פסק דין תקדימי ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בתיקים תאד"מ 10152-12-22 ותאד"מ 22816-12-22, המטיל צל כבד על אמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית. בית המשפט קבע כי אין אמת בפרסומים של דניאל אלעזר, כתב ערוץ כאן 11 המתוקצב מכספי ציבור.

פסק דין חסר תקדים ורב-חשיבות

הפסיקה מהווה תקדים משמעותי בנוף התקשורת הישראלית. לראשונה זה שנים רבות, בית משפט קובע באופן חד-משמעי כי פרסומיו של עיתונאי בכלי תקשורת מרכזי עולים כדי לשון הרע, תוך שלילת אמיתות תוכנם. משמעות הדבר חורגת מעבר למקרה הספציפי ומעלה שאלות נוקבות לגבי אחריות עיתונאית ושימוש בכספי ציבור.

מעבר לקביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו של דניאל אלעזר ובכינויים אותם הוא מייחס לאזרחי מדינת ישראל (אשר מכספי המיסים שלהם משולם שכרו), קיימת סוגיה חמורה ומטרידה נוספת. זו הפעם השנייה שבית המשפט קובע כי דניאל אלעזר, בתפקידו ככתב כאן 11, מפר את החוק. כך נכתב בפסק הדין:

"הנתבע (מר דניאל אלעזר) פעל בניגוד להוראת החוק המפורשת וצילם את התובעת באולם בית המשפט".

מדובר בעובד ציבור המועסק בתאגיד השידור הציבורי כאן 11, אשר כנראה אינו מכבד את חוקי המדינה ומזלזל בהם. נראה כי הוא מנסה להציג עצמו כמי שניצב מעל לחוק, בחסות הגיבוי המוסדי, הבמה התקשורתית והיוקרה שמעניק לו תאגיד השידור. הפרות החוק מתבצעות תחת מסווה של ערכים נעלים כגון "חופש הביטוי, דיווח תקשורתי וחופש העיסוק".

הפרדוקס מתחדד לנוכח העובדה כי מר אלעזר, אשר מרבה לדווח בכתבותיו על ליקויים בהתנהלות עובדי ציבור וגורמי אכיפת החוק, מבצע בעצמו מעשים חמורים ומפר את החוק. התנהלות זו זוכה לאזכור נרחב בפסקי הדין, אך נראה כי תאגיד השידור כאן 11 אדיש לכך לחלוטין – התנהלות המעידה על צביעות, אם לא למעלה מכך.

בתום הדיון בתיק תאד"מ 10152-12-22 צ'רקוב נגד אלעזר, ביקשתי לקבל את תגובתו של דניאל אלעזר. במקום תגובה עניינית, בחר להשיב בביטויים משפילים כגון "נוכל", "רמאי", "שמן" וכיוצא באלה.

בניסיונו להשפילני, הטיל מר אלעזר קלון על הוריו אשר העניקו לו חינוך לקוי, פגע במעמד המקצועי של העיתונות, והכתים את שמו הטוב של תאגיד השידור כאן 11. ראוי לציין כי גם אני, בתפקידי כעיתונאי במערכת "מעקב", נמנה על ציבור משלמי המיסים אשר מכספם משולם שכרו של מר אלעזר.

שאלות אתיות מטרידות

במיוחד מטריד הגילוי כי כאן 11, תאגיד השידור הציבורי, בחר לממן את ההליך המשפטי האישי של אלעזר, שנבע מפרסום ברשת X (טוויטר לשעבר). החלטה זו, שנעשתה ללא מכרז, מעלה תהיות קשות לגבי השימוש בכספי משלם המסים.

עורך הדין אהב כהן, שייצג בתיק, הדגיש את חשיבותו התקדימית של פסק הדין: "מדובר באחד המקרים הנדירים בהם בית המשפט מצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל. הקביעה השיפוטית חד-משמעית בשלילת אמיתות הפרסומים היא בעלת משמעות מרחיקת לכת".

בסוגיה זו פרסמנו בעבר תחקיר מקיף אודות מימון ההליכים המשפטיים של העיתונאי דניאל אלעזר על ידי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ככל הנראה ללא הליך מכרזי תקין. כפועל יוצא מכך, אין ביכולתו של הציבור לקבל מידע בדבר העלויות הכרוכות בהליך זה. עורכת הדין מיה כץ אישרה בפנינו בעבר כי משרדה מעניק ייצוג משפטי למר אלעזר במימון כספי ציבור, אך נמנעה מלחשוף את היקף התשלומים.

בכירי תאגיד השידור, ובכללם המבקר הפנימי, מערך הדוברות, המנהל הכללי והיועץ המשפטי, הפנו את פנייתנו לממונה על חופש המידע. ברם, חרף פניותינו החוזרות ונשנות, המחלקה האמונה על יישום חוק חופש המידע נמנעת מלהשיב לבקשותינו.

