דיון טעון שנערך בבית משפט השלום בראשון לציון במסגרת הליך אזרחי בין בני הזוג בן ברוך לבין עמותה ופעיליה, לצד הנתבעת מערכת "מעקב", חשף עימות חזיתי בין טענות לפגיעה בשם טוב לבין עקרונות חופש הביטוי והעיתונות. מן הפרוטוקול עולה תמונה מורכבת, שבה נבחנים גבולות הפרסום העיתונאי אל מול ניסיונות, ככל הנראה, להגביל ביקורת פומבית.

במוקד ההליך ניצבת בקשת התובעים לצמצם ואף להסיר פרסומים שפורסמו בעניינם, לצד דרישה למתן צו איסור פרסום מיידי. ואולם, במהלך הדיון דחתה השופטת רבקה ארד את הבקשה למתן צו ארעי, והבהירה כי כל בקשה מסוג זה תוגש כדין ובכתב, ולא תינתן במסגרת הדיון ללא הליך מסודר. החלטה זו מותירה בשלב זה את מרחב הביטוי והפרסום פתוח, ומדגישה כי לא התקבלה עמדת התובעים להגבלה מיידית של התוכן.

מערכת "מעקב", שהוגדרה בהליך כנתבעת, הציגה קו הגנה תקיף, תוך הדגשת אופיו העיתונאי של הפרסום. לטענתה, הכתבה נשענה על תחקיר שכלל איסוף עדויות, ראיונות ותיעוד מהשטח, ונועדה להביא לידיעת הציבור מקרה חמור הנוגע, ככל הנראה, להתנהלות כלפי בעל חיים. עוד נטען כי טרם הפרסום נעשתה פנייה לקבלת תגובה מצד המעורבים, אך לא התקבל מענה, עובדה אשר לשיטתה חיזקה את ההחלטה לפרסם.

במהלך הדיון נטען מטעם "מעקב" כי ההליך כולו נושא מאפיינים של תביעת השתקה, שנועדה, ככל הנראה, לצמצם פעילות עיתונאית ולמנוע חשיפת מידע בעל עניין ציבורי. “מנסים לסגור את הפה לעיתונאי”, נאמר בפרוטוקול, תוך הדגשת הטענה כי אין בסיס משפטי להגבלת פרסומים העוסקים בסוגיות ציבוריות.

עוד עולה מן הדיון כי מערכת "מעקב" הטיחה בתובעים טענות קשות בנוגע להתנהלותם ביחס לבעל חיים שהיה באחריותם. בין היתר נטען כי הכלב הופקר וכי לא ניתן לו מענה בסיסי, כאשר התנהלות זו הוצגה כרשלנית וחמורה. במסגרת הדיון אף נעשתה השוואה בין אחריות לבעל חיים לבין אחריות כלפי ילד, במטרה להמחיש את חומרת הנטען.

מנגד, עו"ד גיא אופיר, המייצג את הנתבעים האחרים בהליך, הציג גרסה שונה, שלפיה מדובר בכלב שעבר התעללות קודמת, וכי המשפחה לא שיתפה פעולה עם העמותה שניסתה להשיבו. לטענתו, הנתבעים נקלעו לסיטואציה מורכבת שלא ביוזמתם, כחלק ממחלוקת רחבה יותר.

באי כוח התובעים מצדם העלו טענות חריפות נגד "מעקב", וניסו לקשור את פעילותה לפרסומים נוספים, אולם מנגד נדחו הטענות על ידי המערכת, אשר עמדה על כך כי מדובר בניסיון להסיט את הדיון מהשאלה המרכזית, תוכן הפרסום והאינטרס הציבורי שבו.

השופטת ארד הבהירה כי ההליך מצוי בשלב מקדמי בלבד, וכי ההכרעה תתבסס בהמשך על ראיות ותצהירים שיגישו הצדדים. לצד זאת ציינה כי פרסומים חמורים מחייבים הוכחה, אך הדגישה את הצורך בבחינה מלאה של מכלול הראיות טרם קבלת החלטה.

ברקע ההליך עומדת כתבה שפורסמה ביום 23 בפברואר 2025 באתר "מעקב", אשר עסקה בפרשה בנס ציונה. על פי המתואר בפרסום, הכלב נשוא הפרשה נותר, ככל הנראה, ללא טיפול הולם וללא מענה לצרכיו הבסיסיים, כאשר גורמים חיצוניים, ובהם עמותת “החיות ואנחנו”, פעלו להצלתו. עוד נטען כי המשפחה לא שיתפה פעולה עם ניסיונות אלה ולא נטלה אחריות למצב.

קרא עוד – לחץ כאן

הפרסום עורר הד ציבורי והציף שאלות רחבות באשר להתמודדות עם מקרי הזנחה של בעלי חיים, לרבות סוגיות של אכיפה ופיקוח. לפי הנטען, מדובר במקרה המשתלב במגמה רחבה יותר של פרשות דומות, המחייבות, ככל הנראה, בחינה מערכתית.

מן ההתרחשויות באולם בית המשפט עולה כי בשלב זה לא הוטלה כל מגבלה מיידית על פרסום, וכי טענות הצדדים ייבחנו בהמשך ההליך. משמעות הדברים היא כי סוגיית חופש הביטוי, לצד שאלת האחריות לפרסום, תמשיך לעמוד בלב הדיון המשפטי, כאשר ההכרעה הסופית טרם ניתנה.

• ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון, המשקפים את הדברים שנמסרו מטעם מערכת "מעקב" (עדותי, דים אמור):

הדיון, כפי שהוא משתקף בפרוטוקול, מדגיש את המתח המובנה בין ביקורת עיתונאית לבין טענות לפגיעה, אך בשלב זה, ולנוכח החלטת בית המשפט, נותר מרחב הפרסום בעינו, עד לבירור מעמיק של העובדות והראיות.

הזנחת כלב והפקרתו אינן רק כשל מוסרי – אלא עבירה פלילית המעוגנת בחוק חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים). החוק קובע באופן מפורש כי בעלים של בעל חיים מחויב לספק לו תנאי מחיה בסיסיים, לרבות מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי. הפרת חובה זו, ובפרט נטישה מכוונת של כלב, מהווה עבירה על החוק.

על פי הוראות החוק, הפקרה או הזנחה העלולות לגרום סבל לבעל החיים עשויות להיחשב כהתעללות. במקרים אלה, הענישה עלולה להגיע עד שלוש שנות מאסר. לצד זאת, במקרים הנחשבים קלים יותר, רשאים בתי המשפט להטיל קנסות משמעותיים ואף סנקציות נוספות, בהתאם לנסיבות.

המסגרת החוקית משקפת גישה מחמירה כלפי פגיעה בבעלי חיים, תוך הדגשת אחריותו הישירה של המחזיק בהם. המשמעות ברורה: כלב אינו חפץ הניתן להשלכה, אלא יצור חי הזכאי להגנה משפטית. ככל שהוכח כי נגרם סבל ממשי, כך גוברת גם חומרת הענישה.

בפועל, יישום החוק תלוי בראיות, בעוצמת הפגיעה ובנסיבות המקרה, אך המסר הנורמטיבי חד: הפקרה והזנחה אינן עוברות בשתיקה, אלא עשויות להסתיים בהליך פלילי ובענישה ממשית.

היעלמות כלב חושפת מחדל: תלונה ותביעה

בנוסף, למשרד החקלאות הוגשה תלונה (מספר סימוכין 6594047; נכון למועד זה טרם התקבלה הכרעה סופית בעניינה). במקביל, בעקבות הטענות להזנחת הכלב, הוגשה על ידי עמותת "החיות ואנחנו" תביעה שכנגד מכוח חוק צער בעלי חיים, וכן הוגשה תלונה נגד מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך.

למעשה, כתב התביעה שכנגד, שהוגש לבית משפט השלום בראשון לציון, מציג מחלוקת חריפה בין עמותת "החיות ואנחנו" לבין זוג מאמצים מנס ציונה, סביב אימוץ כלב בשם "ארתור" והיעלמותו זמן קצר לאחר מסירתו. התביעה, בסך 93,180 שקלים, נשענת על טענות להפרת הסכם, רשלנות והסבת נזקים כלכליים ותפעוליים לעמותה.

על פי הנטען, העמותה, גוף ללא כוונת רווח הפועל להצלת בעלי חיים נטושים ופגועים, מסרה לנתבעים כלב שעבר הליך שיקום ממושך לאחר חיים בתנאי הזנחה ופחד. בכתב התביעה מודגש כי טרם האימוץ הועבר למאמצים מידע מלא באשר למצבו ההתנהגותי והרגשי של הכלב, לרבות היותו חששן ודורש הסתגלות הדרגתית והשגחה צמודה.

לטענת העמותה, ביום 9 באוגוסט 2024 נמסר הכלב לנתבעים לאחר הליך התאמה ובחירה מודעת, אולם בתוך יומיים בלבד, ביום 11 באוגוסט, נמלט הכלב מביתם. מכאן, כך נטען, התפתחה שרשרת אירועים המלמדת, לשיטת העמותה, על כשל מהותי בהתנהלות המאמצים: אי יישום הנחיות בסיסיות שניתנו להם, הימנעות מפרסום דבר היעלמות הכלב בקבוצות מקומיות, ומעורבות מצומצמת בלבד במאמצי האיתור.

במקביל, מתואר בכתב התביעה מבצע חיפושים נרחב וממושך שנוהל על ידי העמותה ומתנדביה, אשר כלל גיוס פעילים, שימוש באמצעים טכנולוגיים כדוגמת רחפן, הפעלת לוכדים מקצועיים והקמת נקודות האכלה בניסיון ללכוד את הכלב. החיפושים נמשכו כחצי שנה, ובמהלכם נצפה הכלב משוטט בסביבת מגורי הנתבעים.

רק בפברואר 2025, לאחר מאמצים ממושכים, אותר הכלב ונלכד, והושב לכלבייה כשהוא במצב רפואי קשה, כך על פי הנטען. עוד מציינת העמותה כי הנתבעים לא יצרו קשר לאחר איתורו ולא הביעו עניין במצבו, דבר המוצג על ידה כהתעלמות מאחריותם.

במוקד התביעה עומדת הטענה להפרה יסודית של הסכם האימוץ, אשר כלל התחייבויות מפורשות לטיפול, השגחה ודיווח במקרה של אובדן בעל החיים. עוד נטען כי טענות הנתבעים בדבר "הטעיה" או קבלת כלב "בעייתי" אינן מתיישבות עם אופייה של פעילות העמותה, המטפלת בבעלי חיים פגועים הזקוקים לשיקום.

העמותה מפרטת את רכיבי הנזק הנטענים, ובהם הוצאות דלק והגעה חוזרת לאזורי החיפוש, הפעלת מתנדבים, שכירת לוכד ורכישת ציוד, שעות עבודה רבות בניהול מבצע האיתור והחילוץ, וכן דרישה לפיצוי בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש. סך הנזקים הנטענים מוערך בעשרות אלפי שקלים.

