דיון טעון שנערך בבית משפט השלום בראשון לציון במסגרת הליך אזרחי בין בני הזוג בן ברוך לבין עמותה ופעיליה, לצד הנתבעת מערכת "מעקב", חשף עימות חזיתי בין טענות לפגיעה בשם טוב לבין עקרונות חופש הביטוי והעיתונות. מן הפרוטוקול עולה תמונה מורכבת, שבה נבחנים גבולות הפרסום העיתונאי אל מול ניסיונות, ככל הנראה, להגביל ביקורת פומבית.

במוקד ההליך ניצבת בקשת התובעים לצמצם ואף להסיר פרסומים שפורסמו בעניינם, לצד דרישה למתן צו איסור פרסום מיידי. ואולם, במהלך הדיון דחתה השופטת רבקה ארד את הבקשה למתן צו ארעי, והבהירה כי כל בקשה מסוג זה תוגש כדין ובכתב, ולא תינתן במסגרת הדיון ללא הליך מסודר. החלטה זו מותירה בשלב זה את מרחב הביטוי והפרסום פתוח, ומדגישה כי לא התקבלה עמדת התובעים להגבלה מיידית של התוכן.

מערכת "מעקב", שהוגדרה בהליך כנתבעת, הציגה קו הגנה תקיף, תוך הדגשת אופיו העיתונאי של הפרסום. לטענתה, הכתבה נשענה על תחקיר שכלל איסוף עדויות, ראיונות ותיעוד מהשטח, ונועדה להביא לידיעת הציבור מקרה חמור הנוגע, ככל הנראה, להתנהלות כלפי בעל חיים. עוד נטען כי טרם הפרסום נעשתה פנייה לקבלת תגובה מצד המעורבים, אך לא התקבל מענה, עובדה אשר לשיטתה חיזקה את ההחלטה לפרסם.

במהלך הדיון נטען מטעם "מעקב" כי ההליך כולו נושא מאפיינים של תביעת השתקה, שנועדה, ככל הנראה, לצמצם פעילות עיתונאית ולמנוע חשיפת מידע בעל עניין ציבורי. “מנסים לסגור את הפה לעיתונאי”, נאמר בפרוטוקול, תוך הדגשת הטענה כי אין בסיס משפטי להגבלת פרסומים העוסקים בסוגיות ציבוריות.

עוד עולה מן הדיון כי מערכת "מעקב" הטיחה בתובעים טענות קשות בנוגע להתנהלותם ביחס לבעל חיים שהיה באחריותם. בין היתר נטען כי הכלב הופקר וכי לא ניתן לו מענה בסיסי, כאשר התנהלות זו הוצגה כרשלנית וחמורה. במסגרת הדיון אף נעשתה השוואה בין אחריות לבעל חיים לבין אחריות כלפי ילד, במטרה להמחיש את חומרת הנטען.

מנגד, עו"ד גיא אופיר, המייצג את הנתבעים האחרים בהליך, הציג גרסה שונה, שלפיה מדובר בכלב שעבר התעללות קודמת, וכי המשפחה לא שיתפה פעולה עם העמותה שניסתה להשיבו. לטענתו, הנתבעים נקלעו לסיטואציה מורכבת שלא ביוזמתם, כחלק ממחלוקת רחבה יותר.

באי כוח התובעים מצדם העלו טענות חריפות נגד "מעקב", וניסו לקשור את פעילותה לפרסומים נוספים, אולם מנגד נדחו הטענות על ידי המערכת, אשר עמדה על כך כי מדובר בניסיון להסיט את הדיון מהשאלה המרכזית, תוכן הפרסום והאינטרס הציבורי שבו.

השופטת ארד הבהירה כי ההליך מצוי בשלב מקדמי בלבד, וכי ההכרעה תתבסס בהמשך על ראיות ותצהירים שיגישו הצדדים. לצד זאת ציינה כי פרסומים חמורים מחייבים הוכחה, אך הדגישה את הצורך בבחינה מלאה של מכלול הראיות טרם קבלת החלטה.

ברקע ההליך עומדת כתבה שפורסמה ביום 23 בפברואר 2025 באתר "מעקב", אשר עסקה בפרשה בנס ציונה. על פי המתואר בפרסום, הכלב נשוא הפרשה נותר, ככל הנראה, ללא טיפול הולם וללא מענה לצרכיו הבסיסיים, כאשר גורמים חיצוניים, ובהם עמותת “החיות ואנחנו”, פעלו להצלתו. עוד נטען כי המשפחה לא שיתפה פעולה עם ניסיונות אלה ולא נטלה אחריות למצב.

