", המשחקות במושגי ה"דמוקרטיה" תוך החלפת זהויות והתאמת עמדות בהתאם לנסיבות המשתנות.

תחקיר מערכת "מעקב" מציג היום מסכת רחבה של טענות הנוגעות להתנהלותה של העיתונאית לוסי אהריש, המזוהה עם ערוץ 13. במסגרת התחקיר נטען כי מתקיימת, ככל הנראה, זיקה בין פעילותה הציבורית לבין קידום מסרים בעלי אופי פוליטי מובהק באמצעות פלטפורמת השידור, לצד סוגיות הנוגעות למהימנות עדויות במסגרת הליכים משפטיים.

---

המכונה הפוליטית שמאחורי המיקרופון

ממצאי התחקיר מצביעים כי לוסי אהריש אינה פועלת בחלל ריק. מן הממצאים עולה כי העיתונאית מקיימת, ככל הנראה, זיקה הדוקה לגורמים המזוהים עם שמאל רדיקלי, ובהם גוף המכונה "חמ"ל דיבה" (המשויך ל"חמ"ל בחירות"), וכן לתנועה הפוליטית "אחים לנשק", המתוארת על ידי גורמים שונים כבעלת קו אידאולוגי מובהק ונחרץ.

להלן נפרוס את מארג הקומבינציות המורכבות של ארגונים המתיימרים לפעול בשם השקיפות, אך בפועל, ככל הנראה, פועלים תוך ניצול תורמיהם ובהיעדר מנגנוני פיקוח מספקים. בתוך כך, לוסי אהריש מוצגת כגורם מרכזי במערך זה, כאשר עולה כי היא מקבלת, ככל הנראה, כספים או תמורה מאותם גופים.

במסגרת התחקיר עלו ממצאים המצביעים על חשדות לעבירות חמורות: התנהלות בעייתית בכספי תרומות, היעדר שקיפות והטעיה משמעותית של הציבור. ממצאים אלו מציירים תמונה מורכבת של פעילות שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים המוצהרים של אותם ארגונים.

באופן אירוני, אותם גורמים המרבים להתריע מפני שחיתות בקרב גורמים פוליטיים מן הימין, היו, ככל הנראה, נוקטים צעדי מחאה חריפים, לרבות חסימות עורקי תחבורה מרכזיים כדוגמת נתיבי איילון, אילו היו נחשפים למעשים דומים מצד יריביהם הפוליטיים.

ואולם, כאשר מדובר בהזרמה של סכומים הנאמדים בעשרות מיליוני שקלים מעמותות מחוץ לישראל, תוך היעדר פרוטוקולים מסודרים ואי הגשת דיווחים כנדרש לרשם העמותות על פי דין, נדמה כי השיח הציבורי דועך, והתגובה כמעט ואינה נשמעת.

על רקע זה, בחרנו לפתוח את התחקיר באמירה המוכרת מן הפתגם: "על הגנב בוער הכובע" – ביטוי המעלה שאלות נוקבות באשר לזהותם של אלה המבקשים להסתתר מאחורי מסכי השקיפות, בעוד פעילותם נותרת, ככל הנראה, עמומה.

---

עדות שקר במסגרת דיון בבית המשפט?

לב התחקיר מתמקד בתיק מס' 17858-03-26 (לוסי אהריש נגד רמי בן יהודה). עיון מדוקדק בפרוטוקול מגלה מציאות משפטית בלתי נתפסת. גב' אהריש מסרה לכאורה עדות כוזבת בבית המשפט, עבירה פלילית לפי סעיף 237 לחוק העונשין, שהעונש עליה מגיע עד שבע שנות מאסר.

אהריש טענה בבית המשפט כי ב-10.02.2026 הוגשה נגד מר בן יהודה תלונה והוצא צו הרחקה של 50 מטרים. אלא שהחקירה הנגדית של עו"ד חיה מלול-גז חשפה כי מדובר בשקר גס.

תמלול מתוך הפרוטוקול:

עו"ד מלול-גז: "יפה, את יודעת מה קרה עם אותה תלונה?"

העדה, גב' אהריש: "אני כבר לא יודעת, היו מלא תלונות שהוגשו נגד רמי"

עו"ד מלול-גז: "אני מדברת על התלונות שאת הגשת… הוגשה תלונה אחת ב-10.2"

העדה, גב' אהריש: "הוצאתי לו הרחקה ב-50 מטר"

עו"ד מלול-גז: "זה לא נכון, למה את אומרת משהו סתם? אני רוצה להראות לבית המשפט …"

שוב, מן החומר שהוצג עולה כי ביום 10.02.2026 לא עמד בתוקפו כל צו הרחקה, וכי אף לא הוצא צו למרחק של 50 מטרים או כל מגבלה אחרת.