כתב התביעה שכנגד מתאר מחלוקת עמוקה סביב שאלת האחריות לאימוץ בעל חיים מורכב, כאשר העמותה מבקשת לייחס לנתבעים אחריות מלאה להיעלמות הכלב ולהשלכותיה, הן במישור הערכי והן במישור הכספי.

תביעת השתקה קדמה, ההגנה נותרה חלשה

הפוסט אימוץ שהסתיים בהפקרה: אחריות נכשלה, החוק לא נאכף הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים דיון קדם משפט בבית משפט השלום בראשון לציון, במסגרת התביעה האזרחית שהגישו אריאל ואורנה בן ברוך נגד מספר נתבעים, ובהם גם אני, עיתונאי במערכת "מעקב", המופיע בכתב התביעה כנתבע 3.

במהלך הדיון נדחתה בקשת התובעים למתן צו איסור פרסום ארעי, לאחר שבית המשפט קבע כי אינו סבור שיש מקום למתן צו בשלב זה של ההליך. הדיון הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

ההליך מתנהל בעקבות כתבה שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה בעניינו של כלב בשם ארתור, אשר ככל הנראה הוזנח לאחר שנמסר לאימוץ – דבר המעורר, לכאורה, טענות לחוסר אחריות כלפי בעל חיים שנמסר למשפחה לאחר הליך האימוץ.

קראו את הכתבה שפורסמה בפברואר 2025, אשר עומדת במוקד התביעה – לחצו כאן

התובעים, מר אריאל בן ברוך וגב' אורנה בן ברוך, טענו בכתב התביעה כי מדובר בפרסומים פוגעניים. מנגד, במערכת "מעקב" (הנתבע 3) נמסר בכתב ההגנה כי מדובר בתחקיר עיתונאי מבוסס, שנערך מתוך עניין ציבורי ותוך הקפדה על כללי האתיקה המקצועית.

הצו שלא ניתן: קדם המשפט והבקשה שנדחתה

ביום 5 בפברואר 2026 התקיים קדם משפט בתיק האזרחי המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון. התובעים, אריאל ואורנה בן ברוך, באמצעות בא כוחם עו"ד גיא אופיר, ביקשו מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום ארעי נגד הפרסומים הקשורים לתיק.

מדובר בצו חריג, שמטרתו למנוע פרסום עוד בטרם הוכרעה המחלוקת המשפטית לגופה. ואולם, בתום הדיון קבעה כב' השופטת רבקה ארד כי אינה סבורה שיש מקום למתן הצו בשלב זה, והבקשה נדחתה.

החלטה זו מותירה את ההליך במסלולו הרגיל, ללא מגבלות פרסום ארעיות. הדיון כולו הוקלט בהחלטת בית המשפט, והפרוטוקול צפוי להתפרסם לאחר תמלולו.

למעשה, מדובר באחד המוקדים המרכזיים של קדם המשפט, שכן הבקשה לצו איסור פרסום עמדה בלב טענות התובעים. דחייתה משקפת, ככל הנראה, את עמדת בית המשפט שלפיה אין הצדקה להגבלת הפרסומים בשלב מקדמי זה. משכך, בשלב זה לא יוסתר דבר מעיני הציבור, והכתבה מוסיפה לעמוד במוקד עניין ציבורי ממשי. בהקשר זה נדגיש כי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ויסודות הדמוקרטיה נשענים, בין היתר, על חופש העיתונות וחופש הביטוי.

תעודת העיתונאי: הטענה שהועלתה והבדיקה באולם

אחת הטענות המרכזיות שהועלו בכתב התביעה נגעה למעמדו של הנתבע 3 כעיתונאי. במסמך נטען כי הנתבע מציג עצמו כעיתונאי חוקר, אך בפועל אינו מחזיק בתעודת עיתונאי, ובכך מטעה את הציבור.

במהלך הדיון, לבקשת בית המשפט, הוצגה תעודת עיתונאי בתוקף. לאחר עיון בתעודה ציינה השופטת כי היא רואה תעודת עיתונאי תקפה, והסוגיה ירדה מסדר היום. לפי המתואר, הדבר נרשם גם בפרוטוקול.

מערכת "מעקב" רואה בכך הפרכה של אחת הטענות המרכזיות שנכללו בכתב התביעה, ומציינת כי לבית המשפט נמסר מידע שגוי ומטעה.

עו"ד גיא אופיר מסר בכתב התביעה נתונים שאינם נכונים, באופן שפגע בשם הטוב, ועל כן, בעתיד הקרוב תוגש תלונה נוספת ללשכת עורכי הדין לאחר פרסום הפרוטוקול. זאת, בנוסף לתלונה מס' 268/25, אשר הוגשה בעבר ונתמכה בתצהיר.

לא יעלה על הדעת כי עורך דין, חבר לשכת עורכי הדין, ימסור לבית המשפט מצג שווא בוטה, מבלי שבדק את העובדות, ובכך יציג תמונה שקרית כאילו הייתה אמת.

התביעה: טענות לפגיעה מתמשכת

הרקע לתביעה נעוץ בכתבת הכלב ארתור שפורסמה באתר "מעקב" בפברואר 2025, אשר עסקה במקרה שבו, ככל הנראה, הוזנח הכלב לאחר אימוצו ונמצא משוטט ללא השגחה, כאשר המשפחה המאמצת דחתה את הטענות ופנתה לערוצים משפטיים בעקבות הסיקור התקשורתי – קרא עוד.

ביום 23 במרץ 2025 הגישו התובעים תביעה אזרחית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד מספר נתבעים, ובהם גם הנתבע 3, הנני ככתב מערכת "מעקב". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד גיא אופיר, ועוסקת בטענות לפרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות.

לפי כתב התביעה, הפרסומים כללו תכנים פוגעניים ושקריים, אשר הופצו במספר פלטפורמות וגרמו, לפי הנטען, לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, בפרטיותם ובשגרת חייהם.

במסמך מתואר רצף פרסומים לאורך תקופה, הכולל כתבות, פוסטים ותיעוד מקוון, אשר לטענת התובעים יצרו דפוס מתמשך של פגיעה. לכתב התביעה צורפו קישורים, צילומי מסך ותיעוד חזותי שנועדו להמחיש את הפרסומים.

התביעה מבקשת סעד כספי בגין עילות שונות, ובהן לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונזקים נוספים, שלטענת התובעים נגרמו עקב הפרסומים.

כתב ההגנה: ככל הנראה מדובר בתביעת השתקה קלאסית

בכתב ההגנה שהוגש מטעמי, כנתבע 3, נטען כי מדובר בתביעת לשון הרע חסרת בסיס, שמטרתה להשתיק פעילות עיתונאית חוקרת בעלת עניין ציבורי.

לפי הנטען בכתב ההגנה, הכתבה נשוא התביעה התבססה על תחקיר מקצועי שכלל ראיונות עם נציגי העמותה, תיעוד חזותי של מצבו של הכלב, חוזה האימוץ, הקלטות ועדויות של מתנדבים.

בכתב ההגנה נטען כי כל העובדות שפורסמו הן אמת, וכי הפרסום נעשה בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית. עוד צוין כי ניתנה לתובעים זכות תגובה מלאה בטרם הפרסום, אך הם בחרו שלא למסור גרסה עובדתית או ראיות נגדיות.

הנני, כנתבע 3, מעלה מספר הגנות משפטיות, ובהן הגנת "אמת בפרסום" וטענת תום לב, לצד הטענה כי מדובר בתביעה בעלת מאפיינים של תביעת השתקה. בין היתר מצוין סכום התביעה – 300 אלף שקלים – אשר, לטענת הנתבע, אינו נתמך בראיות לנזק ממשי.

עוד נטען על ידי כי התובעים לא הציגו מסמכים רפואיים, כלכליים או אחרים המעידים על נזק, וכי דרישת הפיצוי נועדה להפעיל לחץ כלכלי ופסיכולוגי על עיתונאי.

עוד צוין בכתב ההגנה כי הנתבע מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו מסוגל לממן הגנה משפטית רחבה, וביקש מבית המשפט להביא נתון זה בחשבון.

הצעה פומבית לראיון בבית המשפט שנדחתה – אך עדיין בתוקף

האחריות העיתונאית מחייבת פנייה לנושא הכתבה וקבלת תגובה. למשפחת בן ברוך נמסרה פנייה טלפונית וכן פנייה בכתב, אולם המערכת נחסמה ולא נמסרה עד היום תגובה עניינית. לצד זאת צוין בכתבה כי הטענות המרכזיות בכתב התביעה משקפות, ככל הנראה, את גרסתה של משפחת בן ברוך לאירועים.

השיחה עם מר אריאל בן ברוך, אשר פורסמה בכתבה מיום 23.02.2025, מלמדת כי דאז סירב למסור תגובה

חובתנו העיתונאית לשוב ולפנות לקבלת תגובה, זכותם של בני המשפחה שלא להשיב, ואין בידי מערכת "מעקב" אפשרות לכפות מסירת תגובה. עם זאת, משלא נמסרת תגובה, אין מקום להלין על כך שפורסמה גרסה שאינה גרסתם.

ביום 5 בפברואר 2026, בפני כבוד השופטת רבקה ארד, הציעה מערכת "מעקב" לראיין את התובעים באולם בית המשפט, או לחלופין לאחר הדיון, ולפרסם את גרסתם במלואה. יודגש כי, כעניין שבעובדה, גם במהלך קדם המשפט נדחתה ההצעה, הן מצד בני המשפחה והן מצד בא כוחם, עו"ד גיא אופיר.

ההצעה נרשמה בפרוטוקול, וכאשר יתקבל תמלולו תפורסם ההצעה לציבור. למעשה, ההצעה לקיים ראיון מצולם עם המשפחה נותרה בתוקפה.

המשך ההליך: הכרעה טרם ניתנה

נכון למועד קדם המשפט מיום 5 בפברואר 2026, טרם ניתנה הכרעה בתיק. בית המשפט דחה את הבקשה לצו איסור פרסום ארעי, וההליך צפוי להימשך.

הדיון הבא נקבע ליום 15 באוקטובר 2026 בבית משפט השלום בראשון לציון. עד אז יימשכו ההליכים המקדמיים, ורק בסיומם תינתן הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בלב המחלוקת.

בשלב זה, קובע בית המשפט כי אין מקום להגביל את הפרסומים באמצעות צו ארעי, וההליך ימשיך להתברר עד לפסק דין סופי.

