ב-13 במרץ 2026 הודיע הפרקליט הצבאי הראשי על ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן", שעסקה בחשדות להתעללות בעציר ביטחוני במתקן כליאה בדרום. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מחודשת של התשתית הראייתית ושל מכלול הנסיבות שהתפתחו לאורך ההליך, ובכך נחתם שלב מרכזי בפרשה שעמדה במוקד דיון ציבורי ומשפטי רחב.

הפרשה זכתה לחשיפה נרחבת לאחר שידור תיעוד מרכזי במהדורת חדשות 12, במסגרת דיווחו של הכתב המשפטי גיא פלג. פרסום החומרים עורר תגובות חריפות בזירה הציבורית והמשפטית, לרבות ביקורת מצד גורמים שטענו לפגיעה אפשרית בזכויות הנאשמים ולהשלכות תדמיתיות שנגרמו להם בעקבות הסיקור התקשורתי.

בכתבה שפורסמה לאחר ביטול כתב האישום צוטט עורך דין המייצג את הלוחמים, אשר טען כי ההחלטה מחזקת את טענות ההגנה בדבר פגיעה בזכות להליך הוגן, הדלפות מחקירה ונזק תדמיתי שנגרם למרשיו. לדבריו, התביעה האזרחית שהוגשה נגד גורמים שונים, ובהם גורמים תקשורתיים, נועדה לבחון את אחריותם לפרסומים שנעשו במהלך החקירה.

קרא עוד – לחץ כאן

ההתפתחויות המשפטיות והציבוריות סביב הפרשה לא נותרו בגבולות המערכת המשפטית בלבד. שורה של התבטאויות במערכת הפוליטית ליוו את ביטול כתב האישום: שר הביטחון ישראל כ"ץ ציין כי "הצדק נעשה", השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגדיר את ההחלטה עדות לכשלים מערכתיים, שר התקשורת שלמה קרעי קרא לערוץ 12 לערוך חשבון נפש ציבורי, ואילו שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת הודיע כי הקרן שהקים תסייע ללוחמים במסגרת תביעות הדיבה. גם השרה גילה גמליאל בירכה על מה שהגדירה "תיקון עוול".

על רקע מכלול האירועים, פנתה מערכת "מעקב" ביום 13 במרץ 2026 לכתב המשפטי גיא פלג בבקשה לקבל את תגובתו המקצועית והעדכנית להשלכות ביטול כתב האישום על הסיקור שניתן לפרשה, וכן להליכים המשפטיים הנוגעים לשמו. הפנייה נעשתה במסגרת עבודה עיתונאית ומתוך מטרה להציג תמונת מצב מלאה, מאוזנת ומדויקת ככל האפשר.

התגובה שהתקבלה כללה שורה קצרה בלבד: "עיתונאי? לא נראה". נוסח זה נמסר ללא פירוט, הסבר או התייחסות עניינית לשאלות שהופנו. אופן המענה עורר תחושה של זלזול והותיר את הסוגיות המהותיות, הנוגעות לסיקור הפרשה ולשיח הציבורי שהתפתח בעקבותיה, ללא מענה מספק.

האירוע שב ומחדד את השיח הציבורי באשר לגבולות האחריות המקצועית המוטלת על עיתונאים, במיוחד במצבים שבהם עיתונאי בכיר – כדוגמת גיא פלג – הופך בעצמו למושא לביקורת או לפניות תגובה. מצבים מסוג זה מציבים למבחן את אמות המידה המקצועיות ואת תפיסת שליחותה הציבורית של העיתונות.

שאלת האיזון בין חופש העיתונות לבין חובת השקיפות והצורך במתן מענה לציבור ניצבת בלב הדיון, בפרט כאשר מדובר בפרשות רגישות בעלות השלכות משפטיות ותדמיתיות רחבות. הדיון מחדד את הציפייה לניהול שיח ענייני, שקול ומבוסס, גם בעת מחלוקת מקצועית או ביקורת ציבורית.

בחירה להשיב באופן שנתפס כמצומצם או בלתי ענייני מעלה תהיות ביחס לאופן מימוש האחריות המקצועית כלפי עמיתים וכלפי הציבור. אף שזכותו של כל גורם לבחור אם להגיב לפנייה תקשורתית, אופי המענה עשוי להשפיע על האופן שבו נתפסים דמותו הציבורית ומידת מחויבותו לנורמות של עיתונות אחראית ומקצועית.

מעמד עיתונאי לפי נוחות הסיקור

מתגלה פרדוקס מובהק: בעבר, במסגרת סיקור שעסק במעצרי כעיתונאי עצמאי במהלך הפגנה, בחן צוות חדשות 12 את התיעוד העיתונאי שהצגתי ואת התלונה שהוגשה מטעמי למח"ש. באותה כתבה צוין במפורש, מפי גיא פלג, כי פעלתי במסגרת תפקידי העיתונאי וכי מעמדי המקצועי לא הוטל בספק.

באותה עת הועברה למחלקת התחקירים של ערוץ 12 גם תעודת העיתונאי, וגיא פלג, יחד עם עמיתיו, פרסם כתבה מקיפה שעסקה בנסיבות המעצר. צוותו אף פנה לדוברות המשטרה וקיבל תגובות רשמיות, אשר שולבו במסגרת הסיקור.

באותה תקופה נחשבתי, הלכה למעשה, לעיתונאי לגיטימי ומקצועי – מסקנה שנלמדה גם מאופן הסיקור עצמו. ואולם, נדמה כי בהתקיים זיקה אינטרסנטית מסוימת, הכרה זו מתעצבת בהתאם לנסיבות: אז נתפסתי כעיתונאי הראוי להתייחסות ולבדיקה מקצועית, ואילו כיום, בחלוף כשנה וחצי, משאני מציג שאלות מקצועיות נוקבות, נדמה כי מעמדי העיתונאי מוטל לפתע בספק.

ראוי לציין כי לא נתבקשה הצגת תעודת עיתונאי, ולא נערכה בחינה עניינית של מעמדי המקצועי. תחת זאת, ננקטה – ככל הנראה – גישה מזלזלת, שבמסגרתה החליט מר פלג, על דעת עצמו, כי אינני עוד עיתונאי. מצב דברים זה מעורר תהיות כבדות באשר לאחידות הסטנדרטים המקצועיים ולמידת עקביותם.

צילום: ערוץ 12 – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

במקביל, ניסיונות לקבל את תגובתו של עורך הדין אפרים דמרי לא נשאו פרי עד למועד הפרסום. בוצעו פניות טלפוניות ואף הועברה פנייה כתובה, ובמסגרתן התבקשנו להעביר קישור לאתר "מעקב". חרף זאת, לא התקבלה תגובה, באופן העשוי להעיד כי הפנייה לא נענתה או שלא נמצאה ראויה למענה לשיטתו.

פרשת "שדה תימן" ממשיכה אפוא להוות מוקד לבחינה מחודשת של גבולות הסיקור העיתונאי, של יחסי הגומלין בין מערכת המשפט לתקשורת ושל השפעת פרסומים מוקדמים על הליכים משפטיים רגישים. ביטול כתב האישום אינו מסיים את ההשלכות המשפטיות והציבוריות של האירועים, וההליכים האזרחיים והדיון הציבורי צפויים להימשך.

בתוך כך, מתחדדת השאלה באיזו מידה רשאים כלי תקשורת להסתמך על חומרי חקירה מתהווים, ומהי האחריות הנלווית לפרסום תיעוד בעל פוטנציאל השפעה רחב. הדיון סביב התנהלות גורמים תקשורתיים בפרשה זו ממחיש את המתח המתמשך בין הצורך לחשוף מידע בעל עניין ציבורי לבין החובה להגן על זכויות הפרט ועל עקרונות ההליך ההוגן.

ההתפתחויות האחרונות מדגישות כי סוגיות של אתיקה עיתונאית אינן מסתיימות בפרסום עצמו, אלא ממשיכות להתברר גם לאחריו — הן בזירה המשפטית והן במרחב הציבורי. שאלות של מקצועיות, אחריות וגבולות השיח התקשורתי נותרות במרכז תשומת הלב, כאשר כל פרשה מסוג זה מוסיפה נדבך נוסף לדיון המתמשך על תפקידה של העיתונות בחברה דמוקרטית.

הפוסט גיא פלג במבוי מקצועי: כשהשאלות מתחדדות, הכתב בוחר בבריחה ובזלזול הופיע לראשונה ב-מעקב.

הוא נחשב לאחד הפרצופים המוכרים ביותר על המסך, מי שמדווח ללא מורא מזירות פשע ומסדרונות בתי המשפט, אך נדמה כי דווקא תחת פנסו של הכתב המוערך נותר חלל ריק של סימני שאלה. ברהנו טגניה, כבר בן 45, ממשיך לתחזק סטטוס של רווק נצחי ללא כל תיעוד של זוגיות נשית באופק. האם מדובר בדבקות יוצאת דופן בקריירה, או שמא ב"ארון" שטרם נפתח?