חרף זאת, גב' לוסי אהריש, עיתונאית רשת 13, מסרה בבית המשפט גרסה שאינה מתיישבת עם הנתונים העובדתיים, בעוד השופט ערן גלברד, ככל הנראה, לא ייחס לכך משקל ממשי ולא נקט צעדים מתבקשים.

מן התשתית העובדתית עולה כי לא היה קיים צו הרחקה משטרתי במועד הרלוונטי, ועל כן מתחדדת הסתירה בין הדברים שנמסרו לבין המציאות. חרף הצגת הפערים, לא נרשמה התנצלות או תיקון מצד גב' אהריש.

לפי הממצאים, גב' אהריש נחקרה על תצהיר שהוגש במסגרת ההליך, כאשר עיון בנספחים אמור היה להתבצע טרם הדיון. בנסיבות אלו, ניתן להעריך כי אילו מדובר היה באזרח מן השורה, ההתייחסות השיפוטית הייתה מחמירה יותר.

על אף הצגת הנתונים בפני בית המשפט, לא תועדה תגובה שיפוטית מהותית. בהשוואה למקרים אחרים, מתחדדת השאלה בדבר קיומו של פער אפשרי בגישת האכיפה בין דמויות ציבוריות לבין אזרחים מן השורה.

נראה כי כבוד השופט ערן גלברד בחר לעצום את עיניו ולהאטום את אוזניו במהלך הדיון. התנהלות זו מעלה תהייה קשה: האם כאשר מדובר בעיתונאית ערוץ 13, השקר הופך למותר? נדמה כי בית המשפט משדר מסר כפול ומסוכן, לפיו קיימת איפה ואיפה באמירת האמת, יש מי שחלה עליו חובת היושרה, ויש מי שזוכה להעלמת עין גורפת.

---

התנהלותו של השופט ערן גלברד מעוררת תמיהות מהותיות. מדוע? שכן כחודש וחצי בלבד קודם לכן, בינואר 2026, הורה השופט על מחיקת תביעה בשל התנהלות המטעה את בית המשפט או הצגת מצג שגוי בפניו – אף אם לא נעשתה מתוך כוונה מכוונת, והטיל הוצאות משמעותיות.

ואולם, בתיק הנוגע לגב' לוסי אהריש, התמונה המצטיירת, ככל הנראה, שונה.

ככלל, כב' השופט ערן גלברד, בדומה לשופטים רבים, אינו מקל ראש במקרים של התנהלות המטעה את בית המשפט או הצגת מצג שגוי בפניו.

כך, למשל, קבע בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ערן גלברד) כי יש למחוק תביעה כספית בסך כ-29,947 ש"ח ולחייב בהוצאות בסך 5,500 ש"ח, לאחר שהתברר כי כתב התביעה כלל הפניות לפסיקה שאינה קיימת, התנהלות שיש בה כדי להטעות את בית המשפט (תיק מס' 33542-10-25).

באותו הליך יוצגו הנתבעים על ידי עורכי הדין גבי מיכאלי ואסף סקאת, ופסק הדין ניתן ביום 22 בינואר 2026, אף בהיעדר הצדדים.

על רקע זה, בולט הפער: מדובר בהחלטה שניתנה פרק זמן קצר יחסית, כחודש וחצי בלבד, לפני שמיעת העדות בתיק אחר (מס' 17858-03-26), שבו, ככל הנראה, לא ניתן משקל דומה לטענות בדבר הטעיית בית המשפט.

---

חשיפת הקשרים: הדס קליין, חמ"ל בחירות, "חמ"ל הדיבה" ו"אחים לנשק"

בעמוד 19 לפרוטוקול (תיק מס' 17858-03-26, לוסי אהריש נגד רמי בן יהודה) מופיעה הודאה דרמטית, שלפיה לוסי אהריש מצהירה על קשריה ל"חמ"ל דיבה", המקושר להדס קליין, מוסרת כי היא קשורה לארגון "אחים לנשק", ואף מאשרת כי היא מקבלת מהם תמורה.

מערכת "מעקב" חקרה את הגופים הללו וגילתה שוק פרוץ:

• היעדר דוחות: בארגונים השייכים לחמ"ל דיבה אין הגשת דוחות כחוק ואין שקיפות כלפי הציבור.

• מימון חוץ: נמצאו ארגונים בחו"ל המממנים את "אחים לנשק", תוך ניסיון להסתיר את זהות התורמים.

• הגיוס התקשורתי: התגלה כי אהריש "גוייסה" לכאורה לחמ"ל הדיבה והיא מהווה חלק אינטגרלי מהמערך שמטרתו רדיפה פוליטית תחת מסווה עיתונאי.