קרא עוד – לחץ כאן

הפרסום עורר הד ציבורי והציף שאלות רחבות באשר להתמודדות עם מקרי הזנחה של בעלי חיים, לרבות סוגיות של אכיפה ופיקוח. לפי הנטען, מדובר במקרה המשתלב במגמה רחבה יותר של פרשות דומות, המחייבות, ככל הנראה, בחינה מערכתית.

מן ההתרחשויות באולם בית המשפט עולה כי בשלב זה לא הוטלה כל מגבלה מיידית על פרסום, וכי טענות הצדדים ייבחנו בהמשך ההליך. משמעות הדברים היא כי סוגיית חופש הביטוי, לצד שאלת האחריות לפרסום, תמשיך לעמוד בלב הדיון המשפטי, כאשר ההכרעה הסופית טרם ניתנה.

• ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון, המשקפים את הדברים שנמסרו מטעם מערכת "מעקב" (עדותי, דים אמור):

הדיון, כפי שהוא משתקף בפרוטוקול, מדגיש את המתח המובנה בין ביקורת עיתונאית לבין טענות לפגיעה, אך בשלב זה, ולנוכח החלטת בית המשפט, נותר מרחב הפרסום בעינו, עד לבירור מעמיק של העובדות והראיות.

הזנחת כלב והפקרתו אינן רק כשל מוסרי – אלא עבירה פלילית המעוגנת בחוק חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). החוק קובע באופן מפורש כי בעלים של בעל חיים מחויב לספק לו תנאי מחיה בסיסיים, לרבות מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי. הפרת חובה זו, ובפרט נטישה מכוונת של כלב, מהווה עבירה על החוק.

על פי הוראות החוק, הפקרה או הזנחה העלולות לגרום סבל לבעל החיים עשויות להיחשב כהתעללות. במקרים אלה, הענישה עלולה להגיע עד שלוש שנות מאסר. לצד זאת, במקרים הנחשבים קלים יותר, רשאים בתי המשפט להטיל קנסות משמעותיים ואף סנקציות נוספות, בהתאם לנסיבות.

המסגרת החוקית משקפת גישה מחמירה כלפי פגיעה בבעלי חיים, תוך הדגשת אחריותו הישירה של המחזיק בהם. המשמעות ברורה: כלב אינו חפץ הניתן להשלכה, אלא יצור חי הזכאי להגנה משפטית. ככל שהוכח כי נגרם סבל ממשי, כך גוברת גם חומרת הענישה.

בפועל, יישום החוק תלוי בראיות, בעוצמת הפגיעה ובנסיבות המקרה, אך המסר הנורמטיבי חד: הפקרה והזנחה אינן עוברות בשתיקה, אלא עשויות להסתיים בהליך פלילי ובענישה ממשית.

היעלמות כלב חושפת מחדל: תלונה ותביעה

בנוסף, למשרד החקלאות הוגשה תלונה (מספר סימוכין 6594047; נכון למועד זה טרם התקבלה הכרעה סופית בעניינה). במקביל, בעקבות הטענות להזנחת הכלב, הוגשה על ידי עמותת "החיות ואנחנו" תביעה שכנגד מכוח חוק צער בעלי חיים, וכן הוגשה תלונה נגד מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך.

למעשה, כתב התביעה שכנגד, שהוגש לבית משפט השלום בראשון לציון, מציג מחלוקת חריפה בין עמותת "החיות ואנחנו" לבין זוג מאמצים מנס ציונה, סביב אימוץ כלב בשם "ארתור" והיעלמותו זמן קצר לאחר מסירתו. התביעה, בסך 93,180 שקלים, נשענת על טענות להפרת הסכם, רשלנות והסבת נזקים כלכליים ותפעוליים לעמותה.

על פי הנטען, העמותה, גוף ללא כוונת רווח הפועל להצלת בעלי חיים נטושים ופגועים, מסרה לנתבעים כלב שעבר הליך שיקום ממושך לאחר חיים בתנאי הזנחה ופחד. בכתב התביעה מודגש כי טרם האימוץ הועבר למאמצים מידע מלא באשר למצבו ההתנהגותי והרגשי של הכלב, לרבות היותו חששן ודורש הסתגלות הדרגתית והשגחה צמודה.

לטענת העמותה, ביום 9 באוגוסט 2024 נמסר הכלב לנתבעים לאחר הליך התאמה ובחירה מודעת, אולם בתוך יומיים בלבד, ביום 11 באוגוסט, נמלט הכלב מביתם. מכאן, כך נטען, התפתחה שרשרת אירועים המלמדת, לשיטת העמותה, על כשל מהותי בהתנהלות המאמצים: אי יישום הנחיות בסיסיות שניתנו להם, הימנעות מפרסום דבר היעלמות הכלב בקבוצות מקומיות, ומעורבות מצומצמת בלבד במאמצי האיתור.