לצפייה בכתובות הרלוונטיות, אנא לחצו כאן:

• התנהלות כאן 11 מעלה שאלות על שקיפות ואחריות עיתונאית – לחץ כאן

• הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? – לחץ כאן

תגובת ההגנה מתעכבת

נכון לציון כי עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, המעניקה ייצוג משפטי למר אלעזר במימון הקופה הציבורית, נמנעה מלהגיב באופן מיידי לפסק הדין בשל שהותה בחופשה באיטליה. בתגובתה מסרה: "הנני שוהה בחופשה באיטליה, והשיחה כרוכה בעלויות משמעותיות. נשוחח אודות פסק הדין עם שובי ארצה".

מן הפרטים עולה כי כאשר מדובר בהוצאות כספיות אישיות, ניכרת רגישות יתר לעלויות (מן הראוי היה לגלות רגישות דומה גם כלפי השימוש בכספי ציבור).

כאשר הצענו לעורכת הדין כץ לקיים את השיחה באמצעות יישומון הוואטסאפ, השיבה בשלילה.

להאזנה השיחה:

לאחר הדיון שהתקיים לפני כחודש וחצי, ראיתי את עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, אשר הטילה ספק בהשכלתי ותהתה בציניות: "האם נדרשות שתים-עשרה שנות לימוד כדי לשמש כעיתונאי?". מצער לראות כיצד עורכת דין במדינת ישראל מבקשת להשפיל עיתונאי באופן שיטתי.

חשש להגדלת שכר טרחה על חשבון הקופה הציבורית

מן הראוי להעלות סוגיה נוספת הראויה לציון. בתוקף תפקידי כעיתונאי, נכחתי בדיון ההוכחות. בסיום הדיון, עורך הדין אהוד כהן, המייצג את התביעה, הביע נכונות להגיש סיכומים בעל-פה. ואולם, עורכת הדין מיה כץ התנגדה לכך בתוקף רב, והביעה דרישה נחרצת להגיש את הסיכומים בכתב, בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

הדבר מעורר תהיות, שכן משרדה של עורכת הדין כץ כבר קיבל את שכר טרחתו עבור הדיון, בעוד שהגשת סיכומים בכתב מצריכה שעות עבודה נוספות ותגמול נוסף בהתאם (יצוין כי לא ניתן לאמת זאת באופן מוחלט, שכן עורכת הדין כץ נמנעה מלהתייחס לסוגיה).

באם השערתנו נכונה, יש בכך כדי להצביע על דפוס פעולה בעייתי של ניצול כספי ציבור. לו הייתה עורכת הדין משיבה לשאלותינו, או לחלופין, לו היו מחלקת חופש המידע או דוברות הערוץ מספקים את המידע המבוקש, ניתן היה להימנע מהעלאת השערות.

יודגש כי בית המשפט המליץ על הגשת סיכומים בעל-פה, אך חרף המלצה זו, עורכת הדין התעקשה על הגשתם בכתב, וכך אכן נעשה לבסוף.

אמנם יש בסיס לטענה המועלית, ברם, בהיעדר ראיות מוצקות, משקלה מוגבל.

השלכות רחבות

פסק הדין מהווה מכה משמעותית לא רק לאלעזר ולכאן 11, אלא גם למשרד ליבליך-מוזר-גליק, המייצג גורמי תקשורת מרכזיים נוספים כמו YNET וערוץ 13. ההשלכות עשויות להדהד הרבה מעבר למקרה הספציפי ולהשפיע על האופן בו מתנהלת העיתונות בישראל.

במערכת תקשורת בריאה, פסק דין כזה היה עשוי להוביל לבחינה מעמיקה של נהלי העבודה העיתונאיים ואולי אף לסיום קריירה. העובדה שמדובר בעיתונאי המועסק בגוף ציבורי, הממומן מכספי משלמי המסים, מחדדת את חומרת המקרה ומעלה שאלות מהותיות לגבי אחריות ציבורית ואתיקה עיתונאית.

השאלה המרכזית העולה מפרשה זו נוגעת לא רק לאמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית, אלא גם לאופן בו מתנהלים כספי ציבור במערכת התקשורת הישראלית. הציפייה היא כי פסק דין זה יוביל לרפורמה משמעותית באופן בו מתנהלת התקשורת הציבורית בישראל.

המבקרת אדרי מתקשה לספק פרטים על המכרז שלטענתה התקיים

ברצוננו לציין כי קיימנו שיחת טלפון עם רואת החשבון, הגברת אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת פנימית. במהלך השיחה, מסרה הגברת אדרי כי למיטב ידיעתה נערך הליך מכרזי בעניין התקשרות עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק.

אף שהבענו שביעות רצון מקיומו של ההליך המכרזי לכאורה, כאשר ביקשנו לקבל את פרטי המכרז ומספרו הסידורי, התקשתה הגברת אדרי במתן מענה והפנתה אותנו להגשת בקשה במסגרת חוק חופש המידע.

ערכנו חיפוש מקיף באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' אחר מידע בדבר המכרז האמור, אך העלינו חרס. קיומו של המכרז נותר בגדר תעלומה – ייתכן שנערך, ייתכן שלא, וייתכן שהיה בשלבי תכנון בלבד. יצוין כי פניותינו למחלקת חופש המידע באמצעות הדואר האלקטרוני טרם זכו למענה.

תגובות שהתקבלו בעניין:

עורכת הדין מיה כץ ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, אשר ייצגה את דניאל אלעזר במימון ציבורי, השיבה כדלקמן: "דים, אני באיטליה, כאשר אחזור אגיב לך".