ברהנו טגניה (45), כתב הפלילים הממולח של חברת החדשות (12), בנה לעצמו מוניטין של אדם שאינו חושש לחשוף אמיתות כואבות. אך בעוד הוא נובר בחייהם של אחרים, חייו האישיים נותרים בגדר תעלומה המעסיקה את הרשתות החברתיות ואת קהל הצופים. השאלה המהדהדת, שעלתה לא פעם בפורומים שונים (דוגמת אתר "סטיפס"), היא פשוטה וישירה: "האם ברהנו טגניה גיי?". הגולשים תוהים כיצד ייתכן שדמות ציבורית כה "חמודה", המקרינה לעיתים רכות מסוימת, נותרת ללא כל אזכור לבת זוג לאורך עשורים של פעילות אינטנסיבית.

הסוד שלא נחשף

ביוני 2025, כותרות העיתונים בישראל הבטיחו דרמה גדולה: "כתב חדשות 12 חושף את 'הסוד'". הקוראים והעוקבים, אשר אולי ציפו לווידוי אישי דרמטי שיביא קץ לשמועות, בין אם בדמות פרטים על מערכת זוגית, תוכניות לנישואין או גילוי אישי משמעותי – התבדו במהרה.

ה"סוד" שנרמז בכותרות התברר כאכזבה של ממש: טגניה פשוט עובד קשה. סוד, לכאורה. אבסורד? ככל הנראה – בהחלט. במדינה שבה כל אזרח עמל לפרנסתו, הניסיון למתג מוסר עבודה כ"סוד" נתפס בעיני רבים כניסיון נואש להסיט את האש מהשאלות המהותיות באמת.

בעניין זה לא פנינו למר ברהנו טגניה, שכן מדובר בשמועות ופרשנות המבוססות על שאלות שעולות ברשת. בעודו איש מפורסם ודמות ציבורית, השאלות הללו ימשיכו ללוות אותו – האם האמת תצא לאור, או שמא הכתב הפלילי ימשיך לשמור על שתיקה בתיק האישי ביותר שלו?

בין שמרנות לליברליות

טגניה, שעלה מאתיופיה ב-1992 והתברג בלב הקונצנזוס הישראלי, מייצג סיפור הצלחה מרשים. מקצין בחיל התותחנים ועד לפרס העיתונות של "בני ברית". אולם, השמרנות המיוחסת לעיתים לקהילה ממנה צמח מעלה תהייה: האם הוא חושש שהאמת שלו לא תתקבל בברכה? אם מדובר בנטייה הומוסקסואלית, הרי שהצביעות זועקת – אדם שחורת על דגלו את ה"אמת" העיתונאית, לכאורה מסתיר את האמת הפרטית שלו עצמו.

האם נראה בקרוב חתונה מתוקשרת עם אישה שתפריך את כל השמועות, או שמא נזכה לראות את טגניה צועד אל מחוץ לארון בצעד אמיץ? נכון לעכשיו, העובדות מדברות בעד עצמן: ברהנו טגניה הוא רווק. כל השאר – פרשנויות, תהיות ושאלות שעולות ברשת ונותרו ללא מענה. בזמן שהוא ממשיך לדווח על פשעים וחשדות, הציבור ממשיך לתהות מתי ייפתר התיק המעניין מכולם: תיק חייו האישיים של הכתב הכי חמוד (ונשי?) על המרקע.

לזהותו המינית של אדם אין רלוונטיות לדיון הציבורי – בין אם הוא דו-מיני, הומוסקסואל או הטרוסקסואל. המוקד צריך להיות באופן שבו נתפסים דמותו ופועלו.

הצילום הראשי נוצר באמצעות סוכן בינה מלאכותית של מערכת "מעקב"

הפוסט בין חשיפות פליליות לשאלות זהות מינית הופיע לראשונה ב-מעקב.

דובר צה"ל הודיע כי הפרקליט הצבאי הראשי הורה על ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן", בעקבות התפתחויות משמעותיות שחלו מאז הגשתו. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מקיפה של כלל השיקולים, הראיות והנסיבות הרלוונטיות, ונוגעת לחמשת הנאשמים בתיק.

לפי ההודעה, ההכרעה נבעה ממכלול נסיבות חריגות אשר הצטברו במהלך ההליך. בין השיקולים המרכזיים שצוינו נכללה המורכבות ביחס לתשתית הראייתית הקיימת, אשר הוגדרה כמאתגרת מבחינת היכולת לבסס את האישומים. בנוסף, הוזכר שחרורו של העציר הביטחוני לעזה, צעד אשר נשא השלכות מהותיות במישור הראייתי והוסיף נדבך נוסף למורכבות הכוללת של התיק.

עוד צוין כי במסגרת ההכרעה נשקלה טענת "הגנה מן הצדק", הנוגעת להתנהלותם של גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית ובמערכת אכיפת החוק בצה"ל. לפי הודעת דובר צה"ל, מדובר בנסיבות חריגות וחסרות תקדים אשר נבחנו כחלק בלתי נפרד מהערכת המצב הכוללת. לצד זאת, הודגש קושי פרוצדורלי הנוגע להעברת חומרי חקירה רלוונטיים מתיק חקירה המתנהל במשטרת ישראל, מצב אשר פגע, על פי ההודעה, בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

בהודעה נאמר כי הצטברותן של נסיבות אלה והשפעתן על הזכות הבסיסית והיסודית להליך הוגן, הביאה את הפרקליט הצבאי הראשי למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום. ההחלטה התקבלה בתום בחינה כוללת של מכלול הנתונים והשלכותיהם המשפטיות.

דובר צה"ל הדגיש כי תפקידה של הפרקליטות הצבאית הוא לאפשר לצה"ל לעמוד במשימותיו המבצעיות, לצד אכיפת הדין כלפי מי שפועלים בניגוד לחוק. עוד צוין כי נשות ואנשי הפרקליטות מצויים בלב הפעילות המבצעית והמשפטית של הצבא, וכי קציני היחידה עוסקים, גם בתקופת לחימה, במגוון רחב של משימות וממשיכים למלא את תפקידם במסירות, בענייניות ובמקצועיות.

הרמטכ"ל עודכן בפרטי ההחלטה, והביע תמיכה בפרקליט הצבאי הראשי. לפי הודעת דובר צה"ל, הרמטכ"ל חיזק, העריך וגיבה את עבודתו של הפצ"ר, והדגיש את הערכתו לתהליך שבוצע מאז כניסתו לתפקיד.

עם זאת, נוכח מה שהוגדר "כשל מקצועי חמור" בפרשה, הנחה הרמטכ"ל להפיק לקחים ולנקוט צעדים למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. עוד הובהר כי עצמאותה המקצועית של הפרקליטות הצבאית מהווה עקרון יסוד בצה"ל, וכי יש להבטיח את המשך פעילותה המקצועית והעצמאית גם בימי לחימה.

בהקשר זה צוין כי כלל הקצינים המעורבים בפרשה הושעו משירות עם גילויה. הרמטכ"ל הורה להשלים בהקדם את בחינת ההליכים הסגליים בעניינם, כחלק מהמאמצים להסדרת הטיפול המערכתי בפרשה.

ההודעה מסכמת כי הפרקליטות הצבאית תמשיך לפעול במסגרת תפקידה, תוך שמירה על איזון בין צורכי הביטחון והמבצעיות לבין עקרונות המשפט וההליך ההוגן.

קראו את ההחלטה – לחצו כאן

פרשנות "מעקב": ביטול האישום מצית קרב דיבה חדש

בצל ביטול כתב האישום נגד לוחמי כוח 100 בפרשת "שדה תימן", הודיע עורך הדין אפרים דמרי על החרפה דרמטית של המאבק המשפטי: הכפלת סכום תביעת הדיבה שהגיש נגד הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, וכן נגד ערוץ 12 והכתב גיא פלג, מסכום של חמישה מיליון שקלים לעשרה מיליון שקלים.

דמרי ציין כי הוא נכון להגדיל את סכום התביעה אף לעשרים מיליון שקלים, בכפוף לגיוס תרומות למימון האגרות, והדגיש כי התביעה נגד הפצ"רית לשעבר מוגשת באופן אישי. לדבריו, ברשותו ראיות המלמדות על מעורבותה הישירה בפרשה.

ההודעה נמסרה לאחר החלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף איתי אופיר, להורות על ביטול כתב האישום נגד חמישה מלוחמי כוח 100. ההחלטה התקבלה בעקבות בחינה מחודשת של מכלול הראיות והנסיבות, ובכך נחתמה תקופה ממושכת של התדיינות משפטית שנמשכה כשנה וחצי. בהודעת דובר צה"ל צוין כי ביטול האישומים נבע, בין היתר, מהתגלות כשלים מהותיים ומהפגיעה בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, העניק גיבוי מלא להחלטת הפרקליט הצבאי הראשי והגדיר את השתלשלות האירועים כ"כשל מקצועי חמור". זמיר הורה על הפקת לקחים מיידית ועל השלמת הבדיקה הסגלית בעניינם של כלל הקצינים המעורבים בפרשה, אשר הושעו משירותם בעקבות חשיפתה.

התגובות במערכת הפוליטית לא איחרו לבוא. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, בירך על ההחלטה וציין כי "הצדק נעשה", תוך ביקורת על אופן ניהול ההליך. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגדיר את ביטול האישומים ככתב אישום ציבורי נגד מערכת המשפט והגורמים שהובילו להגשתם. שר התקשורת, שלמה קרעי, קרא לערוץ 12 לערוך "חשבון נפש אמיתי ולהתנצל בפני הציבור".