נ.ב

אילו היה מדובר בילד, סביר להניח כי רשויות הרווחה והאכיפה היו מתערבות לאלתר. משפחה שהייתה מאפשרת לילד לשהות חודשים ארוכים ברחוב הייתה נתונה לחקירה, לסנקציות חמורות ואף להוצאת הילד מחזקתה. אולם כאשר מדובר בכלב, לעיתים נדמה כי הרגישות הציבורית פוחתת והאדישות גוברת – על אף שמדובר ביצורים חיים, בעלי לב, רגשות וצרכים בסיסיים שאינם נופלים בערכם המוסרי.

מערכת "מעקב" רואה עצמה כמי שמעניקה קול לכלב ארתור – יצור חי בעל אישיות, אופי וזכות לקיום בכבוד. בעל חיים אינו יכול להגיש תלונה במשטרה או לפנות לבית המשפט, ועל כן תפקידם של עיתונאים ופעילי עמותות להצלת בעלי חיים הוא לשמש עבורו פה, קול ומגן. מדובר, הלכה למעשה, במצילי חיים הפועלים מדי יום כדי להעניק לבעלי חיים הגנה, טיפול והזדמנות חדשה.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994, מטיל על בעלי כלבים ומחזיקים בבעלי חיים חובות ברורות לדאוג לרווחתם ולצרכיהם הבסיסיים. החוק אוסר על התעללות, הזנחה ונטישה, ומחייב אספקת מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי בעת הצורך. הפרת הוראות החוק עלולה להיחשב עבירה פלילית, שעונשה קנסות ואף מאסר, בהתאם לחומרת המקרה ולנסיבותיו. נוסף על כך, חוזי אימוץ מהווים מסמך משפטי מחייב, המטיל על המאמצים אחריות מתמשכת לדאוג לשלומו ולביטחונו של הכלב.

בעמותת "חיות ואנחנו" ממתינים כיום כ-300 כלבים לבית חם. הציבור מוזמן לפנות לעמותה, להכיר את הכלבים, ולאפשר לאחד מהם לפתוח פרק חדש של חיים בטוחים ומוגנים – לתמיכה בבעלי חיים ולאימוץ – לחצו כאן.

הפוסט בקשת עו"ד גיא אופיר לצו איסור פרסום נדחתה בפרשת הכלב שהוזנח הופיע לראשונה ב-מעקב.

האם סמיון גרפמן ומשרד עורכי דינו עשו שימוש במערכת ההוצאה לפועל ככלי לתגמול אישי בעקבות תחקיר עיתונאי? הסיפור המקומם הנפרש לעינינו הוא עדות כואבת לדרך שבה כלים משפטיים, אשר נועדו לשרת את הצדק, עלולים להפוך לחרב ניגוח – מתוחכמת, אכזרית, ולעיתים אף נטולת תום לב.

מערכת "מעקב" עומדת לאחרונה בלבו של סיפור משפטי תמוה, שמריח במלוא מובן המילה כנקמה. עבריין שהורשע, מר סמיון גרפמן – המוכר לציבור בעיקר מהתבטאויותיו הפרובוקטיביות ברשת – יחד עם משרד עורכי דינו בניהולו של עו"ד גיא אופיר, פתחו תיק הוצאה לפועל נגדי, כעיתונאי ומפעיל מערכת "מעקב".

בחודש יוני 2024 נפסק לזכותו של מר סמיון גרפמן סכום סמלי של 1,000 ש"ח בלבד, כהוצאות משפט בהליך אשר פרטיו אסורים בפרסום. ואולם, מאחורי הסכום הזעום והמתעתע הזה, מסתתרת תמונה קשה ומעוררת דאגה: סיכול מכוון של ביצוע התשלום, נקיטת הליכי אכיפה שנושאים גוון נקמני, ויש שיאמרו – אף ביזוי של המערכת המשפטית ורמיסת ערכיה הבסיסיים של יושרה, הגינות ותום לב.

כשהמשפט הופך לכלי נקמה

דווקא מאז פסק בית המשפט לטובתו של העבריין המורשע, מר סמיון גרפמן, והורה על תשלום הוצאות משפט בסכום סמלי במיוחד — הולכת ונחשפת פרשה חריגה, המטילה צל כבד על דרכי הפעולה של גורמים משפטיים המבקשים לעיתים לעקוף את תכלית הדין ולרתום את מוסדות האכיפה לשירותם של מתדיינים הפועלים בחוסר תום לב, לא לשם עשיית צדק – אלא לצרכים אחרים בתכלית.

מן התמונה המצטיירת מתוך השתלשלות האירועים עולה דמותו של גרפמן כאדם קפדן, זעיר-רוח, ונחוש להפעיל מנגנונים ציבוריים – על חשבון משאביהם וזמנם – לקידום מטרותיו הפרטיות.

גרפמן, עוד בטרם ניתן פסק הדין, ולאחריו – התנה במפורש כל התקשרות עמו בכך שתיעשה אך ורק באמצעות משרד עורכי דינו. דרישה זו כובדה באופן מלא. כעיתונאי, העברתי באמצעות כתביה של מערכת החדשות פנייה רשמית ומנומקת למשרדו של עו״ד גיא אופיר, בבקשה לקבל את פרטי החשבון הנדרשים לשם תשלום הסכום שנפסק. הפנייה הייתה מדויקת, עניינית ונטולת משוא פנים – אך נענתה בשתיקה ובמנגנון התחמקות מתסכל.

במקום לקבל מענה ראוי, סביר ומידתי – נתקבלו תגובות לקוניות, תירוצים רופפים וחסרי שחר, ובעיקר – הימנעות עקבית ומתמשכת ממסירת פרטי החשבון הנדרשים.

מן התיעוד שהוצג אף במסגרת ההליך המשפטי (תיק הוצל"פ מס' 505468-08-24), עולה כי משרדו של עו"ד גיא אופיר שלח את פרטי החשבון לכתובת דוא"ל שגויה – פעולה העשויה להתפרש, למצער, כתרשלות חמורה, ואולי אף כמעשה מחושב.

למרבה האבסורד, תחת בחינה עצמית או לקיחת אחריות, הופנתה האשמה דווקא כלפי הצד שביקש לקיים את חיובו ולשלם.

נוכח סירובו העקבי של משרד עורכי הדין למסור פרטי חשבון תקינים, בוצע התשלום באמצעות אפליקציית "ביט" – באופן מדויק, ולפי הסכום שנקבע בפסק הדין. גם ניסיון זה נתקל בדחייה מצד משרד עו״ד אופיר. דחייה זו, המהווה בפועל סירוב לקבלת תשלום שנפסק כדין, אינה עולה בקנה אחד עם כללי תום הלב או עקרונות הצדק הדיוני.

כך התהווה מצב אבסורדי: הצד שדרש את התשלום – הוא עצמו סירב לקבלו.

מן המסמכים שהוצגו במסגרת ההליך עולה תמונה מדאיגה: גרפמן – המרצה לשעבר עונש מאסר בבית סוהר פדרלי – בצוותא חדא עם משרד עורכי דינו, פעל, כך נראה, לשיבוש הליך גביית החוב, וזאת לשם יצירת עילה מלאכותית לפתיחת תיק בהוצאה לפועל. לא מתוך צורך כנה באכיפת פסק-הדין – אלא ככלי נקמה, הטרדה, וגרימת נזק יזום ליריב. מדובר בהתנהלות שעלולה להעיד על ניסיון להפיק תועלת אסורה תוך שימוש מניפולטיבי במנגנוני האכיפה: פגיעה יזומה בדירוג האשראי (BDI), גרימת הוצאות מיותרות, בזבוז משאבים, ולעיתים אף הפקת רווח כלכלי עקיף.

בהמשך, עוד טרם פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל, הוגשה על ידי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בפני הערכאה השיפוטית הובאו העובדות כהווייתן: פרטי החשבון לא נמסרו בהתאם להנחיה, ואילו ביצוע התשלום עוכב — לא בשל מחדל או התרשלות מצד המשלם, אלא כתוצאה ממהלך יזום, שיטתי ומכוון מצד הגורם שדרש את הסכום. מקרה זה, לדאבון הלב, ממחיש כיצד ניתן לנסות ולכופף את סדרי הדין לשמש כלי במערכה אישית, תחת שיהיו אמצעי להגשמת צדק.

הליך נקמתי בהוצאה לפועל: עבריין שהורשע ועו"ד

במקום לכבד את פסק דינו של בית המשפט ולקבל את הסכום שנפסק – בחרו סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין גיא אופיר לנקוט בדרך עקיפה ולפתוח תיק הוצאה לפועל בגין החוב.

ראוי להבהיר: פתיחת תיק בהוצאה לפועל מלוּוה בהשלכות כלכליות כבדות – ההוצאות צוברות ריבית והיטלים נלווים, ולעיתים הסכום הופך לבלתי מידתי ביחס לחוב המקורי. לא זו בלבד, אלא שכאשר נפתח תיק בגין אי-קיום פסק דין, נשללות מהחייב מרבית האפשרויות להתגונן – לא ניתן להגיש התנגדות לחוב, שכן מדובר בפסק דין חלוט, ולמעשה נותרה בידיו רק ברירה אחת: לשלם. הימנעות מתשלום מובילה, הלכה למעשה, להליכי גבייה אגרסיביים, לרבות עיקול חשבונות בנק, משכורות ונכסים – כלומר, נטילת הכסף בכוח, באמצעות זרועה של מערכת ההוצאה לפועל.

מדובר בפרקטיקה בעייתית, אך ככל הנראה קיימת — פרקטיקה חריגה, הראויה לביקורת מוסרית נוקבת. כאשר כלי זה מופעל בידי עורכי דין כאלו הפועלים במסגרת משרדו של עו"ד גיא אופיר, הוא מאבד את ייעודו המקורי, והופך לכלי מניפולטיבי עתיר-עוצמה, אשר עלול לשמש לא רק לשם גביית חוב, אלא גם כאמצעי להפחדה, להרתעה ואף לנקמה במסווה משפטי.

תוצאת המהלך שיזם משרדו של עו״ד גיא אופיר אינה מותירה לחייבים כל מרחב פעולה. נשללת מהם האפשרות להסביר כי ניסו לשלם, ואף מערכות ההוצאה לפועל אינן פתוחות לבחינה מחודשת של הסיטואציה – שהרי הכללים מחייבים, ורשמים אינם מצפים למצגי שווא או לרמייה מצד עורכי הדין המופיעים לפניהם. בקשות ל"התנגדות לחוב" נדחות באופן אוטומטי, מבלי להיכנס לעובדות המקרה, שהרי הכל מבוסס – לכאורה – על פסק דין קיים.