במקביל, מתואר בכתב התביעה מבצע חיפושים נרחב וממושך שנוהל על ידי העמותה ומתנדביה, אשר כלל גיוס פעילים, שימוש באמצעים טכנולוגיים כדוגמת רחפן, הפעלת לוכדים מקצועיים והקמת נקודות האכלה בניסיון ללכוד את הכלב. החיפושים נמשכו כחצי שנה, ובמהלכם נצפה הכלב משוטט בסביבת מגורי הנתבעים.

רק בפברואר 2025, לאחר מאמצים ממושכים, אותר הכלב ונלכד, והושב לכלבייה כשהוא במצב רפואי קשה, כך על פי הנטען. עוד מציינת העמותה כי הנתבעים לא יצרו קשר לאחר איתורו ולא הביעו עניין במצבו, דבר המוצג על ידה כהתעלמות מאחריותם.

במוקד התביעה עומדת הטענה להפרה יסודית של הסכם האימוץ, אשר כלל התחייבויות מפורשות לטיפול, השגחה ודיווח במקרה של אובדן בעל החיים. עוד נטען כי טענות הנתבעים בדבר "הטעיה" או קבלת כלב "בעייתי" אינן מתיישבות עם אופייה של פעילות העמותה, המטפלת בבעלי חיים פגועים הזקוקים לשיקום.

העמותה מפרטת את רכיבי הנזק הנטענים, ובהם הוצאות דלק והגעה חוזרת לאזורי החיפוש, הפעלת מתנדבים, שכירת לוכד ורכישת ציוד, שעות עבודה רבות בניהול מבצע האיתור והחילוץ, וכן דרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש. סך הנזקים הנטענים מוערך בעשרות אלפי שקלים.

כתב התביעה שכנגד מתאר מחלוקת עמוקה סביב שאלת האחריות לאימוץ בעל חיים מורכב, כאשר העמותה מבקשת לייחס לנתבעים אחריות מלאה להיעלמות הכלב ולהשלכותיה, הן במישור הערכי והן במישור הכספי.

תביעת השתקה קדמה, ההגנה נותרה חלשה

הפוסט אימוץ שהסתיים בהפקרה: אחריות נכשלה, החוק לא נאכף הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים דיון קדם משפט בבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרת התביעה האזרחית שהגישו אריאל ואורנה בן ברוך נגד מספר נתבעים, ובהם גם אני, עיתונאי במערכת "מעקב", המופיע בכתב התביעה כנתבע 3.

במהלך הדיון נדחתה בקשת התובעים למתן צו איסור פרסום ארעי, לאחר שבית המשפט קבע כי אינו סבור שיש מקום למתן צו בשלב זה של ההליך. הדיון הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

ההליך מתנהל בעקבות כתבה שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה בעניינו של כלב בשם ארתור, אשר ככל הנראה הוזנח לאחר שנמסר לאימוץ – דבר המעורר, לכאורה, טענות לחוסר אחריות כלפי בעל חיים שנמסר למשפחה לאחר הליך האימוץ.

קראו את הכתבה שפורסמה בפברואר 2025, אשר עומדת במוקד התביעה – לחצו כאן

התובעים, מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך, טענו בכתב התביעה כי מדובר בפרסומים פוגעניים. מנגד, במערכת "מעקב" (הנתבע 3) נמסר בכתב ההגנה כי מדובר בתחקיר עיתונאי מבוסס, שנערך מתוך עניין ציבורי ותוך הקפדה על כללי האתיקה המקצועית.

הצו שלא ניתן: קדם המשפט והבקשה שנדחתה

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים קדם משפט בתיק האזרחי המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון. התובעים, אריאל ואורנה בן ברוך, באמצעות בא כוחם עו"ד גיא אופיר, ביקשו מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום ארעי נגד הפרסומים הקשורים לתיק.

מדובר בצו חריג, שמטרתו למנוע פרסום עוד בטרם הוכרעה המחלוקת המשפטית לגופה. ואולם, בתום הדיון קבעה כב' השופטת רבקה ארד כי אינה סבורה שיש מקום למתן הצו בשלב זה, והבקשה נדחתה.

החלטה זו מותירה את ההליך במסלולו הרגיל, ללא מגבלות פרסום ארעיות. הדיון כולו הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

למעשה, מדובר באחד המוקדים המרכזיים של קדם המשפט, שכן הבקשה לצו איסור פרסום עמדה בלב טענות התובעים. דחייתה משקפת, ככל הנראה, את עמדת בית המשפט שלפיה אין הצדקה להגבלת הפרסומים בשלב מקדמי זה. משכך, בשלב זה לא יוסתר דבר מעיני הציבור, והכתבה מוסיפה לעמוד במוקד עניין ציבורי ממשי. בהקשר זה נדגיש כי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ויסודות הדמוקרטיה נשענים, בין היתר, על חופש העיתונות וחופש הביטוי.

