ככל הנראה, פרשה חמורה של ניגוד עניינים מתגלת בבית המשפט בנוף הגליל: שופטת בכירה פסלה את עצמה מלדון בתביעת השתקה שהגיש סגן ראש העיר, שוכרי עואודה, נגד אתר החדשות "מעקב" – ורק לאחר שמערכת "מעקב" פתחה בתחקיר ונודע על הקשר האישי בין השופטת לבין סגן ראש העיר. חמישה חודשים לאחר הגשת התביעה, החלה הפרשה לקבל תפנית משמעותית.

בתאריך 28 באפריל 2025 הגיש מר שוכרי עואודה, סגן ראש העיר של נוף הגליל, תביעת השתקה נגד מערכת "מעקב". כעבור יום, ב-29 באפריל 2025, פורסמה החלטת המזכירות לפיה התיק יטופל על ידי השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד. בשלב זה, לפי מסמכי בית המשפט, סגן ראש העיר קיבל הודעה רשמית על זהות השופטת שתטפל בתיק.

למרות שידע מי השופטת שאמורה לדון בתיקו, עואודה לא עדכן את בית המשפט או את הצדדים האחרים על קיומו של קשר אישי וחברי בינו לבין השופטת. במקום זאת, בתאריך 9 ביוני 2025, כאשר כבר ידע בוודאות מי השופטת המטפלת, עואודה הגיש "אישור מסירה" כוזב, שלפיו המסירה בוצעה לכתובת שאין לה זיקה למערכת "מעקב", לעיתונאיה או לתחקירניה. בפועל, לא נמסר כל מסמך לעיתונאי בהתאם לדין, דהיינו – לכתובת המגורים הרשומה במשרד הפנים, כמתחייב על פי החוק ונהלי בית המשפט.

הפרשה נחשפה רק לאחר שמערכת "מעקב" פתחה בבירורים עצמאיים. על פי גורמים במערכת, עלה כי בין השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד לבין סגן ראש העיר, מר עואודה, מתקיים קשר אישי וחברי.

כאשר נודע למערכת כי סגן ראש העיר פועל להשתיק את פעילותה באמצעות תביעת השתקה – אשר הוטלה לטיפול בידי שופטת שנמצאת עמו בקשר אישי, נאשף-אבו אחמד – הוחלט לפתוח בבדיקת עומק ולפנות למקורות מוסמכים ואמינים בבית המשפט.

בתאריך 28 בספטמבר 2025 הודיעה לפתע השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד על פסילתה מלדון בתיק – צעד שלכאורה נבע מחשש ממשי כי חשיפת הפרשה עלולה לפגוע ביושרה השיפוטית ובדימוי הציבורי של מערכת המשפט.

ההחלטה התקבלה, ככל הנראה, לאחר שמערכת "מעקב" החלה בבדיקות מעמיקות ונודע כי בכוונתנו לחשוף את פרטי התיק ואת הקשרים האפשריים בין הדמויות המעורבות. ואולם, ייתכן שמדובר בצירוף מקרים – ואולי לא. איש אינו יכול לדעת בוודאות, הרי אם יש מקום שבו מקרים כאלה קורים, הרי זה בנוף הגליל.

פסילה זו הגיעה רק בתאריך 28 בספטמבר 2025 – חמישה חודשים לאחר הגשת התביעה, וכחמישה חודשים מהמועד שבו עודכן סגן ראש העיר באופן רשמי בזהות השופטת. בהחלטת הפסילה ציינה השופטת כי הסיבה היא "הכרות אישית" עם סגן ראש העיר. במשך כל התקופה הזו, מאפריל ועד ספטמבר 2025, השופטת טיפלה בתיק למרות הקשר האישי, וסגן ראש העיר לא עדכן את בית המשפט או את הצדדים על קיומו של קשר זה.

על פי דיני האתיקה השיפוטית, שופט חייב לפסול את עצמו מכל מקרה שבו קיים חשש סביר למשוא פנים או לניגוד עניינים, לרבות במקרים של קשרים אישיים עם בעלי דין. במקרה זה, השופטת היתה אמורה לפסול את עצמה מיד עם קבלת התיק, או לכל המאוחר כאשר התברר לה כי אחד מבעלי הדין הוא מכר אישי שלה. העובדה שהיא לא עשתה זאת במשך חמשה חודשים מעלה שאלות רציניות לגבי הטיפול בתיק.

באופן דומה, גם סגן ראש העיר עואודה היה חייב, על פי הנהלים המשפטיים, להודיע לבית המשפט מיד עם קבלת ההודעה על זהות השופטת ב-29 באפריל 2025 על קיומו של קשר אישי ביניהם. אי עשייה זו מעוררת חשד כי סגן ראש העיר ניסה לנצל את הקשר האישי עם השופטת לטובתו בהליך המשפטי. אלמלא התגלתה הפרשה על ידי "מעקב", יתכן כי ההליך המשפטי היה נמשך תחת טיפולה של שופטת המכירה באופן אישי את אחד מבעלי הדין.

