דים אמור

בעוד העולם ממשיך להסתובב על צירו, היום הרביעי בנובמבר 2025 הביא עמו שרשרת ארוכה של אירועים משמעותיים שמעצבים את המציאות הגיאופוליטית, הכלכלית והחברתית בכל יבשות העולם. מקלפיות הבחירות בארה"ב ועד לשדות הקרב באוקראינה, מהמשברים ההומניטריים באפריקה ועד לפריצות דרך מדעיות במעבדות המחקר המובילות, היום מציג תמונה מורכבת של עולם בתנועה מתמדת.

בארצות הברית התקיים היום יום הבחירות המקומיות והמדינתיות, בשנה שאינה כוללת בחירות לקונגרס. מרוצי המפתח בניו יורק, ניו ג'רזי ווירג'יניה מושכים תשומת לב ארצית ונבחנים כמדד מהימן לאקלים הציבורי בשנה השנייה לכהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ. במקביל, הבית הלבן פרסם צו נשיאותי לעדכון מכסי ההדדיות מול סין, צעד שמגיע בעקבות הסדר כלכלי שנחתם ב-30 באוקטובר. ההסדר כולל התחייבויות סיניות להקלה בשליטת יצוא קריטיים ורכישות חקלאיות אמריקאיות, ונראה כי משקף ניסיון לאזן את היחסים הכלכליים המורכבים בין שתי המעצמות.

בחזית המזרחית של אירופה, הקרבות באוקראינה אינם פוסקים. קרבות עירוניים עזים מתרחשים בעיר פוקרובסק שבדונצק, כאשר רוסיה טוענת להידוק טבעת הלחץ סביב העיר, בעוד אוקראינה מדווחת על לחימה מתמשכת בתוך ההריסות. עיר נוספת שנשחקת במחיר אנושי וחומרי כבד, כשכל בית ורחוב הופכים לזירת קרב. במקביל לסבל בשטח, הנשיא זלנסקי מברך על חבילת ההרחבה של הנציבות האירופית לשנת 2025, צעד שמסמל את המסלול האירופי שאוקראינה ממשיכה לשאוף אליו גם בעיצומה של מלחמה קשה. בכירים באיחוד האירופי מדגישים התקדמות משמעותית, אך גם מציבים דרישות קשיחות בנושא שלטון החוק.

הנציבות האירופית פרסמה היום את דוח ההרחבה השנתי לשנת 2025, מסמך מקיף שמתווה את עתיד ההרחבה של האיחוד. מונטנגרו, אלבניה, מולדובה ואוקראינה מסומנות כמדינות המתקדמות ביותר בתהליך, עם יעד אפשרי של קבלה לאיחוד עד שנת 2030. עם זאת, הדוח אינו מתעלם מבעיות: הוא כולל אזהרות חדות לגבי נסיגות דמוקרטיות בסרביה ובגאורגיה. הנציבות מבהירה כי לא יהיו קיצורי דרך בתהליך ההצטרפות, והמדינות המועמדות יידרשו לעמוד בכל הקריטריונים הנדרשים.

במזרח התיכון, הזירה הפלסטינית ישראלית ממשיכה להיות במוקד תשומת הלב הבינלאומית. גורם בכיר בחמאס טען היום להסכמה עם הרשות הפלסטינית על הקמת ועדה זמנית לניהול רצועת עזה בשם הרשות. הדיווח מגיע בעיצומן של מחלוקות פנימיות עמוקות והמשך המגעים הבינלאומיים להסדרה. במקביל, לפי דיווח אוסטרלי, וושינגטון מקדמת רעיון להקמת כוח ייצוב בעזה עד שנת 2027 כחלק מתכנית רחבה יותר בשיתוף האו"ם, אם כי הפרטים עדיין מתגבשים ומדובר ברעיון שטרם גובש לכדי תכנית מפורטת.

באסיה, הנשיא הסיני שי ג'ינפינג קרא היום להעמקת שיתופי פעולה בתחומי אנרגיה, תשתיות, חקלאות וחלל, לצד דחיפה לפיתוח בינה מלאכותית, כלכלה דיגיטלית ופיתוח ירוק. בניתוח נפרד, סוכנות הידיעות רויטרס מדווחת על ירידה משמעותית בפליטות הפחמן של סין במחצית הראשונה של 2025, ירידה שמיוחסת להשקעות מסיביות בטכנולוגיות ירוקות. באוסטרליה, ראש שירות הביטחון והמודיעין האוסטרלי הוציא אזהרה חריגה: לפחות שלוש מדינות מוכנות לבצע התנקשויות בשטח אוסטרליה, והאזהרה כללה גם התייחסות לניסיונות גניבת סודות הקשורים לשותפות הביטחונית AUKUS. ביפן, לשכת הקבינט מסרה על מסיבות עיתונאים יומיות בנושאי מדיניות, בעוד סגן שר החוץ קיבל משלחת של תכנית שלום ובנייה, עדכון שגרתי אך המשקף המשך דיפלומטיה אזורית פעילה.

בקנדה, הממשלה הפדרלית פרסמה היום את תקציב 2025 שכותרתו "קנדה החזקה", התקציב הראשון של ראש הממשלה מארק קרני. לפי רויטרס, הגירעון התקציבי מוכפל בניסיון לבלום חיכוכים סחר מול ארצות הברית ולהמריץ השקעות פנימיות. במקביל, קנדה משתתפת בתרגיל הצבאי טליסמן סאבר באוסטרליה, כחלק מהידוק שותפויותיה באזור האינדו-פסיפיק.

באפריקה, המשבר בסודאן מחריף. ארגוני זכויות אדם קוראים היום למושב חירום של מועצת זכויות האדם בג'נבה בעקבות נפילת העיר אל-פאשר לידי כוחות RSF, לצד דיווחים קשים על פשעי מלחמה ואלימות אתנית. במערב אפריקה, ארגון ההגירה הבינלאומי משיק יוזמה אזורית לשיפור המענה לנעדרים במסלולי הגירה, בשיתוף פעולה עם ממשלות האזור.

בתחום המדע והרפואה נרשמו היום מספר פריצות דרך משמעותיות. חוקרים מאוניברסיטת סידני מיפו "מפת כאב" בגזע המוח, מחקר שיכול להוביל לפיתוח טיפולים ממוקדים לכאב שאינם מבוססים אופיאטים. במכון ויל קורנל, חוקרים הצליחו לחסום מקור רדיקלים חופשיים באסטרוציטים, צעד שצמצם דלקת והגן על נוירונים ויכול להוות יעד תרופתי חדש למחלות דמנציה. מדעני מכון ווייק-פורסט הדגימו דרך "להטביע" תאי סרטן באמצעות הפרעה לפינוי פסולת חמצנית בתא, גישה שעשויה להוליד כיווני טיפול חדשים במחלות ממאירות. במישור הטכנולוגי, משרד האנרגיה האמריקאי חידש מימון בהיקף 625 מיליון דולר לחמשת מרכזי המחשוב הקוונטי הלאומיים, כאשר מעבדת ברוקהייבן מפרטת יעדי חומרה וארכיטקטורות מודולריות. בסין, דיווחים מצביעים על יעד לפריצות דרך בהידרוגן ירוק בתכנית החומש ה-15 שתחל ב-2026.