עו"ד חיה מלול-גז ניהלה חקירה יסודית, קפדנית וברמה מקצועית גבוהה, אשר הביאה לחשיפת מידע בעל חשיבות ציבורית. מן הדברים שעלו, מצטיירת תמונה המלמדת, ככל הנראה, על זיקות בין העיתונאית לוסי אהריש (רשת 13) לבין גורמים פוליטיים שונים. מידע זה שימש בסיס להעמקת הבדיקה, אשר נמשכה פרק זמן ממושך ונועדה להתחקות אחר מארג הקשרים והזיקות.

בהקשר זה, הפרוטוקול שנוצר במסגרת ההליך המשפטי מהווה מקור משמעותי להבנת התמונה הרחבה, ובפרט לאופן שבו עולות טענות בדבר קשרים בין עיתונאית פעילה לבין גופים בעלי אופי אידאולוגי, אשר מידת שקיפותם כלפי הציבור עומדת, לכל הפחות, במחלוקת. סוגיה זו מעלה שאלות עקרוניות באשר לשימוש בבמות תקשורתיות ולגבולות שבין סיקור עיתונאי לבין קידום מסרים.

עוד יצוין כי מצב שבו עיתונאי מקבל תמורה מגוף פוליטי או אידאולוגי, בין אם מימין ובין אם משמאל, עלול להיחשב כניגוד עניינים, ולעיתים אף כהפרה אתית משמעותית, בהתאם לנסיבות.

תקנון איגוד העיתונאים בישראל קובע כי עיתונאי נדרש לכך שעיקר עיסוקו והכנסתו ינבעו מעבודתו העיתונאית. מכאן נגזרת תפיסה ברורה שלפיה עיתונות היא מקצוע מרכזי המחייב מחויבות מלאה, ולא עיסוק נלווה או כלי לקידום אג’נדה.

בהתאם לתקנון, נאסר על עיתונאים לעסוק בתחומים כגון יחסי ציבור, דוברות, פרסום ולובינג, תחומים המזוהים עם קידום אינטרסים. מן ההוראות הללו עולה עיקרון יסוד: על העיתונאי לפעול באופן עצמאי, נקי מתלות בגורמים בעלי עניין. אף שאין איסור מוחלט על כל מקור הכנסה נוסף, הרי שפעילות בעלת אופי אינטרסנטי עלולה לעמוד בסתירה לרוח התקנון.

לפיכך, עיתונאי נדרש לפעול כאיש תקשורת עצמאי – ולא כגורם הפועל לקידום מסרים מטעם ארגונים פוליטיים או אידאולוגיים.

קרא את תקנון ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל – לחץ כאן לעיון בתקנון המלא

---

ספקות בעדות והתערבות בית המשפט

מעיון בפרוטוקול עולה כי מדובר בדיון טעון, שבו בית המשפט נוקט מעורבות פעילה במיוחד בניהול ההליך, מעבר לתפקידו הניטרלי. במהלך הדיון ניכר כי השופט התערב באופן תדיר, לעיתים תכופות מאוד, ולא אחת קטע את מהלך החקירה של עו"ד חיה מלול-גז, באופן שהקשה על מיצוי קו הטיעון והחקירה.

עו"ד מלול-גז ביקשה להציג תשתית עובדתית רחבה ולבחון סוגיות של מהימנות והקשרים, אולם פעמים רבות נבלמה או הוגבלה. מצב זה עשוי להתפרש כפגיעה ביכולת לקיים חקירה נגדית מלאה – מרכיב יסודי בהליך הוגן.

עדותה של לוסי אהריש מעוררת קשיים מסוימים: חלק מן התשובות אינן עקביות, לעיתים כלליות או מתחמקות, ובמקרים מסוימים נשענות על התרשמות אישית יותר מאשר על תיאור עובדתי ברור. נתונים אלה מעלים שאלות ביחס למשקל הראייתי של העדות.

ההגנה ניסתה להצביע על סתירות ופערים ולהציג תמונה מורכבת יותר, אך לא תמיד התאפשר מיצוי מלא של קו חקירה זה. התערבות בית המשפט, לרבות הכוונת שאלות וניסוחן מחדש, חיזקה את התחושה כי ניהול הדיון אינו מאוזן לחלוטין.

הפרוטוקול מציג תמונה שבה עדות מרכזית שאינה חפה מקשיים ניצבת מול קו הגנה המבקש לערער עליה, אך נתקל במגבלות משמעותיות. לצד זאת, עולה רושם כי התנהלות בית המשפט נטתה, ככל הנראה, שלא להקל עם ההגנה, ובכך מתעוררות שאלות באשר לאיזון ההליך ולמיצוי זכות הטיעון.

מן הדיון עולה תמונה מטרידה: במהלך הישיבה, כב' השופט ערן גלברד התבטא, במספר הזדמנויות, באופן אשר עשוי להתפרש כפוגע ומערער כלפי עו״ד חיה מלול-גז. בראשית הדיון שידר השופט שליטה דומיננטית במיוחד בניהול ההליך, עד כדי יצירת רושם כי זכות החקירה מוענקת, ככל הנראה, בהתאם לשיקול דעתו המיידי.