גם בזירה הכלכלית ציבורית נשמעו קולות תמיכה בלוחמים. שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת, הודיע כי הקרן שהקים תסייע במימון ההליך המשפטי, והדגיש כי לשיטתו "על דיבה משלמים וביוקר". השרה גילה גמליאל בירכה על מה שהגדירה כ"תיקון העוול", והביעה הערכה לעורכי הדין שליוו את הלוחמים בהתנדבות.

צילום: גיא פלג – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי; דובר צה"ל.

הפוסט ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן" הופיע לראשונה ב-מעקב.

במהדורות החדשות המרכזיות נותר הסטטוס קוו ללא שינוי, כאשר קשת 12 ממשיכה להוביל בפער משמעותי על פני המתחרות. המהדורה המרכזית של הערוץ רשמה 13.9 אחוזי רייטינג ו-387 אלף צופים, נתון שמציב אותה במקום הראשון בפער ברור.

במקום השני ניצב ערוץ 14 עם 7.4 אחוזי רייטינג ו-193 אלף צופים. אחריו מהדורת החדשות של רשת 13 עם 4.4 אחוזי רייטינג, ואילו כאן 11 סגר את הרשימה עם 3.1 אחוזי רייטינג ו-80 אלף צופים.

גם ברצועת השעה 19:00 נרשמו פערים בולטים בין התכניות. התכנית החדשה "שבע" בהגשת קרן מרציאנו הובילה עם 9.7 אחוזי רייטינג ו-280 אלף צופים. אחריה "שבע" של יהודה שלזינגר עם 5.5 אחוזי רייטינג ו-156 אלף צופים.

במקום השלישי ברצועה ניצבה "אזור בחירה" עם 4.6 אחוזי רייטינג ו-116 אלף צופים, בעוד "שבע" של כאן 11 סגרה את הרשימה עם 1.3 אחוזי רייטינג ו-35 אלף צופים בלבד.

גם בגזרת הלייט-נייט נרשמה תחרות, לצד הפתעה בדירוג. "ערב טוב עם גיא פינס" הובילה את הרצועה בפער ברור עם 8.5 אחוזי רייטינג ו-136 אלף צופים. עם זאת, המקום השני נרשם לטובת "פתחי את שי", שהשיגה 4.9 אחוזי רייטינג ו-136 אלף צופים, והקדימה את "הצינור" עם גיא לרר, שהסתפקה ב-4.5 אחוזי רייטינג ו-111 אלף צופים.

כאן 11, עם התכנית "הורים בטיפול", סגרה את הרשימה ברצועת הלילה עם 2.3 אחוזי רייטינג ו-67 אלף צופים. הנתונים מצביעים על המשך הובלתה של קשת 12 בשוק החדשות, לצד מאבק מתמשך על המקומות הבאים ברצועות השידור השונות.

התכנית "הפטריוטים" בערוץ עכשיו 14, ששודרה בשעה 21:00, רשמה 6.7 אחוזי רייטינג ו-167 אלף צופים.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

• הנתונים לפי הוועדה הישראלית למדרוג

הפוסט רייטינג: קשת 12 מובילה, ערוץ 14 במקום השני הופיע לראשונה ב-מעקב.

חדשות 12 (N12) עומדים במרכז עימות תקשורתי חריג עם משטרת ישראל, לאחר פרסום כתבה שעסקה בפעילות כוחות הביטחון בכפר תראבין שבנגב. המשטרה מאשימה את הערוץ ואת אתר החדשות בפרסום סיקור חלקי, מגמתי ומטעה, אשר לטענתה אינו משקף את מהלך האירועים המלא ופוגע בלגיטימציה הציבורית של פעילות השוטרים והלוחמים בשטח.

הכתבה, שפורסמה ביום 28 בדצמבר 2025 ועודכנה למחרת, עסקה בפעילות משטרתית בכפר תראבין ונשאה את הכותרת: "לא נותנים לנו לפעול בתראבין: שוטרים בורחים מעימות – ומקבלים הנחיות רופסות ממפקדים | חשיפה".

לטענת המשטרה, כבר ברמת הכותרת מוצג מסגור חד משמעי המייצר תודעה של כישלון מבצעי, נסיגה ואובדן שליטה, מבלי שניתנת לצופה האפשרות להיחשף למכלול הנתונים המבצעיים שהובילו לסיום הפעילות במקום.

הסיקור, מתמקד כמעט באופן בלעדי בשלב יציאת הכוחות מן הכפר, תוך התעלמות מהשלבים שקדמו לכך: מטרת הפעולה, משכה, היקף ההתנגדות בשטח, תנאי הסיכון, שיקולי הפיקוד והנהלים המבצעיים שעל פיהם פעלו הכוחות. בחירה עריכתית זו יוצרת, לפי עמדת המשטרה, תמונה חלקית המובילה את הצופה למסקנה משתמעת של "בריחה", מבלי לבחון האם מדובר בסיום יזום של משימה לאחר השגת יעדיה.

מעבר למסגור החלקי, הכתבה עושה שימוש בשפה טעונה ובדימויים רגשיים חריפים במיוחד, כגון "בריחה", "השפלה" ו"אובדן משילות", מבלי להציג ניתוח מקצועי של דוקטרינת פעולה, שיקולי בטיחות או נוהלי עבודה באזורים מאתגרים. השפה הדרמטית מחליפה ניתוח אנליטי ומעמיק, ומעצימה אפקט רגשי על חשבון הצגת עובדות והקשרים מבצעיים.

במוקד ביקורת נוספת עומד, לטענת המשטרה, טשטוש הגבול בין סיקור ביטחוני לבין ביקורת פוליטית. הכתבה קושרת בין האירועים בתראבין לבין מדיניות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ומציגה את הפעילות המשטרתית כחלק מנרטיב רחב יותר של ביקורת על תפקוד המשטרה תחת אחריותו. לטענת גורמים במשטרה, הקישור הפוליטי נעשה מבלי להבהיר לצופה היכן מסתיים הדיווח העובדתי והיכן מתחילה פרשנות בעלת אופי ציבורי פוליטי, ובכך נפגעת האובייקטיביות העיתונאית.

הכתבה יוצרת רושם מערכתי רחב על בסיס אירוע נקודתי, כאשר מן המקרה הספציפי נגזרות מסקנות כלליות על תפקוד המשטרה בנגב כולו, מבלי להציג נתונים השוואתיים, רצף אירועים, או הקשר רחב יותר של פעילות אכיפה באזור. לפי המשטרה, אופן הצגה זה עלול להטעות את הציבור ולבסס תפיסה כוללת שאינה נשענת על תמונה מלאה.

את הכתבה בחדשות 12 ערך העיתונאי אלמוג בוקר, המוכר לציבור ככתב העוסק דרך קבע בענייני ביטחון. ואולם, לפי תגובת המשטרה, בפרסום האמור לא הופעלה עיתונאות אחראית: לטענתה, חומר עובדתי מהותי שפורסם על ידה והציג תמונה שונה מן המתוארת בכתבה – לא נכלל בפרסום, מסיבות שלא הובהרו. במשטרה סבורים כי מדובר בהשמטה מכוונת, אשר תרמה, לשיטתם, להצגת נרטיב חד צדדי הפוגע בגוף האוכף. עוד נמסר כי המשטרה רואה בפרסום חלק ממגמה רחבה יותר של סיקור ביקורתי, אשר במקרה זה חרג, לטענתה, מגבולות הדיווח המאוזן.

בתגובה לכתבה מסרה משטרת ישראל הודעה חריגה בניסוחה. בהודעה נכתב: "מדובר בפרסום מגמתי המטיל דופי בשוטרים ובלוחמים, המבצעים פעילות תקדימית ועוצמתית, לילות כימים למען ביטחון תושבי הנגב הנורמטיביים. הטענה אודות ‘בריחת’ הכוחות הינה עיוות מוחלט של המציאות, כשבפועל הכוחות סיימו פעילות מבצעית בהתאם ליעדיה ולאחר השגת המטרות, עזבו את המקום באופן מבוקר ועל פי נהלים".

לצד ההודעה פרסמה המשטרה סרטון מלא של הפעילות, שלטענתה מציג רצף מבצעי שונה מזה שהוצג בכתבה, ומדגים סיום משימה יזום ולא נסיגה תחת לחץ. המשטרה טוענת כי פרסום הסרטון נועד לחשוף את הפער בין המציאות המבצעית לבין האופן שבו הוצגה לציבור במסגרת הסיקור הטלוויזיוני.

צילום דוברות המשטרה, שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים; הסרטון המלא אשר לא פורסם בידי N12

ביום 2 בינואר 2026 פרסמה דוברות משטרת ישראל הודעה נוספת, שבה חידדה את עמדתה. בהודעה נכתב כי הכתבה ששודרה הציגה "תמונה חלקית ומגמתית", תוך התמקדות ביציאת הכוחות בלבד, וכי הסרטון שפרסמה המשטרה נועד "להעמיד דברים על דיוקם" ולהציג לציבור את ההתרחשות בשלמותה. לדברי הדוברות, הסרטון ממחיש כי לוחמי חטיבת סה"ר וכוחות השיטור של המחוז הדרומי פעלו בכפר תראבין במקצועיות, בנחישות ובהתאם למצופה מהם, בניגוד לרושם שנוצר בעקבות הסיקור.