תביעת ההשתקה עצמה הוגשה לאחר שמערכת "מעקב" פרסמה כתבות חוקרות על פעילותו של סגן ראש העיר. לפי גורמים במערכת, מדובר בתביעה שנועדה להשתיק עיתונות עצמאית ולמנוע את המשך הפרסום של מידע על פעילות נבחרי ציבור בנוף הגליל. קרא כתבות על ד"ר שוכרי עואודה, סגן ראש העיר – לחץ כאן.

כעת, לאחר פסילתה של השופטת נאשף אבו אחמד, התיק עבר לטיפולה של השופטת אלעד טל, שתמשיך לדון בתביעת ההשתקה. מערכת "מעקב" רואה בפסילה העצמית של השופטת "ניצחון קטן" – הכרה בכך שאכן התגלה ניגוד עניינים חמור שלא היה מתגלה אלמלא עבודת החקירה של המערכת העיתונאית.

מדוע סגן ראש העיר לא עדכן את בית המשפט על הקשר, כנדרש על פי הדין? והאם התנהלות זו מעידה על ניסיון מכוון לנצל קשרים אישיים במערכת המשפט?

עם זאת, יש לציין לזכותה של השופטת על פועלה המקצועי – היא קיבלה החלטה לפסול את עצמה עוד בטרם התקיים הדיון בפני הצדדים.

מערכת "מעקב" מדגישה כי תמשיך לעקוב בקפדנות אחר ההתפתחויות בתיק ואחר תוצאות תביעת ההשתקה שהוגשה נגדנו. לשיטתנו, הפרשה ממחישה היטב את חשיבותה של עיתונות חופשית, עצמאית ונחושה – עיתונות שאינה נרתעת מחשיפת פרשיות שלטוניות, גם כאשר היא עצמה ניצבת תחת לחצים ואיומים משפטיים מצד אותם גורמים שעליהם היא מדווחת.

ברם, וללא כל קשר לשופט כזה או אחר או לבית משפט זה או אחר – השאלה המרכזית שנותרה בעינה היא: כמה פרשיות נוספות מתנהלות הרחק מעין הציבור, מאחורי דלתות סגורות – מבלי שיהיה מי שיעז להוציאן לאור?

צילומים: השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד – מתוך אתר "הרשות השופטת"; ד"ר שוכרי עואודה – מתוך אתר מפלגת "חד"ש". שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט סגן ראש עיר מחד"ש ככל הנראה ניסה לנצל שופטת ידידה להשתקת עיתונאי הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב"

נגד העיתונאי דים אמור, ממערכת "מעקב", הוגשה בחודש אפריל 2025 תביעת השתקה על ידי ד"ר שוכרי עואודה, נבחר ציבור מהעיר נוף הגליל. ואולם, התביעה נשלחה לכתובת שגויה – בקריית אתא – עיר שבה העיתונאי מעולם לא התגורר, ולפיכך לא התקבלה אצלו בפועל. בא-כוחו של נבחר הציבור לא פעל למסירה כדין ולא טרח לוודא כי ההליך הובא לידיעת הנתבע, כמתחייב על פי חוק. ככל שהתביעה דומה במהותה למכתב ההתראה אשר כן התקבל אצל העיתונאי, מדובר, לכאורה, בתביעת השתקה קלאסית המבוססת על מצגי שווא, שקרים, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני.

העיתונאי דים אמור הגיש בקשה דחופה לבית המשפט השלום בנוף הגליל, בה הוא חושף באופן מפורט את הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שבוצעו על ידי התובע ועורך דינו אליאס מוסא במטרה לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית.

השקר הראשון והיסודי שנחשף הוא שימוש בכתובת פיקטיבית בכתב התביעה. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש כי מאז שנת 2010, כלומר זה חמש עשרה שנים שלמות, הוא אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. מקום מגוריו האמיתי של העיתונאי הוא בעיר בת ים, שם הוא מתגורר כבר שש שנים רצופות.

הדבר החמור ביותר הוא שברשותו של עורך הדין אליאס מוסא היה מספר הזהות של העיתונאי, המופיע אף הוא בכתב התביעה, ובכל זאת לא טרח לבצע את הבדיקה הפשוטה והבסיסית ביותר מול משרד הפנים באמצעות הזמנת שאילתא לאיתור כתובתו האמיתית של הנתבע. מדובר ברשלנות מקצועית חמורה או לחילופין בזדון מובהק.