במקרה דנן, נראה כי מטרת ההליך חורגת מהשגת חוב בלבד. גרפמן ומשרדו של עו״ד אופיר מבקשים לקבל סכום גבוה מהנקבע בפסק הדין – והתחושה היא שיש בידיהם גם מניע נקמני. ראוי להזכיר כי אתר "מעקב" פרסם תחקירים מקיפים בעניינם, אשר לא נענו בתביעת לשון הרע – משום שלמרות הסגנון, לא נמצאה בהם עילה משפטית תקפה. למעשה, עו"ד גיא אופיר הוגדר כשקרן – קביעה חמורה, אשר תלווה אותו בהליכים עתידיים. גרפמן, כידוע, הינו עבריין מורשע, והצירוף בין השניים יוצר מצג מטריד.

בסופו של דבר, תחת קבלת הסכום הסמלי בן אלף השקלים — אותו הצעתי לשלם בתום לב, ובהתאם לפסיקת בית המשפט — בחרו מר סמיון גרפמן ומשרד עורכי דינו, בניצוחו של עו"ד גיא אופיר, להפעיל כנגדי את מנגנון ההוצאה לפועל.

דומה כי לא העלו בדעתם כי דווקא אני, עיתונאי הפועל מכוח שליחות ציבורית, יודע גם לחרוג מן המוסכמות כאשר הדבר נדרש — ובפרט כאשר נדמה כי הצד שכנגד תופס עצמו כמי שמרשה לעצמו לעמוד מעל לחוק, או למצער — מעל לביקורת הציבורית.

הפתעה משפטית: הרשם הורה לדון בבקשת "פרעתי"

על רקע השתלשלות האירועים החריגה והחמורה, הוגשה על-ידי בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, הידועה כ"בקשת פרעתי".

• בקשת "פרעתי" מוגשת על-ידי חייב הטוען כי קיים את פסק הדין או שילם את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ולפיכך אין עוד עילה להמשך ניהול ההליך

במסגרת הבקשה פורטו בהרחבה כלל הפעולות שנעשו לשם ביצוע התשלום: תכתובות דואר אלקטרוני, ביצוע העברת התשלום באמצעות אפליקציית "ביט", וכן מסמכים שהוגשו עוד קודם לכן במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט — לאחר שמר סמיון גרפמן נמנע ביודעין מלמסור את פרטי חשבון הבנק שלו, כמתחייב.

על אף שמרבית הבקשות מסוג זה נדחות על הסף ברובם המכריע של המקרים – וזאת מאחר שהתשלום לא התקבל בפועל אצל הזוכה – מצא הרשם גיא אבגי, במקרה דנן, כי יש לחרוג מהכלל ולהורות על קיום דיון. החלטה חריגה זו משקפת הבנה משפטית עמוקה ומנומקת, ולפיה אין מדובר במחלוקת שגרתית על אודות תשלום שולי, אלא בפרשה עקרונית ורחבת-היקף, המצדיקה בירור שיפוטי יסודי, סדור ומעמיק.

• הבהרה והסבר תמציתי: בהוצאה לפועל, "זוכה" הוא מי שפותח את התיק, ו"חייב" הוא מי שהתיק נפתח נגדו

יש לשוב ולהדגיש: דומה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בנסיבות המעוררות חשש ממשי למניע נקמני מובהק — שמטרתו להפעיל לחץ פסול ולהטיל מורא עליי כעיתונאי.

מן התמונה המצטיירת עולה כי משרד עורכי הדין גיא אופיר, יחד עם מר סמיון גרפמן, פעלו בדרך אשר על פניה נועדה לפגוע בחופש העיתונות, ויש בה כדי להתפרש כניסיון להכות בי על רקע עיסוקי העיתונאי — ובפרט נוכח פרסום תחקירים מהותיים, בעלי חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה.

תחת כסות של אכיפת פסק דין, גויס מנגנון ההוצאה לפועל לשמש כלי לנקמה אישית — שנועד להרתיע, לשתק ולהשתיק, תוך ניסיון מובהק להעביר מסר חד ונוקב: לחשיפת האמת עלולה להיות תוצאה אחת – תשלום אישי כבד.

• לידע הכללי: ואולם גם לנוכח לחצים כבדים, הליכים משפטיים תובעניים ואף פגיעות בריאותיות ממשיות — לא אשוב ולא ארתע. נשבעתי לשרת את הציבור ביושר ובנאמנות, ולהביא את האמת לאור. גם כאשר מולי ניצבים בעלי כוח שמקורו אינו בצדק אלא ביכולת להטיל סנקציות — אין בכך כל עילה לכניעה

חקירת עיתונאי באישור הרשם חשפה כשל חמור במשרד אופיר

בהחלטתו הסופית, הפנה כב' הרשם גיא אבגי ביקורת נוקבת וחריפה ביותר כלפי עו"ד רועי בן דוד, אשר הופיע מטעם משרד עו"ד גיא אופיר. במסגרת תפקידי העיתונאי, וללא כל ייצוג משפטי, קיימתי חקירה מעמיקה, סדורה ומקצועית של אותו עורך דין, ישירות באולם הדיונים – חקירה אשר חשפה ממצאים מהותיים והביאה לבירור האמת. יש לציין כי החקירה התקיימה באישור מפורש של הרשם.

• שקרים, מניפולציות, אי-מסירת הדברים כהווייתם, נקמה ואבסורד – כך תיארתי, בדבריי מתוך הפרוטוקול הרשמי

• מניפולציות מצד סמיון גרפמן במהלך הדיון והחקירה

• ניסיון לשכתב את המציאות: גם עורכי דין נחקרים באולמות המשפט

• הסיכום אשר הבאתי, ומהווה את דבריי האחרונים שנשאו באולם בית המשפט

פסק הדין והחלטתו של כב׳ הרשם גיא אבגי

מכובד וראוי לציון כי כבוד הרשם גיא אבגי לא זו בלבד שהתייחס לטענותיי כפי שנפרשו במסגרת טענת "פרעתי" ובסיכומים, אלא אף שילב בפסק דינו את תיאור נסיבות המקרה – כפי שנמסרו על־ידי לפרטיהן.

כב' הרשם אבגי פסק, ובצדק, כי אין מחלוקת באשר לסך של 1,000 ש"ח – וזהו הסכום שיש לשלם. גם בדבריי טענתי בעקביות ובמפורש, כי אני נכון ומוכן לשלם את הסכום האמור.

כב' הרשם אבגי ציין בפירוש כי מר גרפמן עצמו ביקש שכל פנייה אליו תיעשה באמצעות עו"ד גיא אופיר ומשרדו. משכך, הטענה כי לא נעשתה אליו כל פנייה – לא זכתה לאמון ולא התקבלה על ידי הרשם.

בתחילת ההליך, סמוך לאחר פתיחת התיק וקביעת מועד הדיון, ניתנה על ידי כב' הרשם אבגי החלטה כללית שכוונה לכלל הצדדים – לשקול קיום הליך גישור בטרם הדיון. ניסיון זה לא נשא פרי. בהמשך, ציין הרשם כי אף שהכיר בכך שעמדו בפניי קשיים ממשיים, הוא ציפה כי אמצא את הדרך להסדיר את התשלום בסך 1,000 ש"ח טרם הדיון.

• ביקורת חריפה על סמיון גרפמן ועל משרד עורכי הדין גיא אופיר

בפסק דינו, כב' הרשם גיא אבגי קבע כי פעילות משרד עורכי הדין גיא אופיר אינה עומדת בדרישות התקנות. בציטוט מדויק מתוך ההחלטה נאמר: "כאמור על ידי הזוכה. האמור עומד בניגוד לתקנה 161(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי". נוסף על כך, צירף הרשם את הקנות הראויות, המעידות – מן הראוי לומר – על בושה וחרפה לנוכח היעדר הידע המקצועי במשרד עורכי הדין גיא אופיר, ואף ככל הנראה רשלנות מצד משרד זה.

בפסק הדין הובא, בין היתר, כי המייל שנשלח מטעם המשרד כלל למעלה משתי שגיאות כתיב חמורות, נתון מהותי המצביע בבירור על כך כי המייל לא התקבל אצלי כלל (ולכאורה, חשף את הקומבינה של משרד עורכי הדין גיא אופיר).

בפסק דינו קבע כב' הרשם גיא אבגי כי קיימת קושי מהותי בקבלת טענותיו של עו"ד רועי בן דוד. כלשון הציטוט: "יש קושי של ממש לקבל טענה זו". קביעה זו מחזקת את המסקנה כי חקירתי את עורך הדין בוצעה באופן יסודי, מקצועי וממוקד.

עניין מהותי נוסף העולה מפסק דינו של כב' הרשם גיא אבגי נוגע לפרק העוסק בזוכה – מר סמיון גרפמן ובא-כוחו. הרשם מציין, בין היתר, כי ננקטה גישה של "ראש קטן", ומפנה בהקשר זה לסעיף 16 לפסק הדין, בו נכתב במפורש: "התנהלות הזוכה אף אינה חפה מקשיים". דברים אלה מצביעים באופן מובהק על כך שמשרד עורכי הדין גיא אופיר, ככל הנראה, נקט בהתנהלות לקויה, שיש בה כדי להוות כשל מערכתי חמור ואף בושה מקצועית נוספת.

במקום לפעול בתום לב, לשתף עמי פעולה, למסור את פרטי החשבון הנדרשים או לאשר את ביצוע התשלום באמצעות אפליקציית "ביט" – בחרו הצדדים, מר סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין גיא אופיר, לפנות להליכי הוצאה לפועל וליזום פתיחת תיק שמניעיו, ככל הנראה, נקמניים ונגועים בתחושות של טינה וכעס.

בפסק דינו ממשיך כבוד הרשם גיא אבגי להפנות ביקורת נוקבת כלפי משרד עורכי הדין גיא אופיר. הרשם מציין כי לא הצליח להבין מדוע פעל המשרד בכל המרץ כדי להימנע ממסירת פרטי החשבון כנדרש.

בנוסף, מציין הרשם כי בסוגיה זו ניתנה החלטה נוספת של בית משפט השלום במסגרת הליך ביזיון בית המשפט, אשר הוגש עוד בחודש אוגוסט 2024.

בפסק דינו קבע כבוד הרשם, כי לו ביקש בא-כוח המבקש לקבל את הסך של 1,000 ש"ח — יכול היה לעשות כן. עוד הוסיף הרשם, כי אף אני יכולתי, לכאורה, למצוא דרך חוקית להעברת התשלום האמור; ואולם בפועל, הדבר לא התאפשר לי.

עוד נקבע, כי אין כל מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין לטובת משרד עורכי הדין שייצג את הצד שכנגד, וזאת חרף ניסיונם לגבות הוצאות משפט, לכאורה, ממניעים של ענישה או הרתעה — דרישה אשר נדחתה על ידי בית המשפט באופן חד משמעי. יודגש, כי אף שהחוב בסך 1,000 ש"ח נותר על כנו (ובדין כך), הוטלו בסופו של דבר הוצאות כספיות לטובת אוצר המדינה, אשר חלו על כלל הצדדים.