בתחום התרבות והבידור, המוזיקה העולמית ממשיכה להרגיש את ההשלכות של המלחמה בעזה. מחאות, קריאות לחרם ודיונים סוערים לקראת האירוויזיון 2026 ממשיכים לטלטל את עולם הפופ והמוזיקה הקלאסית, כך מסכם העיתון הצרפתי לה מונד את תמונת המצב המורכבת.

בספורט האירופי, הערב הניב תוצאות מפתיעות בליגת האלופות: ליברפול הפסידה לריאל מדריד 1-0, אתלטיקו מדריד נכנעה לאוניון סן-ז'ילואז 3-1, ארסנל ניצחה את סלאביה 3-0, פ.ס.ז' הפסידה לבאיירן מינכן 2-1, וטוטנהאם השפילה את קופנהגן 4-0.

בתחום האנטישמיות, דוחות מעודכנים של גופים ישראליים ובינלאומיים מדגישים מגמת עלייה מתמשכת באנטישמיות מאז 2023, עם מעקבים רציפים הזמינים לציבור. בחזית הדיפלומטית, מלך ספרד מתכנן ביקור מדיני נדיר בבייג'ינג בין ה-10 ל-13 בנובמבר, איתות להעמקת קשרים כלכליים על רקע מתיחות בין סין לאיחוד האירופי. סין הארכה את פטור הויזה למדינות נוספות, ויפן מאותתת על רצון להגיע לפסגה עם צפון קוריאה בסוגיית החטופים היפניים.

יום אחד בעולם, שרשרת ארוכה של אירועים שמתחברים זה לזה ויוצרים את הפסיפס המורכב של המציאות הבינלאומית בשנת 2025.

צילומים מתוך מקורות: CNN, ABC, AP, Reuters, The Times of Israel, The Guardian – שימוש בצילומים בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים

הפוסט העולם סוער: קרבות באוקראינה, אסון הומניטרי בסודאן והתרחבות האיחוד האירופי הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר מיוחד: לוחם ה-UFC המפורסם מואשם בתמיכה באנטישמיות ובשתיקה מול רצח עמו (18+)

חמזאת צ'ימאייב, כוכב עולה בעולם אומנויות הלחימה המעורבות עם למעלה מ-11 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, מצא עצמו במרכז סערה תקשורתית שמעבר לזירת הקרב.

הלוחם ממוצא צ'צ'ני מואשם בתמיכה גלויה בפלסטינים ובחמאס, בהשוואת ראש ממשלת ישראל לאדולף היטלר, ובביטוי שמחה על מעשי ההרג של 7 באוקטובר. אך מאחורי הכותרות הרועמות מסתתר סיפור מורכב הרבה יותר – על עם שנשחט, על משפחה שמכרה את בני עמה, ועל לוחם ששותק מול רצח העם שביצעה רוסיה בצ'צ'נים, בעוד הוא מפנה אצבע מאשימה לעבר ישראל.

השאלות שמתעוררות חדות ובוערות: מדוע צ'ימאייב, שעמו ספג אחת מהטרגדיות ההומניטריות הגדולות בהיסטוריה המודרנית, בוחר להתעלם מסבלם של הצ'צ'נים תוך שהוא מכוון זרקור תקשורתי אל הסכסוך הישראלי-פלסטיני? מדוע בני עמו רואים בו בוגד? והאם קיים קשר אישי בינו לבין רמזאן קדירוב, האיש ששלט בצ'צ'ניה באגרוף ברזל ונאשם בפשעים נגד האנושות?

מלחמות דמים: כיצד רוסיה מחקה את צ'צ'ניה מהמפה

כדי להבין את רקע המחלוקת, יש לחזור לעשור השחור בהיסטוריית הצ'צ'נים. בשנות התשעים, לאחר התמוטטות ברית המועצות, רפובליקות רבות זכו לעצמאות – אוזבקיסטן, אוקראינה, בלארוס, קזחסטן וכו'. גם צ'צ'ניה, עם שפתה, מנהגיה, דתה וזהותה הלאומית המובחנת, שאפה להקים מדינה עצמאית. אולם נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, ולאחריו ולדימיר פוטין, דחו את הבקשה בשל ערך אדמות צ'צ'ניה ומשאביה הטבעיים. התוצאה: שתי מלחמות הרסניות ששפכו נהרות דם.

ב-11 בדצמבר 1994 פלשו כוחות צבא רוסיה לצ'צ'ניה בשלושה צירים, במסגרת מבצע שהוגדר במוסקבה כ"שיקום הסדר החוקתי". בפועל, מדובר היה בפלישה צבאית מסיבית שמטרתה להחזיר את השלטון הרוסי על טריטוריה שב-1991 הכריזה על עצמאותה כרפובליקת איצ'קריה. צ'צ'ניה ביקשה חירות מדינית; רוסיה בחרה בפתרון צבאי נרחב, כולל הפצצות ארטילריות ואוויריות כבדות על גרוזני, הבירה, ועל יישובים נוספים.

• תיעודים חזותיים מהמלחמה ומההרס שנגרם – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק

המערכה על גרוזני בחורף 1994-1995 הייתה עקובה מדם. חדירות שריון רוסיות נכשלו, ורוסיה עברה לטקטיקה של אש כבדה מרחוק. בהמשך כבשה רוסיה את מרבית המישורים והערים, אך נתקלה בשחיקה קשה, לוחמת גרילה ומבצעי חדירה של המורדים. לבסוף, ב-31 באוגוסט 1996, נחתמו הסכמי חאסאווירט שקבעו הפסקת אש ונסיגת הצבא הרוסי, תוך דחיית החלטה סופית על מעמד הרפובליקה.

• תיעודים קשים מן המלחמה ומההרס – שימוש הוגן לפי סעיף 27א'

מחיר אנושי מזעזע: עשרות אלפי הרוגים

מספרי ההרוגים במלחמה הצ'צ'נית הראשונה שנויים במחלוקת, אך כל הערכה מצביעה על טרגדיה בקנה מידה עצום. לפי נתוני ארגוני זכויות אדם, ובהם Human Rights Watch, נהרגו לפחות 50,000 אזרחים צ'צ'נים במהלך 20 חודשי לחימה – כ-5% מכלל אוכלוסיית הרפובליקה. הערכות אחרות מדברות על 30,000 עד 80,000 הרוגים אזרחיים. מספרי ההרוגים בצד הרוסי עומדים על כ-5,000-14,000 חיילים, ואילו המורדים הצ'צ'נים איבדו בין 3,000 ל-10,000 לוחמים.