מר דניאל אלעזר, אשר קיבל את פנייתנו באמצעות יישומון וואטסאפ, נמנע מלהגיב. שתיקתו מדברת בעד עצמה.

מחלקת הדוברות של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' נמנעה מלהגיב.

מר גולן יוכפז, המנהל הכללי, לא מסר את תגובתו.

הממונה על חופש המידע בתאגיד לא השיב לפנייתנו.

רואת החשבון אפרת אדרי, המבקרת הפנימית, בנוסף לשיחת הטלפון שקיימנו, העבירה את התגובה הבאה בכתב:
"שלום מר אמור,
בהמשך לפנייתך מטה, וכפי שציינתי בפניך בעבר, בקשות לקבלת מידע מטופלות בתאגיד על ידי הממונה על חופש המידע, בהתאם לחוק.
פנייתך הועברה לממונה על חופש המידע בתאגיד".

עורך הדין אהב כהן מסר בתגובתו כי מדובר בפסק דין תקדימי בעל חשיבות משפטית רבה. הוא ציין כי נדירים המקרים בהם בית המשפט מוצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל במשק. יתרה מזאת, מדובר בקביעה שיפוטית חד-משמעית השוללת את אמיתות הפרסומים שהובאו על ידי כתב הערוץ.

בנסיבות העניין, ראוי לציין כי מדובר במקרה חריג בו נקבע בפסק הדין כי פרסומיו של עובד ציבור עולים כדי לשון הרע, תוך קביעה מפורשת כי אין אמת בפרסומים אלו. פסק דין זה מהווה אבן דרך משמעותית בדיני לשון הרע ובאיזון העדין בין חופש העיתונות לבין הזכות לשם טוב".

נ.ב

מפליא לראות כיצד יוסיף מר אלעזר לכהן בתפקידו העיתונאי לאור קביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו. יחד עם זאת, יש לציין כי שמורה למר אלעזר הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך המשך ניצול משאבי הציבור.

אין ספק כי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובפרט עורכת הדין מיה כץ, יראו בחיוב המשך ההליכים המשפטיים, שכן אלה עשויים לממן את חופשותיהם הבאות בחו"ל מקופת הציבור.

הפוסט שופט קובע: דניאל אלעזר מכאן 11 שיקר לציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרשה מטרידה נחשפת בימים אלה בבית משפט השלום בבת ים, המעלה שאלות נוקבות על התנהלותו של כתב כאן 11, דניאל אלעזר, ועל מעורבות אפשרית של תאגיד השידור במימון הגנתו המשפטית בתביעות פרטיות.

במרכז הפרשה עומדות שתי תביעות חמורות: האחת, בגין שימוש בצילומים ללא מתן קרדיט ובניגוד לחוק זכויות יוצרים, והשנייה, בגין צילום בעלי דין באולם בית המשפט – התנהלות שכבר הוגדרה כבלתי חוקית בפסק דין קודם.

די בפרסום דבר קיומו של הדיון, ככל שאינו חסוי על פי דין. מה תועלת צומחת מצירוף התצלום לפרסום החדשותי? לא מצאתי לכך כל הצדקה", כך קבעה כבוד השופטת אידית קליימן בלק בפסק דינה מחודש יולי 2022 (תיק 5289-05-22), תוך שמתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו של אלעזר, עובד ציבור אשר נטען כי פעל בניגוד להוראות הדין.

במהלך הדיון אשר התקיים אתמול (27.10.2024), נחשפה תמונת מצב מטרידה. אלעזר, עובד ציבור הניזון מקופת משלם המיסים, אף ביקש להשיב לעורך הדין אהב כהן, אשר חקר אותו במסגרת הדיון. תשובותיו של מר אלעזר היו חסרות כל מהות, עד אשר נאלץ כבוד השופט להתערב ולהזכיר לאלעזר את מעמדו הראוי בין כותלי בית המשפט.

הפרשה מעלה תהיות חמורות כאשר מתברר כי אלעזר מיוצג על ידי משרד עורכי הדין היוקרתי ליבליך־מוזר־גליק ועו"ד מיה כץ. מי משלם את שכר הטרחה? האם כספי ציבור משמשים למימון הגנה משפטית על התנהלות פרטית?

פניות חוזרות לתאגיד השידור בנושא נתקלו בחומה של שתיקה. ניסיונות לברר האם נערך מכרז לבחירת הייצוג המשפטי לא זכו למענה. באופן תמוה, עו"ד כץ הפנתה שאלות על תביעה פרטית למנגנון חופש המידע של כאן 11 – לכתבה בעניין זה (לחץ כאן)

"שימוש בצילום עיתונאי ללא מתן קרדיט וללא קבלת הרשאה מהצלם, שפרנסתו מבוססת על יצירה, מהווה הפרת דין", כך מסר עורך הדין אהב כהן בדיון שהתקיים ביום 27.10.2024, בא כוחם של התובעים דניס צ'רקוב ואולגה ניקולייבה.