עוד ניכר כי אופן הפנייה לעורכת הדין חרג, לכאורה, מן הנורמות המקובלות בשיח המשפטי. במקום שימוש בלשון מכבדת הנהוגה באולמות המשפט, נעשה שימוש בביטויים ישירים כגון "את מקשימה" ו"את רק מדברת" – ניסוחים אשר אינם תואמים את כללי האתיקה והכבוד המקצועי המצופה כלפי בעל דין.

לצד זאת, בולטת העובדה כי במהלך הדיון לא נשמעה כל הסתייגות או הערה מצד גורם כלשהו באולם ביחס לאופן ההתנהלות. מצב זה מעורר קושי, במיוחד כאשר מדובר בעורכת דין הפועלת בנחישות למען לקוחה ולמען בירור האמת, ונדרשת להתמודד, ככל הנראה, עם התנהלות הנתפסת כפוגענית במסגרת ההליך המשפטי.

---

הצד האפל של השמאל: רשת כספים וקשרים נסתרים

• מארג קשרים בין חמ"ל דיבה, "חמ"ל בחירות", הדס קליין, "אחים לנשק", לוסי אהריש ומר איל נוה – קומבינציות של גיוס כספים, תרומות וניהול משאבים, מערכת מתוחכמת של זרימת כספים לצד סימני שאלה מהותיים ביחס לשקיפות, דיווח לרשויות וחוקיות ההתנהלות

במסגרת חקירה נגדית שנוהלה על ידי עו"ד חיה מלול-גז בתיק מס' 17858-03-26, עלו, ככל הנראה, ממצאים מהותיים באשר לזיקותיה של עיתונאית ערוץ 13, לוסי אהריש, לגופים כדוגמת "אחים לנשק" ו"חמ"ל דיבה". במהלך הדיון, משהופנו אליה שאלות ממוקדות בנוגע למקורות מימון ותמורה, ניסתה אהריש להימנע ממענה ישיר והשיבה תחילה: "אני לא מבינה, מה זה קשור בכלל". ואולם, לאחר שבית המשפט הורה לה להשיב לשאלות, התגבשה, ככל הנראה, תמונה שלפיה היא מקבלת תמורה מאותם גורמים.

נקודת מפנה זו היוותה בסיס להמשך בחינה עיתונאית מעמיקה. בהתאם לגישת מערכת "מעקב", המבוססת על איתור עובדות, הצלבת ראיות והיצמדות לממצאים, החל תהליך בדיקה שיטתי של הארגונים הרלוונטיים ושל טיב הזיקות בינם לבין אהריש, במטרה להציג תמונה מלאה ומדויקת ככל הניתן.

מעבר לפרוטוקולים ולהצהרותיה של לוסי אהריש, באתר הרשמי של "חמ"ל בחירות", המפעיל גם את "חמ"ל דיבה" ומנוהל על ידי הדס לקיין, מופיעה אהריש תחת הקטגוריה "הצוות שלנו".

על אף שבאתר מצוין כי הארגון מורכב ממתנדבים ומעובדים, הגדרת תפקידה המדויקת של אהריש נותרת עמומה. עם זאת, היא הצהירה בפרוטוקולים כי "חמ"ל דיבה" ותנועת "אחים לנשק" הם שמממנים את ההליך המשפטי שלה. מכך ניתן להסיק כי היא זוכה לתגמול משמעותי, שהרי כידוע – אין ארוחות חינם, ומלבד גבינה במלכודת עכברים, לכל דבר יש מחיר.

כיצד יש להגדיר את הקשר הגורדי שבין "חמ"ל הבחירות" לבין "חמ"ל הדיבה"? מן המידע שנבחן עולה כי אין מדובר בשני גופים נפרדים, אלא במסגרת ארגונית אחת, אשר הרחיבה את פעילותה והפעילה זרוע נוספת תחת מיתוג שונה, בניהולה של הדס קליין.

בהקשר זה יודגש כי, ככל הנראה, מדובר באותו מנגנון תפעולי, הפועל בשני שמות שונים אך מקיים זיקה ישירה ורציפה בין פעילויותיו.

עוד עולה כי איל נוה, המזוהה כגורם מרכזי ואחראי על פעילות "חמ"ל הבחירות", מציג בתיעוד מצולם את פעילות "חמ"ל הדיבה" לצד הדס קליין. יש לציין כי מר נוה נמנה עם מייסדי ארגון "אחים ואחיות לנשק" ("אחים לנשק"), ומגדיר עצמו כפעיל חברתי.

ברם, מן הטענות העולות במקורות שונים, מצטיירת תמונה שלפיה פעילותו נתפסת על ידי גורמים מסוימים ככזו התורמת להעמקת השסעים בחברה הישראלית, ואף ככזו הכוללת, ככל הנראה, התבטאויות בעלות אופי מסית כלפי אזרחים המחזיקים בעמדות שונות.