בהמשך ההודעה ציינה המשטרה כי במקביל לפעילות הגלויה נפתחה חקירה לאיתור המעורבים בהפרות הסדר, באמצעים גלויים וסמויים, וכי המשטרה תפעל להביא את העבריינים לדין. עוד הודגש כי אמצעי בטיחות, היערכות בכוחות מתוגברים ותנועה מבצעית מבוקרת הם חלק בלתי נפרד מעבודת משטרה מקצועית ואחראית, במיוחד באזורים מאתגרים, וכי הצגתם כהיעדר משילות משקפת, לשיטתה, חוסר הבנה בסיסי של עבודת כוחות הביטחון.

למערכת N12 ולעיתונאי אלמוג בוקר נמסרה גם תגובת משטרת ישראל. בתגובה הרשמית נמסר כדלקמן:

"ממשטרת ישראל נמסר:
'מדובר בפרסום מגמתי המטיל דופי בשוטרים ובלוחמים, המבצעים פעילות תקדימית ועוצמתית, לילות כימים למען ביטחון תושבי הנגב הנורמטיביים. הטענה אודות “בריחת” הכוחות הינה עיוות מוחלט של המציאות, כשבפועל – הכוחות סיימו פעילות מבצעית בהתאם ליעדיה ולאחר השגת המטרות, עזבו את המקום באופן מבוקר ועל פי נהלים. במקביל נפתחה חקירה לאיתור המעורבים בהפרת הסדר, באופן גלוי וסמוי, והמשטרה תשים ידיה על העבריינים ותביאם לדין.

בנוסף, אמצעי בטיחות, היערכות בכוחות מתוגברים ותנועה מבצעית הם חלק בלתי נפרד מעבודת משטרה מקצועית ואחראית, במיוחד באזורים מאתגרים, וכל פרשנות אחרת וניסיון להציג שיקולי בטיחות מבצעיים כהיעדר משילות מעידים על חוסר הבנה בסיסי של עבודת כוחות הביטחון, והציבור מוזמן להתעדכן. כלל האמצעים עומדים לרשות הלוחמים והשוטרים, וככל שקיים חסר – הוא מסופק במיידי. משטרת ישראל תמשיך לפעול בנחישות, באחריות ובמקצועיות נגד כל גורם אלים, תוך שמירה על חיי השוטרים והאזרחים כאחד".

בקריאה מקצועית של תגובות המשטרה, במסגרת פרשנות מערכת "מעקב", עולה כי מדובר בתגובות טעונות, מתגוננות ואף תוקפניות, שנועדו, לשיטתה של המשטרה, להתמודד עם פגיעה תדמיתית חמורה. על פי פרשנות זו, אין המשטרה מסתפקת בהכחשת פרטים עובדתיים גרידא, אלא פועלת לערעור הלגיטימציה העיתונאית של הפרסום עצמו, באמצעות הצגתו כ"מגמתי" וככזה ש"מטיל דופי".

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עיתונאי מחזיק בראיות מסוימות ומפרסם אך ורק חלק מהן, מציאות זו עשויה להיחשב כהטעיית הציבור, ואף ניתן לפרשה, בנסיבות מסוימות, כעבירה אפשרית על חוק איסור לשון הרע, נוכח פגיעה בשם הטוב ופרסום אי אמת, הפוגעים, בין היתר, במשטרת ישראל, בשוטרים שהיו במקום ובשר איתמר בן גביר.

עוד נטען בפרשנות כי השימוש בביטויים טעונים כגון "לילות כימים", "פעילות תקדימית ועוצמתית" ו"ביטחון תושבי הנגב הנורמטיביים" משקף ניסיון לייצר חומת מגן מוסרית סביב השוטרים והלוחמים, וכי המאבק המרכזי הוא על השפה עצמה: דחיית המונח "בריחה" והחלפתו בנרטיב של "סיום משימה" ו"עזיבה מבוקרת". בנוסף, נטען כי האמירה שלפיה פרשנות אחרת מעידה על חוסר הבנה של עבודת כוחות הביטחון מהווה האשמה מרומזת בחוסר מקצועיות עיתונאית.

העימות בין משטרת ישראל לבין חדשות 12 מדגיש מחלוקת עמוקה סביב אופן סיקור אירועים ביטחוניים רגישים, שאלות של מסגור, איזון, והגבול שבין ביקורת עיתונאית לגיטימית לבין פרסום שעלול, לטענת המשטרה, להטעות את הציבור ולפגוע באמון בכוחות האכיפה.

אמירות ועובדות שלא פורסמו ב-חדשות 12

נקודה נוספת שלא הובאה בפרסום של N12 היא תגובותיו הפומביות של השר איתמר בן גביר, אשר מסר לציבור התייחסות ישירה וחד משמעית לאירוע.

ביום 28.12.2025 פרסם השר ברשת X את הדברים הבאים:
"בסיור משילות בתראבין. יהיה חוק וסדר בנגב – אנחנו בעלי הבית כאן!"

וכן הוסיף:
"מי שלא מרוצה – שילך לשתות מים בעזה".

רשת X

בהמשך לכך, ביום 31.12.2025, פרסם השר בן גביר ברשת X הודעה נוספת, ובה כתב:

"תארבין. הבוקר, יחד עם המשמר הלאומי וכוחות המשטרה. בפעם השלישית השבוע ובפעם ה-28 בנגב בחודשיים האחרונים. אנחנו לא מתכוונים למצמץ – מי שלא נורמטיבי אנחנו נכסח אותו, המשטרה תטפל בו, המשמר הלאומי יכריע אותו!".

בקריאה פרשנית של התבטאויותיו הפומביות של איתמר בן גביר, ניתן לזהות קו עקבי של מימוש הבטחות פוליטיות והפגנת נוכחות שלטונית בשטח. בניגוד לגישות שנקטו ממשלות קודמות, ובפרט בתקופת ממשלת נפתלי בנט, בן גביר בוחר להגיע פיזית לזירות חיכוך מורכבות, להצהיר הצהרות ברורות ולפעול באופן גלוי, גם במחיר ביקורת ציבורית ותקשורתית.

מן האמירות עולה תפיסת משילות חד משמעית, המבקשת לשדר מסר של ריבונות, אכיפת חוק ואי היסוס מול תופעות של אלימות, עבריינות והפרת סדר. בעיני תומכיו, מדובר בגישה אמיצה שאינה מסתפקת בדיווחים מרחוק או בהודעות כלליות, אלא מתורגמת לפעולה רציפה בשטח, בשיתוף המשטרה והמשמר הלאומי.

עוד ניתן לראות בדבריו המשך ישיר להצהרותיו טרם הבחירות – הבטחות בדבר החזרת תחושת הביטחון, חיזוק הנוכחות הממשלתית בנגב והפסקת מדיניות ההכלה. מנקודת מבט זו, בן גביר מצטייר כשר הפועל בהתאם לקו שהציג לבוחריו, ללא ניסיון לריכוך מסרים או הסתתרות מאחורי ניסוחים דיפלומטיים, ובכך מחזק בעיני תומכיו את אמינותו הפוליטית.

פרסום חלקי וערעור אמון הציבור בחדשות 12

כאשר עיתונאי זה או אחר מפרסם תמונה חלקית בלבד – ובמקרה זה אלמוג בוקר – אין מדובר אך ורק בפגיעה בעיתונאות ובזילות המקצוע, אלא גם בזלזול ממשי בצופי החדשות, בקהל של חדשות 12, במעריצים ובציבור רחב של בני אדם המאמינים, לעיתים באמון עיוור, לתכני הערוץ.

לכל עיתונאי עומדת זכותו לפרש את המציאות מנקודת מבטו, אולם עד ליום 04.01.2026 ניתן היה לפרסם שורה ארוכה של עדכונים, ובפרט נוכח העובדה שמאז 28.12.2025 חלפו ימי חדשות רבים, שבמהלכם לא פורסמה גרסה עדכנית או משלימה. לטענת המערכת, לערוץ 12 קיימת אג'נדה ברורה הפועלת נגד השר איתמר בן גביר, תוך ניסיון להכפיש שמות של פוליטיקאים ממחנה הימין – גם במחיר השפלת שוטרים, פגיעה במשטרת ישראל ופגיעה בשר מכהן בממשלת ישראל.

למען הבהירות יודגש: אין חולק כי בן גביר אינו דמות מושלמת, וכי קיימים לגביו לא מעט כשלים וביקורות. בדומה לכך, גם משטרת ישראל מחויבת לביקורת ציבורית ונדרשת לבחינה מתמדת של התנהלותה – ואף מערכת זו פרסמה לא אחת ביקורת קשה הן על השר והן על המשטרה. ואולם, הביקורת חייבת להיעשות בדרך ראויה, תוך הבחנה מדויקת בין טענות לעובדות, ותוך היצמדות קפדנית לאירוע עצמו ולנתונים המוכחים בלבד.

נ.ב

עיתונאי פועל מתוך מטרה אחת ויחידה – מימוש זכותו של הציבור לדעת את האמת, שהיא תכלית העל של המקצוע. העיקרון המנחה, הנלמד ומוטמע בכל הכשרת עיתונאים – "זכות הציבור לדעת" – אינו סיסמה ריקה, אלא מושג מהותי שמרכיבו המרכזי והמחייב הוא האמת עצמה.