תוצאה אבסורדית במיוחד היא, כי הצדדים — ובכללם מר סמיון גרפמן עצמו — חויבו, בין היתר, בתשלום נוסף בסך 300 ש"ח לקופת אוצר המדינה, וזאת בגין התנהלות בלתי סבירה מצדם, אשר יצרה עומס מיותר על המערכת השיפוטית.

במילים אחרות: ניסיון סרק להפעיל לחץ, להשפיל או לזכות בתוספת הוצאות – לא זו בלבד שנכשל, אלא הפך לחרב מתהפכת כלפי יוזמיו.

תלונה ללשכת עורכי הדין

בעקבות התנהלות מקוממת, הגשתי – במסגרת תפקידי כעיתונאי – תלונה רשמית ללשכת עורכי הדין נגד עורך הדין גיא אופיר. תלונתי נסמכת, בין היתר, על פסק הדין שפורסם בכתבה עיתונאית שכתבתי, וכן על פסקי דין נוספים ופרוטוקולים מהליכים משפטיים, שבהם לא הייתי צד להליך, אלא תיעדתי אותם כעיתונאי עצמאי.

בנוסף, תועד עו"ד אופיר כשהוא מדבר אליי בבוטות, משפיל אותי ופוגע בי מילולית – אך ורק בשל כך שתיעדתי את ההליך המשפטי, חשפתי סתירות ועיוותים שהתגלו בו, ופרסמתי ממצאים עיתונאיים מהותיים, אשר עמדו בלב התחקיר. נדמה כי עצם אחריותי העיתונאית, יושרי ומקצועיותי, היו לו לצנינים.

התלונה התקבלה בלשכת עורכי הדין, וכעת היא מצויה בשלב של בחינה לקראת הכרעה. השאלה העקרונית שמונחת לפתחה של הלשכה היא האם רשאי עורך דין – במסגרת תפקידו – לשקר, להשפיל עיתונאי, לפגוע בו במכוון, ליזום פתיחת תיק בהוצאה לפועל כמעשה נקמה, ואף למנוע ממנו תשלום שנפסק לזכותו – כל זאת כחלק ממערך פוגעני שיטתי.

עוד כוללת התלונה טענה חמורה נוספת, הנמצאת בשלב זה בבחינה ואינה בשלה לפרסום. ואולם כבר כעת מתעוררת שאלה רחבה יותר: האם מותר למשרד עורכי דין – ובכלל זה משרדו של עו"ד גיא אופיר – להפעיל מערכת גבייה כוחנית, העלולה להתפרש ככלי נקמני, אמצעי לאיום, או מנגנון הטרדה, המשמש לקידום גחמות אישיות או להשגת יתרון פסול?

נ.ב

תיק של 1,000 ש"ח בלבד – חשף מציאות עקומה

תיק שנסוב סביב סכום פעוט של אלף שקלים בלבד, הצליח לחשוף מציאות עקומה: מציאות שבה עורך דין יכול למנוע תשלום – ולאחר מכן לטעון כי החוב לא שולם. מציאות שבה אין צורך בבירור עובדתי של ממש, אלא די בפתיחת תיק ובהפעלת סנקציות אוטומטיות. ומעל לכל – מציאות שבה משרד עורכי דין מבקש לתרגם תחקיר עיתונאי להליך משפטי מיותר, שנועד להעניש, להרתיע ולחנוק.

המסר שעלה מהחלטתו של כבוד הרשם גיא אבגי היה חד וחד-משמעי: מערכת המשפט אינה מגרש משחקים למי שמבקש לעשות בה שימוש לצורכי נקמה אישית.

עתה תורם של מוסדות האתיקה לומר את דברם. אם גם הם יכריעו כי "עד כאן" – ייתכן שדווקא הפרשה הקטנה הזו, תהווה צעד ראשון להשבת אמון הציבור במערכת.

הפוסט בושה פומבית: ביקורת שיפוטית חריפה על משרד עו"ד גיא אופיר וסמיון גרפמן הופיע לראשונה ב-מעקב.

דרמה במערכת המשפט, השופטת יהב קבעה כי הפרסומים על הרשעת טרוני היו שגויים וגרמו לנזק, עורך דינו דורש התנצלות ופיצויים נרחבים.

מישל טרוני יוצא למאבק משפטי נחוש נגד עורכי הדין גיא אופיר ועומר בללי, באמצעות עורך דין בכיר במערכת המשפט הישראלית. במוקד התביעה המתהווה ניצבים פרסומים אשר, על פי טענותיו של טרוני, היו שקריים ומעוותים, ואשר גרמו לפגיעה משמעותית במוניטין שלו. יתרה מזאת, בהכרעת הדין ציינה כבוד השופטת יהב כי הפרסומים המוטעים הסבו לטרוני נזק משמעותי.

במכתב התראה מפורט שנשלח לעורכי הדין אופיר ובללי, מציג עורך הדין אהב כהן, המייצג את טרוני, שורה של טענות חמורות. המכתב, שנשלח בהתאם לסעיף 31 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, חושף מערכת מורכבת של טענות המצביעות על פגיעה משמעותית במוניטין של טרוני.

הפרשה החלה ב-27.11.2024, כאשר לטענת עו"ד כהן, הופצו פרסומים רבים שהציגו מידע מוטעה לגבי הרשעתו של טרוני. הנקודה המרכזית במחלוקת נוגעת לטענה כי טרוני הורשע באיומים ברצח – טענה שלפי המכתב אינה מופיעה כלל בהכרעת הדין המקורית.

המפנה המשמעותי בפרשה התרחש ב-30.1.2025, כאשר השופטת יהב, במסגרת גזר הדין, התייחסה באופן ישיר לסוגיית הפרסומים. בהחלטה תקדימית, קבעה השופטת: "מצאתי להתחשב בנזק שנגרם לנאשם על ידי הפרסומים השגויים שפורסמו לאחר הכרעת הדין כפי שעלה מכתבות ופרסומים שהוצגו על ידי בא כוחו במהלך הטיעונים".

לטענת עו"ד כהן, מדובר בקביעה שיפוטית חסרת תקדים המתייחסת לשלושה היבטים מרכזיים:
1. הפצת פרסומים כוזבים
2. גרימת נזק ישיר למר טרוני
3. סילוף של דיון משפטי – עבירה שעונשה עד שישה חודשי מאסר על פי סעיף 251 לחוק העונשין

במכתב ההתראה מודגש כי הפרסומים הבעייתיים עדיין מופיעים באתרים שונים בניהולם של עורכי הדין, וזאת למרות גזר הדין הברור מחודש ינואר. יתרה מכך, נטען כי הופצה הודעה לעיתונות שהכילה מידע מסולף, אשר הובילה לכך שגופי תקשורת רבים אימצו את הגרסה השגויה של האירועים.

נקודה משמעותית נוספת שעולה מהמכתב היא העובדה שגופי התקשורת השונים הסתמכו על אמינותם המקצועית של עורכי הדין כמקור מידע. לפי המכתב, גורמי התקשורת הודו כי "לא סברו שעורך-דין יסלף תוצאותיו של דיון משפטי."

הפרשה מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שמדובר בשני תקדימים משפטיים משמעותיים:
1. ביטול הרשעה על ידי אותו גורם שיפוטי שנתן אותה מלכתחילה
2. ביקורת שיפוטית חריפה על סיקור תקשורתי במסגרת הליך תלוי ועומד

במסגרת מכתב ההתראה, מציב עו"ד כהן ארבע דרישות מרכזיות שיש למלא תוך 7 ימים:
1. פרסום הודעת תיקון ועדכון בכל הפלטפורמות בהן הופיעו הפרסומים המקוריים
2. הבהרה רשמית כי הרשעתו של טרוני בוטלה במסגרת גזר הדין מיום 30.1.2025
3. התנצלות פומבית על סילוף האמת והפרסומים השגויים
4. תשלום פיצוי בסך 100,000 ש"ח מכל אחד מעורכי הדין – סך כולל של 200,000 ש"ח

המכתב מדגיש כי אי-מילוי הדרישות עד לתאריך 13.2.2025 יוביל להגשת תביעה משפטית מקיפה. תביעה זו צפויה לכלול גם התייחסות לסוגיה נוספת ורגישה – ניגוד עניינים לכאורה, שכן משרד גיא אופיר ייצג בעבר את טרוני וצ'רקוב בעניינים הקשורים לכתב הקובלנה שהוגש נגדם.

המקרה מעלה שאלות משמעותיות בנוגע לאחריות עורכי דין בפרסום מידע הנוגע להליכים משפטיים, ומדגיש את החשיבות של דיוק בדיווח על תוצאות הליכים משפטיים. הפרשה מהווה תמרור אזהרה בכל הנוגע להשפעת פרסומים שגויים על מעורבים בהליכים משפטיים.

עו"ד כהן מציין כי אלמלא הוראות סעיף 31 לכללי האתיקה, המחייבות משלוח התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים נגד עורך דין, התביעה כבר הייתה מוגשת. כמו כן, המכתב מדגיש כי רק בזכות הוראות סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, חלק מהפרסומים השגויים תוקנו.

נכון למועד פרסום הכתבה, טרם התקבלה תגובתם של עורכי הדין אופיר ובללי למכתב ההתראה. התפתחויות נוספות בפרשה צפויות בימים הקרובים, עם תום המועד שהוקצב למילוי הדרישות.

מישל טרוני לתקשורת: "תשלמו על הכינוי רוצח"

בזאת מישל טרוני מוסר בראיון ל"מעקב" אזהרה נחרצת לכלל אמצעי התקשורת, לרבות "מאקו", "וואלה" ודומיהם: כל גוף תקשורת אשר פרסם את הכינוי "רוצח" יישא בתוצאות מעשיו. אין להשלים עם פרסום החלטות בית המשפט בטרם עיון מעמיק במסמכים הרשמיים ובהיעדר גזר דין חלוט. בהתנהלותם זו, למעשה חרצו דין בטרם ניתן פסק הדין.

מישל טרוני מוסר לסמיון גרפמן: "דבריך בבית המשפט היו שקר מוחלט, וכעת המערכת המשפטית מצויה לצדי". טרוני הוסיף בפנייתו לגרפמן כי האחרון נחשף כשקרן ומסית.

לאחר הדיון בתאריך 30.01.25 ביקשנו את תגובתם של גרפמן ועורך הדין גיא אופיר. בעת שמילאתי את תפקידי העיתונאי, עו"ד אופיר הגיב בקללות, בעוד גרפמן בחר בשתיקה – תגובה מתבקשת לנוכח קביעת בית המשפט בדבר מסירת מידע כוזב לתקשורת. לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן

• בדקה 3:42 תגובתו של גיא אופיר, ובדקה 4:20 חתר גיא אופיר להשפלתי (צילום: 30.01.25)

הפוסט מישל טרוני פותח במלחמה: מכתב התראה נשלח לעו"ד גיא אופיר ובללי הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט "למלשינים אין תקווה": דניס צ'רקוב על פרשת גרפמן-טרוני הופיע לראשונה ב-מעקב.