בנוסף להרוגים, נפצעו מאות אלפים, נעקרו למעלה מחצי מיליון תושבים, ותיעוד רב מצביע על הפרות חמורות של דיני הלחימה, לרבות תקיפות חסרות הבחנה באזורים מאוכלסים. אנציקלופדיה בריטניקה, Human Rights Watch ומקורות היסטוריים נוספים מתעדים את ההרס העצום שחווה העם הצ'צ'ני.

אך זו הייתה רק ההתחלה. המלחמה השנייה, שהחלה בספטמבר 1999, הייתה הרסנית אף יותר. במהלך זה יזמה מוסקבה מבצע צבאי רחב היקף, השיבה כוחות לשטח צ'צ'ניה והחלה בהפצצות ובהתקדמות קרקעית. המערכה הוצגה כ"סיכול טרור", אך בפועל פירקה את שאיפת הצ'צ'נים לריבונות וחידשה את הכיבוש הרוסי.

השלב העיקרי של המלחמה השנייה נמשך מאוגוסט 1999 עד אפריל 2000, אך לוחמת גרילה ומרד המשיכו עד ביטול רשמי של מצב החירום ב-16 באפריל 2009. ההערכות לגבי מספר ההרוגים משתנות מאוד: כוחות רוסיים איבדו בין 6,000 ל-14,000 חיילים; לוחמי המחתרת הצ'צ'נית – בין 3,500 ל-14,000; ואזרחים – עד 25,000, עם 5,000 נוספים שנעדרו. Human Rights Watch העריך כי רק בתשעת החודשים הראשונים של המלחמה נהרגו בין 6,500 ל-10,500 אזרחים.

לפי נתוני האו"ם, כ-800,000 מתוך כ-1.1 מיליון תושבי צ'צ'ניה נעקרו במהלך העימותים – שיעור אדיר המעיד על קריסה אזרחית כוללת. הבירה גרוזני הוחרבה כמעט כליל, והאו"ם תיאר אותה בשנת 2003 כ"העיר ההרוסה ביותר עלי אדמות". בקרב על גרוזני בלבד הוערכו אלפי הרוגים אזרחיים.

האו"ם מאשים: הכרה בינלאומית בפשעי מלחמה

במסמכים הרשמיים של ארגון האומות המאוחדות נמתחה ביקורת חריפה על מלחמתה של הפדרציה הרוסית בצ'צ'ניה. במסמך E/CN.4/RES/2000/58, שהתקבל ב-25 באפריל 2000 על ידי ועדת זכויות האדם של האו"ם, נקראה ממשלת רוסיה להקים לאלתר ועדה בלתי תלויה לחקירת הפרות זכויות האדם והפרות המשפט ההומניטרי הבינלאומי שבוצעו בצ'צ'ניה.

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

ההחלטה מביעה דאגה עמוקה מהשימוש הבלתי מידתי בכוח ומהפרות חמורות של זכויות האדם, וקוראת להפסקת פעולות האיבה, לפתיחת המעבר לארגוני סיוע הומניטריים ולפתיחת דיאלוג עם נציגי העם הצ'צ'ני.

בהחלטה נוספת משנת 2001 (E/CN.4/RES/2001/46), גינתה הוועדה את ההיעלמויות הכפויות, ההוצאות להורג ללא משפט, העינויים וצורות אחרות של יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל שבוצעו בידי כוחות הפדרליים של רוסיה בצ'צ'ניה.

עם זאת, רוסיה התעלמה מכל ההחלטות והקריאות של הקהילה הבינלאומית. המדינה המשיכה במדיניות הדיכוי, ההפצצות וההרג ההמוני. לא נרשם אף מקרה אחד של העמדה לדין או הרשעה בעבור פשעי המלחמה שנעשו כלפי העם הצ'צ'ני.

הרוסים ביצעו פוגרומים, שרפו בתים וירו למוות באוכלוסיות שלמות של כפרים – עובדות המתועדות בעשרות כתבות ובסרטים דוקומנטריים, לרבות ברשתות כמו "רדיו סבובודה" ואחרות. כמעט בכל משפחה צ'צ'נית נותר זיכרון של בן, אחות, אם, סבתא, סב, אב או חברה – שנורו למוות באכזריות. הצ'צ'נים נרצחו אך ורק משום שביקשו עצמאות. מן האומה הזו יצרו את "האויב הגדול ביותר", ובשנת 2000 כינה ולדימיר פוטין את הצ'צ'נים "אומת הטרור".

העסקה השטנית: כיצד משפחת קדירוב מכרה את עמה

משפחת קדירוב – אחמד קדירוב ובנו רמזאן – לחמה תחילה נגד התוקפנות הרוסית. קיימות עדויות, כולל הצהרות פומביות, בהן הצהירו כי יילחמו "עד אשר ייהרג הרוסי האחרון". מקורות היסטוריים מאמתים: שניהם נלחמו נגד רוסיה והתנגדו בחריפות לכיבוש הרוסי ולמעשי הטבח ההמוניים שבוצעו במוסלמים ממוצא צ'צ'ני.

אך כאשר רוסיה הבינה כי שיעור התמותה של חייליה מגיע למספרים עצומים, הציע ולדימיר פוטין לאחמד קדירוב עסקה: מיליארדי דולרים, שיקום המבנים ההרוסים, ומענקים ותקציבים שיעלו על כל מחוז אחר בפדרציה הרוסית. בתמורה, רוסיה תעצום עין לנעשה בצ'צ'ניה, תעניק לה אוטונומיה מדומה, ותאפשר למשפחת קדירוב לשלוט בה כרצונה.

• אחמד קדירוב בגד בעמו וחתם על הסכם עם הקרמלין. בתצלום נראה לצד ולדימיר פוטין – סמל לברית שנכרתה. מאז ועד היום, בצ’צ’ניה חל איסור מוחלט לדבר על המלחמה שהייתה:

עוד נקבע כי משפחת קדירוב תקבל חסינות מוחלטת, תורשה להקים קרנות עושר פטורות ממס, ואחמד קדירוב ימונה לראש הרפובליקה. לאחר מותו, יירש את מקומו בנו – רמזאן קדירוב. ההצעה הייתה מפתה, ובעקבות פגישות חוזרות ונשנות, בחרה משפחת קדירוב לבגוד בעמה ולמכור אותו למשטר שדיכא אותו באכזריות.