הצילום באדיבות עמוד הפייסבוק הרשמי של אלמוג בוקר, ונעשה בו שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

ערוץ 12 בחר שלא למסור תגובה לפניית המערכת, ואילו העיתונאי אלמוג בוקר לא העביר את תגובתו עד למועד פרסום הדברים.

-אנו במעקב-

הפוסט אלמוג בוקר מסלף? לפי המשטרה: כתבתו ב-N12 מטעה הופיע לראשונה ב-מעקב.

מתברר כי הפרשה הציבורית סביב השחקנית והיוצרת לילדים מיכל ויצמן, הידועה בשם "מיכל הקטנה", גובה מחיר כבד. מידע שהגיע למערכת "מעקב" מצביע על כך שככל הנראה הציבור הישראלי מפעיל חרם ממשי על הופעותיה ועל מוצרי הילדים הנושאים את מותגה – קרמים, מרככי שיער ומוצרי טיפוח לילדים – שנותרים על המדפים.

צילום מתוך עמוד הפייסבוק של מיכל הקטנה ומהתכתבות בוואטסאפ עם לילך

האגרסיביות הבלתי מוסברת של צוות יחסי הציבור מעוררת תמיהה: אם הכול באמת "מושלם" כפי שנטען, מדוע התגובה כה עוינת ומאיימת? האם יש מקום להניח שדווקא האזהרות המשפטיות והסירוב לענות על שאלות עובדתיות משקפים פגיעה אמיתית בהכנסות ובתדמית? שיחה מקצועית שהופכת לעימות עצבני ולא נעים מעלה שאלות באשר לאיכות השירות שמקבלים הילדים בהופעות עצמן, שהרי אם כך מתנהלת השיחה עם עיתונאים, מה מתרחש מאחורי הקלעים?

מלוח ההופעות של מיכל הקטנה, כפי שמופיע באתר הרשמי, עולה כי ככל הנראה בוטלו הופעות שתוכננו לתקופה זו. לשם השוואה, בשנת 2024, באותם תאריכים של חג החנוכה, התקיימו מספר רב של הצגות.

בחיפוש בגוגל מופיע באתר "mevalim" כי מתקיימות הופעות והצגות של מיכל הקטנה. עם זאת, בפועל לא נמצאו הצגות פעילות, דבר המלמד כי המידע עודכן או הוסר מהאתר עצמו, בעוד שמנוע החיפוש עדיין מציג נתונים ישנים שנשמרו בזיכרון. בדרך כלל, כאשר מתקיימים ביטולי הצגות, מצוין כי הכרטיסים אזלו או נמכרו, והמערכת מפנה למועד הבא – דבר שלא נעשה במקרה זה.

יש לציין כי קיימת מכירת כרטיסים להפקה "קסם של דינוזאורים – הפקת הענק המרכזית של חנוכה 2025", שבה משתתפת מיכל הקטנה, ככל הנראה בגילום דמות של דינוזאור או יצור פנטסטי אחר. עם זאת, אין מדובר בהפקה בבעלותה או ביוזמתה, אלא בהפקת מחזמר עצמאית, המבוססת על רעיון מקורי ופיתוח מאת אלעד יוסף מגן.

המפיקים הראשיים של ההפקה הם אסי סתיו ואלעד יוסף מגן סבג, והכתיבה והבימוי הופקדו בידי הילה שלגל.

משכך, מיכל הקטנה משמשת כשחקנית בהפקה זו בלבד. כרטיסי המופעים להצגות שבהן היא משתתפת במסגרת ההפקה האמורה נמכרו כבר בחודש אוקטובר 2025, טרם פרוץ הפרשה הנוכחית.

מעבר לסערה השיווקית, עולות גם שאלות מהותיות בנוגע להכשרתה המקצועית של ויצמן. בבדיקה של מקורות פתוחים מתברר כי היא מעולם לא למדה משחק באופן פורמלי, לא רכשה הכשרה כלשהי הקשורה לעבודה עם ילדים, וניסיון ללמוד פסיכולוגיה – ככל הנראה – לא הושלם. כאשר שלחנו שאלה ישירה לצוות ויצמן בנושא זה – "טענות לפיהן את פועלת ללא הכשרה או לימודים מתאימים לעבודה עם ילדים" – לא התקבלה כל תשובה מהותית.

בינתיים, הסערה ציבורית שסביב "מיכל הקטנה" רחוקה מלדעוך. בן זוגה לשעבר, נאור ציון, פרסם השבוע סרטונים סאטיריים חריפים נגד מיכל הקטנה, וכן שיר בשם "פינוקיו שמי", בחירה סמלית המרמזת על חוסר אמת ושקר. השיר פורסם על רקע הראיון האחרון של ויצמן עם אופירה אסייג בערוץ 12, ונראה כי ציון מבקש להעביר מסר ברור: העבר הסוער חוזר לכותרות, והוא אינו מתכוון לשתוק.

צילום מתוך עמוד האינסטגרם של נאור ציון (naor_zion9), שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

השיר המקורי "פינוקיו שמי", שביצעה רעיה אדמוני בעבר, מספר על בובה שיורדת מהחוטים והופכת לילד אמיתי. המילים "אני יורד מן החוטים, אני כבר ילד אמיתי כמו כל הילדים" מקבלות משמעות חדשה ומרה כאשר הן מושרות בהקשר של מיכל ויצמן – הרמז לחוסר אמיתיות וליחסים מניפולטיביים ברור לכל.

השילוב בין החרם הציבורי, הטענות בדבר שימוש בסמים והתנהגות אלימה, האגרסיביות המפתיעה של צוות יחסי הציבור, חוסר ההכשרה המקצועית, והמתקפה של האקס בן הזוג – מצטברים ליצירת תמונה בעייתית ומטרידה.

למרות ההכחשות וההצהרות על הצלחה כלכלית, נראה כי "מיכל הקטנה" מוצאת את עצמה במשבר תדמיתי עמוק. השאלה היא האם הציבור הישראלי, ובמיוחד ההורים, ימשיכו להאמין לגרסה הרשמית – או שהם כבר הצביעו ברגליים והחליטו שילדיהם ראויים למופעים ולמוצרים מאת יוצרים בעלי אמינות, הכשרה והתנהלות מקצועית אמיתית.

נכון לעכשיו, מיכל ויצמן וצוותה נמנעים מכל תגובה מהותית, ומעדיפים להיסתר מאחורי איומים משפטיים. אולם ככל שהשתיקה נמשכת, כך גדל החשד שאכן יש מה להסתיר.

הפוסט חרם על מיכל הקטנה? מוצרים נזנחים, הופעות מבוטלות? והצוות מאיים הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

ביום רביעי האחרון התקבלה אליי הודעת טקסט בלתי צפויה. אדוה דדון, כתבת ערוץ 12 בעלת 186 אלף עוקבים, שלחה אליי מסרון מאיים ומשפיל בעקבות כתבה עיתונאית שפרסמתי במערכת "מעקב".

"שלום דים, מה שכתבת עליי מהווה לשון הרע חמור ודיבה, על משהו שבכלל לא נאמר. אם לא תסיר את הפוסט השקרי, לא אהסס לתבוע אותך. תמיד היית שרלטן, זה לא מפתיע אותי, אבל הפעם לא אשתוק. נסה אותי. לא תהיה התראה נוספת. ערב נעים" – כך נוסחה הודעתה. המסרון הועבר לתיבת הספאם שלי וזוהה על ידי רק למחרת.

מהו המעשה העיתונאי שגרם לכתבת בכירה של ערוץ מרכזי לפנות אליי בלשון מעין זו? ביום 4 בנובמבר 2025 פרסמתי כתבה תחת הכותרת "כתבת ערוץ 12 – לוביסטית של הפצ'רית? אדוה דדון מעוררת סערה". הכתבה עסקה באירוע שהתרחש בהופעה ציבורית של חנה לסלאו, ליהי טולדנו, מיה דגן ומיקי מוכתר, במסגרתה התארחה דדון והתבטאה בפומבי בהתייחס לפרשת הפצ'רית יהודית.

לקריאת הכתבה המלאה – לחץ כאן

על פי הדיווח שפורסם תחילה בעיתון ישראל היום ובעשרות כלי תקשורת נוספים, השמיעה דדון באותו מעמד: "לעומת הנוכלים שאני רודפת אחריהם, אנסים וגנבים, קשה לי לראות את מה שנעשה לפצ'רית. היא תישפט ותיענש כי הפרת אמונים היא עבירה רצינית, אבל תזכרו כמה היא תרמה. ובסוף צריך לשפוט כל עבירה לגופה". דבריה אלה הצתו את האולם, אחד הנוכחים צעק לעברה בחריפות, והקאסט אף עזב את הבמה לזמן קצר.

הכתבה שלי נבנתה על יסוד הדיווחים שפורסמו כבר, תוך הוספת פרשנות מערכתית ושאלות ביקורתיות. העליתי את השאלה האם ראוי לעיתונאית להביע עמדות מפורשות כל כך בנושא שנוי במחלוקת כשהיא עומדת על במה ציבורית, שוב מודגש: שאלתי הייתה כיצד התרחש שינוי תפקידים מעין זה – כיצד עיתונאית חוקרת הופכת, לכאורה, למעין לוביסטית של נאשמת בעיצומה של פרשה ציבורית פעילה. ואף הוספתי סימן שאלה בסופה! ציינתי במפורש בכתבה כי היא מבוססת על חומר עיתונאי שפורסם תחילה בישראל היום, וכי מדובר בשילוב של סיקור תקשורתי ופרשנות מערכתית.