תעודת העיתונאי: הטענה שהועלתה והבדיקה באולם

אחת הטענות המרכזיות שהועלו בכתב התביעה נגעה למעמדו של הנתבע 3 כעיתונאי. במסמך נטען כי הנתבע מציג עצמו כעיתונאי חוקר, אך בפועל אינו מחזיק בתעודת עיתונאי, ובכך מטעה את הציבור.

במהלך הדיון, לבקשת בית המשפט, הוצגה תעודת עיתונאי בתוקף. לאחר עיון בתעודה ציינה השופטת כי היא רואה תעודת עיתונאי תקפה, והסוגיה ירדה מסדר היום. לפי המתואר, הדבר נרשם גם בפרוטוקול.

מערכת "מעקב" רואה בכך הפרכה של אחת הטענות המרכזיות שנכללו בכתב התביעה, ומציינת כי לבית המשפט נמסר מידע שגוי ומטעה.

עו"ד גיא אופיר מסר בכתב התביעה נתונים שאינם נכונים, באופן שפגע בשם הטוב, ועל כן, בעתיד הקרוב תוגש תלונה נוספת ללשכת עורכי הדין לאחר פרסום הפרוטוקול. זאת, בנוסף לתלונה מס' 268/25, אשר הוגשה בעבר ונתמכה בתצהיר.

לא יעלה על הדעת כי עורך דין, חבר לשכת עורכי הדין, ימסור לבית המשפט מצג שווא בוטה, מבלי שבדק את העובדות, ובכך יציג תמונה שקרית כאילו הייתה אמת.

התביעה: טענות לפגיעה מתמשכת

הרקע לתביעה נעוץ בכתבת הכלב ארתור שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה במקרה שבו, ככל הנראה, הוזנח הכלב לאחר אימוצו ונמצא משוטט ללא השגחה, כאשר המשפחה המאמצת דחתה את הטענות ופנתה לערוצים משפטיים בעקבות הסיקור התקשורתי – קרא עוד.

ביום 23 במרץ 2025 הגישו התובעים תביעה אזרחית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד מספר נתבעים, ובהם גם הנתבע 3, הנני ככתב מערכת "מעקב". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד גיא אופיר, ועוסקת בטענות לפרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות.

לפי כתב התביעה, הפרסומים כללו תכנים פוגעניים ושקריים, אשר הופצו במספר פלטפורמות וגרמו, לפי הנטען, לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, בפרטיותם ובשגרת חייהם.

במסמך מתואר רצף פרסומים לאורך תקופה, הכולל כתבות, פוסטים ותיעוד מקוון, אשר לטענת התובעים יצרו דפוס מתמשך של פגיעה. לכתב התביעה צורפו קישורים, צילומי מסך ותיעוד חזותי שנועדו להמחיש את הפרסומים.

התביעה מבקשת סעד כספי בגין עילות שונות, ובהן לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונזקים נוספים, שלטענת התובעים נגרמו עקב הפרסומים.

כתב ההגנה: ככל הנראה מדובר בתביעת השתקה קלאסית

בכתב ההגנה שהוגש מטעמי, כנתבע 3, נטען כי מדובר בתביעת לשון הרע חסרת בסיס, שמטרתה להשתיק פעילות עיתונאית חוקרת בעלת עניין ציבורי.

לפי הנטען בכתב ההגנה, הכתבה נשוא התביעה התבססה על תחקיר מקצועי שכלל ראיונות עם נציגי העמותה, תיעוד חזותי של מצבו של הכלב, חוזה האימוץ, הקלטות ועדויות של מתנדבים.

בכתב ההגנה נטען כי כל העובדות שפורסמו הן אמת, וכי הפרסום נעשה בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. עוד צוין כי ניתנה לתובעים זכות תגובה מלאה בטרם הפרסום, אך הם בחרו שלא למסור גרסה עובדתית או ראיות נגדיות.

הנני, כנתבע 3, מעלה מספר הגנות משפטיות, ובהן הגנת "אמת בפרסום" וטענת תום לב, לצד הטענה כי מדובר בתביעה בעלת מאפיינים של תביעת השתקה. בין היתר מצוין סכום התביעה – 300 אלף שקלים – אשר, לטענת הנתבע, אינו נתמך בראיות לנזק ממשי.

