פרס ספרותי למחבל

עשרים שנה לאחר הפיגוע הקטלני, בסוף אפריל 2024, התרחש אירוע שהדהים רבים וגרר זעם ציבורי: המחבל באסם חונדקג'י, אחד האחראים לפיגוע שגדע את חייה של טטיאנה אקרמן ושני ישראלים נוספים, זכה בפרס הבינלאומי לספרות ערבית (International Prize for Arabic Fiction, IPAF) על ספרו "מסכה, צבע השמיים", שכתב בזמן שריצה את עונשו בכלא הישראלי.

הפרס, בסך 50 אלף דולר, הוענק לחונדקג'י למרות שהוא יושב בכלא עופר בגין מעורבותו בפיגוע טרור קטלני. באתר התחרות צוין כי חונדקג'י כותב מכותלי הכלא, אך לא נאמרה אף מילה על סיבת מאסרו והרקע שהוביל לכליאתו.

ב-25.04.2024 הוכרז חונדקג'י כמועמד ל"פרס הבינלאומי לספרות ערבית", וב-29.04.2024 הוכתר כזוכה בפרס בסך 50,000 דולר.

באסם חונדקג'י, שהיה בן 21 בעת תכנון הפיגוע הקטלני, הועמד למועמדות בפרס היוקרתי בגין ספרו "מסכה, צבע השמיים", שכתב מתא כלאו. באתר התחרות הבינלאומי מצוין אמנם כי חונדקג'י כותב מכותלי הכלא — אך נמנעים מלציין את הסיבה למאסרו.

עצם המועמדות זיכתה את חונדקג'י באופן אוטומטי בסכום של 10,000 דולר, וזכייתו המלאה העניקה לו את מלוא סכום הפרס — 50,000 דולר.

פרסום מועמדותו של הספר נמסר בתוכנית "מה שכרוך" ששודרה בכאן תרבות. לפי אתר התחרות, העלילה נסובה סביב ארכיאולוג בשם נור, המתגורר במחנה פליטים ברמאללה. נור מוצא תעודת זהות ישראלית, מחליט להתחזות לבעליה כדי "להבין את המנטליות הישראלית", ומצטרף לקבוצת ארכיאולוגים צעירים הפועלים בהתנחלות. האתר מציין כי הספר עוסק בשני נרטיבים — זה האותנטי של נור וזה של "המסכה" שהוא עוטה.

חונדקג'י שימש כסייענו של המחבל המתאבד עאמר אל-פאר בן ה-15 בפיגוע בנובמבר 2004, והיה האחראי להסעתו לתל אביב. הוא השתמש בתעודת עיתונאי שהונפקה לו באוניברסיטת א-נג'אח, שבה למד, לצורך מעבר חופשי במחסומי צה"ל. לאחר הפיגוע, במסעו חזרה לאזור שכם, נבדק חונדקג'י במחסום באזור תפוח — אך הציג את תעודת העיתונאי שלו ושוחרר לדרכו.

האבסורד זועק לשמיים: אדם שאחראי לאובדן חיי שלושה אזרחים והרס משפחות רבות, לומד לתואר אקדמי בכלא הישראלי על חשבון משלם המיסים, וזוכה בפרס בינלאומי יוקרתי. תרחיש סוריאליסטי שקשה לדמיין את התרחשותו במדינה אחרת.

מימון הפרס מגיע ממחלקת התרבות והתיירות של אבו דאבי (Department of Culture and Tourism – Abu Dhabi, DCT Abu Dhabi) דרך מרכז השפה הערבית של אבו דאבי (Abu Dhabi Arabic Language Centre). בנוסף, ה-IPAF מקבל ייעוץ מקרן פרס בוקר (Booker Prize Foundation) בלונדון, אם כי הארגונים פועלים באופן עצמאי ואינם קשורים ישירות.

ספרות מתגמלת טרור

פרס הספרות הערבית הבינלאומי (International Prize for Arabic Fiction) מטיל צל כבד על עולם התרבות והספרות, משום שבחסותו מוענקת לגיטימציה לפעילות טרור. מאחורי חזית תרבותית מכובדת לכאורה, מסתתרת מציאות מטרידה שבה הארגון מעניק גושפנקא לאלו שידיהם מוכתמות בדם קורבנות חפים מפשע.