בעת שביקשתי, בתוקף תפקידי ככתב "מעקב", לקבל את תגובתו של אלעזר, השיב הלה: "שמן" (כלשונו אליי), "ליצן" – תגובה אשר מעוררת תהיות נוספות באשר להתנהלותו המקצועית של עיתונאי הממלא תפקיד בשירות הציבורי.

אנו, ב"מעקב", פנינו פעמים רבות אל תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' בבקשה לקבל הבהרות בדבר היעדר הליך מכרזי לבחירת הייצוג המשפטי של התאגיד. ביקשנו לברר את היקף ההוצאה הציבורית בגין שירותים משפטיים אלו, שכן מטבע הדברים משרד יוקרתי אינו מעניק את שירותיו ללא תמורה. זאת ועוד, משרד זה מופיע כנציג התאגיד, ומשכך מתקיימת ביניהם התקשרות כלכלית.

הפוסט הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? הופיע לראשונה ב-מעקב.

שימוש בכספי ציבור ללא מכרז?

בתחקיר עיתונאי מעמיק ורב-תהפוכות, נחשף לעינינו מחזה מחפיר: תאגיד השידור הציבורי, הלוא הוא "כאן 11", אשר נשבע אמונים לאמת ולצדק, נתפס בקלקלתו בעודו מתעטף באצטלה של יושרה. בחוצפה שאין כדוגמתה, שכר לעצמו פרקליטים כנראה בלא לערוך מכרז כמתחייב מחוקי הממלכה, ובעזות מצח מנע מעין הציבור לדעת כמה מאוצרותיו מתבזבזים על מאבקים משפטיים עלומים.

תאגיד זה, הנוהג להטיף מוסר לאחרים מגבהי מגדל השן, נס בבהלה משאלות הנוגעות לכיסו, כמו ניתן לו היתר משמיים לנהוג כאוות נפשו.

ואולם, ברצות הגורל, נחשפה האמת לאור היום בזכות מסע הצדק האציל של מישל טרוני ודניס צ'רקוב, אשר העזו להרים יד כנגד הענק התקשורתי. במאבקם הנחוש, הם הסירו את הלוט מעל הפרה חמורה לכאורה של חוקי הממלכה בידי תאגיד זה, אשר ביהירותו התעלם מחובתו הקדושה לערוך מכרזים ולהשתמש בכספי הציבור בתבונה ובחסכנות.

ככל הנראה, "כאן 11" שכר את שירותיו של משרד עורכי דין ליבליך-מוזר-גליק, ללא הליך מכרז תקין. זאת בניגוד לכללי מינהל תקין החלים על גופים ציבוריים, המחייבים פרסום מכרז לצורך התקשרויות מסוג זה. הציבור נותר ללא מידע לגבי העלויות הכרוכות בייצוג המשפטי של התאגיד.

• פרסומו של מכרז נועד להביא לידי חיסכון בכספי הציבור ולהבטיח את ניצולם המיטבי

נגדיש, בסריקת המאגרים הפתוחים לעיון הציבור, לא נמצאה כל עדות לפרסום המכרז. בפנייתנו לתאגיד השידור הישראלי, נתקלנו בהתחמקות ממסירת פרטי ההליך המכרזי, מה שמעלה את החשד כי ייתכן שלא התקיים מכרז כלל.

ביקורת על סיקור עיתונאי

המידע המרעיש אודות היעדר המכרז, העדר השקיפות המוחלטת, וההתנהלות המזלזלת נתגלה לנו אגב סיקור ההליך המשפטי רב-החשיבות שניהלו מישל טרוני ודניס צ'רקוב כנגד תאגיד השידור הציבורי.

לו היו דוברי התאגיד ועורכת הדין מיה כץ מגלים יחס של כבוד כלפי אתר "מעקב" ומשיבים לשאלותינו באורח גלוי ומכובד, לא היינו נאלצים להסיק מסקנות חמורות בדבר התנהלותו הלכאורה פסולה של תאגיד "כאן 11", אשר נמנע מפרסום מכרז כנדרש ונוקט בגישה בריונית וחשאית!

תחקיר המפוקפק שפורסם על ידי הכתב דניאל אליעזר, העסק במישל טרוני ודניס צ'רקוב, הציג האשמות חמורות כלפי השניים. מן התמיהה כי חקירה עיתונאית זו נשענה בעיקרה על עדויותיהם של יחידים בלבד. זאת ועוד, התחקיר העיתונאי, כביכול, עסק בחברת "אמוזה", אשר בה חמישה שותפים, אולם משום מה בחר אלעזר להתעלם כמעט לחלוטין מן השותפים האחרים ומשם החברה, ומיקד את תשומת הלב במישל טרוני ודניס צ'רקוב. אין ספק כי בעקבות תחקיר זה זכה אלעזר לפרסום רב (איש לא תהה על אמיתות הדברים שבתחקיר, אך על גבם של חפים מפשע זכה עיתונאי "כאן 11" לתהילה).