משרד עורכי הדין של גיא אופיר הופתע כשבית המשפט חשף את האמת: הפרסומים המוקדמים היו שקריים והטעו את הציבור.

במהלך דרמטי שהותיר את סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין שלו בהלם מוחלט, החליט בית משפט השלום בתל אביב בתאריך 30.1.2025 לבטל את הרשעתו של מישל טרוני. ההחלטה המפתיעה חשפה שורה של התנהלויות בעייתיות מצד הקובל וצוות עורכי דינו, שמיהרו לחגוג ניצחון מדומה ולהפיץ מידע מטעה בתקשורת.

הפרשה, אשר עוררה סערה ברשתות החברתיות, החלה כקובלנה פלילית פרטית שהגיש גרפמן כנגד טרוני. מה שנדמה היה בראשיתו כניצחון מכריע של גרפמן, התברר לבסוף כחסר תוכן ומהות. העילות המרכזיות אשר הובאו בתביעה נסבו על שימוש בדיבור כוחני, חזות גברית ושרירית, ושימוש בביטויי עגה – טענות אשר נתגלו כמופרכות עד כדי אבסורד.

למעשה, בין שלל טענותיהם של גרפמן ופרקליטיו, הועלתה טענה המתבססת על חזותו החיצונית של טרוני, בנימוק כי הינו "בעל מראה חזק וכוחני". טענה זו מקבילה, כפי שציינו גורמים המעורים בפרטי התיק, להאשמת אישה בזנות אך ורק בשל הופעתה החיצונית המושכת (קרא עוד – לחץ כאן).

דוגמה נוספת לראיה שעלתה בתיק: במשפט שאמר טרוני בסרטון – "מה שלא הורג אותי מחשל אותי" – ראה גרפמן איום ברצח נגדו.

במהלך ההליך המשפטי, נחשפה שרשרת התנהלויות פסולות מצד משרד עורכי הדין של גיא אופיר ועורך הדין עומרי בללי. הללו לא נרתעו מהפצת מידע מטעה, ככל הנראה בניסיון לשרטט תמונה כוזבת של ההליך המשפטי. שיאה של התנהלות זו התרחש כאשר עורכי הדין פרסמו לציבור הודעה שקרית, לפיה הורשע מר מישל טרוני ב"איומים ברצח", בעוד שהמונח "רצח" לא הוזכר ולו פעם אחת בהכרעת הדין המקורית.

•תיעוד הכזבים החמורים מפי עורך הדין גיא אופיר ומר עומרי בללי, וכן הפצת הדברים אשר נעשתה בחודש נוב' 2024, כמו גם הטעיית הציבור הרחב, עוררו חשש כבד:

צילום של עו"ד גיא אופיר

(• קראו כתבה על בנושא הזה, ותבינו איך עו"ד גיא אופיר, סמיון גרפמן, ועו"ד עומרי בללי שיקרו לתקשורת ולציבור הרחב. קראו עוד בלחץ כאן)

השופטת ענת יהב, שדנה בתיק, הייתה נחרצת בהערכתה את העדויות. לגבי טרוני קבעה: "מדובר בעד אמין, שדיבר מחום ליבו ומתוך ראייתו שהוא הנפגע ממערכת היחסים. עדותו של הנאשם בכל הנוגע לכתב האישום המיוחס לו, הייתה מתלהמת, נרגשת מלאת אמוציות ופיזיות ויש לומר שאף לדבריו האמנתי, שהוא פגוע מאוד ממעשי מי שהיה חברו ומרגיש שנבגד על ידו".

לעומת זאת, עדותו של גרפמן זכתה לביקורת מצד השופטת: "לא ניתן להתעלם מחלקה של העדות שניסה הקובל להרחיק עצמו משאלות בנוגע לחקירותיו במשטרה ולנסות לעטות עליו דמות חסרת אמביציות, קנאות ועוד, דבר שלא מצאתי לקבל".

במהלך הדיונים, התגלה פער עצום בין הטענות המופרכות של גרפמן ועורכי דינו לבין המציאות בשטח. עורך דינו של גרפמן, עומרי בללי, הגיע לכדי אבסורד כאשר דרש מאסר בפועל עבור טרוני. לעומתו, עורך דינו של טרוני, אהב כהן, הצליח להוכיח לבית המשפט שמדובר בקובלנה חסרת בסיס שנועדה אך ורק לנקמה אישית.

בגזר הדין, השופטת יהב הדגישה: "לכל זאת, יש להוסיף כי הנאשם נעדר כל עבר פלילי, מתפקד באופן נורמטיבי ואף מהווה דוגמה ומודל לחיקוי עבור אנשים רבים, הדגיש בפניי שאינו מתכוון לשוב על מעשיו ונראה כי אכן הבין את הפסול במעשיו וכן מצאתי להתחשב בנזק שנגרם לנאשם על ידי הפרסומים השגויים שפורסמו לאחר הכרעת הדין".

התנהלותו של משרד עורכי הדין של גיא אופיר לאורך כל הדרך עוררה תהיות רבות. חלף מתן מענה לשאלות ראויות מטעם התקשורת, בחר אופיר להטיל דופי בכבודי, בעודי ממלא את תפקידי העיתונאי במסגרת שירות המילואים, כאשר ביקשתי לחשוף את העובדות לאשורן.

בהתנהגות המעוררת תהיות באשר לאמות המידה האתיות המקצועיות, מסר לי עורך הדין אופיר בזלזול: "לבת שלי יותר יותר עוקבים מה שיש לך, אתה קורא לעצמך עיתונאי, אתה בדיחה".

לא היה בידיעתי כי ערכו המקצועי של עיתונאי נמדד במספר עוקביו; לעתים האיכות היא המכרעת ולא הכמות. דומה כי בידי עורך הדין גיא אופיר מצוי מידע שגוי באשר למהות העיתונות המקצועית. תפקידו הנעלה של העיתונאי הוא להביא את האמת לציבור ולא לעסוק במרדף אחר עוקבים.

הוסיף והמשיך להשפילני לעיני עוברי אורח בהתנהלות מזלזלת באומרו: "אדם הפתטי הזה", בעודו מתעד את דמותי במכשיר הטלפון הנייד. בתוקף תפקידי העיתונאי, לא אחת נאלצתי לשאת מחיר כבד של השפלות וזלזול, ולדאבוני, אין בכך כדי להפתיעני עוד כאשר עורכי דין, באור יום ובראש חוצות, נוקטים בהתנהגות פוגענית הכוללת צילום, קללות והשפלות.

טרוני עצמו הגיב לביטול ההרשעה באמירה שהפכה לויראלית: "דבר ראשון, מה שלא הורג אותך מחשל אותך, מה שהורג אותך מחשל את אמא שלך. דבר שני, אנשים שמחו מהר מדי והקצינו את מה שהיה בבית המשפט. שיקרו לכל ערוצי התקשורת, אפילו בית המשפט ציין שהקצינו את מה שהיה בבית המשפט, בקרוב תדעו הכל. תפסיקו לשקר ולעשות מניפולציה כי בסוף יצאתם המפסידים הכי גדולים בעולם".

בעוד שגרפמן ועורכי דינו מנסים להתמודד עם התבוסה המשפטית המהדהדת, טרוני חגג את הניצחון עם שמפניה. זאת לאחר שעבר חודש של לינץ' תקשורתי אכזרי, שהתבסס על מידע שגוי שהופץ על ידי משרדו של עורך הדין גיא אופיר. כלי התקשורת, שפעלו כעדר והעתיקו את הפרסומים השקריים ללא בדיקה, נאלצו להודות בטעותם.

עורך דינו של טרוני, אהב כהן, מסר: "אנחנו מברכים על פסק הדין שניתן היום ועל ביטול הרשעתו של מישל. לא בכל יום אנו עדים לתוצאה משפטית שכזו, לפיה בית משפט מבטל הרשעה שהוא עצמו נתן, ואין לנו ספק כי פסק הדין עוד יילמד בפקולטות למשפטים – כמו גם בפקולטות לתקשורת".

כאשר עורך הדין גיא אופיר יצא מן הדיון ובידו גזר דין ללא הרשעה, התהדר בניצחון באומרו: "אם לא שמת לב ניצחנו". מעוררים הדברים תהייה – מהו אפוא הפסד בעיניו? אם זהו 'ניצחון' בעיני עורך הדין גיא אופיר, אנו במערכת "מעקב" מאחלים לו בכנות שפע 'ניצחונות' כגון אלה.

פרשה זו תיזכר לא רק כניצחון משפטי של טרוני, אלא גם כתמרור אזהרה לגבי הסכנות שבשימוש לרעה בהליכים משפטיים ובמערכת המשפט לצורך נקמנות אישית. היא גם מדגישה את חשיבות העיתונות החוקרת והאחראית, שמוכנה להתעמת עם כוח ולחשוף את האמת, גם כשהיא נתקלת בזלזול והשפלה מצד גורמים בעלי עוצמה במערכת המשפט.

מישל טרוני: "שיקרו לכם"; דניס צ'רקוב: "למלשינים אין תקווה"

בעקבות החלטת בית המשפט שלא להרשיע את מישל טרוני, הגיב דניס צ'רקוב באומרו: "תלמדו – אין תקווה למשלשנים, אין תקווה למשלנים". מישל טרוני, אשר ניכרה בו התרגשות עזה בתום הדיון, מסר: "שיקרו לכם בפנים ולא חכו לשמוע האם באמת יש הרשעה". עוד הוסיף בדבריו כי "עורך הדין אהב כהן הינו עורך דין מן המעלה הראשונה".

כך הסב סמיון גרפמן טרחה עצומה למישל טרוני בתיק אשר נפתח בשנת 2023, תיק שהיה רווי במניפולציות, כזבים, צווי איסור פרסום והשפלת עיתונאים – חומר ראוי לסרט תיעודי רחב היקף.לבסוף, בעוד מישל חוגג בשמפניה, נסוג גרפמן בבושת פנים לביתו.

מצער כי עורכי הדין גיא אופיר ועומרי בללי לא שמרו על אמות המידה המקצועיות, וככל הנראה התעוורו מהתקשורת והתהילה הזמנית והפיצו פרסומים כוזבים. כאשר האמת יצאה לאור, ואף כבוד השופטת ציינה את הכזבים, פגעו עורכי הדין בשמם הטוב במו ידיהם והתגלו כמפיצי שקרים. והנה כי כן – לעיתים הצדק יוצא לאור בבית המשפט, והזוכים חוגגים בשמפניה.

נ.ב.