עוד נטען על ידי כי התובעים לא הציגו מסמכים רפואיים, כלכליים או אחרים המעידים על נזק, וכי דרישת הפיצוי נועדה להפעיל לחץ כלכלי ופסיכולוגי על עיתונאי.

עוד צוין בכתב ההגנה כי הנתבע מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו מסוגל לממן הגנה משפטית רחבה, וביקש מבית המשפט להביא נתון זה בחשבון.

הצעה פומבית לראיון בבית המשפט שנדחתה – אך עדיין בתוקף

האחריות העיתונאית מחייבת פנייה לנושא הכתבה וקבלת תגובה. למשפחת בן ברוך נמסרה פנייה טלפונית וכן פנייה בכתב, אולם המערכת נחסמה ולא נמסרה עד היום תגובה עניינית. לצד זאת צוין בכתבה כי הטענות המרכזיות בכתב התביעה משקפות, ככל הנראה, את גרסתה של משפחת בן ברוך לאירועים.

השיחה עם מר אריאל בן ברוך, אשר פורסמה בכתבה מיום 23.02.2025, מלמדת כי דאז סירב למסור תגובה

חובתנו העיתונאית לשוב ולפנות לקבלת תגובה, זכותם של בני המשפחה שלא להשיב, ואין בידי מערכת "מעקב" אפשרות לכפות מסירת תגובה. עם זאת, משלא נמסרת תגובה, אין מקום להלין על כך שפורסמה גרסה שאינה גרסתם.

ביום 5 בפברואר 2026, בפני כבוד השופטת רבקה ארד, הציעה מערכת "מעקב" לראיין את התובעים באולם בית המשפט, או לחלופין לאחר הדיון, ולפרסם את גרסתם במלואה. יודגש כי, כעניין שבעובדה, גם במהלך קדם המשפט נדחתה ההצעה, הן מצד בני המשפחה והן מצד בא כוחם, עו"ד גיא אופיר.

ההצעה נרשמה בפרוטוקול, וכאשר יתקבל תמלולו תפורסם ההצעה לציבור. למעשה, ההצעה לקיים ראיון מצולם עם המשפחה נותרה בתוקפה.

המשך ההליך: הכרעה טרם ניתנה

נכון למועד קדם המשפט מיום 5 בפברואר 2026, טרם ניתנה הכרעה בתיק. בית המשפט דחה את הבקשה לצו איסור פרסום ארעי, וההליך צפוי להימשך.

הדיון הבא נקבע ליום 15 באוקטובר 2026 בבית משפט השלום בראשון לציון. עד אז יימשכו ההליכים המקדמיים, ורק בסיומם תינתן הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בלב המחלוקת.

בשלב זה, קובע בית המשפט כי אין מקום להגביל את הפרסומים באמצעות צו ארעי, וההליך ימשיך להתברר עד לפסק דין סופי.

נ.ב

אילו היה מדובר בילד, סביר להניח כי רשויות הרווחה והאכיפה היו מתערבות לאלתר. משפחה שהייתה מאפשרת לילד לשהות חודשים ארוכים ברחוב הייתה נתונה לחקירה, לסנקציות חמורות ואף להוצאת הילד מחזקתה. אולם כאשר מדובר בכלב, לעיתים נדמה כי הרגישות הציבורית פוחתת והאדישות גוברת – על אף שמדובר ביצורים חיים, בעלי לב, רגשות וצרכים בסיסיים שאינם נופלים בערכם המוסרי.

מערכת "מעקב" רואה עצמה כמי שמעניקה קול לכלב ארתור – יצור חי בעל אישיות, אופי וזכות לקיום בכבוד. בעל חיים אינו יכול להגיש תלונה במשטרה או לפנות לבית המשפט, ועל כן תפקידם של עיתונאים ופעילי עמותות להצלת בעלי חיים הוא לשמש עבורו פה, קול ומגן. מדובר, הלכה למעשה, במצילי חיים הפועלים מדי יום כדי להעניק לבעלי חיים הגנה, טיפול והזדמנות חדשה.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, מטיל על בעלי כלבים ומחזיקים בבעלי חיים חובות ברורות לדאוג לרווחתם ולצרכיהם הבסיסיים. החוק אוסר על התעללות, הזנחה ונטישה, ומחייב אספקת מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי בעת הצורך. הפרת הוראות החוק עלולה להיחשב עבירה פלילית, שעונשה קנסות ואף מאסר, בהתאם לחומרת המקרה ולנסיבותיו. נוסף על כך, חוזי אימוץ מהווים מסמך משפטי מחייב, המטיל על המאמצים אחריות מתמשכת לדאוג לשלומו ולביטחונו של הכלב.