תיעוד מצולם מתוך פעילות "חמ"ל דיבה" ו"חמ"ל הבחירות", בהשתתפות איל נוה והדס קליין, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

מאחורי סיסמאות השקיפות: מבנה מעורר שאלות

אתר האינטרנט של הארגון "חמ"ל בחירות" פועל תחת הדומיין www.hamal-elections.co.il. עיון מעמיק בפרטי הרישום של הדומיין מלמד כי ניתן להפיק ממנו מידע מהותי באשר למבנה הארגוני ולזהות הגורמים הפועלים מאחוריו. מן הנתונים עולה כי רישום הדומיין וכן פרטיו משויכים לחברה פרטית בשם "Yalla Tikva LTD" ("יאללה תקווה בע"מ").

ממצא זה מוביל למסקנה כי פעילותם של "חמ"ל בחירות" ושל "חמ"ל דיבה" קשורה, לכל הפחות ברמה התפעולית והטכנית, לחברה פרטית זו. כלומר, שני הגופים פועלים, ככל הנראה, באמצעות מסגרת תאגידית של חברה בע"מ, "יאללה תקווה בע"מ".

עוד עולה מן הנתונים כי את רישום הדומיין ביצע אדם בשם רן הר נבו, אשר מזוהה כאחד ממייסדי "חמ"ל בחירות". בנוסף, לפי המידע הזמין, הר נבו משמש גם כדמות מרכזית בחברת "יאללה תקווה בע"מ", בין אם כמייסד, כבעלים או כמי שפועל לקידום פעילותה הציבורית.

בנסיבות אלה, מתחדדת התמונה שלפיה קיים קשר הדוק בין הארגונים "חמ"ל בחירות" ו"חמ"ל דיבה" לבין החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ", אשר משמשת, ככל הנראה, כפלטפורמה לפעילותם.

צילום מסך מתוך אתר "כלכליסט", המציג, בין היתר, דמויות מובילות המשויכות ל"חמ"ל בחירות" ולחברת "יאללה תקווה בע״מ", ובהן הדס קליין, רן הר נבו וכן איל נוה – ממייסדי "אחים לנשק" – אשר פועל גם במסגרת החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ"; שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

על רקע זה מתעוררת שאלה עקרונית: כיצד מתבצעת פעילות גיוס הכספים המיוחסת ל"חמ"ל בחירות" ול"חמ"ל דיבה", בשעה שמדובר בגופים הפועלים באמצעות חברה פרטית. כידוע, מסגרת של חברה בע"מ אינה מיועדת, ככלל, לקליטת תרומות במובנן הקלאסי, אלא לפעילות עסקית המחייבת מתן תמורה והנפקת מסמכים חשבונאיים כדין, כגון חשבונית וקבלה.

בהקשר זה, אופן גיוס הכספים על ידי הגופים האמורים אינו מתבהר מן הנתונים הגלויים, ועשוי לעורר תהיות באשר למנגנון המשפטי והפיננסי שבבסיס פעילותם. סוגיה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי הארגונים עצמם מצהירים בפומבי על מחויבות לערכים של שקיפות, ניקיון כפיים ומאבק בשחיתות.

לצד זאת, המסרים הפומביים של "חמ"ל בחירות" מדגישים מחויבות לשימור אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, תוך קריאה להשבתה למסלול של "דמוקרטיה יהודית, ליברלית, ברוח מגילת העצמאות". בדומה לכך, חברת "יאללה תקווה בע"מ" מציגה עצמה כמי שפועלת להחלפת "מכונת הרעל" ב"מכונה של תקווה".

גם תנועת "אחים לנשק", אשר מזוהה עם איל נוה, מציגה חזון אזרחי חברתי רחב, הכולל שמירה על ערכי הדמוקרטיה, השוויון והחיים המשותפים, תוך הדגשת עקרונות של יושרה, אחריות, שקיפות ומקצועיות.

ואולם, הפער האפשרי בין ההצהרות הערכיות לבין המנגנונים הארגוניים והפיננסיים בפועל, כפי שהם עולים מן הבדיקה, עשוי לעורר שאלות באשר לאופן יישום אותם עקרונות הלכה למעשה.

גם ברשתות החברתיות, כך עולה, ממשיכים הגופים האמורים להדגיש את מחויבותם לשקיפות, למאבק בשחיתות ולניהול תקין – מסרים אשר עומדים במרכז זהותם הציבורית.

• תרומות, חברה פרטית ושאלות שקיפות

כיצד, אפוא, מתבצע בפועל מנגנון גיוס התרומות לטובת חברה פרטית? מן הבדיקה עולה תמונה מורכבת, אשר מעלה, ככל הנראה, סימני שאלה מהותיים באשר לחוקיות ולשקיפות התהליך.