לאחר חתימת ההסכמות, הוכרז "שלום" בצ'צ'ניה – אך היה זה שלום מדומה. לאזרחי הרפובליקה נאסר להזכיר את המלחמה, אסור היה להתאבל על ההרוגים, והעיתונאים, הסופרים ואנשי הרוח הצ'צ'נים – חוסלו. מיעוט הצליח להימלט, אך חבריהם, קרוביהם ומכריהם של הנמלטים – נעצרו, עונו והוצאו להורג, למרות שבחוק הרוסי עונש מוות כלל אינו קיים.

פוטין, מאז ועד היום, מעניק למשפחת קדירוב חופש פעולה מוחלט, ומעלים עין מכל פשעיה. לפי הטענות, כאשר רמזאן קדירוב הגיע לבגרות, הוא עצמו הרג את אחמד קדירוב באירוע שהוצג לציבור כפיגוע טרור, ותפס את מקומו כנשיא הרפובליקה הצ'צ'נית.

שתיקה רועמת: חמזאת צ'ימאייב ושאלת המוסר הכפול

רמזאן קדירוב, שנודע במשטר האכזרי שהוא מנהל בצ'צ'ניה, מקיים קשרים הדוקים עם חמזאת צ'ימאייף. צ'ימאייב מפרסם תדיר תמונות עם קדירוב, אותו הוא מכנה "אחי", וכן עם בנו אדם קדירוב. הלוחם נהנה ממיליוני רובלים שמקורם, לפי הטענות, ממשטרו של קדירוב, ומשמש כשופר לתעמולתו.

הסתירה הבולטת היא זו: צ'ימאייב מפרסם תדיר תמונות עם דגל פלסטין, משווה את נתניהו להיטלר, והביע, לפי הנטען, שמחה על מעשי ההרג ב-7 באוקטובר.

אולם הוא שותק לחלוטין מול העובדה שקדירוב אחראי לרצח אלפי רוסים בשנות התשעים ולאלפי צ'צ'נים לאחר מכן, וכן לדיכוי אכזרי של אנשי קהילת הלהט"ב ועיתונאים בצ'צ'ניה. גם מול פשעי רוסיה, שהרגה עשרות אלפי צ'צ'נים, וגם מול תמיכתו של פוטין במלחמה באוקראינה – הוא שותק.

קרא עוד – לחץ כאן

צ'ימאייב מעולם לא גינה את רצח הצ'צ'נים הישרים בשנות התשעים והאלפיים. בקרב הצ'צ'נים הוא ידוע כבוגד, ונטען כי הוא מקבל את כספו מפוטין ומקדירוב – ובכך, לפי המבקרים, מכר גם הוא את עמו.

השאלה המתבקשת: כיצד אדם שעמו ספג אחת מהטרגדיות ההומניטריות הגדולות ביותר במאה ה-21, בוחר להתמקד בסכסוך אחד תוך התעלמות מוחלטת מהזוועות שנעשו לבני עמו? מדוע מוסלמים צ'צ'נים, שנרצחו באלפים, חדלו להיות בני אדם בעיניו?

שמועות והאשמות: הקשר המיוחס בין קדירוב לצ'ימאייב

בצ'צ'ניה וקרב קהילות הפליטים הצ'צ'נים באירופה מסתובבות שמועות לגבי אופי הקשר בין רמזאן קדירוב לחמזאת צ'ימאייב. חשוב להדגיש: מדובר בשמועות בלתי מאומתות, ללא ראיות פומביות מוצקות, והן מובאות כאן כחלק מהתמונה המורכבת המצטיירת.

לפי טענות אלה, קדירוב מקיים קשרים קרובים במיוחד עם צ'ימאייב ועם מגומד דאודוב, לוחם נוסף. בפסיכולוגיה מוכר תופעת ההכחשה, שבה אנשים המדכאים זהות מינית מסוימת נוהגים באלימות כלפי אותה קהילה דווקא כדי להסתיר את זהותם האמיתית.

קדירוב ידוע בעוינותו הקיצונית כלפי קהילת הלהט"ב. בצ'צ'ניה נמשך עד היום דיכוי אכזרי והשמדת כל מי שמעז לחשוב אחרת או להיות שונה. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים תיעדו מקרים של מעצרים, עינויים והיעלמויות של חשודים כהומוסקסואלים. כל מי שמנסה לחשוף את פשעי מלחמת צ'צ'ניה או את מנגנוני השחיתות הכלכלית של משפחת קדירוב – מושתק, נרדף או נעלם.

גם באירופה נמשכים מעשי רצח של עיתונאים ובלוגרים צ'צ'נים שמעזים לפרסם ביקורת על קדירוב. בצ'צ'ניה שוררת שנאה עזה כלפי קדירוב וכל הקשור אליו, ואילו צ'ימאייב, הקשור אליו בקשר הדוק, נתפס בעיני רבים כשותף למשטרו.

שתי מידות, שתי מציאויות

כשמסתכלים על התמונה הכוללת, עולה סיפור מורכב ומטריד. מצד אחד, חמזאת צ'ימאייב מציג עצמו כתומך בפלסטינים ומבקר נוקב של ישראל. מצד שני, הוא שומר על שתיקה מוחלטת מול הטרגדיה ההיסטורית שספג עמו, מול רצח העם שביצעה רוסיה בצ'צ'נים, ומול המשך הדיכוי והאלימות שממשיך רמזאן קדירוב לנהל ברפובליקה.

העם הצ'צ'ני, שביקש רק עצמאות וחירות, שילם במחיר דמים נורא. עשרות אלפי הרוגים, מאות אלפי עקורים, חורבן כמעט מוחלט של הבירה – כל אלה מתועדים היטב במסמכים של האו"ם, ארגוני זכויות אדם ומקורות עיתונאיים. ואולם, משפחת קדירוב בחרה לשתף פעולה עם המדכא במקום להמשיך את המאבק, ולפי הטענות, אף הפכה למדכא בעצמה.

צ'ימאייב, שנהנה מתמיכתו הכלכלית של קדירוב וממעמדו בתקשורת הרוסית, ממשיך לשמור על שתיקה. הוא מצביע אצבע מאשימה כלפי ישראל, אך מתעלם מהדם הצ'צ'ני שנשפך, מהרצח ההמוני שביצעה רוסיה, ומהמשך הדיכוי האכזרי של עמו.

בקרב הצ'צ'נים, הוא נתפס כבוגד. באירופה, עיתונאים ובלוגרים צ'צ'נים שמעזים לחשוף את האמת משלמים במחיר חייהם. העם הצ'צ'ני נותר מדוכא, מפוחד ושבוי באימה מתמדת – ומלא שנאה כלפי קדירוב ומי שמשרתים אותו.