בעמותת "חיות ואנחנו" ממתינים כיום כ-300 כלבים לבית חם. הציבור מוזמן לפנות לעמותה, להכיר את הכלבים, ולאפשר לאחד מהם לפתוח פרק חדש של חיים בטוחים ומוגנים – לתמיכה בבעלי חיים ולאימוץ – לחצו כאן.

הפוסט בקשת עו"ד גיא אופיר לצו איסור פרסום נדחתה בפרשת הכלב שהוזנח הופיע לראשונה ב-מעקב.

• דים אמור 

מה שהתרחש בימים שלאחר מכן חושף תמונה מטרידה של חוסר אחריות משווע. ארתור נמלט מביתה של משפחת בן ברוך, כשהגרסאות לבריחה משתנות באופן תמוה – פעם מדובר בהשתחררות מרצועה, ופעם בקפיצה מעל הגדר. מרגע זה החלה מסכת התעלמות מזעזעת מצד המשפחה המאמצת, שעומדת בניגוד מוחלט לחובותיה החוקיות והמוסריות.

במשך חצי שנה תמימה שוטט ארתור ברחובות נס ציונה, כשהוא חשוף לסכנות, רעב, ופגעי מזג האוויר. העמותה, שנמצאת במרחק של מאות קילומטרים, נאלצה להשקיע סכומי כסף עצומים בניסיונות להציל את חייו: רחפנים, מלכודות מקצועיות, מצלמות מעקב, ואספקת מזון קבועה – הכל במימון העמותה. סמדר אסא עצמה נסעה לפחות עשר פעמים מעפולה לנס ציונה, מרחק של מאות קילומטרים, בניסיון נואש להציל את הכלב.

והיכן הייתה משפחת בן ברוך בכל התקופה הזו? הם לא טרחו אפילו לעשות משמרת אחת כדי לתפוס את הכלב שלהם. לא סייעו במימון מאמצי ההצלה, לא השתתפו בחיפושים, ולא הביעו כל דאגה לגורלו של ארתור. זוהי התנהגות שעולה לכדי עבירה פלילית על פי חוק צער בעלי חיים, אשר העונש בגינה הינו קנס או מאסר בפועל. למידע נוסף אודות החוק הנך מוזמן ללחוץ כאן

בזמן ששוטט ברחובות, ארתור ניזון ממזון שהושאר עבורו בלילות על ידי מתנדבי העמותה. מצבו הלך והידרדר, כשהקולר שענד הלך והתהדק סביב צווארו ככל שגדל, יוצר פצעי לחץ מסוכנים שהיו עלולים להביא למותו. רק לאחר חצי שנה של מאמצים בלתי פוסקים, ובעלות כספית עצומה, הצליחה העמותה ללכוד את ארתור ולהצילו ממוות בטוח.

כשעומתו עם הטענות הקשות, תגובתם של בני משפחת בן ברוך הייתה מקוממת. במקום לקחת אחריות על מעשיהם, הם בחרו להכחיש את כל העובדות ולטעון כי מדובר בשקרים.

יתרה מכך, חלף התמודדות עם האישומים החמורים שהועלו כנגדם, בחרו הללו להפנות חומרים הנוגעים לחוק הגנת הפרטיות ולחוק איסור לשון הרע – מהלך שקוף בעליל שנועד להסיט את תשומת הלב מן ההזנחה הפושעת אשר ביצעו. יש להבהיר כי ניסיון להפחידנו באמצעות תביעת השתקה נועד לכישלון, באם תוגש תביעה שכזו על-ידי משפחת בן ברוך. אולם, שליחת החומרים המשפטיים האמורים מרמזת, ככל הנראה, על כוונותיהם.

האזינו לשיחה המוקלטת עם אריאל בן ברוך:

חשוב להדגיש כי עמותת "החיות ואנחנו" הינה גוף בעל מוניטין ומעמד מכובד בתחום הצלת בעלי החיים. במסגרת ביקורת עיתונאית מקיפה שנערכה בעמותה, נמצא כי התנהלותה הינה ללא רבב. העמותה רשמה הצלחות משמעותיות בתחום האימוץ, ואני, בתפקידי כעיתונאי המבקר, זכיתי להיווכח בכך באופן אישי עת אימצתי את הכלבים ריקו ובוצ', אשר שוהים כיום בביתם החדש ונהנים מחיים מיטביים.