לאחר פרסום התחקיר, משטרת ישראל סגרה את התיקים הקשורים לפרשה. בנוסף, תביעה שהוגשה נגד טרוני וצ'רקוב נדחתה על ידי בית המשפט. למרות זאת, "כאן 11" לא פרסם עדכון או תיקון לתחקיר המקורי, דבר המעלה שאלות לגבי האתיקה העיתונאית של התאגיד – קרא עוד

בעקבות התפתחויות אלו, "מעקב" פנה לדוברות "כאן 11" ולעורכת הדין מיה כץ ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, המייצג את הערוץ בהליכים המשפטיים הקשורים לפרשה. הפנייה, שנשלחה ב-5 באוגוסט 2024, כללה שורת שאלות מהותיות:

1. מדוע לא פורסמה הודעה לציבור המעדכנת על סגירת התיק במשטרה?

2. מה הסיבה לאי-פרסום פסקי הדין הרלוונטיים, המראים כי בית המשפט לא מצא את טרוני וצ'רקוב אשמים?

3. כיצד מתכוון הערוץ לקחת אחריות על פרסום מידע שעלול להתברר כלא מדויק או שגוי?

4. מה נעשה בעניין דניאל אלעזר, שנטען כי פרסם מידע מפוקפק במסגרת התחקיר?

5. תעלומת המכרז, כלומר בחירת משרד עו"ד ליבליך-מוזר-גליק לייצוג "כאן 11".
היכן ומתי פורסם המכרז? מה היו השיקולים בבחירת המשרד? ומהי העלות לציבור?

למרות חשיבות השאלות והעובדה שחלפו למעלה מ-30 יום מאז הפנייה, טרם התקבלה תגובה מדוברות "כאן 11". לנוכח התפתחויות אלו, נתעוררו תהיות מרחיקות לכת באשר למידת דבקותו של ערוץ השידור הציבורי בעקרונות השקיפות והאחריות העיתונאית, אשר הינם נדבכים מהותיים בשליחותו הציבורית.

דוברות "כאן 11" מתוקצבת בסכומים ניכרים מכספי ציבור, במטרה לספק מענה לעיתונאים ולכלי תקשורת. אי-מתן מענה לפניות מסוג זה עלול להתפרש כזלזול בתפקידה הציבורי של הדוברות ובחובתה לשקיפות.

(אילו היה ערוץ השידור הציבורי "כאן 11" פונה אל לשכת הדוברות של משרד ראש הממשלה, וזו הייתה נוקטת בשתיקה רועמת ונמנעת מלהשיב לפנייתם, מה היו טיבן ואופיין של הכותרות והסיקור התקשורתי אשר היו צצים ועולים בעקבות התנהלות שכזו?)

יחד עם זאת, תגובה מזלזלת ובלתי מספקת התקבלה ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק (27.08), המייצג את תאגיד השידור הציבורי "כאן 11".

עו"ד מיה כץ, בתגובה מטעם המשרד, פתחה בנזיפה על אופן הפנייה, תוך התעלמות מהעובדה שמשרדה מייצג גוף ציבורי. היא כתבה: "מדובר בהתנהלות שאיננה מקובלת".

בהמשך, עו"ד כץ דחתה את הדרישה לעדכון המידע, מסרה כי "אין כל בסיס לשאלותיך ואין כל חובת פרסום". היא הוסיפה כי "חובת עדכון חלה לאחר פנייה מנומקת של הנפגע על פי סעיף ספציפי בחוק איסור לשון הרע ולא על ידי צדדים שלישיים מעוניינים".

תגובה זו מתעלמת מהאחריות העיתונאית. יתרה מזאת, משרד עורכי דין המקבל כספי ציבור נדרש לשקיפות ומתן דין וחשבון.

במקביל, דוברות "כאן 11", בחרה להתעלם לחלוטין מהפנייה. זאת למרות שחלפו למעלה מ-30 ימים מאז נשלחה, ועל אף החובה החוקית להגיב תוך פרק זמן זה.

בעקבות פנייה חוזרת אשר נערכה ביום 27 באוגוסט 2024 אל תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" ואל משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, בעניין המכרז לייצוג משפטי וכיוצא בזה, נתקבלו תגובות אשר הפליאו בזלזולן ובדלות רמתן, עד כי עלו על קודמותיהן בהיבטים אלו.

נוכח תשובתה של הגברת מיה כץ, התעוררה בנו דאגה עמוקה. שכן, כבר ביום 12 בספטמבר 2024, נדמה כי הגברת כץ לקתה בבעיית זיכרון חמורה למדי. באורח פלא ובאבחה חדה, נשמטה מזיכרונה זהות העיתון בו מתפרסמות כתבותיי (אף שביום 27 באוגוסט הייתה עורכת הדין מודעת היטב לזהות הכתב, ובפרט לאור השיחה שהתקיימה במהלך אחד הדיונים בבית המשפט).

תקוותנו כי מצבה של עורכת הדין מיה כץ תקין וכי תוכל לשמר בזיכרונה את קו ההגנה של "כאן 11", שהרי אם תפקד אותה בעיית זיכרון בעיצומו של דיון משפטי, עלול תאגיד השידור הציבורי למצוא עצמו במצוקה חמורה.

בנוסף, ביום 09.08.2022, הגיעה לידינו איגרת התראה מאת הגברת מיה כץ, ובה דרישה נחרצת לתשלום סך של מאתיים אלף שקלים חדשים (ניסיון להתעשר).