השאלה המרכזית נותרת ללא מענה: האם אפשר להיאבק לצדק בעולם תוך שאתה מתעלם מהזוועות שנעשו לעמך שלך? האם מי שמקבל כספים ממשטר מדכא יכול באמת להיחשב כקול מוסרי נגד מדיניות של מדינה אחרת?

התשובות לשאלות אלה נתונות לשיקול דעתו של כל קורא. אך העובדות – רצח העם בצ'צ'ניה, השתיקה של צ'ימאייב, והקשר ההדוק שלו עם קדירוב – מצטרפות ליצור תמונה מטרידה של מוסר כפול ובחירה לשתוק מול אחת הטרגדיות הגדולות של זמננו.

שתיקה רועמת של חמזאת צ’ימאייב

עיתונאות אחראית מחייבת מתן זכות תגובה הוגנת לכל הצדדים – ועל כן נשלחה פנייה רשמית מטעם אתר „מעקב“ אל הלוחם הצ’צ’ני חמזאת צ’ימאייב. בפנייה התבקש צ’ימאייב להתייחס לטענות כי הוא תוקף את ישראל ומשווה את ראש ממשלתה להיטלר, בעודו שותק נוכח טבח בני עמו בצ’צ’ניה. כמו כן, נתבקש להבהיר את טיב יחסיו עם רמזאן קדירוב – שליט שהואשם בפשעי מלחמה, בעינויים ובהפרות חמורות של זכויות אדם – ולהסביר האם הוא מקבל ממנו סיוע כספי או פוליטי. בנוסף נשאל לגבי טענות כי הוא משמש שופר של קדירוב ופוטין, וכן על שמועות בדבר קשר אישי ועמדותיו כלפי קהילת הלהט"ב.

צ’ימאייב בחר שלא להשיב לפנייה – שתיקה רועמת, המעוררת שאלות נוספות כשלעצמה.

הפוסט צ'ימאייב: בגד בעמו, משווה ביבי להיטלר, שותק על 80 אלף צ'צ'נים הופיע לראשונה ב-מעקב.

גאווה ישראלית מתכוננת לקרב בטוקיו. נתן לוי, לוחם אומנויות לחימה מקצועי ובעל חגורה שחורה בדרגה שלישית בקראטה, הוזמן לייצג את ישראל באליפות העולם בקיוקושין קראטה שתתקיים בטוקיו, יפן, ב-27 באפריל.

"אני נרגש להודיע כי הוזמנתי לייצג את ישראל באליפות העולם בקיוקושין קראטה בטוקיו," מצהיר לוי בהתרגשות. "אני הספורטאי היחיד שהוזמן לייצג את ישראל, ואני גאה מאוד בכך!".

לוי, שהחל את דרכו באומנויות לחימה בגיל 15, צמח להיות אחד הלוחמים המובילים מישראל בזירה הבינלאומית. סיפורו מתחיל בפריז, צרפת, שם נולד, אך עבר לישראל בגיל צעיר. דרכו המקצועית באומנויות הלחימה התפתחה במהירות – כבר בגיל 17 קיבל את החגורה השחורה בקונג פו, ושנה לאחר מכן, בגיל 18, קיבל את החגורה השחורה בקראטה באוקינאווה, יפן.

התחרות המתקרבת מציבה אתגר משמעותי עבור לוי. "החוקים הם קיוקושין בקונטקט מלא, התחרות מאוד קשה, ורק הטובים ביותר נבחרים לתחרות הזאת", הוא מסביר. קיוקושין קראטה, הידוע בקרבות הקשוחים שלו ובחוקים המאפשרים מגע מלא, נחשב לאחד מסגנונות הקראטה המאתגרים ביותר.

ההכנות לקראת האליפות כבר החלו. לוי טס ליפן כדי להתחיל את האימונים עם שיהאן ארתור הובחניסיאן, מאמן בעל שם עולמי. "עובדים על הכושר שלי, חידוד המכות, והתאמה לחוקי התחרות", מתאר לוי את ההכנות האינטנסיביות לקראת האירוע.

התחרות ביפן מהווה שינוי משמעותי בקריירה של לוי, שעד לאחרונה היה חלק מארגון ה-UFC (אליפות הלחימה האולטימטיבית). אחרי ארבע שנים ומאזן של 2-2 בארגון היוקרתי, החליט לוי לפנות לכיוון חדש.

"זה ספורט עם חלון זמן קצר. אני אחזור בעתיד ל-UFC. אני בתקופה ובחלון זמן שאני יכול לעשות כסף גדול ולהגשים חלומות, יש הזדמנויות טובות וגדולות מידי שבמבט קדימה אסור לי לפספס", הסביר לוי בראיון לערוץ הספורט.

החלטתו לעזוב את ה-UFC לא הייתה קלה, אך הוא מסביר שהיא נבעה מרצונו להתחרות בתדירות גבוהה יותר. "ביקשתי 2 קרבות בשנה מה-UFC, ראיתי שבקושי אפשר לסגור אחד בשנה ולא היה תאריך קרוב", הוא מספר. "רציתי להגשים את החלום ולהשתתף באליפות העולם בקראטה ביפן, מול 30 אלף איש, לא יכולתי לעשות את זה ב-UFC".

אליפות העולם בקראטה בטוקיו נחשבת לאחד מאירועי הלחימה הגדולים בעולם. עבור לוי, זו הזדמנות היסטורית – עדיין אין לישראל אלוף עולם בקראטה, והוא מקווה להיות הראשון. "יש חלומות גדולים והזדמנויות כלכליות ענקיות שלא יכולתי לפספס", הוא מסביר ברשת X. "אולי אחזור עוד שנתיים, אחרי שאגשים את החלומות והשאיפות שלי. כרגע החלום הראשון יתחיל באפריל".

מסעו של לוי באומנויות הלחימה מרשים במיוחד. לאחר שניהל בהצלחה דוג'ו קראטה בתל אביב, החליט לקחת את כישוריו לשלב הבא. במרדף אחרי מצוינות, עבר ללס וגאס, נבדה, כדי להתאמן ולהתחרות באומנויות לחימה משולבות תחת הדרכתו של המאמן ג'ימי גיפורד.

כלוחם, לוי מגלם את רוח הלחימה והנחישות שידועות בהן אומנויות הלחימה. במהלך מגוריו בלס וגאס, הוא המשיך להתאמן במרץ ולרדוף אחרי חלומותיו להפוך לאלוף עולם.

האתגר הקרוב באליפות העולם בקיוקושין קראטה מהווה הזדמנות משמעותית עבור לוי להציג את יכולותיו בענף שבו החל את דרכו. "זו הזדמנות חד-פעמית, ובניגוד להודעה הקצרה, אני נותן הכל כמו תמיד," הוא מבטיח.