כעת שוקלת העמותה לנקוט בהליכים משפטיים נגד משפחת בן ברוך. על פי חוק צער בעלי חיים, הזנחת בעלי חיים היא עבירה חמורה הכוללת אי מתן מזון ומים בכמות מספקת, החזקת בעל חיים בתנאים לא ראויים, ואי מתן טיפול רפואי לבעל חיים חולה או פצוע. בנוסף, על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, חוזה האימוץ שנחתם מחייב את הצדדים לקיימו בתום לב ובדרך מקובלת – חובה שהופרה באופן בוטה על ידי משפחת בן ברוך. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; קראו את החוק כאן

סיפורו של ארתור הוא תזכורת מטלטלת לאחריות הכבדה הכרוכה באימוץ בעל חיים. הוא חושף את הפער העצום בין אלה שמקדישים את חייהם להצלת בעלי חיים, לבין אלה ש\רואים בהם צעצוע שניתן להשליך כשנמאס ממנו. ארתור אמנם ניצל, אך המחיר ששילמה העמותה – הן במשאבים והן בכאב לב – היה כבד מנשוא.

התנהלותה של משפחת בן ברוך מעוררת תהיות חמורות בדבר אחריותם של מאמצי בעלי חיים ובאשר לאכיפה הרופפת של חוקי הגנת בעלי החיים במדינת ישראל. הייתכן כי משפחה תוכל להפקיר יצור חי לגורלו, להתעלם משוועתו במשך מחצית השנה, ולהימלט מכל סנקציה? התשובה לשאלה נוקבת זו תלויה בהליכים המשפטיים אשר העמותה שוקלת ליזום בעניין.

הפוסט משפחת בן ברוך הפקירה כלב למוות בנס-ציונה הופיע לראשונה ב-מעקב.

האם ידעתם שכלבים שחורים מחכים זמן רב יותר למשפחה מאמצת? תופעה זו, המכונה "תסמונת הכלב השחור", היא תוצאה של דעות קדומות חסרות בסיס. למעשה, צבע הפרווה של הכלב אינו מעיד דבר על אופיו, נאמנותו או התאמתו למשפחה.

הכירו את מיקה – דוגמה מושלמת לכך שיופי מגיע בכל הצבעים. מיקה היא כלבה שחורה מקסימה בת ארבע, ככל הנראה אקיטה מעורבת, שמחכה כבר זמן רב למשפחה שתעניק לה את הבית החם לו היא ראויה.

סיפורה של מיקה מתחיל כשהגיעה אלינו כגורה קטנה ומתוקה. למרות שאומצה בתחילה, המשפחה שבחרה בה לא הייתה מתאימה, והיא הוחזרה לבית המחסה. מאז, היא ממתינה בסבלנות למשפחה שתראה את האוצר האמיתי שהיא – מעבר לצבע פרוותה השחורה.

למה מיקה היא בדיוק הכלבה בשבילכם?

– היא נבונה, חזקה ואמיצה
– מגלה אהבה גדולה לילדים ולבני אדם
– מסתדרת נהדר עם כלבים זכרים
– עברה עיקור, חיסונים ומשובבת
– בעלת אופי מושלם למשפחה איכותית

פרטי אימוץ:
– מיקה נמצאת בבית מחסה בחסות עמותת "החיות ואנחנו" סמוך לעפולה
– האימוץ מיועד למשפחות שבהן המאמצים בני 25 ומעלה
– חובה להגיע עם כל בני המשפחה לאימוץ
– ניתן לאמץ בכל יום, כולל שישי ושבת, בתיאום מראש
– שעות ביקור: 10:30-12:30

ליצירת קשר וקביעת פגישה: 054-3057717
– ימים א-ה: 08:00-17:00
– שישי-שבת: 08:00-13:00

• עמוד בפייסבוק – לחץ כאן

כלב שחור הוא לא רק כלב – הוא חבר נאמן לחיים. בואו להכיר את מיקה ותנו לה הזדמנות להראות לכם כמה אהבה היא יכולה להעניק. אימוץ כלב שחור הוא לא רק מעשה של הצלת חיים, אלא גם הזדמנות לשבור סטיגמות ולהוכיח שאהבה אמיתית מגיעה בכל הצבעים.

עזרו לנו להפיץ את הסיפור של מיקה כדי שתמצא את המשפחה המושלמת עבורה. יחד נוכל לשנות את הגורל של כלבים שחורים ולהעניק להם את הבית החם שהם כל כך ראויים לו.

צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט למה דווקא כלב שחור? סיפורה המרגש של מיקה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

כלבים אוהבים אותך כפי שאתה, לא משנה מה המעמד החברתי שלך, איך אתה נראה או כמה כסף יש לך בחשבון הבנק. הם מעניקים אהבה ללא תנאי.

מחקרים מראים כי בעלות על כלב יכולה להפחית לחץ, לשפר בריאות לבבית ולהגביר תחושות של אושר ושביעות רצון. הקשר עם כלב מספק תחושת שייכות ומטרה, דבר החיוני לבריאות הנפשית שלנו.