הערה באשר להשפלות שחוויתי: המכאוב עמוק, האכזבה רבה והפגיעה ניכרת. אולם מכל אלה, כואבת במיוחד העובדה כי עורך הדין גיא אופיר קיבל חינוך המאפשר לו להתנהל באורח שכזה. העליתי את שאלותיי במישרין נוכח תיעוד הכזבים, ובייחוד לנוכח העובדה כי מדובר באדם אשר, אלמלא נחשפו השקרים, היה עשוי למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח או נידון לעבודות שירות. על כן ביקשתי להתחקות אחר מקור הכזבים.

ראוי לציין כי בגזר הדין, בית המשפט מתייחס לשקרים שהפיצו עורך הדין וכלי התקשורת. להלן ציטוט נדיר מפי כבוד השופטת ענת יהב מתוך גזר הדין:

"וכן מצאתי להתחשב בנזק שנגרם לנאשם על ידי הפרסומים השגויים שפורסמו לאחר הכרעת הדין כפי שעלה מכתבות ופרסומים שהוצגו על ידי בא כוחו במהלך הטיעונים".

-אנו במעקב-

צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט מישל טרוני יצא ללא הרשעה: סמיון גרפמן חגג מוקדם מדי הופיע לראשונה ב-מעקב.

כנראה שהפצת המידע המטעה נעשתה בכוונה תחילה ובמחשבה תחילה, במטרה לעורר סערה בקרב הציבור, להטות את דעת הקהל, להשפיל את כבודו של טרוני ולפגום במוניטין רב השנים שלו ובשמו הטוב.

(ראוי לציין כי הפצת מידע שקרי אינה פוגעת רק בצדדים המעורבים ישירות, אלא מערערת את אמון הציבור במערכת המשפט ובאמצעי התקשורת כאחד)

התקשורת "על אוטומט": כשלי העיתונות הישראלית

כלי תקשורת מובילים, ביניהם מעריב, וואלה, חמ"ל, מאקו, אייס ו-YNET, פרסמו את הידיעות המטעות מבלי לבדוק את המסמכים המקוריים. אף לא אחד מהם טרח לעיין בפרוטוקולים או בהכרעת הדין. התקשורת הסתמכה באופן עיוור על דברי עורכי הדין, בהנחה שכללי האתיקה המקצועית ימנעו מהם למסור מידע כוזב.

דמות שנויה במחלוקת: מיהו סמיון גרפמן?

סמיון גרפמן, שבעברו הורשע בפלילים, מוכר בציבור בשל התבטאויותיו השנויות במחלוקת. לאחרונה נחשפו טענות קשות נגדו מצד כריסטינה סומורוקוב (כריסטינה סומורוקוב מסרה בעדותה למערכת "מעקב" כי גרפמן ביצע בה מעשי אונס מספר פעמים). בנוסף, התגלו מקרים של אי תשלום לעובדים בתקופת מסע הבחירות שלו, כאשר התמודד לראשות הממשלה.

בנוסף, עורך הדין גיא אופיר פנה לשופטת בתלונה על פרסומיי ב"מעקב", כתבות אמת אודותיו (משום מה טען שכתבותיי אינן משקפות אמת, דבר תמוה). עם זאת, כבוד השופטת ענת יהב אפשרה את המשך נוכחותי באולם בתפקידי העיתונאי, והבהירה שלא לפרוטוקול כי למר דים אמור שמורה הזכות המלאה לפרסם כתבות.

מצדי, הבהרתי לעורך הדין גיא אופיר כי אם לדעתו כתבותיי אינן משקפות אמת, הוא רשאי להגיש תביעה משפטית. כמו כן, העמדתי אותו על דבר כזביו.

ניסיונו להתלונן על פועלי לא נחל הצלחה יתרה. אמנם ניכר כי גיא אופיר היה חפץ להשתיקני, אך במדינת חוק הדבר אינו פשוט כלל ועיקר (ראוי לציין את ניסיונו).

ניסיונותיי לראיין את סמיון גרפמן נענו בשתיקה רועמת.

באופן דומה, עורך הדין גיא אופיר נמנע מלהגיב ולהתראיין.

הפוסט עו"ד גיא אופיר שיקר: טרוני מעולם לא הורשע באיומי רצח הופיע לראשונה ב-מעקב.

שתיקתה וחסימתה מדברות בעד עצמן. שכן, אילו היה ברשותה גזר הדין, אשר טרם ניתן ואף טרם התקיים בעניינו דיון, הייתה בוודאי ממהרת להציגו.

באשר למיקי לוין, התנהלותה מהווה מכתם על כבוד המקצוע העיתונאי. כנראה תחת להתנהל כעיתונאית מקצועית, היא מציגה את עצמה כמי שניחנה בכוחות על-טבעיים לחיזוי העתיד. במקרה שכזה, מן הראוי כי תסב את מקצועה לקריאה בקלפים ותחדל מעיסוקה בתקשורת.

הפוסט חשיפה: כך זייפו אייס ומעריב את האמת הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

סמיון גרפמן, המיוצג על ידי צוות של שלושה עורכי דין – גיא אופיר, עומר בללי ורועי בן דוד – טען כי הוא חש מאוים על ידי טרוני. אולם, הראיות שהוצגו בבית המשפט עוררו גבות מורמות ותהיות רבות.

במהלך הדיון, הציג צוות של גרפמן שורה של "ראיות" שכללו תמונות של טרוני מחדר הכושר וקמפיינים שיווקיים בהם השתתף. עו"ד גיא אופיר טען כי גופו השרירי של טרוני, בשילוב עם הקעקועים שעל גופו ותואר "מר ישראל" שזכה בו פעמיים, מהווים "חזות מאיימת" המספיקה כדי להצדיק את הקובלנה הפלילית.

השופטת ענת יהב הביעה ספקנות לגבי הרלוונטיות של ראיות אלה, וציינה כי תמונות מחדר כושר אינן מהוות ראיות משפטיות תקפות לאיום, "בית המשפט מעיר לב"כ הקובל כי כל הסרטונים שנראים כרגע, בעיקר האחרון, הוא הרחבת חזית".

אחת הנקודות המפתיעות בדיון הייתה כאשר צוות של גרפמן שאל בכובד ראש מדוע טרוני נוהג לחבוש קסדה. תשובתו הפשוטה של טרוני – "כי אני רוכב על אופנוע" – הדגישה את האבסורדיות של חלק מהטענות שהועלו.

הדיון עורר שאלות מעניינות לגבי השימוש בסטריאוטיפים בהליכים משפטיים. האם אדם שרירי אכן מהווה איום מעצם מראהו? האם יש להחיל אותה לוגיקה על נשים מתאמנות או אנשים המרכיבים משקפיים?

עו"ד אהב כהן: "אם נקבל את הטענה שגוף שרירי מהווה 'חזות מאיימת', אנו עלולים ליצור תקדים מסוכן. זה עלול להוביל להפליה על בסיס מראה חיצוני ולפגוע בזכויות יסוד".

עו"ד של גרפמן טוענים כי יש להתחשב בתחושת האיום הסובייקטיבית של הפרט.

הדיון בתיק זה צפוי להימשך, כאשר בית המשפט יידרש להכריע בשאלות מורכבות הנוגעות לגבול בין מראה חיצוני לאיום ממשי, ולהשלכות של קביעות כאלה על החברה הישראלית בכללותה.

מקרה מעניין המדגים דילמה זו הוא ההשוואה בין מישל טרוני, מר ישראל ומאמן כושר מוערך, לבין סמיון גרפמן, דמות ציבורית שנויה במחלוקת.

מישל טרוני, ספורטאי מקצועי, מקדיש את חייו לקידום אורח חיים בריא. הוא מלמד אנשים כיצד לשמור על כושר גופני ותזונה נכונה, ומסייע להם לבנות ביטחון עצמי. למרות זאת, יש הטוענים כי חזותו החסונה עלולה להיתפס כמאיימת. האם זוהי תפיסה מעוותת של מה שבאמת מהווה איום על החברה?

מנגד, סמיון גרפמן עבריין הורשע, דמות מוכרת מהתקשורת, מציג תמונה שונה לחלוטין. גרפמן, שהתפרסם בין היתר עם אלכוהול.

התנהגותו תחת השפעת אלכוהול גרמה לנזק משמעותי במערכת היחסים שלו עם כריסטינה, בת זוגו לשעבר – קרא עוד.

מה שמטריד עוד יותר הוא השימוש של גרפמן בביטויים פוגעניים. המילה "בלאט", שמשמעותה "שרמוטה" ברוסית, הופיעה לעתים קרובות בתכניו, כשהוא פונה לקהל הצופים שלו. רבות מהמעריצות שלו לא היו מודעות למשמעות המילולית של הביטוי, מה שמעלה שאלות אתיות לגבי השימוש בשפה פוגענית בפלטפורמות ציבוריות.

יתרה מזאת, התנהלותו של גרפמן מעלה תהיות גם בהיבט המשפטי. לאחרונה התגלה כי שיקר בבית המשפט כאשר טען שהגיש תלונה במשטרה נגד מישל טרוני. שקר זה לא רק שמעמיד בספק את אמינותו, אלא גם מהווה עבירה פלילית חמורה – קרא עוד.

השאלה המתבקשת היא: מה באמת מסוכן יותר לחברה? האם זה אורח חיים המקדם בריאות וכושר גופני, או תרבות המעודדת שתייה מופרזת והתנהגות בלתי אחראית? התשובה, ככל הנראה, ברורה לרוב האנשים.

בעוד שמישל טרוני מייצג מודל של בריאות, משמעת עצמית וקידום ערכים חיוביים, גרפמן מציג דפוס התנהגות שעלול להוביל להשלכות שליליות, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. ההשוואה ביניהם מדגישה את הצורך בחשיבה מחודשת על הערכים שאנו מקדמים כחברה ועל הדמויות שאנו בוחרים להעריץ ולחקות.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק לגבי מראה חיצוני או סגנון חיים, אלא גם על האחריות שיש לדמויות ציבוריות כלפי מעריציהן והחברה בכללותה. האתגר העומד בפנינו הוא לקדם תרבות המעריכה בריאות, כבוד הדדי ואחריות אישית, תוך דחיית התנהגויות מזיקות ומסוכנות.

הלקוחות של גיא אופיר מפסידים בבית המשפט.

חנן כהן, גולש ברשת גוגל, מתח ביקורת חריפה על גיא אופיר" "מתאים לתיקים מאוד קטנים. יותר מידי הפסדים בבית משפט", כתב כהן בביקורת שפרסם. דבריו מעלים שאלות לגבי יכולתו של עו"ד אופיר להתמודד עם תיקים מורכבים ובעלי פרופיל גבוה.

מקרה קודם שמעורר דאגה הוא תביעה שהגיש גרפמן בעבר, שהסתיימה בהפסד כבד. בתיק זה, שיוצג על ידי עו"ד אופיר, נאלץ גרפמן לשלם סכומים גבוהים. התוצאה הזו מעלה תהיות נוספות לגבי האסטרטגיה המשפטית שננקטה ויכולתו של אופיר להוביל לתוצאות חיוביות עבור לקוחותיו.

