הפוסט חופש העיתונות במבחן: עתירה נגד החרמת "הארץ" הופיע לראשונה ב-מעקב.

"הארץ", בסגנונו הייחודי, נמנע מלהשתמש במונחים חדים כמו "מחבל" או "טרוריסט". במקום זאת, הם מעדיפים את הניסוח העדין "נהרג בידי כוח צה"ל". כאילו מדובר בתאונה מצערת ולא בפעולה מכוונת נגד אחד האנשים המסוכנים ביותר לביטחון ישראל.

העיתון מתאר את סינוואר כ"המוח מאחורי 7 באוקטובר", כאילו מדובר במתכנן אירוע תרבות ולא במי שאחראי לטבח אכזרי של אזרחים חפים מפשע. הם מציינים את תפקידיו בארגון חמאס, אך נמנעים מלהזכיר את המילה "טרור" בהקשר זה.

בהמשך הכתבה, "הארץ" מספק ביוגרפיה מפורטת של סינוואר, כמעט כמו הספד לאדם דגול. הם מתארים אותו כ"אחד המנהיגים החזקים והמשפיעים בחמאס", ומציינים את "כישורי ההנהגה הפוליטיים" שלו. האם זו הדרך הראויה לתאר אדם שאחראי לרצח המוני?

העיתון אף מרחיק לכת ומציג את סינוואר כדמות "פרגמטית" בתוך חמאס. הם מציינים את תמיכתו ב"קידום הפיוס הפנים־פלסטיני" ואת מאמציו ל"התקדמות במגעים מול הנהגת הרשות". האם זה באמת הזמן להציג את הצד ה"מתון" כביכול של מי שאחראי לפשעי מלחמה?

"הארץ" אף מנסה להסביר את כישלון המגעים הפנים-פלסטיניים, כאילו זה הנושא המרכזי שצריך להעסיק את הציבור הישראלי ברגעים אלה. הם מזכירים "מאבקי כוחות" ו"דרישות של פת"ח", כאילו מדובר בוויכוח פוליטי לגיטימי ולא בארגון טרור שמטרתו השמדת ישראל.

הסגנון העדין והמרומז של "הארץ" מעלה תהיות לגבי תפיסת העולם העומדת מאחורי העיתון. האם זו הדרך הראויה לסקר את חיסולו של אחד האנשים האחראים לאסון הכבד ביותר שפקד את ישראל בעשורים האחרונים?

בעוד שעיתונות אחראית אמורה להציג תמונה מאוזנת ומורכבת של המציאות, נראה כי "הארץ" חצה את הגבול בין איזון לבין טשטוש מוסרי. הכתבה מציגה את סינוואר כמעט כגיבור טרגי, ולא כמחבל אכזר שידיו מגואלות בדם של מאות ישראלים חפים מפשע.

ייתכן שהגיע הזמן ש"הארץ" יבחן מחדש את הקו המערכתי שלו. האם באמת נכון להציג את מנהיגי הטרור באור כה מחמיא? האם זו הדרך להביא לשינוי ולשלום, או שמא זו דרך שרק מחזקת את הקיצוניים ומחלישה את הסיכוי לפתרון אמיתי לסכסוך?

בעוד שחופש העיתונות הוא ערך עליון בחברה דמוקרטית, יש לזכור כי עם חופש זה מגיעה גם אחריות. אחריות להציג את המציאות באופן מדויק ומאוזן, ולא לטשטש את הגבול בין קורבן למקרבן, בין צדק לעוול.

"הארץ", בבחירתו לתאר את סינוואר באופן כה עדין ומורכב, מסכן את היכולת של הציבור הישראלי להבין את עומק האיום שעומד מולו. זוהי לא רק שאלה של סגנון עיתונאי, אלא של אחריות לאומית ומוסרית.

מדינת ישראל ניצבת בפני אחד האתגרים המורכבים ביותר בדברי ימיה, נחוצה עיתונות אחראית ונועזת. עיתונות אשר אינה נרתעת מלכנות את הדברים בשמם, ואשר מבינה את חשיבות תפקידה בעיצוב דעת הקהל ובפענוח המציאות הסבוכה.

הגיעה השעה שעיתון "הארץ" ישוב למסורת העיתונאית המפוארת שלו, ויחדל מניסיונותיו להציג את הטרור באור "מורכב". המציאות סבוכה דיה, ואין צורך לייפות את דמותם של אלו הנושאים באחריות לפשעים נגד האנושות.

מדינת ישראל זקוקה לעיתונות איתנה ואמיצה, אשר תתייצב בנחישות אל מול האתגרים הניצבים בפניה. עיתונות היודעת להבחין בין טוב לרע, בין צדק לעוול, ואשר תהא נכונה לעמוד מאחורי ערכיה ללא פשרות.

בסופו של דבר, השאלה אינה נוגעת רק ל"הארץ" או לסיקור מסוים זה. השאלה נוגעת לאחריותנו המשותפת, כחברה, להתייצב אל מול האמת ולקרוא לה בשמה. רק כך נוכל להתמודד עם האתגרים הניצבים בפנינו ולבנות עתיד טוב יותר לכולנו.

לשם השוואה בלבד, יצוין כי גם מערכת "אל-ג'זירה" מדווחת על כך שסינוואר "נהרג" או "נפל חלל" וכדומה.

הפוסט הארץ נפרד מיחיא סינוואר: הספד מוסווה למנהיג חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.