בהזמנות זו, קורא לציבור לשקול אימוץ כלב, אם אתם מחפשים חבר אמיתי ונאמן, אמצו כלב. תקבלו לא רק חיית מחמד, אלא חבר לחיים.

כל כלב ראוי לבית אוהב, האימוץ מציל חיים ומעשיר את חייהם של המאמצים.

בעולם של אי-ודאות, נראה כי אהבתם הבלתי מסויגת של כלבים מציעה נחמה ויציבות שרבים מחפשים. אימוץ כלב הוא לא רק מעשה של חסד, אלא השקעה באושר שלך.

הפוסט חברות על ארבע: למה אימוץ כלבים הוא מתכון לאושר הופיע לראשונה ב-מעקב.

חקירה מעמיקה של מערכת "מעקב" חושפת את המורכבות שבאימוץ ומדגישה את החשיבות של בחירה מושכלת בעמותה האחראית לתהליך.

"בעלי חיים אינם צעצועים", מזכירה לנו סמדר אסא.

הם יצורים חיים בעלי רגשות עמוקים, ולעיתים קרובות, גם טראומות נפשיות – שלרוב נגרמות על ידי בני אדם. דבריה מהדהדים את הצורך בהבנה מעמיקה של הצרכים הפיזיים והרגשיים של בעלי החיים טרם האימוץ.

הכנה נכונה לקראת הגעתו של בן המשפחה החדש כוללת יותר מאשר רכישת מיטה וקערת אוכל. חיוני להקצות תקציב לחיסונים, טיפולים רפואיים, מזון איכותי, וכמובן, זמן ותשומת לב. אימוץ הוא מחויבות ארוכת טווח, ולא החלטה של רגע.

במסגרת תחקיר מקיף, צוות "מעקב" בחן עשרות עמותות לרווחת בעלי חיים ברחבי הארץ. הקריטריונים לבדיקה כללו תנאי החזקה, איכות הטיפול, שקיפות ניהולית, ויחס לבעלי החיים ולמאמצים הפוטנציאליים. מתוך כל אלה, "עמותת החיות ואנחנו" בניהולה של סמדר אסא בלטה לטובה.

ביקור הפתע שערכנו ב'עמותת החיות ואנחנו' חשף בפנינו מודל לחיקוי בתחום. מהרגע הראשון הורגשה האווירה החמה והאכפתית. כל בעל חיים זכה ליחס אישי, והמתקנים היו נקיים ומטופחים.

הבדיקה העלתה כי העמותה מקפידה על תזונה מאוזנת ואיכותית, מעקב וטרינרי קבוע, ופעילות גופנית ומנטלית לכל אחד מהכלבים והחתולים. אך מה שהרשים אותנו במיוחד, הוא תהליך האימוץ המוקפד. העמותה אינה ממהרת למסור בעלי חיים; במקום זאת, הם משקיעים זמן רב בהדרכת המאמצים הפוטנציאליים.

סמדר אסא, מנהלת העמותה, מסבירה: "אנחנו מאמינים שחינוך הוא המפתח. לפני כל אימוץ, אנו מקיימים שיחה מעמיקה עם המשפחה המאמצת. חשוב לנו שיבינו – זה לא עוד צעצוע, אלא בן משפחה לכל דבר".

השקיפות הכלכלית של העמותה ראויה לציון. כל שקל שנתרם מופנה ישירות לרווחת בעלי החיים, החל מטיפולים רפואיים וכלה בשדרוג מתקני המחיה. זוהי דוגמה מובהקת לניהול אתי ואחראי, כך אפשר לומר לאחר שבחנו את הדו"חות הכספיים של העמותה.

לסיכום, אימוץ בעל חיים הוא צעד משמעותי המחייב מחשבה, הכנה, ובחירת שותפים נכונים לדרך. "עמותת החיות ואנחנו" מציבה רף גבוה, ומזכירה לכולנו כי האחריות לחיים אלו מתחילה הרבה לפני הכניסה הביתה, וממשיכה לאורך כל חייהם של בעלי החיים שבחרנו לאהוב.

אז אם אתם שוקלים להרחיב את המשפחה בארבע רגליים נוספות, זכרו: זו לא רק בחירה, אלא גם הזדמנות – להעניק בית חם ואוהב, ולקבל בתמורה אהבה ללא תנאי. עם הכנה נכונה והדרכה מקצועית, האימוץ יכול להיות אחת ההחלטות המתגמלות ביותר שתקבלו.

הפוסט אימוץ בעל חיים: מחויבות לחיים מלאי אהבה ואחריות הופיע לראשונה ב-מעקב.