השקר השני שנחשף הוא טענת מסירה כדין כוזבת. העיתונאי דים אמור הצהיר במפורש ובהחלטיות כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, ושום מסירה לא בוצעה, לא ביד ולא בכל דרך אחרת. הגילוי המקרי של התביעה התרחש כאשר העיתונאי התקשר לבית המשפט לצורך חיפוש תיק אחר ומסר למזכירות את מספר הזהות שלו. באופן מקרי לחלוטין, מזכירות בית המשפט הודיעה לו על כל מספרי התיקים בהם הוא מופיע כצד, וכך, ורק כך, התגלה לעיתונאי על קיומה של התביעה.

החשד הכבד שעולה מכל המסמכים הוא כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית. התובע, כנבחר ציבור, מבקש לסתום את פיו של העיתונאי ולפגוע בחופש הביטוי והעיתונות החופשית, מתוך אי נכונות לשמוע ביקורת לגיטימית. העיתונאי דים אמור הצהיר כי יש לו הגנה מלאה של אמת דיברתי, והוא הכין את הכתבה נגד התובע בהתאם לכל הקריטריונים העיתונאיים המקובלים ופעל במסגרת עיתונאות אחראית ומקצועית – קרא עוד

לכאורה נחשף בתחום המשפטי מחדל נוסף המעיד על חוסר מקצועיות מצד עורך הדין אליאס מוסא. העיתונאי טען כי עורך הדין פועל, ככל שידוע, בחוסר מקצועיות בוטה, וכי אינו בקי, ככל הנראה, בפסיקת בית המשפט העליון. כמו כן, קיים חשש כי עורך הדין אינו מיודע להחלטת בית המשפט העליון בתיק רע"א 1954/24, העוסקת באופן ייחודי ובלעדי בסוגיית תביעות ההשתקה.

• קרא כתבה על תביעת ההשתקה ופסק הדין של בית המשפט העליון – לחץ כאן

נושא חמור נוסף שנחשף הוא חוסר הסמכות המקומית של בית המשפט בנוף הגליל לדון בתביעה זו. על פי תקנה 7א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל. העיתונאי דים אמור מתגורר באזור המרכז, ובמשך השנים האחרונות בעיר בת ים. כתובת האתר המקצועי של העיתונאי רשומה בתל אביב, גם היא באזור המרכז.

אחד החשדות החמורים ביותר נוגע לאישור המסירה שהוגש לבית המשפט. באישור המסירה מופיע השם ברק, אולם העיתונאי דים אמור הצהיר באופן חד משמעי כי אין לו כל היכרות עם אדם בשם זה, ואף אינו מכיר איש הנושא את השם ברק בכל הקשר שהוא. מבירור שנערך מול דואר ישראל עולה כי במסמך שכותרתו אישור מסירה מופיע מספר תעודת זהות של גבר שאין לו כל זיקה לעיתונאי, לא ישירה ולא עקיפה. תמוהה במיוחד העובדה כי דבר הדואר נשלח לכתובת בחיפה, בעוד שמקבלו, אדם הנושא את השם ברק, הציג תעודת זהות וקיבל את כתב התביעה בקריית אתא. לעיתונאי אין מכרים, קרובים או בני משפחה בעיר זו.

משכך, מתעורר חשש כבד, ממשי ומבוסס, שלפיו המסמך אשר הוגש לבית המשפט הינו מסמך כוזב, מטעה ושקרי — אשר יש בו כדי להוליך שולל את בית המשפט, ואף עשוי להתפרש כניסיון מפורש להונות את הערכאה השיפוטית. עולה הרושם כי התובע ביקש ליצור מצג שווא, ולפיו העיתונאי קיבל לידיו את כתב התביעה אך נמנע מלהגיש כתב הגנה, ובכך לאפשר מתן פסק דין בהיעדר הגנה — שעה שבפועל, העיתונאי כלל לא היה מודע לכך שתביעה הוגשה נגדו. רק בעקבות חקירה יזומה שערך העיתונאי, בעת שניסה לאתר תיקים שבהם הוא רשום כעד, גילה באקראי על קיומו של תיק נוסף — שבו שובץ כנתבע. נסיבות אלו מעוררות חשד ממשי לניסיון לבצע "קומבינציה" שמטרתה לעקוף את כללי ההמצאה ולקפח את זכותו של העיתונאי להליך הוגן. יודגש אפוא, כי לא העיתונאי הוא שקיבל את דבר הדואר, והמסירה שבוצעה לוקה — בלשון המעטה — בפגם מהותי היורד לשורשו של ההליך.

העיתונאי דים אמור הציע בבקשתו לבית המשפט, לפנים משורת הדין, להעניק לעורך הדין אליאס מוסא הדרכה טלפונית ללא עלות בנושא אישור מסירה כדין. כמו כן, הוא הזכיר כי עורך הדין מוזמן להשתתף בקורסים, הדרכות והשתלמויות המתקיימים במסגרת לשכת עורכי הדין, אשר כוללים הרצאות מקצועיות בנושאים כגון אישור מסירה כדין והגשת תביעה בהתאם להוראות הדין.