בעמודי האינסטגרם של רן הר נבו, וכן בערוצי האינסטגרם ורשת X של "חמ"ל בחירות", מופיעים קישורים ייעודיים לגיוס תרומות. לחיצה על קישורים אלו מובילה אל פלטפורמת הגיוס beactive, שם מופיע דף נחיתה המזוהה עם "יאללה תקווה בע"מ". מכאן עולה כי גיוס הכספים מתבצע, בפועל, עבור ישות פרטית.

עיון בתוכן דף הגיוס מלמד כי מטרותיו המוצהרות אינן מתמקדות בפעילות ציבורית קלאסית, אלא כוללות, בין היתר, הפקת תכנים, סרטים והפצת מסרים, פעולות המתוארות כמאבק בשקרים, יצירת השראה והשמעת קול ציבורי. לצד זאת, מצוין כי הכספים מיועדים גם לתמיכה בפעילות רחבה הכוללת עורכי וידאו, מתרגמים, צלמים ובמאים, חלקם במסגרת התנדבותית.

בהקשר זה מתחדדת שאלה עקרונית: ארגון המציג עצמו כפועל למען שקיפות ודמוקרטיה, מדוע נדרש למערך הפקה נרחב הכולל גורמים מקצועיים מתחום הבימוי והתוכן, ומה טיב פעילותם בפועל.

סוגיה נוספת עולה מן השימוש במונח "מתרימים". לכאורה, מדובר במנגנון גיוס פעיל של תרומות באמצעות גורמים הפועלים לשם כך. ואולם, כאשר מדובר בחברה פרטית, מתעוררת שאלה משפטית באשר לעצם השימוש במונחים אלו ובאשר לאופן גיוס הכספים.

בדיקה מעמיקה של תקנון הגיוס, המופיע בתחתית הדף, חושפת פרטים מהותיים שאינם בולטים לעינו של המשתמש הסביר. כך, למשל, מצוין כי מיד לאחר ביצוע התרומה נשלחת קבלה באופן אוטומטי לכתובת הדוא"ל שהוזנה, וכי קבלה זו אינה מזכה באישור תרומה לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

עוד מצוין כי כלל ההכנסות וההוצאות מנוהלות על ידי עמותת "עתיד כחול לבן", עמותה רשומה כדין, וכי תרומות באמצעות יישומון "ביט" מתאפשרות אך ורק דרך מכשיר נייד.

מן האמור עולה כי תרומות שבוצעו באמצעות מספרי טלפון, ובכלל זה דרך יישומי תשלום דוגמת "ביט", אינן משתקפות בנתונים הזמינים. לפיכך, לא ניתן לעמוד על היקף התרומות שהועברו בערוץ זה, ככל שאכן בוצעו.

צילום מסך מעמוד האינסטגרם ומאתר beactive – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

לראיה מצולמת נוספת – לחץ כאן

בהיעדר רישום, תיעוד או שקיפות בסיסית ביחס לתרומות אלה, מתעוררות שאלות מהותיות באשר לעמידה בדרישות הדין הרלוונטי, לרבות חובות דיווח וניהול תקין של כספי תרומות. יצוין כי נכון לעת זו, לא אותרה כל אינדיקציה פומבית המאפשרת לאמת או לכמת את היקף התרומות שבוצעו בדרך זו.

הצטברות נתונים זו מצביעה, ככל הנראה, על מבנה מורכב של זרימת כספים, אשר פרטיו המהותיים מצויים בעיקר במסמכים משפטיים נלווים ואינם מוצגים באופן גלוי וברור לציבור התורמים. מצב דברים זה מעלה שאלות מהותיות באשר להיקף הגילוי הנאות, לאופן הצגת המידע ולמידת התאמתו להוראות הדין.

תרומות המועברות באמצעות אפליקציית "ביט" אינן ניתנות למעקב מלא, ועל כן היקפן המדויק נותר בלתי ידוע. עם זאת, קיימים נתונים חלקיים מתועדים באתר beactive.co.il: בדף "יאללה תקווה בע"מ" מצוין סכום חודשי העולה על 150,000 ש"ח, היקף שנתי של למעלה מ-1,807,260 ש"ח.

במקביל, בדף "חמ"ל בחירות" באותו אתר, המצביע על ריבוי פרופילי גיוס לאותה חברה, כבר גויסו מעל 101,000 ש"ח מתוך יעד של חצי מיליון ש"ח. בפועל, הסכומים עשויים להיות גבוהים יותר נוכח תרומות שאינן מתועדות בפלטפורמה.

היקפים אלה מצביעים על זרימת כספים משמעותית לחברה פרטית, אשר ככל הנראה אינה עומדת במלוא חובות הדיווח והמיסוי. מצב זה מעלה שאלות באשר לתשלום מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי, משאבים המיועדים, בין היתר, למימון שירותים ציבוריים, מערכת הביטחון ואוכלוסיות מוחלשות.