זאת, כביכול, בגין פגיעה לכאורה בשמו הטוב של מר דניאל אלעזר, כתב "כאן 11" (אנו, במערכת "מעקב", פרסמנו תחקיר מעמיק אודות "כישוריו המקצועיים" של אלעזר). עו"ד כץ, שלחה את מכתבה, ונראה כי שכחה להגיש את כתב התביעה.

מתוכן האיגרת ניתן להסיק כי הגברת כץ מכירה את פועלי העיתונאי ואף פקדה את אתר "מעקב" (מצער הדבר, שכן מדובר באישה צעירה יחסית הסובלת, ככל הנראה, מליקויי זיכרון כה חמורים. אכן, טרגדיה של ממש).

קרא את המכתב – לחץ כאן

לשורשו של דבר ולעצם העניין, תגובותיו של התאגיד אף הן לקו בזלזול בוטה.

הגברת גילי שם טוב, הממונה על דוברות תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", והגברת אפרת אדרי, הנושאת בתפקיד מבקרת הפנים של התאגיד הנזכר, שתיהן כאחת הואילו להפנות את מערכת "מעקב" אל הממונה על יישום חוק חופש המידע, בתשובה שיש בה משום התחמקות והתנערות מאחריות (עניין אחד מעורר קורת רוח ניכרת: לכל הפחות, הגבירות הנכבדות אינן לוקות בכשל הזיכרון או במכאובים אחרים המעיבים על תפקודן התקין).

הציבור משלם הון תועפות למחלקת הדוברות ולמבקרת הפנימית, ואין זה מן הראוי להפנות עיתונאים אל הממונה על חופש המידע. זאת מאחר שפנייה לממונה על חופש המידע כרוכה בתשלום אגרה ובהמתנה ממושכת לקבלת מענה, וכן מפני שלמחלקה זו אין סמכות למסור תגובה לצורך פרסום כתבה.

התנהלות זו מעידה על התחמקות מאחריות ועל עצלות, ויש בה משום בזבוז משווע של כספי הציבור. לא ברור כלל ועיקר מה טעם בהקצאת מיליוני שקלים מדי שנה מקופת הציבור למחלקת הדוברות ולמחלקת הביקורת הפנימית, בעוד ששתי מחלקות אלו מסתפקות בהפניית אנשי התקשורת אל הממונה על חופש המידע.

נכון לעת הזאת, טעמיו של ערוץ "כאן 11" לבחירתו לשתף פעולה עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק עודם לוטים בערפל. זאת על אף שבעבר כבר הוכיח משרד זה והפגין חוסר מקצועיות מובהק. לראיה, בשל התנהלותה המקצועית הלקויה של עורכת הדין מיה כץ בהליך המשפטי "טרוני וצ'רקוב נגד כאן 11", נאלץ הערוץ לשלם אלפי שקלים בגין הוצאות משפט – סכום נכבד מכספי הציבור. שוב ניצבים אנו אל מול עדות מצערת לבזבוז משווע של הקופה הציבורית.

באוקטובר 2022, פרסמנו דיווח על כך שבית המשפט חייב את ערוץ "כאן 11" להפקיד סך של 7,500 שקלים חדשים לאוצר המדינה בגין הוצאות (עקב הרשלנות של משרד עורכי הדין). די בכך כדי להביע את מורת רוחנו העמוקה מהתנהלותו של "כאן 11", אשר מפגין אדישות מוחלטת כלפי כספי הציבור. יש להדגיש כי הציבור הרחב הוא שיישא בנטל ההוצאות הללו, ולא הערוץ עצמו.

בעבר, בית משפט השלום כבר קבע כי דניאל אלעזר הפר את החוק בצורה בוטה, ועל כן מדובר בעיתונאי אשר "מזלזל בחוק ומתעלם ממנו". לפיכך, כבוד השופטת אידית קליימן בלק הוציאה מתחת ידה פסיקה נחרצת בעניינו של דניאל אלעזר:

"במאמר מסוגר מצאתי לנכון להביע את מורת רוחי על התנהלות הנתבע עת צילם את התובעת בניגוד לרצונה באולם בית המשפט ללא קבלת רשות מראש לכך ובניגוד לסעיף 70 (ב ) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 בסימן "פומביות הדיון" (*) , ואשר זו לשונו: "לא יצלם אדם באולם בית המשפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט" ודוק, הוראת חוק זו אינה מוגבלת אך ורק לדיון עצמו המתקיים במעמד המותב שזה כמובן אסור בתכלית, אלא מתייחסת באופן רחב וקובעת ככלל איסור צילום באולם אא"כ ניתנה רשות ולא להיפך.

זאת ועוד, ספק בעיני אם יש בהעלאת תמונה של בעל דין יריב באולם בית המשפט "טעם חדשותי" בשם זכות הציבור לדעת. די באם תפורסם הידיעה על עצם קיום הדיון ככל שאינו חסוי. מה מוסיפה העלאת התמונה לידיעה החדשותית?! תמהני. יתרה מזאת, סבורתני כי התנהלות זו שמטרתה העלאת פוסטים ברשתות החברתיות איש כנגד רעהו בצירוף תמונה בית משפט לתביעות קטנות בבת ים ת"ק 5289-05-22 ניקולייבה נ' אלעזר, 25 יולי 2022".