• "התגלה כהומופוב עלוב": סמיון תבע וכמובן הפסיד בענק – קרא עוד

• ביקורות שליליות נגד עו"ד.

עורך הדין המפורסם גיא אופיר, הידוע כמומחה בתחום דיני לשון הרע ברשתות החברתיות. לקוחות מאוכזבים פרסמו לאחרונה ביקורות נוקבות בגוגל, המטילות צל על מקצועיותו. קובי אביעד טען כי אופיר "חובב תקשורת" ומתאים רק ל"תיקים לא מורכבים", בעוד ינון עומר הגדיר אותו כ"אדם דוחה".

על פניו ולפי הביקורות השונות בגוגל (אשר לא הוסרו – למרות שמדובר בתחום המומחיות של גיא אופיר) עו״ד אופיר סופג לא מעט ביקורות על האופן שבו מנהל תיקים.

עו"ד גיא אופיר ולקוחו סמיון גרפמן לא תמיד מסרו אמת בבית המשפט.

במהלך דיון שהתקיים ב-6 במרץ 2024, עלו שאלות נוקבות לגבי אמיתות הטענות שהועלו על ידי גרפמן ועורכי דינו. עו"ד אהב כהן, המייצג את מישל טרוני, העלה שאלה פשוטה לכאורה: "האם הוגשה תלונה במשטרה נגד מישל טרוני? כן או לא?". גרפמן ועו"ד בגמגום מסרו שהתלונה הוגשה.

השופטת יהב דרשה הבהרה מיידית בנוגע להגשת התלונה, תוך שהיא מדגישה את חשיבות הדיוק והאמינות בהליכים משפטיים. "ככל שלא הוגשה תלונה, ייאמר כך באופן ברור," קבעה השופטת בהחלטתה.

התלונה לא הוגשה! קרא עוד

מעבר לסוגיית התלונה במשטרה, עלו טענות נוספות המערערות על התנהלותו של עו"ד אופיר. במהלך עדותי, עו"ד אופיר התפרץ באופן אלים והשפיל את אתר "מעקב", בנוסף הכריז עו"ד אופיר האשמות קשות בקבלת תשלומים לא חוקיים. השופטת יהב נאלצה להתערב ולדרוש מאופיר להציג ראיות לטענותיו החמורות.

הפרשה מעלה שאלות כבדות משקל לגבי האתיקה המקצועית של עורכי דין ואמינות העדויות בבית המשפט. השופטת יהב הדגישה את החשיבות של מסירת מידע מבוסס ומדויק – קרא עוד

מתח גובר בפרשת סומורוקוב-גרפמן: האשמות חמורות ואיומים משפטיים.

בימים האחרונים התלהט מחדש הויכוח סביב פרשת סומורוקוב-גרפמן, כאשר עו"ד גיא אופיר, המייצג את סמיון גרפמן, טען בדיון שהתקיים אתמול (8 ביולי) כי כריסטינה סומורוקוב מסרה עדויות שקריות בנוגע לטענותיה על אונס. מנגד, סומורוקוב עומדת איתנה מאחורי גרסתה, לפיה גרפמן אנס אותה.

הפרשה, שהחלה להתגלגל לפני יותר משנה, חשפה האשמות קשות מצד סומורוקוב כלפי גרפמן. בראיון שפורסם ב-4 במאי 2023, תיארה סומורוקוב בפירוט את מסכת ההתעללות לכאורה שעברה: "סמיון גרפמן אנס אותי פעמיים, הוא אהב לשתות את השתן שלי, השפיל ואיים עלי, ניסיתי להתאבד בגללו, המקום שלו בכלא".

בהמשך הראיון, הוסיפה סומורוקוב תיאורים מזעזעים של מערכת היחסים ביניהם: "הוא היה אומר לי שהוא נורא אוהב אותי, שהוא הלך לרב, והרב אמר לו שאנו נולדנו זה לזה. בזמן הסקס הוא היה מבקש ממני להשתין לתוך כוס ואז הוא היה שותה את הפיפי שלי, כך הוא מוכיח לי שכך הוא אוהב אותי". היא המשיכה לתאר מערכת יחסים של שליטה והתעללות, כולל מקרים של אונס בזמן שישנה.

גרפמן וצוותו המשפטי בראשות עו"ד אופיר מכחישים את הטענות מכל וכל. לאחר פרסום הכתבות, החל צוותו של גרפמן לשלוח מכתבי התראה לסומורוקוב, מאיימים בהליכים משפטיים בגין לשון הרע.

ע"י גרפמן לכריסטינה נשלחו 2 מכתבי התראה. 

תגובות:
סמיון גרפמן, עו"ד גיא אופיר ומשרדו – לא טרחו להגיב.

הפוסט שרירים של מישל טרוני הוצגו כראיה "חזות מאיימת" בית המשפט הופיע לראשונה ב-מעקב.

בזמן שדים אמור נתן את עדותו בבית המשפט, עו"ד אופיר קם בזעם וכעס, כמו כן התפרץ באופן אלים בדיון. אופיר טען שהעדות של אמור אינה אלא "אגדה", וזאת בניגוד לעדות האמיתית שמסר העיתונאי.

באופן מפתיע, עורך הדין אופיר הגיש בקשה להטלת צו איסור פרסום על העדות, מה שמעלה שאלות לגבי טענתו שמדובר ב"אגדה" בלבד. השופטת ענת יהב אכן נעתרה לבקשה והוציאה צו איסור פרסום על פרטי העדות.

מקרה זה מעורר חשש לגבי התנהגות לא ראויה של עורך הדין אופיר, אשר לכאורה עבר על כללי האתיקה המקצועית בהשפלתו את העיתונאי דים אמור במהלך הדיון. התקרית ממחישה את החשיבות של התנהלות הולמת מצד עורכי דין בזירה המשפטית, ואת הצורך להגן על חופש העיתונות ועל זכותם של עיתונאים למסור עדות באופן חופשי.

ניסיונות ההשתקה של עורכי הדין מעוררים חשש כבד מפני עלימת מידע חשוב, ומחזקים את התפיסה כי יש מה להסתיר. חופש העיתונות הוא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה, ויש לתת לאמור לעבוד בשקיפות ולחשוף את האמת לציבור.

עו"ד אופיר, שמייצג את סמיון גרפמן, הטיח האשמות קשות כלפי אמור וטען כי הוא משקר ומופעל על ידי גורמים עוינים.

במהלך הדיון, אופיר לא חסך בביקורת נוקבת כלפי אמור. "יש פה עד עם תפיסת עולם מאוד בעייתית", אמר. "האנשים מפעילים אותו, האיש הזה (בהתייחסו לאמור) מנטף על כל העולם, משתמשים פה בכל במה כדי להכפיש".

עו"ד אופיר אף האשים את אמור בשקרים וטען: "כי יש פה דברים שמספרים לי שאתמול היה יום שבת ולא היה יום שבת". השופטת ענת יהב ביקשה מאופיר להפסיק את ההשפלות כלפי דים אמור, אך זה לא עצר את המתקפה הרטורית.

לדברי אופיר, אתר "מעקב" הוא "אתר הכפשות בע"מ" ואמור מקבל תשלום ממישל טרוני כדי לכתוב כתבות נגד לקוחו, גרפמן. עו"ד אהב כהן טען כי אופיר עבר על כללי האתיקה במהלך הדיון.

בדיון בבית המשפט, השופטת ענת יהב עצרה את עו"ד גיא אופיר וביקשה ממנו להציג ראיות לטענותיו. אופיר טען כי כתב "מעקב" מקבל כספים ממישל טרוני לכתוב נגד סמיון גרפמן, אך לא הצליח להציג הוכחות. השופטת הדגישה כי מסירת מידע ללא ביסוס אינה מקצועית ועלולה להשפיל את הכתב. יהב הורתה לאופיר להימנע מהאשמות לא מבוססות ולהתמקד בעובדות. עו"ד אופיר לא הגיב לביקורת ולא סיפק ראיות נוספות. המשפט ממשיך להתנהל תחת מתח רב בין הצדדים.

למרות הצו שהוטל אתמול, גרפמן עצמו שיתף פרטים מהדיון עם חבריו וכנראה הפר את ההוראה השיפוטית. מהלך זה, שבא לאחר שדים אמור גילה כי פרטי הדיון דלפו לגורמים זרים, רק מוסיף תהיות לגבי הרצון להשתיק דווקא את אמור ולהפעיל לחץ עליו.

מר אמור הוא העד המרכזי בתיק נגד גרפמן, ואחר עדותו פנה לבית המשפט וביקש הגנה מפני לחצים.

על פי הבקשה המסעירה שהוגשה לבית המשפט, דים אמור, חש "פחד ממשי" להעיד נגד גרפמן בשל חששות מפני פגיעה ונקמה אפשרית על ידי הנאשם ומעגליו.

לטענת אמור, גרפמן חרג את הגבול, וחשף פרטים מהתיק בפני גורמים חיצוניים.

"העד חש חשש ממשי מפני נקמה והתנכלות אם יעיד על פי האמת, העובדה שהקובל הצליח לפגוע בקשרים המקצועיים של העד, ממחישה כי העד הגנה אינו בטוח מפניו", נכתב בבקשה.

אמור חושש שמסירת עדות אמת תגרור תגובות נקם מצד גרפמן, שיכול להגיע אליו גם דרך קשריו הרבים.

בבקשה נדרש בית המשפט לתת צו המונע מגרפמן וסביבתו להפעיל לחצים על העד, לאיים עליו או להטרידו בדרך כלשהי. "אלמלא תינתן ההגנה, העד לא ירגיש בטוח להעיד", נטען.

התפתחות חריגה מציבה אתגר משמעותי לניהול התיק בבית המשפט, שהעד המרכזי חושש להעיד. בית המשפט צפוי להידרש לסוגיה חריגה זו בימים הקרובים.

"הציבור חייב לדעת מי זה באמת סמיון גרפמן. למעשה, מר גיא לרר שסיפק במה לגרפמן, טיפה בורח מאחריות. אתמול, עברתי השפלה ופגיעה קשה בבית המשפט, לא חשבתי שעורך דין בישראל יכול להיות כל כך אלים מילולית ולשקר בבית המשפט. גרפמן ממשיך להפעיל עלי לחץ ואת האמת אני כבר דיי מפחד להעיד בבית המשפט. נכון לעכשיו, לעדים אין שום הגנה", מסר דים אמור.

מישל טרוני:

עו"ד אהב כהן:

עו"ד גיא אופיר וסמיון גרפמן:

הפוסט גיא אופיר עו"ד של סמיון גרפמן משקר בבית המשפט ומשפיל כתב הופיע לראשונה ב-מעקב.