המקרה חושף את הכשל המוסרי המהותי כאשר פרס ספרותי יוקרתי מוענק למחבל המרצה מאסרי עולם על מעורבותו בפיגוע טרור קטלני, שקטע את חייהם של אזרחים חפים מפשע והותיר עשרות פצועים.

בשנת 2024, כאשר עיתונאים ישראלים חשפו בפני הנהלת הארגון את זהותו האמיתית של המועמד — מחבל מורשע הכלוא בישראל — התעוררה סערה ציבורית נרחבת. למרות הגילוי וגלי הזעם שעורר, בחר הארגון להתעלם מהעובדות המרשיעות ולהעניק את הפרס למחבל, תוך הפגנת זלזול משווע בקורבנות הטרור ובערכי המוסר האוניברסליים.

התנהלות זו מעוררת שאלות נוקבות בדבר זהותם האמיתית של תומכי הטרור — אלו המעניקים לו חסות כלכלית וסמלית.

פרס הספרות הערבית הבינלאומי (International Prize for Arabic Fiction, IPAF) נחשב לאחד הפרסים היוקרתיים בעולם הספרות הערבית. הוא נוסד בשנת 2007 באבו דאבי, באצטלה של קידום יצירות מצטיינות בפרוזה ערבית מודרנית והרחבת תפוצתן הבינלאומית באמצעות תרגומים.

הארגון רשום באנגליה ובוויילס תחת המספר 6679925. טקסי הענקת הפרסים מתקיימים באבו דאבי, וסביר להניח שהארגון מחזיק נציגות באיחוד האמירויות ובלונדון.

חיבוק מחבלים — בגידה בקורבנות

חמור לא פחות מהכרה בינלאומית במחבל הוא הגיבוי שמקבל מגורמים ישראליים רשמיים. בעוד אזרחים תמימים נרצחים, זוכים המחבלים לביקורים מחברי כנסת מכהנים.

כך פרסם העיתונאי שי פרידמן ב-29.07.2020: "אפשר גם לזכור שח"כ תומא סולימאן עלתה לבקר את באסם חנדקג'י איש החזית העממית בכלא, אמנם הוא לא השתתף בקטטות, רק פיקד על פיגוע התאבדות בשוק הכרמל בו נרצחו 3 ישראלים. עם הפשיסט הרצחני הזה אין לה בעיה להיפגש".

ואכן, ב-2016 ערכה ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש) ביקור אצל חנדקג'י בכלא. הביקור עורר ביקורת ציבורית חריפה, במיוחד מגורמים פוליטיים בימין, שהאשימו אותה בתמיכה במחבלים. תומא-סלימאן טענה מצדה כי הביקור נועד לפקח על תנאי המאסר של האסירים הפלסטינים ולהגן על זכויות האדם שלהם.

הביקור חולל סערה בזירה הפוליטית. ח"כ עמיחי שיקלי (הליכוד) טען כי תומא-סלימאן תומכת בארגוני טרור כמו חמאס וחזבאללה, והביע התנגדות נחרצת לנוכחותה בכנסת. בתגובה טענה תומא-סלימאן כי היא מתנגדת לפגיעה באזרחים מכל צד, וכי ביקורה נועד אך ורק לקדם זכויות אדם ולא לתמוך בטרור.

נפתלי בנט, דאז חבר כנסת, הגיב בחריפות: "מאות ביקורי חברי הכנסת מהמפלגות הערביות אצל רוצחי גברים, נשים, ילדים ותינוקות ישראלים היא זוועה מוסרית למדינת ישראל ולכנסת ישראל. מדובר בארכי-רוצחים מהסוג הנורא ביותר. הנפנוף של משפטנים ב'זכויות אדם' ו'חופש התנועה' היא הבל מוחלט אל מול הכתם המוסרי והנזק הרתעתי. ככה לא מושלים".

חברת הכנסת תומא-סלימאן, שמבקריה מאשימים אותה בכיבוד מחבלים ותמיכה בהם, ממשיכה לכהן בכנסת ולקבל שכר מכספי הציבור הישראלי. האבסורד בולט במיוחד בהתחשב בעובדה שבמדינות רבות אחרות, אנשים המביעים תמיכה בטרור או מקיימים קשר עם מחבלים אינם רשאים כלל להשתתף בבחירות.