למעשה, עבור ישראל, השתתפותו של לוי באליפות העולם הינה מקור לגאווה לאומית נשגבה. איש מעלה אשר מייצג את מדינת ישראל ברחבי תבל, דמות נכבדה בזירה העולמית ואנו בישראל מתמלאים גאון רב בו, לבנו מתרונן בראותנו אותו נחפז אל המערכה ודגל ישראל מתנוסס בידו.

בהיותו הספורטאי הישראלי היחיד אשר נקרא להתייצב בתחרות רמת-מעלה זו, נושא לוי על כתפיו את משא תקוותיה של מדינה שלמה. אין הוא אך מתחרה על כתר אישי – הוא נציגה של ישראל בזירה הבינלאומית, ועושה זאת בהדרת כבוד.

שאיפתו הבלתי נלאית של לוי לשלמות וחיבתו העזה לאומנויות הלחימה מציבות אותו כאתלט מעורר השתאות וכדמות למופת ללוחמים השואפים להצטיינות. כעת, עם הזדמנות הפז להשתתף באליפות העולם, ניצב הוא פסיעה אחת קרובה יותר להגשמת חזונו הנעלה – להיות בן ישראל ראשון אשר יוכתר כמושל תבל בקראטה.

האליפות תתקיים בטוקיו ב-27 באפריל, וישראל כולה תישא עיניה בגאווה בלוי בהתמודדו מול מיטב האתלטים בעולם, כשהוא נושא ברמה את דגל המדינה ומייצג אותה בכבוד ובתפארת.

צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מר לוי, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט נתן לוי: מאסטר הקיוקושין בדרך לטוקיו הופיע לראשונה ב-מעקב.

במשחק ההוקי קרח הבינלאומי שנערך אתמול בין נבחרות ארצות הברית וקנדה, נרשם אירוע חריג כאשר שלוש קטטות נפרדות פרצו בתוך תשע השניות הראשונות של המשחק. האירוע, שהסעיר את עולם הספורט, הסתיים בניצחון הנבחרת האמריקאית בתוצאה 3:1.

מיד עם השלכת הדיסקית הראשונה, החל עימות אלים בין מתיו טשאקוק לברנדון הייגל. בטרם הספיקו השופטים להשתלט על המצב, פרצה קטטה שנייה בין בריידי טשאקוק לסם בנט. השיא הגיע בשנייה התשיעית, כאשר ג'יי טי מילר וקולטון פאראייקו הצטרפו למהומה בקטטה משל עצמם.

בעקבות האירועים האלימים, הענישו השופטים את כל ששת השחקנים המעורבים בעונש של חמש דקות הרחקה כל אחד. העונש המיידי שהוטל על השחקנים לא מנע מנבחרת ארצות הברית להשיג ניצחון משכנע על יריבתה הקנדית.

האירוע החריג העלה לדיון ציבורי את סוגיית האלימות בספורט המקצועי, במיוחד כאשר מדובר בכוכבי-על כמו האחים טשאקוק, שנחשבים למובילים בענף. מומחי ספורט מציינים כי התנהגות כזו של שחקנים מובילים עלולה להשפיע על הדור הצעיר של השחקנים והאוהדים.

כאשר שחקנים בכירים בוחרים באלימות במקום בכישרון הספורטיבי שלהם, המסר שמועבר לצופים הצעירים הוא בעייתי במיוחד. אנחנו מדברים על ספורטאים שמשמשים מודל לחיקוי עבור אלפי ילדים ובני נוער.

איגוד ההוקי הבינלאומי צפוי לדון באירועים ולשקול צעדי ענישה נוספים. בשנים האחרונות הוחמרו הענישה והפיקוח על אירועי אלימות במשחקי הוקי קרח, אך המקרה הנוכחי מדגיש את הצורך בבחינה מחודשת של המדיניות הקיימת.

האירוע מחדד את הצורך בחיזוק ערכי הספורט ההוגן והכבוד ההדדי. ספורט ברמה הגבוהה ביותר אמור להדגים מצוינות, כישרון ועבודת צוות. כאשר אלימות הופכת לחלק מהמשחק, אנחנו מאבדים את המהות האמיתית של הספורט.

למרות האירועים החריגים בתחילת המשחק, הצליחו שתי הנבחרות להתרכז במשחק עצמו, שהסתיים בניצחון מרשים של הנבחרת האמריקאית. עם זאת, הדיון הציבורי בנושא האלימות בספורט צפוי להימשך, כאשר הקהילה הספורטיבית נדרשת למצוא את האיזון הנכון בין תחרותיות לבין שמירה על רוח הספורט.

הפוסט תשע שניות של טירוף: מהומת אגרופים בהוקי הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט השפלה ואנטישמיות: דגל ישראל הושחת באזרבייג'ן בתחרות MMA הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעידן של תקשורת מהירה ומידע זמין, קשה למצוא את האמת מבעד לרעש. אתר "מעקב", בהובלתו של העיתונאי המוערך דים אמור, מציב רף חדש בעולם התקשורת הישראלית ומביא את העיתונות האיכותית בחזרה למרכז הבמה.

עם צוות מסור של שבעה אנשי מקצוע מובילים, הכולל כתבים, עורכים ואנשי דיגיטל, "מעקב" מספק לקוראיו תוכן איכותי, מעמיק ובלעדי. החזון שמוביל את האתר הוא פשוט אך חזק: להחזיר את העיתונות למקומה הראוי – כשומרת הסף של הדמוקרטיה וכמקור אמין למידע משמעותי.

הצלחת האתר מדברת בעד עצמה: מיליון כניסות חודשיות מעידות על האמון הרב שרוכש הציבור הישראלי ל"מעקב". זהו הישג מרשים המשקף את הצמא של הציבור לעיתונות אמיתית, חוקרת ובלתי מתפשרת.

מה מייחד את "מעקב"?

תחקירים מעמיקים: צוות האתר מתמחה בחשיפת סיפורים משמעותיים שאחרים חוששים לגעת בהם. כל תחקיר עובר תהליך קפדני של בדיקת עובדות ואימות מידע.

מגוון תכנים: לצד התחקירים, האתר מציע סיקור מקיף של חדשות, אקטואליה, ספורט, תרבות ופוליטיקה. הגישה המקצועית והמעמיקה באה לידי ביטוי בכל תחום.

פלטפורמה לקולות חדשים: "מעקב" מאמין בטיפוח הדור הבא של העיתונאים הישראלים. האתר מספק במה לכותבים מוכשרים המביאים נקודות מבט חדשות ורעננות.

דיגיטל מתקדם: הפלטפורמה הטכנולוגית המתקדמת של האתר מאפשרת נגישות מקסימלית לתכנים ואינטראקציה משמעותית עם הקוראים.