בתחום הפרת האתיקה המקצועית, העיתונאי טוען כי עורך הדין אליאס מוסא ידע או היה עליו לדעת שהנתבע אינו מתגורר בכתובת המופיעה בכתב התביעה. למרות ידיעה זו, עורך הדין הגיש את התביעה יחד עם אישורים כוזבים על מסירה כדין, תוך הטעיית בית המשפט באופן מכוון. טרם הגשת התביעה, מוטלת על עורך הדין החובה לוודא את כתובתו הנכונה של הנתבע.

העיתונאי דים אמור התריע כי התנהלותם של התובע ובא-כוחו עלולה, לכאורה, להגיע כדי עבירה על הוראות הדין, ובכלל זאת הטעיית בית המשפט, מסירת עובדות כוזבות, הגשת תביעה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה, וכן צירוף מסמכים שקריים או מטעים בנוגע לאישורי המסירה – אשר, על פי הנטען, אינם משקפים את המציאות העובדתית לאשורה.

המסקנות החמורות העולות מהתיק כוללות חוסר מקצועיות יסודי, הטעיית בית המשפט מכוונת, זלזול בהליכים משפטיים, ופגיעה בזכויות הנתבע שנאלץ לגלות את התביעה במקרה ולהשקיע משאבים בטיפול בהליכים פגומים.

העיתונאי דים אמור ביקש מבית המשפט לקבוע כי המסירה שבוצעה לכאורה היא פגומה, בטלה מיסודה, ומהווה הטעיית בית המשפט. כמו כן, הוא ביקש לקבוע כי לבית המשפט אין סמכות מקומית לדון בתביעה זו, להורות על ביטול ההליכים כליל בשל הפגמים היסודיים, ולהטיל סנקציות חמורות על התובע ועורך דינו בשל הטעיית בית המשפט והתנהלותם הבלתי ראויה.

המקרה החריג של חוסר יושר, חוסר מקצועיות, והטעיית בית המשפט באופן מכוון וזדוני מדגים כיצד ניתן לנצל את המערכת המשפטית לפגיעה בחופש הביטוי והעיתונות החופשית. הליכים שנעשו תוך הפרה בוטה של כללי המסירה הבסיסיים, בחוסר סמכות מקומית, ותוך שקרים גסים לבית המשפט, מעוררים שאלות חמורות על הרמה המקצועית של מי שמנהל את התביעה ועל המניעים האמיתיים שמאחורי התביעה נגד העיתונאי.

התיק מדגים את חומרתן של תביעות השתקה וכיצד הן משמשות כלי לפגיעה בחופש הביטוי. העיתונאי דים אמור ממערכת מעקב נלחם על זכותו לעסוק בעיתונות אחראית ומקצועית, תוך חשיפת הרשלנות המקצועית החמורה והמניפולציות שמטרתן לסתום את פיו של עיתונאי מקצועי.

הלכה למעשה, דומה כי ד"ר שוכרי לא מצא חן בעיניו התוכן שפורסם בכתבתו של העיתונאי. אנו מצרפים את הכתבה במלואה, על מנת שתוכלו להתרשם בעצמכם ולעמוד על מהות הטענות בגינן מוגשות תביעות נגד עיתונאים – לעיתים תוך הצגת מצגי שווא בפני בית המשפט, ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ובזבוז זמנו היקר של בית המשפט.

• לצפייה בכתבה – לחצו כאן

הבקשה הוגשה טרם ניתנה החלטה.

צילום ראשי של התובע מתוך אתר חד"ש – שימוש בהתאם לסעיף 27א'

-אנו במעקב-

הפוסט נבחר ציבור הטעה בית משפט ופוגע בחופש ביטוי הופיע לראשונה ב-מעקב.

תגובת העירייה ואישור הממצאים

מנהלת אגף הדוברות בעיריית נוף הגליל, הגברת אורנה יוסף בוחבוט, התייחסה לממצאים בתגובה רשמית. לדבריה: "ביצוע סקר נכסים ברחבי העיר. אצל מספר רב של בעלי נכסים בוצעו עדכוני מדידה כמו גם בנכס של ד"ר שוכרי. בעקבות זאת, הגיע ד"ר שוכרי והסדיר את מלוא התשלום על פי במדידה העדכנית".

באשר לסוגיית הבנייה הבלתי חוקית, הבהירה דוברת העירייה כי הנושא נמצא בבדיקת הגורמים המוסמכים: "הטענות בפנייתך נבדקות על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה". כנראה התיק בעניין זה נמצא בטיפולו של סגן ראש העיר, מר אלכס גדלקין, והבדיקה מתבצעת גם על ידי גורמים חיצוניים לעירייה.