בישראל קובע סעיף 7 א' לחוק יסוד: הכנסת, כי מועמד או רשימה לא יוכלו להתמודד לכנסת אם יש במטרותיהם או במעשיהם:

1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
2. הסתה לגזענות
3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל

כנראה, לפי הוראות החוק, חברי כנסת רבים לא היו אמורים להיות רשאים להתמודד בבחירות.

מעניין האם השב"כ והמשטרה בודקים מפעם לפעם פרופילים ברשת X של חברי כנסת הנדמים כמזוהים עם תומכי מחבלים — למשל חברי כנסת כמו אחמד טיבי, איימן עודה ועאידה תומא-סלימאן ממשיכים לפעול באופן חופשי נגד מדינת ישראל, ללא בושה משפילים חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, מכנים את הממשלה כפושעת וכותבים על השר בן גביר כמחבל.

רק לאחרונה חבר הכנסת טיבי השווה את חבר הכנסת משה סעדה לנאצי, וזאת למרות שרשתותיהם החברתיות מתאפיינות לעתים במה שנתפס בעיני רבים כהסתה נגד מדינת ישראל. כל זאת מתרחש תחת מטריית הדמוקרטיה וחופש הביטוי.

הפער בין הסטנדרטים בישראל לאלה המקובלים במדינות מערביות אחרות הוא עצום. קשה לדמיין מצב שבו חבר קונגרס אמריקאי מבקר באופן שיטתי מחבלים שרצחו אזרחים אמריקאים, אך בישראל תופעה זו מתקיימת לצד דאגה של נבחרי ציבור לתנאי הכליאה של מי שרצחו אזרחים ישראלים.

משפחה מנס ציונה נסעה עד עפולה כדי לאמץ כלב, כנראה רק כדי להפקיר אותו לגורלו ברחובות העיר ימים ספורים לאחר מכן. במשך חצי שנה נאבקה עמותת "החיות ואנחנו" להציל את חייו של הכלב ארתור, שנמצא עם פצעי לחץ קשים בצווארו שיכלו להביא למותו, בעוד המשפחה המאמצת התעלמה לחלוטין ממצוקתו.

הכל התחיל כשאריאל בן ברוך ואשתו אורנה הגיעו לעמותת "החיות ואנחנו" בעפולה. הם התעקשו לאמץ דווקא את ארתור, כלב מעורב גדול שהגיע למקלט כגור לאחר שניצל מהתעללות באזור נצרת. זאת למרות שמנהלת העמותה, סמדר אסא, הזהירה אותם במפורש כי מדובר בכלב בעייתי הדורש טיפול מיוחד והציעה להם כלבים מתאימים יותר.

מה שהתרחש בימים שלאחר מכן חושף תמונה מטרידה של חוסר אחריות משווע. ארתור נמלט מביתה של משפחת בן ברוך, כשהגרסאות לבריחה משתנות באופן תמוה – פעם מדובר בהשתחררות מרצועה, ופעם בקפיצה מעל הגדר. מרגע זה החלה מסכת התעלמות מזעזעת מצד המשפחה המאמצת, שעומדת בניגוד מוחלט לחובותיה החוקיות והמוסריות.

במשך חצי שנה תמימה שוטט ארתור ברחובות נס ציונה, כשהוא חשוף לסכנות, רעב, ופגעי מזג האוויר. העמותה, שנמצאת במרחק של מאות קילומטרים, נאלצה להשקיע סכומי כסף עצומים בניסיונות להציל את חייו: רחפנים, מלכודות מקצועיות, מצלמות מעקב, ואספקת מזון קבועה – הכל במימון העמותה. סמדר אסא עצמה נסעה לפחות עשר פעמים מעפולה לנס ציונה, מרחק של מאות קילומטרים, בניסיון נואש להציל את הכלב.