יתרה מכך, עולה חשש להטעיית הציבור: תורמים סבורים כי כספם מופנה למטרות ציבוריות, בעוד שבפועל, לכאורה, חלקו מועבר לגורם פרטי. כאשר גוף מציג עצמו כפועל ללא כוונת רווח, נוצרת ציפייה כי הכספים ינוצלו אך ורק למטרות המוצהרות.

ההשלכה אינה מוסרית בלבד, אלא גם משפטית: הדין מחייב שימוש בכספי תרומות בהתאם לייעודן. במקרים שבהם מתקיימת הטעיה מכוונת, עשויה להיווצר חשיפה להליכים אזרחיים ואף פליליים.

גם אם אין מדובר בהלבנת הון במובנה הצר, מצטיירת תמונה של הפרת חוק העמותות ופגיעה באמון הציבור.

במסגרת אותה מתכונת פעולה, פתחה לאחרונה החברה הפרטית "יאללה תקווה בע"מ" עמוד גיוס נוסף תחת הכותרת "חמ"ל דיבה", במטרה מוצהרת להגיע ליעד של מיליון ש"ח. מדובר בדף חדש יחסית, אשר הושק בימים האחרונים וטרם הופעל כקמפיין מלא.

מן הממצאים עולה כי תורמים רצו לתמוך בחברת "יאללה תקווה בע"מ" או בפעילות "חמ"ל בחירות", וביצעו תרומות – לעיתים החל מכ-40 ש"ח בחודש, מבלי לעיין בתקנון, ותוך ציפייה לקבל חשבונית מס או קבלה מטעם החברה. בפועל, ככל הנראה, לא הונפקה חשבונית מטעם החברה.

התורמים מקבלים, ככל הנראה, קבלה בלבד, המונפקת על ידי גוף צד שלישי, עמותת "עתיד כחול לבן", וזאת אף שלתורמים אין היכרות מוקדמת עם העמותה. מן הנתונים עולה כי התורמים אינם מכירים את תקנונה, את מטרותיה או את חזונה, ואף לא הובהר בפניהם כי היא הגורם המנפיק את הקבלות בגין התרומה.

בנוסף, עולה כי העמותה אינה מגישה דוחות כנדרש על פי דין. מכלול הנתונים מצביע, ככל הנראה, על פערים מהותיים בשקיפות, בדיווח ובהתנהלות הכספית, ומעלה שאלות יסוד באשר לחוקיות מנגנון גיוס הכספים. להלן יוצגו פרטים נוספים באשר לדוחות.

נסיבות אלה עשויות להתיישב עם יסודות עבירת "קבלת דבר במרמה", עם זאת יודגש כי אין מדובר בקביעה משפטית, אלא בהעלאת שאלה עיתונאית המבוססת על הממצאים שנאספו.

ההכרעה בסוגיה זו מסורה לרשויות האכיפה, ותפקידו של העיתונאי מתמצה בהצגת העובדות, בניתוחן ובהצפת סימני השאלה הנגזרים מן ההתנהלות המתוארת.

למעשה, מצטיירת תמונה שלפיה עמותת "עתיד כחול לבן" מסייעת, ככל הנראה, לחברה פרטית "יאללה תקווה בע"מ" לפעול בשולי המגבלות החוקיות ולגייס תרומות בדרכים עקיפות. כך נוצר פער בולט בין סיסמאות כגון "שקיפות" ו"מאבק בשחיתות", המופנות כלפי הציבור, לבין מציאות שבה כספים בהיקפים משמעותיים מוזרמים למנגנון פרטי, מציאות שמעלה תהיות באשר למהות אותה שקיפות נטענת.

בהקשר זה נטענת ביקורת חריפה אף יותר: בעוד המערכת הפוליטית, לרבות ממשלת בנימין נתניהו, עומדת תדיר במוקד האשמות ציבוריות בדבר חוסר שקיפות, הרי שלפי התמונה המתוארת כאן, דפוסי הפעולה המיוחסים לגורמים המעורבים, ובכללם "חמ"ל בחירות" ו"אחים לנשק" – מוצגים כמתוחכמים ומורכבים לא פחות, ואולי אף מעבר לכך.

בהמשך יוצגו ממצאים נוספים הנוגעים למבנה הזרמת הכספים, לרבות האופן שבו, כנראה, מועברים משאבים ממסגרות ציבוריות אל גורמים פרטיים, תהליך המעלה שאלות יסוד בדבר אמון הציבור והפיקוח הנדרש.

הזיקה המתרחבת: לוסי אהריש ו"יאללה תקווה"

מן הממצאים עולה כי הקשר בין לוסי אהריש לבין החברה "יאללה תקווה בע"מ" אינו מתמצה בהצהרתה בפרוטוקול בית המשפט (עמוד 19), שם ציינה כי היא מקבלת תמורה מגורמים פוליטיים כדוגמת "אחים לנשק" ו"חמ"ל דיבה" (הפועל, ככל הנראה, במסגרת החברה "יאללה תקווה בע"מ").