ראוי להדגיש כי במדינות רבות, ובפרט באלו אשר חוו על בשרן את עול המשטר הקומוניסטי, נאסרה הסימבוליקה הקומוניסטית על פי דין, ודמותו של סטלין מוקעת באופן נחרץ כסמל לרצח עם.

להלן פירוט המדינות אשר חוקקו איסור על השימוש בסמלים קומוניסטיים:

לטביה – חוקקה איסור מוחלט על שימוש בסמלים קומוניסטיים ונאציים כאחד, לרבות הפטיש והמגל והכוכב האדום.

ליטא – אסרה בחקיקתה כל שימוש בסממנים סובייטיים, ובכללם הפטיש והמגל, ההמנון הסובייטי ודגלים אדומים הנושאים סממנים קומוניסטיים.

אסטוניה – במסגרת חקיקה מקיפה כנגד משטרים טוטליטריים, הוטל איסור על השימוש בסמלים קומוניסטיים ונאציים כאחד.

אוקראינה – החל משנת תשע"ה (2015) הוטל איסור גורף על שימוש בסמלים קומוניסטיים במסגרת חוקי ה"דה-קומוניזציה".

פולין – אסרה בחוק כל הפצה, מסחר או תצוגה של סמלים קומוניסטיים, בד בבד עם האיסור על סמלים נאציים.

הונגריה – חוקקה איסור מקיף על שימוש בסמלים קומוניסטיים ונאציים, ובכללם הפטיש והמגל, הכוכב האדום ודגלים קומוניסטיים.

גיאורגיה – הטילה איסור על שימוש בסמלים סובייטיים כחלק ממהלך לאומי להתנתקות מן העבר הקומוניסטי.

מולדובה – הטילה בעבר איסור על שימוש בסמלים קומוניסטיים, ברם, איסור זה בוטל בשנת תשע"ג (2013).

מדינות אשר בהן נתפס סטלין כרוצח המונים מן הבחינה הרשמית או הציבורית:

אוקראינה – סטלין נתפס כרוצח המונים בשל הולודומור (הרעב ההמוני בשנים תרצ"ב-תרצ"ג), אשר גבה את חייהם של מיליוני אוקראינים. המדינה מכירה באירוע זה כרצח עם.

מדינות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה) – רואות בו אחראי לרצח המוני, לגירושים ולדיכוי האוכלוסיות המקומיות, בפרט בתקופת סיפוחן לברית המועצות.

פולין – נתפס כאחראי לרצח המוני, ובכלל זה טבח קאטין (ת"ש), במסגרתו הוצאו להורג כעשרים ושניים אלף קצינים ואנשי רוח פולנים.

גיאורגיה – חרף מוצאו הגיאורגי של סטלין, רבים במדינה רואים בו עריץ ורוצח המונים, בפרט בשל דיכוי התנועות הלאומיות הגיאורגיות.

הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, רומניה ובולגריה – רואות בו אחראי למשטרי הדיכוי הקומוניסטיים אשר הוטלו עליהן בעקבות מלחמת העולם השנייה.

-אנו במעקב-

צילום מתוך האתר של מפלגת חד"ש, תוכן לפי סעיף 27א'

הפוסט סגן ראש העיר עואודה שוכרי מנסה להשתיק את חשיפת חריגות הבנייה הופיע לראשונה ב-מעקב.

חשדות כבדים מעיבים בימים האחרונים על התנהלותו של סגן ראש עיריית נוף הגליל, מר שוקרי עואודה (עואודה שוכרי). תחקיר מעמיק ומקיף אשר נערך על ידי מערכת "מעקב" חושף שרשרת ממצאים מדאיגים ומטרידים, ובהם חשדות לכאורה רבי משקל בדבר עבירות בנייה שבוצעו בניגוד לחוק, אי-הקפדה על דיווחי ארנונה בתקופה מוגדרת אשר הובילה להצטברות חובות ניכרים, וכן העלמת מידע חיוני מן הציבור.

חשד לבנייה בלתי חוקית בהיקף נרחב

על פי מידע שהגיע למערכת "מעקב", מר עואודה חשוד בביצוע עבירות בנייה חמורות בביתו הפרטי. על פי הממצאים, מדובר בחריגת בנייה של כ-100 מטרים רבועים. החומרה המיוחדת במקרה זה נובעת מהעובדה כי מדובר בנבחר ציבור, האמור לשמש דוגמה אישית לשמירה על החוק.

כנראה התיק בעניין זה נמצא כעת בטיפולו של סגן ראש העיר, מר אלכס גדלקין, והבדיקה מתבצעת גם על ידי גורמים חיצוניים לעירייה. עבירות בנייה מסוג זה מהוות הפרה של חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, המחייב קבלת היתר בנייה טרם ביצוע כל עבודת בנייה או הרחבה.