טרם הפרסום עברה הכתבה בדיקה משפטית קפדנית. עורך דין בחן את הטקסט ואישר את פרסומו. לאחר קבלת הודעתה של דדון, נבדקה הכתבה פעם נוספת. המסקנה המשפטית נותרה זהה: בכתבה לא נמצא כל רכיב של לשון הרע. היא מכילה דעה עיתונאית, ידיעה, סיקור ודיווח, לצד שאלות ביקורתיות לגיטימיות – אך אין בה לשון הרע.

תגובתה של דדון העלתה בפני שאלות מהותיות. ראשית, ציפיתי מכתבת ערוץ מרכזי לרמה מקצועית נעלה יותר, ולא לניסיון להשפיל עיתונאי זוטר עקב כתיבה ביקורתית. ייחוס הכינוי "שרלטן" לאדם אינו מקובל בשום מערכת יחסים מקצועית, במיוחד בתקשורת שבה חופש הביטוי אמור להיות ערך יסוד. מדוע כתבת ערוץ 12 נמצאת במצוקה כזו? ומדוע היא סבורה כי רשאית לפנות לעיתונאי אחר בניסוח משפיל?

ההסבר עשוי להיות פשוט יחסית: כתבת ערוץ 12 מודעת היטב לעובדה שיש לה מאות אלפי עוקבים, כוח משמעותי בערוץ מרכזי, ועבר תקשורתי מרשים בקשת. לפיכך, היא נוקטת באיומים תוך הסתמכות על פער ההשפעה התקשורתית. האם גישה זו מוסרית? האם מותר להקטין עיתונאי אחר אשר מבצע את תפקידו העיתונאי? מה עלה בגורלו של חופש הביטוי? האם כוח תקשורתי מקנה רישיון להשתקת קולות ביקורתיים?

שאלה נוספת המעסיקה אותי: נניח שלאחר אחד התחקירים בתוכנית "הנוכלים" של ערוץ 12, שבה דדון ממלאת תפקיד מרכזי, היא הייתה מקבלת מסרון אישי הכולל קללות והשפלות – כיצד הייתה מגיבה? הרי תוכנית "הנוכלים" חושפת אנשים בפני הציבור ומתייגת אותם כ"נוכלים", לעיתים טרם ניתן פסק דין סופי או גזר דין המכריע בדבר היותם נוכלים. מדוע כאשר מדובר בביקורת עליה, הכללים משתנים בבת אחת?

קיים גם היבט אירוני לעניין זה. נתקבלה אצלי מחמאה עקיפה מדדון: כתבת ערוץ 12 עוקבת באופן סדיר אחר כתבות "מעקב" וקוראת אותן, ועל פי הודעתה היא חושבת כבר זמן מה שאני "שרלטן". עובדה זו מצביעה על כך שהיא נכנסת לאתר שלנו באופן קבוע. תודה רבה, גברת דדון – כל כניסה להאתר חשובה לנו, וכל תגובה מעין זו רק מקדמת את האתר. בזכות המחלוקת הזו, האתר קיבל עשרות אלפי כניסות בימים האחרונים. זו מוניטיזציה מצוינת.

ידוע שאני עיתונאי בעל דעות ימין, עולה מאוקראינה, ושירתתי בעבר בחטיבת גבעתי, בגדוד שקד, ברצועת עזה . האם אני מוגדר כ"שרלטן" בשל השקפת עולמי הפוליטית? או אולי בשל מוצאי? או בגלל השירות הצבאי שלי? ייתכן שהכינוי נובע מכך שאני עיתונאי אמיץ שאינו חושש לשאול שאלות חודרניות? ערוץ 12 מפרסם תכנים קשים גם על ראש הממשלה, וככל הנראה חושבים בערוץ זמן רב שהוא אינו ראוי לתפקידו. לפיכך, העובדה שדדון עוקבת אחריי וחושבת שאני "שרלטן" אינה מטרידה אותי כלל. היא מוזמנת לכתוב כתבה חוקרת על האתר "מעקב" ועליי אישית – זה רק יביא לנו תועלת תקשורתית.

דדון טוענת כי פרסמתי תוכן "על משהו שבכלל לא נאמר", אולם מדובר בסיקור חדשותי שפורסם בעשרות כלי תקשורת. האם היא שלחה הודעה דומה לעיתון ישראל היום? לאתר אייס? למאיר אדוני, שעליו פורסמה בישראל היום כתבה נוספת תחת הכותרת "פוסטמה: מאיר אדוני נגד אדוה דדון"? אם היא מגישה תביעה גם נגדו, אגיע לתמוך בו בדיונים המשפטיים.

באשר לאיום "אם לא תסיר את הפוסט השקרי, לא אהסס לתבוע אותך. תמיד היית שרלטן, זה לא מפתיע אותי, אבל הפעם לא אשתוק. נסה אותי. לא תהיה התראה נוספת" – ודאי שלכל אדם במדינה דמוקרטית זכות לפנות לערכאות. בית המשפט ברחוב ויצמן 1 בתל אביב פתוח בפניה, וגברת דדון מוזמנת להגיש תביעת לשון הרע. בית המשפט ייתן דעתו המשפטית על הכתבה שפורסמה במערכת "מעקב".

אדוה דדון, בוגרת אוניברסיטת בר אילן בהצטיינות במדע המדינה ובעלת תואר שני בפילוסופיה, מדע ותרבות דיגיטלית מאוניברסיטת תל אביב, שירתה בעברה כקצינת מבצעים וכקצינת דוברות בחיל האוויר, והשתחררה מצה"ל בדרגת סגן. על פי הנתונים המופיעים בוויקיפדיה, היא צברה השכלה אקדמית רחבה אך לא למדה תקשורת באופן פורמלי. ייתכן שמהשירות הצבאי נותרה בה הנטייה לדבר בשם אחרים – אם כי זו, כמובן, רק פרשנות אישית.

בשלב זה של הדברים, איני חש חשש כלשהו. דדון, וכל ערוץ או עיתונאי אחר, לא יצליחו לסתום את פי. אני אמשיך לכתוב כתבות בעלות חשיבות ציבורית. איני חושש מהכוח, מהממון, מהקשרים או מההשפעה של גברת דדון. אם תבחר להגיש תביעה משפטית – ניפגש בכותלי בית המשפט.

זהו אינו עניין אישי. מדובר בעקרונות יסוד. זהו עניין של חופש הביטוי העיתונאי. זוהי השאלה האם עיתונאי בעל פלטפורמה גדולה רשאי להשתיק עיתונאי עצמאי באמצעות איומים משפטיים וקללות אישיות. זוהי השאלה האם עיתונאי רשאי להפעיל ביקורת עיתונאית כלפי עיתונאי אחר על רקע התבטאויותיו הפומביות. ואני מאמין איתן שהתשובה לשאלה האחרונה היא חיובית ברורה וחד משמעית.

ערוץ 12 לא פרסם עד כתיבת שורות אלה תגובה רשמית לאירוע זה. השאלות נותרות פתוחות ומחכות למענה: האם ביקורת עיתונאית כלפי עיתונאי אחר היא לגיטימית? האם כוח תקשורתי מצדיק נקיטת איומים כנגד קולות ביקורתיים? והאם חופש הביטוי חל באופן שוויוני על כל העיתונאים, או שמא קיימים עיתונאים הנתונים מעל לביקורת?

נ.ב.

גב' אדוה דדון, כתבת ערוץ 12, כינתה אותי "שרלטן" – אמירה שמקוממת כשלעצמה. אך האבסורד גדל נוכח העובדה שדווקא הערוץ שבו היא מועסקת, ערוץ 12 (קשת | מאקו), השתמש בשתי תמונות שצילמתי באופן בלתי חוקי, תוך הפרת זכויות יוצרים מובהקת: בפעם הראשונה ללא מתן קרדיט, ובפעם השנייה ללא קבלת אישור וללא רכישה – כנהוג בתחום התקשורת.

מדובר, אפוא, בסוג של גניבה של עבודותיי ופרי עמלי (שבהן השקעתי מאמצים רבים כדי לצלם), לא רק במובן המשפטי אלא גם במובן הערכי. בושה להשתמש ביצירות של אדם ולהטיח בו עלבונות – זה לא רק חוסר יושרה, אלא שרלטנות לשמה.

כפי שאומרים: "הפוסל – במומו פוסל".

• עובדות וראיות לעבירה:

ביום 21 בדצמבר 2022 פורסמה באתר מאקו כתבה שעסקה בכתב תאגיד השידור הציבורי כאן 11, מר דניאל אלעזר. את הכתבה פרסם הכתב גיל משעלי, וזאת ללא מתן קרדיט, ללא קבלת אישור שימוש, ואף ללא פנייה מוקדמת או מינימלית לבעל הזכויות.

הצילום שבמוקד הכתבה שייך לי ולמערכת "מעקב", והוא פורסם לראשונה ביום 1 באוגוסט 2022. התצלום צולם על ידי בבית המשפט, במסגרת סיקור פרשותיו של כתב כאן 11, מר דניאל אלעזר.

בתאריך 28 במרץ 2025, פורסמה באתר מאקו כתבה מאת הכתב שמעון איפרגן, שכותרתה: "השריפה התבררה כהסחה: רצח מסתורי בווילה בקיסריה".