והיכן הייתה משפחת בן ברוך בכל התקופה הזו? הם לא טרחו אפילו לעשות משמרת אחת כדי לתפוס את הכלב שלהם. לא סייעו במימון מאמצי ההצלה, לא השתתפו בחיפושים, ולא הביעו כל דאגה לגורלו של ארתור. זוהי התנהגות שעולה לכדי עבירה פלילית על פי חוק צער בעלי חיים, אשר העונש בגינה הינו קנס או מאסר בפועל. למידע נוסף אודות החוק הנך מוזמן ללחוץ כאן

בזמן ששוטט ברחובות, ארתור ניזון ממזון שהושאר עבורו בלילות על ידי מתנדבי העמותה. מצבו הלך והידרדר, כשהקולר שענד הלך והתהדק סביב צווארו ככל שגדל, יוצר פצעי לחץ מסוכנים שהיו עלולים להביא למותו. רק לאחר חצי שנה של מאמצים בלתי פוסקים, ובעלות כספית עצומה, הצליחה העמותה ללכוד את ארתור ולהצילו ממוות בטוח.

כשעומתו עם הטענות הקשות, תגובתם של בני משפחת בן ברוך הייתה מקוממת. במקום לקחת אחריות על מעשיהם, הם בחרו להכחיש את כל העובדות ולטעון כי מדובר בשקרים.

יתרה מכך, חלף התמודדות עם האישומים החמורים שהועלו כנגדם, בחרו הללו להפנות חומרים הנוגעים לחוק הגנת הפרטיות ולחוק איסור לשון הרע – מהלך שקוף בעליל שנועד להסיט את תשומת הלב מן ההזנחה הפושעת אשר ביצעו. יש להבהיר כי ניסיון להפחידנו באמצעות תביעת השתקה נועד לכישלון, באם תוגש תביעה שכזו על-ידי משפחת בן ברוך. אולם, שליחת החומרים המשפטיים האמורים מרמזת, ככל הנראה, על כוונותיהם.

האזינו לשיחה המוקלטת עם אריאל בן ברוך:

חשוב להדגיש כי עמותת "החיות ואנחנו" הינה גוף בעל מוניטין ומעמד מכובד בתחום הצלת בעלי החיים. במסגרת ביקורת עיתונאית מקיפה שנערכה בעמותה, נמצא כי התנהלותה הינה ללא רבב. העמותה רשמה הצלחות משמעותיות בתחום האימוץ, ואני, בתפקידי כעיתונאי המבקר, זכיתי להיווכח בכך באופן אישי עת אימצתי את הכלבים ריקו ובוצ', אשר שוהים כיום בביתם החדש ונהנים מחיים מיטביים.

כעת שוקלת העמותה לנקוט בהליכים משפטיים נגד משפחת בן ברוך. על פי חוק צער בעלי חיים, הזנחת בעלי חיים היא עבירה חמורה הכוללת אי מתן מזון ומים בכמות מספקת, החזקת בעל חיים בתנאים לא ראויים, ואי מתן טיפול רפואי לבעל חיים חולה או פצוע. בנוסף, על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, חוזה האימוץ שנחתם מחייב את הצדדים לקיימו בתום לב ובדרך מקובלת – חובה שהופרה באופן בוטה על ידי משפחת בן ברוך. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; קראו את החוק כאן

סיפורו של ארתור הוא תזכורת מטלטלת לאחריות הכבדה הכרוכה באימוץ בעל חיים. הוא חושף את הפער העצום בין אלה שמקדישים את חייהם להצלת בעלי חיים, לבין אלה ש\רואים בהם צעצוע שניתן להשליך כשנמאס ממנו. ארתור אמנם ניצל, אך המחיר ששילמה העמותה – הן במשאבים והן בכאב לב – היה כבד מנשוא.

התנהלותה של משפחת בן ברוך מעוררת תהיות חמורות בדבר אחריותם של מאמצי בעלי חיים ובאשר לאכיפה הרופפת של חוקי הגנת בעלי החיים במדינת ישראל. הייתכן כי משפחה תוכל להפקיר יצור חי לגורלו, להתעלם משוועתו במשך מחצית השנה, ולהימלט מכל סנקציה? התשובה לשאלה נוקבת זו תלויה בהליכים המשפטיים אשר העמותה שוקלת ליזום בעניין.