(באופן כללי, נבחר ציבור העובר על החוק הוא תופעה מצערת, במיוחד כאשר מדובר באדם משכיל ובעל השכלה אקדמית)

ד"ר שוקרי עואודה, חבר מפלגת חד"ש, מביע הערצה ליוסף סטלין ולקומוניזם. למעשה, סטלין אחראי לרציחתם של מאות אלפי בני אדם – מוסלמים, יהודים, אוקראינים ונוצרים – במסגרת הרפורמות שהנהיג.

לידע כללי בלבד: בתקופת שלטונו של סטלין, חברי מועצות ערים, מנהלים בכירים או כל אדם אחר אשר הפר את החוק באופן בוטה, דינו היה מוות (באמצעות שירותי הביון הסובייטי, ה-KGB). תמוה כיצד אזרח ערבי-ישראלי רוחש חיבה כה עזה לסטלין, אך יש להניח כי ד"ר עואודה נהנה מן העובדה שאינו נתון תחת משטרו הרודני.

אילו חי בתקופת שלטונו של הרודן הרצחני סטלין, סביר להניח כי גורלו היה שונה בתכלית. תחת משטר האימים הסובייטי, כל סטייה מן הקו המפלגתי הרשמי נחשבה לבגידה חמורה. אזרחים תמימים נשלחו למחנות העבודה בסיביר בשל האשמות שווא, החל מהבעת דעה עצמאית וכלה בקריאת ספרות אסורה.

הרופאים, אשר בימינו נהנים מחופש מקצועי, היו כבולים תחת המשטר הקומוניסטי למרות המפלגה ונאלצו לפעול על פי הנחיותיה הנוקשות. כל ניסיון לחרוג מן התכתיבים הללו עלול היה להסתיים במאסר או אף בחיסול.

המשטר הטוטליטרי חדר לכל תחומי החיים: אדם שהעז לבנות ללא אישור, להביע את אמונתו הדתית בפומבי, או אף ללבוש בגדים מערביים, סיכן את חירותו ואת חייו. מנגנוני הדיכוי פעלו ביעילות מרבית לדיכוי כל ניצוץ של מחשבה עצמאית או ביטוי אישי.

• הדיכוי הסטליניסטי – לקריאה נוספת, לחץ כאן

היקף הקורבנות אשר קיפחו את חייהם תחת עולם של המשטרים הקומוניסטיים במאה ה-20 נאמד בטווח שבין 85 ל-100 מיליון נפשות (נתון זה אינו כולל את מניין הקורבנות בסין ובצפון קוריאה במאה ה-21).

אי-דיווח על שטח מלא בתשלומי ארנונה

ממצא חמור נוסף שעלה בתחקיר נוגע לפער משמעותי בין שטח הנכס בפועל לבין השטח עליו משולמת ארנונה. בעוד שטח ביתו של מר עואודה עומד על למעלה מ-400 מטרים רבועים, נמצא כי כנראה דאז שילם ארנונה רק על 300 מטרים רבועים במשך התקופה.

במהלך עבודתנו על התחקיר, אשר החלה בשלהי אוקטובר 2024, נתגלה פער משמעותי בדיווחי הארנונה. לכאורה, הדיווח והתשלום בוצעו על שטח של 300 מטרים רבועים, בעוד השטח הבנוי בפועל משתרע על פני 400 מטרים רבועים. פער זה מעורר חשש כבד להתחמקות מכוונת מתשלום מלוא המיסים העירוניים, שכן נראה כי בעל הנכס היה מודע להיקף הבנייה המורחב, אך נמנע מעדכון הרשויות והתאמת חיובי הארנונה בהתאם.

כספי הארנונה, המיועדים למימון שירותים עירוניים חיוניים כגון חינוך, רווחה וספורט, נפגעים כתוצאה מדיווח חסר זה.

לביסוס ממצאי התחקיר קיבלנו אישוש משמעותי מפי נושאת משרה בכירה בעיריית נוף הגליל, הגברת אורנה יוסף בוחבוט, המכהנת כמנהלת אגף הדוברות בעירייה.

בעקבות בדיקה מעמיקה ויסודית אשר נערכה בידי הגברת אורנה יוסף בוחבוט, כנראה אוששו טענותינו באורח חד-משמעי. בבדיקה נתגלה כי סגן ראש העירייה, ד"ר שוקרי עואודה, ככל הנראה נקט בפעולות בנייה בניגוד לחוק, ועל פי המשוער, במשך פרק זמן מסוים נמנע מדיווח ומתשלום מסי הארנונה כמתחייב על פי דין. ראוי לציין כי עם היוודע דבר הבדיקה העיתונאית, דומה כי מיהר ד"ר עואודה להסדיר את התחייבויותיו הכספיות (בכך השיג תחקירנו תוצאה חיובית בהשבת כספי ציבור לקופת העירייה).