שוב, גם בכתבה זו נעשה שימוש בתצלומים שצילמתי בעצמי, וזאת מבלי שנעשתה אליי כל פנייה מוקדמת, מבלי שהתבקש אישור או ניתנה רשות שימוש – פשוט נעשה שימוש בעבודתי מבלי ליידע אותי.

התמונות הללו פורסמו לראשונה באתר "מעקב" ביום 6 בינואר 2025, במסגרת תחקיר מקורי שערכתי. לשם כך נסעתי לקיסריה תוך נטילת סיכון אישי, במטרה לתעד אדם מסוכן ובעל רקע עברייני חמור. נגדו הוגשו תלונות רבות – בגין אונס, הונאה, מרמה, תקיפות ואיומים – אך רובן נסגרו על ידי המשטרה מבלי שננקטו צעדים של ממש. ניהלתי מאבק ממושך מול תחנת משטרת נתניה, ואף פניתי למח"ש ולעיריית נתניה – ברם דבר לא השתנה.

למשל, גם באותן נסיבות לא נראתה שם גב' אדוה דדון, וגם לא הכתב שמעון איפרגן או מי מכתבי מאקו, N12, קשת, כאן 11 או רשת 13. לאיש מהם, כך נראה, לא היה אכפת מה עשה אריק בן דרור לאלפי קורבנותיו.

וכרגיל, כאשר מדובר במציאות מסוכנת באמת – ה"כתבים" של קשת מעדיפים להישאר במשרדים, ולהסתפק, ככל הנראה, ב"להלוות" את תצלומיהם של אחרים – ללא אישור, ללא רשות, וללא כל פנייה לבעל הזכויות.

אף כתב לא נכח במקום בעת ביצוע התחקיר, וגם לא המשטרה או כל גורם אחר – ואני עצמי נחשפתי לאיומים ולנזק בריאותי במהלך הסיקור, בעוד אריק בן דרור המשיך לכאורה בביצוע הונאות חמורות.

(קרא את התחקירים  לחץ כאן).

במדינת מאקו – או אם לדייק, "הרפובליקה של קשת ערוץ 12" – נדמה כי נוהגים שם על פי מערכת חוקים עצמאית משלהם. חוק זכויות היוצרים של מדינת ישראל, ככל הנראה, אינו חל על ה"פריבילגים" של המערכת.

אין כל צורך, לשיטתם, לפנות אל עיתונאי המחזיק בזכויות בלעדיות על צילומיו ולבקש את אישורו, כאילו מדובר בחומר ציבורי הפתוח לשימוש חופשי.
נראה שבמערכת מאקו השתרשה תחושת חסינות מופרזת – תפיסה שלפיה הכול מותר להם, גם כאשר מדובר בעבודתו העיתונאית המקורית והבלעדית של אחר.

ואם לא די בכך – דווקא אני, מוצג כ"שרלטן"; בעוד שאלה המשתמשים ביצירות שלי ללא אישור וללא קרדיט, ואף מפרים את חוק זכויות היוצרים, זוכים להכרה ולבמה ציבורית.

צילום ראשי: גב' אדוה דדון – צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 12. השימוש בתמונה נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים.

הפוסט אדוה דדון, ערוץ 12, משתיקה עיתונאי: איומים וקללות חריפות הופיע לראשונה ב-מעקב.

מהומה פרצה אמש בהופעה של חנה לסלאו, ליהי טולדנו, מיה דגן ומיקי מוכתר, כאשר אדוה דדון, כתבת חדשות 12, יצאה בפומבי להגנתה של הפצ"רית יהודית במהלך דיון פומבי על הבמה. האירוע עורר תגובות סוערות בקרב הקהל והסתיים ביציאת הקאסט מהבמה למספר דקות.

דדון, שהתארחה בהופעה, נשאלה על הבמה לשלומה והשיבה כי קשה לה עם המצב במדינה. לאחר מכן, בהתייחסות מפורשת לפרשת הפצ"רית, אמרה: "לעומת הנוכלים שאני רודפת אחריהם, אנסים וגנבים קשה לי לראות את מה שנעשה לפצ"רית. היא תישפט ותיענש כי הפרת אמונים זו עבירה רצינית אבל תזכרו כמה היא תרמה. ובסוף צריך לשפוט כל עבירה לגופה".

דבריה של הכתבת הצתו את האולם. תוך שניות פרצה מהומה כאשר אחד הצופים בקהל צעק לעברה: "לא רוצים לשמוע אותך. לא באנו בשבילך". בעקבות האירוע, הקאסט קם ויצא מהבמה. רק לאחר שהרוחות נרגעו, חזרו האמנים למקומם.

עם שובו של הקאסט לבמה, מסרה ליהי טולדנו בהתרגשות: "אני ישר מרגישה צורך להסתער ולהיות חומת מגן, לא כי אני חושבת שאדוה חלשה, אלא בגלל יחסי הכוחות. ואני אפילו לא ידעתי על מה הוא צועק כי אני לא מבינה בפרשה".

האירוע מעלה שאלות בציבור הישראלי לגבי מעורבות כתבים ואנשי תקשורת בנושאים שנויים במחלוקת במהלך אירועים ציבוריים. דבריה של דדון, המוכרת כאחת הכתבות הבולטות בערוץ 12 בתחום החקירות, דבריה התקבלו כהבעת תמיכה בפצ"רית, בשעה שהפרשה שבה היא מעורבת עודנה מצויה במוקד תשומת הלב הציבורית האינטנסיבית.

בתור עיתונאית, ראוי להזכיר כי תפקידה של התקשורת הוא לבחון, לשאול ולהאיר – לא לשפוט, להגן או לקבוע מסקנות בטרם עת.

ובכל זאת, נותרת התמיהה: ממתי גב' אדוה דדון, כתבת חדשות 12, נטלה לעצמה תפקיד של עורכת דין או שופטת? העניין נתון כעת להכרעת בית המשפט, ואל לו לעיתונאי להחליף את יד החוק בשיקול דעת אישי.

השאלה נותרת בעינה – כיצד קרה שעיתונאית הפכה ללוביסטית של נאשמת בעיצומה של פרשה ציבורית פעילה?

עד כתיבת שורות אלו, ערוץ 12 לא פרסם תגובה רשמית לאירוע. השאלה האם המעמד המקצועי של דדון כאיש תקשורת מאפשר או מחייב אותה להביע עמדות כאלה פומבית נותרה פתוחה, ומעוררת דיון ציבורי.

צילומים: הפצ"רית, דובר צה"ל, גב' דדון, אולפני הרצליה – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הכתבה מבוססת על מידע שפורסם תחילה ב"ישראל היום", ומשלבת סיקור תקשורתי ופרשנות מערכתית.

הפוסט כתבת ערוץ 12 – לוביסטית של הפצ"רית? אדוה דדון מעוררת סערה הופיע לראשונה ב-מעקב.

נתוני הרייטינג האחרונים מעלים תמונה בעייתית עבור ערוץ 11, הערוץ הממלכתי היחיד שנותר בישראל, המתקיים על כספי משלם המסים. בעוד הערוצים המסחריים מתחרים ביניהם על קהל הצופים, ערוץ 11 מוצא עצמו באופן עקבי במקום האחרון בכל רצועות השידור המרכזיות, עם פערים משמעותיים מול המתחרים הפרטיים.

במהדורות החדשות המרכזיות, הסדר נותר יציב: חדשות 12 של קשת שומרת על מעמדה המוביל עם רייטינג של 13.6 אחוזים ו-345 אלף צופים. ערוץ 14 מחזיק במקום השני עם 8.6 אחוזים ו-200 אלף צופים, הישג המבסס את מעמדו כשחקן מרכזי בשוק החדשות הישראלי. חדשות 13 של רשת מגיעה למקום השלישי עם 5.4 אחוזים ו-133 אלף צופים. אולם התמונה הבעייתית ביותר נחשפת במקום האחרון: חדשות 11 רושמת רק 3.3 אחוזי צפייה עם 77 אלף צופים בלבד, פער משמעותי מול המתחרים.

ההבדלים הדרמטיים בין הערוצים מתעצמים ברצועת הפריים טיים, שעת השיא היקרה של השידור הטלוויזיוני. תוכנית הריאליטי "מאסטר שף" של קשת 12 מובילה בבירור עם 18.2 אחוזי רייטינג ו-470 אלף צופים, הישג המעיד על כוח המשיכה של תכניות בידור איכותיות בשעות השיא. ערוץ 14 מציג ביצועים חזקים ברצועה זו עם שתי תכניות שונות: "הפטריוטים" משיגה 10 אחוזים עם 238 אלף צופים, ואחריה "פתחי ושי" עם 6.7 אחוזים ו-171 אלף צופים.

רשת 13 מגיעה למקום השלישי ברצועת הפריים טיים עם התוכנית "מה קרה לצה״ל" שרושמת 6.7 אחוזים ו-171 אלף צופים. אך שוב, ערוץ 11 מוצא עצמו במקום האחרון, הפעם עם התוכנית "אינתיפאדה" שמושכת רק 1.9 אחוזי רייטינג ו-45 אלף צופים. המספרים הללו מעלים שאלות קשות לגבי יכולתו של הערוץ הממלכתי למשוך קהלים בשעות השיא, בדיוק כשהציבור יושב מול המסכים.