העתיד של "מעקב" מבטיח עוד יותר. תוכניות ההתרחבות כוללות גיוס כוחות חדשים, פיתוח פורמטים חדשניים והעמקת הקשר עם הקהילה. האתר ממשיך לצמוח ולהתפתח, תוך שמירה על הערכים המובילים אותו: אמת, מקצועיות ואומץ עיתונאי.

"מעקב" הוא יותר מאתר חדשות – זוהי תנועה של שינוי בנוף התקשורת הישראלית. האתר מזמין את כל מי שמאמין בכוחה של עיתונות אמיתית להצטרף למסע: קוראים, כותבים ושותפים לדרך.

בעולם שבו המידע הוא כוח, "מעקב" מוביל את המהפכה של החזרת האמת למרכז השיח הציבורי. עם מיליון קוראים נאמנים וצוות מקצועי ומסור, האתר ממשיך לצמוח ולהשפיע על השיח הציבורי בישראל.

הצטרפו אלינו ל"מעקב" – כי האמת חשובה, והקול שלכם משנה.

לפרטים נוספים ויצירת קשר, בקרו באתר "מעקב" או עקבו אחרינו ברשתות החברתיות. יחד נוביל את העיתונות הישראלית לעתיד טוב יותר.

הפוסט "מעקב" – הקול האמיתי של העיתונות הישראלית הופיע לראשונה ב-מעקב.

מאור בוזגלו, מי שנחשב לאחד הפרשנים הבולטים בערוץ הספורט, הודיע היום על סיום תפקידו בערוץ. בוזגלו, שהפך לפרשן מוערך לאחר קריירת כדורגל מפוארת, פרסם הודעה רשמית בה הוא מבשר על עזיבתו.

"כרגע קיבלתי החלטה לסיים את הפרק בערוץ הספורט", כתב בוזגלו בהודעתו. "אני רוצה להגיד תודה גדולה לאנשי הערוץ, אלו מאחורי הקלעים ולאלו שחלקו איתי זמן על המסך. זו הייתה חוויה נהדרת ובטוח שעוד ניפגש".

בוזגלו רמז על התפתחויות חדשות בחייו המקצועיים והאישיים, אך לא פירט את הסיבות המדויקות לפרישתו. "קורים לא מעט דברים מעניינים בחיים המקצועיים והאישיים שלי", ציין בהודעתו.

הפרשן לשעבר התייחס גם למצב הביטחוני הנוכחי בישראל והביע תקווה לחזרת החטופים: "שנמשיך לנצח במלחמה ושיחזרו כל החטופים, זה הדבר הכי חשוב כרגע", הוסיף בסיום דבריו.

בוזגלו, ששימש כפרשן בערוץ הספורט, הביא עימו ניסיון עשיר מעולם הכדורגל המקצועי. במהלך תקופתו בערוץ, הוא נודע בניתוחיו המקצועיים ובהבנתו העמוקה של המשחק, תכונות שהפכו אותו לאחד הפרשנים המוערכים בתקשורת הספורט הישראלית.

טרם נמסר מי יחליף את בוזגלו בתפקידו בערוץ הספורט, והערוץ טרם הגיב רשמית להודעת הפרישה.

צילום: מתוך רשת threads מאור בוזגלו

הפוסט מאור בוזגלו מסיים את דרכו בערוץ הספורט הופיע לראשונה ב-מעקב.

בטורניר שנערך בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, הצליח סאקאס להתגבר על שלושה יריבים מאתגרים בדרכו לפסגה. "הגעתי לתוצאה הרצויה", אמר סאקאס בראיון מיוחד ל"מעקב" לאחר הזכייה. "אחרי שלושה קרבות מול מתחרים קשים, הגעתי למקום הראשון וזכיתי בתואר אלוף גביע העולם!".

לואי סאקאס, בן 28, מייצג דור חדש של ספורטאים ישראלים המצליחים לשבור מחסומים ולהגיע להישגים בינלאומיים מרשימים. הוא לא רק ספורטאי מוכשר, אלא גם שגריר של רצון טוב למדינת ישראל, המפגין את ערכי הספורט של שוויון, כבוד הדדי ומצוינות.

"אני גאה להיות ישראלי ואוהב את מדינת ישראל", הצהיר סאקאס בגאווה. "לפני הכל, אני ספורטאי ישראלי המייצג את המדינה שלי בחו"ל". הוא הוסיף כי הוא חש התרגשות עצומה בכל פעם שדגל ישראל מונף והמנון המדינה מושמע לכבודו.

קריירת הספורט של סאקאס החלה בגיל צעיר, כאשר התאמן בקראטה תחת הדרכתו של אביו עד גיל 14. לאחר מכן, גילה את אהבתו לקיקבוקסינג, ענף בו הצליח להגיע לפסגת העולם. "הספורט לימד אותי ערכים של משמעת, התמדה ושאיפה למצוינות", סיפר סאקאס. "אלה ערכים שאני מנסה להעביר הלאה לדור הצעיר".

למרות ההצלחה המרשימה, דרכו של סאקאס לא הייתה סוגה בשושנים. כספורטאי ישראלי, הוא נתקל לא פעם ביחס עוין בתחרויות בינלאומיות. "לצערי, אני חווה לעיתים בוז וקללות מהקהל, רק בגלל שאני מייצג את ישראל", שיתף סאקאס. "אבל זה רק מחזק את הנחישות שלי להצליח ולהראות את הצד היפה של המדינה שלנו".

הפוסט לואי סאקאס זכה במקום הראשון בקיקבוקסינג הופיע לראשונה ב-מעקב.

מתן איגליצקי, ספורטאי ישראלי בן 22, הגיע להישג מרשים באליפות העולם בסמבו חופים, שהתקיימה ברפובליקה הדומיניקנית. איגליצקי זכה במדליית הכסף בקטגוריית המשקל עד 71 ק"ג, והפך לסגן אלוף העולם בענף זה.

בדרכו למדליה, איגליצקי התמודד בהצלחה מול יריבים מגוואטמלה, טרינידד וטובגו, וארצות הברית. בקרב הגמר, הוא נאלץ להתמודד עם יריב רוסי, הנחשב לאחד המובילים בעולם בענף הסמבו. למרות המאמץ הרב, איגליצקי הפסיד בקרב זה, אך הצליח לסיים במקום השני המכובד.

סמבו היא אומנות לחימה שמקורה בברית המועצות, המשלבת אלמנטים מענפי ההיאבקות והג'ודו. בענף סמבו החופים, בשונה מהסמבו המסורתי, הקרבות קצרים במיוחד ונמשכים בין 20 ל-30 שניות בלבד. כל תוצאת ניקוד מזכה את המנצח בקרב.