יתרה מכך, אהריש משמשת, כפרזנטורית של "יאללה תקווה": בסרטון הסברה מטעמו היא מציגה ומפרטת את פעילות הארגון, ובכך מחזקת את הזיקה הישירה בינה לבין פעילותו הציבורית.

ברם, ה"רומן" בין לוסי אהריש לבין "יאללה תקווה בע"מ", ואף זיקותיה לעמותת "עתיד כחול לבן", אינו מסתיים כאן, להלן נפרט קשרים נוספים בינה לבין גופים אלה.

עמותה אחת, הרבה סימני שאלה

אלה הם הגורמים המנהלים כיום את העמותה:

אורני פטרושקה, דוריס הילדה ארקין, חיים שניידר, יוסף קוצ'יק, יחיעם פריאור, לינוי דליה בר־גפן ועמיחי אילון – חברי הוועד.

מורשי החתימה בעמותה הם: חיים שניידר, קטי בן זקן ותמר שינהורן.

תמר שינהורן מכהנת כמנכ"לית, וכן כמנהלת הכספים (גזברית). אלון הירש וגיא ענבי משמשים כחברי ועדת הביקורת; גלעד שר מעניק שירותים כעו"ד וכיועץ משפטי, חיים תורגמן מכהן כמבקר פנימי, ורם אלחנתי משמש כרואה החשבון המבקר.

בתחקיר הבא נציג כיצד, בפועל, יוצאים כספים מן העמותה: די בהצגת קבלה מטעם עורך דין, משרד פרסום או נותן שירות אחר, והכסף יוצא, עד לכדי מצב שבו העמותה עצמה עלולה להיקלע לגירעון.

יתרה מכך, עד כה לא התקיימה, ככל הידוע, אסיפה כללית המפרטת לציבור לאן מנותבים הכספים, מי הם הספקים ומה היקף ההתקשרויות. העמותה אינה מצרפת קבלות לציבור, ובפועל, עצם קיומה של קבלה עשוי להספיק לצורך הוצאת סכומים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, ללא פירוט וללא מתן דין וחשבון ציבורי מלא.

להלן פירוט ההוצאות כפי שנרשם בדוח:

• פעילות מדיה, קמפיינים חברתיים, ייעוץ תקשורת והסברה ציבורית – 51,972,890 ש"ח
• פעילות שטח לחיזוק הדמוקרטיה – 19,796,290 ש"ח
• סיוע/תרומות ברזל – 5,288,385 ש"ח
• משכורות והוצאות נלוות – 2,169,363 ש"ח
• משפטיות – 1,751,477 ש"ח
• לוגיסטיקה, מחסנים, שכירות ואחזקה – 1,052,446 ש"ח
• מענקים לפרויקטים – 300,000 ש"ח
• ניהול והפקת פרויקטים – 6,952 ש"ח
• שונות – 452,687 ש"ח

סעיף "שונות", בהיקף של כחצי מיליון ש"ח, עשוי לכלול מגוון רחב של הוצאות, ואולם, בהיעדר פירוט, אין אפשרות לדעת מהו ייעוד הכספים בפועל.

כך גם ביחס למשכורות: חלק מן התשלומים מבוצעים, ככל הנראה, באמצעות התקשרויות עם פרילנסרים או נותני שירות חיצוניים, באופן שאינו מאפשר לעמוד על היקף התגמול בפועל. בעוד שקיימות מגבלות על שכר עובדי עמותה, התקשרויות חיצוניות עשויות לעקוף מגבלות אלו, כאשר הדרישה המרכזית היא הצגת קבלה – ולא בהכרח פירוט מהותי של התמורה.

התרשמות נוספת העולה מן הנתונים היא כי מנגנוני הבקרה הפנימיים מאשרים את ההוצאות באופן שוטף, ללא פירוט מהותי או הערות ביקורתיות משמעותיות.

עוד עולה כי בדוחות הכספיים מופיעים נתוני שכר של עובדי העמותה בנפרד, ואולם לא ניתן להסיק מהם במלואם לאן מנותבים סכומים נוספים בהיקף של מאות אלפי שקלים.

לבסוף, בהתאם לסעיף 10(א') בדוח, פעילות העמותה מוגדרת כ"פעילות העמותה" – הגדרה הכוללת, בין היתר, מימון פעילויות ציבוריות כגון הפגנות ומחאות.

* גם בשנת 2023 תמכה העמותה, וככל הנראה אף מימנה, פעילות מחאה והפגנות, אשר בעקבותיהן נרשמו, ככל הנראה, הפרות סדר במרחב הציבורי.

• מיליונים למחאה: כך זרמו הכספים