גם ברצועת השעה 19:00, המהווה פתיחה קריטית לערב השידור, התמונה דומה. "המהדורה המוקדמת" של קשת 12 בהנחיית קרן מרציאנו שולטת ברייטינג עם 10.6 אחוזים ו-251 אלף צופים. ערוץ 14 מאחז במקום השני עם התוכנית "שבע" בהנחיית ליטל שמש, הרושמת 6.0 אחוזים ו-137 אלף צופים. רשת 13 מגיעה למקום השלישי עם "אזור מלחמה" של רביב דרוקר ב-4.5 אחוזים ו-102 אלף צופים.

כאן 11 סוגרת שוב את הרשימה, הפעם עם התוכנית "שבע" בהנחיית ליאל קייזר ואליאור לוי, שמושכת רק 1.8 אחוזי רייטינג ו-32 אלף צופים. המיקום האחרון העקבי בכל רצועות השידור המרכזיות מצביע על בעיה מבנית עמוקה בערוץ.

ההבדל המהותי בין ערוץ 11 לבין מתחריו הפרטיים מחדד את הבעייתיות: בעוד ערוצים 12, 13, 14 ו-9 הם ערוצים מסחריים שצריכים להצדיק את קיומם מבחינה עסקית ולמשוך מפרסמים באמצעות רייטינג גבוה, ערוץ 11 הוא ערוץ ממלכתי המתקיים מכספי הציבור. מעמד זה מעמיד אותו בסטנדרט שונה: הוא אמור לשרת את הציבור הרחב ולהצדיק את התקציב המוקצה לו מכיס המדינה.

הרייטינג הנמוך באופן עקבי מעלה שאלות קשות על ערך ההשקעה הציבורית בערוץ. כאשר עשרות אלפי צופים בלבד בוחרים לצפות בתכניות הערוץ, גם בשעות השיא ובמהדורות החדשות המרכזיות, עולה הספק האם הערוץ מצליח למלא את ייעודו כשירות ציבורי. המספרים מצביעים על ניתוק בין ההצעה התכנית של הערוץ לבין הביקוש האמיתי של הצופים הישראלים.

הפערים הגדולים במיוחד נראים כאשר משווים את מספרי הצופים של כאן 11 לאלו של ערוץ 12 המוביל: בעוד חדשות 12 מושכת 345 אלף צופים, חדשות 11 מגיעה רק ל-77 אלף, פער של כמעט פי חמישה. ברצועת הפריים טיים, הפער אף גדול יותר: 470 אלף צופים למאסטר שף מול 45 אלף בלבד לתכנית של כאן 11, פער של יותר מפי עשרה.

המציאות הזו מציבה את קובעי המדיניות בפני דילמה: האם ערוץ ממלכתי שמתקיים על חשבון הציבור יכול להמשיך לפעול כאשר הוא מושך קהלים כה מצומצמים? האם יש צדק בהמשך מימון ציבורי כאשר הציבור עצמו, לפחות על פי נתוני הצפייה, בוחר שלא לצפות בתכניות הערוץ? השאלות הללו הופכות לדחופות יותר ככל שהפערים ברייטינג ממשיכים להתרחב ומעמדו של ערוץ 11 כשחקן שולי בנוף התקשורתי הישראלי מתבסס.

הנתונים מבוססים על מדידות הרייטינג של הוועדה הישראלית למדרוג

הפוסט קשת 12 בראש הטבלה, ערוץ 14 במקום השני הופיע לראשונה ב-מעקב.

נתוני הרייטינג האחרונים חושפים תמונה דרמטית של המאבק על הצופה הישראלי: "האח הגדול" ברשת 13 ממשיך לשבור שיאים עם רייטינג מרשים של 20.1% ו-469 אלף צופים, ומחזיר את הרשת לעמדת ההובלה ברצועת הפריים טיים. ההצלחה הגדולה של הריאליטי הישראלי מעמידה בסימני שאלה את יתר התכניות המתחרות ומוכיחה שוב את כוחו של הז'אנר בטלוויזיה הישראלית.

בעוד "האח הגדול" מוביל ברצועת הפריים טיים, קשת 12 ממשיכה לשלוט במהדורות החדשות המרכזיות. חדשות 12 השיגו רייטינג של 14% עם 371 אלף צופים, פער משמעותי מול המתחרים. במקום השני הגיע ערוץ 14 עם חדשות 14 ברייטינג של 8.6% ו-233 אלף צופים, ואחריו רשת 13 עם חדשות 13 ברייטינג של 6.6% ו-163 אלף צופים. כאן 11 נותרה מאחור עם חדשות 11 ברייטינג של 3% ו-78 אלף צופים בלבד.

למרות ההצלחה של "האח הגדול", תכנית "רוקדים עם כוכבים" בקשת 12 מוכיחה עמידות מרשימה עם רייטינג של 16.1% ו-433 אלף צופים. התכנית, הנמצאת בשלבי הגמר, מצליחה לשמור על קהל צופים נאמן למרות התחרות הקשה. הפער בין שתי התכניות הגדולות מעיד על התחרות הצמודה בין הערוצים המובילים.

ערוץ 14 מציג תמונה מורכבת יותר. "הפטריוטים" עם ינון מגל השיגה רייטינג של 8.4% עם 234 אלף צופים, בעוד "פתחי את שי" הגיעה לרייטינג של 4.6% עם 111 אלף צופים. החלוקה בין שתי התכניות מראה על קושי בריכוז הקהל סביב תכנית מרכזית אחת.

כאן 11 נאבקת בקשיים משמעותיים ברצועת הפריים טיים. "המרדף" השיג רייטינג של 3.8% עם 93 אלף צופים, ו"קחו מספר" הגיע לרייטינג של 2.7% עם 70 אלף צופים. הנתונים מעידים על הקושי של הערוץ הציבורי למשוך קהל משמעותי בשעות הצפייה העיקריות.

ברצועת השידורים המוקדמת של השעה 19:00, קשת 12 ממשיכה את מגמת ההובלה. "מהדורה מוקדמת – עופר חדד" השיגה רייטינג של 9.8% עם 247 אלף צופים. ערוץ 14 הגיע למקום השני עם "לפני הכותרות – מגי טביבי" ברייטינג של 6.4% ו-163 אלף צופים. רשת 13 התמקמה במקום השלישי עם "אזור מלחמה – דרוקר" ברייטינג של 4.6% ו-110 אלף צופים, וכאן 11 סיימה במקום האחרון עם "שבע עם ליאל קייזר ואליאור לוי" ברייטינג של 1.7% ו-44 אלף צופים.

רצועת הלייט מציגה תחרות מעניינת בין הערוצים המובילים. רשת 13 הובילה עם "אח לילה" שהשיג רייטינג של 9.5% ו-204 אלף צופים, המשך ישיר להצלחת "האח הגדול". קשת 12 הגיעה צמוד מאחור עם "גיא פינס" ברייטינג זהה של 9% אך עם מספר צופים גבוה יותר – 231 אלף. בהמשך הרצועה, קשת 12 המשיכה עם "אברי ושרקי" שזכה לרייטינג של 5.6% ו-131 אלף צופים, ורשת 13 עם "היום שהיה" ברייטינג של 4.6% ו-99 אלף צופים.

ערוץ 14 הציג "סטורי לילה" עם רייטינג צנוע של 2.6% ו-63 אלף צופים, וכאן 11 סיימה עם "חדשות הלילה" ברייטינג של 1.8% ו-40 אלף צופים בלבד. הנתונים מעידים על קושי של הערוצים הקטנים יותר לפרוץ לרצועת הלייט המתחרה.

נתוני הרייטינג החדשים מעידים על שינוי במאזן הכוחות בטלוויזיה הישראלית. בעוד רשת 13 חוזרת לשלוט ברצועת הפריים טיים הודות להצלחת "האח הגדול", קשת 12 ממשיכה לשמור על עליונותה בחדשות ובתכני המידע. ערוץ 14 מתקשה למצוא את מקומו בין שני הגדולים, וכאן 11 נותרת מאחור בכל הרצועות.

ההצלחה של "האח הגדול" מוכיחה שוב את כוחם של תכני הריאליטי בטלוויזיה הישראלית. הרייטינג הגבוה של 20.1% מצביע על רעב של הקהל הישראלי לתכנים מהסוג הזה, בעיקר בתקופה של מתח ביטחוני. התכנית מצליחה לספק בריחה וסיפוק צפייה לקהל רחב, ומחזירה את רשת 13 למפה הטלוויזיונית הישראלית כשחקן מרכזי.

המאבק על הצופה הישראלי ממשיך להתחדד, כאשר כל ערוץ מנסה למצוא את הנוסחה הנכונה למשיכת קהל. בעוד הריאליטי והבידור מוכיחים את עצמם כמושכי קהל עיקריים, החדשות ותכני המידע נותרים חלק מרכזי מהתחרות. הנתונים מראים שהטלוויזיה הישראלית עדיין מסוגלת למשוך מיליוני צופים, אך ההתמחות והמיקוד הופכים קריטיים יותר מתמיד.

הנתונים מבוססים על פרסומי "הוועדה הישראלית למדרוג", נכון ליום 4 באוגוסט 2025.

הפוסט רייטינג: ערוץ 14 עומד חזק מול 13 ו-12! הופיע לראשונה ב-מעקב.