אין חולק כי העיתונאים המשתייכים לערוץ "כאן 11" הם פאר המקצוע ומבחר האליטה התקשורתית, שהרי לראיה נתפסה עיתונאית נוכלת אשר הושתה עליה הרשעה חמורה.

קרא את הכתבה – לחץ כאן

• אלו המקרים אשר הצלחנו לתעד

ערוץ כאן 11 מפגין ליקויים בעיתונאות אחראית. הערוץ נמנע מפרסום כתבות העוסקות בסגירת תיקים (המשטרה ובתי המשפט), דבר המעלה תהיות באשר למדיניות הפרסום שלו. קיים חשש כי הערוץ אינו מקפיד על פרסום מכרזים כנדרש בחוק. מחלקת הדוברות של הערוץ מתאפיינת בתפקוד לקוי ואינה מספקת מענה הולם לפניות עיתונאים, תחת זאת מפנה לעיתים לבקשות חופש מידע. אנו תיעדנו מקרים המעלים חשש לבזבוז כספי ציבור בערוץ זה.

אין בידינו לדעת את המתרחש באמת בחדרי חדרים של ערוץ "כאן 11". לו היה הערוץ נוהג בשקיפות ומשתף פעולה עם עמיתיו למקצוע, לא היה עולה הצורך לפרסם כתבה זו. כאשר מתעלמים משאלות, מפגינים זלזול ומסתירים מידע – תמיד קיימת סיבה נסתרת לכך.

חשוב לזכור כי ערוץ "כאן 11" הינו גוף ממלכתי, ולפיכך סביר להניח כי הוא סובל מהמחלות הפוקדות כל גוף ממשלתי (כאשר חרק קטן מכריז על עצמו כאריה, אין בכך כדי להפכו לאריה באמת! למעשה, ערוץ "כאן 11" יכול להטיף לנו מוסר ולחנך אותנו לשקיפות עד קץ הימים – אך השינוי חייב להתחיל מן הערוץ עצמו. האם הפעם יבחר ערוץ 11 להפגין דוגמה אישית, לפתוח את קלפיו ולנהוג בשקיפות מלאה?).

הפוסט התנהלות כאן 11 מעלה שאלות על שקיפות ואחריות עיתונאית הופיע לראשונה ב-מעקב.

בשנת 2020, אופיר זכות ודור חג'בי הגישו תביעה בסך למעלה מחצי מיליון שקלים נגד דניס צ'רקוב ומישל טרוני.

לאחר הגשת התביעה, זכות וחג'בי התראיינו לתוכנית בערוץ כאן 11, בראיון שערך העיתונאי דניאל אלעזר. אלעזר, המוכר כ"עיתונאי הסיפורים", הציג כתבה שכותרתה "צעירים שנפגעו", ההצגת המקרה כתופעה רחבה יותר משהייתה במציאות.

צילום: כאן 11 אופיר זכות ודור חג'בי ( 29 ביוני 2021ׂׂ), תוכן ע"פ סעיף 27א'

בכתבה נטען כי "המון צעירים נפגעו מהתנהלות של מישל טרוני ודניס צ'רקוב", אולם התברר כי מדובר למעשה בשני אנשים בלבד – זכות וחג'בי עצמם. היה נכון יותר לכתוב "2 צעירים בלבד אשר לא רצו לקבל החזר כספי והחליטו להתעשר על חשבון צ'רקוב וטרוני".

מה שעורר תהיות נוספות היה הדיוק הרב בציטוטים שהביא אלעזר מתלונה שהוגשה במשטרה. הדבר עורר חשד כי ייתכן שאלעזר היה מעורב בהגשת התלונה או שיש לו קשר למגיש התלונה. זאת, למרות העובדה כי בדרך כלל, כאשר תיק נמצא בחקירה, דוברות המשטרה אינה מוסרת פרטים מפורטים כאלה לעיתונאים.

ולמעשה, נפתחו שני תיקי חקירה, ולאחר החקירה התיקים נסגרו. רשויות אכיפת החוק לא מצאו לנכון להגיש כתב אישום, וכמו כן לא נתגלתה כל עבירה פלילית. ראוי לציין כי מטרת החקירה הייתה לבחון באופן יסודי ומעמיק את הטענות שהועלו בתלונה.

נדגיש שוב: ערכה משטרת ישראל בדיקה יסודית ומקיפה, אשר לוותה בהליך משפטי ארוך-טווח. לבסוף התחוור כי המציאות שונה תכלית שינוי מן התיאור שהובא בכלי התקשורת.

אופיר זכות ודור חג'בי, אשר העניקו ריאיון לערוץ התקשורת הממלכתי "כאן 11", ככל הנראה זיהו הזדמנות להפיק תועלת כספית בסכום המוערך בכחצי מיליון שקלים חדשים. לפיכך, בשנת 2020 לספירה, נקטו בהליכים משפטיים והגישו תביעה כנגד טרוני וצ'רקוב.