נמסרה מטעם העמותה ההודעה דלהלן:

ארתור שב לביתו – אולם לא בזכות המשפחה המאמצת. בחודש אוגוסט 2024, ארתור, כלב בעל טבע חששני אשר שיווע למעון חם, אומץ על-ידי משפחה המתגוררת ברחוב ישראל היימן בנס ציונה. ביום השישי שמחתי לרווחתו, ברם השמחה התבדתה חיש מהר. עם שחר יום ראשון, בעת שהתעניינתי בשלומו, התחוור כי נמלט – עקב הותרת השער פתוח! זאת חרף אזהרותיי המפורשות בדבר הצורך בהשגחה מוגברת.

החל מאותה עת ועד ליום רביעי האחרון, הושקעו מאמצים בלתי נלאים ללכידתו של ארתור ולהשבתו הביתה, אך ללא הועיל. רק בערב יום רביעי, בסיועו של לוכד מקצועי, עלה בידינו סוף סוף להשיבו.

למגינת הלב, המשפחה המאמצת – אשר הייתה אמורה להעניק לו מחסה וחום – לא נקטה בכל פעולה להשבתו. אמנם ארתור ניצל, אך זאת שלא בזכותם.

אודות "עמותת החיות ואנחנו"

עמותת החיות ואנחנו הוקמה בשנת 2017 על-ידי קבוצה מגוונת המונה כעשר נשים מן המגזר היהודי והערבי (דרוזיות, נוצריות ומוסלמיות), אשר חברו יחדיו למטרה נעלה ומשותפת – הצלה, חילוץ, שיקום ומציאת בית לבעלי חיים אשר ננטשו, נכלאו, סבלו מהתעללות קשה ונפצעו.

העמותה פועלת לחילוץ והצלת כלבים וחתולים ממתקני ההסגר בטרם המתתם. מרבית פעולות החילוץ מתבצעות באזורי הפריפריה בצפון, בכפרים ערביים וביישובים שונים.

חברות העמותה, הפועלות בדו-קיום ובידידות עמוקה, הצליחו במהלך השנים להציל אלפי בעלי חיים. בחודש יולי 2022 הקימה העמותה בית מחסה לכלבים, ובו שוהים כיום למעלה מ-120 כלבים ומאות חתולים. חברות העמותה מספקות מזון ודואגות לעיקור וסירוס מאות חתולי רחוב במוקדי האכלה הפזורים ברחבי הכפרים הערביים, היישובים והקיבוצים. בשנת 2024 מתוכננת הקמת חתולייה בבית המחסה.

פעילות העמותה מתבצעת בהתנדבות מלאה, ללא תמיכה מרשויות או מגורמים ממשלתיים, ומתקיימת ברובה הודות לתרומות בלבד. עם הקמת בית המחסה נקלעה העמותה לקשיים כלכליים המקשים על המשך פעילותה והצלת בעלי חיים נוספים. אנו פונים אליכם בבקשה להצטרף לעמותת החיות ואנחנו בסיוע ותמיכה להמשך פעילותנו החיונית.

העמותה מחזיקה באישור ניהול תקין מרשם העמותות וכן באישור לפי סעיף 46 המעניק זיכוי במס הכנסה בגין תרומות.

לתרומה לחשבון העמותה – בנק לאומי (10), סניף 672, חשבון 37840032

לפרטים ולקבלת קבלות, נא ליצור קשר עם גב' סמדר אסא בטלפון הנייד: 0543057717

במהלך הכנת הכתבה נשקלו בכובד ראש כלל העובדות והראיות, ונערך ריאיון מקיף עם נציגי העמותה. בנוסף, ניתנה למשפחת בן ברוך ההזדמנות הנאותה להציג את גרסתם ולהמציא ראיות ועובדות מטעמם, אולם הם נמנעו מלהגיב וסירבו לכל שיתוף פעולה (דבר המעורר תמיהה). מן הראוי כי הציבור יהיה מודע למקרה זה, ויפעל במשנה זהירות ואחריות בבואו לאמץ בעלי חיים.

נ.ב.

הננו להביא לתשומת לבו של מר אריאל בן ברוך, אשר מגלה בקיאות בחוקים ונוטה לעשות בהם שימוש (כאשר הדבר משרת את עניינו האישי), כי גם לבעלי החיים ניתנת הגנה בחוק. בזאת אנו מזמינים אותו להתוודע לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994. כמו כן, במדינת חוק מן הראוי להכיר דבר חקיקה נוסף בעל חשיבות זהה, הלוא הוא חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

-אנו במעקב-