לערוץ 5 שי גייזינגר, המנהל הכללי של איגוד הסמבו בישראל, הביע את שמחתו על ההישג: "לבי מלא שמחה על כי עלה בידינו להשתתף בתחרות חרף המרחק הרב, ואני מלא גאווה במתן אשר הפגין קרבות מופתיים והצליח פעם נוספת לעלות על דוכן המנצחים באליפות העולם". גייזינגר הביע את תודתו העמוקה להתאחדות אילת על תמיכתה הבלתי מסויגת לאורך כל הדרך.

לערוץ 5 נמסר גם כי אריק קפלן, נשיא התאחדות אילת, הוסיף: "אף בקצווי תבל, ספורטאי אילת ממשיכים להעפיל לפסגות ההישגים. מתן, הענקת כבוד רב למדינתנו, ואנו נכונים לבטוח כי תמשיך לעשות כן גם בעתיד ובמשחקי העולם בשנת 2025".

איגליצקי עצמו הגיב להישג: "אני שמח לסיים את אליפות העולם בסמבו במקום השני ועם תואר סגן אלוף העולם בפעם השלישית בחיי". הוא הודה למאמנו האישי, שי גייזינגר, שמלווה אותו מגיל 4, ולצוות המקצועי הרחב שתמך בו, כולל מאמן הנבחרת Pavel Musin, מאמן הכושר Asaf Sitbon, ו-Sergei Zhuravitsky ו-Andrey Zhuravitsky על תמיכתם המקצועית והאישית.

איגליצקי הדגיש את חשיבות התמיכה שקיבל מהתאחדות אילת, התאחדות ישראלית לספורט תחרותי שאינו אולימפי, ואמר: "המטרה שלי הייתה לשים את הדגל כמה שיותר גבוה על אדמת מרוקו ואני גאה שהצלחתי לעשות זאת".

מאיגוד הסמבו בישראל נמסר: "מתן איגליצקי, אלוף בזירה! אלוף בנשמה!".

מתן איגליצקי מסר למערכת "מעקב":

"התחרות אשר נערכה בשנה החולפת התקיימה ברפובליקה הדומיניקנית, ובה סדר המתמודדים היה כדלקמן: גואטמלה, טרינידד וטובגו, ארצות הברית ורוסיה.

ברם, בשנה זו התקיימה התחרות בממלכת מרוקו, אל מול קהל עוין אשר לא חדל מלהשמיע קריאות בוז, וסדר המתמודדים היה כדלקמן: צרפת, הולנד, מרוקו וספרד.

"קרב הגמר נערך מול יריב מספרד, ולדאבוני הרב, לא זכיתי לניקוד אשר היה ראוי כי יוענק לי. אני סבור בוודאות כי יצאתי מנצח מן הקרב הזה. היה ראוי כי המנון 'התקווה' יושמע במרוקו, ככל הנראה בפעם הראשונה בתולדותיה.

אולם, בשל החלטת שיפוט מבישה, נגזל ממני הניצחון."

הישגו המרשים של איגליצקי מהווה נקודת אור נוספת בנוף הספורט הישראלי הבינלאומי, ומדגיש את הפוטנציאל הרב הטמון בענפי ספורט שאינם זוכים בהכרח לתשומת לב תקשורתית רבה. הצלחתו מעידה על החשיבות הרבה של השקעה ותמיכה בספורטאים צעירים ומבטיחים, גם בענפים שאינם נכללים במסגרת המשחקים האולימפיים.

ניתן לקבוע בוודאות כי הישגו של מתן איגליצקי באליפות העולם בסמבו חופים מהווה מקור לגאווה לאומית ומדגיש את נחיצות ההשקעה בספורט התחרותי על כל גווניו ורבדיו. זהו צעד משמעותי נוסף בדרך להצבתה של ישראל על המפה העולמית בענפי ספורט מגוונים ומאתגרים.

צילום ראשי: מתוך עמוד הפייסבוק: Matan Iglitzki

הפוסט מתן איגליצקי: סגן אלוף העולם בסמבו חופים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בזמנים מאתגרים אלה, ישראל זוכה לרגע של נחת וגאווה בזירת ה-MMA העולמית. יבגני שינקרבסקי, המכונה "הטרמינטור", הוכיח שוב את יכולותיו המרשימות בניצחון מכריע בארגון United Fight League (UFL).

שינקרבסקי, הלוחם הישראלי המבטיח, רשם ניצחון בהחלטת השופטים במסגרת אירוע של ארגון UFL. בכך העלה את מאזנו המקצועי ל-2-0, שני ניצחונות ללא הפסדים.

הארגון עצמו צייץ בהתלהבות: "The Terminator" United Fight League moves to 2-0 to close out our prelims", מה שמעיד על ההכרה הגוברת ביכולותיו של הלוחם הישראלי.

הניצחון של שינקרבסקי מגיע כמו משב רוח מרענן בחודש אוגוסט, תקופה שהתאפיינה באתגרים רבים עבור מדינת ישראל. הישגו מזכיר לנו את חשיבותם של הספורט והאתלטים הישראלים בזירה הבינלאומית, ומעניק רגע של גאווה לאומית.

יש שאלות לגבי מידת התמיכה שמקבלים ספורטאים ישראלים ממשרד התרבות והספורט. ישנה תחושה בקרב רבים כי המשרד אינו ממלא את תפקידו בצורה מיטבית בכל הנוגע לתמיכה בספורטאים ובענפי ספורט שונים.

כנראה, המשרד קיים בעיקר כדי "לשרוף את כספי הציבור ולמלא מקום של שר", כפי שנכתב בפוסטים רבים ברשתות החברתיות. השר הנוכחי, מיקי זוהר, נמצא תחת אש בשל מה שנתפס כחוסר מעורבות וחוסר תמיכה בספורטאים ישראלים.

הישגו המרשים של שינקרבסקי מעיד כאלף עדים על הפוטנציאל האדיר הגלום בספורטאי ישראל. ברם, הצלחה זו מעלה על נס את הצורך הדוחק בבחינה מעמיקה ומחודשת של מדיניות הסיוע והתמיכה בענפי הספורט השונים במדינתנו

הצלחתו של "הטרמינטור" הישראלי מדגישה את הפוטנציאל הרב הטמון בספורטאים הישראלים. כעת, הציבור מצפה לראות כיצד משרד התרבות והספורט, בהובלת השר זוהר, יפעל כדי לתמוך בספורטאים אלה ולהבטיח שיוכלו להמשיך ולהביא הישגים ורגעי גאווה למדינה.

הפוסט "הטרמינטור" יבגני שינקרבסקי מנצח ב-UFL הופיע לראשונה ב-מעקב.