במשך תקופה העולה על שלוש שנים התנהל ההליך המשפטי, ולבסוף הגיע לקיצו בהחלטה מפתיעה: התביעה אשר הוגשה כנגד מישל טרוני ודניס צ'רקוב נדחתה על כל חלקיה.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט שופך אור חדש על הפרשה. השופט רז נבון דחה את התביעה שהוגשה על ידי אופיר זכות ודור חג'בי נגד צ'רקוב וטרוני, וקבע כי לא הוכחה כל תרמית מצדם.

כבוד השופט רז נבון, שדן בתיק, קבע בפסק דינו כי אין בסיס לטענות התובעים. הוא ציין: "תוצאת הדברים הינה אם כן, כי התובעים הודיעו על רצונם להעביר תשלום עבור 'הפעלת' 'המשפכים השיווקיים', אך נמנעו מלהעביר את התשלום שהיו מחויבים לו כתנאי לאותה הפעלה". השופט הדגיש כי "בהיעדר תשלום, לא מתקיים התנאי החוזי בדבר השתתפות ברווחים".

יתרה מזאת, השופט נבון התייחס לטענת התרמית שהועלתה על ידי התובעים (אופיר זכות ודור חג'בי) וקבע כי "תרמית כאמור לא הוכחה". קביעה זו מטילה צל כבד על אמינות התחקיר המקורי ועל האופן שבו הוצגו הדברים בתקשורת.

בפסק הדין נכתב: "תביעה כנגד אריאל, מישל ודניס נדחית בזאת". השופט נבון הדגיש כי התובעים לא עמדו בתנאים החוזיים שנקבעו בינם לבין הנתבעים, ולכן אין בסיס לטענותיהם. "בהיעדר תשלום, לא מתקיים התנאי החוזי בדבר השתתפות ברווחים", קבע השופט.

פסק דין חדש מאתגר את הנרטיב בכתבה על דניס צ'רקוב ומישל טרוני

בעקבות פסק דין שניתן לאחרונה, עולות שאלות משמעותיות לגבי הדיוק והאובייקטיביות של כתבה ששודרה בכאן 11 תחת הכותרת "הצד האפל של דניס ומישל: מיליונים שנעלמו וצעירים שאיבדו את כספם".

עורך הדין אהב כהן, המייצג את דניס צ'רקוב ומישל טרוני, פנה לעורכת הדין של כאן 11 בדרישה לשנות את כותרת הכתבה ולתקן מספר טענות מרכזיות שהועלו בה.

פסק הדין, שניתן בעניינם של אופיר זכות ודור חג'בי – שני הלקוחות היחידים שרואיינו בכתבה המקורית – מציג תמונה שונה מזו שהוצגה בתחקיר. לפי עו"ד כהן, הממצאים העיקריים בפסק הדין כוללים:

1. דחייה מוחלטת של תביעתו של דור חג'בי.
2. דחיית כל התביעות האישיות נגד דניס צ'רקוב ומישל טרוני.
3. קביעה כי לא הופעל לחץ על אופיר להתקשר עם החברה.

עו"ד כהן טוען כי פסק הדין מערער את הבסיס לכותרת הכתבה ולטענות המרכזיות שהועלו בה. הוא מדגיש כי אין למעשה "צעירים שאיבדו את כספם" ביחס לדניס ומישל, וכי התביעה נגדם נדחתה לחלוטין.

לאור זאת, עו"ד כהן דורש שינוי מיידי של כותרת הכתבה בכל הפלטפורמות עד ל-8 באוגוסט 2024. הוא מזהיר כי אם הדבר לא ייעשה, מרשיו ישקלו להגיש תלונה למועצת העיתונות ותביעה נוספת בנושא.

עו"ד כהן מדגיש גם כי בית המשפט קבע ש"תרמית לא הוכחה", לא ביחס לחברת אמוזה ובוודאי לא ביחס לדניס ומישל באופן אישי.

מקרה זה מעלה שאלות חשובות לגבי אחריות עיתונאית, דיוק בדיווח, והשפעת כותרות סנסציוניות על שמם הטוב של אנשים. הוא מדגיש את החשיבות של מעקב אחר התפתחויות משפטיות ועדכון דיווחים בהתאם.

בתקופה אחרונה נרשמה ירידה משמעותית ברייטינג של כאן 11.  הנתונים האחרונים מציבים את הערוץ הציבורי במקום האחרון מבין כל ערוצי הטלוויזיה המסחריים, למרות תקציב שנתי של כמיליארד שקלים מכספי הציבור.

ייתכן הירידה בצפייה נובעת מאובדן אמון הציבור בתכני הערוץ. כאשר התחקירים אינם מבוססים דיים או נתפסים כמגמתיים, הצופים מאבדים עניין.

תחקירים מעמיקים ומבוססים הם חיוניים לדמוקרטיה. אך כאשר האמינות נפגעת, הנזק הוא לכל הצדדים – לערוץ, לצופים ולחברה בכללותה.

פניות לדוברות כאן 11 ולעורכת הדין של התאגיד, מאיה כץ, לא נענו עד לפרסום הכתבה.

צילום: מישל טרוני ודניס צ'רקוב, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט תחקיר כאן 11 מתגלה כמפוקפק: תביעת כחצי מיליון שקל נגד טרוני וצ'רקוב נדחתה   הופיע לראשונה ב-מעקב.