למעשה, כך מסרה לנו הגברת בוחבוט, וזה ציטוטה המדויק: "ביצוע סקר נכסים ברחבי העיר. אצל מספר רב של בעלי נכסים בוצעו עדכוני מדידה כמו גם בנכס של ד"ר שוכרי. בעקבות זאת, הגיע ד"ר שוכרי והסדיר את מלוא התשלום על פי במדידה העדכנית".

תגובה בעייתית לפניות התקשורת

בניסיון לקבל את התייחסותו של מר עואודה לממצאים שהתגלו, פניתי אל סגן ראש העיר. הלה האזין לטענות בדבר חריגות הבנייה ואי-תשלום ארנונה בגין שטח העולה על 400 מטרים רבועים. תגובתו הייתה תמציתית ונחרצת: "הכל שקר". מיד לאחר מכן, ניתק את השיחה וחסם את מספר הטלפון של העיתונאי (דומה כי ניתן להבחין בבירור בהשפעת הרוח הקומוניסטית).

התנהלות זו עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, המחייבת נבחרי ציבור להיות נגישים לציבור ולתקשורת. חסימת עיתונאי מהווה פגיעה בעקרון השקיפות השלטונית ובזכותו הבסיסית של הציבור לדעת.

קיימת פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון בסוגיית חסימת אזרחים על ידי נבחרי ציבור. פסיקה מכוננת בעניין זה התקבלה במסגרת עע"מ 7659/22, בה קבע בית המשפט העליון כי נבצר מנבחרי ציבור לחסום אזרחים המביעים ביקורת, זאת לאור זכותם היסודית והחוקתית לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת.

קרא את פסק הדין, לחץ כאן

בפסיקתו המהותית, הטיל בית המשפט העליון חובה נחרצת על נבחרי הציבור להבטיח כי ערוצי התקשורת יישארו נגישים לכלל הציבור. חסימתם של אזרחים המביעים דעות פוליטיות או מותחים ביקורת על נבחר ציבור, מהווה פגיעה מהותית בזכותו של הציבור לקיים שיח דמוקרטי פתוח וחופשי.

העמדנו לרשותו של נבחר הציבור הנכבד מגוון הזדמנויות נאותות להתייחס לסוגיות הארנונה הנדונות. מעבר לכך, יצרנו עמו קשר בעניין הבנייה הבלתי חוקית, חריגות הבנייה וחובותיו בגין תשלומי הארנונה דאז. ברם, לאחר שהובאו לפניו הטענות האמורות (יצוין כי אף הועברו הדברים בכתב באמצעות רשת וואצאפ, אולם עקב החסימה לא התקבלו ההודעות), בחר להשיב בחסימה.

יתר על כן, הגברת אורנה יוסף בוחבוט, בתפקידה כדוברת העירייה, אינה מכחישה את העובדה כי סגן ראש העיר הפר את הוראות החוק. חלף זאת, היא נוקטת בגישה מגוננת, ובתגובתה מציינת: "לעניין טענותיך בדבר חסימת מספרך על ידי ד"ר שוכרי עוואדה, נבהיר כי מדובר בסגן ראש עיר בתואר, המבצע עבודתו בהתנדבות מלאה – ללא שכר. לפיכך, מכשיר הטלפון הנייד שלו הינו רכושו הפרטי". תמוה על איזו הלכה מהלכות בית המשפט העליון מתבססת קביעה זו.

השלכות משפטיות אפשריות

המקרה מעלה חשש להפרת אמונים מצד נבחר ציבור. הפער המשמעותי בדיווחי הארנונה (נראה כי פעל להעלים מן הציבור את היקף הבנייה הבלתי חוקית אשר ביצע. אך משהחל התחקיר העיתונאי בעניינו, נחפז להסדיר את חובותיו בגין תשלומי הארנונה), יחד עם החשד לבנייה בלתי חוקית, מצביעים על דפוס התנהלות בעייתי שעשוי להוביל להשלכות משפטיות חמורות.

חוק התכנון והבנייה קובע עונשים כבדים על עבירות בנייה. בנוסף, אי-דיווח מלא על שטח נכס לצורכי ארנונה עלול להיחשב כעבירה על פקודת העיריות וחוקי המס (למצער, תיעדנו את מה שנראה כניסיונו של סגן ראש העיר להסתיר את הבנייה החורגת ואי-תשלום הארנונה דאז. אילולא נערכה מדידה חדשה של ביתו (כנראה אחוזה בת 400 מטרים רבועים), נראה כי כלל לא היה פונה מיוזמתו לדווח על תוספת של כמאה מטרים רבועים שבנה. אכן, ברוך שחנן אותנו בעיתונות חוקרת).

זאת ועוד, מידע שהגיע לידינו ממקורות בכירים בעיריית נוף הגליל מעיד כי הטיפול בסוגיה מתבצע בעקבות מעורבות גורמים חיצוניים, עובדה אשר תקשה על טשטוש המציאות. עד כה נמנעה עיריית נוף הגליל מלקיים פיקוח ראוי על הליכי הבנייה הבלתי חוקית, החריגות מהיתר והפרות התכנון.

מן הראוי להדגיש כי ניכר שעיריית נוף הגליל, תחת הנהגתו של ראש העיר רונן פלוט, נוקטת במדיניות של התעלמות, בין אם מכוונת ובין אם רשלנית, מן המתרחש בתחומה. נראה כי פלוט מתעלם ביודעין מהתנהלות סגנו, אשר מביע הערכה גלויה לעריץ האכזר סטלין, לרעיון הקומוניסטי ולדגל פלסטין, ואולי אף מקדם מיזמי בנייה בלתי חוקיים ברחבי נוף הגליל (העיוורון מצד ראש העיר מסייע, ככל הנראה ולכאורה, מעת לעת, לבנייה הבלתי חוקית). יתר על כן, כנראה ראש העיר מגלה אדישות מוחלטת לתופעה המדאיגה של עזיבת צעירי העיר, הנובעת מהיעדר הזדמנויות תעסוקה ואופק התפתחות.

אשר לגופו של עניין, ובהמשך לאמור לעיל, הגברת אורנה יוסף בוחבוט, בתפקידה כמנהלת אגף הדוברות, מוסרת בעניין הבנייה הבלתי חוקית כי הנושא נמצא בבדיקת העירייה. בתגובתה המדויקת נכתב: "עוד במענה לפנייתך מאתמול (13/1) הובהר כי הטענות בפנייתך נבדקות על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה".

תגובות:

"עיריית נוף הגליל נוהגת בשקיפות מלאה בכל תחומי פעילותה. להלן התשובות לשאלותיך לפי סדר הצגתן:

1. לעניין סעיף 1 – לא ברור מהיכן המידע  המוצג על ידך בפנייתך, שכן מידע זה שגוי ומבדיקה שביצענו  – נכון ליום 31/12/24 נמצא כי לא קיים חוב.

2. לעניין סעיף 2, הדברים האמורים בו נמצאים בבדיקה.

3. לעניין סעיף 3 הפורטוקולים הנ"ל מפורסמים באתר העירייה.

4. לעניין  טענותיך בדבר חסימת מספרך  על ידי ד"ר שוכרי עוואדה, נבהיר כי מדובר בסגן ראש עיר בתואר, המבצע עבודתו בהתנדבות  מלאה – ללא שכר. לפיכך, מכשיר הטלפון הנייד שלו הינו רכושו הפרטי.

5. כמו כן להבא, וככל שפנייתך נעשית מתוקף היותך עיתונאי, הינך מתבקש להציג תעודת עיתונאי פורמלית.

המשך יום שקט וטוב".

*בהתאם לבקשתה, העברתי לדוברת העירייה, הגברת אורנה יוסף בוחבוט, את תעודת העיתונאי שברשותי.

ד"ר שוכרי עוואדה בחר לחסום ולנתק את השיח, ואף לא טרח להשיב על הפניות בכתב.

מר אלכס גדלקין הפנה אותנו לדוברות העירייה וניתק את השיחה באופן חד-צדדי, מבלי להיפרד כמקובל (תחילה סברנו כי מדובר בתקלה טכנית, אך משניסינו ליצור עמו קשר בשנית, נמנע מלהשיב). יצוין כי ניתוק שיחה באופן זה נוגד את כללי הנימוס המקובלים.

פנינו באמצעות דוברות עיריית נוף הגליל בבקשה לקיים ראיון מצולם עם ראש העיר רונן פלוט, ואולם בקשתנו נדחתה. נראה כי מר פלוט נמנע מלהתראיין בפני כלי תקשורת עצמאיים אשר עשויים להציג בפניו שאלות נוקבות.

• נבקש להדגיש כי השאלות המועלות בכתבה זו מבוססות על מסמכים ומידע שהתקבלו ממקורותינו, ואשר נחקרו על ידינו בקפידה. בטרם פרסום הכתבה, ביקשנו להציג את השאלות בפני מר שוקרי עואודה, אך נתקלנו בסירוב נחרץ ובהתנהלות בלתי ראויה מצדו. התחמקותו של אדם ממתן מענה לשאלות מהותיות מעוררת תהיות נוספות, המתווספות לחשדות העולים מן המידע שבידינו.

-אנו במעקב-

צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט סגן ראש העיר מחד"ש שוקרי עוואדה חשוד בבנייה לא חוקית הופיע לראשונה ב-מעקב.